1. כללי

עניינו של הליך זה, תביעה כספית לתשלום סך 464,447 ₪, בטענה להפרת הסכם לחלוקת רווחים שווה ממכירת ברזל, אשר נרכש על ידי הצדדים להליך במשותף מצד ג'.

מטעם התובעת נמסרה עדותו של מנהלה ובעליה, מר נחום למדן (להלן: "למדן") ומטעם הנתבעת נמסרה עדותו של מנהלה, מר אוסמאן יאבוז (להלן: "יאבוז").

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, כאשר מטעם הנתבעת הוחלף הייצוג בשלב הגשת הסיכומים.

ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין, הוספו על ידי הח"מ.

1. רקע עובדתי

התובעת, למד חברה להשקעות ולמסחר בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה רשומה המנהלת עסקי מסחר בישראל, לרבות ייבוא ברזל. הנתבעת, MTC METAL DIS TICARET LTD STI (להלן: "הנתבעת") הינה חברה רשומה המנהלת עסקי מסחר בטורקיה.

ביום 28.3.2008, התקשרו התובעת, הנתבעת וגורם שלישי, חברה טורקית המספקת ברזל בשם YESILYURT DEMIR CEKME SAN. LTD. STI (להלן: "ספקית הברזל"), בהסכם לרכישת ברזל (נספח א' לתצהיר למדן, להלן: "הסכם הרכישה" או "עסקת הרכישה"). בהתאם להסכם זה, ספקית הברזל התחייבה לספק לתובעת ולנתבעת 6,000 טון ברזל.

1. טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

התובעת טענה, כי בהמשך להסכם הרכישה, סוכם בינה ובין הנתבעת, כי לרשות כל אחת מהן תעמוד מחצית מכמות הברזל, קרי 3,000 טון ברזל למכירה לכל אחד מהצדדים, וכי הרווח שיפיקו ממכירת הברזל יחולק ביניהן בחלקים שווים. היינו, במידה ויסתבר, כי רווחיו של צד אחד ממכירת הברזל שברשותו נמוכים יותר, הצד השני יעביר לידיו חלק מרווחיו שלו, על מנת שבסופו של דבר, רווחי שתי החברות ישתוו.

לטענת התובעת, בפועל, הרווח שהפיקה היא ממכירת הברזל, ללקוח בשם חברת נוימן, עמד על סך 58,052 דולר ארה"ב והרווח שהפיקה הנתבעת ממכירת הברזל לאותו לקוח עמד על סך 303,725 דולר ארה"ב (נספח ב' לתצהיר למדן). הפערים במחירים נובעים משינויים במחיר הברזל במועדי המכירה הנדונים.

לפיכך, על פי הסיכום בין הצדדים בדבר חלוקת רווחים שווה ביניהם, ולאחר ניכוי רווחיה של הנתבעת מתוך מכירותיה של התובעת, על הנתבעת להעביר לתובעת סכום של 119,470.25 דולר ארה"ב.

לטענת התובעת, כעולה מתצהירו ועדותו של מנכ"ל הנתבעת, הנתבעת אינה מכחישה חוב זה לכשעצמו, והיא אף אישרה, באמצעות המנכ"ל, כי התובעת לא הפרה את הסכם הרכישה. למרות זאת, הנתבעת נאחזת בתירוצים שונים, בדמות גרסה בדבר קיומו כביכול של הסכם חדש ומאוחר יותר בין הצדדים אשר הופר על ידי התובעת ובטענת קיזוז הנסמכת על גרסה זו, וכל זאת, על מנת להתחמק מתשלום חובה לתובעת.

תמצית טענות הנתבעת

בפתח סקירת טענות הנתבעת יצוין, כי סיכומי הנתבעת, אשר כאמור הוגשו לאחר החלפת ייצוג לנתבעת, כללו טענות עובדתיות ומסמכים חדשים, שהוספו על ידי הנתבעת, לראשונה, בשלב הסיכומים, וזאת מבלי שהתבקשה, וממילא מבלי שניתנה, רשותו של בית המשפט לכך (נספחים א-ב, ז, ח(3-4), ט, יא(1-2)). מובהר, כי התנהלות חד צדדית זו מצד הנתבעת הינה פסולה, בראש וראשונה היות ויש בה כדי לפגוע בזכויות בעל הדין שכנגד, וכי בית המשפט לא יתייחס בגדר פסק דין זה לטענות עובדתיות וראיות חדשות אשר נכללו בסיכומי הנתבעת.

