1. עסקינן בתביעות מאוחדות להשבת כספים בסך כולל של 180,00 ₪ אשר לטענת התובע אייזיק ברקוביץ ז"ל (להלן: "התובע"), נמסרו לנתבע בנאמנות.
2. בתחילה הוגשו התביעות, האחת על סך 20,560 ₪ בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב והשנייה על סך 160,000 ₪ בבית משפט השלום בתל אביב, ולאחר מכן הועברו לבית משפט השלום בחיפה בשל חוסר סמכות עניינית ומקומית.
3. ביום 18.10.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על איחוד התביעות וכן על תיקון כתב התביעה כך שהתובעת בתיק תהיה קרוינה ברקוביץ ז"ל (להלן: "התובעת"), רעייתו של התובע המקורי שכן זה הלך לעולמו.
4. ביום 12.07.013 נפטרה גם התובעת וכתב התביעה תוקן כך שאחייניותיה, אביבה משאלי ואילנה שוהם, הינן התובעות בתיק זה ( להלן: "התובעות").
5. בת.א. 12257-07-09 טען התובע, כי בשנת 2007 לערך מסר לנתבע, אחיינו, סכום של 4,000 יורו במזומן על מנת שישמור סכום זה עבורו עד שיעבור להתגורר בארץ, אך משעלה לארץ בשנת 2008 ופנה לנתבע בבקשה כי יחזיר הסכום האמור, סירב האחרון לכך ולא הועילו כל פניותיו ופניות בא כוחו.
6. בת.א 18959-07-09 טען התובע, כי בשנת 2002 העביר על שם הנתבע חשבון בנק מס' 0230740007 בבנק UBS-AG בסניף שברח' בנהוף מס' 45 בציריך (להלן: "חשבון הבנק"). לטענתו, מטרת ההעברה היתה כי הנתבע ינהל את חשבון הבנק עבורו בנאמנות מאחר ועקב בריאותו הרופפת היה קשה לו לעשות כן בעצמו. התובע טען כי בחשבון הבנק נותרו 40,000$ ודרישותיו מהנתבע להעביר לידיו סכום זה לא נענו.
7. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי לו ולדודו התובע, שהיה ללא ילדים, היו יחסים קרובים וחמים לאורך שנים, והתובע נהג לתת לו מפעם לפעם סכומי כסף שונים במטבעות שקליים ובמטבעות חוץ כמתנות. אחת ממתנות אלו היתה סכום של 3000 יורו, כאשר 1,000 יורו ניתנו לנתבע מידי התובע עצמו ו-2,000 יורו נמסרו לנתבע ע"י שליח מאת התובע. מעולם התובע לא ביקש ממנו לשמור סכום זה עבורו ולא היתה לתובע כל כוונה מלבד לתת סכום זה כמתנה לנתבע.
8. באשר לסך של 40,000$ בחשבון הבנק, טען הנתבע, כי במשך שנים ארוכות החזיק התובע חשבון בבנק UBS-AG בשוויץ. במרוצת השנים פתח התובע שלושה חשבונות בנק, בבנק בשוויץ, אליהם העביר את כל הכספים שהיו בחשבון הבנק הראשון. אחד משלושת חשבונות אלו נפתח על שם התובע והנתבע ביחד. בשנת 2002 ביקש התובע לפתוח חשבון בנק חדש על שם הנתבע ואשת הנתבע באותו בנק, אליו העביר כספים מחשבון הבנק המשותף לתובע ולנתבע ומחשבון נוסף. מספר החשבון החדש היה 0230740007 הוא חשבון הבנק נשוא תביעה זו.
9. לטענת הנתבע, סוכם כי הסכומים הקיימים בחשבון הבנק ניתנים לנתבע במתנה . אולם כאשר הבחין הנתבע בשנת 2007 שהתובע חולה מאוד וזקוק לכסף, העביר לו סכומי כסף נכבדים, אך התובע התעקש כי ישאיר אצלו סכום של 40,000$ כמתנה לנתבע ולילדיו.
10. בנוסף טען הנתבע, כי בשום שלב לא נתבקש ע"י התובע לנהל עבורו את חשבון הבנק והכספים בנאמנות והתובע ניהל חשבונותיו וכספיו לבדו כל חייו ולא היה לו צורך ו/או רצון שהנתבע יעשה זאת עבורו .

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בחווות הדעת מטעם הצדדים ובמסמכים שהוגשו ( ביניהם: מכתבים מאת התובע לנתבע, דפי חשבון בנק, מסמכים רפואיים של התובע ועוד) ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי לדחות את התביעה.
2. השאלה העומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים הינה האם הכספים שהועבר מהתובע המנוח לנתבע ניתנו כמתנה מאת דוד לאחיינו, או נמסרו לידיו הנאמנות של האחיין על מנת שזה ינהלם ויחזירם בגמר הנאמנות ע"פ דרישת התובע.
3. כבר בראשית אציין, כי בשים לב לפטירת התובע סמוך להגשת כתב התביעה הרי שלא ניתן היה להתרשם מכוונותיו האמיתיות באופן ישיר ע"י שמיעת עדותו וחקירתו, וכוונותיו נלמדות מהנסיבות, עדויות הצדדים והתנהלותו במהלך השנים כפי שהוכחה בראיות שהובאו בפניי.

