1. התובע, יליד 1955, הגיש תביעה בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מאירוע מיום 5.3.03 כאשר בעת עבודתו כמנהל מטבח בתחנת הכוח רוטנברג באזור תעשיה דרומי אשקלון, נפל מרמפה בגובה של כמטר וחצי ונפגע בכתפיו, בברך ובשוק ימין.
   
2. תביעת התובע הוגשה כנגד ל. אשל שירותי מזון, אשר היתה מעבידתו במועד האירוע (להלן: "נתבעת 1" או "המעבידה") וכנגד חברת החשמל לישראל (להלן: "חב' החשמל" או "נתבעת 2") אשר היתה הבעלים או המחזיקה בתחנת הכוח.
   
3. הנתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת החשמל אשר בחצריה התרחש האירוע בהיותה הבעלים ו/או המחזיקה של אתר תחנת הכוח וכנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים לאירוע את חב' החשמל בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי (להלן: "מגדל" או "צד ג' 2").

גם חברת החשמל מצידה שלחה הודעת צד ג' כנגד המעבידה.

נסיבות האירוע

1. בתצהיר עדותו מתאר התובע את נסיבות התרחשות האירוע באופן הבא: "ביום 5.3.03 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, במהלך עבודתי אצל נתבעת 1 בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון אשר נמצאת בשליטתה, באחזקתה ותחת אחריותה של חברת החשמל- הנתבעת 2,
   נתבקשתי להגיע לישיבה עם מנהל כוח האדם ביחד עם הבוס שלי (כאשר הבוס שלי התקדם לישיבה ואני יצאתי אחריו), נפלתי מרמפה בגובה של כארבע מדרגות כ-70 ס"מ, לאחר שהנחתי רגלי על המדרגה הראשונה אשר היתה רטובה, החלקתי ונפלתי מהמדרגה הראשונה לצד שמאל על הרצפה, ונגרמו לי פגיעות, בין היתר, בכתפיי, בברך ושוק רגל ימין. אדגיש כי בעת אירוע התאונה המדרגות היו רטובות, זאת הסתבר לי בדיעבד, שכן לאחר שנפלתי הייתי רטוב. לא ניתן היה להבחין כי המדרגות רטובות... בכל המועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה נשוא תביעתי למדרגות לא היה מעקה. המעקה הוצב מייד לאחר אירוע התאונה ע"י חברת החשמל- הנתבעת 2".
   
   התובע מציין כי בעת התרחשות התאונה היו במקום האירוע עובדים נוספים אשר קראו לחובש של חברת החשמל והוא הזעיק אמבולנס אשר פינה אותו לבית החולים.
   
2. התובע מסר תיאור של נסיבות התאונה בהזדמנויות שונות, כאשר התיאור החוזר על עצמו במסמכים השונים הוא של נפילה במדרגות, מבלי שהוזכרה רטיבות לה טען במסגרת ההליך שבפניי. כך למשל, בתעודת חדר המיון מיום האירוע מתוארת התאונה "נפל היום בעבודתו ונחבל ברגל ובכתף שמאל" ובתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה מתוארות נסיבות האירוע: "מעדתי במדרגות, התגלגלתי קרעתי גידים בשתי כתפיים +פגיעה בברך ושוק רגל ימין".
   
   יצוין כי גם במסמכים הרפואיים שנערכו בשבועות ובחודשים שלאחר אירוע, מתוארת נפילה במדרגות ולא מצויינת החלקה כתוצאה מרטיבות.
   
3. לתמיכה בגרסתו צירף התובע תצהיר של הגב' נטלי פרוסק, עובדת של הנתבעת 1, אשר היתה עדה לאירוע. הגב' פרוסק מצהירה כי "במועד התאונה, כאשר עסקתי בסידור רכב, למיטב זכרוני, שהיה צריך לצאת למטבח בגזר, ראיתי את לוי מאיר יוסף יורד במדרגות ונופל על הקרקע. האמור היה במדרגות של הרמפה האחורית. אני זוכרת שהמדרגות היו רטובות, כי התאונה אירועה לפני ההפסקה (ההפסקה מתחילה בשעה 12:00), לפני שהגיעו למטבח לאכול החברה מהתפעולי ותמיד היו מנקים את המטבח בזמן הזה. אף פעם לא ניתן היה לייבש את המקום עד הסוף ולכן המקום היה נשאר לח. אני זוכרת כי באותו יום לאחר התאונה ולאחר שמאיר נלקח לבית החולים, הרכיבו למדרגות מעקה".
   
4. מטעם המעבידה הוגש תצהירו של מר פיטר באומל, ממנהלי נתבעת 1, אך בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.11.12 ביקשה נתבעת 1 למשוך את תצהירו מאחר ולא התייצב לעדות, כך שלמעשה הנתבעת 1 לא הביאה עדים מטעמה.
5. מטעם חברת החשמל הוגש תצהירו של משה לוגסי, מנהל המשק של אגף הביצוע אצל נתבעת 2, אשר היה אחראי על הקשר עם קבלני המזון וההסעדה.
   תצהירו של מר לוגסי מתמקד במדרגות והסיבה שנבנו ללא מעקה ואין בו התייחסות לעניין הרטיבות אשר היתה במקום לפי גרסת התובע.
   
6. התובע חזר בחקירתו על הטענה כי החליק כתוצאה מרטיבות. כשהתבקש לציין היכן בדיוק היתה הרטיבות, האם על הרמפה או על המדרגות השיב כי גם ברמפה וגם בחלק מהמדרגות.
   במהלך החקירה הוצגה לתובע הודעה שמסר לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי במסגרתה ציין "המדרגות והרמפה היו יבשות ולא החלקתי עקב רטיבות". התובע אישר כי הוא חתום על גבי ההודעה אך טען כי אינו זוכר שאמר זאת לחוקר ושב וטען כי האזור אכן היה רטוב: "אני אומר לך בוודאות מלאה שהיתה שם רטיבות. לא זוכר שאמרתי לחוקר שלא היתה שם רטיבות. זה לא יכול להיות. המטבח הוא כולו עובד עם מים, אנו כל הזמן שוטפים מסביב למטבח, חדרי אוכל, מסדרונות, רמפות למיניהן, כל הזמן זה רטוב. לא זוכר שבא אליי חוקר. לא זוכר את מה שאתה מקריא לי".
   
   כאש התבקש להסביר מדוע במסמכים שהגיש למוסד לביטוח לאומי כמו גם המסמכים הרפואיים לא ציין כי החליק על גבי רטיבות וכי עניין זה עלה לראשונה בכתב התביעה, הסביר: "אמרתי שהחלקתי, לא זוכר, סביר להניח שאמרתי שהיה רטיבות שמה, לא יודע אם רשמו או לא".
   
   במהלך החקירה וכחיזוק לטענתו בדבר היותן של המדרגות רטובות, ציין התובע כי כאשר הרימו אותו לאמבולנס לאחר הנפילה היו בגדיו רטובים מהמים שהיו במקום נפילתו.
   