הנתבעת אישרה את כריתתה וקיומה של עסקת הרכישה, שעניינה רכישה משותפת של 6,000 טון ברזל מספקית הברזל, על ידי התובעת ועל ידה.

כן אישרה את הסיכום, בעל פה, בינה לבין התובעת, בדבר חלוקה שווה של רווחי מכירת הברזל בעסקה זו.

היא אף אישרה, כי בהתאם לנתוני הרווח הסופיים ממכירת הברזל נשוא עסקת הרכישה, ולסיכום בין הצדדים בדבר חלוקה שווה של הרווחים, היא הייתה אמורה להעביר לתובעת סך של 119,470 דולר ארה"ב (סע' 9 לסיכומי הנתבעת).

(בעניין זה יוער כבר עתה, כי למרות סכום התביעה המקורי, 130,000 דולר, ולמרות שזהו הסכום עליו דובר בין שני הצדדים בתכתובות ביניהם, הרי שכאמור לעיל, כיום התובעת אינה עומדת עוד על סכום תביעתה, ובסיכומיה אישרה כי סכומה המדויק של יתרת החוב כלפיה עומד על סך 119,470 דולר בלבד).

לטענת הנתבעת, לאחר השתלשלות העניינים הנ"ל, סוכם עוד בינה לבין התובעת, בגדר עסקה נוספת בעל פה מחודש יוני 2008, כי הנתבעת תמכור לתובעת כמות של 1,500 טון ברזל במחיר של במחיר 1,300 דולר ארה"ב לטון.

בהמשך להסכמה זו, נשלח על ידה ביום 23.6.08 חשבון פרופורמה אל התובעת ואף נפתח על ידי התובעת, ביום 4.7.08, מכתב אשראי דוקומנטרי בלתי חוזר בסכום תואם.

בהסתמך על מכתב האשראי, הודיעה הנתבעת לתובעת, כי ההזמנה בוצעה וכי הברזל ממתין בנמל איסטנבול להטענה על אוניה ומשלוח לישראל. אולם, לאחר הודעה זו החלה התובעת להתחמק מקיום חלקה בעסקה, ביקשה שוב ושוב דחייה במועד איסוף הברזל, וזאת במקביל להארכת מכתב האשראי על ידה.

בתקופה זו, החלה ירידה במחירי הברזל בעולם, והתובעת נאותה להמתין שוב ושוב עם אספקת ההזמנה הנ"ל לתובעת.

רק לאחר שהתברר, כי התובעת לא עתידה לעמוד בהתחייבויותיה, נאלצה הנתבעת למכור את סחורת הברזל הנ"ל לצד ג' בשתי עסקאות נפרדות, כאשר בשל ירידת מחירי הברזל בעולם באותה עת, נגרמו לה באותן עסקאות הפסדים משמעותיים בהשוואה למחיר עליו סיכמה עם התובעת.

בהקשר זה טענה הנתבעת, כי בשל מחדלי התובעת מלעמוד בהתחייבותה הנ"ל לרכישת הברזל, נמכר ברזל זה על ידה בסופו של דבר לצד ג' במחיר של 460 דולר ארה"ב לטון, היינו מחיר נמוך משמעותית מהמחיר אשר לטענתה סיכמה עם התובעת - 1,300 דולר ארה"ב לטון. משכך, נוצר פער בין הרווחים שהיו אמורים להתקבל ממכירת 1,500 טון הברזל לבין אלו שהתקבלו בפועל, בסך 1,260,000 דולר ארה"ב, אותם חבה התובעת לנתבעת, וזאת בנוסף לסך של 17,500 דולר ארה"ב בגין ההשתהות במשלוח הברזל בנמל באיסטנבול.

מכאן, טענת הקיזוז אשר בפי הנתבעת, לפיה כנגד כל חוב שלה כלפי התובעת בגין עסקת הרכישה, יש לקזז את סכום הנזק הגבוה אותו חבה לה התובעת בשל הפרת הסיכום הנ"ל בדבר מכירת הברזל וההפרשים בין הרווח שהוסכם עליו לבין הרווח בפועל (1,260,000 דולר ארה"ב), בצירוף עלויות השהיית משלוח הברזל בנמל איסטנבול (17,500 דולר ארה"ב) ובניכוי הסך אותו היא חבה לתובעת בגין עסקת הרכישה.

יוער בשלב זה, כי הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בגדר הליך זה וכי טענותיה הנ"ל הוצגו כטענת הגנה – קיזוז בלבד.