מסגרת משפטית - יחסי נאמנות או מתנה

1. ב"כ התובעות אינו מתייחס בסיכומיו לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע אולם אופן ניסוח הסיכומים מלמד כי הוא סבור שהינו מוטל על הנתבע. ב"כ הנתבע התייחס ארוכות לשאלה זו ומצא כי הנטל מוטל על כתפי התובעות.
2. כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", ולפיכך על התובעות כ"מוציאות מחברן" הנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות כל היסודות העובדתיים המוכיחים את עילת תביעתן. ראה בספרו של י.קדמי, על הראיות, תש"ע, חלק רביעי, עמ' 1723.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הועבר כסף מהתובע המנוח, לנתבע, אחיינו, ללא תמורה, אך אין בעובדה זו כדי להקים חזקה בדבר יחסי נאמנות כנטען, והיא יכולה, באותה מידה, לשרת את טענת הנתבע כי הכסף הוענק לו במתנה.
4. לטענת הנתבע, על אף שהודה בקבלת הכסף כמתנה ויש בכך משום הודאה והדחה (לעניין עצם קבלת הכספים), הרי שהנטל נשאר אצל התובעות, שכן קמה לו "חזקת המתנה".

אין חולק כי חזקת מתנה קמה ביחסים שבין הורה לילדו, אולם קיימים מספר פסקי דין המחילים את חזקת המתנה גם מקום בו מתקיים קשר של "קרוב קרוב".

בפס"ד רייס, מציין הנשיא שמגר כי חזקת מתנה מקורה במשפט האנגלי והיא מתקיימת כאשר בין נותן הכספים ובין הבעלים הרשום קיימים יחסי קרבה מיוחדים; "המבחן לקיומם של יחסים מיוחדים כאמור איננו מתמצה בקשר משפחתי מסוג מסוים דווקא, אלא מתקיים כל אימת שמשלם הכספים מעמיד עצמו במצב של הורה...כך למשל, עשוי סב או דוד להעמיד עצמו במצב של הורה, כגון במקרה שאבי הילד נפטר...". ראה ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד (1) 278, 286.

1. שוכנעתי לקבוע, כי בין התובע לנתבע נתקיימו יחסי קרבה מיוחדים וזאת גם לשיטת התובע ועדיו. גיסו של התובע, מר יוסי כהנא (אחיה של התובעת), ציין בתצהירו כי "לאייזיק ברקוביץ אין ילדים והוא סמך על יוסיקה בן אחיו כמו על בן". ראה סע' 11 לתצהיר כהנא מיום 10.08.2009.

על מערכת היחסים המיוחדת בין התובע לנתבע ניתן ללמוד גם מחליפת המכתבים (שצורפו לתצהיר הנתבע כנספח 5 ולא נטענה כלפיהם טענת חוסר אותנטיות), למשל מכתב התובע לנתבע מיום 10.06.1997 בו נכתב: "יוסיקה אתה יודע, אולי לא, רכשנו את המחסן ב-1900 לירות , אבא נתן 7500 לירות ואני שילמתי את היתרה וגם את הטאבו אבל לא חשוב, בכל מקרה רכשתי הכל עבורכם" (ההדגשה אינה במקור).

מן המקובץ יש לקבוע, כי בנסיבות העניין ובשים לב ליחסי הקרבה המיוחדים שבין התובע לנתבע חלה חזקת המתנה ועל כן נטל השכנוע נותר על התובעות.

1. למעלה מן הצורך אציין, כי אף אם הייתי מוצא לקבוע כי חזקת המתנה חלה רק בין אדם לצאצאיו כפי שטוען התובע, עדיין היה מוטל נטל השכנוע על התובע, שכן הודאת הנתבע כי קיבל את הכסף במתנה אינה בגדר "הודאה והדחה" ועדיין על התובע להוכיח כי הכסף הועבר במסגרת יחסי נאמנות. בכגון דא, נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן פ"ד לח (2) 143, עמ' 146 כדלקמן:

"טענת ההגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה מטענת 'הודאה והדחה', המעבירה את נטל הראיה על הנתבע. כך, למשל, תביעה להחזרת סכום כסף בטענה שנתן בהלוואה. הנתבע מודה, שקיבל את הכסף, אך כופר שהייתה זו הלוואה וטוען שקיבלו במתנה. הודאה בקבלת הכסף יש בכך, הודאה בהלוואה- אין. בכך לא פטר הנתבע את התובע מהוכחת כל העובדות הדרושות לעילת התביעה אלא רק מקצתן. זו אינה טענת 'הודאה והדחה'. אם התובע לא יוכיח את ההלוואה, לא יזכה בתביעתו, ולא על הנתבע להוכיח את טענת המתנה, אף על פי שבה נימק את כפירתו בקבלת ההלוואה (ראה ע"א 642/61 [1] הנ"ל, בעמ' 1006)."

1. הנה כי כן, על התובע להוכיח כי בינו לבין הנתבע התקיימו יחסי נאמנות בכל הנוגע להחזקת הכספים נשוא התביעות שבפניי, וכי לא מדובר במתנה.
2. חוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 קובע בסעיף 1 כדלקמן:

"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

חוק המתנה, תשכ"ח 1968 קובע:

"1(א). מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה".

...

" 2. מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם

שהדבר ניתן במתנה."

