בפני תביעה ותביעה שכנגד שבבסיסן התקשרות בין התובע, קבלן בנייה, לבין הנתבע, בעליו של בית בבית לחם הגלילית, לשיפוץ בית הנתבע.

רקע:

1. הנתבע/התובע שכנגד (שלהלן יכונה – הנתבע) רכש בית בבית לחם הגלילית. מדובר במבנה ישן בן כמאה שנים (טמפלרי), מוגדר לשימור. התובע/הנתבע שכנגד (להלן יכונה – התובע) הוא קבלן בניה.

2. הנתבע ביקש לשפץ את המבנה. הוא שכר את שירותיו של מהנדס בשם מיכאל מרגולין (להלן – מרגולין), המתמחה במבנים לשימור, אשר עבד באותה עת במועצה לשימור אתרים. מרגולין הכין עבור הנתבע כתב כמויות לביצוע השיפוץ לצורך עריכת מכרז לביצוע העבודה.

3. ביום 16.03.2002 התקשרו התובע והנתבע בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ ובניה, וזאת לאחר שהצעתו של התובע נבחרה מבין הצעות של קבלנים אחרים ובהמלצת מרגולין (להלן – ההסכם). על פי ההסכם, הצעת המחיר של התובע לביצוע העבודות עמדה על סך 297,779 ₪ והוא התחייב להשלים את מלאכת השיפוץ עד ליום 30.06.2002. להסכם צורף כתב כמויות לביצוע העבודה (להלן – כתב הכמויות).

4. על-פי האמור בהסכם, כתב הכמויות מהווה אומדן ואין בו כדי למצות את התחייבויות הקבלן על פי ההסכם (סעיף 52(1) להסכם). עוד הוסכם, כי הכמויות שיבוצעו הלכה למעשה תקבענה על סמך מדידות שתעשנה על ידי מפקח מטעם הבעלים והקבלן בהתאם לשיטה המפורטת בכתב הכמויות, ו/או על סמך חישובי כמויות שיוגשו על ידי הקבלן ויאושרו על ידי המפקח (סעיף 52(2)). עוד נקבע בהסכם, כי אחת לחודש יגיש הקבלן למפקח חשבון שיפרט את אומדן העלויות של עבודות השיפוץ שבוצעו עד למועד אליו מתייחס החשבון, לצורך אישור תשלומי ביניים לקבלן (סעיף 54). שכר החוזה הסופי ייקבע על בסיס הכמויות שנמדדו לפי האמור לעיל (סעיף 55(2) להסכם).

5. מרגולין שימש מטעם הנתבע כאיש מקצוע לפיקוח על הבניה. הגדרת התפקיד של מרגולין בכל הנוגע לממשק עם הקבלן (התובע) והפיקוח על החשבונות שהגיש, לא היתה ברורה לחלוטין, כפי שיפורט בהמשך.

6. במהלך הבניה, הצדדים חתמו על תוספות להסכם, בהן עוגנו הסכמותיהם לביצוע עבודות נוספות על-ידי התובע.

7. ביום 18.10.02 הגיש התובע לנתבע חשבון בסך 542,874 ₪ (כולל מע"מ) (להלן – חשבון התובע או – חשבון אוקטובר). לאחר מכן הגיש התובע לנתבע חשבונות לעבודות נוספות בסך 109,615 ₪ (כולל מע"מ). סה"כ עלות העבודה עפ"י חשבונות אלה עמדה איפוא על 698,150 (כולל מע"מ), סכום החורג בהרבה על הצעת המחיר כפי שנכללה בהסכם.

8. נוכח החריגה הגדולה מאומדן עלות העבודות, ומשחשבון אוקטובר הוגש בדיעבד בגין מספר חודשים במרוכז, פנה הנתבע למהנדס בשם איסק קייסרמן (להלן – קייסרמן), על מנת שיבדוק את החשבונות שהגיש התובע, האם בוצעה העבודה ועלותה. פניה זו נעשתה לאחר פגישה משותפת בין הנתבע, התובע ומרגולין.

9. לאחר שביקר במבנה ובחן את החומרים שהוצגו לו, קבע קייסרמן כי התשלום המגיע לתובע בגין עבודתו הינו בסך 297,093 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סך 26,824.68 ₪ עבור ביצוע עבודות נוספות.

המחלוקת:

10. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם שולמה לתובע כל התמורה שהוא זכאי לה עבור עבודת השיפוץ של הבית. לטענת התובע התשובה שלילית, ואילו לטענת הנתבע לא רק ששולמה לתובע מלוא התמורה המגיעה לו, אלא אף שולם לו ביתר. בבסיס המחלוקת עומדת השאלה מהו היקף העבודות שבוצעו ועלותן.

11. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלה אם הפר התובע את ההסכם באי-עמידתו בלוח הזמנים המוסכם, והאם זכאי הנתבע לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב כך וכן לפיצוי המוסכם.

תמצית טענות הצדדים:

טענות התובע:

12. לטענת התובע, הוא ביצע והשלים את העבודות על-פי ההסכם וכן עבודות נוספות שנדרשו והוסכמו, אולם לא שולמה לו מלוא התמורה המגיעה לו עבור כך.

13. התובע טוען כי סה"כ עלות העבודות שביצע עד יום 18.10.02 עומד על 542,847 ₪ כולל מע"מ. זאת, בהתאם לחשבון אוקטובר, שהוצא לטענתו על ידי מרגולין. בנוסף לכך, ביצע לטענתו עבודות נוספות שלא נכללו בחשבון אוקטובר, על-פי המפורט בחשבונות שהוצגו מטעמו.

14. סה"כ תמורת העבודה שהתובע זכאי לה, לטענתו, עומדת איפוא על 698,150 ₪ כולל מע"מ. הנתבע שילם לו סך של 448,000 ₪, והיתרה המשוערכת הינה בסך 449,859 ₪, הוא סכום התביעה (יוער כי במסגרת חישוביו בכתב התביעה, לא שיערך התובע את הסכום ששילם לו הנתבע ליום הגשת התביעה, אלא את סכום החוב הנטען בלבד, כך שסכום התביעה הוגדר מלכתחילה ביתר).

15. לטענת התובע, ההסכם בין הצדדים כלל עבודה בהיקף קטן בהרבה מההיקף שבוצע בפועל בבית, בשל שינויים ותוספות שעלו ונדרשו במהלך העבודה והוספו בהסכמה.

16. התובע טוען כי בהתאם להתקשרות בין הצדדים, פיקח מרגולין על עבודתו ועל קצב התקדמותה. לטענתו, מרגולין, שהיה מפקח מטעם הנתבע, בדק את חשבון אוקטובר ואישר את התאמתו לעבודות שבוצעו בפועל. יתרה מזו, החשבון הנ"ל נערך והופק על-ידי מרגולין, מטעם הנתבע, כך שיש לראות בחשבון זה משום הודאה של הנתבע בחובו.

17. במענה לטענות הנתבע בתביעתו שכנגד, בדבר הפרת ההסכם ואיחור בהשלמת העבודות, טוען התובע כי התמשכות העבודות מעבר למועד המקורי שנקבע בהסכם נבעה מהשינויים שנדרשו במהלך הביצוע, כפי שנדרשו ממנו והוסכמו עם הנתבע, ועל רקע מורכבות העבודה בשל היות הבית מבנה לשימור.

18. לטענת התובע, הוא חלה במחלה קשה, ובשל כך לא הגיש את התביעה במועד מוקדם יותר אלא בסמוך למועד התיישנותה.

טענות הנתבע:

19. לטענת הנתבע, בהתאם לסעיף 54(1) להסכם היה על התובע להגיש למרגולין חשבון חודשי ובו פירוט העבודות שבוצעו מיום התחלת ביצוע השיפוץ ועד למועד אליו התייחס החשבון, ומרגולין היה אמור לאשר את הפירוט והמחירים על פי המוסכם ומחירון דקל. כך אכן התנהלו במשך חודשיים ללא בעיות מיוחדות. אולם החל מחודש מאי 2002, לא נתקבל מהתובע כל פירוט כחובתו לפי ההסכם, ובהמשך החל לזלזל בעבודה ואף נסע לשבוע חופשה ובשבוע זה הופסקו כל העבודות.

20. רק בחודש אוקטובר 2002, לאחר כשישה חודשים בהם לא נתקבל מהתובע כל פירוט או חשבון, הוא הגיש חשבון רטרואקטיבי גבוה מאוד בסך 463,994 ₪ בתוספת מע"מ. בהמשך התקבלו שלושה חשבונות נוספים שנערכו בכתב יד לתשלום סך כולל של 109,615 ₪. מדובר בחריגה עצומה מסכום ההצעה של הקבלן שעמדה על סך 297,779 ₪.

21. לנוכח החריגה הגדולה מהסכום בהסכם, הסכימו הצדדים, לפי הצעת הנתבע, למנות בודק חיצוני שיבדוק את העבודות שבוצעו בפועל ואת עלותן, ויכריע מהו הסכום לתשלום עבורן. התובע חתם על מסמך סיכום הפגישה. בהתאם לכך פנה הנתבע למהנדס קייסרמן, אשר על יסוד בדיקה שביצע קבע כי סה"כ עלות העבודה שבוצעה הינה 297,093 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סך 26,824.68 ₪ עבור עבודות נוספות.

