לפניי שתי תביעות כספיות אשר אוחדו, שעניינן טענות בגין ליקויי בנייה, הן בדירות הפרטיות והן ברכוש המשותף, בבניין שברחוב לילך 1 קריית ביאליק (להלן: "הבניין"), האחת על סך 2,000,000 ₪, והשנייה על סך של 90,000 ₪.

רקע

1. התובעת 1, הינה נציגות הדיירים בבניין נשוא התביעה, ואילו התובעים 2-10 (להלן: "התובעים") הינם בעלי דירות בבניין.

נתבעת 1, משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), הינה חברה קבלנית אשר מכרה את הדירות בבניין.

נתבעת 2, גנדן הולדינגס בע"מ (להלן: "נתבעת 2"), הינה חברה קבלנית אשר גם היא מכרה את הדירות בבניין.

נתבעת 3, אל-הר הנדסה ובניין בע"מ (להלן: "נתבעת 3"), הינה חברה אשר בנתה את הבניין נשוא הליך זה. (נתבעת 1, נתבעת 2 ונתבעת 3 ייקראו להלן: "הנתבעות")

התובעים כולם התקשרו עם הנתבעות בהסכמי רכישה, פיתוח ובנייה לדיור בפרויקט יוקרה והוא

ממוקם בגוש 10236 מספר חלקה 84 (חלק) = (מגרש מספר 1.1).

2. להשלמת התמונה יצוין, כי תיק זה מתנהל במאוחד עם תביעה נוספת (ת.א. 172405/09) שהגישו דיירים בבניין נשוא התביעה (ה"ה ציונה ושמואל ניר), זאת בהתאם להחלטה מיום 6.1.10, בו עתרו התובעים שם לסעד כספי של 90,000 ₪ בגין ליקויי בניה נטענים, כשנטען על ידי התובעים כי הסיבה היחידה לכך ששתי התביעות הוגשו בנפרד ובמועדים שונים ולא כתביעה אחת היא מועד ההתיישנות אשר חל על תביעת התובעים בת.א. 172405/09, אשר לא יכלו לחכות עד ששאר הדיירים בבניין יתארגנו בכל הקשור להגשת התביעה.

תמצית טענות התובעים

3. התובעים טוענים, כי במהלך מסירת הדירות לתובעים, וגם לאחר שהתובעים התגוררו בדירותיהם, נתגלו בדירות ליקויי בנייה שונים, בכל הדירות וברכוש המשותף.

לטענת התובעים, המדובר בליקויים בריצוף, במעברי רטיבות חמורים מדירה אחת לדירה שנייה, ובחדירת רטיבות מקירות חוץ אל הדירות, ליקויי אוורור, אי התאמה לתקנות ולתקנים, ליקויי ניקוז, אי התאמות במעקי מרפסות אשר בנויים בניגוד לתכנית המכר, הופעת סדקים שונים, ליקויים בטיחותיים של העדר מעקים בשטחי כביסה, היזקי ראייה וליקויי גימור אחרים.

4. התובעים טוענים, כי לאחר קבלת הדירות, ובעקבות התגלות הליקויים הקשים, פנו כל אחד מהתובעים אל הנתבעות פעמים אינספור, בנושא הליקויים, ודרשו פעם אחר פעם תיקון הליקויים בבתים וברכוש המשותף. הפניות נעשו בכתב ובעל פה שכן נציגי הנתבעות נכחו באתר באופן רצוף והיה אפשר לפנות אליהם בעל פה.

5. התובעים טוענים, כי הנתבעות לא התייחסו ברצינות הראויה לטענותיהם בעניין הליקויים, וזלזלו בטענותיהם ובתלונותיהם באמצעות נקיטה מכוונת של שליחת פועלים לביצוע תיקונים מזעריים שלא ענו כלל על הליקויים הנטענים, וכן באמצעות הימנעות מתגובה עניינית ומסודרת לחוות הדעת שקיבלו.

6. התובעים פנו אל המומחה ד"ר אברהם בן-עזרא על מנת שיוציא חוות דעת אשר יפרטו את הליקויים בדירותיהם וברכוש המשותף. בהתאם לחוות דעת מיום 2.6.2008 עלות תיקון הליקויים ברכוש המשותף עומדת על סך של 1,160,411 ₪., כאשר בחוות הדעת מיום 14.7.2009 בגין עלויות תיקונים של טיפול בפגמים ובאי ההתאמות במעטפת הבניין עבור כל הדירות עמדת על סך 966,251 ₪.

חוות הדעת של דירת תובעת מספר 2 (ציפורה גפני) מיום 18.11.2008 על סך 120,697 ₪.

חוות הדעת של דירת תובע מספר 3 (יוסי שטרומינגר) מיום 18.11.2008 על סך 75,21 ₪.

חוות הדעת של דירת התובעים 4-5 (יחיאל ושרית אמסלם) מיום 25.3.2009 על סך 86,585 ₪.

חוות הדעת של דירת התובעים 6-7 (גרינברג יניב וליאת) שנערכה על ידי המהנדס אנדרי סלאבו לאור ביקור באתר ביום 23.2.09 על סך 78,000 ₪.

חוות הדעת של דירת התובעים 8-9 (דבח סימה ואברהם) מיום 15.6.09 על סך 138,357 ₪.

חוות הדעת של דירת התובע מספר 10 (ניר ארז), מיום 22.2.09 על סך 79,692 ₪.

עוד טוענים התובעים, כי כל אחד מיחידי התובעים זכאי להחזר של 4,000 ₪ כולל מע"מ - הסכום אשר שולם למומחה התובעים עבור הכנת חוות הדעת לגבי כל דירה.

7. התובעים טוענים כי ביצוע התיקונים על ידם על פי חוות הדעת יצריך אותם לפנות את דירותיהם לתקופה של שבועות רבים, והם זכאים בנוסף, לפיצוי ו/או שיפוי מן הנתבעות בגין הדיור החלופי והוצאות העברת הדירה כולל שמירה על רהיטים. התובעים מעמידים את גובה הפיצוי על דרך ההמעטה על סך של 10,000 ₪ לדירה.

8. התובעת מספר 1 אומדת את הנזק בגין עגמת נפש שנגרמה לכלל התובעים ברכוש המשותף לפי בסיס של 3,000 ₪ למשפחה ובסך הכול 3,000 כפול 36=108,000 ₪. התובעים טוענים, כי נגרמה להם עגמת נפש בגין הליקויים הרבים ברכוש המשותף, בכך שהחניון ספוג רטיבות, בכך שיש מפגעים אסתטיים שאינם ניתנים לתיקון, בכך שהמדרגות אינן מתאימות לשימוש ומסוכנות לשימוש, כמפורט בחוות הדעת וזאת בנוסף לנזק הממוני שנגרם להם. התובעים טוענים, כי על פי חוות הדעת של המהנדס א' בן-עזרא יש ליקויים בחיפויי האבן, בפריט זה אומדים התובעים את נזקם בסך של 250,000 ₪. התובעים אומדים את ירידת הערך ברכוש המשותף בסך כולל של 80,000 ₪.

9. עוד טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבעת, בגין איחורים במסירה ועגמת נפש בהתאם לפירוט להלן:

• תובעת מספר 2 [ציפורה גפני]: התובעת טענה כי היא הייתה אמורה לקבל את דירתה בתאריך 30.4.03 ובפועל קיבלה את הדירה ביום 30.10.03 - היינו באיחור של 6 חודשים. התובעת טענה כי מגיע לה פיצוי בגובה של 2,500 ₪ לחודש, כפול 6= 15,000 ₪ בגין האיחור במסירה. בנוסף, בגין סעיף של עגמת נפש אומדת התובעת מספר 2 את נזקה על סך של 25,000 ₪.
• תובע מספר 3 (יוסי שטתמינגל): בגין ראש נזק של עגמת נפש אומד תובע 3 את נזקו בסך של 40,000 ₪. התובע אומד את נזקו בגין סעיף של ירידת ערך על סך של 15,000 ₪.
• תובעים מספר 4-5 (יחיאל ושרית אמיר- אמסלם): בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים אומדים התובעים 4 ו- 5 את נזקם בסך של 20,000 ₪. התובעים טוענים כי יש ירידת ערך בדירתם אשר לא מתומחרת בחוות הדעת לנזק אשר נאמד בסך 10,000 ₪.
• תובעים מספר 6-7 (גרינברג ליאת ויניב): טוענים שיש ירידת ערך בדירתם שלא מתומחרת בחוות הדעת, וירידת הערך בגין ליקויים שלא ניתן לתקנם נאמדת בסך 10,000 ₪. ואילו בגין ראש נזק של עגמת נפש התובעים אומדים את נזקם בסך 20,000 ₪.
• תובעים 8-9 ( דב סימה ואברהם): טוענים שבדירתם ירידת ערך שלא מתומחרת בחוות הדעת, סך הכל בגין ירידת ערך טוענים התובעים כי מגיע להם 5,000 ₪, עבור חסימת דלת ממ"ד ועוד 2,310 ₪ עבור פגם בחלון אשר ממנו רואים את המעקב. סך הכל 9,310 ₪. ואילו בגין ראש הנזק של עגמת נפש, אומדים התובעים נזקם בסך של 30,000 ₪.
• תובע 10 (ניר ארז): התובע אומד את ירידת הערך בדירתו בסך של 5,000 ₪. ואילו בגין ראש הנזק של עגמת נפש אומד התובע את נזקו בסך של 20,000 ₪.

