ע"י ב"כ עוה"ד עמיאל, פפרני, מנחם ושות'

1. התביעה אשר לפני עניינה שאלת האחריות לליקויים בביצוע עבודות התקנת מעלית בבניין מאוכלס בן ארבע קומות שברחוב קליבנוב 4 בקרית מוצקין (להלן: "הבית המשותף").

2. התובעת, חברה לביצוע עבודות בניה, התקשרה עם 7 (מתוך 8) בעלי דירות בבית משותף בהסכם לביצוע עבודות בניה ובכלל זה אספקת והתקנת מעלית חדשה ומפוארת, בניית מרפסת, ציפוי החזית הקדמית באבן ירושלמית, התקנת מעקות, ריצוף מרפסות ועוד. לשם התקנת המעלית בבית המשותף התקשרה התובעת עם הנתבעת, חברה להתקנת מעליות, ביום 22.3.2009 בהסכם לאספקת והתקנת המעלית. הנתבעת התחייבה לספק את המעלית ולבצע התקנתה.

3. התמורה המוסכמת לנתבעת בעבור ביצוע העבודות שולמה במלואה. עבודות התקנת המעלית החלו. ברם, עובר להתקנת הפסים והמשקופים התברר כי אלו הותקנו כך שהמעלית אמורה להיפתח בקומה ב' בפני קיר אלכסוני. הנתבעת סירבה לבצע התיקון על חשבונה ומכאן התביעה לפיצוי נזקיה הנטענים של התובעת.

4. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו עשה, אשר על-פיו נתבקש בית המשפט להורות לנתבעת לבצע התיקון המבוקש ולסיים עבודות התקנת המעלית ללא דיחוי נוכח התחייבותה של התובעת כלפי בעלי הדירות, והנזק אשר נגרם בחלוף הזמן.

במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני הסכימו הצדדים, מבלי להודות בטענות ההדדיות ועל מנת למצוא פתרון לדיירים בלבד, כי התובעת תפקיד ערבות בנקאית בקופת בית המשפט על סך 25,000 ₪ אשר גורלה ייקבע בהתאם לפסק הדין. כן הוסכם, כי בתוך 7 ימי עבודה מיום קבלת ההודעה בדבר הפקדת הערבות הבנקאית תסיים הנתבעת את ביצוע העבודה ו/או התיקונים. הנתבעת נדרשה להודיע בתוך יומיים האם נדרשת הזמנתו של משקוף חדש בעל מידות שונות, בצירוף טופס הזמנה ולו"ז לאספקתו. ניתן תוקף של החלטה להסכמות אלו.

5. הפיקדון הופקד. התיקון- העתקת משקופי ופסי המעלית לצד הנגדי- בוצע, והמעלית הופעלה (אם כי נטען שלא ע"פ הלו"ז המוסכם). נותרה הכרעה בדבר האחריות לביצוע התיקון והנשיאה בעלויות לאורו, כמו גם באשר לנזקים שאירעו כפועל יוצא לכאורה. במסגרת זו נדרשת הכרעה בדבר גורלו של הפיקדון שהופקד.

טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, התקנת המשקופים והפסים של המעלית בוצעה באיחור ובצורה לא תקנית ובלתי בטיחותית, באופן המונע מבעל דירה בקומה ב', אשר השתתף בעלויות שיפוץ ושדרוג הבניין, להשתמש במעלית. התקנת המעלית באופן זה לא צפויה הייתה לקבל את אישור המוסדות הנדרשים. בטרם ביטון המשקופים ומיד כשהבחינה התובעת בכך, פנתה בדרישה מן הנתבעת להעתיק את מיקום המשקופים והפסים לצד הנגדי. הנתבעת דרשה בתגובה 25,000 ₪ עבור תיקון הליקוי שיצרה ברשלנותה, בכך התנתה למעשה המשך ביצוע התקנת המעלית בביצוע התשלום. כמו כן, ביקשה הנתבעת להחתים את התובעת על הסכם העדר תביעות בגין תשלום "דמי הכופר" הנ"ל. לטענת התובעת, הנתבעת היא האחראית היחידה והבלעדית להתקנה תקינה ובטיחותית של המעלית בבניין. מה גם, כי הסכום בו נקבה הנתבעת להעתקת המשקופים בלתי סביר בעליל. הנתבעת מבקשת להתעשר על חשבונה שלא כדין. גם לאחר שניתן צו בית המשפט ביקשה להערים קשיים בביצוע העבודה בשטח ולבסוף אף פרסמה לשון הרע על התובעת.

