תביעה זו, עניינה בתאונה בה נפצע התובע כאשר שיחק כדורגל במתחם הקאנטרי של הנתבעת 1, אשר הייתה מבוטחת במועד הרלוונטי אצל הנתבעת 2. התובע טען כי התאונה התרחשה מאחר ונתקל עם רגלו בבור במגרש הכדורגל. לטענת התובע, הנתבעות התרשלו והפרו חובות חקוקות, בגין תחזוקה לקויה של המגרש, ועל כן הן צריכות לפצות אותו, ביחד ולחוד, בגין נזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

רקע עובדתי

1. התובע, מר יוסף רחבעם (להלן: "התובע") יליד 1960, נהג משאית במקצועו, מעל ל-30 שנה.

2. ביום 6.10.06 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, עת שיחק התובע כדורגל במסגרת חוג דו שבועי אשר נוהל על ידי הנתבעת 1, קאנטרי גן עברון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), במגרש כדורגל הנמצא במתחם הקאנטרי של הנתבעת 1 (להלן: "המגרש" או "מגרש הכדורגל"), התרחשה תאונה במסגרתה נפצע התובע בברך ימין (להלן: "התאונה" או "האירוע").

3. התובע טען כי התאונה קרתה משום שנתקל עם רגלו בשקע עמוק במגרש, אשר הוסתר ע"י הדשא במגרש.

התובע טען כי בנסיבות העניין חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ולפיכך על הנתבעות מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשלו.

לחילופין התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה או הפרת חובות חקוקות מצידה של הנתבעת 1, אשר התבטאו, בין היתר, בכך שלא דאגה לתחזוקה ראויה וסבירה של המגרש, לא דאגה לכסות את השקעים במשטח הדשא, לא דאגה להציב שלטי אזהרה ולפקח על האזור המסוכן, והתירה לחברי החוג בקאנטרי להשתמש במגרש חרף תחזוקתו הירודה.

כתוצאה מהתאונה נחבל התובע, במיוחד בברך ימין. התובע עבר בדיקות רפואיות וכן בדיקת MRI ואובחן כסובל מקרע במיניסקוס וקרע ברצועה הצולבת.

התובע טען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות בתנועת ברך ימין, מתקשה בהליכה, מתקשה לטפס במדרגות, ומתקשה בתפקודו בכל הפעילויות היום-יומיות ובמיוחד בעבודתו.

4. התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר דניאל משה, מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר קבע לתובע נכות אורתופדית בגין קרע במניסקוס החיצוני בשיעור 10% ובגין קרע ברצועה הצולבת הקדמית בשיעור 20%, ובסה"כ לאחר שקלול נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 28%.

5. הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה, לרבות אופן גרם הנזק, ולרבות הטענה כי התובע נפגע כתוצאה מפגם במגרש. לחילופין, טענו כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו הבלעדית או התורמת של התובע, אשר סיכן עצמו מרצונו במשחק כדורגל, שיחק למרות בעיות רפואיות קודמות שהיו לו, שיחק בתוקפנות ובפראות, ולא נהג כפי שאדם סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה.

6. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע על המגרש. המחלוקת הינה האם במקום בו נפל היה בור, אם לאו. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

7. הנתבעות הגישו חוות דעת מומחה מטעמן, ד"ר קליגמן מרדכי, אשר קבע כי הנכות בגין הנזק ברצועה הצולבת הקדמית אינה קשורה לתאונה וכי עוד טרם התאונה הייתה נכותו של התובע בשיעור 10% בגינה. ד"ר קליגמן העריך כי הנזק למיניסקוס קשור לתאונה וקבע את נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע בברך ימין בשיעור 10%.

8. לאור הפער בין חוות הדעת המומחים מטעם הצדדים, מיניתי את ד"ר דורי הרר כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בעניין מצבו הרפואי ושיעור נכותו הצמיתה של התובע.

9. ד"ר הרר, מומחה ביהמ"ש, קבע בחוות דעתו כי התאונה גרמה לנזק של המניסקוס בברך ימין, וכי נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10%. נכותו של התובע בגין הנזק של הרצועה הצולבת הקדמית הינה בשיעור 10%, אך הפגיעה ברצועה הצולבת נגרמה בשנת 2001 ואינה קשורה כלל עם התאונה אשר התרחשה בשנת 2006, כפי שקבע ד"ר קליגמן מטעם הנתבעות.

גרסת התביעה

10. מטעם התביעה העידו התובע, ובנו של התובע, מר גל רחבעם. מר רפי אוסמו הוזמן כעד מטעם התביעה. יש לציין כבר עתה כי מתן עדותו של מר אוסמו לווה בקשיים לא מעטים ומהותיים, כפי שיפורט להלן, וספק אם ניתן לכנותו עד מטעם התביעה.

תצהיר עדות התובע

11. התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/2) כדלקמן:

12. התובע ומשפחתו היו מנויים של הקאנטרי במשך כ-6 שנים לפני התאונה. מדובר בקאנטרי הכולל בתוכו בריכה, מתקני ספורט שונים ומגרשי ספורט, לרבות מגרש הכדורגל בו נפצע. המגרש היה מיועד לטובת משחקי כדורגל לבעלי המנויים של הקאנטרי, כאשר שעות הפעילות בו היו קבועות מראש ומתואמות על ידי הנהלת הקאנטרי, כך שלכל קבוצה היו שעות משחק משלהם.

13. הקבוצה אליה השתייך התובע שיחקה בימים שלישי ושישי, ואחראי מטעם הקאנטרי היה מגיע לפתוח להם את המגרש במועדים אשר נקבעו מראש.

14. מגרש הדשא היה זרוע במהמורות ושקעים ומידי תקופה נהגו ליישר ול"שזרע" את המגרש. לצורך כך היו סוגרים את המגרש לתקופה של חודש בערך, במהלכו היו מפנים את השחקנים לשחק במגרש אחר המצוי בשטח קיבוץ עברון.

15. ביום 6.10.06, במהלך משחק כדורגל, ותוך כדי ריצה מהירה לכיוון שחקן מהקבוצה הנגדית שהיה עם הכדור, רגלו הימנית של התובע נתקלה בשקע עמוק שהיה במגרש, ועקב כך נפל התובע תוך שסובב את רגלו הימנית.

16. התובע לא הבחין בשקע בזמן הריצה אלא רק בעת שנפל. כתוצאה מהנפילה נפגע בברכו.

התובע תאר בתצהירו את כאביו וסבלו כתוצאה מהנפילה והטיפולים הרפואיים אשר עבר. רק כעבור מספר חודשים, ביום 3.2.07 בוצעה לתובע בדיקתMRI בברך ימין, אשר הדגימה קרע במיניסקוס וקרע ברצועה הצולבת. בעצת הרופא נמנע התובע מניתוח בברך והמשיך בטיפולים שמרניים.

17. כתוצאה מהתאונה נאלץ התובע להיעדר מעבודתו במשך למעלה מ-3 חודשים עד ליום 10.1.07, בהתאם לאישורי מחלה. באותה תקופה, היה עליו לשכב עם רגל מורמת והוא נזקק לעזרה רבה. מי שסייעה לו היתה רעייתו וילדיו.

18. התובע תאר בתצהירו את סבלו המתמשך: מאז התאונה ועד היום סובל התובע מכאבים עזים בברך, סובל מתחושה שהברך "בורחת" בזמן הליכה, מתקשה לעמוד ממושכות, מתקשה בישיבה ובנהיגה ממושכת, מתקשה לטפס במדרגות, ומתקשה בתפקוד הכללי.

19. מאז התאונה התובע אינו מבצע כל פעילות ספורטיבית והוא חדל לשחק כדורגל ואף נאלץ להפסיק לרקוד ריקודי עם, כפי שנהג לעשות לפני התאונה.

20. בשנת 2001 נפגע התובע בתאונה קודמת בברך ימין במשחק כדורגל גם כן, אך לאחריה חזר לתפקד כרגיל ואף חזר לשחק כדורגל, כפי ששיחק במועד התאונה. לא נקבעה לו כל נכות בגין התאונה משנת 2001, הברך חזרה לתפקד כבעבר ומשנת 2001 לא טופל בברך, וזאת עד למועד התאונה נשוא התביעה.

21. לעניין ההפסדים הכספיים בגלל התאונה הצהיר התובע כדלקמן:

התובע עבד כל חייו כנהג משאית. מאז שנת 2005 הוא עובד בחברת הובלות "ג.ר.ץ שינוע" – עסק הרשום על שם אשתו אך בפועל נמצא בבעלות ובניהול של שניהם.

בשנת 2005 עמדה ההכנסה מהעסק ע"ס 51,108 ₪, ומשכורתו של התובע עמדה ע"ס 3,000 ₪.

בשנת 2006, השנה בה נפצע, לא היו הכנסות מהעסק והוא הוערך בגרעון של 15,717 ₪.

בשנת 2006 משכורתו של התובע בחודשים שלפני התאונה הועמדה ע"ס של כ-6,000 ₪.

התובע לא עבד מאז התאונה ועד לסוף שנת 2006, כלומר לא עבד במשך למעלה משלושה חודשים.

לאחר תקופת אי כושר שב לעבוד, אך במגבלות הרפואיות, שכן הוא מתקשה לעלות למשאית ולרדת ממנה, מתקשה בישיבה ובנהיגה ממושכת ובעבודה פיזית.

משנת 2007 ועד היום היקף המחזור גדל וכך גם ההכנסות, וזאת עקב צמיחת העסק, וחרף מגבלותיו. אלמלא התאונה התובע היה מצליח להגדיל את מחזור העסק ואת ההכנסות, על ידי מתן שירות ללקוחות נוספים, הובלות למרחקים ארוכים יותר אשר עלותן גבוהה וכיוצ"ב.

בשנת 2007 עמד שכרו של התובע ע"ס של כ-6,500 ₪.

בשנת 2010 הוערכו רווחי העסק בסך של 154,523 ₪, כלומר – הכנסה חודשית של 12,877 ₪.

22. נכות בברך למי שעיסוקו בנהיגה הינה נכות תפקודית ומגבילה. לאחר נהיגה ממושכת מתחילים לתובע כאבים בברך המאלצים אותו לעשות הפסקות בנהיגה, ובתום נהיגה הוא בקושי מצליח להזיז את הברך, ולוקח זמן עד שהתנועתיות בה חוזרת, ועל כן הוא מעריך כי תפקודו הוא ב- 70% מתפקודו לפני התאונה.