10. התובעת העריכה את סך כל הנזקים עבור כל אחד מהתובעים כך:

• עבור התובעת 1 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 2,587,862 ₪.
• עבור תובעת 2 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 174,697 ₪.
• עבור תובע 3 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 144,214 ₪.
• עבור תובעים 4-5 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 130,585 ₪.
• עבור תובעים 6-7 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 122,008 ₪.
• עבור תובעים 8-9 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 191,667 ₪.
• עבור תובע 10 סך כל הנזקים מסתכמים לסכום של 118,692 ₪.

התובעים העמידו את סכום התביעה לצורכי אגרה על סך כולל של 2,000,000 ₪.

11. כאמור, הוגשה תביעה נוספת על ידי שמואל וציונה ניר, אשר אוחדה לתיק זה, אשר בגינה עותרים התובעים שם לנזקים בסך כולל של 90,000 ₪, כאשר מתוכם סכום הליקויים על פי חוות הדעת של המומחה א. בן עזרא הוא 75,944 ₪. סך של 10,000 ₪ עבור פינוי הדירה בתקופת תיקון הליקויים, וסך של 4,000 ₪ עבור שכ"ט המומחה.

תמצית טענות הנתבעות

12. הנתבעות טוענות לשיהוי קיצוני בהגשת התביעה, הדירות והרכוש המשותף נשוא התביעה נמסרו לתובעים במהלך השנים 2003-2004. תביעת התובעים, שעניינה ליקויי בנייה נטענים ומוכחשים בדירות וברכוש המשותף הוגשה לבית המשפט הנכבד ביום 26.7.2009 , דהיינו, 5-6 שנים לאחר מועדי המסירה. הנתבעות טוענות, כי הליקויים הנטענים והמוכחשים התגלו, כולם ולחילופין רובם המכריע, בתום תקופות הבדק והאחריות של הנתבעות כלפי התובעים, כפי שנקבעו במסגרת חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, ולפיכך, הנתבעות פטורות מאחריות ביחס לליקויים הנטענים והמוכחשים, כולם, ולחילופין, רובם המכריע.

13. עוד לטענתן, התובעים או מי מהם לא נתנו לנתבעות או מי מהן הודעה על הליקויים הנטענים, כולם, או רובם המכריע, כנדרש בחוק המכר ובחוזי המכר אשר נחתמו בין כל אחד מהתובעים מס' 2-10 לבין הנתבעות מס' 1-2 , ואשר הוראותיהם חלות גם ביחס לרכוש המשותף, ולפיכך הנתבעות פטורות מאחריותן ביחס לליקויים הנטענים, כולם, ולחילופין רובם המכריע.

14. הנתבעות טוענות, כי הליקויים הנטענים, כולם ולחילופין רובם המכריע, נגרמו ו/או הוחרפו עקב מעשי ו/או מחדלי התובעים, ובכלל זה, עקב שימוש בלתי סביר ו/או בלתי זהיר ו/או כל מעשה ו/או מחדל בלתי סבירים של התובעים או מי מטעמם. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי חוות הדעת עליהן נסמכת התביעה נערכו במהלך השנים 2008-2009 , דהיינו, כ־ 5 שנים לאחר מסירת הדירות והרכוש המשותף.

15. הנתבעות טוענות כי הליקויים עליהם נמסרה הודעה לנתבעות, כולם ולחילופין רובם המכריע, תוקנו על ידי הנתבעות לשביעות רצונם של התובעים או מי מהם, כפי שמעידים פרוטוקולי המסירה ופרוטוקולי הבדק, ואשר במסגרתם אישרו התובעים בחתימתם כי כל הליקויים תוקנו וכי אין להם עוד כל טענה כלפי הנתבעות.

חוות הדעת (נספח ד' 2) לכתב התביעה, בסך של 966,251 ₪, מתייחסת לליקויים נטענים ומוכחשים שאינם ברכוש המשותף של הבניין אלא ב־ 29 דירות בבניין שרוכשיהן לא הצטרפו כתובעים לתביעה. לפיכך, מוכחשת מכל וכל זכאות התובעת מס' 1 או מי מהתובעים האחרים לתבוע את הנתבעות או מי מהן בגין הנזקים הנטענים המפורטים במסגרת חוות הדעת האמורה.

16. הנתבעות צירפו חוות דעת מטעמן ביחס לעלות תיקון הליקויים הנטענים במסגרת כתב התביעה, כמפורט להלן:

• לעניין הרכוש המשותף - חוות דעת מומחה של המהנדס מנחם המר מיום 1.12.2008 על סך כולל של 59,338 ₪.
• לעניין התובעת 2 - חוות דעת |מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 16.9.2009 על סך כולל של 699 ₪.
• לעניין התובע 3 - חוות דעת מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 6.9.2009 על סך כולל של 175 ₪.
• לעניין התובעים 4-5 - חוות דעת מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 2.6.2009 על סך כולל של 1,929 ₪.
• לעניין התובעים 6-7 - חוות דעת מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 2.6.2009 על סך כולל של 139 ₪.
• לענייו התובעים 8-9 - חוות דעת מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 20.8.2009 על סך כולל של 2,330 ₪.
• לעניין התובע 10 - חוות דעת מומחה של המהנדס רונן שטרנברג מיום 6.9.2009 על סך כולל של 233 ₪.

הנתבעות טוענות כי ביצוע התיקונים הנטענים בדירות התובעים לא יצריך בשום פנים ואופן פינוי הדירות ו/או דיור חלופי.

ביחס לתביעה בת.א. 172405/09

17. הנתבעות טוענות לשיהוי קיצוני בהגשת התביעה. הדירה נמסרה לתובעים ביום 1.6.2003, ואילו התביעה הוגשה ביום 21.6.2009, דהיינו, 6 שנים לאחר מסירת הדירה.

לטענתם, הליקויים אירעו בתום תקופת הבדק והאחריות, ולפיכך הנתבעות פטורות מאחריות ביחס לליקויים הנטענים.

18. הנתבעות טוענות עוד, כי התובעים או מי מהם לא נתנו לנתבעות או מי מהן הודעה אודות הליקויים הנטענים, כולם, ולחילופין רובם המכריע, כנדרש בחוק המכר ובחוזה המכר. עוד טוענות הנתבעות, כי כל הליקויים עליהם נמסרה הודעה לנתבעות תוקנו על ידן לשביעות רצונם המלאה של התובעים. ביום 8.11.04 נערך פרוטוקול שנת בדק. התובעים אישרו בחתימתם על גבי הפרוטוקול, כי הפרוטוקול ממצה את כל הליקויים בדירה, כי כל הליקויים תוקנו לשביעות רצונם המלאה והסופית וכי אין להם כל תביעה כלפי הנתבעות.

ביום 21.2.05 נערך פרוטוקול שנת בדק נוסף. התובעים אישרו בחתימתם כי כל הליקויים תוקנו לשביעות רצונם המלאה. וביום 19.10.05 נערך פרוטוקול שנת בדק נוסף וגם עליו חתמו התובעים.

הנתבעות טוענות, כי מומחה מטעם הנתבעות אשר ביקר בדירה, העריך את עלות התיקונים הנדרשים בסך של 233 ₪ בלבד.

חוות דעת מומחה בית המשפט

19. ביום 4.11.09 מונה המומחה מר אריה קצור, כמומחה מטעם בית המשפט בת.א. 172405/09 (להלן: "המומחה" ו/או "מר קצור").

ביום 6.1.10 ולאחר שאוחדו התיקים, נקבע כי המומחה מר קצור, יתן חוות דעתו גם ביחס לתיק הנוסף שאוחד, זאת לאחר שהחל כבר בעבודתו.

20. המומחה מר קצור מצא ליקויים ברכוש המשותף, אשר עלות תיקונם הוערכה בסך של 271,410 ₪ בצירוף מע"מ.

א. ביחס לדירת תובעת 2, גב' ציפורה גפני, קבע מר קצור, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 30,660 ₪ בצירוף מע"מ.

ב. ביחס לדירת תובע 3, מר יוסף שטרומינגר, קבע מר קצור, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 4,691 ₪ בצירוף מע"מ.

ג. ביחס לדירת התובעים 4-5, יחיאל ושרית אמיר-אמסלם, נקבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 9,870 ₪ בצירוף מע"מ.

ד. ביחס לדירת התובעים 6-7, יניב וליאת גרינברג, נקבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 3,955 ₪ בצירוף מע"מ.

ה. ביחס לדירת התובעים 8-9, אברהם וסימה דבה, נקבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 30,980 ₪ בצירוף מע"מ.

ו. ביחס לדירת התובע 10, מר ארז ניר, נקבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 7,280 ₪ בצירוף מע"מ.

ז. ביחס לדירתם של ציונה ושמואל ניר, התובעים בתיק 172405/09, נקבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 4,030 ₪ בצירוף מע"מ.

21. ביום 9.1.11 הגישו התובעים הודעה לפיה התמוטט קיר חיפוי, והגישו בקשה בה עתרו להוסיף חוות דעת נוספת מטעמם בעניין זה.

בדיון שהתקיים ביום 1.3.11 נקבע כי המומחה מר קצור ישלים חוות דעתו לעניין חיפוי הקיר החיצוני והפנימי.

