בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשמים 1 ו- 2, מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

פתח דבר

1. בכתב האישום אשר הגישה המאשימה בתאריך 15.06.09 יוחסו לנאשמים ביצוע עבודות בניה ו/או שימוש בבניה ללא היתר, מקום בו נדרש היתר כדין, ובניגוד לסעיפים 145(א) ו - 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ז 1965 (להלן: "החוק").
2. המאשימה מייחסת לנאשמים כי בתאריך 30.10.08 בוצעו עבודות ונעשה שימוש במקרקעין הידועים כגוש 17388, חלקה 25 המצויים בכפר כנא (להלן: "המקרקעין"), וזאת על ידי בניית "קומה ב" מעל שני בתי מגורים קיימים (להלן: "המבנים") , בשטח של 130 מ"ר לכל קומה (להלן: "הבניה החדשה"), וכן שימוש בשתי קומות בשני המבנים, בשטח של כ-260 מ"ר לכל מבנה, ללא קבלת היתר כחוק.
3. הנאשמים טענו להתיישנות בקשר לבנייה החדשה, וטענו כי לא ביצעו בניה בשנת 2008 ו/או בסמוך לכך. כן, הנאשמים כפרו בשימוש בשתי הקומות הראשונות, וטענו כי קומות אלו ריקות ואינן בשימוש.
4. בדיון שהתקיים בפניי העיד מטעם המאשימה מפקח הבנייה, מר איגור צור (להלן: "המפקח"), אשר באמצעותו הוצגו מכתבים של המאשימה אשר נשלחו לנאשמים שכותרתם "התראה בדבר כוונה להגיש כתב אישום" (ת/1,ת/2) וכן "דיווח על בניה בלתי חוקית" (ת/3,ת/4).

במהלך עדותו הראשית של המפקח, הוכרז עליו כעד עוין, והוא נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ המאשימה.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

1. אשר לאישום בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר, ללא היתר, סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע:

145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:מיום 27.5.1989

תיקון מס' 26

ס"ח תשמ"ח מס' 1259 מיום 27.7.1988 עמ' 148 (ה"ח 1817)

תיקון מס' 26 (תיקון)

ס"ח תשמ"ט מס' 1266 מיום 8.2.1989 עמ' 7 (ה"ח 1912)

(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;...

מיום 4.8.1978

תיקון מס' 9

ס"ח תשל"ח מס' 906 מיום 4.8.1978 עמ' 181 (ה"ח 1260)

החלפת פסקה 145(א)(2)

הנוסח הקודם:

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו - למעט תיקון פנימי שאיננו תיקון מבנה ושאינו נוגד את ההיתר לבנייתו;

מיום 3.4.1981

תיקון מס' 17

ס"ח תשמ"א מס' 1015מיום 3.4.1981 עמ' 166 (ה"ח 1526)

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;

בפסקה זו -

"שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;

"דירה" - חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;(3) כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית".

1. סעיף 1 לחוק שהוא סעיף ההגדרות מגדיר את המונח 'בניין' כדלקמן:

"כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות –

• 1. כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע".

הבניה

1. בחקירתו של המפקח בפניי ציין האחרון כי, אינו זוכר את המקרה מאחר ועברה תקופה ארוכה (עמ' 9 ש' 23-24), כאשר על אף שאישר כי כתב את המכתבים מתאריך 18.11.08 (ת/1,ת/2), ולא נעלמו מעיני הגרסאות הסותרות אותן מסר באשר להכנת התיק נשוא האישום, אלא שלא הוכח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי הוא המפקח שטיפל בתיק נשוא האישום, כפי שיוסבר להלן.

"ש:כשרשמת את המכתבים האלה, ידעת מה העובדות שמופיעות בהם, הכרת את העניין או שכתבת על בסיס ניחוש?

ת: יתכן ובאותו רגע ידעתי, לא התמקדתי בתוכן".

"ש: האם אתה הכנת את תיק האישום לתובע כנגד הנאשמים?

ת: יכול להיות, אני לא זוכר. (עמ' 11 ש' 12-16).

ובהמשך;

ש: הכנת את התיק להעברה?

ת: יתכן וחלק ממנו. אני לא יכול להגיד בוודאות שכנתי אותו". (עמ' 11 ש' 20-21).

ובהמשך;

"ת: לפי כתב ידי על הכריכה אני יכול להגיד שאני הכנתי" (עמ' 15 ש' 24).