23. יש לפצות את התובע בגין ההפסדים אשר נגרמו לו בתקופת אי הכושר, במהלכה נעדר מעבודתו למעלה מ-3 חודשים, וכן מסיום תקופת אי הכושר ועד היום ולעתיד, וזאת מאחר ותפקודו מאז התאונה אינו כפי שהיה לפניה.

24. אלמלא התאונה, היו הכנסותיו של התובע צפויות לגדול באופן משמעותי, והוא לא היה מגיע להכנסה (לאחר הוצאות ולפני מס) של 12,877 ₪ אלא להכנסה של 20,000 ₪.

25. התובע דוחה עבודות המאלצות אותו לעבוד שעות מרובות מאחר והברך מציקה לו אחרי מספר שעות של נהיגה. לפעמים התובע מבצע נסיעות ממושכות בלית ברירה, ולאחר יום כזה הוא מושבת ולא מסוגל לתפקד.

26. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע הוצאות רפואיות עבור קניית משככי כאבים, תרופות ועזרים אורתופדיים וכן נסיעות לטיפולים. התובע לא שמר קבלות עבור הוצאות אלו.

27. התובע צירף לתצהירו את המסמכים הבאים:

"א" – דו"ח התאונה כפי שמולא על ידי הנתבעת 1. תיאור התאונה: "במהלך משחק כדורגל של חוג המנויים סובב את הברך ברגל ימין".

"ב" – תיעוד רפואי מחדר מיון ומבדיקות רפואיות שנערכו לתובע, הפניה לפיזיותרפיה ולבדיקת MRI, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה. תיאור: "בזמן משחק כדורגל בתאריך 6.10.06 הורגש כאב חזק בברך ימין".

"ג" – אישורי אי כושר עד ליום 10.1.07.

"ד" – חוות דעתו של ד"ר דניאל משה, מומחה מטעם התובע, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור משוקלל של 28%.

"ה" – חוות דעתו של ד"ר דורי הרר, מומחה בית המשפט, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בגין תאונה זו בשיעור 10%, בגין נזק למינסקוס. לתובע עוד 10% נכות בגין קרע של הרצועה הצולבת אשר אינו שייך לתאונה נשוא התביעה.

"ו"-"ז" – תלושי שכר משנת 2005 ועד לשנת 2007 ודו"חות שנתיים.

28. החקירה הנגדית התמקדה בנושא האחריות, אופן הפציעה והנזק.

בתחילת מתן העדות התובע מיוזמתו העיד כי בחצי השנה האחרונה הוא לא זוכר דברים וסובל משכחה (פרוטוקול הדיון מיום 14.6.12, עמ' 17, ש' 25-26). אמירה זו היתה יזומה ע"י התובע ולא כתשובה לשאלה. עם זאת, אישר בחקירה כי הגיע לקאנטרי אחה"צ, בסביבות 14:00 או 15:00 ביום שישי (שם, עמ' 18, ש' 2-3), יחד עם שני בניו (שם, עמ' 18, ש' 5 ו-7). במסגרת המשחק, עמד במרחק של כ-5-6 מ' מהשער (שם, עמ' 18, ש' 24), וכי בנו שיחק יחד עמו במשחק הכדורגל, והיה ממוקם מטר וחצי-2 מטר ממנו (שם, עמ' 18, ש' 26-27).

התובע העיד כי שחקן יריב רץ לכיוון שער קבוצתו, התובע רץ להגן על השער והיה חצי מטר ממנו, השחקן הסתובב עם הגב ועשה לו הטעיה עם הכדור. כדי להגן על השער רצה התובע להסתובב, ואז כל גופו הסתובב והוא לא יכל להזיז את הרגל כי היא נכנסה לתוך השקע (שם, עמ' 19, ש' 4-6). עומק השקע לפחות 5-10 ס"מ (שם, עמ' 19, ש' 8), והקוטר 10-20 ס"מ, כאשר יש המון כאלה במגרש (שם, עמ' 19, ש' 10).

התובע אישר כי אכן שחקנים נופלים עשרות פעמים במשחק (שם, עמ' 19, ש' 12), ואף הוא נפל המון פעמים (שם, עמ' 19, ש' 14). אך פציעתו במקרה כאן לא הייתה מנפילה, הוא נפל בעקבות הפציעה על הצד אך אין הוא זוכר לאיזה צד, לא זוכר עם איזה איבר נפל על הדשא, היו לו כאבי תופת עד כדי עילפון (שם, עמ' 20, שורות 5, 9, 11 ו- 13).

התובע העיד כי לאחר התאונה הוא לא יכל לזוז, והרימו אותו 2-3 שחקנים (שם, עמ' 20, ש' 17).

ב"כ הנתבעות הקשה על התובע בשאלה מדוע לא ציין בפני הרופא כי נפל לבור, ועל כך השיב כי הבין מהחוקר שעליו היה לציין שהסיבה שנפל היא הבור (שם, עמ' 22, ש' 1-2). הוא לא תיאר כי זו הסיבה שנפל, בפני הרופא אשר בדק אותו, משום שלא חשב שזה חשוב (שם, עמ' 22, ש' 7).

כמו כן הסיבה כי בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה (נ/1), אשר מולאה ע"י ד"ר ויטאלי, לא מצוין הגורם לתאונה, כי הרופא לא בהכרח רצה לכתוב זאת (שם, עמ' 22, ש' 18).

גם בטופס התביעה אשר הגיש לביטוח לאומי (נ/2) לא צוין הבור, אך התובע לא זכר מדוע לא ציין שנפל בגלל הבור (שם, עמ' 22, ש' 32). תביעה זו לא מומשה (שם, עמ' 22, ש' 29). עד כמה שהוא זוכר הוא לא הגיש תביעה לביטוח לאומי ואין הוא יודע על תשלום גמלת דמי תאונה כמפורט במסמך נ/3 (שם, עמ' 23, ש' 4-5).

התובע העיד כי אין הוא זוכר את הסיטואציה בה מסר גרסתו לחוקר הביטוח (שם, עמ' 24, ש' 32). הוא לא זכר שהחוקר בא אליו הביתה ואמר לו שהוא מטעם הביטוח, כי אז היה כנראה מספר לו בדיוק מה קרה שם (שם, עמ' 25, ש' 10-12).

במסגרת הדיון הושמעה לתובע הקלטת בה החוקר שואל אותו היכן הוא וכי הוא ניסה לקבוע איתו והוא מבריז לו, התובע אישר כי הוא מזהה את קולו בקלטת אך טען כי אינו זוכר את השיחה (שם, עמ' 25, ש' 18-22).

התובע טען כי בגרסה שמסר לחוקר (נ/4) נכתב כי הרגל שלו נתקעה באדמה, ואכן אם לא היה שם בור היא לא הייתה נתקעת באדמה (שם, עמ' 25, ש' 26-27). התובע היה בטוח שכשהוא אומר שהרגל נתקעה באדמה אז זה ברור שיש בור (שם, עמ' 26, ש' 3-5).

התובע לא זכר מתי הגיע למגרש עם מצלמה, אך כאשר הגיע מצא פתק ובו נאמר המגרש סגור לחודש ימים לשם שזרוע (שם, בעמ' 29, ש' 13, 17, 19-20). מיד לאחר מכן העיד כי זכור לו שביום 1.11 סגרו את הגרש עד ליום 30.11 (שם, עמ' 29, ש' 29).

באשר לעדים שהיו נוכחים בזמן האירוע, העיד התובע כי היו אמורים הם או חלקם להעיד לטובתו, אך לא רצו להפסיד ימי עבודה ולכן לא הגיעו.

התובע העיד כי הוא מכיר את מר רפי אוסמו מהכדורגל (שם, עמ' 30, ש' 9) וכי הם אינם חברים (שם, עמ' 30, ש' 11).

הנזק

29. התובע הסביר את הירידה בכושר עבודתו בכך כי אם הוא צריך לעבוד 12 שעות אז הוא עובד רק 9 שעות, הוא יכול לעבוד יותר אבל קשה לו. הוא עובד רק 16-18 ימים בחודש בעוד שיכול היה לעבוד 25 ימים (שם, עמ' 34, ש' 15-17).

באשר לטענה כי משכורתו רק עולה, טען כי קודם עבד בחברות שההכנסות היו זעומות ולא היו רווחים, והיום ההכנסות יותר גדולות (שם, עמ' 34, ש' 20-22).

30. במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הוגשו המסמכים הבאים, אשר חלקם צורפו גם לתצהירו:

"נ/1" – תעודה ראשונית לנפגע בתאונה.

"נ/2" – תביעה שהוגשה לביטוח לאומי בגין התאונה ביום 31.10.06. לעניין הנסיבות נאמר: סיבוב ברגל ימין ולא יכול ללכת.

"נ/3" – אישור על תשלום גמלת דמי תאונה, בסך 5,104 ₪ ביום 24.5.07.

"נ/4" – טופס גביית עדות שמסר התובע לחוקר הביטוח מיום 13.5.07.

"נ/5" – תקליטור ובו מוקלטת שיחה בין התובע לחוקר הביטוח.

"נ/6" – תמליל השיחה בין התובע לחוקר הביטוח.

"נ/7" – דו"ח רציפות ביטוח.

"נ/8" – שאלון ותצהיר תשובות לשאלון מטעם התובע.

"נ/9" – תיעוד רפואי של התובע.

התובע שרטט שרטוט של המגרש אשר הוגש וסומן מ/2.

יש לציין כי במהלך החקירה הנגדית, התובע התפרץ ואמר כי הוא מוותר על התביעה היות ועושים ממנו שקרן:

"התובע:

אני רוצה לומר משהו לבית המשפט בשלב זה. אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזו ואני חושב שאני רוצה לוותר על התיק.

בשלב זה הצעתי לתובע להתייעץ עם בא כוחו עו"ד נחשון ושניהם יצאו מן האולם וחזרו אחרי זמן קצר מאוד. התובע אמר שעושים ממנו שקרן והוא לא מוכן יותר ולכן הוא מוכן לוותר על התיק. הודעתי כי יש בדעתי ליתן הפסקה מעט יותר ארוכה כדי לשקול את הדברים וכך היה. לאחר הפסקה של כ- 5-10 דקות כאשר עורכי הדין נשארו באולם והתובע גם, התובע הודיע באמצעות בא כוחו, כי הוחלט להמשיך בדיון."

(פרוטוקול הדיון מיום 14.6.14, עמ' 24, שורות 6-13).

מר גל רחבעם

31. בנו של התובע, מר גל רחבעם (להלן: "גל"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1) כדלקמן:

גל הינו יליד שנת 1988, היה אז חייל משוחרר. ביום 6.10.06, בהיותו כבן 18 שנים, לקראת גיוסו לצבא, הלך גל יחד עם אביו לקאנטרי לשחק כדורגל.