ביום 30.3.11 הגיש מר קצור חוות דעת משלימה לעניין חיפוי האבן בבניין, בה נקבע, כי לא אותרו ליקויים בעבודות חיפויי אבן אשר עדיין בתקופת אחריות של המוכר לפי חוק המכר. כמו כן הוסיף, כי במידה ויחליט בית המשפט להכיר באחריות המוכר ולחייבו בתיקוני חיפויי האבן, העריך מר קצור את עלות התיקונים בסך של 145,000 ₪.

22. עוד יש לציין בהקשר של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כי ביום 29.4.11 התובעים הגישו בקשה לפסול חוות דעת המומחה, זאת בטענה להתבטאויות חריגות של מר קצור כנגד עמדת התובעים והמומחה מטעמם.

ביום 29.10.12 ולאחר חקירת המומחה ביחס לבקשה, נדחתה הבקשה.

דיון והכרעה

23. ככלל, ייאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88)). הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בתביעות שעניינן ליקוי בניה (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.96) להלן: "עניין סולל בונה"). עוד קבעה הפסיקה, כי רק אם קיימים נימוקים כבדי משקל יתעב ביהמ"ש בחוו"ד המומחה אשר מונה ע"י ביהמ"ש. (ת.א. 2312-04 שטיינפלד נ' מנורה). אציין כבר עתה, כי בעניינינו לא מתקיימים נימוקים כבדי משקל שיש בהם כדי לסטות מקביעות מקצועיות של המומחה.

הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בחינה מקצועית, חיצונית ואובייקטיבית של מומחה הממונה ע"י בית המשפט, אשר הינו מומחה ניטרלי שאין לו עניין בתוצאות הסכסוך בין בעלי הדין. חוות דעת מומחה בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד, שכן ברוב הפעמים היא קובעת את מסכת העובדות הרלוונטית, כמו גם את המסקנות המקצועיות העולות ממנה. (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563, 567-568 (1998)).

בהתייחס לאימוץ חוות דעת מומחה בית המשפט, קבע בית המשפט העליון כי:

"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים." (עניין סולל בונה, פסקה 4 לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן ).

24. בענייננו, לאחר שבחנתי את חוו"ד מומחה לרבות חקירתו הנגדית, תוך שנתתי דעתי לטענות ב"כ התובעים, לא מצאתי כי יש לחרוג מרוב קביעותיו של מומחה ביהמ"ש כפי שפורטו בחוות דעתו. הריני מאמצת את ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש, בכפוף לאמור להלן.

עוד אציין, כי ערה אני לטענת התובעים שהמומחה מטעם ביתה משפט לא מונה בהסכמה, ובהתאם חוות דעת המומחים מטעם הצדדים נותרו בתיק, ללא שנחקרו עליהן. יחד עם זאת, חוות דעת המומחה מר קצור, הינה מקיפה ויסודית, ובנסיבות העניין לא מצאתי מקום לסטות ממנה בכפוף לליקויים וקביעות שיפורטו בהמשך.

להלן יבחנו הליקויים הנטענים הן ביחס לרכוש המשותף והן ביחס לדירות התובעים כיחידים.

הרכוש המשותף

25. במסגרת סיכומיהם עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסך של 271,410 ₪ בצירוף מע"מ, בהתאם לחוות דעתו של המומחה מר קצור, ולשיטתם, לסכום זה יש להוסיף סך של 145,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר נקבעו בחוות הדעת המשלימה מטעם מר קצור, ביחס לחיפוי האבן.

עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבעות בסך של 1,264,000 ₪ בגין חיפוי החוץ.

26. לאחר שבחנתי את חוו"ד המומחה לרבות חקירתו הנגדית, תוך שנתתי דעתי לטענות ב"כ התובעים, לא מצאתי כי יש לחרוג מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש כפי שפורטו בחוות דעתו.

כך שבכל הקשור לליקויים שנמצאו בחוות דעתו הראשונה של מר קצור, הרי שיש לחייב את הנתבעות בגין עלויות אלו, אשר כאמור הסתכמו לסך של 271,410 ₪ + מע"מ.

27. באשר לטענות לעניין החיפוי, הרי שבחוות דעתו המשלימה, אותה התבקש המומחה לערוך ביחס לחיפוי האבן הפנימי והחיצוני, קבע המומחה כי ככל שיש לחייב את הנתבעות בתיקון הליקויים, הרי שעלותם הינה 145,000 ₪.

התובעים הגישו כאמור, דו"ח בדיקה של מכון התקנים לעניין חיפוי האבן החיצוני, בעקבותיו הגיש המומחה מר קצור, ביום 14.10.14, התייחסותו.

בעניין זה אין בידי לקבל את טענות התובעים כי יש לפסוק סך נוסף של 1,264,000 ₪ מעבר למה שנקבע בחוות דעתו של מר קצור. עפ"י חוו"ד קצור מיום 30.3.11 ס' 2.3. ועדותו בע' 114-115, מאז מסירת הבניין לתובעים בשנת 2003 לא היה אירוע של התנתקות ו/או התרופפות אריחים בחיפוי החוץ. לגרסתו, לא קיימת כל סכנה לאירוע כזה (עדותו ג' 120 -121).

28. בחקירתו העיד מר קצור, אודות דו"ח הבדיקה של איזוטסט, אשר צורף לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, מר א. בן עזרא, לגבי החיפוי בקומת הקרקע בשיטת הקיבוע הרטוב.

תקן 2378 חלק 2, אשר מתייחס לקירות מחופים קיבוע רטוב, נכנס לתוקפו בשנת 2005, כאשר הבניין נשוא תביעה זו הושלם שנתיים לפני בשנת 2003, כך שתקן זה לא היה רלוונטי בעת בניית הבניין (ראה עמ' 110-112 לפרוטוקול הדיון).

עוד עולה, כי בהתאם לתקן 2378 חלק 2 בסעיף 1.1 (סומן נ/1), הוא חל על חיפוי חוץ בשיטת קיבוע הרטוב בתווך שבין מטר עשרים לבין 32 מטר מעל פני הקרקע , כאשר המומחה מר קצור מאשר, כי הבדיקות שנלקחו על ידי חב' איזוטסט נלקחו בגובה של פחות ממטר עשרים, כך שבדיקות אלו אינן רלוונטיות לתקן הנ"ל, שגם אם היה בתוקף בעת השלמת הבניין, הוא לא היה רלוונטי לאריחים שנדגמו (ראה עמ' 113-114 לפרוטוקול הדיון).

29. בהמשך חקירתו, העיד המומחה ביחס לדו"ח של מכון התקנים שהוגש על ידי התובעים, כי ההשוואה נעשתה לפי מפמ"כ 378 ותקן 2378 חלק 5 שנזכר בטבלאות, כאשר ביחס לתקן 2378 חלק 5 מעיד מר קצור, כי תקן זה נכנס לתוקף אך בשנת 2011. ואילו ביחס למפמ"כ 378 העיד מר קצור לאורך כל חקירתו, כי אין מדובר בתקן מחייב אלא הינו בגדר המלצה בלבד.

עוד העיד המומחה ביחס לחיפוי החוץ בקומות העליונות, שכדי להוכיח שהחיפוי תקין לחלוטין ויכול לעמוד עוד 50 שנה היה ממליץ לעשות בדיקת שליפה, וכי ממה שהראו לו ביחס לבניין נשוא התביעה לא הראו כי יש סכנה לנשירה.

30. לא מצאתי כל מענה במסגרת סיכומי התובעים לעניינים אלו אשר העלה מר קצור בחקירתו, ועל אף ניסיון התובעים לקעקע את חוות דעתו בעניינים אלו, הרי שהדבר לא צלח.

ביחס לנספח ג' 3 למפמ"כ שסומן כאמור כ- נ/1, העיד המומחה, כי בקומות העליונות מדובר בשיטת חיפוי בשיטת ברנוביץ וכי בהתאם לבדיקת מכון התקנים מתוך שש אבנים שנדגמו נמצאו מצעי עיגון לתוך הבטון המזוין וכי יש מישקים בין אבנים של החיפוי. לשיטת מר קצור, בשיטת ברנוביץ וכך גם במפרט לא נקבע מה המרחקים הנדרשים, ובמידה ואין מסמך מחייב אז "ההיגיון והידע ההנדסי זה משהו אחר ומבחן התוצאה הוא הנכון". עוד העיד מר קצור, כי לשיטתו אם מבחינתו יש שלושה עוגנים שהם בקוטר כולל בשטח חתך כולל ממה שממליץ המפמ"כ, זה מספיק. (ראה עמ' 117-121 לפרוטוקול הדיון).