7. לשיטת הנתבעת, הפתח אשר תוכנן על ידי התובעת בחזית היציאה מהמעלית לרחבת הכניסה לדירות, אינו עומד בתקנות התכנון והבניה (בקשת היתר תנאים ואגרות) התש"ה-1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה"). התובעת אשר תכננה את היציאה מהמעלית באופן החורג מהמתחייב על פי דין, הפריעה להמשך ביצוע העבודות על פי ההסכם והעיכוב גרם לה לנזקים. לטענתה, בתכניות ההיתר מופיע קיר אלכסוני ביציאה מהמעלית בקומה א' לכיוון אחד ואילו בקומה ב' מופיע קיר אלכסוני לכיוון השני. מה גם כי התקנת המשקופים והפסים נעשתה בצורה מקצועית, תקנית ובטיחותית בהתאם לתוכניות שנשלחו לאישורה מיום 5.5.09. באותה תכנית מופיע פתח המעלית במיקומו הנוכחי. התובעת אישרה את תכנון המעלית ולראיה ביצעה בעצמה את התקנת הפיגום הנדרש בפיר המעלית בהתאם לתוכניות אלה. בפועל, אין מניעה לצאת מהמעלית בקומה ב' אלא שהקיר האלכסוני שתוכנן על ידי התובעת אינו עומד בתקנות והוא אשר גורם למרווח קטן מהמותר.

8. לטענת הנתבעת, תכנון המעלית בוצע, בהתאם לנוהג המקובל, על בסיס תכניות "קומה טיפוסית" אשר צורפו להסכם מאת המזמין ושם אין כל זכר לקיר האלכסוני. התובעת ציינה כי התכנית הטיפוסית זהה לשאר הקומות, ולא צוין דבר קיומם של קירות אלכסוניים העלולים להפריע ליציאה או להקטין את המרווח הנדרש על פי התקן. בעת ביקור הנתבעת באתר, בטרם התקנת המשקופים והפסים, היו הפתחים מכיוון הדירות אל המעלית בקומות א' ו-ב' סגורים ולא הייתה אפשרות להגיע לפתח המעלית באותן קומות. מנהל העבודה בשחק- מר משה שטר הוא שזיהה את הקיר האלכסוני בקומה ב והתריע על כך בפני נציגי התובעת. בשלב זה, כבר היו המשקופים והפסים בנקודת "אל חזור". הזזת המשקופים והפסים לצד השני, אינה קשורה לתקינות ו/או בטיחות המעלית והדרישה להזיזם הינה בניגוד למוסכם בין הצדדים. אין מקום לחייב את שחק בעלות ביצוע עבודות נוספות בלא תשלום. התובעת ידעה על אופן ומיקום הפסים והמשקופים ואישרה תכנון זה.

דיון

אחריות לאי תקינות פתח המעלית

9. כאמור במהלך ביצוע עבודות התקנת המעלית, לפני התקנת הפסים והמשקופים, התברר כי הגישה למעלית בקומה ב' חסומה, נוכח קיומו של קיר אלכסוני למול פתח המעלית.

מר חסקי אלון במכתבו לנתבעת מיום 15.6.2009, עמד על כך כי "מתברר לנו מאת איש הטכני שלכם מר משה שטר כי עלולה להיות בעיה עם תחנת המעלית באחת מקומות הפרויקט. מסתבר שהתקנת המשקופים בצד הנגדי, כנראה תפתור את הבעיה..."