32. במהלך המשחק, אביו רץ לכיוון השחקן אשר היה עם הכדור על מנת לחסום אותו, וגל הסתכל עליהם תוך כדי המשחק. לפתע ראה כי אביו נופל ונאנח מכאבים כשהוא מחזיק את הרגל.

33. גל רץ מיד לאביו וראה כי ליד רגלו מצוי שקע עמוק במשטח הדשא ובתוך השקע היו סימני פקקים של נעל הכדורגל, וכששאלו את אביו מה קרה ומדוע הוא נפל, הוא אמר שרגלו נכנסה לשקע שהיה במשטח והוא סובב את הברך ונפל.

34. אביו סבל מכאבים, חברים עזרו לפנותו לרכב, גל נהג הביתה ברכב וסייע לו להיכנס הביתה. למחרת אמו הסיעה את אביו לביה"ח בנהריה.

35. לאחר המקרה אביו התקשה מאד בהליכה וסבל מכאבים.

36. בחקירתו הנגדית השיב גל כי אביו נפגע בתוך 40 דקות מרגע שהתחילו לשחק. היה מדובר במשחק רגיל, היו 5 שחקנים בכל קבוצה, ואביו שיחק 4-5 דקות עד שקרתה התאונה. גל שיחק עם אביו באותה קבוצה, כאשר אביו שיחק בתפקיד הגנתי קרוב לשער.

גל העיד כי שחקן יריב קיבל כדור כשהוא נמצא עם הגב לאביו, כאשר אביו התקרב לשחקן עד שהוא הגיע למרחק של בין חצי מטר למטר ובאותו הרגע קרתה התאונה. (פרוטוקול הדיון מיום 14.6.12, בעמ' 11, החל משורה 12).

גל העיד כי היה במרחק של כ- 6 מטר מאביו כאשר ראה שמשהו קרה ותוך כדי שהוא שומע צעקת כאב כמו עצם של תרנגולת שנשברת.

גל ראה את אביו נופל וצועק מכאבים, ניגש אליו, שאל את אביו והשחקן מה קרה והשחקן אמר לגל שהוא לא נגע באביו, וגל ראה את הבור שהיה באדמה. לא היה זה בור ביטחון אלא גומה גדולה, פחות או יותר 20 ס"מ, לא עגולה אלא אליפסה, כאשר רוחב החלק הרחב היה 15-20 ס"מ, העומק בין 10-15 ס"מ. גל לא ראה את הבור לפני כן מאחר והדשא כיסה את הבור.

(שם, עמ' 12, משורה 1 ואילך עד עמ' 13 ש' 5).

גל העיד כי אביו נפל ימינה, עם היד, הישבן והגב, הנפילה היא נטייה אחורה לכיוון הישבן והגב לצד ימין. הוא לא נחבל בעוד מקום חוץ מהברך, והברך לא נגעה בקרקע כשהוא נפל (שם, עמ' 13, ש' 13-24).

גל העיד כי יש דרך ארוכה מהמגרש עד למשרד הקבלה של הקאנטרי, וכי המרחק מהמקום שהחנו את הרכב ועד למשרדים הוא כ- 120 מטר. עם זאת לא ראו טעם להיכנס למשרדים ולקרוא לחובש, אביו נחנק מכאבים, ולא חשבו באותו הרגע לידע את הקאנטרי (שם, בעמ' 14, משורה 28-8). גל העיד כי ראה את סימני פקקי הנעליים של אביו בתוך הבור, למרות שהוא מתנשא לגובה 1.80 (שם, בעמ' 15, ש' 8).

גל שרטט שרטוט של המגרש ובו ציין היכן עמדו הוא ואביו (הוגש וסומן מ/1).

מר רפי אוסמו

37. כאמור עדותו של מר אוסמו לוותה בקשיים: התביעה הגישה במסגרת תצהירי עדות ראשית את תצהירו אשר במשפט עצמו לא הוגש כראיה ולא סומן. מפאת החשיבות יפורטו המהלכים אשר קדמו לעדותו של מר אוסמו.

38. מר אוסמו לא התייצב לדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 14.6.12, וביקש לדחות את מועד הדיון הנוסף אשר נקבע ליום 27.12.12 בשל מצבו הרפואי. לאחר מכן הגיש ב"כ התובע בקשה להוציא צו הבאה כנגד מר אוסמו משום שהוא סירב להגיע לדיון, מאחר ולדבריו עודנו מנוי בקאנטרי אצל הנתבעת 1 וחושש למסור עדות נגדה. ב"כ התובע טען כי אשתו של התובע נסעה אל מר אוסמו על מנת להחתימו על קבלת הזימון לדיון אך מר אוסמו סירב לחתום על הזימון.

בדיון אשר התקיים ביום 14.1.13 קבעתי כי על מר אוסמו להתייצב לדיון ביום 23.1.13, והיה ולא יתייצב לדיון יוצא נגדו צו הבאה. מר אוסמו לא התייצב לדיון ביום 23.1.13 והוצא נגדו צו הבאה, כאשר קבעתי כי ניתן יהיה לשחררו בערבות עם הפקדת סך של 2,000 ₪.

מר אוסמו הגיש בקשה לבטל את צו ההבאה והתחייב להופיע לדיון אשר נקבע ליום 21.4.13. מר אוסמו טען כי לא הגיע לדיון ביום 23.1.13 משום שהיה בבדיקות רפואיות וצירף אישור רפואי. בהחלטתי קבעתי כי לאור המסמך הרפואי המצורף הנני משנה את הצו כך שמר אוסמו פטור מההפקדה ויהיה עליו לחתום בלבד על התחייבות על סך 1000 ₪ להבטחת הופעתו.

בדיון אשר התקיים ביום 21.4.13 ביקש ב"כ התובע להכריז על מר אוסמו כעל עד עוין, היות וזה האחרון אמר לו כי אינו זוכר את המקרה וכי לא חתם על שום תצהיר בפני עו"ד, כפי שניתן היה להניח מתוך מוצגי/תצהירי התובע אשר הוגשו טרם תחילת שמיעת הראיות. כאן המקום לציין כי התצהיר תמך לחלוטין בגרסת התובע, הן לעניין השקע והן לעניין שזרוע המגרש. התצהיר היה בן שני דפים כאשר חתימתו של מר אוסמו רק על הדף השני בו אין כל תוכן אלא רק אזהרה ואישור של עו"ד רונן.

לא ניתנה החלטה מפורשת אך התאפשרה חקירתו הנגדית של מר אוסמו הן ע"י ב"כ התובע והן ע"י ב"כ הנתבע.

מר אוסמו אישר כי הוא מזהה את החתימה שלו על הדף השני של התצהיר אך טען כי לא חתם בפני עו"ד (שם, בעמ' 50, ש' 5-6).

מר אוסמו העיד כי אשתו של התובע הגיעה להזמין אותו על מנת למסור עדות (שם, בעמ' 50, ש' 11) וכי אמר לה שאינו רוצה למסור עדות כי הוא לא זוכר את המקרה (שם, בעמ' 50, ש' 14). מר אוסמו טען כי הוא לא מנוי בקאנטרי כבר הרבה זמן ואין לו שום אינטרס (שם, בעמ' 50, ש' 17-18). מר אוסמו העיד כי הוא שיחק כדורגל בקאנטרי (שם, בעמ' 50, ש' 22), וכי הוא לא זוכר את שמות התובע ובנו אך יכול להיות כי הוא מכיר אותם בפנים (שם, בעמ' 50, ש' 24).

מר אוסמו נשאל האם הוא זוכר אירוע של שחקן אשר נפגע במגרש תוך כדי משחק והשיב כי היו הרבה מקרים, ויכול להיות שאם יראה את האדם הוא ייזכר (שם, בעמ' 50, ש' 26). מר אוסמו העיד כי היה לו מנוי בקאנטרי אך לא זכור לו אם ב-2006 היה לו מנוי שכן אז היה חייל (שם, בעמ' 51, ש' 19).

מר אוסמו העיד כי: "בת זוגו של רחבעם הייתה אצלי במספרה, סיפרה לי את הסיפור שבעלה נפצע, אמרתי לה שהייתה לי בעיה ברגל. אז היא סיפרה לי שהוא נפצע בקאנטרי. אמרתי לה שגם היה לי מנוי בקאנטרי. אמרתי לה שאני צריך לראות את בעלה והיו הרבה מקרים של שחקנים שנפצעו בכדורגל. אמרה לי שאני צריך לחתום כאן ושם. הגיע לי מכתב של צו הבאה מבית משפט וזהו. אני בכל מקרה בפני עו"ד לא חתמתי." (שם, בעמ' 51, ש' 22-26).

מר אוסמו העיד כי אין לו קשר לתובע (שם, בעמ' 52, ש' 24), יכול להיות שהוא ראה אותו אבל הוא לא יודע מיהו ספציפית (שם, בעמ' 52, ש' 28), והתובע מעולם לא פנה אליו אישית שיבוא להעיד בתיק (שם, בעמ' 52, ש' 28). הוא רואה את התצהיר בפעם הראשונה (שם, בעמ' 52, ש' 30), אין לו מושג מי ערך אותו (שם, בעמ' 52, ש' 32), והוא לא מבוסס על דברים שאמר (שם, בעמ' 53, ש' 2). אשתו של התובע הייתה מאד "פושרית", היא לחצה עליו והוא אמר לה שאינו זוכר את המקרה (שם, בעמ' 53, ש' 9-11). הוא אמר לאשתו של התובע שאם הוא ייזכר אז יבוא להעיד אבל אמר לה שהוא לא בטוח במקרה והוא לא רוצה להגיד דברים שהוא לא בטוח בהם (שם, בעמ' 54, ש' 10-11).

לשאלת בית המשפט, האם יכול להיות שמישהו בא אליו למספרה והחתים אותו על התצהיר ולא אמר לו שהוא עו"ד, השיב מר אוסמו כי בהקשר הזה דיבר רק עם בת זוגו של התובע (שם, בעמ' 55, ש' 4).

39. עקב טענותיו של מר אוסמו, נאלצתי לנקוט בהליך יוצא דופן, דהיינו – לפנות לעו"ד אסי רונן. בהחלטתי בדיון מיום 21.4.13 קבעתי כי עו"ד רונן יתייחס לדבריו של מר אוסמו בדיון בקשר לתצהיר.