1. להוכחת טענותיהן בדבר הנאמנות הסתמכו התובעות בסיכומיהן בעיקר על טענותיהן בדבר הפרכת גרסתו של הנתבע בדבר קבלת הכספים כמתנה ושוב נראה כי שכחו כי נטל ההוכחה רובץ לפתחן.
2. בנוסף טענו מספר טענות עיקריות התומכות בגרסתן וביניהם: היות התובע במצב כלכלי קשה ובמצב בריאותי לקוי, הודאת הנתבע כי פעל על פי הוראותיו של התובע בכספים נוספים שהיו לתובע בחשבון הבנק מלבד 40,000$ שנותרו, שיתוף מלא בכספים בין התובע לתובעת, העברת 4,000 יורו לנתבע על מנת "שישמור אותם" עד שהתובע והתובעת יחזרו לארץ ולבסוף טענתן כי המכתב ברומנית שאינו נושא תאריך (להלן: "המכתב") שהוצג ע"י הנתבע כמאושש קבלת הכספים במתנה הינו מכתב מזויף שלא נחתם ע"י התובע.

להלן אבחן טענות אלו אחת לאחת.

1. התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית, וטרם פטירתה אף נחקרה ארוכות ע"י ב"כ הנתבע. מעדותה עולה כי לתובע היו חשבונות נוספים, מלבד החשבון בבנק בשוויץ. חשבון אחד היה בגרמניה וחשבון נוסף היה בישראל.

"ש. זאת אומרת, את החיים שלכם- האוכל, החשמל, השכר דירה- שילמתם מהחשבון

בגרמניה?

ת. נכון. היה לנו ביטוח לאומי, כאן היה לנו ביטוח לאומי. שכר דירה עזרו לנו שם".

(עמ' 13 לפרוטוקול בית משפט מיום 19.03.2012 שורות 10-12).

ובהמשך:

"ש. גם לאייזק היה בישראל חשבון שאליו קיבל ביטוח לאומי?

ת. כן".

(עמ' 13 לפרוטוקול מיום 19.03.2012 שורות 21-22).

1. הנה כי כן, לתובע היה חשבון בבנק בישראל. מדוע שיבחר להעביר 4,000 יורו למשמרת אצל הנתבע כאשר הוא יכול להעבירם לחשבונו בבנק בישראל? אימתי נוהג האדם הסביר להחזיק כספים בסכומים גדולים במזומן, כאשר יש לו חשבונות בנק פעילים וכאשר כל כספיו מופקדים בחשבונות אלו ? לתובעת לא הייתה כל תשובה בעניין זה מלבד כי הייתה לתובע אמונה בנתבע. עם כל הכבוד, טענות התובעים אינן מתיישבות עם הנסיבות הספציפיות ועם התנהלות התובע עד לאותה עת.
2. כאמור לעיל, טענו התובעים כי מטרת העברת הכספים הייתה ניהולם ע"י הנתבע בשל מצב בריאותו הרופף של התובע. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי לתובע היו לפחות עוד שני חשבונות בנק אותם ניהל בעצמו. הכיצד זה יכל לנהלם חרף בריאותו הרופפת אך דווקא את החשבון בשוויץ לא יכל לנהל? תמיהה זאת מתחזקת שבעתיים נוכח העובדה כי חשבון הבנק בשוויץ היה "סטטי" מרבית הזמן, ולמעשה לא נעשו בו כל פעולות משמעותיות, ואילו שני החשבונות האחרים היו פעילים יותר, מהם נמשכו כספים לתשלומים שונים ואליהם אף הופקדו כספים כגון קצבאות הביטוח הלאומי.

חקירת התובעת לא זו בלבד שאינה נותנת מענה לתמיהות לעיל אלא אף מחזקת אותן כפי שעולה מהדברים הבאים:

"ש. הכסף הזה שהיה בחשבון בשוויץ עשיתם איתו משהו בכל השנים האלה? השתמשתם בו, הוצאתם ממנו כסף?

ת. אייזק הוציא 8,000 $ עזר לחיות.

ש. כל חודש?

ת. לא, פעם אחת." (עמ' 13 לפרוטוקול בית משפט מיום 19.03.2012, שורות 5-9)

ובהמשך:

"ש. אני מפנה לתצהירך בסעיפים 6-7 לנהל את החשבונות בשוויץ מה זה אומר? מה היה צריך כדי לנהל את החשבון בשוויץ? את אמרת שלא נגעתם בו, אז מה היה צריך

לנהל?

ת. בעלי עבד קצת אבל הוא רצה עזרה מיוסיקה, שהוא יעזור לו מתי שהוא רוצה להחליף את הכסף, היה לו אמונה.

ש. מה היה צריך לנהל?

ת. היה לו אמונה. הוא אמר אם יהיה צורך שיהיה מישהו שיעזור לי.

ש. במה היה צריך לעזור?

ת. עשינו תוכנית לחזור ארצה, אז היינו צריכים להעביר כסף הנה.

ש. למה צריך שמישהו ינהל חשבון של כסף שלא נוגעים בו, כשאת הכסף שאתם כל הזמן משתמשים בו לא צריך לנהל?

ת. רצינו לחזור אז אמרנו יהיה צורך לסדר את הכסף אז שיהיה מי" (עמ' 18-19 לפרוטוקול מיום 19.03.2012 , שורות 26-31 ושורות 1-5).