10. הנתבעת במכתב תגובה מטעמה לא חלקה על הצורך בהעתקת מיקום המשקופים. הנתבעת אף לא טענה לאי האפקטיביות בהעתקת מיקומם. להפך הנתבעת הסכימה כי נדרשת העתקת המשקופים ואף הציגה הצעת מחיר מתאימה, ואולם טענה כי -

"1. העתקת המשקופים נדרשת מאחר ונבנה על ידכם קיר אלכסוני באחת הקומות החוסם את הכניסה למעלית באופן חלקי, קיר אלכסוני זה אינו מופיע בתוכנית שנמסרה לנו בעת חתימת ההסכם ואף נחתמה על ידך, ואף לא ציינתם זאת לאחר קבלת תוכניות המעלית שנשלחו על ידנו.

2. יתרת מכך בעת ביקור מנהל ההתקנות מטעמנו באתר פתחי הפיר בקומה טרם נפרץ כך שלא ניתן היה לראות את הקיר והדבר לא צוין בפניו על ידכם. ביום התקנת המשקופים הקומה הייתה חסומה דבר שאפשר גישה אך ורק מהפיר.

3. לאור העובדה שנדרש שינוי המשקופים להלן הצעת המחיר לעבודה זאת..."

11. בפועל הראיות מלמדות, כי העתקת הפסים והמשקופים לצד הנגדי מזה שהותקן מלכתחילה הוביל לתוצאה תקינה, כפי שאישר מר חן עמרד בעדותו, כי כיום, לאחר ביצוע התיקון עובדת המעלית באופן תקני -

"ש. תאשר לי שהמעלית היום עובדת באופן תקני?

ת. נכון" (עמ' 33, ש' 6-7 לפר').

12. עובדה זו לכשעצמה שומטת את הבסיס תחת טענות הנתבעת, באשר לאי התועלת בהפיכת מיקום המשקופים נוכח טענתה לקיומם של קירות אלכסוניים הפוכים בקומות א' וב' לכאורה. בפועל עם היפוך המשקופים והפסים הושגה תוצאה רצויה ותקנית לדידי הצדדים.

13. למעשה הנתבעת כלל אינה חולקת על אחריותה להתקנה תקינה ובטיחותית של המעלית בבניין (סעיף 27 לכתב הגנתה). לצד זה טוענת בסיכומיה, כי במובחן מאחריותה לתקינות המעלית מבחינה טכנית, חובת העמידה בתקני בניה (מיקום המעלית בפרט), מוטל על הקבלן בלבד. במסגרת זו היא שבה על טענתה הנ"ל לאי תקינותו של הפתח שתוכנן על ידי התובעת ולמולו קיר אלכסוני בניגוד לתקנות הבניה.

14. על פי המפרט הטכני שבהסכם בין הצדדים, התחייבה הנתבעת להתקנת מעלית בת 5 דלתות (כולן באותו צד), ל-5 תחנות, בבניין זה שהנו בן ארבע קומות, וללא סייגים בקשר לאי אילו מן הקומות. כחלק בלתי נפרד מהמפרט הטכני לו התחייבה הנתבעת, הוסף סעיף לעניין "תקנים" אשר על פיו "המעלית תותקן ותעבור בדיקת מכון התקנים ו/או בודק מוסמך מטעם משרד העבודה לפי תקן ישראלי 24-81". במכתבו של חן עמרד למר חסקי אלון מיום 16.8.2009 התייחס לעניין המעבר מדלת המעלית ועד הקיר וציין כי המבנה אינו עומד בדרישות תקנות התו"ב, תוך שהנו מבקש ממר חסקי אלון לפנות לאדריכל הפרויקט לטיפול בנושא. במקביל צוין על ידו, בהתאמה להתחייבות הנתבעת בהסכם, כי גם הם בודקים את הבעיה מול מכון התקנים הישראלי.

15. הנתבעת טוענת כי נודע לה על הקיר רק לאחר שפרצה כבר את הפתח בפיר המעלית. שכן לא יכלה לראות את המצב בשטח והסתמכה על התוכנית שהעבירה לה התובעת.