40. עו"ד רונן הגיש הודעה, ובה טען כי משרדו ייצג בעבר את התובע בתביעה כנגד חברת ביטוח חקלאי. במהלך הטיפול בתביעה נתבקש משרדם להמציא לחברת הביטוח תצהיר עד ביחס לקרות התאונה. עו"ד רונן פנה לתובע בבקשה לקבלת תצהיר עדות לתאונה, והתובע ואשתו הפנו אותו לדבר עם מר אוסמו על מנת לקבל תצהיר מטעמו, מאחר והיה עד לתאונה.

עו"ד רונן כתב בתשובתו כי זכור לו היטב כי מאחר ומר אוסמו לא יכל להגיע למשרדו על מנת לחתום על התצהיר, הוא נאלץ לנסוע באופן מיוחד לביתו בנהריה, פעולה אשר אינה נעשית על ידו כבשגרה, ושם נפגש עמו והם ישבו ברכבו. תחילה עו"ד רונן נתן את התצהיר למר אוסמו וביקש ממנו לקרוא אותו ולאשר את העובדות שמסר לו. מר אוסמו קרא את התצהיר ואישר את האמור בו. לאחר מכן עו"ד רונן החתים את מר אוסמו על התצהיר ואימת את חתימתו כנדרש על פי תעודת זהות, לאחר שהוזהר כדין לומר את האמת, ולאחר שהוסבר לו כי מדובר בתצהיר עדות אשר ניתן להגישו במידת הצורך לבית המשפט.

עו"ד רונן טען באופן חד משמעי כי מר אוסמו חתם על התצהיר בפניו וזאת בניגוד לטענתו השקרית של מר אוסמו, וכי הוא שומר על זכותו לפעול נגדו בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותו בשל הפגיעה בשמו הטוב שלו ושל משרדו.

גרסת ההגנה

41. מטעם ההגנה העידו מר לוי זינו, מנהל האחזקה של הנתבעת 1, ומר אביב מן, מנכ"ל הנתבעת 1.

תצהיר עדות ראשית של מר לוי זינו

42. מר לוי זינו (להלן: "מר זינו"), מנהל האחזקה של הנתבעת 1, הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/11) כדלקמן:

מר זינו עובד משנת 2000 כמנהל האחזקה של הקאנטרי, ובמסגרת תפקידו מבצע פעולות תחזוקה במגרש הכדורגל ומוודא כי המגרש במצב תקין. פעולותיו כוללות השקאת הדשא, ודאגה לשזרוע המגרש, במועדים הנחוצים ובדיקת הממטרות.

43. מר זינו הצהיר כי מגרש הכדורגל מוכר כמגרש הטוב בסביבה. מכל האזור מגיעות אליו קבוצות נערים וילדים לשחק בו, ומר זינו לא שמע מעולם על תאונה, שמישהו נפגע במגרש בגלל שקע או בור, ובכלל זה על האירוע בו נפגע התובע בשנת 2006. אילו טען אז מישהו, כי היה פגם כלשהו במגרש, בוודאי היו פונים אליו, ומבקשים שיבדוק ויתקן. ברם, לא הייתה פנייה כזו, כי המגרש היה במצב מצוין כל השנים, גם בשנת 2006.

44. מר זינו העיד בחקירתו הנגדית כי הוא המזמין של שיזרוע הדשא מידי שנה (פרוטוקול דיון מיום 14.6.12, עמ' 42, ש' 16), וזה נעשה פעם בשנה בתחילת החורף (שם, בעמ' 42, ש' 18).

מר זינו אישר כי שמע על הפציעה לראשונה רק לפני חודש (שם, עמ' 42, ש' 20).

מר זינו העיד כי מתקנים כמעט כל יום את המגרש (שם, עמ' 42, ש' 28). הוא בא כל בוקר ועושה סיור (שם, בעמ' 43, ש' 29).

נכון שנוצרים חורים במגרש כתוצאה מ"גלישים", אך לא חור של בור (שם, עמ' 42, ש' 30). כאשר הדשא נתלש זה יוצר חור של 5 ס"מ (שם, עמ' 42, ש' 32), קשה מאד להניח שזה חור של 10 ס"מ, רק אם מישהו עשה את זה בכוונה (שם, עמ' 43, ש' 2).

מר זינו העיד כי לאורך השנה הוא מבצע עבודות בעצמו בהתאם למגרש, יש ערימה של אדמה, לוקחים 2-3 דליים של 10 ליטר ומכסים (שם, עמ' 43, ש' 15-23).

תצהיר עדות ראשית של מר אביב מן

45. מר אביב מן (להלן: "מר מן"), מנכ"ל הנתבעת 1, הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/10) כדלקמן:

מגרש הכדורגל הנמצא בצמוד לקאנטרי, מתוחזק ברמה גבוהה, וידוע כאחד המגרשים הטובים בסביבה, אם לא הטוב ביותר. בגלל רמת תחזוקתו הגבוהה הוא משמש קבוצות נערים וילדים, ומשמש בית ספר לכדורגל.

46. המגרש מוקף גדר ויש לו שער נעול. בעלי חיים אינם יכולים להיכנס אליו, ואנשים זרים אינם יכולים להיכנס אליו באופן בלתי מפוקח. בשעות הפעילות פותח המנהל התורן של הקאנטרי את השער, מאפשר למנויים או לקבוצות אחרות להיכנס למגרש, ובתום הפעילות הוא סוגר את השער. באופן זה הם מבטיחים שאף אחד לא יוכל לפגום במשטח בשעות ובימים בהם אין פעילות.

47. איש האחזקה של הקאנטרי, מר זינו, מתחזק את המגרש באופן שוטף.

המגרש הוא ברמה גבוהה, ומעולם הם לא שמעו תלונות מהמנויים, מקבוצות או ממבקרים אחרים, כביכול יש בורות בדשא, כטענת התובע, וכביכול יש בו מפגעים כלשהם. טענתו של התובע בעניין זה איננה טענת אמת.

48. תצהיריהם של התובע ועדיו כוללים טענות שקריות, האמת היא כי:

א. באופן קבוע מבוצע במגרש אחת לשנה שזרוע חורף. מדובר בעבודת תחזוקה קבועה, אשר מבוצעת על ידי קבלן חיצוני – חברת פלדר נוף בע"מ.

ב. עבודה זו איננה מתבצעת משום שבמגרש יש מהמורות ושקעים, אלא משום שהדשא סובל בחודשי החורף הקרים, ובכל המגרשים הטובים והמקצועיים נהוג לבצע שזרוע כזה, השומר על הרמה הגבוהה של הדשא גם בחורף.

ג. כאשר מבצעים שזרוע מפנים את השחקנים למגרש אחר.

49. שזרוע החורף אשר נעשה אחרי התאונה בוצע ביום 28.1.07. כלומר לא "ימים ספורים לאחר התאונה", כפי שטען מר אוסמו בתצהירו, ולא "מיד אחרי התאונה" כפי שטען התובע בתצהירו, אלא כמעט 4 חודשים אחרי התאונה.

טענת התובע בתצהירו, כי "לא הספיק" לצלם את המהמורות בגלל השזרוע שנעשה מיד אחרי התאונה – איננה טענת אמת.

50. היוצא מהמגרש, עושה זאת דרך השער היחידי, הממוקם בדיוק מול הקבלה, מרחק כ-100 מטרים. אם נפגע מישהו במגרש, יש להניח שביציאתו יגיע לקבלה, הן כדי לדווח, והן כדי לבקש עזרה, טיפול, הזמנת אמבולנס וכיו"ב.

51. התובע לא הגיע לקבלה, ועל האירוע נודע להם רק כשבועיים לאחר מכן, כשהתקשר ומסר שנפגע. המידע שמסר אז היה שנפגע במשחק כדורגל, כאשר סובב את רגלו בשעה שניסה לחסום שחקן אחר. בהתאם למידע זה מילאו את דו"ח התאונה. התובע כלל לא טען אז שסובב את רגלו בגלל בור או מהמורה בדשא כביכול, והם לא העלו בדעתם שיום אחד ימציא פתאום סיפור כזה.

52. יש כאן מקרה ברור של תובע שנפגע במשחק כדורגל שגרתי עקב תנועה לא טובה, והרבה זמן אחר כך בדה סיפור של שקע עמוק במגרש. ברור כי לקאנטרי אין שום אחריות לפציעתו המצערת.

53. לתצהירו של מר מן צורפו המסמכים הבאים:

"א" – כתבה מהאינטרנט המתארת כי כל שנה מבצעים שזרוע חורף באצטדיון בלומפילד.

"ב" – חשבונית מס מיום 28.1.07 אודות שזרוע החורף שבוצע במגרש.

"ג" – דו"ח התאונה שמולא על ידי הנתבעת 1.

54. בחקירה הנגדית חזר מר מן על דבריו בתצהירו ואמר כי אם היה מתבקש להמציא רישום על מועדי השזרוע היה עושה כן (שם, עמ' 39, ש' 22). מר מן העיד כי אין קשר בין חשבונית למועד התשלום, קבלה היא המעידה על תשלום. חשבונית מופקת על ידי החברה בחודש בו ביצעה את העבודה (שם, עמ' 39, ש' 24-26), וזאת בתשובה לטענה כי על פי המועד הכתוב בחשבונית, שהוא 28.1.07, אין דבריו נכונים.

בחשבונית עצמה לא כתוב מתי בוצע השזרוע (שם, עמ' 39, ש' 28). ביום ביצוע השזרוע חברת פלדר נוף מוציאה תעודת משלוח והקאנטרי מוציא חשבונית (שם, בעמ' 39, ש' 30-31).

מר מן העיד כי הוא חתום על דו"ח התאונה (שם, עמ' 40, ש' 5), הוא לא פנה לעדים המצוינים בדו"ח על מנת לשלול את הטענה כי היו שקעים, ולדעתו חוקר מטעם הביטוח בדק זאת עם העדים (שם, עמ' 40, ש' 9).

55. מר מן העיד כי בדרך כלל אם יש תאונות של כדורגל מגיעים לקבלה של הקאנטרי והמנהל התורן ממלא יחד עם הנפגע את הדו"ח, דו"ח הפציעה עובר למר מן וזה עובר לסוכן ביטוח. במקרה של התובע לא התבצע מילוי של דו"ח פציעה, אלא התובע התקשר בדיעבד ואמר שנפצע במשחק כדורגל, ולמעשה בוצע תחקיר מאוחר של הפציעה (שם, בעמ' 40, ש' 17-24).

56. מר מן דיבר עם המנהל התורן אשר היה באותו יום, הוא חושב שזה היה מר משה זריאן (שם, עמ' 40, ש' 26-27). המנהל התורן סיפר לו שהוא לא מכיר את המקרה, לא הייתה פנייה מצד התובע לקבלת עזרה והוא הלך הביתה כאילו לא קרה כלום (שם, בעמ' 40, ש' 29-31).