22. בחודש נובמבר 2002 חתמו הצדדים על התוספת להסכם במסגרתה הוסכם כי התובע יבצע עבודות נוספות אשר בגינן קיבל התובע מקדמה בסך 60,000 ₪. אולם הוא לא ביצע כל עבודה והודיע כי במידה ולא ישולם לו מלוא החוב שדרש הוא לא ימשיך לעבוד. למעשה נוצר הרושם כי התובע לא התכוון לבצע את העבודות הנוספות, וכי הוא התכוון לקחת את המקדמות ששולמו לו. לאחר שהתובע הפסיק את העבודות הודיע מרגולין כי הוא מאוכזב מהתובע וכי הוא מרגיש כי לא מגיע לו תשלום בגין עבודות הפיקוח והוא ימשיך בתפקידו כקונסטרוקטור בלבד וכך היה. לטענת הנתבע, מרגולין הוא שהמליץ על התובע, ובדיעבד נותר אצלו הרושם כי השניים עשו יד אחת ביניהם.

23. לטענת הנתבע, פרט לשני תשלומים בסך 50,000 , הרי ששאר התשלומים שולמו במזומן ונאמר לו על ידי התובע כי לגבי תשלומים אלו תינתן לו הנחה בשיעור המע"מ. על כן אין לקבל את חישובו של התובע הכולל מע"מ.

24. לטענת הנתבע, לנוכח האמור ובהתאם למסקנתו של קייסרמן ביחס לעלות העבודה, ומאחר ושולם לתובע סך 462,000 ₪, הרי ששולם לו סכום ביתר בסך 164,907 ₪, סכום אותו תובע הנתבע בתביעה שכנגד.

25. עוד טוען הנתבע כי התובע לא השלים את העבודות עד המועד המוסכם, ובהמשך נטש את האתר מבלי שסיים את העבודות, ולפיכך הוא נאלץ לשכור את שירותיו של קבלן אחר.

26. הנתבע טוען לנזקים שונים שנגרמו לו עקב האיחור בהשלמת העבודות אשר גרם לדחיית מועד תחילת מגורי משפחתו בבית, ועקב כך נגרמו לו עלויות של שכירת מקום מגורים חלופי למשפחה, עלות הסעת בתו ממקום המגורים הקודם של המשפחה (רמת השרון) לבית הספר בהרדוף אליו רשם אותה מבעוד מועד בהתאם ללוח הזמנים שהוסכם לסיום הבניה, אובדן דמי שכירות של שתי יחידות דיור הקיימות בבית אותן תכנן להשכיר. כן תובע הנתבע בגין האיחור בהשלמת הבניה פיצוי מוסכם לפי ההסכם בסך 59,556 ₪.

27. הנתבע העמיד את תביעתו שכנגד על סך כולל של 316,413 ₪, הכוללים א הסכום העודף שלכאורה שולם לפי חוות דעת אייסמן, ואת הנזקים עקב האיחור בהשלמת העבודות.

28. לטענת הנתבע, הוא נמנע מלהגיש תביעת השבה ופיצויים נגד התובע עובר להגשת תביעת התובע נגדו, וזאת מאחר ששמע שהתובע חלה במחלה קשה והליט להימנע מלהקשות עליו במצבו.

29. יצויין כי אין הנתבע טוען שהעבודה, כפי שבוצעה, לא היתה ראויה, ובעדותו אישר כי העבודה שבוצעה היתה מקצועית לשביעות רצונו (עמ' 32, ש' 13-16).

חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט

30. לנוכח מהות המחלוקת בין הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס שטרנברג רונן, לחוות דעתו במחלוקת בין הצדדים.

31. המומחה בחוות העריך את עלות העבודות שבוצעו ע"י התובע בסך 299,895.27 ₪ לא כולל מע"מ ולא כולל הנחה בשיעור 3% על פי ההסכם.

דיון והכרעה:

נטל ההוכחה

32. בטרם אפנה לדון במחלוקת לגופה, אדרש תחילה לטענותיו של התובע לפיהן יש להעביר את נטל ההוכחה בענייננו אל כתפי הנתבע. זאת, לטענתו, בשל שלושה טעמים. האחד, בשל כך שהנתבע לא גילה במסגרת שלב גילוי המסמכים את התוכניות של עבודות השיפוץ והבניה שבידיו. השני, מאחר שהנתבע לא העביר לו, לבקשתו, תכתובות שהתקיימה בין בא-כוחו שלו לבין באת-כוחו הקודמת של הנתבע, ממנה עלה לטענתו כי הנתבע מכיר בחוב כלפי התובע. השלישי, מאחר שמעדות מרגולין עולה כי הנתבע סרב לבדוק את החשבונות מידי חודש, והנתבע אף אישר זאת בעדותו, ומשכך נגרם לתובע נזק ראייתי משלא נבדק החשבון בזמן אמת.

33. אינני רואה לקבל את טענות התובע במתכונת הגורפת כפי שהוצגה.

34. באשר לטענה כי הנתבע לא גילה תכניות רלוונטיות, הרי שלעניין זה לא הוגשה בקשה כלשהי מצד התובע במהלך ההליך, תוך שימוש בכלים הדיוניים המיועדים לכך. ככל שהתובע סבר כי בידי הנתבע מסמכים הנדרשים לו להוכחת עילת תביעתו, היה בידיו להגיש בקשות מתאימות בשלב ההליכים המקדמיים, אך זאת לא עשה. אין התובע יכול לנצור בליבו טענה בדבר מסמכים הנדרשים לו שבידי הנתבע, אשר לטענותיו בסיכומיו מהווים את "לב המחלוקת" בתיק זה, לא להגיש בקשה כלשהי ביחס אליהם לאורך ההליך ולנסות להיבנות מכך בסיכומיו בטענה של היפוך נטל הראיה. יצויין עוד, באשר לטענה כי התוכניות לא נמסרו למומחה, כי עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי תוכניות אדריכלות מיום 14.07.02 היו בפניו עת ערך את חוות הדעת. ככל שכוונת התובע לתוכניות אחרות, היה עליו כאמור לפעול לגילויין והמצאתן בשלב ההליכים המקדמיים, דבר אותו לא טרח לעשות.

35. אשר לטענה בדבר מכתב שהיה בידי ב"כ הקודם של הנתבע, אף אותה אין לקבל. ראשית יצויין כי לפי העולה מטיעוני התובע, המכתב האמור נכתב אל בא-כוחו שלו והיה בידיו, אלא שככל הנראה אבד לו, כך שככל שנגרם נזק ראייתי מקורו איננו בנתבע דווקא. ערב מועד דיון ההוכחות השני בתיק, ראה התובע להגיש בקשה למתן "צו להסרת חסיון עו"ד לקוח" המופנית לב"כ הקודמת של הנתבע. בקשה זו להסרת חסיון נדחתה על-ידי, משסוג החיסיון האמור הינו מוחלט, וכן נוכח השלב המאוחר ביותר בו הועלתה הבקשה, במהלך שמיעת הראיות, ללא כל הסבר. התובע בסיכומיו טוען כי אין מדובר בחיסיון עו"ד לקוח, אולם נזכיר כי זהו הצו כפי שהתבקש על-ידו. מכל מקום, ככל שהתובע חלק על החלטת בית המשפט, היה בידו לפעול להשיג עליה, וברי כי אין בכך להוות בסיס כלשהו להעברת נטל ההוכחה לנתבע.

36. ומכאן לטענה לעניין אי-בדיקת החשבונות בזמן אמת על-ידי הנתבע. כפי שיפורט להלן, שני הצדדים במקרה דנן לא פעלו באופן סדור, לא הקפידו על דיווח ובדיקה רציפים בדבר ההתקדמות של העבודות ובדיקתן בזמן אמת, ולא יישמו את המתווה לעניין זה כפי שנקבע בהסכם ביניהם. בכך תרמו שניהם למצב שהביאנו עד הלום, כאשר קיים פער גדול בין העבודות שהקבלן טוען שביצע, לבין אלה שהמזמין מכיר בהן, וקיים חוסר ראייתי באשר למה שבוצע בפועל בזמן אמת. מששני הצדדים פעלו בדרך זו, וגרמו בכך במשותף לחוסר ראייתי, אין להטיל את מלוא המחיר לכך על הנתבע, תוך העברת נטל ההוכחה בכל פרטי המחלוקת לנתבע, כפי שמבקש התובע. לכך יש להוסיף כי התובע לא הציג נתונים ומסמכים שאמורים להיות בידו, כגון – קבלות/חשבוניות בגין רכישת חומרים על-ידו, חישובי כמויות שערך וכד'. לא הוצג כל מסמך מסוג זה מטעם התובע, וזאת לא בפני המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ואף לא בפני בית המשפט במהלך שמיעת הראיות. לא רק שלא ניתן הסבר של ממש לכך, אלא שבחקירתו הנגדית טען התובע כי ניהל יומן עבודה מטעמו, וכי "יכול להיות שיש לי את זה בבית" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 21.11.13), וזאת באופן תמוה ביותר משברי כי מדובר בעניין ראייתי מהותי למחלוקת. עם זאת, סבורני כי בנקודות מסוימות, בהן המחדל של הנתבע והמפקח מטעמו, הוא הגורם הדומיננטי שגרם לעמימות עובדתית, יש להכיר בנזק הראייתי שנגרם לתובע, כפי שיפורט להלן. בפרט אמורים הדברים ביחס לרכיבי עבודה מוסתרים, אשר בהתאם להסכם בין הצדדים היה על המפקח מטעם הנתבע לבדוק ולאשרן "בזמן אמת", על רקע המגבלה של בדיקה בדיעבד, דבר שלא נעשה.

המנגנון המוסכם בעניין דיווח ופיקוח על העבודות:

37. בטרם אדון לגופה של המחלוקת באשר לעבודות שבוצעו ועלותן על רקע התשתית הקיימת, אציג תחילה את המתכונת ההסכמית בין הצדדים באשר לאופן הדיווח, הפיקוח והאישור על העבודות המבוצעות, כפי שגובשה על-ידם בהסכם.