16. מר לורנץ חיים (הדייר מקומה א'), מר רפאל אטיאס (הדייר מקומה ב'), ומר יונתן ריטר (הדייר מקומה ג') הצהירו והעידו, כי בזמן התקנת המשקופים והפסים של המעלית הקיר החוסם את היציאה מקומה ב' היה קיים. בפרט הצהיר והעיד מר רפאל אטיאס, "אני לא ראיתי שום תוכניות. אני ראיתי את המשקוף אמרתי לבחורים אי אפשר לבנות את הכניסה בצורה כזו, את המשקוף בצורה כזו כי יש לי שכן שלא בנה. אני דייר של קומה שניה" (עמ' 13, ש' 1-3 לפר') על אף האמור, כך הצהיר, התעלמו עובדי שחק מהערותיו והמשיכו בשלהם. עדויות אלו לא נסתרו.

17. לצד זה, לא הובא לעדות העד הרלוונטי ביותר מבין עדי הנתבעת, מר משה שטר, "איש השטח" על פי עדותו של מר חן עמרד (עמ' 29, ש' 14 לפר'), "מנהל העבודה בשטח" כלשונו של מר משה גולדשטיין (עמ' 36, ש' 20-21, ש' 27-28 לפר'), ועובדה זו נזקפת לחובתה. למען הסר ספק, נשאל מר משה גולדשטיין עד מתי היה מר משה שטר מנהל העבודה בשטח והשיב "יוני- יולי. הוא יצא לחופשה, חזר ואחרי זה הוא התפטר. אני לא יודע למה. זה היה עם ההנהלה.." (עמ' 36, ש' 23-24 לפר') ולמעשה לאחר שהותקנו הפסים והמשקופים באתר. חרף זאת לא הובא לעדות כאמור.

18. עדותו של מר משה שכטר חשובה ביותר על מנת להשיב לשאלה האם טרם פריצה הפתח בפיר המעלית בקומה בד, ראתה הנתבעת את דבר קיומו של הקיר, הגם שעל פי גרסתה לא הופיע בתוכניות שנמסרו לידה.

בהעדר עדותו של מר משה שטר, אזי מקובלת עלי עדותם של הדיירים כי בעת תחילת ביצוע העבודות כבר התריאו בפני הנתבעת כי לא ניתן להמשיך לבצע את הפתח בקומה ב' כפי שנעשה ,אך הם המשיכו בשלהם.

19. מוסיפה וטוענת הנתבעת לאחריות התובעת משום שפעלה על פי תכנית בניה שהציגה לה התובעת, אשר רק עמוד אחד מתוכה צורף להסכם, תוך שמסרה לה התובעת כי מדובר בתכנית טיפוסית, וכי המבנה של כל יתר הקומות זהה. לטענתה, גם התכנית המאושרת לא שיקפה את מצב העבודות בפועל, שכן התכנית המאושרת כללה טיפוסי מבואה שונים בשתי קומות שונות, באופן שבכל קומה נבנה קיר אלכסוני מכיוון אחר, כך שלשיטתה אפילו הוצגה בפניה התכנית המאושרת מבעוד מועד, הייתה הצבת הפתח של המעלית בצד מסוים גורמת לבעיה בקומה האחרת.

20. לצורך דיון בשאלה זו יש לבחון האם התובעת אכן מסרה לנתבעת תכנית טיפוסית של קומה אחת, אשר כאמור אינה תאומת למצב הקיים ביתר הקומות.

21. מר חסקי אלון נשאל בעדותו-

"ש. לתצהיר שלך אתה צירפת נספח ג'. להסכם הזה אתה צרפת דף אחד שעליו חתומות שחק וחסקי והוא נושא את הכותרת "תוכנית קומת קרקע". יש לך עמודים נוספים שעליהם יש את החתימות של שחק, אז מדוע צרפת רק עמוד אחד?