7. התובע נשאל אודות הליכתו קודם לנפילה והכחיש כי מיהר לפגישה וטען כי הלך לאט ובזהירות מאחר שידע שהרצפה רטובה.
   בהמשך החקירה עומת עם תיאור זה ולפיו ירד בזהירות בשל היותן של המדרגות רטובות לעומת גרסתו בתצהיר כי רק לאחר נפילתו הבין בדיעבד כי המדרגות היו רטובות והשיב: "כשירדתי ראיתי רטיבות. סיימו לעבוד ואז שטפו את הרמפה והמדרגות. כשירדתי הרגשתי שאני מחליק... המדרגות היו רטובות. הבגדים שלי היו על הרצפה, כל הבגדים שלי היו רטובים מהמים שהיו על הרמפה".
   
8. בחקירתו עומת התובע עם הסתירה בין תשובתו בתצהיר התשובות לשאלון, כי לא היו עדים לאירוע, לבין תצהירה של העדה, הגב' נטלי פרוסק הטוענת כי היתה עדה לאירוע והשיב: "העדים היו בתוך המטבח בזמן האירוע. לגבי הנפילה שלי היו בדיעבד אנשים שראו את זה. על הרצפה, נופל או יותר מזה אפילו, שמחליק או מחליק כמעט ונופל. ואני בדיעבד לא ידעתי שיש מישהו שראה את זה".
   התובע הסביר כי ניסה ליצור קשר טלפוני עם אנשים שעבדו איתו וכששוחח עם נטלי התוודע לכך שהיא ראתה אותו נופל.
   את הסיבה לכך שבמשך שנים לא בירר האם היו עדים לאירוע נימק בכך שכל עוד עבד אצל הנתבעת נמנע מלקדם את ענייני תביעתו, מתוך הנחה כי אם יגיש תביעה כנגד מעבידתו עבודתו תופסק, כפי שקרה לטענתו בסופו של דבר לאחר שהגיש תביעה כנגדה.
   
   בהקשר זה יצוין כי הגב' פרוסק בעדותה חיזקה את גרסת התובע בעניין וציינה כי ממועד האירוע ועד עזיבתה את עבודתה אצל נתבעת 1 בשנת 2007, לא דברה עם התובע אודות האירוע.
   
9. הגב' פרוסק נשאלה גם היא בחקירתה אודות רטיבות באזור המדרגות והסבירה כי במועד האירוע עסקה בשטיפה של הפרוזדור, הרמפה והרצפה, תוך שהיא מתארת איך היתה מתבצעת עבודת הניקיון: "מורידים מים מהרמפה והם נוזלים על המדרגות".
   כשהתבקשה להבהיר האם ראתה את התובע נופל או שראתה אותו לאחר הנפילה השיבה כי ראתה אותו מתחיל לרדת במדרגות ונופל.
   העדה ציינה כי לא שטפה לבד את המדרגות אך ציינה כי אינה זוכרת מי היה איתה.
   
   העדה נשאלה שאלות רבות אודות מיקומו המדויק של התובע בעת הנפילה, על איזו מדרגה נפל, אך היא התקשתה להשיב על השאלות המפורטות וציינה שאינה זוכרת תוך שהיא מסבירה "אין שמה מקום לראות את הנפילה, סה"כ זה 3 מדרגות, בן אדם הלך ונפל, זהו. אין על מה ליפול שמה".
   
   כשהועלתה בפניה האפשרות שהיא טועה ולא היתה רטיבות במקום השיבה בשלילה וציינה כי האירוע היה לפני ארוחת הצהריים, כאשר היו נוהגים לשטוף את המקום לפני ארוחת הצהריים והמקום לא התייבש מהר כל כך. העדה הוסיפה כי השטיפה היתה בהוראה של מנהלי הנתבעת 2, אשר רצו שהמקום יהיה נקי בעת שהעובדים מגיעים לאכול.
   

דיון ומסקנות

1. במסגרת התביעה שפניי טען התובע כי נפל במדרגות כתוצאה מרטיבות אשר היתה במקום אשר גרמה להחלקתו. גרסה זו המציינת רטיבות במדרגות והחלקה בעקבותיה מוצגת לראשונה במסגרת ההליך שפניי ואינה מופיעה במסמכים הרפואיים השונים כמו גם במסגרת התביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, שם מתוארות נסיבות כלליות של נפילה על גבי המדרגות ללא ציון הטענה כי המדרגות היו רטובות והן שגרמו להחלקה.
   
2. במסגרת חקירתו טען התובע בביטחון כי ההחלקה היתה על גבי רטיבות, וההוכחה לכך היא בגדיו אשר היו רטובים לאחר הנפילה, אולם לא הצליח ליישב בין טענתו בתצהיר כי לא ניתן היה להבחין כי המדרגות רטובות וכי התוודע לכך רק בדיעבד, לבין טענתו כי בעת ירידתו במדרגות הבחין כי הן רטובות ועל כן הלך לאט ובזהירות.
3. גם עדותה של הגב' פרוסק, אשר נועדה לתמוך בגרסת התובע בדבר קיומה של רטיבות, אינה מוכיחה כי אכן היתה רטיבות במקום והרושם המתקבל מעדותה הוא שלא ראתה את התובע ברגע הנפילה אלא ברגעים שלאחר הנפילה וכי לא ראתה שהמדרגות אכן היו רטובות בעת האירוע ונראה כי גרסתה בדבר רטיבות במקום מבוססת על מסקנותיה נוכח שעת התרחשות האירוע והשעות בהן מתבצע ניקיון במקום, ולא על עדות ראיה מכלי ראשון.
   
   בהתייחס לעובדה שבמסגרת ההליך שבפניי טען התובע כי הגב' פרוסק היתה עדה לאירוע בעוד שבתצהיר התשובות לשאלון השיב כי לא היו עדים לאירוע, הסברו של התובע לסתירה סבירכי רק בעקבות בירורים שערך בקרב העובדים אשר עבדו במקום במועד האירוע, נודע לו כי גב' פרוסק היתה עדה לאירוע.
4. אמנם, מעיון בתמונות ממקום האירוע אשר צולמו ביום האירוע או ביום שלאחריו (סומנו נ/4) לפי עדותו של מר לוגסי, ניתן להתרשם מרטיבות בכל האזור של המדרגות והשטח שתחתן, אשר לגרסת הגב' פרוסק היו בבחינת מצב קבוע בהעדר אפשרות לייבש את המקום באופן מוחלט, אולם לא ניתן לקבוע כי המדרגה הראשונה עליה מעד התובע אכן היתה רטובה במועד האירוע וכי נפילתו היא תוצאה של אותה הרטיבות.
   
5. למעט השאלה האם אכן היתה רטיבות במקום, טענה אשר לא עלה בידי התובע להוכיח, גרסתו של התובע בדבר נפילתו במדרגות מהימנה בעיניי והיא מוצאת חיזוק גם בעדותה של הגב' פרוסק וגם במסמכים השונים בהם מתוארות נסיבות האירוע.
6. חרף העובדה שאין באפשרותי לקבוע על סמך העדויות שבפניי כי נפילתו של התובע היתה תוצאה של החלקה על גבי רטיבות, אני סבורה כי ניתן גם בהעדר קביעה מפורשת בעניין זה לדון באחריותן של הנתבעות לנפילתו של התובע, על רקע העדרו של מעקה בעת האירוע, כאשר חשיבותה של השאלה האם ההחלקה נגרמה כתוצאה מלחות או רטיבות אם לאו בהקשר זה, פחותה.
   