38. סעיף 54 להסכם קובע כדלקמן:

"(1) אחת לחודש, במועד שנקבע על ידי המנהל, יגיש הקבלן למפקח חשבון שיפורט בו אומדן ערכו של חלק השיפוץ שבוצע מיום התחלת ביצוע השיפוץ עד למועד אליו מתייחס החשבון, לרבות ערכן של עבודות שבוצעו על פי פקודת שינויים.

(2) המפקח יבדוק את החשבון, המהווה חשבון מצטבר מיום התחלת ביצוע השיפוץ עד למועד אליו מתייחס החשבון, ויקבע את תשלום הביניים המגיע לקבלן עד למועד אליו מתייחס החשבון.

....."

סעיף 52(2) להסכם בין הצדדים קובע כדלקמן:

"הכמויות שבוצעו למעשה לפי החוזה תיקבענה על סמך מדידות שתעשנה על ידי המפקח והקבלן בהתאם לשיטה המפורטת בכתב הכמויות ו/או על סמך חישובי כמויות שיוגשו על ידי הקבלן ויאושרו על ידי המפקח, הכל לפי העניין. כל המדידות תרשמנה בספר המדידות או ברשימות מיוחדות לכך ותיחתמנה על ידי המפקח והקבלן".

עוד קבעו הצדדים בסעיף 38(1) להסכם, כדלקמן:

"(2) הושלם חלק מהשיפוץ שנועד להיות מכוסה או מוסתר, יודיע הקבלן למפקח בכתב שהחלק האמור מוכן לבדיקה הקבלן יאפשר למפקח לבדוק לבחון ולמדוד את החלק האמור מהשיפוץ לפני כיסויו או הסתרתו.

(3) הקבלן יחשוף, יקדח קידוחים ויעשה חורים בכל חלק מהנכס, לפי הוראת המפקח, לצורך בדיקתו, בחינתו ומדידתו ולאחר מכן יחזירו לתיקנו, לשביעות רצונו של המפקח. לא מילא הקבלן אחר הוראות המפקח לפי סעיף קטן זה, רשאי המנהל לחשוף, לקדוח קידוחים ולעשות חורים בכל חלק מהשיפוץ ולאחר מכן יחזירו הקבלן לתיקנו לשביעות רצונו של המפקח."

39. ההסכם קובע בנוסף, כי המפקח ינהל יומן עבודה ובו פירוט יומי של העבודות שבוצעו, כמויות החומרים בהם נעשה שימוש, מספר העובדים וכו' (סעיף 2(2) להסכם). אין חולק כי לא נוהל יומן עבודה על-ידי גורם כלשהו מטעם הנתבע.

ההתנהלות בפועל:

40. הראיות כפי שנפרשו בפני מלמדות כי בפועל התנהלו הצדדים באופן שונה לחלוטין מהמתווה בהסכם ביניהם.

41. אין מחלוקת כי בחודשיים הראשונים הגיש התובע חשבונות. אלא שלטענת הנתבע, אשר לא נסתרה, לאחר מכן לא הוגשו עוד חשבונות חודשיים ובהם פירוט העבודה שבוצעה, וזאת עד חשבון אוקטובר, בו כאמור דווח בדיעבד על מס' חודשי עבודה שהניבו עלות החורגת במידה רבה מעלות העבודות לפי ההסכם, דבר שגרר את המחלוקת בין הצדדים. יצויין כי התובע בחקירתו הנגדית טען כי הוא הגיש חשבונות נוספים בחודשים קודמים (מאי ויוני) אולם לא צורפו כל מסמכים מטעמו בעניין זה. טענה זו לא הוכחה איפוא.

42. כעולה מהוראות ההסכם, מטעם הנתבע אמור היה להיות מפקח על הבניה. בעדותו ציין הנתבע כי על פי החוזה ישנם שלושה בעלי תפקידים הבעלים, המנהל והמפקח וכי לא ברור לו איזה תפקיד שמש מרגולין, אם מנהל או מפקח (עמ' 27, ש' 13-18), אך בהמשך הודה בחצי פה כי מרגולין היה צריך לשמש כמפקח (עמ' 27, ש' 20). כשנשאל האם מרגולין מילא חובתו לנהל יומן עבודה בהתאם לסעיף 2 להסכם השיב, כי הוא לא ווידא בפועל כי מרגולין ניהל יומן אולם כן בירר עמו האם הוא עוקב אחר העבודות בשטח ותשובת מרגולין הייתה שכן (עמ' 27, ש' 28-32).

43. התובע הגיש במסגרת ראיותיו תצהיר עדות ראשית של מרגולין. לפי האמור בתצהיר, תפקידו של מרגולין היה בין היתר לפקח על טיב העבודה והכמויות שבוצעו על-ידי התובע (סעיף 4 לתצהיר). עוד נאמר בתצהיר מרגולין, כי חשבון אוקטובר נבדק על-ידו ונמצא תואם את המצב בשטח ואת הכמויות שביצע התובע. כמו-כן נאמר בתצהיר, כי החשבון הופק במחשבו של מרגולין עצמו לאחר בדיקת נכונותו. מכאן טענת התובע, כי יש להכיר בחשבון האמור כחשבון המאשר את היקף העבודות שביצע, שכן לא רק שהוא אושר מטעם הנתבע באמצעות מרגולין שנשכר על-ידו, אלא אף הופק על-ידי מרגולין עצמו. הגרסה בתצהיר העדות הראשית של מרגולין, תומכת, איפוא, בטענות התובע, כי חשבון אוקטובר נבדק בזמן אמת מטעמו של הנתבע, ואושר לגופו.

44. דא עקא שבחקירתו הנגדית של מרגולין היתה גרסתו שונה בתכלית מהאופן בו הוצגו הדברים בתצהירו.

ראשית, מרגולין העיד כי כלל לא נשכר על מנת לשמש כמפקח בפרוייקט. לטענתו, הוא נשכר על מנת לתת יעוץ מקצועי לנתבע בשים לב למומחיותו בתחום השימור, ועל מנת לסייע בהכנת המכרז מראש ולפקח על הביצוע בהיבט המקצועי הנוגע לשימור. לדבריו, תפקידו לא כלל מלכתחילה פיקוח על החשבונות שהוגשו מטעם הקבלן.

שנית, מרגולין העיד כי הוא נתבקש על-ידי הנתבע לסייע בנושא בדיקת חשבונות הקבלן, והיה נכון לכך, אלא שאז הסתבר לו שמתכונת העבודה של הצדדים איננה סדורה ואיננה מאפשרת התחשבנות מסודרת, ואז הסיר ידיו מכך. וכדבריו:

"ש. כל מה שקשור למערכת היחסים בין איתן ללוגסי, היית שם שלוגסי הגיש חשבון או שזה עבר דרכך?

ת. לא. היו כמה ניסיונות לעבור על החשבונות ואיתן ביקש ממני עזרה. פעם אחת ניסיתי לעזור, אבל מערכת היחסים בין קבלן למזמין היה מוזר בשבילי כי יש נוהל כל חודש קבלן מגיש חשבון על סמך אישור חשבון הוא מקבל כסף וממשיך לעבוד. פה חודש אחד וחודש שני, אחד, והקבלן מקבל על חשבון מקדמה ושני, איתן לא מוכן ואין לו זמן לעבור על חשבונות ולסדר עניינים. בזה אני בכלל הפסקתי להתייחס לחשבונות בכלל. אם מההתחלה הייתי מוכן לעזור גם לאחד, וגם לאיתן, אחרי זה ראיתי שאין מה להערב בזה. כי עסק אי אפשר לנהל ככה, כי אחרי זה שוכחים מה עשיתם ויש ויכוח" (עמ' 11-12, ש' 29-32, 1-5 בהתאמה.

שלישית, ועיקר, מרגולין העיד בחקירתו כי הוא התחיל לבדוק את חשבון אוקטובר אולם אין הוא יכול לאשר את נכונותו שכן היו אמורים להגיע חישובים לכמויות, דבר שהוא לא יודע לאשר שנעשה. כן העיד, כי הוא לא בדק את פרטי החשבון אל מול מה שבוצע בפועל. וכך העיד:

ש. אז אתה לא יודע לומר אם כל מה שכתוב בחשבון, אם מישהו עבר על העבודות בשטח וראה שהכל נעשה?

ת. כעיקרון אני כן עברתי והסתכלתי לפי הסעיפים שהוגשו, אבל לכל החשבון זה אמורים להגיע חישובים, למשל כמה מטרים טיח עשו, כמה מטרים בבניית קירות, לכל דבר אמור להגיע חישוב מדויק מה עשה ואני לא זוכר אם זה היה.

.....

ש. אבל אז, בזמן אמת. אתה אחרי 7-8 חודשים שהוגש חשבון לא יודע שכל מה שכתוב פה בוצע בפועל.

ת. נכון, כי לחשבון הזה אמור להגיע גם חישוב לכל סעיף שבוצע

(עמ' 13, ש' 10-14, 29-31).

ובהמשך:

"ש. אתה אומר שאתה לא היית אמור וגם לא עשית פיקוח על העבודות?

ת. על העבודות כן בשלד, אבל לא בחשבונות.

ש. אתה לא הצלבת בין החשבון לבין מה שהיה בשטח?

ת. כעיקרון, לא.

ש. מה שכתוב בסעיף 8 לתצהירך, מצטטת (הציטוט: "הריני לאשר כי החשבונות המצ"ב, נבדקו על ידי ונמצאו תואמים את המצב בשטח ואת הכמויות שבוצעו ע"י לוגסי בסך 542,874.03 ₪ כולל מע"מ" – ע.ג), לא נכון.

ת. לא קראתי את הסעיף ולא אמרתי את זה. התכוונתי שאני יושב במשרד עם עו"ד רושמים מה שאני אומר".