31. הגם שב"כ התובעים ניסתה לערער את קביעות מר קצור ביחס לעניין זה במסגרת חקירתה, וטענה, כי בדיקת מכון התקנים מראה כי האבנים נעדרים ווים לתמיכה, הרי שמר קצור העיד, כי מבחינתו העוגנים והווים הם היינו הך, במסגרת סיכומי התובעים טענות אלו לא פורטו כראוי ולא ניתנו לגביהם נימוקים המניחים את הדעת, והחשוב מכך, לא מצאתי כל נימוק סביר אשר בגינו יש לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

כאמור, קצור קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 30.3.11 כדלקמן:

" מסקנות.- במקומות המפורטים במסמכי התביעה לא אותרו ליקויים בעבודות חיפויי אבן אשר עדין בתקופת אחריות של המוכר לפי חוק מכר. בתקופת הבנייה לא היה קיים תקן "מחייב" לעבודות חיפויי אבן טבעית.... למרות לאמור לעייל, במידה יחליט כב' בית המשפט להכיר באחריות המוכר ולחייבו בתיקוני חיפויי אבן של קירות במרחבים קומתיים בכניסות לדירות , ניתן לבצע חיזוק האבנים באמצעות עוגני חץ עם תיקוני דבק שיש בגוון מתאים או החלפת החיפויים. אני מעריך את עלות התיקונים כ 145,000-₪ בשתי האופציות".

32. לאור האמור, הרי שיש לחייב את הנתבעות בסכום ביחס לליקויים ברכוש המשותף בסך 271,410 ₪ בצירוף מע"מ.

33 מעבר לליקויים הנ"ל, התובעים עתרו לחיוב הנתבעות אף בגין ליקויים אחרים, אשר לשיטתם יש להוסיף מעבר לסכומים שנקבעו בחוות דעתו של מר קצור.

39. ביחס לטענת לעניין מדרגות הירידה למפלס החניה, אין מחלוקת כי אין מדובר בחדר מדרגות מוגן. מר קצור הבהיר זאת במסגרת חקירתו (ראה עמ' 22 לפרוטוקול).

טוענים התובעים, כי יש לקבל דווקא את עמדת המומחה מטעם, כי המדובר בחדר מדרגות פנימיות ובהתאם יש לחייב הנתבעות בסכום נוסף של 28,829 ₪. אולם, מעיון בתשובות לשאלות הבהרה (שאלות 6-7) מיום 17.1.11 השיב מר קצור לעניין זה, תוך שצירף תמונה והבהיר כי המדרגות מרוחקות מהמבנה מרחק רב וכי לא חלות עליהם ההגדרות שהובאו על ידי ב"כ התובעים, וכי במקרה זה חלה תקנה 7.00.08.

לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעת המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה בעניין זה.

40. ביחס לטענה לעניין צנרת החשמל, הרי שבעניין זה, אני סבור שיש מקום לחיוב הנתבעות.

בחוות דעתו, דחה מר קצור עמדת התובעים ביחס לליקוי הנטען מהטעם שהדיירים היו אלו שהזמינו את העבודות לאחר מסירת הבניין. אין בידי לקבל עמדתו זו של מר קצור, ולו מהטעם, כי חוות דעתו נתבקשה על מנת לבחון הימצאותם של ליקויים ועלות תיקונם ולא על מנת לקבוע אם יש מקום לחיוב הנתבעות אם לאו, שאלה משפטית אשר על בית המשפט עצמו להכריע בה.

במסגרת חקירתו העיד המומחה, כי אכן קיים ליקוי ביחס לעניין זה (ראה עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 14-21), משכך אני מקבלת את טענות התובעים בעניין זה ומחייב את הנתבעות בסכום בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

אוסיף בעניין זה, כי אף שהעבודה הוזמנה על ידי וועד הבית לאחר מסירת הבניין, אין משמעה כי הנתבעות יהיו פטורות מאחריות ככל שעבודה זו לא בוצעה על ידן כראוי ושלא בהתאם לתקן.

49. ביחס לליקוי של דלת כניסה ראשית לבניין, הרי שמר קצור קבע, שנדרש לפרק את הדלת הקיימת ולהרכיב דלת חדשה דו כנפית, כאשר העריך את עלות התיקון בסך של 7,000 ₪. לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של מר קצור, אומנם כטענת התובעים במסגרת חקירתו בעניין טען כי "אינו זוכר", אולם הוא ציין זאת בהקשר של המידות. המומחה לא נחקר בעניין זה, ואין בידי לקבל את טענת התובעים, כי לא היה טעם לחקור את מר קצור בעניין, היות והוא ציין כי אינו זוכר את מידות מדויקות. ומשלא חקרו התובעים את המומחה לעניין טענתם לאי התאמות לתכנית, הרי שיש לקבל את חוות דעת המומחה מר קצור, ומשכך דינה של טענה זו דחייה.

50. ביחס לטענה לעניין צנרת השקיה, אכן כטענת התובעים במסגרת חוות דעתו של מר קצור (סעיף א- 2.5), אומנם צוין כי "צינור השקיה באורך 5 מ' תלוי ללא מוביל מעל חנייה בחצר האחורית (תמונה 23)", אולם לא נקבע עלות תיקון הליקוי אם בכלל. בחקירתו בעניין זה, העיד מר קצור, כי אינו זוכר מדוע לא התייחס לכך, וכי הוא חושב שבאותו יום מישהו אמר לו שזה בוצע על ידי הגנן ולא על ידי הקבלן. (ראה עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 26-28)

בנסיבות אלו, הרי שאין לי אלא לקבל את עמדת התובעים ולהורות על חיוב הנתבעות בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ.

51. ביחס לטענה לעניין אוורור מחסנים, בחוות דעתו קבע מר קצור כי אין ליקוי, אולם בחקירתו העיד כי אכן, האוורור של המחסנים הינו אל שטח הפרוזדור שהינו מקורה וסגור ולא אל אוויר חוץ, וכי האוורור כלפי חוץ הינו של הפרוזדור ולא המחסנים, כפי שאמורים להיות הפתחים של המחסנים עם אוורור לאוויר חוץ. (ראה עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 10-18)

בנסיבות אלו, הרי שגם בעניין זה, יש לקבל את עמדת התובעים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם, ולחייב את הנתבעות בסך של 36,000 ₪ בצירוף מע"מ.

52. ביחס לטענה לעניין כבש פגום, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובעים להוסיף על הסכום שכבר נפסק בעניין זה על ידי המומחה מר קצור. בחקירתו העיד מר קצור, כי לא הייתה כל תקנה שזה לא תקין בזמנו. המומחה כבר פסק בחוות דעתו סכום עלות תיקון בגין עניין זה ולא מצאתי כל מקום להוסיף עליו.

53. ביחס לטענה לעניין ניקוז ואיטום תת רצפתיים בחניון, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של מר קצור. בסעיף א-2.13 לחוות דעתו, אומנם מר קצור מציין, כי אותרו שלוליות מים, אשר מצטברים בגין נזילות באזורים הסמוכים והוא מפנה בעניין זה לסעיף א-2.12, שם קבע כי נדרש לבצע שכבת איטום על שטח של 1100 מ"ר בעלות של 181,500 ₪, כך שאין מקום לקבל עמדת התובעים בעניין זה, ראה בעניין זה את תשובות מר קצור בחקירתו בעמודים 24-25 לפרוטוקול.

54. סיכום הסכומים שעל הנתבעות לשאת בהם ביחס לרכוש המשותף

• סך של 271,410 ₪ בצירוף מע"מ, עבור ליקויים ברכוש המשותף, בהתאם לחוות דעת מר קצור.
• סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, ביחס לטענה לעניין צנרת החשמל.
• סך של 750 ₪ בצירוף מע"מ, ביחס לטענה לעניין צנרת השקיה.
• סך של 36,000 ₪ בצירוף מע"מ, ביחס לטענה לעניין אוורור מחסנים.

סה"כ הסכומים שעל הנתבעות לשאת בהם בגין הרכשו המשותף הינם- 300,160 ₪ בצירוף מע"מ.

עתה יש לעבור ולבחון את הליקויים הנטענים ביחס לדירות התובעים כיחידים.

דירת התובעת גפני ציפורה

55. איחור במסירה- התובעת טענה כי יש לפצותה בסך של 15,000 ₪ בגין איחור של 6 חודשים במסירת הדירה.

התובעת טענה כי הייתה אמורה לקבל את הדירה ביום 30.4.03, אולם בפועל הדירה נמסרה אך ביום 30.10.03, אולם בחקירתה של התובעת עלה כי לא כך הם פני הדברים.

לאחר שבתחילת חקירתה טענה כי הייתה אמורה לקבל את דירה ביום 30.4.03, הרי שבהמשך הודתה כי היא חתומה על נספח ה' לתצהיר הנתבעות שעניינו פרוטוקול הזמנת שינויים, שם נרשם כי הכניסה לדירה צפויה ביום 31.7.03.

ש: את טוענת שהיית אמורה לקבל את הדירה ביום 30.4.03?

ת: כן.

(ראה עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 29-30)

ובהמשך

ש: מפנה לנספח ה' לתצהיר הנתבעות, זה כבר פרוטוקול הזמנת שינויים מספר 7 מיום 9.3.03 וכתוב שהכניסה לדירה צפויה ב- 31.7?

ת: אני חתומה על זה.

ש: כלומר, את לא אמורה לקבל אותה ב- 30.4 אלא ב- 30.7?

ת: נכון.

56. הנה אם כן, כבר בגין הודאתה זו של התובעת, יש לדחות את טענותיה בעניין האיחור במסירה, וטוב הייתה עושה התובעת אם לא הייתה עומדת על טענה זו במסגרת סיכומיה, כי הייתה אמורה לקבל את הדירה ביום 30.4.03, כאשר יש הודאה שהיא חתומה על מסמך שינויים לפיו הכניסה לדירה תהיה במועד מאוחר מהתאריך שנקבע בהסכם המכר. אין לתת יד להתנהלות פסולה זו וכאמור טוב הייתה עושה התובעת אם לא הייתה עומדת על דרישה זו.