1. יחד עם זאת, לעניין ביצוע עבודות הבניה המיוחסות לנאשמים העיד המפקח כי אינו זוכר את העבודות בשטח (עמ' 12 ש' 6-7), כאשר בהמשך ציין כי אינו יכול לאשר שבוצעה תוספת בניה (עמ' 13 ש' 22-24), היות ועל מנת להיווכח לסוג העבודה, היה צורך בביצוע בדיקות ומדידות בשטח (עמ' 13 ש' 27-28).

"ש: אתה לא בטוח שיש תוספת קומה?

ת: לא רואים חד משמעית שיש תוספת. לפי הצבע בתצ"א יכול להיות שזה בניה חדשה". (עמ' 13 ש' 29-30).

1. זה המקום לציין כי לא הגישה המאשימה לבית המשפט תמונות אודות ביצוע עבודות הבניה המיוחסת לנאשמים, לרבות תאריך צילום תמונות אלו, מה גם שלא הוכח כי המפקח צילם תמונות הנוגעות לאישום נשוא תיק זה. עמ' 10 ש' 15-16) (עמ' 12 ש' 2-3) (עמ' 15 ש' 13-14) (עמ' 17 ש' 17).
2. זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה כי המאשימה לא הציגה בפניי מזכר כלשהו שנערך על ידי המפקח מיום העבירה המיוחסת לנאשמים, בו ניתן לעמוד על טיב העבודות והשימוש שבוצעו במועדים הרלוונטיים לאישום, כאשר כל מה שהוצג על ידי המאשימה היו ההתראות (ת/1 , ת/2) שנערכו כחודש וחצי אחרי העבירה הנטענת, וכן הדיווח על הבניה (ת/3 , ת/4) שנערכו כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום, כאשר מחקירתו של המפקח בפניי, לא הצליחה המאשימה לייחס כי הרישום שנעשה במסמכים הנ"ל, בוצע על ידי המפקח, בתאריך 30.10.08.
3. כמו כן, בעדותו לא ידע המפקח לנקוב בתאריך ביצוע הבניה המיוחסת לנאשמים (עמ' 16 ש' 14-15), כאשר על אף שציין כי חשד בבניית תוספת במבנים נשוא האישום, וזאת מעיון בתצלומי האוויר, אלא שלא הוגש על ידי המאשימה כל מסמך ו/או תמונה של המפקח המתעדת את הבניה נשוא האישום.

"ש: הגעת למסקנה שהבניה על מה שראית בשטח ועל סמך תצ"א ועל סמך התמונות?

ת: לא בטוח שאני צילמתי. הייתי בשטח כמה פעמים. אני לא יכול להגיד שאני בוודאות חתמתי.

ש: אם רשמת שמדובר בבניה ראית שמדובר בבניה חדשה?

ת: היו מקרים שמפקחים אחרים מצלמים בשטח.

ש: יכול להיות שמפקח אחר ביקר שם עם הרכב שלך?

ת: אני לא היחידי שמחזיק ברכב כזה". (עמ' 18 ש' 8-13).

1. לציין כי מחקירתו של המפקח לא ניתן לקבוע בוודאות כי הבניה בוצעה בשנת 2008 בהסתמך על צילומי האוויר שהוצגו על ידי המאשימה למפקח, ככל ונותרה מחלוקת באשר לשנת הנפקת תצלום האוויר. "לא פעם ולא פעמיים היו מקרים שאני מזמין תצ"א משנה מסוימת ומגיעה תצ"א משנה אחרת" (עמ' 13 ש' 11-12).
2. הנה כי כן, ומהאמור לעיל, לא הוכח בפניי, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשמים ביצעו את הבניה במועד המיוחס להם בכתב האישום, ועל כן, הנני מזכה אותם מביצוע עבודות הבניה ללא היתר.

השימוש

1. סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע:

204(א)-

"המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו – דינו קנס או מאסר..."

1. לעניין השימוש, לא הצליחה המאשימה להוכיח כי נעשה על ידי הנאשמים שימוש במבנה, כמיוחס בכתב האישום.

"ש: מכיר את הנאשמים?

ת: כן. יצא לי לדבר איתם.

ש: כשהיית בשטח פגשת אותם?

ת:כן. אמרתי שיצא לי לדבר איתם.

ש: היית בתוך הבתים?

ת:לא

ש: כשדיברת איתם הם יצאו או נכנסו לבית?

ת: הם היו בבית סמוך מצופה אבן". (עמ' 12 ש' 9-15).