כפי שצויין, לפי האמור בתצהיר העדות הראשית של מרגולין, חשבון אוקטובר הופק ממחשבו שלו לאחר בדיקת נכונותו. משנשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב כי האמירה זו לא נכונה (עמ' 14, ש' 30-31).בחקירתו החוזרת עמד על כך שלא הוא ערך את המסמך, וציין כי קיבל את הנתונים מהתובע ורק הכניס אותם לתוכנה באמצעותה ערך מלכתחילה את המכרז לעבודה, וזאת משיקולי נוחות של עבודה עם תוכנה קיימת (עמ' 15.

45. הינה-כי-כן, עדותו הראשית של מרגולין בתצהירו, נסתרה בחקירתו הנגדית. התובע ביסס את תביעתו מלכתחילה על הטענה כי חשבון אוקטובר, שהוא הרכיב העיקרי בתביעה, נבדק על-ידי מרגולין ואושר על-ידו. יתרה מכך, לפי טענתו, החשבון הופק על-ידי מרגולין עצמו, שהיה מפקח מטעם הנתבע, והוא מהווה משום הודאה שילוחית בחוב. אלא שלא כך הוצגו הדברים ע"י מרגולין בחקירתו הנגדית, כפי שפורט לעיל. נוכח העולה מחקירתו של מרגולין, לא ניתן לראות בחשבון אוקטובר משום הודאה בחשבון, וממילא גם לא הודאה שילוחית, ואף לא אסמכתא לבדיקת ואישור רכיבי החשבון בזמן אמת.

46. הנתבע בעדותו אישר שהוא לא עקב באופן חודשי אחר החשבונות מאחר והוא לא חשב שהוא מסוגל להבין אותם כאדם מן הישוב וכי לשם כך שימש מרגולין כנציג מטעמו. על פי עדותו, התובע היה צריך להעביר חשבון/פירוט למרגולין והאחרון היה צריך לבדוק את העלות (עמ' 28, ש' 21-30). עוד עולה מעדותו כי הוא לא דקדק עם מרגולין האם הוא ממלא אחר תפקידו במילוי יומן עבודה אלא התעדכן עמו בעל פה באשר להתקדמות העבודה (עמ' 27, ש' 30-32; עמ' 33, ש' 23-26).בהמשך התייחס לעבודת הפיקוח של מרגולין בציינו:

"אני לא ידעתי שזה לא פיקוח רציני. התנהלתי בתחושה שמישה עובד בסדר, סמכתי עליו. גם לא שמעתי מהארכיטקטים שיש בעיה. בחשבונאות מול יעקב אני אמרתי לו בוא לא נחשב כל חודש מהתחלה. אז אין לי טענות נגדו. באיזה שלב כן היה לי קושי שמישה לא גער ביעקב מספיק כדי שיגיש חשבונות בזמן ויסיים בזמן. בשום שלב לא היה לי חוסר אמון במישה". (עמ' 35, 17-21).

47. התמונה העולה מהראיות היא כי שני הצדדים התנהלו בביצוע ההסכם בצורה לא סדורה ולא מאורגנת, ללא עמידה על דיווח רציף מצד הקבלן וללא פיקוח צמוד על העבודות ועלותן. התובע, מצידו, לא עמד בחובה לדווח דיווח חודשי רציף, כאמור בהסכם, ואילו הנתבע – ומרגולין מטעמו – לא עמדו על קיום דיווחים ועל בדיקתם בזמן אמת. עוד עולה, כי כל חלוקת העבודה והגדרת תפקידו של מרגולין כמפקח היתה במידה רבה מעורפלת ולא ברורה למרגולין עצמו, ובפועל לא בוצע פיקוח סדור ורציף על היקף העבודה והעלויות. באופן ספציפי ביחס לחשבון אוקטובר, הוא החשבון העיקרי אשר עומד בבסיס התביעה, ואשר בעקבותיו עלו יחסי הצדדים על שרטון, עולה מהמפורט לעיל שהוא לא נבדק ואושר "בזמן אמת" על-ידי הנתבע או מרגולין מטעמו. בשל האופן בו פעלו הצדדים כמתואר לעיל, נוצר בדיעבד הפער בין עמדותיהם באשר להיקף ועלות העבודות שבוצעו בפועל, תוך קיום חוסרים ראייתיים באשר למה שבוצע בפועל בזמן אמת.

48. הקושי שבהתנהלות הצדדים כאמור לעיל, מתחדד נוכח העובדה שהיתה ידועה מראש לשניהם, כי עלות העבודה כפי שהוערכה מלכתחילה וצויינה בהסכם, איננה סופית וצפויה להשתנות, בשים לב בין היתר לעובדה כי מדובר בשיפוץ של מבנה ישן מאוד המוגדר לשימור, ומורכבות המלאכה בהקשר זה. הדבר בא לידי ביטוי בהסכם שנערך בין הצדדים, בו נקבע כי הכמויות בכתב הכמויות אינן אלא אומדן בלבד (סעיף 52(1) להסכם). הנתבע אף העיד כי מרגולין אמר לו מראש כי ייתכן ובמהלך השיפוץ יהיה צורך בביצוע עבודות נוספות וכי עד אשר יחלו עבודות בשטח לא ניתן לאמוד אותן (סעיף 6 לתצהיר). חרף האמור, התנהלו הצדדים כפי שתואר לעיל, ללא תיעוד, בקרה ופיקוח כמוסכם ביניהם וכמתבקש בסיטואציה.

חוות הדעת:

49. כפי שצויין לעיל, לאחר שהתגלתה המחלוקת בין הצדדים עובר להגשת התביעה, ביקש הנתבע לערוך בדיקה מקצועית של טענות התובע בדבר היקף העבודות שביצע, באמצעות איש מקצוע. לצורך כך פנה למהנדס קייסרמן, וזה מצא כי עלות העבודות שנעשו הינה בסך 297,093 ש"ח (לא כולל מע"מ), כפי שפורט בחוות דעת שערך ביום 20.4.03. לטענת הנתבע, הפנייה לקייסרמן היתה על דעת שני הצדדים ובהסכמה. לעניין זה העיד, כי ביום 28.10.02 התקיימה פגישה בין הצדדים בהשתתפות מרוגלין, שסיכומה הכתוב הוגש על-ידו כראיה (נספח ב' לתצהיר הנתבע). בסיכום נרשם כי הנתבע ומרגולין הגיעו למסקנה שיש למנות בודק חיצוני שיבדוק את הכמויות והסכומים, וכן צוין כי התובע הביע נכונותו לבדיקה כזו ולשתף עימה פעולה. על המסמך מופיעה חתימה של התובע. התובע בחקירתו אישר כי הוא הסכים למינוי בודק חיצוני אולם לטענתו הבדיקה לא בוצעה כראוי מבלי שקייסרמן בודק בפועל את העבודות עצמן, כגון בדיקת עובי הקירות שנבנו באמצעות קידוח/שבירה (עמ' 11 לפרוטוקול).

50. עולה מהאמור כי כפי שטען הנתבע, מינויו של קייסרמן נעשה בהסכמת שני הצדדים. עם זאת, משלא הוסכם כי הכרעתו הינה מחייבת וסופית, הרי שאין בכך למנוע מהתובע להעלות טענותיו נגד ממצאיו, כפי שעשה בפועל.

51. הנתבע הגיש את חוות דעתו של קייסרמן כחוות דעת מטעמו. התובע לא הגיש חוות דעת מטעמו שלו, אלא רק תצהיר של מרגולין. חרף האמור, ראיתי להורות, בהסכמת הצדדים, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו במחלוקת בין הצדדים ויסייע בכך לבית המשפט במלאכתו. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס רונן שטרנברג, העריך את עלות העבודות שביצע התובע בסך 299,895.27 ₪ (ללא מע"מ, ובטרם חישוב ההנחה המוסכמת של 3%). שני הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, בעקבותיהן תיקן המומחה את הערכותיו במספר סעיפים.

52. לטענת התובע, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לוקה בחוסר מהותי ואין לתת לה כל משקל. זאת, מאחר שהמומחה לא בדק בעצמו את העבודות שבוצעו אלא כי הסתמך ברוב הערכותיו על נתוני היסוד שקבע קייסרמן.

53. אינני רואה לקבל את טענותיו הגורפות של התובע נגד חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט. חוות דעת המומחה מתייחסת לחומרים כפי שהוצגו בפניו על-ידי הצדדים, הכוללים את חוות דעת קייסרמן שנערכה כאמור מלכתחילה לפי הסכמת הצדדים, ואשר הובאה בפני המומחה מטעם בית המשפט ללא הסתייגות. לפי האמור בחוות הדעת וכפי שציין המומחה בחקירתו, היו בפניו תכניות אדריכלות לעיון וכן תמונות שהוצגו לו המתעדות את מהלך העבודה (סעיף 2 לחווה"ד; סעיף 19 לפרוטוקול). בשלב מינוי ועבודת המומחה מטעם בית המשפט, כ- 9 שנים לאחר ביצוע העבודות, ברי כי בדיקת המומחה משקפת הערכה בדיעבד של עלות העבודות, על בסיס נתוניהן כפי שמוצגים בפניו על-ידי הצדדים, ביקורו בנכס וניסיונו ומומחיותו המקצועיים. כפי שכבר צויין, ככל שהתובע סבר כי קיים חוסר כלשהו בנתונים רלוונטיים שניתן להשיגם, כגון תכניות נוספות, היה עליו לפעול בכלים הנתונים לו במסגרת ההליך על מנת להשיגן, דבר אותו לא טרח לעשות.

54. עם זאת, לא ראיתי לקבל במלואה את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וזאת על יסוד בחינה פרטנית של מרכיבי חוות הדעת, לפי שיפורט להלן.