57. עוד אוסיף בעניין זה, אף שבהסכם השינויים נקבע כי התובעת הייתה אמורה לקבלה ביום 31.7.03, אולם בפועל זו נמסרה ביום 30.10.03, הרי שהתובעת עצמה מעידה, כי המשיכה לדרוש שינויים בדירה, מה שגרם לעיכוב במסירה לאור דרישותיה החוזרות ונשנות לבצע שינויים כאלו וארחים בדירה, גם טענתה, שכל השינויים התבקשו טרם בניית הדירה, התבררה כטענה שאינה נכונה וגם בגין כך יש להורות על דחיית ראש נזק זה. (ראה בעניין זה עמ' 40-41 לפרוטוקול).

לאור כל האמור, הרי שדין הטענה ביחס לאיחור במסירה להידחות.

58. ביחס לטענה לעניין דלת הכניסה, הרי שגם בגין ראש נזק זה דין טענת התובעת להידחות.

מר קצור קבע בחוות דעתו, כי הנעילה הקיימת בדלת הינה שוות ערך לאמצעי 2, המפורט בתקנה 2.92 של תקנות התכנון והבניה. לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעת המומחה בעניין זה. במסגרת חקירתו, מעבר לשאלה בעניין אישור מעבדה מוסמכת, הרי שמר קצור לא נחקר בעניין זה על ידי התובעת, ולא הצליחה להרים את הנטל בעניין זה, ומשכך, הרי שדין הטענה להידחות.

59. עוד אוסיף, כי התקנה עליה נסמכים התובעים מתייחסת גם לאמצעי שווה ערך מבחינת החוזק, לפיכך היות הדלת עונה לדרישות מכון התקנים, מניח המומחה מר קצור, כי הנעילה הקיימת בדלת שווה ערך לאמצעי 2, המפורט בתקנה 2.92 של תקנות התכנון והבנייה. תקנה 2.92 לתקנות מפרטת מספר אמצעי נעילה. מדובר ברשימה שאינה סגורה והיא מאפשרת בחירה של כל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ומלבד שהאמצעי האחר שווה ערך. מאחר והשאלה האם האמצעי מיגון הקיים הינו שווה ערך הינה קביעה שנתונה למומחה, ומשקבע המומחה מטעם בית המשפט, מר קצור, כי האמצעי הקיים הינו שווה ערך ומשלא הצליחו התובעים לסתור עניין זה, הרי שאין לי אלא לדחות את טענותיה ביחס לעניינים אלו.

60. ביחס לטענה לדלת חדר מקלחת, גם בעניין זה דין טענת התובעת להידחות. בחוות דעתו קובע המומחה מר קצור, כי זווית הפתיחה של הדלת מגיעה ל- 87 מעלות, כתוצאה משינוי התכנית, אשר בוצע על ידי הדיירים. לא מצאתי כל נימוק ביחס לעניין זה וטוב הייתה עושה התובעת אם לא הייתה עומדת על ראש נזק זה. עוד יש לציין, כי טענה זו עלתה לראשונה אך בשנת 2008, הרבה לאחר תום שנת הבדק ותקופת האחריות שלאחר מכן, עניין אשר לא נסתר על ידי התובעת, ומשכך אין אלא להורות על דחיית הטענה ביחס לראש נזק זה.

61. כך הדבר גם ביחס לטענה בפגמים בציפוי הדלת, טענה שלא נומקה כדבעי, קצור דחה טענה זו, ואין אלא להורות על דחייתה.

62. ביחס לטענה לעניין אוורור ממ"ד, לא מצאתי מקום לחיוב הנתבעות ביחס לראש נזק זה. בחוות דעתו קבע המומחה, כי ניתן להתייחס לסטייה הנטענת כסטייה מאושרת על ידי רשות מוסמכת בהתאם לסעיף ה' של תקנה 187, היות ובתכניות ההגשה המאושרות על ידי פיקוד העורף לא מופיע צינור אוורור וכי הבניין קיבל טופס 4. לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה בעניין זה.

63. ביחס לטענה לעניין חלון חדר הכביסה, דין טענת התובעת להידחות, יש לקבל את קביעת המומחה מר קצור בעניין זה, אשר קובע בחוות דעתו, כי המרחק של 2.6 מ' שנמדד הינו בהתאם לתכנית המכר וגובה אדן החלון הינו בהתאם לנדרש. התובעת מתעלמת מעניין זה ואינה נותנת כל מענה לקביעה זו של המומחה. דין הטענה בעניין זה דחייה.

64. ביחס לטענה לעניין אדני חלונות בחדרי השינה ובקומה העליונה, לא מצאתי מקום לסטות מקביעות המומחה מר קצור. בניגוד לנטען על ידי התובעת, מעבר לקביעת מר קצור, כי מדובר בקירות מבטון טרום, הוא קבע בנוסף, כי לא קיימת דרישה בתקינה לחדירת אדני שיש לתוך קיר מבטון יצוק, וכי החדרת האדן תגרום להקטנת עובי בטון מיגון של מוטות הזיון סביב הפתח בניגוד לדרישות של ת"י 466 חלק 1 וחלק 4. עניין זה לא זכה לכל מענה או התייחסות מצד התובעת, ומשכך אין אלא להורות על דחיית הטענה בעניין זה.

65. ביחס לטענה לעניין שמשה שרוטה, אומנם בחוות דעתו קבע מר קצור כי קיימת שריטה על פני השמשה בחלון החדר, אולם וכפי שצוין בחוות הדעת לא נמצאה כל תלונה בעניין זה במהלך תקופת הבדק ואף לא בתקופת האחריות, כך שאין כל מקום לחיוב הנתבעות בעניין זה. התובעת מתעלמת מעניין זה ואינה נותנת כל מענה ביחס לכך שלא הובאה כל תלונה בעניין זה לפני הנתבעות במהלך תקופת הבדק ותקופת האחריות. אומנם מקובלת עליי טענת התובעת, כי חלק מהתלונות היו בעל פה, אולם כפי שהעידה התובעת בעצמה, כי פניותיה העיקריות היו בעיות הרטיבות כטענתה (ראה עמ' 41 לפרוטוקול שורות 17-21) ולא הובאה כל ראיה כי אכן היו פניות ביחס לעניין זה של השמשה. משכך, דין הטענה בראש נזק זה להידחות.

68. ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת סלון ומעקה מרפסת קומה עליונה, המומחה קבע כי לא אותרה אי התאמה בעניין זה לתכנית המכר. בנוסף, המומחה מר קצור נתן מענה סביר לשאלות ב"כ התובעים בעניין זה כפי קיבלו ביטוי במסגרת הפרוטוקול (ראה עמ' 46-47 לפרוטוקול), כמו כן כפי שהעיד ב"כ הנתבעות, הרי שעולה כי על אף שאין מחלוקת שזה בניגוד לתכנית המכר, הרי שלתובעים ניתנה הטבה במקום. התובעים לא הכחישו ולא סתרו טענה זו לעניין קבלת ההטבה.

69. ביחס לטענה לעניין נקודת ביקורת במרפסת הסלון, לא מצאתי מקום לסטות מקביעת מר קצור בעניין זה, אשר קבע במסגרת חוות דעתו, כי בוצעו צינור ונקודת ביקורת, אשר מצופים באריחי קרמיקה בצורה מקצועית ואסתטית.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענת התובעים ביחס לדירת התובעת ציפורה גפני להידחות, ואין להוסיף על קביעת מר קצור, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים עלות תיקון שנמצאו בדירה בסך של 30,660 ₪ בצירוף מע"מ.

דירת התובע יוסי שטרומינגר

70. המומחה מר קצור קבע, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 4,691 ₪ בצירוף מע"מ.

מעבר לסכום זה שנקבע בחוות הדעת התובעים ביקשו להוסיף על סכום זה, סכומים נוספים בגין ליקויים בדירה.

71. ביחס לטענה לעניין דלת כניסה, התובעים הפנו בעניין זה לטענות אשר העלו ביחס לדירת התובעת ציפורה גפני ולא הוסיפו. אין אלא לחזור על הקביעות שנקבעו בעניין זה ביחס לדירת ציפורה גפני ודין הטענה דחייה.

72. ביחס לטענה לעניין דלת מהסלון למרפסת, אין מקום לקבל את טענת התובעים בעניין זה ואין לקבל עמדת המומחה מטעם התובעים תחת קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט. אומנם קובע מר קצור כי יש אי התאמה לתכנית המכר, אולם הוא קובע בנוסף, כי פירוק המעקה הקיים וקביעת הכנף למסגרת בהתאם לתכנית המכר יגרמו להגדלת סכנת הנפילה. ומשכך, דין טענת התובעים בעניין זה להידחות. (ראה בעניין זה עמודים 57-58 לפרוטוקול)

73. ביחס לטענה לעניין דלת חדר שינה הורים, התובעים הפנו בעניין זה לטענת שהועלו על ידם במסגרת הטענות ביחס לדירת ציפורה גפני, אין בטענות התובעים כל מענה לקביעות שהועלו בחוות דעת המומחה מר קצור, ואין אלא להורות על דחיית הטענה ביחס לעניין זה.