ת. תוכנית העבודה של הבניין הזה שהדף הזה הוא חלק ממנה, הופקד בגיליון גדול, ענק ומקופל. הגליון הזה הוצג בפני מר משה גולדשטיין ואף נמסר לו במעמד חתימת ההסכם. מטעמי נוחות ביקשתי ממזכירתי את הפינה הרלבנטית של הגליון, כי בפינה זו יש את חדר המכונות של המעלית. ניתן לראות בבירור את חדר המכונות ואת סמיכותו לפיר המעלית. על הדף הזה חתמנו. התוכנית כולה נמסרה לשחק כולה, ואת הדף הזה מטעמי נוחות שידכנו בדף החוזה" (עמ' 18, ש' 19-27 לפר').

22. נמצא אם כן כי החוזה ונספחיו אינם יכולים להוות ראיה למסירת התכנית המלאה של הבניין ולא רק תכנית של קומה אחת "קומת קרקע". הראיה היחידה למסירת התוכנית המלאה הינה עדותו של מר חסקי אלון.

23. מר גולדשטיין משה נשאל, למה חסקי צריכה לומר לו מה תכנית העבודה בכל קומה והעיד,

"ת. כשחתמתי על הסכם ביקשתי תוכנית. קיבלתי תוכנית טיפוסית על כל הקומות שחתמנו עליה בעת החתימה על החוזה.

ש. תוכנית טיפוסית לגבי כל הקומות אותו הדבר במילים האלה

ת. אתה מדבר איתי על משהו לפני שנתיים. אם זה במילים האלה זה לא בוודאות. אבל בוודאות שאלתי אם יש שינוי בין קומה לקומה ואמרו לי שלא" (עמ' 37, ש' 8-9 לפר').

24. במצב דברים זה איני מוצאת כי התובעת הוכיחה כי מסרה לידי הנתבעת את מלוא תכנית הבניין. טענת הנתבעת כי מדובר בתוכנית טיפוסית של קומה, או לכל הפחות תכנית של קומה אחת שנמסרה לה ונאמר כי יתר הקומות זהות נתמכת בנספח לחוזה הכולל רק קומה אחת. לפיכך, יש להעדיף את גרסת הנתבעת לעניין זה ולראות בה כמוכחת על פי מאזן הסתברויות.

25. בפועל, מודה הנתבעת כי שלושה ימים לאחר חתימת ההסכם בוצעה בדיקה בשטח מטעם נציג מטעמה (מר משה שטר). ואולם היא טוענת כי מטרתה היתה ביצוע מדידת גובה פיר המעלית מתחתיתו ולכל ארכו, וכאשר בדיקת תחנות המעלית, למעט קומה ב', בוצעה למעלה מן הצורך ובלא שנדרשה לכך. לשיטתה, בעת ביקורו נמנעה הגישה לקומה ב' שכן הקיר המחבר בין הפיר למעלית טרם נפרץ ובדיעבד הסתבר, כי בהעדרם של דיירי הבניין.

נמצא כי בין אם עשתה זאת למעלה מן הצורך ובין אם לאו, בדקה הנתבעת את קומות הבניין אך לשיטתה נמנע ממנה לעשות זאת ביחס לקומה ב'. יש לבחון האם אכן היה זה המצב.

26. מר חן עמרד נחקר בעדותו,

"ש. ... פה אתה אומר שב- 25/3/2009 היה בשטח מטעמך. מה משה ראה ב-25/3 לפי תצהירך כאן אתה אומר שראה פיר אבל אי אפשר היה להיכנס לתוך הפיר. מדוע?

ת. ראינו את הפיר את קומה שניה לא ראינו. משה שטר הוא שראה אני לא ראיתי. על מנת לבצע את התכנון הגיע משה שטר לשטח לבדוק עם המידות הרשומות בחוזה ובתכנון מתאימות לשטח שלא תהיה בעיה.. את כל הקומות הוא בדק פרט לקומה השנייה לשם לא יכול היה להגיע.

ש. למה משה שטר לא יכול היה להגיע לקומה שנייה?