תמצית תשובת התובעת לטענות הנתבעת

התובעת הכחישה מכל וכל את גרסת הנתבעת, בדבר קיומו של הסכם מאוחר כלשהו מיום 23.6.08, וממילא את הטענה להפרתו של הסכם כלשהו ואת טענת הקיזוז שהציגה הנתבעת בהסתמך על הסכם נטען זה, המהווה את טענת הגנתה היחידה למעשה.

בעניין טענת הקיזוז, אף טענה התובעת, בסיכומי תשובתה, כי בכל מקרה אין אפשרות לקיזוז הנטען היות ואף לגרסת הנתבעת, הוא נובע מעסקה נפרדת בין הצדדים ולא מעסקה אחת, כדרישת הדין.

התובעת טענה, כי בפועל היא קיבלה לידיה 5,400 טון ברזל ומכרה אותם בישראל בשני מועדים, כאשר 2,500 טון נמכרו עבור התובעת ו- 2,900 טון נוספים נמכרו עבור הנתבעת, תוך שכל צד קיבל את התמורה הישר מהלקוח, חברת נוימן.

אשר למכתב האשראי טענה התובעת, כי מכתב האשראי הופק לא עקב עסקה נוספת כלשהי, כטענת הנתבעת, אלא לבקשתה של הנתבעת בטענה, כי יהיה בו כדי לסייע בעניין שחרור יתרת החוב של הנתבעת אל מול התובעת וכי ממילא לא ניתן היה לעשות בו שימוש בישראל מפני שלא עמד בסטנדרטים המחייבים.

להשלמת התמונה יצוין, כי הצדדים להליך דנן התדיינו בפרשה אף במסגרת תובענה אשר הוגשה בזמנו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 29231-12-11). שם, הגישה הנתבעת כאן תביעה כנגד התובעת כאן, הנוגעת בעיקרה לטענותיה לנזקים בגין הפרת אותה עסקה נוספת הנטענת על ידה, ומוכחשת על ידי התובעת, היא העסקה נשוא טענת הקיזוז בהליך שלפני. במסגרת הליך זה, הורתה כב' השופטת ד"ר אבניאלי על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות ההליך, ומשערובה זו לא הופקדה, ניתן פסק דין למחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות. בהמשך, נדחתה אף בקשה לביטול פסק דין זה. הנתבעת טענה בסיכומיה בהליך שלפני, כי בכוונתה לחזור ולהגיש תובענתה הנ"ל בשנית בבית המשפט המחוזי (סע' 2 לסיכומים).

1. דיון והכרעה

הסכם הרכישה וההסכם בדבר חלוקת הרווחים השווה

כאמור, אין חולק בדבר כריתתו ותוקפו של הסכם הרכישה.

באשר לתוכנו של הסכם זה (נספח א' לתצהיר למדן), יאמר, בתמצית, כי התובעת והנתבעת רכשו מספקית הברזל 3,000 טון כל אחת כאשר מועד האספקה של 3,000 הטונות הראשונים נקבע לחודש יוני 2008 ו- 3,000 טון נוספים בחודש יולי 2008. על התובעת ועל הנתבעת היה למסור מכתב אשראי בנקאי (L/C) על סך 2,850,000 דולר ארה"ב כל אחת, לטובת ספקית הברזל לא יאוחר מחודש אפריל 2008.

ההסכם אינו כולל הסדר מפורש בכל הנוגע להתנהלות התובעת והנתבעת לאחר המכירה, אלא עוסק אך ורק בעניין המכירה של הברזל מספקית הברזל לרוכשות, התובעת והנתבעת. ואולם, כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים אף בעניין הסיכום הנוסף ביניהם בדבר חלוקה שווה של הרווחים ממכירתו של הברזל אשר נרכש בעסקת הרכישה.

באשר לנתוני המחיר והרווח ממכירתו של הברזל אשר נרכש בעסקת הרכישה, הרי שהתובעת צרפה לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה, מסמכי חישוב רווח המלמדים, לטענתה, על רווח של 58,052 דולר ארה"ב בגין מכירת הברזל על ידה ורווח של 303,725 דולר ארה"ב ממכירת הברזל של הנתבעת.

כמפורט להלן, מעבר למסמכים אלו עליהם נסמכו סכומי התביעה, שאלת קיומם וסדרי גודלם של הרווחים התבררה אף במסגרת חקירות העדים בבית המשפט, וגרסת התובעת ביחס לסכומים, הוכחה בהודאות מנכ"ל הנתבעת, כך שאין צורך להידרש לדיון מפורט בשאלת מסמכי התביעה הנ"ל.

בחקירתו הנגדית של מנכ"ל הנתבעת, הודה המנכ"ל יאבוז, בדבר עצם קיומו של חוב של הנתבעת כלפי התובעת, בסכום לו טענה התובעת (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 24.01.2013):

"ש. האם אתה מאשר שיש חוב של 130,000 דולר שלא שולם?

ת. לו מר למדן היה עומד בסעיפי ההסכם ולא גורם לי הפסד של 1.2 מיליון דולר אז זה היה נכון. וזה הכסף שמגיע למר למדן.

ש. כשאמרת היה עומד בתנאי ההסכם, לא התכוונת להסכם מ-3/08?

ת. לא. אם לא היו הפרות הסכמים אז היה יכול להיות קיזוז בין העסקאות. אם כל העסקה היתה מסתיימת ללא בעיות, הוא היה חייב לי מיליון דולר בהתחשב בקיזוז.

ש. זו לא היתה שאלתי, אני שואל אותך רק לגבי ההסכם מ28.03.2008 – האם תחת חוזה זה ביצעה התובעת איזו הפרה כלפיכם?

ת. אני מאשר שלא היתה הפרה כלשהי של ההסכם הספציפי הזה.

ש. אתה מאשר שאתם חייבים 130,000 דולר מכוח הסכם זה?

ת. היינו שותפים על עסקה של 6000 טון ברזל. ו3000 היו באחריותה של חברת למד למכור. ו3000 טון היו באחריות שלנו למכור. בעסקה באחריות למד היה רווח ללמד של 58,000 דולר ומשהו. ובעסקה שבאחריותי היו 300,000 דולר רווח.

ש. שני הרווחים הללו 300,000 דולר ו-58,000 דולר היו צריכים להתחבר ולהתחלק חצי חצי בין החברות?

ת. כן.

ש. אחרי שעושים את החלוקה מגיעים ל130,000 דולר חוב שלכם ללמד?

ת. כן".

כן ראה בעניין זה סעיף 30 לתצהיר המנכ"ל יאבוז, שם אישר גם כן את האמור לעיל.

כלומר, מנכ"ל הנתבעת אישר, כי לנתבעת חוב כלפי התובעת בגין עסקת הרכישה וההסכם הנלווה בין הצדדים על חלוקת רווחים שווה ביחס לרווחי מכירת הברזל שנרכש באותה עסקה.

המנכ"ל יאבוז אף אישר את סדרי הגודל הכספיים של הרווחים שנצטברו בגין מכירת הברזל, עבור כל צד, בדומה לסכומים המופיעים במסמכי חישובי הרווח שהציגה התובעת וטענות מנכ"ל התובעת.

מעבר לעדויות אלו, הודאת הנתבעת בדבר עצם קיומו של חוב בסדר גודל של 130,000 דולר ארה"ב נלמדת אף מהתכתבות בין הצדדים עובר להליך דנן (ראה תכתובות מיום 4.6.2009 ומיום 2.7.2009 אשר צורפו לתצהיר מנכ"ל הנתבעת).

יצוין שוב, כי בפועל, כאמור לעיל, תוך כדי ניהול ההליך, התובעת דייקה את דרישתה הכספית וצמצמה אותה לסך של 119,470.25 דולר (במקום הסך של 130,000 דולר) ואף פירטה, כאמור לעיל, את אופן חישובו של סכום זה. חישובה זה, לא רק שלא נסתר, אלא, כאמור, אף זכה, לכשעצמו, להודאה מפורשת מצד מנכ"ל הנתבעת.

מכאן, שהתובעת הוכיחה את תביעתה, ויש לבחון להלן, האם עומדת לנתבעת טענת קיזוז.

טענת הנתבעת לזכות קיזוז

כאמור, הנתבעת אישרה את קיומו של החוב כלפי התובעת בגין עסקת הרכישה, אך טענה, כי חובה של התובעת כלפיה עולה על חובה הנ"ל כלפי התובעת, ומכאן שכנגד כל סכום אשר יפסק לטובת התובעת, יש לקזז סכומים שהתובעת חבה בתשלומם כלפיה.

יוזכר, כי בהעדר תביעה שכנגד בהליך זה, טענת הקיזוז הינה טענת הגנה בלבד, אשר רלבנטית רק במקרה של קבלת התביעה ואשר גם אם תתקבל, היא תקוזז אך כנגד סכום התביעה, בהיקף שהתקבלה, ויתר סכומה אינו רלוונטי להליך זה (ראה: ע"א (ת"א) 2045/02 סלומון קומפרסורים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), וכן ראה ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 284-285).