74. כך הדבר גם ביחס לטענת לעניין דלת חדר הכביסה ואדני החלונות.

75. ביחס לטענה לעניין חלון חדר ילדים וחלון ממ"ד, דין הטענה להידחות. בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות, תש"ל- 1970, תוספת שנייה, חלק ב', סימן א', סע' 2.01, מוגדר שטח החלון כך:

" 'שטח חלון,- שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינמליות".

מכאן עולה, שטח החלון נמדד לפי שטח הפתח שבו יורכב בסופו של יום החלון, כאשר המדידה מתבצעת לפי מידות הבנייה החיצוניות, אשר אינן כוללות את מסגרת האלומיניום. משכך, דין הטענה להידחות.

76. ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת סלון, התובעים הפנו בעניין זה לאותן טענות שהעלו במסגרת הטענות ביחס לדירת ציפורה גפני, ואין לי אלא להפנות לאותן קביעות כפי שנקבעו ביחס לטענה זו שם. שכאמור דינה דחייה.

77. ביחס לטענה לעניין פינת מקלחת, בעניין זה גם כן לא מצאתי להתערב בחוות דעת המומחה מר קצור. אומנם עולה כי הביצוע היה בניגוד לתכניות המכר, אולם קובע המומחה מר קצור, כי לא נגרם כל נזק ואין כל ירידת ערך. עוד יש להוסיף שחוק המכר (שהינו חוק קוגנטי) קובע כי על המוכר לתקן אי התאמה תוך זמן סביר, אזי יש לברר אם ניתן לקבלן זמן סביר לתיקון הליקויים הנטענים בטרם הוגשה התביעה.

בענייננו, לא הצליחו התובעים להרים את הנטל בעניין זה ולהוכיח, כי בוצעו פניות לתיקון הליקוי ביחס לראש נזק זה. התובעים אף אינם טוענים כי ביצעו פניות בעניין זה, ומשכך הרי שדין הטענה בעניין זה דחייה.

78. ביחס לטענה לעניין מרחק קיר-כיור, מר קצור לא נחקר על עניין זה, ואין אלא לקבל את קביעתו בעניין זה. המומחה מר קצור היה ער לטענת התובעים ביחס לעניין זה וקבע את שקבע ואין לסטות מקביעתו.

79. לאור כל האמור, הרי שאין מקום להוספת סכומים נוספים מעבר לעלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה שמסתכמים לסך של 4,691 ₪ בצירוף מע"מ, בהתאם לחוות דעת מר קצור.

דירת התובעים משפחת אמסלם

80. המומחה מר קצור קבע, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 9,870 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעים כאמור, ביקשו להוסיף סכומים נוספים בגין ליקויים בדירה.

81. ביחס לטענה בעניין דלת כניסה לדירה, ביחס לטענה לעניין דלתות סלון אל המרפסת, ביחס לטענה לעניין דלת חדר שינה וחלון חדר הכביסה וביחס לטענה לעניין אדני חלונות התובעים הפנו לטעות שהעלו ביחס לדירת ציפורה גפני ושטרומינגר בהתאם, ואין לי אלא להפנות בעניין זה לקביעות שם.

83. ביחס לטענה לעניין חלון ממ"ד, טענה זו נדחית. מר קצור התייחס בחוות דעתו לעניין שהועלה במסגרת חוות הדעת מטעם התובעים לעניין אי עמידת בתקנות ביחס לגובה אדן החלון. קצור קבע בחוות דעתו, כי אכן אדן החלון בממ"ד נמוך מהנדרש בתקנות וקבע את האופן בו יש לבצע את התיקון, בנוסף, קבע את עלות תיקון הליקוי. ביחס לטענה לעניין שטח אויר אור, ככל שסברו התובעים שמדידת מומחה בית המשפט אינה נכונה או ששיטת המדידה אינה מתאימה, היה עליהם לחקור אותו בעניין זה. משלא עשו כן, הרי שדי בכך על מנת שעמדתם תידחה.

84. ביחס לטענה לעניין אוורור ממ"ד וסינון, התובעים הפנו לטענות ביחס לאותו עניין בדירת גפני, אולם חלק מאותם סעיפים אליהם הפנו התובעים, כלל אינם מתייחסים לעניין הטענה של אוורור ממ"ד אלא לליקויים אחרים. מכל מקום, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות ביחס לאותה טענה לעניין אוורור ממ"ד כפי שציינתי שם. עוד יש לציין, שביחס לטענה זו, הרי שקצור לא נחקר על כך, משכך ולאור קביעות מר קצור בחוות דעתו, הרי שדין הטענה להידחות.

85. ביחס לטענה לעניין חלון חדר רחצה הורים, גם דין טענה זו להידחות. מר קצור קבע שלא אותרה אי התאמה לתכנית המכר, וכי המצב אינו מהווה הפרעה. לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעת המומחה בעניין זה. גם בעניין זה, התובעים לא מצאו לנכון לחקור את מר קצור.

86. ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת סלון, התובעים הפנו בעניין זה לסעיפים הרלוונטיים המתייחסים לאותה טענה ביחס לדירת גפני. אין אלא להפנות לקביעות שם ביחס לאותה טענה. עוד יש לציין ביחס לטענה זו, כי עולה שבגין עניין זה ניתנה לתובעים הטבה כפי שעולה מדברי ב"כ הנתבעות בעניין זה (ראה עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 19-22).

87. ביחס לטענה לעניין ליקויים בכלים סניטריים, דין טענה זו להידחות. מעבר לכך שהטענה לא נומקה ופורטה בהרחבה, הרי שהמומחה קבע שהמידות ושטח החדר מתאימים למידות והשטח הנדרשים בתקנה 204 של חוק התכנון והבניה לתקופת הבניה הרלוונטית. התובעים טוענים כי עמדת המומחה מר קצור לפיה כי הוראות התקן אינן מחייבות, אינה נכונה לא פורטה, ואין בידי לקבל טענותיהם בעניין זה. גם בעניין זה בחרו התובעים שלא לחקור את מר קצור ואין להם אלא להלין על עצמם. משכך דין הטענה דחייה.

88. לאור כל האמור לעיל, הרי שלא מצאתי להוסיף כל סכום מעבר לסכום אשר נקבע בחוות דעתו של מר קצור, אשר קבע, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 9,870 ₪ בצירוף מע"מ.

דירת התובעים ליאת ויניב גרינברג

89. קצור קבע בחוות דעתו, שעלות תיקון הליקויים סך 3,955 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעים ביקשו להוסיף על סכום זה סכומים נוספים בגין ליקויים בדירה.

90. ביחס לטענה לעניין דלת הכניסה, דלת שירותי האורחים ודלת שירותי הורים, ביחס לטענה לעניין דלת מרפסת, ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת, ביחס לטענה לעניין אדני חלונות דין הטענות להידחות. התובעים הפנו ביחס לטענות שהובאו ביחס לאותו עניין בדירת גפני ושטרומינגר בהתאמה, אין אלא להפנות לקביעות שם ביחס לעניינים אלו.

91. לאור כל האמור לעיל, הרי שלא מצאתי להוסיף כל סכום מעבר לסכום אשר נקבע בחוות דעתו של מר קצור, אשר קבע, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה מסתכמים לסך של 3,955 ₪ בצירוף מע"מ.

דירת התובעים אברהם וסימה דבח

92. קצור קבע שעלות תיקון הליקויים בדירה מסתכמים לסך של 30,980 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעים ביקשו להוסיף סכומים נוספים מעבר למה שקבע קצור, בגין ליקויי בנייה.

93. ביחס לטענות לעניין דלת הכניסה, דלת חדר כביסה ודלת חדר שירות קומה עליונה, ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת סלון ומעקה מרפסת בקומה עליונה התובעים הפנו לאותן טענות שהעלו במסגרת אותם עניינים ביחס לדירת גפני. קצור שלל את טענות משפ' דבח\ משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין טענות אלה להידחות.

94. ביחס לטענה לעניין דלת חדר בית שימוש, לא מצאתי מקום לקבל את טענת התובעים בעיין זה. מר קצור קבע כי רוחב פתח הדלת מתאים לדרישות התקנות והפנה בעניין זה לקביעתו הקודמת בסעיף ו- 2.1.2 ביחס לדלת חדר הכביסה, שם קבע כי יש להתייחס לרוחב המינימלי הנדרש בהתאם לחוק התכנון והבנייה במהדורה הרלוונטית לתקופת הבנייה, שעמדה על 60 ס"מ. עוד קבע המומחה כי לא אותרה צפיפות יתר בחדר בית שימוש.

התובעים לא חקרו את המומחה בעניין זה ואין מקום לקבל עמדתם ביחס לעניין זה.

95. הטענה לדלת ממ"ד, אין חולק שקיים ליקוי של אי התאמה לתכנית המכר, וקצור העריך את עלות התיקון בסך של 1,600 ₪, אך קבע בנוסף, כי הדבר לא ישפר את המצב. מר קצור לא כלל סכום זה במסגרת העלות הכספית שבה העריך את עלות התיקונים, משכך, אני מוצאת לנכון להוסיף סכום זה של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ לסכום הנוסף שקבע ביחס לליקויים שנמצאו בדירה, אף שהמומחה קובע שהחלפת הדלת לא תשפר את המצב, הרי שאין מחלוקת שהמצב הקיים אינו תואם את תכנית המכר, ומשכך, יש לפעול ולהתאים את הדלת ומידותיה לתכנית המכר.