התקנת מדרגות ללא מעקה

1. מר לוגסי מתייחס בתצהירו למיקומן של המדרגות ומסביר כי מדובר בחלקו האחורי של המטבח, מקום אליו מגיעות משאיות המזון ופורקות את ציודן אל תוך המטבח, כאשר מיקומה של הרמפה היא בין חדרי הקירור למחסן המזון היבש. העד מסביר כי משאיות המזון היו מגיעות למקום ברוורס, פותחות את דלתותיהן ומורידות את הציוד ישירות למטבח.
   
   לטענתו של מר לוגסי, התובע שהיה מנהל המטבח, הוא שביקש להתקין את המדרגות ללא מעקה, מאחר והמעקה מנע את פתיחת דלתות המשאית כלפי חוץ והקשה על פריקת הסחורה, ורק לאחר קרות התאונה לתובע, הותקן מעקה, לבקשת הקבלן שהפעיל את המטבח.
   
2. במענה לשאלה, מי אישר את הרכבת המדרגות ללא מעקה, השיב כי הוא שאישר זאת. כשהתבקש להציג אישור בניה או שרטוט השיב כי אלו אינם בנמצא, שכן "מדובר בעניין פשוט, כמו הרכבה של מדף שלא עורכים לגביה שרטוט".
3. בהקשר זה הוסיף כי בדרך כלל, מחלקת שירותים טכניים, אשר היתה מרכיבה מדרגות, היתה מרכיבה אותן בתוספת מעקה, ורק על פי בקשה מיוחדת של מנהל המטבח, הותקנו המדרגות ללא מעקה.

1. שהתבקש לאשר כי עובדי המקום היו עושים שימוש במדרגות אלה בדרכם לחדר האוכל השיב בשלילה וציין כי רק עובדי המשק שלו היו עושים שימוש במדרגות אלה.
   
2. מר לוגסי ציין כי האירוע דווח לממונה הבטיחות אשר ביקר במקום ומילא דו"ח וציין כי בעקבות ביקורו במקום ורשמיו הותקן מעקה. דו"ח מומחה הבטיחות לא צורף לראיות נתבעת 2 ומר לוגסי ציין כי לא מצא לנכון לצרפו.
   
3. התובע התבקש להתייחס בחקירתו לטענה כי הבקשה שהמדרגות יבנו ללא מעקה היתה בקשה שלו מטעמים הקשורים בנוחות ביצוע העבודה ופריקת המשאיות שהיו מגיעות למקום והשיב: "שקר. המשאיות כפי שהוא טוען להיכנס לכיוון המעקה, אף פעם לא יכולות להיכנס משאיות, אלא רכבים קטנים. המשאיות היו פונות לרמפה הגדולה מסביב זה 1.20 בערך, זה הגובה של הרמפה, זה בדיוק היה מתאים לגובה של המשאיות".
   
   בהמשך החקירה הבהיר כי גם לו היה מעקה בצדן של המדרגות הוא לא היה מפריע למשאיות המגיעות למקום וניתן היה לפתוח את הדלתות עד המעקה.

התובע טען כי לא היה לו כל קשר למדרגות למיקומן וצורת בנייתן וציין כי הן היו שם עוד לפני שהחל לעבוד במקום.

1. התובע התייחס למערכת היחסים שבינו לבין חברת החשמל וציין כי מנהל המשק היה אחראי על המטבח, כאשר הוא מסביר כי היו שני מטבחים, תפעולי וביצועי, ולכל אחד מהם היה מנהל משק. התובע מציין שהתפקיד של מנהל המשק היה לתקן כלים שנשברים, להחליף מנורות וכדומה.
   שנשאל האם במקרה שהיה פגם במרצפות של המטבח או הרמפה האחריות לתקן היתה של מר לוגסי השיב בחיוב.
   
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת האירוע לא היה מותקן מעקה במקום וכי מיד לאחר האירוע בוצעה התקנה של מעקה.
   הצדדים חלוקים בגרסאותיהם בדבר זהותו של הגורם שהורה על התקנת המדרגות כמו גם סביב השאלה האם התובע הוא שהורה שלא להתקין מעקה על מנת שלא להקשות על פריקת הסחורה מהמשאיות המגיעות למקום.
   
   התובע עמד בחקירתו על הגרסה כי המדרגות הותקנו במקום עוד טרם החל לעבוד שם וכי לא ביקש להימנע מהתקנת מעקה, תוך שהוא מסביר כי התקנת המעקה לא היתה מונעת אפשרות לבצע פריקה של המשאיות וכי גם אם היה מותקן מעקה ניתן היה לבצע פריקה מהמשאית כך שהיו פותחים דלתותיה עד למיקומו של המעקה.
   
   מנגד הצהיר מר לוגסי כי המדרגות נבנו לבקשת הקבלן שגיא או התובע וכי לבקשתו של התובע לא הותקן מעקה.
   
3. על סמך עדויות הצדדים בלבד אין באפשרותי לקבוע מתי הותקנו המדרגות אולם עניין זה אינו מהותי בעיניי והשאלה עליה יש לתת את הדעת היא מדוע לא הותקן בצידן מעקה. עדותו של התובע כי אי התקנת המעקה אינה בעקבות הנחיה שלו אמינה בעיניי והסברו של התובע כי ניתן היה לבצע פריקה של המשאיות המגיעות למקום גם לו היה מותקן שם מעקה, מחזקת את דעתי.
   
4. זאת ועוד, מעבר לעובדה שהרמפה שמשה לפריקת סחורות למטבח, המדרגות שימשו גם את עובדי המשק, שהיו מגיעים לאכול בחדר האוכל בדרך זו, כעולה מחקירתו של מר לוגסי. כך שגם אם התובע היה מבקש שלא להתקין מעקה על מנת להקל על פריקת המשאיות, היה מקום בכל זאת להתקין מעקה נוכח העובדה שמדובר במדרגות אשר שימשו את העובדים ואשר היו נחוצות לצורך בטיחותם של המשתמשים במדרגות אלה.
   צורך זה גובר כמובן על הצורך להקל על משאיות המגיעות למקום ונדרשות לפרוק את תכולתן.
   
   לו היה מותקן מעקה בצדן של המדרגות, הוא היה עשוי למנוע את נפילתו של התובע, אשר יכול היה לאחוז בו ובכך לבלום את הנפילה, בין אם נגרמה כתוצאה מהחלקה על גבי רטיבות שהיתה במקום ובין אם מעד מסיבה אחרת.
   

האם הנתבעות התרשלו כלפי התובע?

1. למען תקום חבות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה אלה: קיום חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק [ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פד נח(1)1].
   
2. נתבעת 1 היתה מעבידתו של התובע במועד האירוע והוא פעל בהתאם להוראותיה ותחת פיקוחה. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחובת הזהירות המושגית של מעביד כלפי עובדו, במסגרתה חב המעביד חובה להנהיג שיטת עבודה אשר תשמור על העובדים מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש [ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349, ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229-230].
   

חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו כוללת גם את הדאגה לשיטת עבודה בטוחה ולפיקוח על קיומה של שיטה כזו [ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209,211]. על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו, ועליו להזהירו מפני הסיכונים, הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה [ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593]. מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן [ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פ"ד יח(1) 563, 585].

1. נתבעת 2 היתה הבעלים של השטח אשר בחצריה אירעה התאונה. הלכה פסוקה היא כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות מושגית כלפי מבקרים במקרקעין [ע"א 343/74 גרובר נ' עירית חיפה, פד ל(1) 141, ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב יפו, פד לד(1) 157, ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר, פד לז(3) 757]. מכאן, חובת הזהירות המושגית של נתבעת 2, בעלת המקרקעין שבחצריה ארעה התאונה.
   
2. מלבד חובת הזהירות המושגית החלה על נתבעת 2 מכוח היותה בעלת המקרקעין שבחצריה אירעה התאונה, קיימת עליה חובת זהירות מושגית כלפי התובע גם בהיותה מזמינת העבודה, שכן חובת זהירות מושגית קיימת גם בין מזמין העבודה למבצעה, וכבר נפסק כי על מזמין העבודה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו וביטחונו של כל אדם שמזמין העבודה צופה, או צריך לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח מפעלה, בין אם הוא עובד ובין אם הוא קבלן עצמאי, או עובדו של קבלן עצמאי [ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פד נח(1)1].
   
3. מן המקובץ, עולה המסקנה כי כל אחת מהנתבעות, חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע: הנתבעת 1 – כמעבידתו, ונתבעת 2 בהיותה מחזיקת השטח שבו ארעה התאונה ובהיותה מזמינת העבודה.
   

חובת זהירות קונקרטית

1. חובה זו מחייבת בדיקה מדוקדקת של פרטי האירוע ושקלול נסיבות המקרה והיא נקבעת לפי מבחן הצפיות – דהיינו: האם הנתבע היה צריך לצפות את הנזק הספציפי שהתרחש בנסיבות המקרה המדובר. בעניין זה ראה [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד לז(1) 113, 131: "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק.. חובתו של מזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלו".

סטנדרט ההתנהגות הסביר שעל מזיק לנקוט, עשוי להילמד מחובות שמטיל המחוקק בנסיבות שונות. אמנם, רמת ההתנהגות הנדרשת על פי עוולת הרשלנות, היא זו הנקבעת על ידי האדם הסביר בהתחשב בנסיבות המקרה, ואילו רמת ההתנהגות הנדרשת על פי עוולת חובה חקוקה עשויה להיות חמורה, זהה או נמוכה מן הנדרש מן האדם הסביר, אך הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו אדם סביר.

1. על נתבעת 1 כמעבידתו של התובע, חלה החובה לדאוג לו לסביבת עבודה בטוחה ולהדריכו כיצד עליו לבצע את עבודתו בצורה בטוחה. חובה זו ממשיכה לחול גם כאשר המעבידה משמשת כקבלן המספק שירותים לגוף אחר. הנתבעת 1 היתה צריכה לצפות כי לתובע ייגרם נזק גוף כתוצאה מנפילתו במדרגות אשר לא הותקן בצידן מעקה, והיה עליה לדאוג לו לסביבת עבודה בטוחה, ולדרוש מחב' החשמל, בחצריה פעלה, לדאוג להתקנת מעקה.
2. אמנם אמצעי הזהירות אותו היה צריך לנקוט היה התקנת מעקה, אמצעי אשר היה נתון לשליטתה המלאה של נתבעת 2, אך אין בכך לפטור את הנתבעת 1 מאחריות. כזכור, הנתבעת 1 כלל לא הביאה עדים, ולא הוכיחה כי הייתה מודעת לסיכון שבו העמידה את עובדיה במטבח בהעדר מעקה למדרגות הרמפה, או כי פנתה לחברת חשמל בדרישה להתקין מעקה, ודרישתה לא נענתה. בנסיבות אלו, אין מקום לשחרר גם את נתבעת 1 מאחריות למחדל שגרם לפציעתו של התובע.

1. בהתייחס לנתבעת 2, בהיותה המחזיקה בשטח בו ארעה התאונה היה עליה לנקוט אמצעי זהירות בכדי להבטיח את בטחונם של העוברים במקום וביניהם גם עובדי נתבעת 1.
   גרם המדרגות נשוא התביעה היה מצוי בשטחה של נתבעת 2 ומר לוגסי שהינו עובד של נתבעת 2 אישר את התקנתן אשר התבצעה על ידי מחלקת שירותים טכניים. ההחלטה שלא להתקין מעקה גם היא של נתבעת 2, כאשר לפי עדותו של מר לוגסי, מחלקת שירותים טכניים אשר היתה מבצעת את התקנת המדרגות במקום היתה מתקינה, בדרך כלל, גם מעקה בצידן, אלא שבמדרגות עליהן מעד התובע לא הותקנו מדרגות מסיבה כלשהי ובאי התקנת מעקה בצדן של המדרגות הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית התרשלה כלפי התובע.
   
2. התובע התייחס בתצהירו להעדר הדרכת בטיחות וטען כי לפני התאונה לא קיבל כל הדרכת בטיחות במטבח וכי קיבל לראשונה הדרכת בטיחות בשנת 2008-2009 באמצעות קצין הבטיחות של נתבעת 2.
   
   בחקירתו חזר התובע על טענותיו וטען כי ממונה הבטיחות שהיה באתר מעולם לא שוחח עמו וכי בשנת 2007 או 2008 נתנה לו הדרכת בטיחות ע"י סגן ממונה הבטיחות שהדריך אותו כפי שהוא מתאר "תדריך כללי איך לטפל בתוך המטבח, לא לשפוך מים על שלטרים, לא להכניס ידיים למכונת בשר, שהכל יהיה נקי, מסודר, לא לעלות על כסאות כדי להגיע לתקרה, אלא לטפס על סולם. כל מה שאני יודע זה מהניסיון שלי ומההיגיון שלי. מעולם לא תודרכתי".
   
   בהמשך התייחס התובע פעם נוספת להדרכה שנתנה לו והדגיש כי לפני התאונה לא קיבל הדרכה וציין כי גם אם קיבל הרי שלא היתה בנושא של מדרגות והאם צריך להיות מעקה.
   

הנני סבורה כי קיומה או העדרה של הדרכת בטיחות אינה רלוונטית בנסיבות העניין ולא היה מצופה ממעבידו של התובע או מממונה הבטיחות של נתבעת 2 שידריכו את העובדים ו/או העוברים במקום כיצד עליהם לרדת במדרגות וכפי שקבעתי לעיל, התרשלותן של הנתבעות כלפי התובע נובעת מאי התקנת מעקה בצדן של המדרגות בהן עשו עובדי שתי הנתבעות שימוש.

