פתח דבר

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 03.11.2009 כנגד מרינה ילמקוב, ולדמיר ילמקוב וסרגיי ילמקוב (להלן: "המבקשים"). וזאת בהעדר הגשת בקשה רשות להגן מטעמם במועד שנקבע לכך על פי הדין.

שלמה פיזנטי (להלן: "המשיב") הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים לתשלום סך של 6,400 ₪ בגין הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 14.05.2008.

להלן עיקרי טענות המבקשים

1. המבקשים הינם עולים יוצאי חבר העמים, אנשים קשיי יום, וכי לא ידעו כיצד להתגונן. לא ידעו כי נפתחו נגדם 2 תיקי הוצאה לפועל ושמתנהלת נגדם תובענה עד לשנת 2018.
2. מבקשת מספר 1 סובלת מנכות צמיתה בגובה 100%. וטוענת, כי נודע לה על פסק הדין בחודש 07/2018.
3. למבקש מספר 2, נודע על קיומם של 2 תיקי הוצאה לפועל בתאריך 13.05.2019 עת קיבל צו עיקול מבנק מזרחי.
4. המבקשים טוענים כי לא ידעו שמתנהלת נגדם תובענה עד לשנת 2018, המבקשים הם חסרי כל ידע משפטי,המבקשים טוענים כי לא זומנו לבית המשפט.
5. המבקשים טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה, על פי אישור המסירה עולה כי ההמצאה בוצעה על ידי הדבקה, כמו כן עולה כי משיב מספר 1 הוא ביצע את ההדבקה בעצמו.
6. מבקשת מספר 1 מכחישה כי חתמה על אישור המסירה, וכי לא צורף תצהיר מוסר.
7. המבקשים טוענים כי ביום 22.06.2009, קיבלו את מכתב ההתראה שמורה להם לעזוב את המושכר, ועזבו את הדירה בתחילת חודש 07/2009 לדירה בכתובת רחוב אברהם שפירא באשדוד, בעקבות כך המבקשים טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה, ולכן גם לא הגישו כתב הגנה.
8. המבקשים טוענים כי המשיב לא צירף שאילתא ממשרד הפנים על מענם המעודכן.
9. מבקש מספר 2 טוען כי ידע על החוב רק עם הטלת העיקול על חשבון העו"ש שלו, בנוסף מבקש מספר 3 טוען, כי המשיב פעל נגדו רק בחודש 05/2019.
10. זאת ועוד, המבקשים טוענים כי המשיב לא פעל לגביית החוב, ונתן לחוב לתפוח דבר הנעשה בחוסר תום לב.
11. לעניין סיכויי ההגנה, טוענים המבקשים כי בכתב התביעה המשיב טען לסכום של 6,400 ₪, ומנגד במכתב ההתרעה שלא הגיע לנתבעים, טען המשיב לסכום של 4,000 ₪.
12. באשר למאזן הנוחות, בביטול העיקול, הרי המשיב אוחז בשטרות המבקשים. בנוסף המבקשים טוענים כי שלושת המבקשים מעוקלים, ולכן הנזק אשר נגרם להם הינו נזק כבד ביותר של מערך ההחיים.
13. לאור האמור לעיל, יש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

להלן עיקרי טענות המשיב

1. לטענת המשיב כי ניתן פסק דין על פי מסירה כדין, וכבר משנת 2012 יודעים המבקשים על פסק הדין והגישו בקשות שונות לעניין הקלה בתשלום. יתרה מכך, בבקשות שהוגשו לעולם לא ערערו המבקשים על תוקף פסק הדין ולא טענו כי לא בוצעה מסירה.
2. לטענת המבקשים כי לא בוצעה מסירה, אינה מפורטת כנדרש בתצהיר אלא אמירה כללית ולאקונית והיא עומדת בניגוד מפורש למסמכים שהוגשו בפני בית המשפט וראש ההוצאה לפועל, והיא נולדה לראשונה היום.
3. לטענת המשיבים בעניין פסק הדין, אין כל טענה כי ניתן שלא כדין. המבקשים מודים כי לא שלמו את שכר הדירה ובהסכם עצמו קיים סעיף פינוי בהעדר תשלום שכר דירה.
4. בנוסף לכך, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור של 10 שנים מיום המסירה, ובאיחור של 7 שנים מהמועד בו עולה בבירור כי היו מועדים לקיומו של פסק הדין.
5. לאור האמור לעיל, יש לדחות בקשה זו.