ת. אינני יודע" (עמ' 30, ש' 7-22 לפר', הדגשה לא במקור)

27. כאמור, מר משה שטר לא הובא לעדות ומי מנציגי הנתבעת לא ידע להסביר מדוע לא נערכה בדיקה בקומה השנייה דווקא. טענות הנתבעת, כי במועד ביקורו של שטר בבניין (ביום 23.3.09 לטענתה) לא ניתן היה להיכנס לפיר בקומה ב' מחמת העדרם של דיירי הבניין באותה העת, נסתבר כי הוצהרו על ידי מר חן עמרד מפי השמועה בלבד, וממילא נסתרו בעדויות הדיירים.

28. מר יונתן ריטר, נציג הדיירים העיד -

"ש. במהלך ביצוע העבודות איפה היית?

ת. הייתי נציג הדיירים בהחלט. הייתי אחראי, אני לא מומחה. הייתי אחראי על הבניין לקחתי על עצמי את כל הבנייה הזו. התעסקתי בזה. המפתחות של הדיירים היו אצלי. אני גמלאי. מפתחות המשפחות שעבדו היו אצלי ואני הכנסתי את העובדים והקבלנים לדירות והייתי נוכח במקום" (עמ' 10, ש' 15-119 לפר').

ב"כ הנתבעת התנגד לעדות זו משהשיב העד לשאלה שנפסלה קודם. בהחלטתי הורתי, כי עניין זה יישקל בבואי לבחון שאלת מהימנות. בפועל, מצאתי חיזוק למהימנות עדותו בעדותו של דייר הקומה השניה, מר רפאל אטיאס אשר העיד משנשאל,

ש. יכול להיות מצב שאין אף אחד אצלך בבית?

ת. אצלי אין אף אחד. מפתחות ניתנו ליוני הוועד שהוא טיפל בשינויים. אצלי בבית לא נמצאים כל היום. יוני היה כל הזמן" (עמ' 13, ש' 18-19).

29. בסופו של יום גרסת התובעת בדבר מסירת מפתחות הדיירים לנציג ועד הבית, מר יוני אטיאס שנכח במקום הוכחה בעדויות הדיירים ולא נסתרה בראיות אחרות. לצד זה הודתה הנתבעת בדבר ביקורו של שטר בתחנות המעלית השונות, אך לא בקומה ב' בלא שידע מי מטעמה להסביר מדוע. כל זאת, כאשר העדות כי לא בקרה בקומה ב' הינה רק מפי השמועה וכאשר מר שטר לא והבא לעדות.

30. נמצא אם כן כי כל פי הראיות שבפני יש לקבוע כי לנתבעת נמסרה רק תכנית של קומה אחת. אולם, הנתבעת ערכה ביקור בקומות הבניין ולא הוכח לפני כי אל בקרה בקומה ב' או לכל הפחות כי הדבר נמנע ממנה. לפיכך, חזקה על הנתבעת כי ידעה את מצב הדברים בפועל בקומה ב' וכי התוכנית שנמסרה לה אינה מייצגת את מצב הדברים בקומה ב'.

תכנית פיגום כראיה לידיעת התובעת לכאורה

31. לשיטת הנתבעת, מיד לאחר ביקורו של משה שטר בבניין וביצוע המדידות על ידו, שלחה לתובעת תכנית מפורטת של אופן בניית הפיגום הדרוש לצורך התקנת המעלית (להלן גם: "תכנית הפיגום"), בו מצוין מפורשות, מיקום פתח המעלית. לפיכך היא טוענת, חזקה עליה כי ידעה מבעוד מועד את המיקום המתוכנן של פתח המעלית ומשלא קבלה על כך הרי שהסכימה לתכנון ומכל מקום לא יכלה הנתבעת לחשוד כי קיים נתון מהותי שהוסתר המנה בקשר לדרישות הפיזיות של מיקום המעלית.

32. בפועל, טענת הנתבעת למשלוח תכנית הפיגום מבעוד מועד לתובעת, לא הוכחה. כנגד מסמך אישור פקס שהציגה הנתבעת, העיד מר חסקי אלון כי לא קיבל את המסמך (עמ' 19, ש' 10-11 לפר'). כמו ושוב נשאל,

"ש. לא ראיתם אותו?