ובהמשך ;

"ש: כשמזמינים אדם וחושדים שהוא בנה אתה בודק אם בנה ומשתמש בבניין ללא היתר?

ש: לא בדקתי אם יש שימוש או לא". (עמ' 17 ש' 5-6).

1. בנוסף לעדותו הנ"ל של המפקח, לא הצליחה המאשימה להוכיח כי נעשה שימוש בשתי הקומות הראשונות במבנים נשוא האישום, ולא הציגה המאשימה ראיות ו/או אסמכתאות כלשהן, לרבות תמונות ו/או עדויות נוספות, מלבד עדותו של המפקח, שיש בהן כדי להצביע על שימוש שנעשה במבנה.
2. אף שהעד הוכרז כעד עוין, מבקשת המאשימה להסתמך על המסמכים ת/1 עד ת/4 אשר לטענתה נערכו על ידי המפקח.
3. הגם שהראיות שהוצגו על ידי המאשימה (ת/3,ת/4) הוגשו כאסמכתא לעניין כתיבתם על ידי העד ולא לעניין תוכנם (עמ' 18 ש' 25) (עמ' 19 ש' 7-8), כאשר אף ציין ב"כ המאשימה כי תוכן הדברים שבדו"ח (ת/3 ת/4) הינו סיכום לדברים שמופיעים במכתב (ת/1 , ת/2), האם ניתן לבסס את הרשעת הנאשמים על מסמכים אלו, שנערכו על ידי המפקח, ככל והתקבלו לאמיתות תוכנם? במיוחד והמפקח הינו עד יחיד? כלל ידוע הוא, כי על ביהמ"ש המכריע דינו של נאשם על סמך עדות יחידה מוטלת חובת האזהרה העצמית, כפי שעולה מפסיקת ביהמ"ש העליון.
4. ניתן להשתית הרשעה על עדותו של יחיד, ובלבד שהשופט היושב לדין הזהיר עצמו שבפניו עדות יחיד, אותה שקל ובחן בזהירות וקפידה מירביים, מצא אותה אמינה, משכנעת ובעלת משקל ראייתי מלא. ראו לעניין זה ע"פ 2780/90 עזרא קצירו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).
5. להמחשת האמור לעיל יפים הדברים הבאים מספרו של י. קדמי "על הראיות", חלק ראשון, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע – 2009, בעמ' 47:

"על מנת להבטיח שכאשר מדובר בהרשעה על פי עדות יחידה, תיבחן עדות זו על ידי ביהמ"ש בקפידה יתרה – קבעה הפסיקה את חובת ה"אזהרה העצמית" של השופט, לפיה שופט אינו רשאי לבסס הרשעה בפלילים – ותהא העבירה אשר תהא – על פי עדות יחידה, אלא אם כן הזהיר את עצמו קודם לכן: כי עדות יחידה בפניו ; וכי יש לבחון ולשקול בקפידה יתרה אם ניתן להסתפק בה, לבדה, כבסיס להרשעה".

להמחשת האמור לעיל, יובאו גם דבריו הבאים של כב' השופט קדמי בע"פ 4384/93 אילן מליקר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים):

"הכלל הוא, שניתן לבסס הרשעה בפלילים על פי עדות יחידה; ובלבד שהשופט העושה כן נותן דעתו לכך, "מזהיר עצמו" ומדקדק בבחינתה של העדות לפני שהוא רואה עצמו רשאי לחרוץ את הדין על פיה בלבד" ( ניתן ביום 25.05.94, לא פורסם).

עדותו של המפקח, הינה עדות יחידה, מלאה בסתירות, אינה עדות אמינה, אשר גם לא נתמכה בראיות כלשהן, כאשר לאחר סקירת עדותו של האחרון כמצוין לעיל, לא ניתן לסמוך על עדותו לצורך הרשעת הנאשמים בדין בתיק זה, כאשר כאמור, מלבד עדותו של המפקח, לא הציגה המאשימה, עדויות נוספות ו/או אסמכתאות כלשהן, כדי להוכיח את אשמתם של הנאשמים.

1. מהאמור לעיל, ומהראיות שהוצגו בפניי, וכן מעדותו של המפקח, לא ניתן לקבוע, מעל לכל ספק סביר, כי במבנה נשוא האישום, נעשה שימוש כלשהו, ללא קבלת היתר כדין.

סוף דבר

1. על כן, ולאור המקובץ לעיל, וכאמור בפתח הכרעת הדין, החלטתי לזכות את הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ג , 27 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים