ע"י ב"כ עו"ד זהבה פלושניק

פסק דין

1. בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: "החוק"). התובעת ילידת 5.11.1958 נפגעה בתאונת דרכים מיום 29.11.02 (להלן: "התאונה"), בהיותה בת 44, עת איבדה שליטה על רכבה והוא התהפך. רכבה היה מבוטח על ידי הנתבעות על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970. הנתבעות אינן חולקות על חבותן בתיק, המחלוקת היא לעניין הנזקים אשר נגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה.
2. לשם בחינת מצבה הרפואי של התובעת מונו שני מומחים בתיק. בתחום האורתופדי מונה ד"ר רמי דוד, אשר הגיש חוות דעת רפואית מיום 15.5.11. בחוות דעתו קבע ד"ר דוד כי התובעת אינה סובלת מנכות אורתופדית שמקורה בתאונה הנדונה. בחוות דעתו המליץ ד"ר דוד למנות מומחה בתחום הנוירולוגי וזאת לשם בחינת תלונותיה של התובעת על סחרחורות והפרעות בשיווי משקל. בית המשפט מינה את פרופ' שדה כמומחה בתחום הנוירולוגי. פרופ' שדה הגיש חוות דעת רפואית מיום 23.1.12 במסגרתה נקבע כי אין לתובעת נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ולא נשלחו להם שאלות הבהרה.
3. התובעת הגישה תצהיר מטעמה בו טענה כי איבדה שליטה על רכבה עקב תנאי הדרך והרכב התהפך, עוברי אורח סייעו לה לצאת מהרכב והיא המתינה ברכב עד להגעת אמבולנס למקום, אשר פינה אותה לבית החולים הדסה עין כרם כאשר היא סובלת מכאבים חזקים בגב התחתון המלווים בתחושת נימול ברגליים. לאחר סידרת בדיקות שוחררה לביתה. לטענתה המשיכה לסבול מכאבים והייתה מרותקת למיטה במשך 3 חודשים. כמו כן ציינה בתצהירה כי במשך השנים מאז התאונה עברה טיפולי כירופרקטיקה ופיזיותרפיה ללא הטבה במצבה. לטענתה הפסיקה הטיפולים היות ולא חל שיפור במצבה אך חזרה עליהם כעבור מספר שנים כשהמצב החמיר.
4. התובעת מנהלת חשבונות במקצועה ציינה בתצהירה כי טרם התאונה עבדה כמנהלת חשבונות עצמאית ושכירה. לטענתה עד יולי 2002 עבדה כשכירה במשרדו של אביה. באוגוסט 2002 שאפה להתקדם והחליטה לעבוד כעצמאית. לטענתה לאחר שחזרה לעבודה, שלושה חודשים לאחר התאונה, לא הצליחה להמשיך בדרכה כעצמאית, על אף נסיונותיה בשנים 2003-2004, ועל כן חזרה להיות שכירה במשרדו של אביה.
5. לטענתה במהלך 3 חודשי אי הכושר לא עבדה כלל ונגרמו לה הפסדי שכר. לאחר מכן ועד לסוף שנת 2003 במשך 10 חודשים עבדה בהיקף של 4 שעות עבודה ביום. לטענתה כמעט ולא הייתה לה הכנסה חייבת במס בשנת 2003.
6. בפתח סיכומיה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף היות והוגשה בשיהוי וסמוך למועד התיישנות התביעה. דין טענה זאת להדחות. "שיהוי בהגשת תביעה נוצר מקום בו יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לפיכך, בכדי שייקבע כי תביעה הוגשה בשיהוי על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה; או כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה; או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובע" ראו ברע"א 8630/05 ניר שיתופי נ' עיריית הוד השרון (לא פורסם, 10.4.07). במקרה הנדון לא הוכיחה הנתבעת כי התובעת ויתרה על תביעתה או כי הנתבעת שינתה מצבה לרעה, ועל כן אין לקבל טענת הנתבעת בעניין שיהוי.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי במקרה הנדון לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה. ראשי הנזק הנתבעים על ידי התובעת הם הפסד השתכרות לעבר, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, עזרת צד ג' וכאב וסבל.

הפסד השתכרות לעבר

1. בגין רכיב זה טוענת התובעת כי יש לפצותה בסך של 354,241 ₪. לטענתה יש לפצותה עבור הפסד עבודה מלא לחודש 12/2002 בסך של 19,868 ₪, עבור הפסד הכנסה יחסי לשנת 2003 בסך של 229,843 ₪, וכן הפסד הכנסה חלקי לשנת 2004 בסך של 104,530 ₪.
2. לטענת התובעת עבדה כשכירה אצל אביה עד לחודש יולי 2002, במקביל והחל מחודש אפריל 2002 החלה לדווח על הכנסות כעצמאית. לטענתה מייד לאחר התאונה הודיעה ללקוחותיה כי היא מנוטרלת ואינה יכולה להמשיך ולתת להם שירות וכי רק בתום תקופת אי הכושר לאחר 3 חודשים חזרה לעבוד עימם באופן הדרגתי. לאחר זמן התברר לה כי היא אינה מצליחה לחזור להכנסותיה כפי שהיו וחזרה לעבוד כשכירה אצל אביה.
3. מדוח שומה שצירפה התובעת לשנת 2002 עולה כי הכנסותיה מעסק עמדו על סך של 63,443 ₪, וכי הכנסותיה ממשכורת עמדו על סך של 73,148 ₪, סך הכל 136,591 ₪. ממוצע לחודש 11,382 ₪.
4. התובעת הציגה דוח שומה מתקן לשנת 2003 (שהוגש ביום 26.8.07) בו מצוין כי הכנסותיה החייבות במס לשנת 2003 היו בסך 1,388 ₪, כאשר המחזור העסקי עמד על סך של 36,256 ₪. עוד הציגה דוח שומה לשנת 2004 לפיו הכנסותיה החייבות במס היו 6,035 ₪, כאשר המחזור העסקי עמד על סך של 26,068 ₪, וכן הציגה טופס 106 לשנת 2004 ממנו עולה כי ביוני 2004 חזרה לעבוד כשכירה והרוויחה עד סוף שנת 2004 סך של 66,298 ₪.
5. במקרה הנדון אני סבורה כי ניתן לאשר לתובעת אובדן הכנסה ל- 3 חודשים לאחר התאונה. ראו אישורי מחלה החל מיום 29.11.02 ועד ליום 28.2.03, כפי שמציין ד"ר רמי דוד בעמ' 6 לחוות דעתו. התובעת הרוויחה סך של 11,382 ₪ ברוטו לחודש בשנת 2002. משוערך להיום ובתוספת ריבית מאמצע תקופה סך של 19,179 ₪. לאחר מס 15,966 ₪. על כן יש לפסוק לתובעת בגין 3 חודשים סך של 47,898 ₪.
6. בהתייחס לטענת התובעת כי יש לפסוק לה הפסד השתכרות גם לאחר חודשים אלו אני קובעת כי דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות. במקרה הנדון המומחים מטעם בית המשפט לא קבעו כי יש לאשר לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה ואף לא נקבע כי היו לתובעת נכויות זמניות מעבר ל- 3 חודשי מחלה. לעניין 3 חודשי אי כושר אציין כי אומנם ד"ר דוד לא ציין באופן מפורש כי יש לאשר לתובעת את 3 החודשים הללו אך ניתן להבין מחוות הדעת כי הוא אינו חולק כי בתקופה זאת הייתה התובעת באי כושר.
7. במקרה הנדון אני קובעת כי לא הוכח שהירידה בהכנסות נבעה מהתאונה, אשר כאמור לא הותירה נכות בתובעת. אין מחלוקת כי התובעת בחרה בשנת 2002 לעבור לעסוק כעצמאית בהנהלת חשבונות. אין בבחירתה זאת, הכרוכה באופן טבעי בסיכונים, כדי להוכיח כי הירידה בהכנסות בשנים 2003-2004 נובעת כתוצאה מהתאונה.
8. יתר על כן, התובעת טענה בעדותה כי היא הודיעה ללקוחות שעבדה עימם כי היא מפסיקה לעבוד עימם בגין התאונה וכי בחודש מרץ 2003, כאשר חזרה לעבוד, שבה לטפל בהם, כאשר חזרתה לעבודה הייתה באופן חלקי (עמוד 11 לפרוטוקול). אף כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת, היא לא טרחה להעיד אף אחד מלקוחות אלו, על מנת לתמוך בטענתה לעניין הפסקת העבודה והיקף העבודה לאחר התאונה, וכי נטישת הלקוחות נבעה בשל היקף עבודתה לאחר התאונה, ויש בכך כדי לפעול לחובתה.
9. לאור כל האמור אני קובעת כי יש לאשר לתובעת הפסד השתכרות לעבר ל- 3 חודשים בלבד, העומד על סך של 47,898 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ועזרת צד ג'

1. לטענת התובעת, במשך 11 שנים לאחר התאונה נזקקה לבדיקות רפואיות וטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיוטרפיה ותרופות. עוד טענה, כי היא אינה יכולה לנעול כל נעל ונאלצת לרכוש נעלים מיוחדות גדולות ורחבות וכן מדרסים. התובעת העידה בבית משפט כי פנתה לקופת חולים לקבל החזר על הוצאות אלו ופנייתה נדחתה. לטענתה צירפה לתיק המוצגים מטעמה קבלות בסך נומינאלי של 8,632 ₪. עוד טענה התובעת כי נדרשה לשאת בהוצאות בדיקות EMG בדיקות אליהן הופנתה על ידי מומחי בית משפט. לעניין זה ציינה, כי קופת החולים בה היא חברה סירבה לשאת במימון בדיקות אלו. עלות בדיקות אלו עמדה על סך נומינאלי של 1,331 ₪.
2. התובעת עתרה בסיכומיה לפצותה בסך גלובאלי של 20,000 ₪ בגין הסכומים ששילמה וכן בגין רכישת משככי כאבים בעתיד.
3. בהתייחס לעלות בדיקות EMG שביצעה התובעת בהתאם לבקשת מומחי בית המשפט, אני מקבלת את בקשת התובעת להחזר הוצאות בגין בדיקות אלו. בעניין זה טענה הנתבעת כי אין להחזיר לתובעת את הסכומים ששילמה בגין בדיקות אלו שכן התובעת בחרה לבצע בדיקות אלו במקום אשר לא אושר על ידי קופת החולים וזאת בניגוד לחובתה להקטנת נזקיה. לעניין זה אני מקבלת את טענות התובעת, כפי שעולה ממכתבי המומחים אשר צורפו לסיכומי התובעת, כי מומחי בית המשפט הפנו אותה לבתי חולים איכילוב וולפסון לביצוע הבדיקות ולא היא זאת אשר בחרה את המקום לביצוע הבדיקה. על כן יש לפצות התובעת בגין תשלומים אלו בסך של 1,331 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מאמצע תקופה סך של 1,430 ₪.
4. לעניין ההוצאות הנוספות אותן תבעה התובעת, טענה הנתבעת כי חלקן אינן קשורות לתאונה וכי על פי חוק בריאות ממלכתי זכאית התובעת לקבלת טיפולים תרופתיים, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה ותרופות במסגרת קופת החולים בה היא מבוטחת.
5. לאחר עיון בקבלות שצירפה התובעת, כמו גם בחובתה של התובעת להקטנת הנזק ולקבל השתתפות הקופה בטיפולים והוצאות רפואיות, אני קובעת כי בנסיבות אלו יש לפסוק לה בגין רכיב ההוצאות, בנוסף להוצאות בדיקות EMG, את הסך של 3,000 ₪.
6. בהתייחס להוצאות בגין הנעלה מיוחדת ומדרסים, הרי שטענותיה של התובעת בעניין זה לא גובו בחוות דעת מומחה בית המשפט, ועל כן אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה.
7. באשר להוצאות הרפואיות לעתיד אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את הצורך בהוצאות רפואיות לעתיד, זאת בהתחשב גם בכך שלא נגרמה לה כל נכות רפואית. ככל שיידרשו לתובעת טיפולים בעתיד או ביקורי רופא, התובעת זכאית לקבלם במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
8. בהתייחס לעזרת צד ג' טענה התובעת כי בתקופת אי הכושר בה שהתה במשך שלושה חודשים הייתה מרותקת למיטתה והוריה וילדיה סעדו אותה. לטענתה בשל מגבלותיה היא מתקשה בעבודות משק הבית וכי נאלצה לשכור עוזרת בית בהיקף גדול יותר מכפי ששכרה טרם התאונה. בגין רכיב זה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 5,000 ₪.
9. בהתייחס לתביעת התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג', אני מקבלת את טענת התובעת כי בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, נזקקה לעזרה בתפקודים היומיומיים, אותה קיבלה מבני משפחתה וזאת במידה אשר חרגה מעזרה שיגרתית המקובלת בין בני משפחה. יחד עם זאת אני דוחה את טענתה כי לאחר התאונה נדרשה להעסיק עזרת צד ג' בשכר באופן מוגבר לתקופה טרם התאונה. טענה זאת לא הוכחה על ידי התובעת. התובעת לא הביאה כל אסמכתה להוכיח כי בתקופה לאחר התאונה העסיקה עזרת צד ג' העולה על העזרה לה נזקקה טרם התאונה. על כן אני קובעת כי יש לפצות התובעת בגין עזרת צד ג' בסך של 1,000 ₪.
10. לאור כל האמור, אני קובעת כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר ובגין הוצאות רפואיות בסך של 5,430 ₪.

כאב וסבל

1. בגין רכיב זה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 20,000 ₪. מנגד עתרה הנתבעת לפסוק לתובעת בגין רכיב זה את הסך של 2,000 ₪.
2. לתובעת כאמור לא נותרה כל נכות בגין התאונה. כמו כן התובעת לא אושפזה בבית חולים בעקבות התאונה. בנסיבות העניין אני פוסקת לתובעת בגין רכיב זה את הסך של 8,000 ₪.

עלות חוו"ד מומחי בית משפט

1. הנתבעות עתרו לחייב התובעת בתשלום שכרם של מומחי בית המשפט וזאת לאור העובדה כי המומחים קבעו כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. לעניין זה אני דוחה את טענות הנתבעת. במקרה הנדון נמצאה ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה בתחום האורטופדי. כמו כן מינויו של המומחה בתחום הנוירולוגי נעשה בהמלצתו של המומחה בתחום הנוירולוגי. על כן אין בנסיבות אלו אף כי לא נקבעה לתובעת נכות צמיתה כדי להצדיק חיוב התובעת בעלות חוות דעת המומחים.

סוף דבר

1. אני פוסקת לתובעת את הפיצויים להלן :

הפסד השתכרות לעבר 47,898 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעה 4,430 ₪

עזרת צד ג' 1,000 ₪

כאב וסבל 8,000 ₪

סך הכל 61,328 ₪

1. אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 61,328 ₪ בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור של 15.34%.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.