אשם תורם

1. התובע תיאר בחקירתו כי ירד במדרגות לאט ובזהירות מאחר והבחין ברטיבות והכחיש את הטענה כי נחפז להגיע לפגישה. כשגרסה זו עומתה עם טענתו כי הרטיבות התגלתה לו בדיעבד, לא היה בפי התובע הסבר מניח את הדעת והרושם המתקבל הוא כי לא מדובר במצב בו התובע צעד עקב בצד אגודל, כפי שהוא מנסה לתאר ולא מן הנמנע כי מיהר להגיע לישיבה אליה היו מועדות פניו, כאשר המנהל שלו כבר נכח במקום לפי גרסתו.
   
2. התובע, אשר היה מודע להעדרו של מעקה ועשה שימוש במדרגות אלה על בסיס קבוע, צריך היה לנקוט משנה זהירות ביודעו כי אין מעקה לאחוז בו ומשהתרשמתי כי לא ננקטה זהירות מיוחדת מצדו, חרף עדותו בעניין, אני סבורה כי יש לתובע אשם תורם לקרות האירוע.
   
3. יחד עם זאת, הנני סבורה כי אשמו התורם של התובע הינו מופחת ביחס לאחריות הנתבעות והנני קובעת כי לתובע אשם תורם בשיעור של 20% להתרחשות האירוע ולנזקים אשר נגרמו כתוצאה ממנו.

ההודעות לצד ג'

1. אין מקום לדון בטענות הנזיקיות ההדדיות של הצדדים במסגרת ההודעות לצדדים שלישיים, בהיותן מעוולים במשותף, ועל כן חבות יחד ולחוד בפיצוי התובע, בחלקים שווים ביניהן.
2. ביום 16.12.02 נחתם בין נתבעת 1 לנתבעת 2 הסכם לאספקת ארוחות ושירותי מזון באתר "רוטנברג" ולפיו נתבעת 1 ("הקבלן") התחייבה ליתן לנתבעת 2 ("החברה") שירותי תחזוקה והפעלה של המטבחים באתר רוטנברג, מיום 1.1.03 עד ליום 31.12.03.

סעיף 19 להסכם (סעיף "אחריות") קובע:
19.1 -"הקבלן ישא באחריות מלאה ובלעדית בגין כל נזק או הפסד ממין כלשהו (גוף או רכוש) לרבות תאונות עבודה שיגרמו במישרין או בעקיפין לכל אדם ובכלל זה החברה, עובדיה ו/או משמשיה, הקבלן עצמו עובדיו ו/או משמשיו, וכל צד שלישי- בגין ביצוע השירותים נשוא הסכם זה, בקשר אליהם או הנובע מהם מסיבה כלשהי.

19.2 -הקבלן משחרר את החברה מכל אחריות לכל נזק או הפסד כנ"ל ובמקרה של דרישה ו/או תביעה ו/או טענה (להלן לשם הקיצור: "תביעה") בגין נזק או הפסד כנ"ל- מתחייב הקבלן לשפות ולפצות את החברה במלוא סכום חבותה, כולל תשלומים והוצאות מכל מין ללא יוצא מהכלל, לרבות במקרה של פשרה שהחברה תגיע אליה- כל זאת מיד לפי דרישתה הראשונה של החברה" .

1. במסגרת ההודעה לצד שלישי אשר שלחה חב' החשמל לנתבעת 1, טוענת הנתבעת 2 כי יש לתת תוקף לתניית השיפוי בהסכם המורה על שיפוי חברת החשמל גם בגין אחריותה הישירה לפגיעתו של עובד קבלן המשנה. בהקשר זה מפנה הנתבעת לע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקווה בע"מ נ' סמרי יוסף, פ"ד מו (4).
   
2. נתבעת 1 טוענת מנגד כי סעיף 19 להסכם לא נועד להרחיב את אחריותה מעבר לאחריות הנזיקית הישירה המוטלת עליה ואינו מטיל על כתפיה את אחריותה הנזיקית הישירה של נתבעת 2 בגין כל נזק לרבות בגין האירוע נשוא התביעה. בהקשר זה מפנה נתבעת 1 לת.א. 2525/98 אלפסי יעקב נ' מדינת ישראל משרד הבטחון (להלן: "פסק הדין בעניין אלפסי") שם נפסק כי יש לפרש בצמצום את תניית הפטור ומשלא צויין בה במפורש פטור מאחריות לנתבעת במקרה של רשלנות מצידה, אין לקרוא פטור כזה אל תוך הסעיף. בעניין אלפסי, נדונה תניית פטור דומה לזו שבענייננו, אשר זו נוסחה:
   
   "הקבלן לבדו יהיה אחראי לכל אבדן ו/או נזק שייגרם למתקנים נשוא הסכם זה, לרכוש הקבלן ו/או לגופו ו/או לרכושו של כל אדם, לרבות הקבלן, עובדי הקבלן, קבלני המשנה ועובדיהם, עובדי הממשלה וכל אדם אחר הנמצא בשרותו או בשירות המנהל – תוך כדי, עקב או כתוצאה מביצוע הסכם זה, מכל סיבה שהיא והקבלן ישלם את דמי הנזק ו/או הפיצוי שיגיעו בהתאם לכך לאדם או לגוף כלשהוא, לרבות הממשלה, בשל האבדן ו/או הנזק שנגרם כאמור".
   
   כב' השופטת ברון קבעה כי מדובר בתניית פטור גורפת "וחובקת עולם" אשר יש לפרשה בצמצום ומשלא צויין בה במפורש פטור מאחריות לנתבעת במקרה של רשלנות מצדה, הגיעה למסקנה כי אין לקרוא פטור כזה אל תוך הסעיף.
   
   כב' השופטת ברון קבעה כי מסקנה זו מתחייבת גם מההיבט של תקנת הציבור וחובת ביצוע החוזה בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים) ומהעובדה שמדובר בחוזה ארוך ומסורבל המכיל תניות רבות, כאשר ברור לשיטתה כי תשומת לבו של התובע, הגם שהינו חתום על החוזה, לא הופנתה להוראה בעניין הפטור אשר הובלעה בין סעיפיו הרבים של החוזה, אף שפגיעתה בתובע עלולה להיות קשה במקרה שיקבע שיש לה תחולה גם במקרה של נזק גוף לתובע כתוצאה ממעשה רשלנות של הנתבעת.
   
3. נתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי סעיף 19 בטל מכוח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) בהיותו בלתי מוסרי וסותר את תקנת הציבור. בהקשר זה מפנה לע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' נחמיאס, פ"ד כט (1), 63 שם התייחס בית המשפט לבעייתיות שבחוזה ארוך ומסורבל המכיל תניות רבות, כאשר תשומת לבו של צד לחוזה לא הופנתה להוראה שהובלעה בין הסעיפים, שפגיעתה בו עלולה להיות קשה במקרה שיקבע שיש לה תחולה גם במקרה של נזק גוף לתובע כתוצאה ממעשה רשלנות של הנתבעת.
   

בנוסף מתייחסת נתבעת 1 לעובדה שנתבעת 2 ביטחה עצמה וטוענת כי אילו נתבעת 2 היתה רואה עצמה פטורה מאחריות, לא היתה מבטחת את עצמה.