1. בניסיונו להתגבר על התמיהות שהועלו לעיל, העלה ב"כ התובעים בסיכומי התגובה מטעמו טענה כי חשבון הבנק שהיה בארץ נועד רק לצורך קצבת ביטוח לאמי העלובה כלשונו (ראה סעיף 25 לסיכומי התגובה מטעם התובעים). טענה זו דינה להידחות, שכן בכל שלב במהלך המשפט יכלו התובעים להציג את חשבונות הבנק להוכחת טענותיהם כי אין בחשבון זה כספים רבים אלא רק קצבה "עלובה", אך בכל זאת בחרו שלא לעשות כן, כך שטענתם זו לא הוכחה ואינה יכולה להועיל להם.

זאת ועוד, כאמור לעיל טענת התובעים המרכזית הינה כי מטרת הנאמנות היתה כי הנתבע יעזור לתובע לנהל את חשבון הבנק נשוא תביעה זו. מטרה זו יכולה היתה להיות מושגת גם אם הדברים היו נשארים כפי שהם, היינו הנתבע והתובע היו ממשיכים להיות שותפים בחשבון הבנק כפי שהיו עד 2002.

1. טענו התובעים כי מצבו הכלכלי של המנוח היה בכי רע משנת 1995 וכי הוא נתמך בנתבע. כתמיכה לטענה זו הוצג הסכם בין התובע לנתבע משנת 1995 לפיו השימוש וטובת ההנאה בחנות יועברו לתובע וזאת לתקופה של 4 שנים. אכן יש בהסכם זה כדי להעיד על מצבו הכלכלי של התובע בשנים אלו, אולם אין בכך כדי להעיד על מצבו הכלכלי של התובע בשנים לאחר מכן. ודוק, כאמור לעיל התובעת טענה כי לא נתקיימה הפרדה רכושית בינה לבין התובע ובא כוחה חזר על טענות אלו בתגובה לסיכומי הנתבע, אולם בחרה שלא להציג דפי חשבונות בנק אחרים שלה ושל התובע במהלך השנים אשר בוודאי היו יכולים לשפוך אור על מצבם הכלכלי ולחזק טענותיהם.

בנוסף, בסעיף 26 לתצהירה טענה התובעת, כי "אחרי הניתוח העברתי אותו למוסד שיקומי עם טיפול טוב ומטפלת צמודה במשך 24 שעות ביממה, בעלות של עשרות אלפי שקלים". לא ברור כיצד יש בידו של אדם שמצבו הכלכלי קשה כנטען לשלם עבור טיפולים סכומים של עשרות אלפי שקלים.

1. זאת ועוד, בהסכם משנת 1995 לעניין החנות יש כדי להעיד כי התובע לא רצה לעשות שימוש בכספים שהיו ברשותו בחשבון הבנק בשוויץ, גם שכשמצבו הכלכלי היה קשה, ויתכן שלא עשה כן משום שייעד אותם כמתנות לאחייניו.

תמוה בעיני, מדוע דווקא בשנת 2002 כשמצבו הכלכלי קשה לכאורה, יבחר התובע להעביר את חשבון בנק בו סכומים לא מבוטלים לאחיינו במקום לעשות שימוש בכספים אלו למחייתו.

בנוסף, ב"כ התובעות טען כי התובע היה מבוגר, לא עבד ולא היו לו כל הכנסות מלבד קצבת הביטוח הלאומי. טענה זו אינה מדויקת, שכן התובעת עצמה בחקירתה טוענת כי התובע עבד כל הזמן והיא אף היתה לעיתים מלווה אותו לעבודתו בשנת 2002 וכי עסק בפרוות (ראה עמ' 21 לפרוטוקול מיום 19.03.2012).

יתרה מזאת, אם אכן היה מצבו הכלכלי של התובע קשה כפי הנטען מדוע זה פנה לנתבע בבקשה להעברת כספים רק בשנת 2008. מה היה מצבו הכלכלי משנת 1999 (השנה בה נגמרה על פי ההסכם התקופה בה נהנה מהשימוש בחנות) ועד לשנת 2008? שאלות רבות ותשובות אין.

1. עוד טענה התובעת, כי היא והתובע נהגו לתת ולקבל מתנות באירועים משפחתיים , בסכומים סבירים לפי היכולת. טענה זו נסתרה והופרכה בראיות שהוצגו ע"י הנתבע ואף בראיות שהוצגו ע"י התובעים עצמם.

כך, בהסכם שימוש וטובת הנאה משנת 1995 נרשם במפורש כי התובע עזר לנתבע: "והואיל וצד ב' הינו דודו (אחיו של אביו של צד א') אשר עזר לו רבות ואשר כיום אינו עובד...." (ההדגשות אינן במקור).

בנוסף, אין כל מחלוקת כי החנות נרכשה בחלקה מכספי התובע עבור הנתבע ונטען כי גם עבור בן דודו (ראה סעיף 22.6 לסיכומי התובעים). כלומר, התובע נהג לתת מתנות לאחייניו ולא ניתן לראות בחנות או אפילו מחציתה כמתנה פעוטה ו/או מתנה רגילה שנוהגים דודים לתת לאחייניהם.

אף את הדירה בה התגוררה התובעת רשם התובע בחלקה על שם אחייניו:

" ש. הדירה בה את גרה על שם מי היא רשומה?

ת. על השם שלי.

ש. והשאר?

ת. 1/3 על שמי 1/3 על שם יוסיקה ו-1/3 על מרקוביץ". (פרוטוקול הדיון מיום 19.03.12 שורות 11-14).

