לפני בקשה לעיון בתיק בית המשפט.

המבקש אינו צד להליכים בשני התיקים שבכותרת (שהדיון בהם אוחד). המבקש עתר להתיר לו לעיין בתיקים דנן, שעניינם תביעת חוב נטען של המשיבה 2 כלפי המשיבה 1 בגין צריכת שירותי תקשורת מאת המשיבה 1. ההליכים בין בעלי הדין הסתיימו בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 28.5.11.

המבקש הגיש בקשה לעיון בתיקי בית המשפט מכח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003. לטענתו, העיון נחוץ בכדי לחקור התנהלותן של חברות שונות, בכללן המשיבה 1, וזאת על רקע בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב והעוסקת, בין היתר, בטענות בהקשרים אלה.

המשיבה 1 התנגדה לעיון בטענה כי התיקים האמורים כוללים מידע פרטי של המשיבה 2. לעניין זה הזכירה מסמכים הכוללים פירוט שיחות ויעדים אליהם חייגה המשיבה 2 ותכתובות של המשיבה 2 מול נציגים וגורמים שונים. כן נטען שמבקש העיון לא הסביר כיצד יסייע לו העיון במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש. המשיבה 2 לא השיבה לבקשה גם לאחר שנעשתה לה המצאה חוזרת של הבקשה (ראו החלטה מיום 27.11.13). עם זאת, בהעדרה של אינדקציה חד משמעית לכך שההחלטות הגיעו לידיעת המשיבה 2 (להבדיל מכך שהומצאו לה), הודיע המבקש, בתגובה להחלטת בית המשפט מיום 12.1.14, כי אינו עומד על בקשתו לעיין במסמכים שלפי שיקול דעת בית המשפט עלולים להקים חשש לפגיעה במשיבה 2.

עיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו לאחריה.

אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זכות העיון בתיקי בית המשפט מובילות אל המסקנה כי דין הבקשה להתקבל בעיקרה. כידוע, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט וזאת כנגזרת של עיקרון פומביות הדיון וזולת אם קיים טעם כבד משקל המצדיק בנסיבות הקונקרטיות את מניעת העיון (למשל, בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים פסקה 24 ואילך (8.10.2009)). בענייננו, התנהלו ההליכים בתיקים הנדונים בדלתיים פתוחות. לא נטען כי קיים איסור כלשהו בדין להתיר את העיון המבוקש. המבקש טען כי העיון נחוץ לו לשם התדיינות משפטית אחרת בקשר עם המשיבה 1. די בכך כדי לעמוד בנטל ההנמקה המוטל עליו. כפי שנפסק, הנטל המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית (למשל, ע"א 2934/13 עדוי עזרי נ' אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ (1.9.2013); רע"א 3626/06 דפנה ברזילי רביד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים (2.4.2013); ע"א 232/10 ביטון רבקה נ' ידיד בית המשפט (11.4.2013)) וככלל "אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית האחרת" (רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ בפסקה 10 לפסק דינו של כבוד הנשיא א' גרוניס (29.8.2013) והאסמכתאות שם). ממילא, אין די בטענות המשיבה 1 כי העיון לא יועיל למבקש בהליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כדי למנוע ממנו לעיין בתיקים ולבחון את הדברים באורח עצמאי (שם). המשיבה 1, מנגד, לא עמדה בנטל לשכנע כי קיים טעם כבד משקל המצדיק למנוע את העיון (ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385, 392 (2005)). המשיבה 1 לא הצביעה על פגיעה כלשהי שתיגרם לה עצמה מהעיון במסמכים שהוגשו בהליכי תביעות החוב דנן. טענתה היחידה היתה כי העיון עלול להביא לפגיעה בפרטיותה של המשיבה 2. כאמור לעיל, המשיבה 2 עצמה לא הגיבה לבקשה ולא העלתה טענות כאמור. למעשה, די היה בכך כדי להביא לדחיית טענתה של המשיבה 2. עם זאת, נוכח עמדת המבקש בהודעה מיום 21.1.14, ועל מנת להסיר חשש אפשרי לפגיעה במשיבה 2, לא יועמדו לעיון המבקש המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט ושיש בהם פירוט שיחות שקיימה המשיבה 2 תוך ציון יעדיהן של אותן שיחות. אשר ליתר המסמכים בתיק, לאחר עיון בהם, אינני סבור שיש שיש בהם, על פניהם ובהעדר כל טענה מאת המשיבה 2, כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

משכך – ניתן היתר למבקש לעיין בתיקי בית המשפט בהליכים דנן, בכפוף לכך שהמסמכים שיש בהם פירוט שיחות שקיימה המשיבה 2 תוך ציון יעדיהן של אותן שיחות, לא יועמדו לעיון. העיון ייעשה במזכירות בית המשפט ובהתאם לנהלים המקובלים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.