העבודות:

55. אתייחס להלן למחלוקות בין הצדדים בהתייחס לרכיבים השונים בחשבון אוקטובר. אציין כי הצדדים בסיכומיהם לא התייחסו באופן מפורט לרכיבי העבודות השונים, אלא התובע טען טענות כלליות לעניין העברת נטל ההוכחה ונגד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תוך העלאת הסתייגויותיו ממנה, והנתבע בעקבותיו לא נקט אף הוא בדרך זו.

56. אני סבורה כי הכרעה במחלוקת מחייבת בחינה פרטנית של רכיבי העבודות להן טען התובע, אל מול הראיות הקיימות וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וכן תוך הסקת המסקנות המתאימות מהיעדר תיעוד ביחס לחלק מרכיבי העבודות. כפי שצויין, הצדדים הגישו שאלות הבהרה למומחה, ואלה יחד עם תשובות המומחה הוגשו על-ידם לבית המשפט כראיות. שאלות ההבהרה התייחסו לנקודות ממוקדות מתוך חווה"ד, עליהן חלקו הצדדים (בעיקר התובע). להלן אבחן את רכיבי חשבון חודש אוקטובר בשים לב להסתייגויות שהועלו בשאלות ההבהרה מקביעות המומחה, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו וחקירתו בפני, ומכלול הנתונים הקיימים. הבחינה תעשה לפי מספרי הסעיפים כפי שסומנו בחשבון חודש אוקטובר (ובהתאמה אף בחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט).

עבודות בטון יצוק באתר:

57. סעיפים 02.01.110, 02.01.120 לחשבון: סעיפים אלה מתייחסים לעובי קירות בטון בבית - האחד 30 ס"מ והשני 15 ס"מ. התובע טוען כי הסכום המגיע לו בגין שני סעיפים אלה הוא בסך 49,371 ₪, לפי חשבון אוקטובר. קייסרמן בחוות דעתו הכיר בעלות מצטברת של שני הסעיפים בסך 23,008 ₪. מקור השוני הוא בכמות החומרים בהם נעשה שימוש והוא נובע משאלת העובי של הקירות. המומחה מטעם בית המשפט קיבל את הערכת קייסרמן, משלא הוצגו לו ראיות ביחס לעובי הקירות כפי שבוצעו. אין חולק כי מי מהגורמים המקצועיים הנ"ל לא ביצעו מדידה בפועל בדיעבד של עובי הקירות, דבר שהיה מצריך הרס/קידוח של חלק מהקירות הקיימים על מנת לחשוף את חלקיהם הפנימיים.

כאמור לעיל, ההסכם בין הצדדים כלל הוראה ספציפית באשר למדידת חלקים מוסתרים, בסעיף 38(1), כדלקמן:

"(2) הושלם חלק מהשיפוץ שנועד להיות מכוסה או מוסתר, יודיע הקבלן למפקח בכתב שהחלק האמור מוכן לבדיקה הקבלן יאפשר למפקח לבדוק לבחון ולמדוד את החלק האמור מהשיפוץ לפני כיסויו או הסתרתו.

(3) הקבלן יחשוף, יקדח קידוחים ויעשה חורים בכל חלק מהנכס, לפי הוראת המפקח, לצורך בדיקתו, בחינתו ומדידתו ולאחר מכן יחזירו לתיקנו, לשביעות רצונו של המפקח. לא מילא הקבלן אחר הוראות המפקח לפי סעיף קטן זה, רשאי המנהל לחשוף, לקדוח קידוחים ולעשות חורים בכל חלק מהשיפוץ ולאחר מכן יחזירו הקבלן לתיקנו לשביעות רצונו של המפקח." (ההדגשה הוספה).

הצדדים קבעו איפוא מראש מנגנון לעת תהליך ביצוע העבודה, שתכליתו לאפשר למזמין למדוד "בזמן אמת" חלקים מוסתרים בטרם כיסויים. האחריות לביצוע האמור הינה של המפקח מטעמו של הנתבע, תוך שעל התובע חובה לפעול בהתאם להוראות שינתנו לו בעניין זה. אלא שבדיקות אלה לא בוצעו בפועל. כפי שצויין לעיל, מעדות מרגולין עולה כי הנתבע לא עמד במהלך העבודה על מתכונת סדורה של בדיקת התקדמות עבודת הקבלן, בהתאם למתווה החוזי. עצם הגדרת תפקידו של מרגולין לעניין הפיקוח על עבודת הקבלן ובדיקת דיווחיו לא היתה ברורה. הסעיף האמור בהסכם לא יושם כלל.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש להכיר בנזק הראייתי שנגרם לתובע מאי-קיום הוראות ההסכם. אי-עריכת הבדיקות, בטרם השלמת הבניה וכיסוי החלקים הנסתרים, בהתאם לחובת הגורם המקצועי מטעם הנתבע כאמור בהסכם, יצרה חלל ראייתי בעניין זה לאחר השלמת הבניה. לא ניתן כל הסבר סביר למחדל מטעם הנתבע/הגורם המקצועי מטעמו בהקשר זה. מהראיות כפי שפורטו לעיל עולה כי התנהלות הנתבע והפיקוח מטעמו בהקשר זה היתה רשלנית, מבלי שמופעל המנגנון בהסכם המיועד לבדוק ולאשר את הבניה המבוצעת בטרם השלמת וכיסוי החלקים שנבנו, דבר הפוגע ממשית ביכולת ההוכחה בדיעבד של רכיבי הבניה שבוצעו וכוסו. בנסיבות אלה, נגרם לתובע נזק ראייתי עקב מחדלו של הנתבע, המצדיק את העברת נטל ההוכחה על האחרון בנקודה ספציפית זו, ומשזה לא הורם יש לקבל את טענת התובע לגביה (ראו: ע"א 361/00 דוהאר ואח' נ' סרן יואב ואח' (פורסם במאגרים) (2005)).

ההפרש בין חשבון התובע (חשבון אוקטובר) לבין חוות דעת המומחה לעניין סעיפים אלו הינו בסך: 912 ₪ + 25,451 ₪ = 26,363₪. לאור האמור לעיל, אני פוסקת סכום זה לזכות התובע.

58. סעיף 02.01.020 - יסוד עובר לקיר בחוץ: בחשבון התובע נעשה חישוב לפי רוחב יסוד 0.8 מ', שהתמורה בעדו היא 7,212₪. קייסרמן בבדיקתו קבע כי רוחב היסוד 0.6 מ', והתמורה בעדו סך 3,738 ₪.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כקביעת קייסרמן, אך זאת מבלי שהבהיר בדרך כלשהי את הטעם לכך, אף שנשאל בעניין זה בשאלות ההבהרה שנשלחו לו על-ידי התובע (ראו תשובה לשאלת הבהרה שהציג התובע למומחה – ת/4).

נראה כי איפוא כי המומחה מטעם בית המשפט בחר להסתמך על האמור בחוות דעת קייסרמן, וזאת בשל כך שנערכה לגישתו "בזמן אמת" (עמ' 19, ש' 29). אלא שלעניין היסודות, ברי כי חוות הדעת של קייסרמן שנערכה ביום 20.04.2003 ניתנה אף היא בדיעבד. אין בפני איפוא כל ראיה או הסבר לנתון האמור. כפי שציין המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה של התובע, בדיעבד לא ניתן עוד למדוד את היסוד הנמצא מתחת לבניין.

בנסיבות אלה, כאשר מדובר בחלק ניסתר, וכפי שצויין לא בוצעו בעניין זה בדיקות בהתאם למנגנון המוסכם בחוזה בין הצדדים, חל האמור לעיל לעניין הנזק הראייתי שנגרם לתובע. לפיכך, אני רואה לקבל בעניין זה את טענת התובע התובע.

משכך אני פוסקת לתובע את ההפרש בסך 3,474 ₪.

תקרות וגגות:

59. סעיף 02.05.0952 - הריסת תקרות בטון מסיביות מטויחות בעובי 15 ס"מ – קומה א; וסעיף 02.05.953 - הריסת תקרת בטון מסיביות מטויחות בעובי 15 ס"מ – קומה ב'.

המומחה מטעם בית המשפט סבר כי ביחס לסעיפים אלה לא זכאי התובע לתשלום, שכן הם נכללו גם בפרק מרצפים ורצפות שם התייחס התובע להריסת תקרות בטון בקומה א' ו- ב' בעובי 15 ס"מ לפי הפירוט שם. המומחה התייחס לכך בחקירתו באומרו: "רצפה של קומה אחת היא התקרה של הקומה השנייה, לא הגיוני שזה יופיע פעמיים" (עמ' 23, ש' 17). התובע לא הציג ראיות או הבהרות כלשהן בעניין זה, ולפיכך אני מקבלת את עמדת המומחה, שלא נסתרה, כי מדובר בכפל חיוב, ולאור זאת אין לקבוע חיוב בסעיף זה.

פלדת זיון

60. סעיף 02.07.030 – רשתות פלדה מרותכות בכל הקטרים והאורכים לזיון הבטון בתקרות א' וב". לפי חשבון התובע, מדובר בכמות של 1,430 ק"ג.

המומחה ציין כי האמור בסעיף זה חופף לסעיף אחר בחשבון (סעיף 02.07.31). המומחה ראה לעריך את הכמות הכוללת לפי שנקבעה על ידי קייסרמן, אשר העמידה על 1,991 ק"ג, שהינה גבוהה מהכמות שפירט התובע עצמו בסעיף 02.07.31 הנ"ל.

בהיעדר טענה מבוססת או ראיה לקבוע אחרת, אני רואה לקבל את הערכת המומחה בעניין זה.

61. סעיף 02.07.045 – "קונסטרוקצית פלדה מפרופילי מתכת בחתכים שונים, כולל ריתוכים וצבע יסוד". על פי חשבון אוקטובר נעשה שימוש ב- 3.73 טון. מומחה בית המשפט קיבל את הכמות שנקבעה על ידי התובע להבדיל מהכמות המופחתת שנקבע על ידי קייסרמן (2.34 טון), אולם קבע שהמחיר פר יחידה הוא כקביעת קייסרמן בסך 9,000 ₪ ולא 11,000 ₪ כפי שחישב התובע.