1. על יחס התובע לאחייניו ורצונו ליתן להם מתנות ניתן ללמוד גם מאסופת המכתבים שצורפו כנספח 5 לתצהיר הנתבע. כך למשל במכתב שסומן 5ב נאמר, "מהסכום שיהיה בבנק תן לקרולה 50 אלף, ליוסוב 60 אלף, לאלי 30 אלף ולך ישאר 64 אלף". מכתבים אלו לא נסתרו, ולראשונה הועלתה טענה כנגד האותנטיות שלהם בסיכומי התשובה מטעם התובעים, וברי כי אין בטענה בעלמא זו כדי לסתור מכתבים אלו.
2. הנה כי כן, התובע נהג לתת לאחייניו מתנות יקרות ערך ובפרט לנתבע, וזאת לא אחת ולא שתיים, וכל ניסיונות התובעים להפריך גרסה זו עלו בתוהו.
3. מן המקובץ עולה, כי התובעות לא הוכיחו כי מצבו הכלכלי של התובע היה קשה כפי שניסו לתארו וכי התובע לא היה אמיד כטענת הנתבע. בנוסף לא הוכיחו את טענתן כי לא נתן לקרובי משפחתו מתנות יקרות בעבר. הנסיבות שהביאו לטענתן את התובע להעביר את הכספים בנאמנות לא הוכחו והם אף לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הכסף הועבר בנאמנות. בסופו של יום, למעשה, כל טענותיהן הופרכו.

גרסת הנתבע

1. גרסת הנתבע בתצהיר העדות הראשית הינה, כאמור, כי התובע, דודו, נהג ליתן לו מתנות רבות, ואף הכספים נשוא התביעה ניתנו לו מתנה. בחשבון הבנק שהועבר על שמו היו כספים רבים יותר מאלו שניתנו לו במתנה ובכספים אלו פעל על פי הוראות התובע שמטרתו, לטענת הנתבע, היתה להעביר הכספים לאחיינו הנוסף מרקוביץ. עוד טען כי מתוך כבוד לדודו ולנוכח יחסיהם הקרובים לאורך השנים, משפנה אליו דודו וביקש כספים העביר לו אותם. ודוק, הנתבע חזר והדגיש כי התובע התעקש כי הנתבע ישאיר בידיו סך של 40,000 $ במתנה. לטענתו, השינוי בגישתו של התובע ועצם הגשת התביעה נבעו ממצבו הרפואי ומלחצים שהפעילה עליו התובעת. לתמיכה בטענותיו כי הכספים ניתנו במתנה צירף את המכתב ברומנית שאינו נושא תאריך ונחתם לכאורה ע"י התובע ובו הצהרה על כוונותיו של התובע ליתן את הכספים במתנה לנתבע. אל מכתב זה אחזור בהמשך.
2. להלן אבחן את גרסת הנתבע אחת לאחת.

כאמור, טענת הנתבע כי המנוח נהג ליתן לו מתנות לא נסתרה ואף אוששה בראיות רבות ראה כפי שפורט לעיל.

לטענת התובעות, במכתב מאת התובע לעו"ד סיני שצורף לסיכומי התובעות וסומן ה', מודה הנתבע כי כל פעולה בחשבון הבנק נעשתה בהתאם להוראות שקיבל מהתובע ויש בכך כדי להעיד כאלף עדים כי מדובר בנאמנות וכי בכך נסתרה גרסתו של הנתבע. שוכנעתי כי יש לדחות טענה זו- הנתבע חזר והסביר והציג ראיות כי מלכתחילה הכספים בחשבון הבנק לא היו מיועדים כולם עבורו אלא יועדו גם כמתנה לבן דודו מרקוביץ ועל כן משפנה אליו התובע וביקשם, העביר לו אותם, אולם התעקש כי סך של 40,000$ ניתן לו במתנה ע"פ הוראת התובע ועל כן אין במכתבו לעו"ד סיני כדי להפריך טענה זו. בנוסף, מאחר ולא ניתן היה לחקור את התובע עקב פטירתו על נסיבות פתיחת החשבון וההוראות שניתנו או לא ניתנו לגביו, ניתן להתרשם רק מעדותו של הנתבע שלא נסתרה סתירה מהותית וגורפת ונותרה איתנה גם לאחר חקירתו. יודגש כי התרשמותי הכללית מעדותו של הנתבע היתה חיובית.

1. בכגון דא ציין הנתבע;

"ת. כוונתי היתה שכל הפעולות שנעשו לפי דרישת אייזיק ברקוביץ' היו פתיחת החשבון, רישום הנהנים מהחשבון ..." (פרוטוקול מיום 18.07.2013 עמ' 76 שורות 7-8).

ובהמשך:

"ברגע שהוא העביר לי את הכסף היה בינינו הסכם בע"פ בין שני אנשים קרובים מאוד, כמו בין אב לבן. זה ביני לבין אייזיק. כמו שבעצם הופיע בכל המכתבים שצורפו לתיק, מדובר שמרקוביץ' יקבל חלק מהכסף. מדובר על זה שאייזיק כותב שהוא סומך עליי שאני אבצע את זה ולא אקח את כל הכסף לעצמי. אני לא מצאתי לנכון להזכיר את זה במכתבים בין עורכי דין". (פרוטוקול מיום 18.07.2013 עמ' 77 שורות 27-31).