עוד טוענת נתבעת 1 כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד ולפיכך יש לפסלה. בהקשר זה מפנה נתבעת 1 לתאמ (ת"א) 41922-08 לונטר שמואל קבלנים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ומציינת כי שם נקבע לגבי סעיפים דומים כי הם מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד.

1. בענייננו, סעיף 19 להסכם שבין נתבעת 1 ל-2, המסדיר את האחריות ביניהן במקרה שיגרם נזק לגוף או לרכוש של הקבלן ועובדיו וכן חברת החשמל ועובדיה. הסעיף מנוסח באופן גורף ומטיל אחריות על נתבעת 1 לכל נזק שייגרם לכל אדם ובכלל זה לנתבעת 2, עובדיה ו/או משמשיה, לנתבע 1 עצמו, עובדיו ו/או משמשיו ולכל צד שלישי- בגין ביצוע שירותי אספקת ארוחות ושירותי מזון נשוא ההסכם, בקשר לשירותים אלה או הנובעים מהם מסיבה כלשהי.
2. אינני סבורה כי כוונת הצדדים בסעיף זה הייתה להטיל אחריות מלאה ובלעדית על הנתבעת 1 ולאלצה לשפות את חב' החשמל בגין כל נזק שנגרם למאן דהוא, בין אם עובדי הנתבעת 1 ובין אם עובדי הנתבעת 2, אלא אם כן האירוע שבמהלכו נגרם הנזק, קשור בטבורו בשירותים שלשמם התקשרה הנתבעת 1 עם הנתבעת 2, קרי: אספקת שירותי הסעדה. ואת הדיבר המופיע בסיפא לסעיף 19 "בגין ביצוע שירותי אספקת ארוחות ושירות מזון נשוא ההסכם, בקשר לשירותים אלה או הנובעים מהם מסיבה כלשהי" יש לפרש בצמצום, באופן שיתקיים קשר בין מטרת ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 – קרי: מתן שירותי ההסעדה – לבין האירוע מחולל הנזק.
3. במקרה דנן, הנזק נגרם בעת ירידת התובע במדרגות במתקן שהועמד לרשות הנתבעת 1 על ידי הנתבעת 2, מדרגות אשר הוקמו על ידי הנתבעת 2. האם אירוע הנזק נגרם "בגין ביצוע שירותי אספקת ארוחות ושירות מזון נשוא ההסכם, בקשר לשירותים אלה או הנובעים מהם מסיבה כלשהי" כפי שדורשות הוראות סעיף 19 להסכם?
4. נניח לצורך הדיון, כי אירוע הנפילה התרחש בשעה שתובע ירד במדרגות כדי ללכת לביתו בסוף יום העבודה, או על מנת להתפנות לשירותים או להפסקת סיגריה? האם אירוע הנזק במקרה כזה היה מתרחש "בגין ביצוע שירותי אספקת ארוחות ושירות מזון נשוא ההסכם, בקשר לשירותים אלה או הנובעים מהם מסיבה כלשהי"? – מסופקתני אם פירוש זה עומד בהלימה לצורך לפרש בצמצום תניית אחריות גורפת.
5. לטעמי, אין ולא צריך להיות הבדל בין דוגמאות אלו, לבין המקרה דנן, בו ירד התובע במדרגות בדרכו לקיים פגישת עבודה ובמהלך יום העבודה. גורם הנזק [העדר המעקה] אינו מושפע ממטרת הירידה במדרגות. העדר המעקה לא נבע מביצוע שירותי אספקת הארוחות על ידי הנתבעת 1 לעובדי הנתבעת 2 אלא ממחדל של מתקיני המדרגות, קרי: הנתבעת 2. אמנם גם לנתבעת 1 אחריות ישירה כלפי התובע בהיותה מעבידתו, שלא דאגה להתריע בפני הנתבעת 2 על המכשול שבהעדר המעקה ולא סיפקה לעובדה מקום עבודה בטוח, אך אין לקשור בין קיומה של אחריות על הנתבעת 1 כלפי עובדה, לבין סעיף השיפוי.
6. זאת ועוד. במידה וכוונת הצדדים הייתה להטיל על הנתבעת 1 אחריות מלאה ובלעדית גם למעשים ומחדלים רשלניים של הנתבעת 2, היה מקום לציין עניין זה באופן מפורש בסעיף האחריות ומשלא צויין עניין זה, הגורם להרחבה משמעותית נוספת של האחריות המוטלת על נתבעת 1, אין מקום לקרוא לאחריות כזו אל תוך הסעיף.
7. אין משמעות במקרה דנן לכך שגם הנתבעת 2 בטחה עצמה בפוליסת אחריות כלפי צד ג' כדי להצביע על כך שאין מקום ליישם את סעיף השיפוי. אתר תחנת הכח של חברת החשמל מטבעו יכול ליצור סיכונים מסיכונים שונים לצדדי ג' רבים ומגוונים, כאשר עובדי הנתבעת 1 הינם רק מקצת מאותם אנשים או גורמים הנכנסים למתחם הסיכון, ואין בעצם עריכת הביטוח כדי להשליך על הפרשנות שיש ליתן להסכם ההתקשרות שבין הצדדים.
8. אשר על כן, אין מקום להפעלת סעיף השיפוי הנקוב בסעיף 19 להסכם שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, ודין ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 2 לנתבעת 1 - להידחות.
9. גם הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי כלפי הנתבעת 2 ומבטחתה, בטענות נזקיות וחוזיות. לטענתה, כעולה מכתב הסיכומים, אחריותה כלפי התובע מבוטחת בפוליסת הביטוח שהוציאה צד ג' 2, פרק "חבות מעבידים" המשתרעת גם על אחריות קבלני משנה של חב' החשמל לעובדיהם.
10. באשר לטענה החוזית-ביטוחית שמעלה הנתבעת 1 כלפי הנתבעת 2, לטענה זו אין על מה לסמוך. פוליסת הביטוח היחידה שהוצגה במסגרת ראיות הנתבעת 2 היא פוליסת הביטוח שהוציאה מגדל לחברת החשמל. התבעת 1 אינה מופיעה כמבוטחת נוספת על פי הפוליסה, ואף לא קבלני משנה אחרים של חברת החשמל.

אשר על כן, גם דין ההודעה לצד שלישי ששלחה נתבעת 1 לצדדים השלישיים – להידחות.

דיון בשאלת הנזק

פגיעת התובע והנכות הרפואית

1. כתוצאה מנפילתו נפגע התובע ברגל וכתף שמאל והוא פונה לחדר המיון בבית חולים 'ברזילי' שם נבדק ואובחן כסובל מנפיחות ורגישות בירך שמאל ומהגבלה בתנועות ומרגישות במישוש כתף שמאל.
   
   בחודשים שלאחר האירוע התלונן התובע בפני הגורמים המטפלים על כאבים בכתף ימין ובבדיקה נמצאה הגבלה בתנועות הכתף.
   
   בדיקת אולטרא סאונד כתפיים שבוצעה ביום 29.1.04 הדגימה קרע בגודל 25-30 מ"מ בכתף ימין וקרע בגודל 6 מ"מ בכתף שמאל. כמו כן, הודגמו שברים שטחיים בראש ההומרוס.
   
   ביום 20.2.04 נבדק התובע ע"י ד"ר אייכנבלט, והתלונן על כאבים בשתי הכתפיים ובמיוחד בכתף ימין. בבדיקה הודגמה חולשה של השרירים בשתי הכתפיים עם הגבלה בסוף טווחי התנועות.
   
   חוות דעת המומחים
   
2. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר מריו אייכנבלט, מומחה בתחום האורטופדי.
   ד"ר אייכנבלט קבע כי כתוצאה מהאירוע נותרה לתובע נכות בשיעור 20% לפי תקנה 42 (1) א' IIבגין קרע בכתף ימין (קרע מסיבי של סופראספינטוס, קרע חלקי של סובסקפולריס ופריקה מדיאלית של הגיד הדו- ראשי הארוך) ונכות בשיעור 10% לפי תקנה 42 (1) א' I בגין קרע של סופראספינטוס בכתף שמאל ושברים שטחיים בראש עצם הזרוע.
   
   
3. מטעם נתבעת 1 הוגשה חוות דעתו של ד"ר אלישע קרסין.
   ד"ר קרסין מציין כי בבדיקת הדמיה נצפו ממצאים המתאימים לבוריסיטיס וכן קרע ניווני של שרירי הכתף. נוכח ממצאים אלה הוא קובע כי אין קשר בין הממצאים בכתף שמאל לבין האירוע הנדון.
   באשר לפגיעה בכתף ימין קובע המומחה כי מדובר במגבלה בעלת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי כאשר לא ניתן לייחס לדעתו את הממצאים הסטנוגרפיים אשר מקורם בשינויים ניווניים ואינם חבלתיים.
   המומחה קובע נכות בשיעור 10% לפי תקנה 35 (1) (ב) בגין המגבלה בכתף ימין.
   
4. מאחר והתאונה הינה תאונת עבודה, עמד התובע לבדיקה בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי בגין האירוע נשוא התביעה נותרה לתובע נכות בשיעור
   10% בגין החבלה בכתף ימין, לפי תקנה 42 (1) ד' (I) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
5. נוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה ד"ר פריטש כמומחה מטעם בית המשפט.
   בהתייחס לכתף שמאל, מציין המומחה כי אמנם במכתב חדר המיון מצוינת חבלה בכתף ורגל שמאל אולם באבחנה ובמעקב שב-12 החודשים לאחר החבלה מדובר בכתף ימין בלבד. המומחה מציין כי בבדיקת אולטרא סאונד מיום 14.3.03 לא נראה קרע בכתף שמאל ורק כשנה לאחר האירוע מצויין שנחבל בשתי הכתפיים.
   המומחה מציין כי אמנם בבדיקת MRI הודגם קרע מלא של הסופרספינטוס אך קובע כי נוכח השתלשלות האירועים מדובר בקרע דגנרטיבי שהתפתח במשך השנים ואין לו קשר לחבלה נשוא התביעה.
   
   בהתייחס לכתף ימין, המומחה מציין כי התובע התלונן על כאבים ממועד האירוע וכי בבדיקות אולטרא סאונד ו-MRI אובחן קרע של הסופרספינטוס ואינפרספינטוס.
   המומחה מציין כי קיימת הגבלה בהרמה, חולשה של כוח סופרספיינטוס ואינפרספינטוס והוא העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20% נכות לפי תקנה 42 (ו) ד' II.
   
   המומחה מציין כי אמנם בגילו של התובע יכולים להיות קרעים על רקע דגנרטיבי, וללא קשר לאירוע טראומטי, כפי שקיים בכתף שמאל, אלא שלדעתו אם היה קרע כזה הוא היה אסימפטומטי ולאחר החבלה הפך לסימפטומטי, תוף שהוא מציין כי יתכן ונגרמה הרחבה של הקרע.
   
6. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והאמור בה לא נסתר, ולא מצאתי לסטות ממנה. לפיכך, אני מאמצת את קביעות המומחה כמפורט בחוות דעתו.
   

הנכות התפקודית

1. במועד התאונה עבד התובע כמנהל מטבח והשתכר 9,000 ₪ ברוטו בממוצע. לאחר פגיעתו באירוע נעדר התובע מעבודתו במשך 3 חודשים ובתום תקופת אי הכושר שב לעבודה אצל הנתבעת והמשיך לתפקד כמנהל מטבח, כתפקידו עובר לאירוע.
   
   בשנים שלאחר האירוע המשיך התובע לעבוד אצל נתבעת 1 ושכרו אף השביח במהלך השנים.
   
2. בחודש 02/2010 הופסקה עבודתו אצל הנתבעת כאשר בהודעה על סיום עבודה מיום 25.1.10 צויין כי הסיבה לכך היא סיום תקופת החוזה מול חברת החשמל.
   
   מחודש 03/10 ועד לחודש 10/10 שולמו לתובע דמי אבטלה.
   
   בחודש 01/2011 החל התובע לעבוד כטבח בחברת נורקיט ושכרו עמד על 4,500 ₪.
   
   בחודש 03/11 עבר התובע לעבוד בחברת איכות מזון י.ג.ש כמוביל אוכל למטבח קצה, ושכרו הממוצע מאז הינו 5,403 ₪.
3. הרושם המתקבל מבחינת נתוני השתכרותו של התובע מקרות התאונה ולאורך כל השנים היא כי חרף המגבלה בכתף ימין, שב התובע למלא את התפקיד שביצע קודם לאירוע והוא הצליח להתמיד בו במשך מספר שנים ואף להשביח את שכרו, עד למועד הפסקת עבודתו.

כעולה ממכתב ההודעה על הפסקת העבודה, עבודתו של התובע הופסקה נוכח סיום תקופת החוזה שבין הנתבעות 1 ל-2, ואין כל קשר בין הפסקת עבודתו בנתבעת 1 לבין פגיעתו בתאונה נשוא התביעה.

לאחר הפסקת עבודתו ובתום התקופה בה היה זכאי לדמי אבטלה, שב התובע לשוק העבודה ועבד כטבח/עובד במחלקת כריכים והשתכר שכר נמוך משמעותית משכרו עובר לתאונה.

גם המעבר לחברת איכות מזון, לא שינה בהרבה את מצבו של התובע וכושר השתכרותו כיום נמוך משמעותית משכרו עובר לתאונה.

1. בחקירתו תיאר התובע את הניסיונות שעשה במטרה למצוא עבודה התואמת את יכולותיו, תוך שהוא מפרט מספר מקומות עבודה בהם עשה ניסיונות להשתלב, כמו: עוזר לנהג אמבולנס, אב בית, חברת אחזקה, אך הניסיונות כשלו לאור אופי העבודות, אשר הצריכו הרמה של היד. לבסוף השתלב בעבודה כנהג ומוביל אוכל מוכן למטבח קצה, כאשר במסגרת עבודתו הוא צריך גם לפרוק מגשים של אוכל מוכן ולדבריו, בסיום יום עבודה הוא סובל מכאבים קשים.
   