התובע לא הביא כל ראייה לעלות טון פלדה ואף לא כל אסמכתא לעלות על פי תוכנת דקל, נתונים שאמורים להיות בידיו. בנסיבות אלה, אני מקבלת את עמדת המומחה לעניין זה, המבוססת על ניסיונו והידע המקצועי שלו.

62. סעיף 02.07.0180 – "קורות פלדה מפרופילי IPN צבועים ב- 4 שכבות, במידות שונות, כולל פחי חיבור וקוצים". המומחה בתשובה לשאלת הבהרה ששלח לו התובע לא שלל את טענות התובע בעניין זה. בנסיבות אלה, אני פוסקת לתובע את הסכום המבוקש בסך 2,340 ₪.

63. סעיף 02.07.0210 – "קידוח חורים בקוטר 12 מ"מ ובעומק 10 ס"מ באלמנטים שונים מבטון, כולל קוצים בקוטר 12 מ"מ ובאורך 50 ס"מ והחדרתם". המומחה ציין כי סעיף זה נכלל בסעיף 02.07.0180 לחשבון אוקטובר, ולכן מדובר בכפל חיוב. אינני רואה לקבל עמדת המומחה בעניין זה. עיון בכתב הכמויות שצורף להסכם מעלה כי נכללו בו שני הסעיפים הנ"ל במצטבר (סעיף 02.07.0180 ו- 02.07.0210), והם אינם זהים במלל. הדבר מצביע על פניו על כך שהצדדים לא ראו בכך עבודות חופפות וכי תמחרו אותן מלכתחילה בנפרד. משכך אני קובעת כי לתובע מגיע הסך 2,200 ₪ כדרישתו לפי סעיף זה.

64. סעיף 02.07.0300 – "תוספת מחיר עבור ניקוי מברשת פלדה וצביעת פרופיל פלדה". בחשבון הסופי מטעם התובע נטען לעלות של 6,120 ₪ ברכיב זה. המומחה סבר כי אין מקום להכיר בעלות זו, וציין בתשובתו לשאלה שהופנתה לו בעניין זה כי לא הוצגו ראיות בעניין וכי לדעתו הפרופילים אמורים להיות ללא חלודה וצבועים. נוכח הערכת המומחה, אשר ביקר בבית, ומשלא הוצגה כל הוכחה אחרת מצד התובע לעניין זה, אני מקבלת את עמדת המומחה.

חפירה ו/או חציבה

65. סעיפים 03.03.0020 – 03.03.0061 – חפירה וחציבה. המומחה סבר כי כמויות החפירה והחציבה כפי שאושרו על-ידי קייסרמן הם סבירים ביחס למהות העבודה. עיון בסעיפים הנ"ל בחוות דעת המומחה מעלה כי בחלק מהמקרים התקבלה על-ידו הערכת קייסרמן שהיא גבוהה יותר מהנתונים להם טען התובע לפי החשבון מטעמו. לעניין זה יש לציין כי ההבדל לגבי העלות הכוללת נובע בין היתר משוני בעלות ליחידה, כאשר העלות עליה התבסס התובע בחשבון מטעמו הינה גבוהה מזו עליה התבססו קייסרמן והמומחה מטעם בית המשפט, ובחלקה אף גבוהה מהעלות שצויינה פר יחידה בכתב הכמויות שצורף להסכם. התובע לא הציג כל ראיה באשר לעלות לה נדרש בפועל בגין רכיב זה, וגם לא באשר לעלות על פי מחירון דקל, נתונים שאמורים להיות בידיו. משכך, אני מקבלת את הערכתו של המומחה בעניין זה.

66. סעיפים 03.03.080 – 03.03.901 – "פינוי החפירות למרחק העולה על 100 מ', פינוי החומר החפור למרחק העולה על 2 ק"מ ותוספת מחיר עבור פינוי החפירות לשפך מאושר על ידי הרשויות". בחוות דעתו לא קבע המומחה עלות לקבלן בגין רכיב זה. במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובע השיב המומחה כי בהסכם בין הצדדים לא נקבע תשלום בגין פינוי החומר החפור וכי באחריות הקבלן להיערך לפינוי לאתר מורשה.

בסעיף 30 להסכם צוין כי הקבלן יסלק מזמן לזמן ממקום השיפוץ את עודפי החומרים והאשפה מיד עם גמר העבודה וימסור את השטח כשהוא נקי לשביעות רצון המפקח. בכתב הכמויות שצורף להסכם אין כל התייחסות לעלות הפינוי של החומרים העודפים. המומחה משנשאל בעניין זה אף העיד, כי לפי ניסיונו הפרקטיקה הנהוגה היא שמחיר בגין פירוק והריסה, כולל בתוכו את נושא פינוי הפסולת לאתרים מורשים, שבאחריות הקבלן (עמ' 21. ש' 11-15). נוכח האמור, ומשלא הוכח כי הוסכם בין הצדדים בשלב כלשהו כי הנתבע הוא שיישא בעלות נוספת לעניין פינוי הפסולת, דין התביעה לתשלום בעניין זה להידחות.

עבודות בניה

67. סעיף 04.01.0902 – "הריסת קירות בנויות ומטויחות בעובי 20 ס"מ". על פי חשבון התובע, מדובר ב- 126.55 מ"ר מוכפל ב- 60 ₪, ובסה"כ 7,593 ₪. המומחה מטעם בית המשפט לא כלל בחישוב מטעמו תשלום המגיע לתובע בגין רכיב זה. בסעיף 10 לחוות דעתו ציין כי אין התייחסות לעניין זה בתוכניות, אולם הסעיף כן מופיע בכתב הכמויות, וכי אין בידו לאמת שאכן נהרסו קירות. לאור האמור ציין המומחה בחוות דעתו כי הוא משאיר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט (סעיף 10 לחווה"ד). במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובע ציין המומחה, כי קייסרמן הכיר ברכיב זה בתחשיב מטעמו (סעיף 01.04.60 לתחשיב קייסרמן). בחקירתו הנגדית של המומחה הוצגו לו ע"י ב"כ התובע תמונות של הבניה (סומנו ת/1-3), שלדברי המומחה לא הוצגו לו באופן מסודר ובליווי הסברים במהלך עבודתו, והמומחה ציין כי לכאורה עולה מהתמונות שקיר חיצוני נהרס (עמ' 23, ש' 7-10).

נוכח העובדה כי עבודה זו נכללה מראש בכתב הכמויות, קייסרמן הכיר בה אף הוא, ולא נטען על-ידי הנתבע שלא בוצעה הריסת קירות כאמור, אני מקבלת את עמדת התובע באשר לתשלום המגיע לו עבור רכיב זה בסך 7,593 ₪.

עבודות טיח

68. סעיף 09.01.120 – "הסרת ופינוי טיח קיים" – לפי חשבון התובע נדרש סך 9,556 ₪ בגין רכיב זה. המומחה מטעם בית המשפט סבר כי אין להכיר בעלות הנטענת בהיעדר אסמכתאות כלשהן לכך.

מקובלת עלי עמדת המומחה בהקשר זה. יצויין כי כתב הכמויות לא כלל מלכתחילה סעיפים אלה. התובע טוען כי מדובר בעבודה ייחודית למבנה בשימור שהתבררה רק במהלך ביצוע העבודות. בתצהיר מרגולין, שהוגש כאמור מטעם התובע, לא נאמר דבר בעניין זה, אף שלכאורה יכול היה מרגולין, שזו התמחותו המקצועית, להבהיר את הצורך בביצוע עבודה ספציפית מסוג זה והאם בוצעה בענייננו, ובפני בית המשפט לא הונחו כל ראיות מטעם התובע בעניין זה. משכך התביעה בגין רכיב זה נדחית.

69. סעיפים 09.01.210 – 09.01.320 – "עבודות טיח פנים קירות א ו- ב בעובי 5-6 ס"מ" (סעיפים 210 ו- 220), "טיח פנים על פני האבן כולל קירות א ו- ב" (סעיפים 310 ו- 320). עיון בחוות דעת המומחה עולה כי בגין סעיפים 210 ו- 220 פסק המומחה בשיעור מופחת ממה שהתבקש בחשבון התובע כשההפרש בגין שני הסעיפים הוא בסך 20,676.5 ₪.

בחוות הדעת ציין המומחה כי שטח הקומות הנ"ל גדול מזה שעליו התבסס התובע בחשבון מטעמו, ובהתאם לכך ערך המומחה את חישוביו. אשר לטענת הקבלן בדבר עובי הטיח שבוצע במקרה דנן, ציין המומחה כי לא ניתן לאמת את הטענה ללא ביצוע קידוח ובדיקות עובי.

כפי שפירטתי לעיל, בהתאם להסכם בין הצדדים המפקח מטעם המזמין (הנתבע) היה אחראי לביצוע בדיקות של חלקים מכוסים במהלך ביצוע העבודות עצמן, דבר שלא נעשה. החסר הראייתי באשר לעובי הטיח אשר קיים כיום לאחר השלמת העבודה, מקורו איפוא במידה רבה במחדליו של הגורם המקצועי מטעם הנתבע שבאחריותו היה לבדוק ולאשר עניין זה "בזמן אמת". בנסיבות אלה, סבורני כי יש לקבל את טענות התובע.

ההפרש בגין סעיפים אלו בין תביעת התובע לעמדת המומחה הינו בסך 20,676 ₪.