זכות הקיזוז מוסדרת, בדין המהותי, בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע כדלקמן:

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

המונח "עסקה אחת" פורש בהלכה הפסוקה כעסקה שאינה ניתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם (ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אולביקס, פ"ד מד (1) 177).

כמפורט להלן, בענייננו, לא מדובר ב"עסקה אחת", אף לשיטת הנתבעת עצמה.

בחקירתו הנגדית של מר יאבוז, מנכ"ל הנתבעת, הוא העיד בעניין זה כדלקמן (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 24.1.2013):

"ש. האם אתה מאשר שיש חוב של 130,000 דולר שלא שולם?

ת. לו מר למדן היה עומד בסעיפי ההסכם ולא גורם לי הפסד של 1.2 מליון דולר אז זה היה נכון. וזה הכסף שמגיע למר למדן.

ש. כשאמרת היה עומד בתנאי ההסכם, לא התכוונת להסכם מיום 3/08?

ת. לא. אם לא היו הפרות הסכמים אז היה יכול להיות קיזוז בין העסקאות. אם כל עסקה היתה מסתיימת ללא בעיות, הוא היה חייב לי מיליון דולר בהתחשב בקיזוז."

גם מסיכומי הנתבעת (סע' 6) ברור, כי אף לגרסתה ולשיטתה, מדובר במספר עסקאות נפרדות:

"הנתבעת תתייחס לשלוש העסקאות האחרונות בהן הצדדים היו מעורבים;

א. עסקה מחודש מרץ, היא העסקה נשוא תביעה זו, במסגרתה רכשו התובעת והנתבעת כמות פלדה לצורך מכירתה יחדיו וחלוקה שווה ברווחים (להלן: "עסקה 1");

ב. עסקה מחודש מאי 2008, היא העסקה נשוא הקיזוז בתיק דנן במסגרתה התחייבה התובעת לרכוש מהנתבעת 1,500 טון פלדה עבור עצמה (להלן: "עסקה 2");

ג. עסקה מחודש נובמבר 2008 במסגרתה רכשה התובעת מאת הנתבעת 530,250 שטון פלדה בעבור עצמה (להלן: "עסקה 3") ...".

מכאן שאף לשיטת הנתבעת עצמה, טענת הקיזוז שלה אינה נובעת מחיוב הקשור ונובע מעסקה אחת, היא עסקת הרכישה נשוא ההליך, ומכאן, שהתנאי הראשון הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים אינו מתקיים בענייננו.

האם לפנינו "חיוב קצוב", כמשמעותו בחלופה השנייה הקבועה בסעיף 53 לחוק החוזים, המקימה זכות קיזוז אף כאשר אין מדובר בחיובים הנובעים מעסקה אחת ? כמפורט להלן, אני סבורה, כי במקרה דנן, יש להשיב אף לשאלה זו בשלילה.

חיוב הינו "קצוב" אם הוא נקוב בסכום של כסף, או לחילופין ניתן לקצוב את שיעורו באמצעות פעולה אריתמטית פשוטה, להבדיל מהערכה או שומה או בירור עובדתי ומשפטי מורכב יותר.

בענייננו, הנתבעת טענה, כמפורט לעיל, כי בעסקה מאוחרת, שנכרתה בעל פה בין הצדדים, סוכם על רכישת 1,500 טון ברזל על ידי התובעת מהנתבעת, בעלות של 1,300 דולר ארה"ב לטון. הטענה אשר בפי הנתבעת הינה, כי משהתובעת לא עמדה בהתחייבותה האחרונה כאמור לרכוש את הברזל במחיר המוסכם, היא מכרה את הברזל לצד ג' וספגה עקב כך הפסדים בסך 1,234,405 דולר ארה"ב.

כאמור, התובעת מכחישה קיומה של התחייבות כאמור מצידה מכל וכל.

אף כעולה מחקירת מנכ"ל הנתבעת, סכום הקיזוז הנטען אינו יכול לבוא בגדרו של "סכום קצוב" (עמוד 27 לפרוטוקול הדיון מיום 24.01.2013):

"ש. אני מבקש להפנות אותך לתצהירך בסעיף 23 בוא נערוך את החישוב יחדיו – אני מכפיל את 1200 דולר שזה המחיר לטון בעסקה כפול משקל הסחורה פחות 10 אחוז, ואני מגיע ל1,620,000 דולר פחות 633,690 דולר. כשאני מחסר את הסכום הזה מ1,620,000 דולר התוצאה היא 987,000 דולר. אז גם לפי שיטתך אני לא מבין לסכום שאתה מציין בסעיף 23.