הנה כי כן, גרסתו של הנתבע לא נסתרה ואף אם נתגלו אי דיוקים כאלה ואחרים בגרסותיו הרי שמדובר באי דיוקים קלים בלבד שאינם מפריכים את גרסתו, זאת לעומת גרסת התובעים שאינה נסמכת בראיות, אינה מתיישבת עם הנסיבות ותשובותיה של התובעת( עליה כזכור, מוטל נטל ההוכחה) מתחמקות, סותרות זו את זו ואינן מתיישבות עם טענותיה זאת כפי שפורט לעיל בהרחבה.

1. כאמור, לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע מכתב הכתוב ברומנית ונחזה להיות חתום על ידי התובע לפיו הכספים הוענקו לתובע במתנה. התובעים בשוכחם שוב כי נטל ההוכחה מוטל עליהם גייסו מאמציהם להוכיח כי חתימת התובע על המכתב זויפה וכי זה אינו מכתבו ועל כן יש לקבוע כי הכספים לא הועברו במתנה לנתבע. בטרם אבחן טענת הזיוף אדגיש כי גם אם יוכח כי החתימה זויפה, הרי שלכל היותר יש בכך כדי לפגום באמינות הנתבע אך אין די בכך כדי להוכיח כטענת התובעים במידה הנדרשת מתובע בהליך אזרחי, כי הכספים הועברו לנתבע בנאמנות.
2. התובעות טענו כי על המכתב נשוא המחולקת לא צוין תאריך וכי גרסתו של הנתבע שונתה מס' פעמים לאחר שאומת עם העובדה כי בתאריך הנטען שהה התובע בחו"ל. בעניין זה העיד הנתבע כדלקמן:

"ש. אתה כותב "לקראת סוף השנה"..

ת. ספטמבר אוקטובר זה סוף השנה, לא?

ש. מפנה לנספח ח' לתצהיר התובעת. אחרי שהראיתי לך את המכתב הקודם בו טענת שזה היה בינואר פברואר 2008, כיוון שמר אייזיק לא היה בישראל אלא בחו"ל. אתה יודע שהוא היה בחו"ל ?

ת. מתי?

ש. בתקופה הזאת של ינואר פברואר.

ת. אני לא זוכר אם ידעתי או לא.

ש. אני אומר לך שאתה שינית גרסתך בעקבות המכתב הזה, בעקבות המכתב הזה שהבהרנו לך שהיה בחו"ל שינית את הגרסה ואמרת שזה היה בסוף שנת 2007.

ת. אמרתי סליחה וזה הסתדר לי שלא היה בינואר אלא בספטמבר. אמרו לי לזרוק תאריך, חשבתי זה... לא זכרתי. גם היום אני לא זוכר.

ש. "אתה לא שולל שהמכתב הוא זה שהביא אותך להיזכר?

ת. נכון, שאמרתי ינואר לא התכוונתי להטעות אף אחד. זה לא היה משנה אם המכתב נכתב בינואר או ספטמבר או כל תאריך אחר, מסתבר שלא היה מתוארך. יכול להיות שאמרתי ינואר כי זה מה שחשבתי." (פרוטוקול מיום 08.04.13, עמ' 65 שורות 12-30).

מן האמור לעיל עולה כי הנתבע הבהיר שאינו זוכר את התאריך המדויק בו נכתב המכתב שאינו מתוארך והסבריו לענין זה בשים לב להתרשמותי מעדותו, מקובלים עלי. כן מקובלים עלי הסבריו מדוע אין בידו את המכתב המקורי, שכזכור אינו ממוען אליו , ואין באי דיוקים שנפלו בהסבריו כדי לפגום באמינות הנתבע ו/או להוכיח כי המכתב מזויף.

1. להוכחת טענותיהם בדבר זיוף המכתב צירפו התובעות חוות דעת של גרפולוגית מטעמם, הגב' חנה קורן (זאת לאחר שחוות הדעת הקודמת מטעמם הוצאה מהתיק נוכח פציעתה המצערת של הגרפולוגית הקודמת, הגב' אורה כביר, שמנעה את האפשרות לחוקרה על חוות דעתה).

בחוות דעתה קובעת גב' קורן כדלקמן: "על אף ההידרדרות החריפה ביכולת הכתיבה של החותם, ולמרות שנבדקו צילומים, מצאתי ניגודים מובהקים, במאפיינים הגרפיים בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה של מר אייזיק ברקוביץ. נראה לי על פי מיטב שיקול דעתי המקצועי, כי אין מקום לספק שהחתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי מר אייזיק ברקוביץ".

1. מנגד הגיש הנתבע חוות דעת מטעמו של הגרפולוגית פנינה אריאלי אשר סימנה את החתימה שבמחלוקת באותA וקבעה: "הגעתי למסקנה בדרגת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שחתימה A נכתבה ע"י מר אייזיק ברקוביץ".
2. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובשים לב להתרשמותי מהחקירות של הגרפולוגיות במהלך הדיונים בפני, שוכנעתי כי יש להעדיף את חוות הדעת של הגב' פנינה אריאלי מטעם הנתבע.

חוות דעתה של הגב' אריאלי לא נסתרה בחקירה נגדית והיא נותרה עקבית, קוהרנטית והגיונית לכל אורכה ועל אף שחוות דעתה "הותקפה" פעם אחר פעם, תשובותיה נותרו זהות והיא עמדה בתוקף על מסקנתה כי החתימה לא זויפה. הגב' אריאלי אף הסבירה בחקירתה כיצד הגיעה למסקנותיה ומדוע השוותה את החתימה גם לכתב ידו של התובע ולא רק לחתימותיו, וכדלקמן:

"ש. תסכימי איתי שהחתימה A שבמחלוקת היא מאוד לא קולחת.