ת. הנייר הזה כפי שניתן לראות יש הפקס ריפורט מלמעלה, ויש קו אלכסוני בין הפקס ריפורט לבין התוכנית עצמה, כפי שניתן להסיק מהדף המצולם, נראה שיתכן ויותר שבאותו תאריך נשלח אלי מסמך אחר לגמרי ולא הנייר הזה. רואים שהולבש.." (עמ' 19, ש' 8-15 לפר').

ושוב נשאל,

"ש. קיבלתם או לא קיבלתם מסמך כזה?

ת. לא יודע אם קיבלתי מסמך כזה. (ש' 16-17, שם)

ולבסוף נשאל,

"ש. על סמך מה בניתם הפיגום? והשיב,

ת. בנינו את הפיגום מבלי לקבל אישור כזה או אחר משחק. בנינו לשחק בפרויקטים קודמים פיגום ופיר מעלית. קבלן השלד כשהוא גומר את השלד של הפיר הוא מתקין בתוכו פיגום הבנוי מקרשים. הוא קיבל הנחיות מאיש של שחק בשטח שניתן לבנות את הפיגום הזה, כפי שהיה בכל הפרויקטים הקודמים" (ש' 20-24 לפר', שם, הדגשה לא במקור).

33. מלבד נספח ד לתצהירו של מר עמרד- אישור פקס בדבר משלוח תכנית הפיגום לכאורה לתובעת- לא הוצגו ראיות נוספות להוכחת הטענה בדבר משלוח וקבלת תכנית הפיגום אצל חסקי. לאחר עיון בנספח ד' נותר בי ספק בדבר משלוח הפקס לתובעת. צורתו החיצונית של הפקס לוקה בפגמים לטעמי. גם אם נשלח, ולנוכח עדותו של מר חסקי הנ"ל הרי שלא הוכחה קבלתו אצל התובעת. בסופו של יום לא הוכחה ידיעתה של התובעת ו/או מי מטעמה אודות אופן תכנון פתח המעלית מבעוד מועד .

איחור במסירת העבודה

34. למעשה אין חולק כי עבודות מסירת המעלית לא הושלמו במועדן. כך, ועל אף שע"פ המוסכם התחייבה הנתבעת למסירת המעלית ביום 30.9.09 מסרה אותה בפועל מספר חודשים לאחר מכן (בדיון מיום 29.12.2009 התחייבה הנתבעת לחבר את המעלית במובן זה שתהא שמישה ובטוחה לדיירי הבניין בתוך שבעה ימים, מועד חיבורה ומסירתה בפועל לא הוברר כדבעי). יחד עם זאת, ובהעדר הוכחת המצאת התכנית הרלוונטית במלואה לנתבעת איני מוצאת כי האיחור בזמנים במלואו ארע פועל יוצא מהתנהלותה של הנתבעת דווקא. לתובעת אשם תורם. מכל מקום, לא הוכח כי בעטיו של עיכוב במסירת עבודת המעלית הופר החוזה כלפי דיירי הבית המשותף שכן התחייבה התובעת כלפי דיירי הבית להשלמת עבודות תוך 6 חודשים מיום תחילת ביצוע העבודות אלא שהודגש על ידה "יודגש כי השלמת העבודה אינה כוללת את הפעלת המעלית וכי המעלית תופעל לאחר השלמת העבודה וקבלת אישור ממכון התקנים..." מכל מקום הוסכם בין התובעת לבין הדיירים כי איחור בהשלמת העבודה עד 90 ימים לא יחשב להפרת חוזה ע"י החברה ולא יזכה את הדיירים בכל סעד שהוא.