57. מר מן השיב לשאלות בית המשפט כי לא היו תלונות על מצב המגרש והדשא בקאנטרי (שם, בעמ' 41, ש' 29). יכולות להיות נקודות בהן הדשא פחות מפותח אך כעיקרון כמעט ואין תלונות על הדשא, והדשא נמצא ברמה גבוהה (שם, בעמ' 42, ש' 1-3).

סיכומי הצדדים

58. הצדדים, ככלל, חזרו בסיכומיהם על טענותיהם.

סיכומי התובע

59. עדויות התביעה: יש לקבל את עדויות התביעה. עדויות התובע ובנו גל תומכות זו בזו למרות שהתובע לא נכח באולם בזמן מתן עדותו בנו – גל.

לא נמצאה כל סתירה בין עדות התובע ובנו לגבי: המקום המדויק של אירוע התאונה במגרש על פי השרטוט של שניהם; הקירבה לשחקן היריב; שקיעת הרגל במהמורה (באדמה); נוכחות שני בניו של התובע במגרש כאשר רק גל משחק; מיקומו של גל יחסית אל התובע ולשער המגרש; מבנה השקע ממנו נפגע התובע; קיומם של שקעים רבים כאלה במגרש; השרטוטים ששרטטו (מ/1 ו-מ/2) כמעט זהים.

60. התובע בחקירתו הנגדית הסביר שוב ושוב את גרסתו כי תוך כדי תנועה מול שחקן יריב השחקן הטעה אותו, רגלו נתקעה בבור באדמה, ברכו הסתובבה והוא נחבל.

התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי לאחר כחודש הגיע למגרש לצלמו אך המגרש היה בשזרוע וסגור בכל חודש נובמבר. התובע הסביר כי פנה לעדים אך אלה סרבו להעיד בשל מרחק הזמן, בשל עיסוקים אחרים ומסיבות שונות.

הנתבעת 1 לעומת זאת היא זו הכובשת ראיות, הא-ראיה שלא הזמינה להעיד את מר יוסי אדרי, אשר על פי טענת ב"כ חוקר הביטוח חקר אותו.

61. מר אוסמו אינו זוכר ליום מתן עדותו מאומה, ואפילו אינו זוכר כי חתם על התצהיר, אך הוא אימת את חתימתו על התצהיר והאמור בתצהירו תואם אחד לאחד את עדויות עדי התביעה. מר אוסמו לא התכחש לאירוע עצמו, רק מצוין כי אינו זוכר אם האמור בתצהיר מתייחס דווקא לתובע. עו"ד רונן בתגובתו טען כי הוא זוכר היטב כי נפגש עם מר אוסמו והחתים אותו על התצהיר.

62. יש לדחות את גרסת הנתבעת ולקבוע כי אין היא נכונה:

לגבי מועד שזרוע המגרש, מר מן טען כי שזרוע המגרש לא היה בנובמבר 2006 אלא בינואר 2007, והסתמך על חשבונית מיום 28.1.07. בחקירתו הנגדית הודה כי מה שיש בידו זה לא המועדים של השזרוע אלא של התשלום, כי יש לו רישום מדויק של מועדי השזרוע אך לא צירף אותו לתצהיר.

63. מר זינו העיד כי יכול להיות שעבודת השזרוע בוצעה ורק אחרי 60 יום הקאנטרי שילם עבורה, כפי שנהוג כי נותן השירותים מבצע עבודה ורק אחרי 60 או 90 יום זוכה לתשלום.

משעה שהנתבעת יכלה להוכיח בוודאות את מועדי השזרוע ולא עשתה כן, יש לקבוע כי השזרוע בוצע במהלך חודש נובמבר 2006 כטענת עדי התובע, ולא כגרסת הנתבעת.

64. לגבי הטענה כי אין במגרש מהמורות, מר מן הודה כי ליד השוער מצטברות קרחות בגלל ששוער עומד שם, והרי על פי עדות התובע ובנו, התובע עמד ב"הגנה" סמוך לשוער. מר זינו העיד גם הוא על קיומם של בורות במגרש וכי צריך 2-3 דליים של 10 ליטר על מנת לכסותם.

65. מניתוח העדויות עולה כי המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה אם התאונה אירעה כאשר רגלו של התובע נתקעה בבור אם לאו. יש לקבוע כי אכן היה קיים בור בהסתמך על הראיות הבאות:

א. עדות התובע בבית המשפט.

ב. עדות התובע בפני החוקר כי נתקע באדמה להבדיל מדשא – התובע הסביר כי התבטא בעדינות כלפי הקאנטרי לאור יחסי הקרבה ביניהם.

ג. עדות הבן גל אשר שיחק יחד עם התובע וראה את הבור כשהוא מכוסה דשא.

ד. תצהירו של מר אוסמו, שבעת שנתן אותו זכר את הדברים וגם בעדותו לא התכחש לאירוע, אלא רק לכך שנתן תצהיר.

ה. עדותו של מר זינו על פיה יש בורות לאורך כל השנה אותם מכסים בדליי חול.

ו. עדותו של מר מן על פיה ב"כ התובע צודק שיש קרחות, בפרט ליד השער היכן שהתובע נפגע.

ז. עדות התובע עצמו, התואמת לחלוטין את עדות בנו, אותה לא שמע, כי הדשא כיסה את הבור.

ח. אי הבאה לעדות של עדים רלוונטיים– ב"כ הנתבעת טענה בחקירתו הנגדית של התובע כי החוקר חקר עד בשם יוסי אדרי והוא אמר לו שהמגרש ישר ואין בורות (פרוטוקול דיון מיום 14.6.12, עמ' 30, ש' 29-30). הנתבעת לא הביאה עד זה לעדות ולא הציגה את חקירתו בפני החוקר ולכן יש להחיל את כללי כבישת הראיות ולקבוע כי עדותו לא הייתה תומכת בעדות הנתבעת אלא בעדויות התובע.

בנוסף, מר מן העיד כי החוקר של הביטוח פנה לעדים המצוינים בדו"ח התאונה – עדים אלו והחוקר לא זומנו ע"י הנתבעת 1, הנתבעת 1 לא צירפה תצהיר חוקר ולא צירפה את קלטת החקירות של העדים הללו. הנתבעת מעלימה ראיות ובהכרח יש להסיק כי עדויות אלו תומכות בגרסת התובע.

ט. בוצע תחקיר על ידי מר מן ולא הומצא.

י. מר מן השמיט מדו"ח התאונה (נספח ג' לתצהירו) את מה שנאמר לו על ידי התובע. בתצהירו אישר מר מן שהתובע מסר לו כי התאונה אירעה כאשר ניסה לחסום שחקן אחר – עובדה זו נשמטה מהדו"ח שנמסר למבטח, ולא מן הנמנע כי גם קיומו של הבור הושמט.

יא. נושא השזרוע – יש לקבל את עדות התובע כי מיד לאחר התאונה בוצע שזרוע, גם מאחר והנתבעת 1 נמנעה מלהביא ראיות אשר היו בידה לגבי מועד השזרוע.

66. לכאורה מדובר בעדות יחידה כאשר רק בן תומך בעדות אביו. אולם לעדות התובע נוסף סיוע: עדותו של מר אוסמו, העדות בפני החוקר, עדויותיהם של מר זינו ומר מן, הדו"ח למבטח המהווה הודאת בעל דין, הימנעות הנתבעת 1 מלהביא לעדות את החוקר שחקר את העדים לאירוע או את העדים עצמם אשר מסרו גרסאות אודות האירוע.

מכל מקום, אין צורך בסיוע לעדות יחידה של בעל דין על פי ס' 54 לפקודת הראיות אלא יש צורך בחובת הנמקה בלבד. עדות הנתבעים לגבי קיומם של בור וקרחות, ויתרה מזאת, הימנעות הנתבעת להביא החוקר והעדים לעדות, די בהם על מנת למלא את חובת ההנמקה.

67. לעניין האחריות הפנה התובע למספר פסקי דין העוסקים במפגעים במגרש כדורגל בהם נקבעה אחריות כזו או אחרת על בעל המגרש, מארגן החוג וכד' (בין היתר, ע"א 7397/10 אוחיון נ' קיבוץ להבות הבשן (27.2.12); ע.א. 4161/98 צ'יזיק נ' עיריית חיפה (21.2.99); ת.א. (עפ') 2269/00 אבו בכר נ' מכבי ג'ת (18.1.04); ת.א. (ב"ש) 2568/04 ברוך גאגי נ' המכללה לחינוך (22.6.11) ).

הנזק

68. הנכות: מומחה בית המשפט קבע נכות של 10% בברך ימין. מומחה בית המשפט לא נחקר על ידי מי מהצדדים ויש לראות את הצדדים כמי שקיבלו את קביעתו.

69. הנזק: עדות התובע לגבי נזקיו לא נסתרה ולא הובאה כל ראיה נוגדת.

70. חישוב הנזק:

א. כאב וסבל לאור הנכות, הכאב העצום ותקופת אי הכושר הארוכה – 80,000 ₪.

ב. אובדן השתכרות מלא במשך 3 חודשים לפי שכר כיום – כ-38,000 ₪.

ג. אובדן השתכרות חלקי מיום תקופת אי כושר מלא עד היום, סה"כ 53 חודשים לפי 2,000 ₪ לחודש – 106,000 ₪.

ד. אובדן השתכרות לעתיד לפי 2,000 ₪ לחודש עד גיל 70, קרי 17 שנה (מקדם היוון 160) – 320,000 ₪.

ה. הוצאות, נסיעות, תרופות וכד' – סכום גלובלי – 20,000 ₪.

ו. עזרת צד ג' של בני משפחה בתקופה הסמוכה לתאונה – 20,000 ₪.

סה"כ: 584,000 ₪.

סיכומי הנתבעות

71. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שהיא תביעה שקרית לדעתה. התובע סיפר בכל פורום אפשרי כי נפגע בתאונת ספורט רגילה, כאשר שחקן אשר הגיע מולו ביצע הטעיה, הוא הסתובב בפתאומיות, וסובב את ברכו הימנית. התובע, רק כשנה לאחר פגיעתו, בדה מליבו סיפור כאילו נפגע עקב בור במגרש. שקר זה הופרך במהלך דיון ההוכחות כמו שהופרכו שאר השקרים של התובע.

72. יש ליתן לגרסה הראשונה שמוסר נפגע במוסדות הרפואיים והאחרים חשיבות רבה, שכן נהוג להניח כי גרסה ספונטנית זו היא גרסת האמת.