2. נכותו של התובע בגין הפגיעה בכתף ימין הינה בעלת השלכה תפקודית, שכן במסגרת עבודתו במטבח צריך להרים ולהוביל כלים מלאי מזון. אמנם בשנים שלאחר התאונה לא נגרם לתובע הפסד שכר, כל עוד עבד בנתבעת 1, ויצויין כי בסך הכל עבד במטבח חברת החשמל, תחת קבלנים שונים, כ- 23 שנים. אך לאחר הפסקת עבודתו בנתבעת 1, חלה הפחתה ניכרת בשכרו. התובע לא הצליח להשתלב בתפקיד דומה כמקודם, ואף לא בעבודות אחרות במתחם האפשרויות שלו [התובע מתקשה בקריאה, חסר השכלה], מאחר ונדרשה ממנו יכולה מלאה להפעיל את ידיו ולשאת משאות.
3. התובע עמד לראשונה בפני התמודדות משמעותית עם המגבלה התפקודית כאשר הסתיים החוזה שבין מעבידתו לנתבעת 2 ועבודתו הופסקה, והוא נאלץ לתור אחר מקום עבודה אחר.
   
   תיאורו של התובע בחקירתו כי עשה ניסיון להשתלב בעבודה כעוזר לנהג אמבולנס, כאב בית וכעובד אחזקה אמינים בעיניי, ותיאורו של התובע את הקושי בביצוע עבודות אלה תואם את המגבלה הגופנית אשר נותרה לו כתוצאה מהמגבלה בהרמת יד ימין.
   
   העובדה שהתובע השתלב כיום בעבודה ממנה הוא משתכר כמחצית משכרו עובר לתאונה ומשכרו לאחריה כאשר המשיך לעבוד אצל נתבעת 1, מחזקת את מסקנתי כי כתוצאה מהאירוע נותרה לו מגבלה תפקודית אשר באה לידי ביטוי שעה שהעסקתו אצל נתבעת 1 הסתיימה והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום עבודה אחר.
   
   לאור האמור לעיל ומשהתרשמתי כי המגבלה הרפואית אשר נותרה לתובע בכתף ימין הינה בעלת השלכה תפקודית על כושרו של התובע לעבודה, הנני קובעת כי נכותו התפקודית הינה בשיעור הנכות הרפואית ועומדת על 20%.
4. הפסדי השתכרות לעבר-
   לתובע אושרה תקופת אי כושר מיום 5.3.03 ועד ליום 31.5.03.
   על פי תלושי שכר שהציג התובע [חודשים 1/03-2/03] שכרו הממוצע ברוטו קודם לאירוע התאונה עמד על 9,000 ₪. הפסדי ההשתכרות של התובע לתקופת אי הכושר הסמוכה לתאונה, בצירוף הצמדה וריבית עומדים לפי חישוב התובע בסיכומיו על סך 36,100 ₪.
5. בתום תקופת אי הכושר שב התובע לעבודה אצל נתבעת 1. התובע מודה בחקירתו כי לא נגרם לו הפסד שכר מאז התאונה ועד לפיטוריו, ואף חלה השבחה בשכרו לאורך השנים.

לאחר הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת מחודש 03/10 חלה ירידה בשכרו והוא השתכר כמחצית משכרו עובר לאירוע.
בהקשר זה יוער כי אמנם בחודשים 03/2010-10/2010 שולמו לתובע דמי אבטלה, אולם מדובר בתשלום נמוך משמעותית משכרו החודשי קודם להפסקת העבודה.

1. על אף שהירידה בשכרו גבוהה משיעור הנכות התפקודית, הנני סבורה כי חלק מכך נובע מהיות התובע עובד חדש במקום העבודה. יש לזכור שויתקו במקום העבודה הקודם היה של עשרות שנים, ולא ניתן להשוות שכר עובד בעל ותק רב לשכר של עובד חדש, בעיקר בעבודות מסוג העבודה שביצע התובע, שאינה דורשת השכלה או התמחות מיוחדת. יש לפצות את התובע בגין הפסדי השתכרותו מחודש 03/10 ועד היום לפי שכרו המשוערך עובר לתאונה וריבית, לפי נכות תפקודית בשיעור 20%, המסתכמים בסך 81,600 ₪.
   
2. הפסדי השתכרות לעתיד
   הפסדי ההשתכרות לעתיד הנגזרים משכרו המשוערך של התובע ונכותו התפקודית, מחושבים עד גיל 67 עומדים על סך 223,382 ₪.
3. הפסדי פנסיה

יש להתחשב בכך שבמשך שנים אחרי התאונה לא נגרם לתובע הפסד שכר, וההפרשות לפנסיה לא נפגעו. לפיכך, אין מקום לביצוע החישוב שערכה ב"כ התובעת בסיכומיה, והנני מעמידה את הפסדי הפנסיה הנגזרים מהפסדי השכר שנגרמו לתובע החל מ-3/10 בלבד ועד סיום תוחלת שנות העבודה, דהיינו: במשך 13 שנים, בסך גלובלי של 50,000 ₪.

1. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
   כתוצאה מפגיעתו באירוע נזקק התובע לטיפולים רפואיים אשר גררו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. אלא שמדובר בתאונת עבודה ועל כן הוצאות אלו היו צריכות להיות מכוסות על ידי הביטוח לאומי.
2. עבור התייעצות עם רופאים לצורך התביעה והכנת חוות דעת, בדיקות רפואיות ונסיעות הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 9,000 ₪.
3. עזרת הזולת

התובע ואשתו העידו כי התובע מתקשה לבצע עבודות תחזוקה שונות בבית אותן נהג לבצע בעצמו. כמו כן, בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק התובע לעזרה בפעולות יום-יום שונות.

נוכח אופי פגיעתו של התובע הגורמת להגבלה של תנועות הכתף, מגבלה אשר יש בה כדי להקשות על ביצוע פעולות שונות וביניהן עבודות לתחזוקת הבית ותיקונים קלים, וקבלת עדות התובע ואשתו בעניין זה, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪.

1. כאב וסבל
   בהתחשב במהות הפגיעה ובנכותו הצמיתה של התובע, הנני פוסקת לו פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסך 75,000 ₪.

ניכויים

1. לאחר ניכוי אשמו התורם של התובע בשיעור 20% יש לנכות מסכום הפיצויים את דמי הפגיעה ששולמו לתובע ואת מענק הנכות, כשהם משוערכים ונושאים ריבית, בסך 75,393 ₪.

התובע זכאי גם לשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 73,150 ₪.

הוצאות משפט בהודעות לצד שלישי

מלכתחילה לא היה מקום להגשת הודעות לצדדים שלישיים בין הנתבעים בינם לבין עצמם בעילות נזקיות, ודחיית ההודעות ההדדיות לא תזכה בפסיקת הוצאות.

באשר להודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת 2 לנתבעת 1 בעילה החוזית, שנדחתה אף היא, הנני מחייבת את הנתבעת 2 בהוצאות הנתבעת 1 בסך 15,000 ₪.

הוא הדין באשר לדחיית ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 1 לצד ג' 2 בעילה המבוססת על קיום פוליסת ביטוח, הודעה שנדחתה אף היא, והנני מחייבת את הנתבעת 1 בהוצאות הצד השלישי מס' 2 בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.