35. משלא הוכחה הפרת חוזה בין התובעת לדיירים בגין איחור במסירת המעלית, הנני דוחה רכיב תביעה בגין נזק שנגרם בעטיו של איחור במסירה לכאורה לדיריים, הגם שנוכחתי באשר למתן הנחה לדיירים בסך 2,200 ₪ ע"פ מכתב גמר חשבון פרויקט מעלית עם דיירי הבנין (מאידך יש לציין לא הוכח כי נאלצה לוותר התובעת כטענתה על הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה מחודש יוני 2009 ועד לחודש מרץ 2010 בגין יתרת התשלום בסך 26,416 ₪ בגין אי עמידה בזמנים). בנסיבות אלו איני מוצאת לפסוק הסכומים הנתבעים לתובעת בגין רכיב נזק זה.

36. לצד זה יש לציין, כי לא מצאתי כי נפל כל פגם בדרישתה של חסקי להכין את המעלית לשימוש מבלי לחברה לחשמל ו/או מתן אישורה להזמנת בדיקת מכון התקנים מיום 3.3.10 לצד דרישתה לקבלת אישורה בטרם מסירה לדיירים (נספח יב לתצהירו של מר חן עמרד). מדובר בדרישה לגיטימית בהחלט והיא הולמת את המקובל להתנות מסירה ע"פ הסכם בביצוע תשלום ו/או השלמת חובות הצד שכנגד (בענייננו הדיירים) בכפוף למסירה. עוד ובפועל לא הוכח כי בגינה נגרם עיכוב בביצוע המסירה, שכן כל שנדרש הנו אישור והוצגה ראיה לקבלתו (נספח יג לתצהיר עמרד). גם לטענת הנתבעת מדובר עיכוב בן מספר ימים בלבד (פסקה 60 לסיכומיה). בפועל הציגה התובעת גמר חשבון עם הדיירים מיום 3.3.2010 (באותו יום בו ניתן אישורה להזמנת בדיקת מכון התקנים הנ"ל). כאמור לא הוכח עיכוב נוסף מצדה במסירת המעלית.

פגיעה במוניטין התובעת

37. עילת התביעה בגין פרסום לשון הרע על התובעת (במובחן מטענות לפגיעה במוניטין התובעת) דינה להידחות משלא נטענה בכתבי הטענות, כי אם לראשונה בתצהירי התובעת. הוא הדבר ביחס לטענות חדשות באשר לנזקים שהתעוררו מתום השלמת העבודות ע"פ הצו הזמני שניתן. אמנם יצוין, מדובר בטענות שהתעוררו לכאורה אך לאחר הגשת כתב התביעה ובמהלך ההליכים דכאן, אלא שלא נתבקש תיקונו של כתב התביעה לאורן וממילא לא הותר. גם לגופן מדובר בטענות שלא הוכחו דיין.

38. בפועל, לא הוכחה פגיעה במוניטין התובעת באופן אשר הסב לה נזק. בפרט לא הוכיחה התובעת הפסד עסקאות כטענתה פועל יוצא מפגיעה בשמה הטוב לכאורה. רכיב תביעה זה לא נתבע בראשית ההליכים מכוחה של עילת לשון הרע ועל כן איני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגינו לתובעת בהעדר הוכחת נזק. העובדה, כי התובעת בעלת שם טוב אינה מספקת לצורך הוכחת רכיב התביעה כאמור.

סיכום

39. לאור האמור לעיל מוצאת אני כי התובעת והנתבעת נושאות באחריות משותפת להתרחשות הליקוי בהתקנת פתח המעלית והצורך בתיקון. התובעת מסרה תכנית של קומה אחת אשר לא הייתה תכנית מייצגת ואילו הנתבעת התעלמה מסיור בשטח או שלא סיירה בקומה בד למרות שניתן היה לעשות כן.

40. כאמור, התובעת הפקידה בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על סך של 25,000 ₪. לפיכך יש לקבוע כי מחצית מכספי הערבות הבנקאית על פירותיה יועברו לידי הנתבעת ואילו המחצית השנייה תושב לידי התובעת. כך יישאו שני הצדדים בחלוקה שווה בעלות התיקון.

עלות הנפקת הערבות הבנקאית והעמדתה לאורך התקופה שקולה כנגד עלות ביצעו התיקון ללא תשלום עד עתה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.