עיון בתיעוד הרפואי הראשוני של התובע מגלה כי אין בו מילה וחצי מילה על בור במגרש כדורגל, והתיעוד כולו מספר על חבלה סיבובית תוך כדי משחק (תעודת חדר המיון של בי"ח נהריה, מסמך קופ"ח מיום 11.10.06, מסמך הפנייה לפיזיותרפיה מיום 25.10.06, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה, טופס התביעה למל"ל).

כאשר התובע דיווח לנתבעת 1 על האירוע, נרשם דו"ח תאונה על סמך המידע שמסר (נספח ג' לתצהירו של מר מן), לפיו במהלך משחק כדורגל סובב את הברך ברגל ימין, והתובע לא טען כי נפל בגלל בור במגרש.

73. חוקר הביטוח, מר מאיר לזר, הגיע אל התובע ביום 13.5.07, 7 חודשים לאחר האירוע, וגבה את גרסתו. התובע לא הזכיר בגרסתו לחוקר בור או מהמורה. שיחה זו הוקלטה ולאחר שסיים החוקר לכתוב את הגרסה שגבה מהתובע הוא הקריא אותה בקול רם לתובע, והתובע חתם עליה.

74. הגרסה המופיעה לראשונה בכתב התביעה היא שקרית: התובע כלל לא היה באמצע ריצה מהירה אלא עמד; התובע לא נתקל בשום שקע, התנועה הסיבובית היא שגרמה לפגיעת הברך שלו והיא שגרמה לרגלו להיתקע באדמה; התובע לא נפגע בשום חלק אחר של גופו מלבד הברך.

75. התובע לא הביא לעדות אף אחד מהעדים לתאונה אשר מצוינים בדו"ח התאונה (נספח א' לתצהיר התובע) ובתביעה למל"ל (נ/2).

76. העד היחידי מחוץ למשפחה אשר הובא לעדות היה מר אוסמו, חברו של התובע. מר אוסמו הגיע בעל כורחו עם צו הבאה, סירב לחזור על עדות השקר בתצהירו ובחר לומר כי איננו זוכר את המקרה.

הודעתו של עו"ד רונן, אשר לכאורה החתים את מר אוסמו על התצהיר, איננה חלק מהראיות בתיק. עו"ד רונן לא נתן תצהיר עדות ראשית ולא נחקר על המסמך, ולכן מבוקש להוציא מסמך זה מתיק ביהמ"ש. בכל מקרה, מר אוסמו סירב לאשר את התצהיר וכפר בתוכנו.

77. עדותם של התובע ובנו אודות הבור היא "עדות יחידה" לפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א -1971. לאור הפרשנות אשר ניתנה בפסיקה לסעיף 54 הנ"ל, אל לו לשופט להסתפק באמון שהוא רוכש לתובע, ולבסס על כך את נימוקו, אלא דרוש נימוק נוסף.

78. בית המשפט רשאי אמנם לפסוק על פי עדותם של התובע ובנו אף ללא סיוע אולם עליו לנמק בפירוט מדוע הסתמך על העדות היחידה וכן אל לו לפסוק על פי עדות יחידה אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים (הנתבעות הפנו, בין היתר, לע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים נ' פירמנס פאנד, פ"ד לג(2) 90; ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48).

79. עדותו של הבן: ברור כי בנו של התובע תיאם גרסאות עם אביו, ואולם עדיין התגלו פערי גרסאות לא מוסברים:

- תיאור שונה לגמרי של האירוע – לפי גרסת הבן שחקן יריב עמד עם הגב לתובע, התובע רץ אליו וכאשר הגיע למרחק קטן ממנו – נפגע. לפי גרסת התובע שסיפר לחוקר (נ/4), התובע עמד, שחקן יריב רץ לעברו, השחקן פתאום שינה כיוון, התובע הסתובב ואז נפגע.

- יום ושעת האירוע – בכתב התביעה נטען כי האירוע התרחש ביום 6.10.06, יום שישי, בשעה 15:30. בנו של התובע העיד כי האירוע התרחש ביום שלישי וכי הגיעו לקאנטרי בין 19:30-20:30.

80. כאשר נשאל הבן אם ראה את הבור הוא תיאר בור גדול מאד, אך כאשר נשאל אם ראה אותו קודם, הבין כי תשובה חיובית תטיל אשם תורם על אביו ולכן טען כי הבור היה מכוסה דשא. תשובותיו הוכיחו כי הגיע מתואם עם אביו לצורך גרסת השקר.

81. עדות האב: התובע הבין כי החקירה הנגדית "תקרע אותו לגזרים" נוכח שינויי הגרסאות שלו ולכן טען כי הוא סובל מבעיית זיכרון, מבלי שהציג מסמך רפואי המוכיח זאת. אובדן הזיכרון של התובע היה מאד סלקטיבי, וכאשר עומת מול הגרסה המוקלטת שמסר לחוקר הוא מיד "איבד את זכרונו". התובע השתמש בתירוץ זה בכל השאלות עליהן לא ידע להשיב.

82. במהלך חקירתו הנגדית נשבר התובע, הבין כי נתפס בקלקלתו וביקש לוותר על התביעה. החלטת בית המשפט, אשר אפשרה לו להתייעץ עם ב"כ מחוץ לאולם באמצע חקירתו הנגדית, היא החלטה תקדימית, המסכלת את החקירה הנגדית והופכת את עדותו לחסרת ערך ובעלת משקל אפס.

83. התובע, אשר ידע כי יצטרך לתת הסבר מדוע לא צילם את המגרש לאחר התאונה, טען כי מיד לאחר התאונה נערך שזרוע במגרש. שקר זה הופרך בתצהירו של מר מן אשר העיד כי השזרוע השנתי נעשה ביום 28.1.07, כמעט 4 חודשים אחרי התאונה. התובע, אשר טען כי אינו זוכר דבר עקב בעיות זיכרון קשות, "נזכר" לפתע במהלך חקירתו הנגדית, בתאריכים הפיקטיביים של השזרוע.

84. גרסאות הכזב אשר מסר התובע בחקירתו הנגדית אינן מתיישבות – התובע טען כי מהשיחה עם החוקר הבין כי סיפור הבור חשוב, אלא כאשר עומת עם הדברים שאמר לחוקר פתאום איבד את זכרונו ושכח כי שוחח עם החוקר. הדברים גם אינם מתיישבים עם כך שבגרסתו לחוקר כלל לא הזכיר את הבור.

85. כאשר מגישים תביעה למל"ל בוודאי מקפידים לתאר כראוי את האירוע, וגם שם התובע לא הזכיר את הבור. טענתו של התובע כי התביעה לא מומשה היא שקרית, התביעה מומשה והתובע קיבל דמי פגיעה.

86. בקשר לשרטוטים ששרטטו התובע ובנו (מ/1 ו-מ/2), ההצבעה הזהה על מקום הנפילה אינה תומכת כלל בגרסתו של התובע. אין מחלוקת כי התובע נפגע על המגרש בנקודה מסוימת ולכן אין משמעות לכך שהבן הצביע על אותה נקודה.

87. עדי ההגנה: מעדות עדי ההגנה ברורים הנתונים הבאים: הקאנטרי לא ידע על האירוע בזמן אמת; הדיווח על האירוע התקבל מפי התובע כשבועיים לאחר מכן ואותה עת התובע לא טען כי נפל בגלל בור; מדובר במגרש ברמה גבוהה; הדשא מושקה פעמיים בשבוע ומכוסח פעם בשבוע; המגרש נבדק מידי בוקר ע"י מר זינו; השזרוע נעשה בינואר 2007.

88. העדים חזרו על עמדתם גם בחקירה הנגדית. מר מן העיד כי מעולם לא התקבלו תלונות על הדשא, אם כי לעיתים יש קרחות דשא – קרחת דשא אינה בור ואינה מתיישבת עם טענת התובע ובנו על בור בעומק 20 ס"מ מכוסה דשא.

89. מר זינו אישר שכאשר שחקנים עושים "גליצ'ים" יש תלישה של הדשא, לכל היותר לעומק של 5 ס"מ, אך כמעט כל יום הוא מתקן את המגרש לפי הצורך. כל בוקר הוא בודק את המגרש ומתקן תלישה של הדשא עם דלי אדמה.

90. האחריות: אף אם תתקבל ההנחה המופרכת כאילו התובע נפגע בגלל שרגלו נתקלה בחריץ שנוצר בדשא כתוצאה מגליצ'ים של שחקנים, במהלך 40 דקות של המשחק אשר קדמו לפציעתו לפי עדות הבן, הרי שאין להטיל אחריות על הנתבעת 1. מדובר בסיכוני ספורט אשר אדם לוקח על עצמו כאשר הוא הולך לבצע פעילות ספורט, קל וחומר כאשר הוא הולך לשחק כדורגל, וקל וחומר כאשר הוא הולך לשחק עם ברך שנפצעה בעבר.

91. הנתבעת 1 עשתה כל מה שקאנטרי סביר ונבון היה צריך לעשות, ואי אפשר להצביע על שום פעולה שהיה צריך לעשות ולא עשתה. בהיעדר מעשה רשלנות לא ניתן להטיל אחריות.

92. אשם תורם: אילו נפגע התובע עקב בור במגרש ואילו הייתה אחריות – היה צריך לנכות אשם תורם. התובע הוא אדם מבוגר, אשר אמור להיות אחראי למעשיו, ואף אחד לא הכריח אותו לשחק במגרש. אם אמנם היו במגרש המון בורות כטענת התובע, טענה שאינה אמת, לא הייתה לתובע שום סיבה לעלות עליו ולשחק בו כדורגל, ובמצב כזה היה צריך להטיל עליו אשם תורם של 80% לפחות.

93. הנזק: התובע נעדר זמן קצר מעבודתו, ואז חזר לעבודה מלאה ולשכר מלא, ולא נגרם לו כל הפסד. הוא גם חזר לקאנטרי ולפעילות מלאה. התובע לא התלונן בפני מומחה ביהמ"ש כי יש לו קשיים בעבודתו כנהג משאית, ובבדיקתו התהלך ללא צליעה.

94. בתצהירו מספר התובע שקרים על הכנסותיו לפני התאונה ואחריה, ועל הפסדים שכביכול היו לו עקב התאונה.

95. בכתב התביעה טען התובע כי הינו נהג משאית שכיר והשתכרותו נפגעה. התובע עשה כל מאמץ כדי להסתיר, הן מהמל"ל והן מהנתבעות, כי למעשה עבד אצל בת זוגו. בשלב הגשת תצהירי העדות הראשית שינה גרסתו וטען כי משנת 2005 החל לעבוד בעסק של אשתו אשר בבעלותם. למעשה, התובע עבד כשכיר בעסק עוד משנת 1999, וכי בת זוגו, גב' אסתר חן, אינה אשתו, והעסק אינו בבעלות שניהם.