ת. אני מסביר, החישוב שלך התחיל לא נכון. 10 אחוז פלוס מינוס אלה הם באופציה של הספק עם לבחור 10 אחוז פחות או יותר. אני צריך לחשב מה הנזק בפועל שלי. אני מתייחס לחשבונות שהכנתי לצדדים השלישיים שמראים לי מה התמורה שקיבלתי מהם. את הסכום הזה אני מפחית מהתמורה שהייתי אמור לקבל מלמד ואז אני מקבל את הנזק בפועל שנגרם לי והסכום הזה כתוב בסעיף 23. אפשר לבדוק זאת עם החשבונות מול הצדדים השלישיים ואת שטרי המטען מולם".

הנה כי כן, מעבר לקיומה של מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם כריתתה של העסקה נשוא טענת הקיזוז, ומעבר לכך שמדובר בעסקה אשר גם אם נכרתה בין הצדדים הינה עסקה נפרדת ונוספת ולא עסקה אחת עם עסקת הרכישה, מעבר לכל זאת – אף אין מדובר בטענת קיזוז אשר סכומה נהיר וברור וניתן לקבלה כטענת קיזוז "קצובה", בוודאי לא בנתוני הראיות אשר הובאו לפני בית המשפט בהליך דנן.

לפיכך, לא מתקיימת אף החלופה השנייה לקיומה של זכות לקיזוז, על פי חוק החוזים.

מטעמים אלה, ומבלי להכריע בטענת הנתבעת לגופה, אני קובעת, כי לא עומדת לנתבעת בהליך דנן טענת קיזוז כלשהי.

1. הערה לפני סיום

בשולי פסק הדין, אני מוצאת לנכון להביע הסתייגותי מטענת הנתבעת בסיכומים מטעמה, בסעיף 31 להם. שם, בפסקה האחרונה בסעיף זה, נטען מטעם הנתבעת כדלקמן:

"הרי לנתבעת אין כל נכסים בישראל ואף אם היה ותזכה התובעת בתביעה, לא יהא באפשרותה להיפרע מפסק דין שניתן בישראל, הואיל והדין בתורכיה הנו כי בהעדר סמכות מקומית, לא ניתן להגיש פסק חוץ לביצוע".

אני סבורה, כי טענה זו, יהא הקשרה אשר יהא, לא ראוי כי תטען על ידי בעל דין בהליך משפטי, בוודאי שלא על ידי חברה המנהלת עסקים חובקי עולם. יודגש, כי הנתבעת לא טענה בשום שלב בהליך זה, להעדר סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל לבירור התובענה בהליך דנן. היא אף עתרה בזמנו מיוזמתה לבית משפט בישראל, בית המשפט המחוזי בת"א, בתובענתה שלה בפרשה זו והודיעה, בסיכומיה בהליך דנן, כי בכוונתה להגיש בשנית את תביעתה שנמחקה לבית המשפט המחוזי. משכך, דומני, כי דרושה מידה לא מבוטלת של עזות מצח מצידה של הנתבעת, לכלול בסיכומיה לבית המשפט את טענתה הנ"ל ולמעשה לטעון, במשתמע, כי אין בכוונתה לכבד את קביעות פסק הדין, אף גם אם תביעת התובעת כנגדה תתקבל.

1. סיכום

נוכח קביעתי לעיל בדבר טענת הקיזוז, והואיל ונקבע לעיל, כי התובעת הרימה הנטל להוכחת תביעתה, דין התביעה להתקבל, בחלקה הארי.

כאמור, התובעת עמדה בסיכומיה ובסיכומי תשובתה על דרישה לתשלום בסך של 119,470.25 דולר ארה"ב בלבד, ומכאן שזנחה כל סכום תביעה מעבר לכך, מה גם שדרישה זו היא שעולה בקנה אחד עם הנתונים הכספיים שהוצגו לבית המשפט, כמפורט לעיל.

משכך, התביעה מתקבלת בסכום זה, ואני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך בש"ח השווה ל- 119,470.25 דולר ארה"ב, בתרגומם לש"ח לפי שער יציג במועד הגשת התביעה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בגובה סכום האגרה ששולמה בהליך זה ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.