עבודות ריצוף וחיפוי

70. סעיף 10.0100 – "פירוק ריצוף קיים במפלס א לשימוש חוזר כולל אחסון". על-פי חשבון התובע, מגיע לו תשלום עבור עבודה זו בסך 5,040 ₪. המומחה בחוות דעתו ציין כי לא הוצגו לו ראיות כלשהן לביצוע עבודה כאמור, על-אף שהתובע התחייב לספק תמונות אולם לא עשה כן. אף בפני לא הציג התובע תמונות או ראיות אחרות בעניין, ומשכך איני רואה לקבל התביעה ברכיב זה.

עבודות אבן

71. סעיפים 14.0004 עד סעיף 14.0120 – "פתיחת המישקים בדיסק בעומק של 1.5 ס"מ לפחות וכיחול בין המישקים בטיט בכל החזיתות (04), במרתף (05), במרתף (120)." המומחה קבע בחוות דעתו כי חיוב 05 ו- 120 הנ"ל נכללים במסגרת החיוב בסעיף 14.003 "ניקוי קירות אבן קיימים", ולא הכיר בתשלום כלשהו בגינם. במענה לשאלת ההבהרה מטעם התובע, תיקן המומחה וציין כי יש להכיר בתשלום בסך 8,750 ₪. בהתחשב בכך שבין תתי הסעיפים הנ"ל יש כפילות פנימית (התובע כלל בחשבון שני תתי-סעיפים בגין עבודה זהה במרתף – 05 ו- 120), אין להכיר במלוא הסכום לו טען התובע ביחס לסעיפים האמורים.

אני פוסקת לפיכך את הסכום אותו קבע המומחה בתשובתו לשאלות ההבהרה מטעם התובע, בסך 8,750 ₪.

72. סעיף 14.0220 – "חציבת פתחים לדלתות בשטח עד 2.0 מ"ר בקירות אבן בעובי 50 ס"מ". בחשבון אוקטובר נטען לעלות 2,800 ₪. המומחה העריך רכיב זה בסך 1,800 ₪, לפי הקבוע בכתב הכמויות וכעמדת קייסרמן. התובע לא הציג כל ראיות לפיהן בוצעה על-ידו עבודה נוספת בהקשר זה מעבר לכתב הכמויות. לפיכך התביעה לתשלום נוסף בגין רכיב זה נדחית.

73. סעיף 14.0240 – "חציבת פתח לדלת בשטח עד 2.0 מ"ר בקירות אבן בעובי 30 ס"מ ובניית נישה לארון חשמל". העבודה כוללת סילוק המילוי והאבן ויציקת קורות וחיזוקים מסביב בעלות 2,200 ₪. לעניין זה השיב המומחה כי הפתח קיים אולם לא ניתן לאמת כי בוצע על ידי הקבלן.

משאין חולק כי הפתח קיים בבית, ומעדות הנתבע עולה כי התובע ביצע פתח לבית שלא היה קודם לכן (עמ' 30, ש' 1-4), אני מקבלת את עמדת התובע ופוסקת סך 2,200 ₪.

נגרות

74. סעיף 20.01.030 – "תיקון ושיפוץ קונסטרוקציית עץ לתקרה". בחשבון התובע נעשה חישוב לפי לפי 90 מ"ר מוכפל ב- 80 ₪ למ"ר, ובסה"כ סך 7,200 ₪. על פי חוות דעת המומחה, סעיף זה נכלל בסעיף 20.01.010 במסגרתו פסק המומחה לתובע סך 4,293.42 ₪ סכום גבוה מהמבוקש על ידי התובע בסך 1,540 ₪.

עיון בכתב הכמויות המצורף להסכם עולה כי בגין עבודות תיקון ושיפוץ קונסטרוקציית עץ לתקרה מגיע לתובע סך 90 מ"ר מוכפל ב- 60 ₪ סה"כ 5,400 ₪. אני מקבלת את עמדת המומחה שלא נסתרה כי סעיף זה נכלל בסעיף 20.01.010 בחשבון אוקטובר (סעיף שלא נכלל בכתב הכמויות). אולם אני פוסקת בגין סעיף זה סך 5,400 ₪ - הסכום לפי כתב הכמויות שצורף להסכם, לעומת סך 4,293.42 ₪ כפי שקבע המומחה. לפיכך זכאי התובע להפרש בסך 1,107 ₪.

75. סעיף 20.01.100 – "תקרת גבס כולל לוח גבס בעובי 1.25 ס"מ קונסטרוקציה ושפכטל". בחשבון התובע עלות רכיב זה הינה בסך 11,308 ₪. בגין רכיב זה פסק המומחה סך 4,963 ₪ כפי שנקבע בחוות דעת קייסרמן. התובע טוען כי מדובר בתקרה שונה מהרגיל עם חיזוקים רבים וגבס ירוק בגלל שפורקה תקרת קרביץ. המומחה ציין כי לא הוכח בפניו שבוצעה תקרת גבס שונה מהרגיל, וכי אין הצדקה לבצע כיום בדיקה בשטח לעבודה שנעשתה דבר שיחייב פירוק התקרה והריסת לוחות הגבס.

המחלוקת בנקודה זו נוגעת איפוא לרכיבי עבודה שבוצעה וכוסתה, ולא ניתן היום לשחזר בדיעבד את שבוצע ללא הרס של חלקים בנויים. בעניין זה חל האמור לעיל לעניין מחדלו של הנתבע לבדוק ולאשר רכיבי עבודה כאמור בטרם השלמת העבודה וכיסויים, מחדל הרובץ לפתחו בהיבט הראייתי. משכך אני מקבלת את טענות התובע בעניין זה. הפער בין הצדדים עומד על סך 6,345 ₪, אותם אני פוסקת לתובע.

76. סעיף 20.01.212 – "פירוק תקרת "רביץ" או תקרת צלוטקס קיימת כולל קונסטרוקציית העץ". לפי חשבון התובע מדובר ב- 125 מ"ר מוכפל ב – 19 ₪ למ"ר סה"כ סך 2,375 ₪. בגין רכיב זה פסק המומחה סך 1,232.52 ₪ (02.03 מ"ר מוכפל בסך 12.08 ₪). לטענת התובע המחיר הנכון הוא 19 ₪ נלקח ממחירון דקל, בעוד המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה עמד על כך שהנתון ממחירון דקל הוא זה שצויין בחוות דעתו.

משהתובע לא טרח להציג את מחירון דקל ולהתמודד בדרך כלשהי עם תשובת המומחה, אני מקבלת את עמדת המומחה.

77. סעיף 20.01.931 – "תוספת מחיר עבור ניקוי רעפים ידני עם מברשות והסרת בטון ישן", בסך 2,500 ₪. המומחה לא פסק לעניין זה כל תמורה, משלא הוצגו לו כל נתונים המצביעים על ביצוע עבודה זו או הצורך בה.

גם בפני לא הוצגו כל נתונים או הסברים בעניין. זאת ועוד, עיון בחוות דעת המומחה בהשוואה לחשבון התובע מעלה כי ביחס לסעיף 20.01.930 בגין "ניקוי ושטיפת גג קיים" הכיר המומחה בעלות בסך 1992 ₪, שהינה גבוהה משהתבקש ע"י התובע בסעיף זה (סך 500 ₪ בלבד), ואף מעבר למצוין בכתב הכמויות. משכך נראה כי בפועל הוכרה לתובע תמורה ראויה בכל הקשור לניקיון הגג והרעפים.

78. סעיף 20.01.932 – "פירוק ומילוי בין אגדים עם טיט על בסיס מלט וסיד כבוי וטיח". לפי חשבון התובע, עלות העבודה בגין 25 יח' מוכפל ב- 55 ₪ ליחידה, ובסה"כ סך 1,375 ₪. המומחה קיבל לעניין זה את עמדת קייסרמן ופסק לתובע סך 404.5 ₪ ( 25 יחידות מוכפל ב- 16.08 ₪ ליחידה). ההפרש נעוץ איפוא בקביעת מחיר היחידה.

מאחר והתובע לא הציג את העלויות שנטענו על-ידו או כל נתון אחר לביסוס טענותיו באשר למחיר יחידה, אינני רואה עילה שלא לקבל את קביעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לעלות הראויה פר יחידה.

שונות

79. סעיף 68.01.0120 (בשאלות ההבהרה מטעם התובע צויין בטעות כסעיף 68.01.0190)- "פינוי ופירוק מדרגות ופודסט מבטון, קירות אבן ומילוי". לפי חשבון התובע העלות הינה בסך 1,500 ₪. המומחה בחוות דעתו לא פסק לעניין זה כל תמורה, אך במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובע ציין כי הסכום מאושר לתשלום.

אם כן בשים לב לתשובת המומחה אני פוסקת סך 1,500 ₪.

80. סעיף 68.01.930 – "פירוק ופינוי קירות חיצוניים בחזית מערבית ודרומית". לפי חשבון התובע העלות היא בסך 7,750 ₪. לטענת התובע, המדובר במחיר מוסכם קומפלט. המומחה פסק לעניין זה בחוות דעתו סך 6,765.93 ₪, תוך אימוץ העלות בתחשיב קייסרמן.

לא הוצגה מטעם התובע כל ראיה או הבהרה באשר לטענה בדבר מחיר קומפלקט, והיכן סוכמה (לא נכלל בכתב הכמויות). משכך, ובהיעדר כל ראיה נגדית, אני מקבלת את קביעת המומחה ברכיב זה.

סיכום עלות העבודות:

81. בהתאם לחוות דעת המומחה, התמורה המגיעה לתובע בגין עבודות השיפוץ של הבית הינה בסך 299,895 ₪ (מעוגל).

