סיכומי תשובת הנתבעות, בעניין הוצאות ההליך, הובאו לעיוני כעת, ככל הנראה עקב תקלה מיחשובית.

לגופם של דברים, עיינתי בפסק הדין רע"א 7161/08, בית המשפט העליון לפיו נדחתה סופית עמדת התובע לענין עליונות הבעלות הרשומה, במשרד הרישוי, מול הבעלות הקניינית.

אני מקבל גם שהנטל להוכחת בעלות קניינית, השונה מן הבעלות הרשומה, במשרד הרישוי , רובץ לפתח הטוען לו, הנתבעות בענייננו, וכי מדובר בנטל כבד.

כן הובאו לעיוני בטעוני הצדדים פסיקות ערכאות נמוכות, בגישות שונות לענין פסיקת הוצאות בכלל, ובסוגיה פרטנית זו בפרט.

ככלל, בעל דין שנאלץ להגיש הגנה והתביעה נגדו נדחתה, זכאי להוצאות ושכ"ט, מאידך, הענין מסור כמובן לשיקול דעת ותלוי נסיבות.

במקרה שבפניי התובע מראש הסכים לפסיקה עפ"י הכרעה סופית בעליון, כך שחסך בזמן והוצאות, לרבות בענין הוכחת הבעלות עצמה, וכאמור לעיל, כמו כן נראה שההמתנה להכרעה בעליון, תוך עכוב הליכים בתביעה שהוגשה כאן, על סף התיישנות , נראה לגיטימי.

בשקלול כל טענות הצדדים כאן לענין הוצאות ההליך, אני מחליט שהנתבעות זכאויות להוצאות מסוימות, אך על הצד הנמוך, שבנסיבות כאן נקבעות לסך של 2,000 ₪ (הכולל הוצאות ושכ"ט עו"ד).

משכך, מחייב התובע לשלם לנתבעות ביחד ולחוד הוצאות הדיון בענין בסך 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלתו החלטתי, בהעדר תשלום במועד יישא הסכום הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.