21 במאי 2013

1. בפני תביעה כספית על 312,692 ₪.

2. התובעים הינם בני זוג אשר ניהלו אצל הנתבע מספר חשבונות בנק. לטענתם הבנק הפר עימם חוזה ו/או גרם להם לנזקים בנושאים הבאים:

א. גביית ריבית חריגה בסך 26,053 ₪.

ב. גרימת נזק עקב התניית שירות בשירות בסך 168,565 ₪.

ג. גביית עמלה גישה ישירה בסך 12,702 ₪.

ד. פגיעה בשמם הטוב עקב החזרת שיקים ללא הצדקה בסך 50,000 ₪.

3. הנתבע (להלן: "הנתבע" או "הבנק") מכחיש את התביעה. לטענתו פעל מול התובעים כדין בכל דבר וענין. לטענתו לא הפר כל חוזה עם התובעים, ו/או לא גרם להם לנזק כלשהו וכי אין לתובעים כל עילת תביעה. לטענת הבנק דין התביעה להדחות. לחילופין הבנק טען, שגם אם עומדת לתובעים עילת תביעה כלשהי נגדו, היא התיישנה ומסיבה זו דינה להדחות.

דיון

4. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, רו"ח מר בועז יפעת, אשר חיווה דעתו בנושאים השנויים במחלוקת שבין הצדדים בחוו"ד מיום 25.9.11.

5. הצדדים הגיעו ביניהם מיוזמתם להסכמה, שפסק הדין יינתן מבלי שיחקרו עדי הצדדים. כל צד סיכם טענותיו.

6. אני דוחה את התביעה בנושא של גביית ריבית חריגה. לא הוכח שהתובעים היו זכאים להנות מהטבה כלשהי בשיעורי הריבית שהנתבע קבע מעת לעת. כמו כן אני מקבל את חוו"ד של המומחה, שהיה באפשרות התובעים לדעת את שיעורי הריבית שנגבה מהם. לא מצאתי שיש בנושא זה עילת תביעה ממשית לתובעים.

7. אני דוחה את התביעה בנושא גביית עמלת גישה ישירה. אני מקבל את טענת הבנק, שהתובע לא הוכיח שהוא ביקש שעמלה זו לא תגבה ממנו. משניתנה אפשרות גישה ישירה לחשבון, הבנק היה זכאי לגבות את העמלה הנובעת מכך. כמו כן אני מקבל את טענת הבנק, שהתובעים קיבלו דיווחים שוטפים בדבר גבית העמלה וכי היה באפשרותם לבקש להפסיק שירות זה בכל עת, אך הדבר לא נעשה על ידם. לא שוכנעתי שהבנק הפר חובה כלשהי כלפי התובעים בנושא זה.

8. אני דוחה את התביעה בנושא פגיעה בשמם הטוב של התובעים. לא הובאו בפני בית המשפט ראיות שהנתבע סרב לפרוע שיק כלשהו שלא כדין. מעבר לכך התובעים לא הוכיחו כי היתה פגיעה בשמם הטוב עקב החזרת שיקים, ו/או כי סבלו מנזק ממשי מהחזר השיקים. נראה שטענות התובעים בענין זה נטענו בעלמא, ללא ביסוס. אני גם מקבל את טענת הנתבע, שעילת התביעה בענין זה התיישנה לאור מועד החזר השיקים.

9. אני מוצא שיש ממש בטענת התובעים בנושא התניית שירות בשירות, וכי הבנק גרם להם לנזק, מאחר והתנה מתן אשראי בפתיחת תכניות חסכון, שלא היו כדאיות לתובעים. כפי שחיווה דעתו המומחה, יש התאמה ברורה בין הקצאת אשראי לבין פתיחת תכניות חסכון והפקדות בהן, ולאחר מכן צמצום מסגרת האשראי כאשר תוכניות החסכון נפרעו. כמו כן אני מקבל את חוו"ד המומחה שמדובר בתוכניות חסכון שאינן כדאיות מבחינה כלכלית לתובעים, ושלא היה הצדקה כלכלית לפתחם.

10. עילת התביעה בנושא התניית שירות בשירות התיישנה עוד לפני הגשת התביעה. כל הפעולות בנושא זה בחשבונות נשוא התביעה, ובכלל זה פתיחת תכניות החסכון, ביצוע הפקדות לתוכניות, פרעון התוכניות וצמצום מסגרות האשראי נעשו לכל המאוחר עד שנת 1999. התביעה הוגשה ביום 24.7.09 ולפיכך התיישנה.

11. התובעים טענו שהתביעה לא התיישנה שכן הנזק שנגרם להם בנושא התניית שירות בשירות, כמו גם בנושאים אחרים, התגלה רק בשלב מאוחר יותר. לפיכך לטענתם מרוץ ההתיישנות מתחיל אך ורק מעת גילוי הנזק ועל כן התביעה לא התיישנה במועד הגשתה. אני דוחה טענה זו. הנזק שנגרם לתובעים בנושא התניית שירות בשירות הינו נזק כלכלי ברור. היו בידי התובעים כל הנתונים לדעת אותו ו/או לחשב אותו. הנזק נובע מאופן התנהלות חשבונות הבנק נשוא התביעה, שהיו בידיעתם המלאה של התובעים. בהקשר זה אני מוצא מקום לציין שהתובע הינו עו"ד במקצועו, הבקיא בענייני בנקאות, המודע היטב לזכויותיו, וכי היה באפשרותו לדעת על הנזק שנגרם במועד התרחשותו. כמו כן הוכח, שלא היה לחץ כלכלי של הבנק כלפי התובעים בנושא התניית שירות בשירות, כמו גם בכל נושא אחר, לפחות החל משנת 1999 ואילך. אין בסיס לטענת התובעים בדבר הארכת תחילת תקופת ההתיישנות מעבר לשנת 1999.

12. סיכומו של דבר, דין התביעה להדחות. בנסיבות המיוחדות של המקרה אינני מוצא מקום לחייב את התובעים לשלם לנתבע את הוצאות המשפט. הוכח שהנתבע פעל שלא כדין, בכך שהתנה שירות בשירות בנושא הקצאת אשראי ופתיחת תכניות חסכון, וגרם לתובעים לנזק ממשי. בענין זה התביעה נדחית אך ורק מחמת התיישנות. יש בכך הצדקה לפטור את התובעים מחיוב בהוצאות משפט לטובת הנתבע.

תוצאה

13. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"ג, 21 מאי 2013

צביה