96. תלושי השכר: בשנת 2005 השתכר התובע 3,000 ₪ בחודש.

בתחילת שנת 2006 הוא השתכר שכר זהה, אך לפתע בחודש 5/06, זמן קצר לפני התאונה, הועלה שכרו כביכול ל-3,500 ₪. בחודש 7/06 עלה פתאום שכרו ל-5,000 ₪ לחודש.

התלוש של חודש 7/06 נרשם כרגיל ביום 15.8.06, דהיינו – חודש ושלושה שבועות לפני התאונה.

בפועל הודפסו כל התלושים אשר הוגשו רק ביום 26.1.10, דהיינו – 3 שנים אחרי התאונה. ברור כי ברגע שהתרחשה התאונה, שונה שכרו של התובע באופן פיקטיבי בשיתוף פעיל של בת זוגו.

97. הפסדי שכר בעבר: התובע טען כי נעדר מעבודתו עד ליום 10.1.07. ברם בטופס רציפות הביטוח (נ/7) ניתן לראות כי כבר בחודש 12/06 הוא חזר לעבוד בחברת מובילי מעונה (שכר 759 ₪), ועבד אצלה גם בחודש 1/07 (שכר 2,736 ₪).

בשנת 2007 השתכר התובע (לפי מוצג נ/7) שכר כולל של 82,457 ₪, דהיינו 6,871 ₪ לחודש, דהיינו יותר ממה שהשתכר ערב התאונה.

בשנת 2008 הוא השתכר 57,144 ₪, דהיינו – 4,762 ₪ לחודש, דהיינו – יותר ממה שהשתכר ערב התאונה.

מנתונים אלו עולה כי התובע נעדר מהעבודה חודשיים בלבד והפסדו בגינם 8,000 ₪; התובע חזר לעבוד בדצמבר 2006; במשך לפחות שנתיים לא נגרם לו הפסד השתכרות כלל.

98. התובע לא סיפק מידע או מסמכי השתכרות משנת 2009 עד היום.

99. סה"כ הפסדי שכר לעבר: 8,000 ₪.

100. הפסדי שכר בעתיד: לתובע נכות של 10%, אבל היא כנראה אינה תפקודית. עובדה כי אחרי חודשיים חזר לעבודה ולשכר מלא עד היום.

בנסיבות אלה יש לבצע חישוב גלובלי, שיהווה כ-50% מהחישוב האקטוארי עד גיל 67, תקופת 13.6 שנים. לצורך הדיון הניחו הנתבעות כי השכר היה אפילו 5,000 ₪ לחודש:

33,435 = 50% X 133.7401 X 10%X 5,000.

101. עזרת צד ג': התובע לא ציין כי נזקק לעזרת אחותו בעבודות משק הבית במסגרת תצהיר תשובות לשאלון. התובע נעדר מעבודתו בקושי חודשיים וחזר לתפקד כרגיל. הנתבעות מוכנות לפצות אותו בסך של 1,000 ₪.

102. הוצאות: התובע לא צירף לתצהירו אף קבלה ולא פירט כמה הוצאות נגרמו לו. התובע קיבל במסגרת קופ"ח את כל הטיפולים ולא הוציא אגורה מכיסו. אין לפצותו בגין ראש נזק זה.

103. כאב וסבל: על 10% נכות מקובל לחשב פיצוי בסך 30,000 ₪.

104. סה"כ נזקו של התובע: 72,430 ₪.

105. מכל מקום, יש לדחות את התביעה בהיותה תביעת מרמה, כי לפי העובדות האמיתיות אין להטיל על הנתבעות אחריות, ולחייב את התובע בהוצאות לדוגמה.

דיון והכרעה

106. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך 6.10.06 התובע, אשר היה מנוי אצל הנתבעת 1, שיחק כדורגל במגרש הכדורגל אשר שייך לנתבעת 1 ונפצע ברגלו הימנית.

עובדה זו מתוארת בדו"ח התאונה אשר מילא מר מן. אין תאריך על דו"ח זה אך הוא מתאר את התאונה כ – "במהלך משחק כדורגל של חוג המנויים סובב את הברך ברגל ימין". הדו"ח מתאר כי התובע פונה באמצעות הבן ומי שטיפל בו במקום היה אדם בשם מאיר, שהוא אחד השחקנים ועוד מפורט בדו"ח כי היו עדים לתאונה והם: יוסי אדרי, מיכה אדרי ויוסי אוחיון.

107. התובע הגיע לביה"ח בנהריה ביום למחרת, דהיינו – 7.10.06. גיליון חדר המיון קשה מאוד לפענוח, אפשר להבין בהקשר הדברים כי לתובע יש כאבים בברך ימין שנגרמו במהלך ספורט.

108. ממסמך מיום 11.10.06 של קופ"ח כללית נכתב כי התובע פנה לחדר מיון עקב כאבים חזקים בברך ימין לאחר משחק כדורגל. במסמך הרפואי אותו כתב ד"ר אדמוני ביום 25.10.06 הוא מציין כי מדובר בביקור חוזר, כאשר שבועיים וחצי קודם לכן "חבלה סיבובית במשחק – קליק עבה בברך ימין ומאז סובל". באותו מסמך כתוב כי לתובע היה מצב קודם שבו היה קרע של שני מיניסקוסים והרצועה הצולבת הקדמית שנגרמו בתאונת ספורט.

109. לאחר בדיקות מעקב נשלח התובע לבדיקת M.R.I אשר הראתה כי לתובע נגרם קרע במיניסקוס הליטרלי.

110. התובע פנה לביטוח הלאומי ובתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בתאונה (נספח א' לתצהיר התובע ו- נ/1) מיום 2.11.06 כתוב בתיאור התאונה לפי דברי הנתבע: "בזמן משחק כדורגל בתאריך 6.10.06 הורגש כאב חזק בברך ימין".

בטופס התביעה לתשלום דמי התאונה (נ/2) מיום 31.10.06 בתיאור התאונה נכתב: "סיבוב ברגל ימין ולא יכול ללכת". גם בטופס זה נכתב כי העדים לתאונה הם יוסי אדרי, מיכה אדרי, יוסי אוחיון.

111. הפעם הראשונה בה יש אזכור לטענה כי התובע נפגע משום שרגלו נתקעה בבור היא בחוות הדעת הרפואית מטעמו של ד"ר דניאל.

112. בטופס גביית הודעתו של התובע ע"י חוקר מטעם הנתבעות, מר מאיר לזר (נ/4), נאמר על ידו כך: "... השחקן שרץ מולי עשה לי הטעיה והסתובב לכיוון שני לאורך המגרש, ואני הסתובבתי מימין לימין (הסתובבתי ימינה) עשיתי זאת בכזאת מהירות הרגל שלי נתקעה באדמה, וכל הגוף שלי הסתובב על הברך. כל המגרש שמע "קנאק" חזק, וכולם רצו מיד אליי. נפלתי לרצפה וכולם רצו אליי. המדריך של הקנטרי לא היה, לא אפשרתי לאף אחד לגעת בי, בהתחלה הייתי נבוך ואמרתי הכל בסדר, בחור ערבי (שוטר) היה מנוי בקנטרי, גדול מידות, הוא הרים אותי ואני דילגתי ברגל שמאל והגעתי לרכב".

113. לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות ובסיכומי טענות הצדדים, המסקנה היא כי אין מנוס מדחיית התביעה.

114. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו מבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". התובע לא הוכיח, אף לא עד כדי המאזן הנדרש במשפט האזרחי כי הנתבעות אחראיות לנזק אשר נגרם לברכו הימנית כמתואר בכתב התביעה.

115. העדויות מטעם התובע הן שלו עצמו, של בנו גל ושל העד רפי אוסמו. עדות התובע ובנו גל היא אכן עדות יחידה של בעל דין, עפ"י סע' 54 לפקודת הראיות. ב"כ התובע אינו מתעלם מכך אך סבור כי מספר גורמים יש בהם כדי לסייע ולהוות תמיכה לעדות זו.

116. אני מקבלת כי ההשערה כי הימנעותו של מר אוסמו מלהעיד לטובת התובע היא בגלל שיש לו קשרים עם הקנטרי, דהיינו – הנתבעת, לא הוכחה. מה עוד שמר אוסמו העיד כי כבר איננו מנוי שם זמן רב והכחיש את הטענה כי אמר דברים אלו לבת זוגו של התובע, אך אין בכך כדי להועיל.

117. נותרו אם כך עדויותיהם של התובע ובנו גל.

עפ"י פקודת הראיות סעיף 54 מדובר בעדות יחידה של בעל דין ויש צורך בהנמקה מיוחדת על מנת לקבוע גורלה של תביעה עפ"י עדות יחידה ואין די בכך כי בית המשפט יקבע שהוא מאמין לעדים.

אין רבותא לכך שהתובע העיד כאשר בנו לא היה באולם ולהפך. היה ברור מתוכן התצהירים והעדויות שנעשה ניסיון לתאם את העדויות ביניהם, למרות זאת היו סתירות היורדות לשורשו של עניין כפי שציינה ב"כ הנתבעות בסיכומיה. אכן, לעיתים סתירות מלמדות דווקא על כך שלא היה תיאום, אך במקרה זה, ובהתחשב בנסיבות נוספות כפי שיפורט להלן, הסתירות אינן מאפשרות מתן אמון מוחלט בעדויותיהם של התובע ובנו.

118. אין זה מתקבל על הדעת שאילו התובע היה נתקל בבור עמוק ונופל בעת המשחק לא היה אומר דבר וחצי דבר בזמן אמת, כאשר יצא מן המגרש, למי מאנשי הקנטרי. התיאור של התובע ובנו כסובל מכאבים קשים, איננו מתיישב עם התנהלות של יציאה בשקט ממגרש הקנטרי מבלי לומר דבר, במיוחד כאשר היה מי מהשחקנים שיסייע לו ועדים נוספים.

119. עדותו של מר מן כי על מנת לצאת מהמגרש יש לצאת דרך מהקבלה, המורחקת כ- 100 מ' בלבד, תומכת בטענה כי אין זה הגיוני שהתובע יצא מן המגרש מבלי לומר דבר וחצי דבר, לאיש מאנשי הנתבעת.