ת. חתימה A כתובה במהירות כתיבה ממוצעת, לא במהירות גבוהה מאוד ולא נמוכה מאוד. יש בה גם קווי קישור שמראים על מהירות מסוימת."

...

ש. ראה בית משפט וראית את שהחל מב1 ישנה נטייה כ10 מעלות להערכתי, ב2 נטויה, ב3 נטויה מאוד, ב4 נטויה מאוד, ב5 נטויה מאוד. את מדברת איתי על טווח הווריאציות, אדם אותנטי שחותם על ב3 וב4 היה עקבי. מה יותר מחשיד מהמזייף שלא קולע למטרה כבר החתימה אחת? אני מרגיש שאת מנסה לדחוק את העובדות והנתונים בפנינו.

ת.מכיוון שמדובר אך ורק בחמש חתימות להשוואות. רק. יש פה מגוון מצומצם מאוד של אפשרויות השוואה, מספיק שהוואריציה שמופיעה בחתימה במחלוקת תופיע אפילו פעם אחת בחתימות להשוואה כדי לקבוע זהות. לענייננו, הווריאציה שמופיעה במחלוקתA דומה לווריאציה שבב1 ואני רואה אותו גם בב2 . סטייה של 10 מעלות בכתב יד היא טבעית לחלוטין וזה לא משמעותי" (ההדגשות אינן במקור. ראה עמ' 55 לפרוטוקול מיום 08.04.2013 שורות 6-8 ושורות 22-30).

ובהמשך:

ת. כפי שאנו רואים בתוך מגוון חתימות להשוואה יש גם חתימות שמופיע בהם הדגם של החתימה במחלוקת, לאו דווקא הצירוף של ה-A וה-B ביחד. למשל ב1, ב3, ב-ב3 השם הפרטי כתב לפני השם משפחה. כלומר יש לו ווריאציות שונות בחתימה. כך גם בב4 יש את האות אי בלי הבי, יש פה מגוון ווריאציות ולכן לא ניתן להתייחס דווקא לצורת החיבור כמשהו קבוע ובלתי משתנה." עמ' 56 לפרוטוקול מיום 08.04.13 שורות 7-11.

1. לחיזוק טענותיהם בדבר זיוף החתימה טענו התובעות כי החתימה נשוא המחלוקת יורדת מאוד ביחס לחתימות אחרות. הגב' אריאלי התייחסה גם לנקודה זו בחקירתה.

"ת. אני מפנה לעמ' 6, סעיף ה', לעניין הירידה "אינני מייחסת לכך משמעות ..."(מצטטת). זה לא מאפיין שניתן לייחס לו משמעות מבחינת השוואת חתימות. אני מייחסת חשיבות רבה יותר לאלמנטים בלתי מודעים בכתב למשל שמדברים על נושא זיוף שאדם לא שם לב אליהם, אני אסביר למה אני כן משווה את זה- האות C אני מפנה לטבלת השוואת האותיות בסוף, היא כתובה בצורה מאוד ייחודית, זה מתחיל בקו, אחר כך יש ירידה והתחלת הלולאה, זו צורה מאוד ייחודית שקשה לזהות אותה, גם הזנב ההתחלתי, הקו ההתחלתי הארוך וגם הצורה המאוד ייחודית של דרך הכתיבה הזאת שאדם שמזייף בדרך כלל לא רואים את זה. אני מפנה את בית המשפט גם לכתב היד של המנוח שעניין זה חוזר על עצמו אינספור פעמים." עמ' 57 לפרוטוקול מיום 08.04.13 שורות 10-18.

1. התובעות טענו כי חוות דעתה של הגב' אריאלי אינה מקצועית, בין היתר, כי ההשוואה נעשתה לא רק בין חתימות של המנוח אלא גם בין חתימות לכתב ידו במכתבים שונים. בענין זה השיבה המומחית תשובות מניחות את הדעת אשר שכנעוני במניעיה ואף חזקו לטעמי את חוות דעתה.

"ת... אם בית המשפט שואל אותי מדוע בחרתי ללכת לכתב היד שיש לי דוגמאות של חתימות להשוואה אני עונה שזה עקב מיעוט חתימות להשוואה.

ש. לא בדיוק מיעוט, 3 חתימות להשוואה עם שלושה "וי".

ת. אין ספק כי 5 דוגמאות זה מיעוט להשוואה, במיוחד בהפרש שנים כזה גדול". עמ' 59 לפרוטוקול מיום 08.04.13 שו' 20-23.

ובהמשך החקירה:

ש. את חזרת ואמרת כמה פעמים שהיה לך מיעוט חתימות להשוואה. אלמלא היה לך כתב היד שלו והיית צריכה לבסס דרך החתימות להשוואה בלבד האם יכול לתת חוות דעת ברמה גבוהה מאוד?

ת. ממש לא". עמ' 60 לפרוטוקול 08.04.2013 שו' 11-14.

1. כאמור המומחית מטעם התובעת, הגב' חנה קורן, קבעה בחוות דעתה כי החתימה במכתב נשוא המחלוקת אינה חתימת התובע. עיון בעדותה של הגב' קורן מעלה כי בקביעה זו הסתמכה המומחית בעיקר על 3 חתימות להשוואה.