דיון והכרעה

1. הלכה מקדמת דנא הינה, כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק, והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד –1984.
2. מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל – דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". (ר' א' גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית, עמ' 281).
3. בענייננו, המבקשים טוענים כי לא ידעו על ההליך. שכן, מעולם לא קיבלו את כתב התביעה ואת פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
4. מנגד, המשיב טוען כי ההמצאה בוצעה כדין לכתובת המבקשים ביום 09.08.2009.
5. עם זאת, מכיוון והוגשה בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין על ידי המבקשים, הרי שבית המשפט ישקול את הטעמים להארכת מועד להגשת הבקשה וישקול מדוע הבקשה להארכת מועד לא הוגשה במועד ואת סיכויי ההגנה ועל כן אין למבקשים זכות לבטל את פסק הדין מחובת הצדק אלא משיקול דעת בית המשפט.
6. לעניין זה, קובע זוסמן בספרו:

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו (של המבקש – י.ג) לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?"

(י. זוסמן, סדר הדין האזרחי – מהדורה שביעית, בע' 738).

1. לטענת המבקשים סיבת המחדל לאי ההתייצבות או אי ההתגוננות, נעוצה כפי שפורט לעיל, בחוסר ידיעה אודות ההליך המתנהל נגדם, עקב כך שלא בוצעה מסירה כדין.
2. בעניין זה, המבקשים מציינים כי בחודש 07.08.2018 הובאה לידיעתם ההליך המתנהל כנגדם. אך עולה מהבקשה לביטול פסק הדין כי הבקשה הוגשה רק ביום 06.06.2019. המבקשים לא הציגו כל טיעון שיש בצדו ממש נימוק מיוחד להארכת מועד בטרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אלא שאף לא הציגו כל טיעון שיש בצדו ממש ושבעטיו הוגשה הבקשה באיחור כה רב של 9 שנים. כמו כן, מנספח שצורף על ידי המשיב לתגובתו לבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי המבקשים הגישו בקשה בשנת 2013 ללשכת ההוצאה לפועל לעניין הליכי הגבייה. על כן אין אלא להסיק כי התנהלותם זו מהווה זלזול בבית המשפט, וכי ידעו על ההליך בהוצאה לפועל.
3. לעניין סיכויי ההגנה ,המבקשים טוענים כי נותר להם חוב של על סך 4,000 ₪ בלבד, בגינו ניתנו המחאות ונפתחו תיקי הוצאה לפועל.
4. עוד טוענים המבקשים, כי הם פינו את הבית מרצון ולא היה כל מקום להגיש תביעת פינוי נגדם, והתובע עשה זאת רק כדי לזכות בשכר טרחה.
5. אין ממש בטענות המבקשים. הם מודים בעצמם שהם חייבים בגין שכירות בסך של 4,000 ₪, כמו כן הם לא סותרים את כתב התביעה באמצעות מסמכים וטענתם בעניין שכר הטרחה שבגללו הוגשה התביעה אינה נכונה, מאחר והתובע כלל לא קיבל שכר טרחה במסגרת פסק הדין.

סוף דבר

1. לאור מכלול האמור אני קובע כי סיכויי הגנתם של המבקשים קלושים, כי הטענות הועלו בשיהוי ניכר, ואין בהם כדי להצדיק ביטול פסק הדין, בהעדר הסבר ראוי לעיכוב הארוך בהגשת הבקשה.
2. אשר על כן הבקשה לביטול פסק דין נדחית.
3. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.