96. ביחס לטענה לעניין צינור אוורור ממ"ד, ביחס לטענה לעניין חלון חדר כביסה התובעים הפנו לאותן טענות ביחס לאותו עניין בדירת גפני. משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין הטענה דחייה.

97. כך הדבר גם ביחס לטענות לעניין חלון בחדר שינה הורים וחלון חדר מקלחת הורים, שגם הן דינן דחייה, בהתאם לאותן קביעות שנקבעו ביחס לדירת גפני באותם עניינים.

98. ביחס לטענה לעניין חלון חדר שינה אמצעי, ככל שסברו התובעים שהמדידה של מומחה בית המשפט אינה נכונה או ששיטת המדידה אינה מתאימה, היה עליהם לחקור אותו בעניין זה. משלא עשו כן, הרי שדי בכך על מנת שעמדתם תידחה.

99. לטענה לחלון חדר שינה בקומה העליונה, המומחה קבע, שמעבר לחלון הרכיבו הדיירים כיור עם לוח שיש ובוצע קידוח דרך הקיר, שגורם לחדירת רטיבות לדירה. לא מצאתי מקום לסטות מקביעת המומחה. התובעים העלו טענות לקביעות משפטיות שגויות של המומחה ולזכויות התובעים בהתאם לפקודת הנזיקין שלא התיישנו, טוענים שהועלו ללא שפורטו ואין בידי לקבלן. המומחה קבע כי מקור הרטיבות הינו בקידוח שנעשה על ידי הדיירים עצמם כתוצאה מהתקנת כיור מעבר לחלון, התובעים אינם מתכחשים לעיין זה, ולא ברור ואף לא נומק מדוע יש מקום לחיוב הנתבעות בתיקון ליקוי זה, אשר מקורו בתובעים עצמם. דין הטענה דחייה.

100. לטענה לעניין אוורור חדר שירות בקומה עליונה, התובעים מתעלמים מקביעת המומחה, כי בהתאם למפרט הטכני בסעיף 3.11.16, אין המוכר מחויב לספק נקודה נפרדת לצורך הפעלת מכשיר "וונטה". בניגוד לטענות התובעים שהפנו לקביעת המומחה ביחס לאוורור חדר בית שימוש, הרי ששם קבע המומחה את שקבע בהסתמכו על סעיף 3.11.12 של המפרט הטכני, אשר מפריד בין נקודת מאור לבין נקודת אוורור בחדר שירותים. בענייננו מדובר בחדר שרות שהסעיף הרלוונטי בהתאם למפרט הטכני הינו כקביעת מר קצור, סעיף 3.11.16 שאין מחייב את המוכר בנקודת נפרדת, בניגוד לסעיף 3.11.12 למפרט הטכני ביחס לחדר שירותים המחייב בפיצול נקודות. משכך, דין הטענה דחייה.

101. ביחס לטענה לעניין סף כניסה לחדר בית שימוש, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעת קצור שקבע כי חדר בית שימוש אשר אינו כולל מקלחת או אמבטיה, אינו נחשב בתור חדר רטוב. התובעים לא הראו שחדר זה נחשב חדר רטוב וטוענים, כי הציטוט שהביא והפירוט מהווה דוגמאות בלבד ולא חזות הכל, התובעים לא הצביעו על מקור חוקי או אסמכתא אחרת עליה הם מבססים את קביעתם כי המדובר ב"חדר רטוב". משלא הוכח אחרת, הרי שדים הטענה דחייה.

102. לטענה לעניין פינת מקלחת, קובע קצור, כי ביצוע הדירוג בהיקף של תא המקלחת אינו חובה, אלא המלצה בלבד, ואני מקבלת את קביעתו. יחד עם זאת, לא ניתנה התייחסות מר קצור לעניין שבתכנית המכר הנקז ממוקם בפינת המקלחת ולא במרכזה. מיקום הנקז במרכז המקלחת, מהווה אי התאמה לתכנית המכר, ומשכך, הרי שיש לחייב את הנתבעות בגין ליקוי זה של פינת המקלחת שבקומה העליונה. היות ועלות התיקון המוצעת על ידי התובעים הינה ביחס לשתי פינות המקלחת (הן במקלחת הורים והן במקלחת שבקומה העליונה), ומאחר ועל הנתבעות לשאת אך בעלות פינת המקלחת בקומה העליונה בלבד, מעמידה עלות התיקון על סך 900 ₪ בצירוף מע"מ.

103. לאור כל האמור לעיל, הרי שמעבר לסכום של 30,980 ₪ בצירוף מע"מ, אשר קבע המומחה מר קצור, כ עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה. יש להוסיף את הסכומים של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ עבור עלות תיקון ליקוי בדלת ממ"ד וכן סך נוסף של 900 ₪ בצירוף מע"מ עבור תיקון ליקוי של פינת מקלחת בקומה עליונה.

דירת התובע ארז ניר

104. קצור קבע כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה הם 7,280 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעים ביקשו להוסיף סכומים מעבר לאלו שנפסקו ע"י קצור, בגין ליקויי בנייה נטענים.

105. ביחס לטענה לעניין דלת הכניסה, ביחס לטענות לעניין דלת חדר מקלחת ודלת חדר שינה ליד הסלון, ביחס לטענה לעניין חלון חדר כביסה, ביחס לטענה לעניין אדני חלונות, ביחס לטענה בעניין מעקה מרפסת סלון התובעים הפנו לאותן טענות באותו עניין ביחס לדירת גפני. משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין הטענה דחייה.

106. ביחס לטענה לעניין דלתות סלון אל המרפסת, התובעים הפנו לאותן טענות באותו עניין ביחס לדירת שטרומינגר. משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין הטענה דחייה.

107. ביחס לטענה לעניין דלת ממ"ד, מר קצור קובע כי אכן כנף הדלת הממ"ד במצב פתוח נכנסת לתחום המעבר בדלת חדר ההורים בשיעור של 8.5 ס"מ וזאת בניגוד לתכנית המכר. מר קצור מציע החלפת הדלת לצורך התאמתה לתכנית המכר בעלות של 1,600 ₪, אולם גם קובע כי הדבר לא ישפר את המצב. בעניין זה ראה קביעותיי לעיל, ביחס לאותו עניין בדירת משפחת דבח. משכך, יש להוסיף לסכום שנקבע בחוות דעתו של מר קצור, את הסך של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ.

108. ביחס לטענה לעניין חלון ממ"ד, התובעים הפנו בין היתר לטענות ביחס לטענה לעניין חלון חדר שינה אמצעי בדירת משפחת דבח. עמדת התובעים אינה מקובלת בעניין זה. קצור קבע כי התיקון המומלץ אינו מעשי ויגרום לאיבוד חוזק הקיר. מדובר בעניין שבמומחיות ומאחר חוות דעת המומחה קצור מקובלת עלי, לא מצאתי לסטות ממנה. יתרה מכך, ככל שסברו התובעים שהמדידה של מומחה בית המשפט אינה נכונה או ששיטת המדידה אינה מתאימה, היה עליהם לחקור אותו בעניין זה. משלא עשו כן, הרי שדי בכך על מנת שעמדתם תידחה.

109. ביחס לטענה לעניין חלון חדר שינה צמוד לסלון, בעניין זה ראה קביעותיי ביחס לטענה לעניין חלון חדר ילדים וחלון ממ"ד בדירת שטרומינגר. דין הטענה דחייה מאותם נימוקים שהובאו שם.

110. לאור כל האמור לעיל, הרי שמעבר לסכום של 7,280 ₪ בצירוף מע"מ, אשר קבע מר קצור, כעלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה. יש להוסיף 1,600 ₪ +מע"מ לתיקון דלת ממ"ד.

דירת התובעים ציונה ושמואל ניר- התובעים בת.א. 172405/09

111. קצור קבע, שעלות תיקון הליקויים בדירה מסתכמים לסך של 4,030 ₪ בצירוף מע"מ.

התובעים ביקשו להוסיף סכומים נוספים בגין ליקויי בנייה, מעבר לסכום זה שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

111. ביחס לטענה לעניין דלת הכניסה, ביחס לטענה לעניין חלון חדר הכביסה, ביחס לטענות לעניין חדר שינה הורים וחלונות חדרי שינה, ביחס לטענה לעניין מעקה מרפסת סלון, התובעים הפנו לאותן טענות באותו עניין ביחס לדירת גפני. משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין הטענה דחייה.

112. ביחס לטענה לעניין דלתות סלון אל המרפסת, התובעים הפנו לאותן טענות באותו עניין ביחס לדירת שטרומינגר. משכך, אין לי אלא להפנות לאותן קביעות שם. דין הטענה דחייה.

113. ביחס לטענה לעניין פתיחת דלת ממ"ד, עמדת התובעים נדחית. מר קצור קבע, כי הדלת נפתחת בזווית של 87.6 מעלות, בגין הסטופר הנמצא ברצפה. עוד הוסיף מר קצור כי במהדורה הרלוונטית בתוספת הרביעית לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים) לא קיימת דרישה לפתיחת דלת ממ"ד בזווית של 90 מעלות. משכך, מקובלת עליי עמדת המומחה מר קצור לפיה אין ליקוי בזווית פתיחה של דלת הממ"ד.

114. ביחס לטענה לעניין דלת חדר שירותי הורים, ככל שסברו התובעים שהמדידה של מומחה בית המשפט אינה נכונה או ששיטת המדידה אינה מתאימה, היה עליהם לחקור אותו בעניין זה. משלא עשו כן, הרי שדי בכך על מנת שעמדתם תידחה.

115. ביחס לטענה לעניין חלון ממ"ד, דין הטענה להידחות. בעניין זה ראה קביעותי לעיל ביחס לאותו עניין בדירת ארז ניר.

116. ביחס לטענה לעניין מקלחת הורים, התובעים מפנים בעניין זה לטענות באותו עניין ביחס לדירת דבח. לאור קביעותיי לעיל בעניין זה, הרי שגם בענייננו כאן, יש לחייב את הנתבעות בהתאם לקביעת המומחה מר בן עזרא בסך של 900 ₪ בצירוף מע"מ.

117. ביחס לטענה של מרחק ברז ניאגרה ממיכל ההדחה, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של מר קצור. נקבע כי בסעיף 3.2.8 של תקן 1205.3 אין דרישות מחייבות. התובעים לא הראו כל מקור הקובע כי אלו אכן מחייבות. משכך דין הטענה להידחות.

118. ביחס לטענה לעניין מיקום ברז אמבט, ראה בעניין זה אותן קביעות שלעיל ביחס למרחק ברז ניאגרה ממיכל ההדחה. כאשר הסעיף הרלוונטי לענייננו בהתאם לחוות דעת המומחה מר קצור הינו 3.2.4 של תקן 1205.3 אשר אינו מחייב.

119. לאור כל האמור לעיל, הרי שמעבר לסכום של 4,030 ₪ בצירוף מע"מ, אשר קבע המומחה מר קצור, כעלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה. יש להוסיף את הסכום של 900 ₪ בצירוף מע"מ עבור עלות תיקון ליקוי פתח ניקוז.

טענות לירידת ערך

120. התובעים עתרו בנוסף, לחיוב הנתבעות בגין פיצוי של ירידת ערך, על דרך האומדנה.

יש לדחות טענה זו, לא הובאה כל הוכחה כי אכן נגרמה ירידת ערך כלשהי. יתרה מכך, יש פער משמעותי בין הסכומים אשר נקבעו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים לבין הסכומים שנקבעו בסופו של יום בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

טענות לעגמת נפש

121. בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ)

122. התובעים עתרו לקבל 108,000 ₪ בגין הליקויים ברכוש המשותף, וכן סכומים נוספים הנעים בין הסך של 20,000 ₪ עד ל- 40,000 ₪ עבור התובעים בגין הליקויים בדירות הפרטניות.

123. ביחס לרכוש המשותף, הרי שלאור האמור לעיל, עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של למעלה מ- 450,000 ₪, בגין מספר ליקויים לא מבוטל.

ליקויים של החלפת חיפוי אבן פנים וחוץ, נזילות בחניון הבניין (עלות תיקון זה היא 181,500₪, פירוק והחלפת דלת הכניסה לבניין ועוד. אין מחלוקת שבגין תיקון ליקויים אלה יש משום פגיעה במימוש הנאת התובעים והדיירים מהרכוש המשותף.

לאור האמור, לגבי לרכוש המשותף, בהתחשב במשך הזמן שיידרש לתיקון הליקויים (14 יום בהתאם לחוות דעת מר קצור), וכן את הפער המשמעותי בין חוות דעת המומחה מטעם התובעים ביחס לרכוש המשותף, אשר העריכם למעלה ממיליון ₪ ואשר יצריכו 4 חודשי עבודה, לבין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מוצאת לנכון לחייב הנתבעות בסך של 30,000 ₪ בלבד.

124. ביחס לדירות הפרטניות, הרי שמומחה בית המשפט, מצא כי ביחס לרוב הדירות, הליקויים הינם מינוריים ביותר, כאשר עלות תיקונם מסתכמת באלפים בודדים של שקלים, כאשר קיים פער משמעותי בין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לבין חוות דעת המומחה מטעם התובעים ביחס לדירות אלו. אולם יש לציין, כי גם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים שללה כמעט באופן גורף את הליקויים הנטענים.

עוד ראוי לציין את התארכות ההליך בתיק זה, אשר החל לפני כשמונה שנים, כאשר התובעים בעצמם תרמו להתארכות ההליכים בתיק, בין אם בגין בקשות להוספת חוות דעת, בקשות לפסילת חוות דעת מומחה ובקשות רשות ערעור.

בנוסף, השלמת הבניין כאמור הסתיימה בשנת 2003, כאשר הפעם הראשונה בה פונים התובעים בכתב לנתבעות, הינה אך בשנת 2008 (למעט מר גרינברג, אשר לכתב התביעה צורפו מכתבים אשר מוענו לנתבעות עוד בשנת 2006), כאשר חלפה תקופת הבדק והאחריות. מאידך, כפי שהעיד מר אמיל טרודי אשר שימש כמנהל העבודה של הנתבעת 3 במועדים הרלוונטיים, הדיירים פנו אליהם בעל פה היות והם היו בבניין, כבר לאחר מסירת הדירות בגין ליקויים כאלו ואחרים, כאשר עוד מעיד מר אמיל טרודי כי בבניין בוצעו תיקוני ליקויים בין השנים 2004-2009 (ראה עמ' 132 לפרוטוקול). משכך, טענת הנתבעים לעניין שיהוי, שהליקויים אירעו בתום תקופת הבדק והאחריות וכי לא ניתנה הודעה לנתבעות אודות הליקויים, אין בידי לקבלה ודינן דחייה.

יש לציין, שהנתבעות על אף שעולה שנותרו ליקויים בין ברכוש המשותף ובין בדירות הפרטניות, פעלו בתום לב והיו נכונים לבדוק פניות הדיירים בגין ליקויים שהעלו לפניהם, בין בפניות בעל פה ובין כאלו שנעשו בכתב.

לאור כל האמור, ובמכלול הנסיבות שפורטו לעיל, הריני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים בגין כל אחת מהדירות הפרטניות סך של 2,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

דיור חלופי והעברת רהיטים

125. התובעים עתרו לחיוב הנתבעות בסך של 10,000 ₪ עבור כל אחד מהתובעים בגין ראש נזק זה.

דין הטענות, ביחס לראש נזק זה להידחות. מעבר לכך, שבסיכומי התובעים לא מצאתי כל פירוט ביחס לכל דירה, מדוע לשיטת התובעים יש לחייב בגין דיור חלוף, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט לא קבע ,כי במשך תקופת תיקון הליקויים יש צורך לפנות את הדירה, וכאמור בכל הקשור לדירות הפרטניות, הרי שהליקויים שנמצאו הינם מינוריים, אשר לא יצריכו פינוי הדירות.

לאור האמור, דין טענת התובעים ביחס לראש נזק זה להידחות.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

126. במסגרת סיכומיהם טוענים התובעים, כי הם מצרפים לסיכומיהם חשבוניות קבלות ואסמכתאות להוכחת הוצאותיהם, אך חשבוניות ואסמכתאות כאלו, לא צורפו כלל לסיכומים.

מכל מקום, לאור כל המפורט לעיל, לאור התוצאה הסופית של פסק הדין, תוך שאני לוקחת בחשבון את חוות דעת הצדדים והפערים בינן לבין חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, את התארכות ההליכים בתיק ואת ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של התובעים לפסול את חוו"ד המומחה, וכן את הפער בין סכום התביעה שעמד על 2,000,000 ₪ אך לצורכי אגרה, כאשר לטענת התובעים נזקם עולה יותר על סכום זה, לבין הסכום שנפסק בסופו של יום, הריני מעמידה את שיעור הוצאות ושכ"ט עו"ד אשר על הנתבעות ביחד ולחוד, לשם לתובעים ביחד ולחוד על סכום כולל של 50,000 ₪.

סוף דבר

127. הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים בגין הליקויים, כאשר לסכומים אלו יש להוסיף מע"מ כחוק:

1. בגין עלות תיקון הליקויים ברכוש המשותף- סך של 300,160 ₪.
2. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת ציפורה גפני- סך של 30,660 ₪.
3. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת יוסי שטרומינגר- סך של 4,691 ₪.
4. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת משפחת אמסלם- סך של 9,870 ₪.
5. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת משפחת גרינברג- סך של 3,955 ₪.
6. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת משפחת דבח- סך של 33,480 ₪.
7. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת ארז ניר- סך של 8,880 ₪.
8. בגין עלות תיקון הליקויים בדירת משפחת ניר- סך של 4,930 ₪.

הסכומים בסעיפים א'-ז' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בת.א. 19032-07-09 , (26.7.09) ואילו הסכום בסעיף ח' יישא הפרשי הצמדה בריבית מיום הגשת התביעה בת.א. 172405/09 (21.6.09).

128. בנוסף, הנתבעות יישאו בסכומים אלו, כפי שנקבע לעיל, בגין עגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד:

1. עגמת נפש בגין הליקויים ברכוש המשותף- סך של 30,000 ₪.
2. עגמת נפש בגין כל אחת מהדירות הפרטניות- סך של 2,000 ₪ עבור כל דירה (סה"כ 14,000 ₪, עבור 7 דירות).
3. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- סך של 40,000₪.

סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.