"ש. ....חתימה שבמחלוקת כתובה בצורה ברורה . האם נכון יהיה להסיק שהשווית אותן לחתימות1, 2 ו-3 בלבד?

ת. לא. זה לא יהיה נכון. רוב העבודה נעשתה באמת על שלוש החתימות הראשונות , אבל בהחלט גם נעשתה על שתי החתימות האלה ועל עוד חתימות שהיו ונוספות שלא הכנסתי אותן לסיכום אבל הן עמדו בפניי אך לא הוכנסו לדפי העבודה. הן ממוספרות ומוגדרות. יש חתימה 4 של בל"ל ויש עוד חתימה.

ש. כמה מתוך החתימות שפירטת הן קריאות להבדיל מאותו "דגם שיפול" שהולך ונראה צר ומאבד צורת האותיות.

ת. 4 עדין קריאה. 5 קריאה אבל בגלל שזה שטר וזה היה כתוב על רקע אדום, זה יצא מאוד מטושטש. 6 קריאה חלקית , 7 כבר לא , 8 כבר לא. 9 קריאה חלקית אבל צילום לא טוב." פרוטוקול מיום 18.07.2013 עמ' 93 שורות 13-23.

הגב' קורן מתעקשת כי הסתמכה על יותר מ-3 חתימות להשוואה אולם מתשובותיה עולה כי ההשוואה נעשתה ברובה לחתימות 1-3 :

"ש. סעיף 16- איזה סעיפים מתוך 10-17 מתייחסים לחתימות 1 עד 3, ואמרנו 13, 15, 14, 16 ו-17. האם גם 17?

ת. 17 לא." פרוטוקול מיום 18.07.2013 עמ' 96 שורות 8-10.

לבסוף טוענת הגב' קורן כי מספיק 3 חתימות מדגם קריא על מנת לקבוע אם חתימה זויפה או לא. טענה זו מנוגדת לעמדתה של הגב' אריאלי כפי שהובאה לעיל ואף אינה עומדת בקנה אחד עם טענות הגב' קורן עצמה שטוענת כי אדם הוא מקשה אחת דינאמית ופועמת ושצריך להשוות גם את החתימות הברורות וגם את אלו שאינן ברורות.

1. זאת ועוד, אחד הממצאים שהביאו את הגב' קורן למסקנה כי החתימה שבמחלוקת זויפה, הינה כי "מהלך השורה יורד", אך במסגרת חקירתה מודה כי יתכן והדבר נובע מהאופן בו הונח הדף עליו נרשמה החתימה.

ממצא נוסף היה כי בחתימה שבמחלוקת ישנם קוים רועדים ואילו בחתימות 1-3 לא נראה ממצא כזה. עם זאת מודה הגב' קורן כי הוא קיים "בשפע" כלשונה בחתימות אחרות.

1. מן המקובץ שוכנעתי להעדיף את חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבע הגב' אריאלי על חוות דעת של המומחית מטעם התובעות הגב' קורן ולקבוע כי התובעות לא הוכיחו כי החתימה שבמכתב שבמחלוקת זויפה.

מצבו הרפואי של התובע

1. הצדדים טענו טענות לכאן ולכאן לעניין מצבו הרפואי של התובע עובר להגשת כתב התביעה, הן בהתייחסן למצבו הכלכלי עקב כך והן לכשרותו המשפטית בחתימה על הצוואות החדשות ובהגשת כתבי התביעה, וחקירתו של עו"ד סיני אף היא מתייחסת לכך ארוכות. התייחסות למצבו הרפואי הועלתה גם בחוות הדעת מטעם המומחיות משני הצדדים וכן הוגשו מסמכים רפואיים. בשים לב לכך כי מצבו הרפואי של התובע לא היה סלע המחלוקת בין הצדדים ולכך שהתובע עובר לפטירתו לא נבדק ע"י מומחה רפואי כלשהו ו/או מומחה פסיכוגריאטי, מצאתי כי אין לקבוע מסמרות בנוגע למצבו הרפואי וכי בכל מקרה הראיות והעדויות שהוגשו בתיק זה מספיקות על מנת להכריע גם ללא קביעת מצבו הרפואי של התובע.

העדר עדות מרקוביץ

1. שמו של מרקוביץ, אחיינו הנוסף של התובע המנוח, הועלה בהקשרים רבים במהלך הדיונים בפניי, וזאת במכתבים שכתב התובע לנתבע וכן בגרסת הנתבע כי חלק מהכסף בחשבון הבנק המקורי היה מיועד למרקוביץ ולילדיו. התובעות טענו כי יש לזקוף את אי זימונו של מרקוביץ לעדות לחובת הנתבע שכן עדות זאת יכלה לחזק את גרסתו.

דומני כי שוב "שכחו" התובעות כי נטל הראיה מוטל על כתפיהן וכי הן אלו שצריכות להוכיח גרסתן, ואם סברו כי יש בעדותו של מרקוביץ כדי לחזק גרסתן ולשפוך אור על מערכת היחסים ששררה בין מרקוביץ לבין התובע, מדוע לא יזמו הן את זימונו לעדות. בנסיבות נראה כי סברו שבעדותו יהיה כדי להרע את מצבן ולפיכך לא עשו כן ויש לזקוף זאת דווקא לחובתן.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני קובע כי לא הוכח כי הכספים נשוא התביעות שבפניי הועברו מהתובע לנתבע בנאמנות ולכן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעות לשלם לנתבע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

חיוב זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

1. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים כמקובל.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.