120. לטענת התובע, היו נוכחים במגרש עוד אנשים, איש מהם לא אמר דבר? המשחק המשיך להתנהל למרות הפציעה? למרות שיש בור? הדברים אינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בכל התיעוד הרפואי הראשוני התובע איננו מזכיר כלל ועיקר בור, אשר בגללו נפל. ד"ר אדמוני כותב: "חבלה סיבובית" והדבר מתיישב עם דברי הבן גל, כי הברך לא נגעה באדמה, ועם התיאור של תנועה נדרשת לאור הטעייה של השחקן היריב.

121. לא למותר לציין כי ניסיון החיים מלמד שאילו היה התובע נתקע ברגלו בבור הרי לא רק ברכו היתה נפגעת אלא גם קרסול רגלו ולכך לא נמצא כל תיעוד רפואי, וגם נאמר כי לא נפגע בכל מקום אחר.

122. הגיונית יותר הגרסה הראשונית של התובע, דהיינו – שתוך כדי משחק, תוך כדי תנועה סיבובית לא טובה נפל ונפגע בברכו.

123. אני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי לרועץ לנתבעת עומדת העובדה שהחוקר מטעמה לא העיד, לא הוגש דו"ח החקירה ובד"כ כאשר אין מגלים לבית המשפט את כל החקירה הדעת נותנת כי יש באמתחת החוקר ראיות אשר היו יכולות לסייע לתובע ומשום שאין הנתבעות רוצות לגלותן, הן נמנעות לחלוטין מלהזמין את החוקר לעדות.

124. בענייננו, הנתבעת הסתפקה בהגשת נ/4, דהיינו הודעה של התובע לחוקר, שם לא נאמר כי התובע נתקל בבור אלא רק באדמה.

125. התובע טען בסיכומיו כי ייתכן ואמר זאת אך העובדה נשמטה מהדו"ח כפי שנשמטו דברים אחרים – גם זו אפשרות, אך על מנת להוכיחה, היה על ב"כ התובע לדרוש לחוקרו. משלא נעשה כך הדבר, הרי השערה זו נשארה בגדר השערה בלבד ללא כל משקל ראייתי.

126. למעלה מן הצורך אומר, כי טענת התובע שהמגרש היה מלא במהמורות מטילה עליו אחריות לא מעטה, אם אומנם נפל ונפצע כאשר רגלו נתקלה בבור, ניתן לצפות מאדם מבוגר הער לסכנות במגרש מלא מהמורות כי לא ישחק במגרש.

127. לא מדובר במשחק חובה מכל סוג שהוא והתובע מרצונו נכנס לשחק במגרש.

עדות העד רפי אוסמו:

128. חלק מראיות התביעה בטרם החלה שמיעת הראיות היה תצהירו של מר אוסמו. עפ"י התצהיר אשר נחתם בפני עו"ד רונן בתאריך 16.11.08 מר אוסמו היה נוכח בזמן המשחק בו נפצע התובע והוא ראה במו עיניו כי רגלו של התובע נתקלה בשקע עמוק. בנוסף לכך הצהיר לכאורה מר אוסמו כי ימים ספורים לאחר התאונה נערכו עבודות שיפוץ במגרש הספורט, שיזרעו את הדשא ותיקנו את השקע (הבור) שממנו נפגע התובע.

129. כפי שתואר לעיל, הופעתו של מר אוסמו בבית המשפט היתה רק לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה. יחד עם זאת, מר אוסמו הודיע לבית המשפט כי היעדרותו היתה מסיבות רפואיות, היות ועבר ניתוח בגבו ולא הבין כי עליו להודיע לבית המשפט שהוא לא יכול להתייצב.

130. דבריו של עו"ד נחשון בפתח הישיבה ביום 11.4.13 מדברים בעד עצמם. לדברי מר אוסמו הוא לא חתם על התצהיר בפני עו"ד אלא חתם עליו במספרה שלו. תצהירו של מר אוסמו לא הוגש כראייה ע"י עו"ד נחשון לאור הדברים הללו והוא למעשה ביקש להכריז עליו כעד עוין.

131. מר אוסמו העיד כי המקרה עצמו לא זכור לו, מה שזכור לו הוא כי בת זוגו של התובע, שהיתה לקוחה שלו, הופיעה אצלו לפני 4 שנים, שאלה על המקרה ומאז לא הפסיקה להתקשר אליו. מר אוסמו עמד על כך כי הוא לא חתם בפני שום עו"ד, אבל יכול להיות שהיא, דהיינו – בת זוגו של התובע, נתנה לו לחתום על כל מיני דברים.

132. המשך חקירתו של מר אוסמו בין ע"י עו"ד נחשון ובין ע"י ב"כ ההגנה, איננה מועילה לאיש. המסר בעדותו היה כי בת זוגו של התובע היא זו שכל הזמן התקשרה ולחצה עליו שהוא חייב להגיע לבית המשפט למרות שכל מה שהיא אמרה לו זה שהוא חייב לבוא ולהגיד מה הוא ראה.

הוא מעולם לא ראה את התובע ומעולם לא דיבר איתו אלא רק עם בת זוגו.

133. בסיום חקירתו אמר כי פעם היא אמרה לו שהוא צריך להיפגש עם עו"ד שיגיד לו מה להגיד ואף הוסיף כי לאחר שקרא את האזהרה בתצהיר שכל מה שכתוב הוא אמת, הוא לא היה חותם על דבר כזה אם הוא לא היה בטוח בכך.

מכל האמור לעיל, מבלי להתייחס לשאלה אם מר אוסמו אמר אמת או לא אמת, תצהירו ועדותו אינם יכולים להועיל לאיש מהצדדים ואין להם משקל לצורך הכרעה בתיק.

134. לא למותר לציין כי עיון בתצהיר מעלה ספקות, דהיינו – התצהיר מורכב משני עמודים, כאשר תיאור המקרה מופיע בעמוד 1, למרות שלכאורה באותו עמוד יש מקום גם לחתימת המצהיר וגם לאישור עוה"ד, הרי בעמוד נפרד בלבד מופיע אישורו של המצהיר וחתימתו ואישורו של עו"ד רונן.

צורה זו של התצהיר ותוכנו המאוד מגמתי אף הם מעוררים תהיות.

כאמור, המסקנה היא כי אין לתת משקל לתצהירו/עדותו של מר אוסמו, והופעתו בבית המשפט אף תרמה לגריעה במהימנות שניתן היה לייחס לגרסת התובע.

ההגנה

135. ההגנה הסתפקה בהצגת ההודעה אותה החוקר רשם במהלך השיחה שלו עם התובע, את תקליטור השיחה והתמליל (נ/4, נ/5, נ/6).

ב"כ ההגנה נשענת בסיכומיה על הטענה כי התובע אישר בפני החוקר, כי רגלו נתקעה באדמה והטענה כי אילו רגלו היתה נתקעת בבור היה מציין זאת במפורש.

136. האזנתי לתקליטור נ/5, עיינתי בתמליל (נ/6) ובטופס גביית עדות אשר הוגש גם בכתב וגם הודפס (נ/4). כאשר קוראים את נ/4 לבד, ניתן היה לחשוב כי מדובר בהודעה רצופה שנמסרה בגוף ראשון ע"י התובע. כאשר שומעים את התקליטור ומעיינים בתמליל מתברר כי טופס גביית העדות הוא עריכה שנעשתה ע"י מאן דהוא, מהתמליל, כאשר לא תמיד הדברים נאמרים ברצף ואף לא באותו סדר כרונולוגי, כפי שהיא מופיעה בהודעה.

137. עריכת טופס גביית עדות בצורה זו מעוררת מורת רוח, מהווה הטעייה ומטילה ספק בנכונות ואמיתות הליך החקירה כולו.

138. לא למותר לציין כי במספר מקומות לא מועט אין בתמליל גם מה שנאמר בתקליטור וגם לא תמיד היה אפשר לשמוע את כל מה שנאמר.

139. על כן, אינני מקבלת את טענת ההגנה כי מתוך "ההודעה" של התובע ניתן ללמוד כי התובע לא אמר שרגלו נתקעה בבור.

140. החוקר הופיע לבית המשפט אך שוחרר ועל כן אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי העדרו של החוקר מבית המשפט ותיק החקירה מלמדים על כך כי היו בתיק החקירה ראיות אשר לו היו מובאות בפני בית המשפט היו פועלות לרעת ההגנה ולטובת התובע.

בהקשר זה יש לומר, כי מלכתחילה התובע ציין מי הם העדים שהיו נוכחים בזמן האירוע. התובע לא הצליח לאתר אותם, אך חזקה על משרד חקירות שיכולתו לאתר עדים גדולה מזו של התובע ואחת משתיים: או שהצליח החוקר לאתר אותם, גבה מהם הודעות ואכן הן פועלות לרעת הנתבעת או שכלל לא ניסה. כך או אחרת בכך שהחוקר, מר מאיר לזר, אשר הופיע לבית המשפט לא נחקר כלל ואף שוחרר, נמנע מבית המשפט המידע אם הצליח לאתר את העדים ואם גבה הודעות מעדים אחרים, בין אם לטובת התובע ובין אם כנגדו.

מועד השזרוע

141. אני מקבלת את טענת התובע כי סביר להניח שהשזרוע היה בחודש נובמבר לקראת החורף.

אכן אין בכך שהחשבונית הוצאה בחודש ינואר כדי ללמד מתי בוצע השזרוע.

מר מן עצמו הודה כי יש לו רישום מדויק של מועדי השזרוע ואם לא צירף אותו לתצהירו סביר להניח כי היה זה תואם את גרסת התובע שהשזרוע אכן נעשה בחודש נובמבר, וכאשר בא לצלם את המגרש הוא היה סגור.

142. יחד עם זאת, אין בכך כדי לומר שהשזרוע נעשה בגלל התאונה, ידוע ששזרוע מגרש כדורגל, גם כפי שהעידו עדי הנתבעת, ועדות זו לא נסתרה, נעשה מדי שנה ושנה.

143. אין בכל האמור לעיל להוות נימוקים על מנת לקבוע כי יש לקבל את עדות התובע וגל שהיא עדות יחידה של בעל דין על מנת שיהא בכוחה לקבל את התביעה.

144. הגורם המכריע לאי קבלת התביעה הוא העדר אזכור הבור במסמכים הרפואיים הראשונים ובתביעה לביטוח לאומי, וההתייחסות לחבלה סיבובית בברך.

145. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות.

146. בשולי פסק הדין : עניין עדותו של מר אוסמו והתצהיר אשר נחתם או לא בפני עו"ד רונן מצריך בירור בין בלשכת עורכי הדין בין במשטרת ישראל. ב"כ הצדדים יפעלו בעניין על פי שיקול דעתם.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ד, 23 יוני 2014, בהעדר הצדדים.