82. כעולה מהמקובץ לעיל, יש להכיר לתובע בעלויות נוספות, חלק לפי הבהרות המומחה בתשובות לשאלות הבהרה שהועברו לו, וחלקן לאור קביעותי כפי שפורטו לעיל. סה"כ העלויות הנוספות מעבר לסכום שצויין בחוו"ד המומחה, הן: 3,474 ₪ + 26,363 ₪ + 2,340 ש"ח + 2,200 ₪ + 7,593 ₪ + 20,676 ₪ + 8,750 ₪ + 6,345 ₪ + 2,200 ₪ + 1,107 ₪ + 1,500 ₪, ובהס"כ – 82,548 ₪.

83. בנוסף לחשבון שפרטיו פורטו לעיל, הגיש התובע שלושה חשבונות בגין עבודות נוספות שלטענתו בוצעו על ידו (להלן – העבודות הנוספות). לחוו"ד קייסרמן צורף מסמך שכותרתו "חשבון נוסף לשיפוץ" בו הכיר קייסרמן בעלות חלק מהעבודות הנוספות, בסך 26,527 ₪. עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מעלה כי המומחה לא התייחס לעבודות נוספות אלה שבחוות דעת קייסרמן ולא כלל אותן בחישוביו, למעט עבודה בגין "בידוד גגות רעפים ע"י מזרוני בידוד טרמי" בגינה הכיר בעלות בסך 2,126.52 ₪ (סעיף 20.01.216 בפירוט חישוביו של המומחה מטעם בהמ"ש; סע' 20.00.21 בחוו"ד קייסרמן "בחשבון נוסף לשיפוץ"). יצויין כי התובע לא חקר את המומחה מטעם בית המשפט אודות העבודות הנוספות הנ"ל שהוא טוען שבוצעו על-ידו.

משאין מחלוקות כי התובע ביצע עבודות נוספות, מחד גיסא, ובהיעדר ראיות כלשהן מצד התובע בדבר היקף ועלות העבודות להן הוא טוען בחשבונות שצירף, מאידך גיסא, אני פוסקת לו בהתאם לחוו"ד קייסרמן סך 24,401 ₪ (לאחר ניכוי הסך בסך 2,126.52 ₪ שנכלל בחוו"ד המומחה מטעם בהמ"ש כפי שצויין לעיל).

84. סה"כ הסכומים שפורטו לעיל עומד על 406,844 ₪. מסכום זה יש להפחית 3% הנחה על פי המוסכם בין הצדדים, כך שהתמורה המגיעה לתובע היא בסך 394,639, ובצירוף מע"מ לתקופה בה שולם לתובע סך 461,728 ₪ (כולל מע"מ).

85. לטענת הנתבע, התובע הציע לו לקבל הנחה נוספת בגובה המע"מ, וכך סוכם ביניהם, ולפיכך אין לכלול את רכיב המע"מ בתשלום המגיע לתובע. התובע בעדותו הכחיש טענה זו וטען כי לא סוכם ביניהם כי הנתבע לא ישלם מע"מ. אינני רואה לקבל את טענות הנתבע. התובע טען בעדותו כי הוציא חשבוניות כנגד כל התשלומים, אך אלה לא צורפו על-ידו. מראיות הנתבע עולה כי על חלק מהתשלומים הוצאו חשבוניות. תשלומים אחרים תועדו על-ידי הנתבע באישורים שהתובע חתם עליהם. התמונה באשר לסיכומי הצדדים בעניין זה נותרה במידה רבה מעורפלת. עם זאת, בשים לב לכך שהוצגו חשבוניות ביחס לחלק מתשלומי הביניים, וכי אין חולק כי הצדדים לא הגיעו לעולם לשלב ההתחשבנות הסופית, סבורני כי הנתבע לא הוכיח ברף הנדרש את טענתו האמורה.

86. עפ"י העולה מתצהיר הנתבע והאסמכתאות שצורפו הנתבע שילם לתובע סך 462,000 ₪. משכך, הסכום ששולם לתובע מגיע כדי מלוא התמורה לה הוא זכאי (בהפרש זניח לטובת הנתבע).

87. המסקנה היא כי דין תביעת התובע להידחות.

התביעה שכנגד

השבת תשלום עודף

88. לטענת הנתבע, הוא התובע שכנגד, הוא זכאי להפרש בין התשלום ששילם בפועל לתמורה שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט בסך 157,216 ₪. משקבעתי כי התמורה המגיעה לתובע גבוהה מהתמורה שפסק המומחה ובשיעור הסכום ששולם בפועל על ידי הנתבע (בהפרש זניח לטובת הנתבע, שהוא בגדר זוטות), הרי שאין הנתבע זכאי לתשלום ההפרש הנטען על-ידו, ותביעתו בעניין זה נדחית.

פיצוי מוסכם

89. הנתבע טוען כי מגיע לו פיצוי מוסכם על פי החוזה בגין אי השלמת העבודות במועד. על פי החוזה נקבע המועד לסיכום העבודות ביום 30.06.2002, והוא הוארך בהסכמה עד יום 15.08.2002. לטענת הנתבע, התובע נטש את האתר, והוא נאלץ לסיים את העבודות באמצעות קבלן אחר, ובפועל נכנסה משפחתו לבית רק בחודש אפריל 2003. לפיכך לטענתו, הוא זכאי בהתאם להסכם לפיצוי בשיעור 10% משווי ההסכם בגין כל חודש איחור, משמע, הוא זכאי לפיצוי בשיעור 70%, אולם הוא מעמיד את הסכום על 20% מהשווי החוזי, ובסה"כ - 48,956 ₪.

90. יצויין כי הנתבע בתביעתו טוען הן לפיצוי מוסכם לפי ההסכם והן לפיצוי בגין הנזק נגרם לו עקב ההפרה הנטענת. כפילות זו איננה אפשרית, מקום בו הפיצוי המוסכם נסב על אותה הפרה בגינה מתבקש פיצוי נוסף בגין ראש נזק קונקרטי, כבענייננו (סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"א – 1970; ע"א 498/88 מירון נ' קידר, פ"ד מד(4) 250; ע"א 2161/11 דרור ואח' נ' פרץ ואח' (פורסם במאגרים) (2013).

91. גם לגופם של דברים דין התביעה בעניין זה להידחות. אין חולק כי על פי החוזה היה על התובע לסיים את עבודות השיפוץ עד ליום 30.06.2002 אולם המועד הוארך בעל פה על ידי הנתבע עד ליום 15.08.2002 (ראו עדות התובע בעמ' 2 לפרוטוקול). עם זאת, מהראיות שבפניי עולה כי לאורך כל תקופות הבניה התווספו עבודות, דבר שהשפיע על לוה"ז לסיום. כך, עוד בנובמבר 2002 חתמו הצדדים על תוספת להסכם ובה פירוט של עבודות נוספות שעל התובע לבצע, תוך שצויין כי אלה יסתיימו לא יאוחר מיום 15.2.03, הרבה מעבר ללוח הזמנים המקורי (נספח ג(13) לתצהיר הנתבע). המסקנה כי לאורך הדרך ניתנו עוד ועוד אורכות להשלמת העבודות שביצוען התברר במהלך הביצוע, עולה גם מדבריו של הנתבע בחקירתו, כדלקמן:

"ש. אתה טוען שנתת את האורכות האלו, כל פעם נתת אורכה של כמה ימים?

ת. לא זוכר.

ש. לא היה תיעוד בכתב של האורכות האלו?

ת. לא זוכר.

ש. באיזה תאריך הומצאו התוכניות של הוועדה?

ת. לא זוכר.

ש. מתי הומצאו התוכניות של העבודות הנוספות לקבלן?

ת. אם אני לא בטוח שהיו, איך אני יכול לדעת מתי הומצאו.

ש. לוח הזמנים היה חשוב לך?

ת. כן.

ש. אז למה לא תיעדת את האורכות ואת מסירת התוכניות לקבלנים?

ת. אני לא חשבתי שאגיע לבית המשפט אז לא תיעדתי...." (עמ' 31, ש' 23-32, עמ' 32, ש' 1-2).

92. נזכיר עוד, כי מלכתחילה היה ידוע לנתבע, שכן הדבר נאמר לו על-ידי מרגולין, כי בשיפוץ של בית מהסוג המדובר – בית ישן המוגדר לשימור, האומדן שניתן לעבודות הוא ראשוני, וצפוי להשתנות במהלך העבודה, וכך הוסכם. שורת ההיגיון מחייבת שהדבר יקרין גם על משך העבודה. הראיות מלמדות כי תרחיש זה אכן התממש, ועקב כך השתנתה מסגרת הזמנים המקורית שנקבעה בהסכם תוך השגת הסכמות אד-הוק ביחס לסיום העבודות שנוספו. לנוכח המקובץ, לא הוכח בפני כי הנתבע הפר את ההסכם עקב אי-סיום העבודות במועד. התביעה לפיצוי מוסכם בגין איחור כאמור, נדחית איפוא.

פיצוי נזקים שנגרמו לנתבע עקב עיכוב בהשלמת העבודה

93. בגין האיחור בהשלמת העבודות טוען התובע כי הוא ומשפחתו נאלצו לשכור צימר כמקום מגורים חלופי בעלות 21,000 ₪, הפסד דמי שכירות בהשכרת יחידות הדיור במבנה בסך 51,750 ₪, הוצאות נסיעה בחודש ספטמבר מהוד השרון להרדוף ללימודי כיתה א' של ביתו של הנתבע בסך 1,500 ₪ וכן עלות נוספת בגין עבודות פרופיל בלגי.

94. משקבעתי כי לא הוכח בפניי כי התובע הפר את ההסכם בשל אי-עמידה בלוח הזמנים כפי שהוסכם, הרי שהנתבע אינו זכאי לפיצויים הנטענים. מעבר לנדרש אציין, כי מרבית פרטי הנזק נטענו בעלמא, מבלי שצורפו לעניין זה אסמכתאות המבססות את התשלומים הנטענים.

סוף דבר

95. אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

96. בנסיבות ונוכח התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.