לאור בקשות התיקון של שני הצדדים, התברר כי נוסח פסק הדין אותו קיבלו אינו חתום גרפית, וכי מחמת תקלה אשר מקורה לא ברור, נשלחה לצדדים אחת מטיוטות המוקדמות של פסק הדין וצר לי על כך.

הנוסח אשר נשלח לצדדים מיום 4.9.2012 אינו מדוייק והוא מבוטל.

להלן הנוסח הנכון של פסק הדין:

התביעה:

התובע, מר ג'ורג' הלון יליד 1.12.1964, נפצע בתאונת דרכים ביום 11.12.2008. אין מחלוקת על עובדה זו, ועל כך כי התובע זכאי לפיצויים על פי חוק לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובע נפגע ברגלו הימנית, ונגרם לו שבר בפרק הירך. התובע אושפז ונותח בבית החולים רמב"ם בחיפה, ואחר כך נזקק לשיקום ארוך, בבית החולים בני-ציון, וכן קיבל טיפולי פיזיוטרפיה רבים במסגרת בתי-החולים וקופת-חולים. התובע נשאר מוגבל בתפקודו ותנועותיו וזקוק על פי עדותו לעזרה עד היום, עזרה המוגשת לו בעיקר ע"י אשתו-הגב' אודיט הלון.

התובע נזקק לעזרת כל בני משפחתו לפעולות הפשוטות ביותר עקב מוגבלות מוחלטת בניידותו, לאחר שחרורו מבית-החולים.

מומחה בית המשפט, פרופ' צינמן קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור של 20%, בגין הגבלה ופגיעה בתנועות מפרק הירך על פי סעיף 35(1)ג לתקנות המל"ל.

נכות זו כוללת גם את הנכות בגין הצלקת הניתוחית.

כאן המקום לציין, כי התובע סבל ממחלות שונות אשר הקשו על חייו עוד קודם לתאונה, ונקבע לו ע"י המל"ל נכות כללית בשיעור 76%, ואי כושר בשיעור 75%. נכות גבוהה זו נקבעה בגין השמנת יתר-(התובע העיד כי שקל לפני התאונה 180 ק"ג), בגלל אי ספיקה ורידית, ובגלל תופעת דום נשימה.

התאונה התרחשה כאשר התובע נהג במונית מ.ר. 7015325, שהייתה שייכת לתחנת מוניות בבעלותה של הגב' אדריס, אשר העידה מטעם התביעה. המונית היתה רשומה על שם רעייתו של התובע, וסמוך למועד התאונה עבדו על המונית שני נהגים.

לגרסת התובע, אשר נתמכה ע"י רעייתו הגב' אודיט הלון והגב' אדריס בעלת תחנת המוניות, החל עבודתו כנהג על המונית מספר ימים לפני התאונה. קודם לכן, עבד כסדרן בתחנה, ובגלל מגבלותיו הגופניות עבד רק מספר מצומצם של שעות ביום. שנים ארוכות לפני עבודתו כסדרן, עבד התובע כנהג מונית.

הצדדים נחלקו לעניין גובה הפיצוי המגיע לתובע. לטענת ב"כ המלומדת של התובע, עורכת הדין עאסי , יש לקבוע כי אבדן כושר ההשתכרות (נכותו התפקודית של התובע) הוא בשעור 40%. אין הוא יכול לעבוד כנהג מונית עבודה הדורשת שעות ישיבה רבות והפעלת רגל ימין המוגבלת, והוא סובל מכאבים באופן תמידי.

התובע ורעייתו העידו, כי בגלל התאונה אין הוא יכול יותר לעלות ולרדת במדרגות, ולכן נאלצו לשנות מקום מגוריהם-קודם גרו בקומה שלישית, ועתה עברו להתגורר בקומת קרקע שם דמי השכירות גבוהים יותר.

ב"כ התובע מבקשת לקבוע, כי בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסד ההשתכרות בגלל התאונה הוא 6,500 ₪; 4,500 ₪ כנהג מונית ו - 1,700 ₪ כסדרן, ומסתמכת על עדות הגב' אדריס בעלת התחנה

כ- 30 שנה ויודעת כי הרווח הממוצע של נהג מונית הוא 7,000 ₪ - 10,000 ₪ נטו בממוצע.

אמנם, התובע עבד כסדרן לפני התאונה, אך החל לעבוד שוב כנהג מונית, ובמהלך עבודתו זו גם נפצע, כפי שנפסק בפסק הדין בו הורשע התובע בעבירות על פקודת התעבורה בגין תאונה זו.

ב"כ התובע ערה לטענה כי התובע היה נכה בשיעור 100% ולא יכול היה למעשה לעבוד וגם לקבל תגמולים, אך טענה כי גם נכה ב - 100% יכול לעבוד ולהשתכר עד תקרה מסוימת.

ב"כ התובע הפנתה לפסקי הדין כמפורט בסיכומיה.

ב"כ התובע מבקשת לקבוע על כן כי הפיצוי המגיע לתובע הוא:

א. בגין כאב וסבל - 42,000 ₪.

ב. בגין הפסד השתכרות בעבר:

1. הפסד שכר מלא - 5X6,500 ₪ = 32,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

2. הפסד חודשי בשיעור 40% מאז חודש מאי 2009 עד ליום הסיכומים 36 X 2,600 = 93,600 ש"ח.

3. מאותו יום ועד גיל 67 - 400,063 ₪.

ג. הפסדי פנסיה בשיעור של 50% מגיל 67 עד סוף תוחלת החיים, לאחר היוון כפול 98,662

₪.

לדעת ב"כ התובע אין לנכות תגמולי מל"ל, שכן התובע אינו זכאי לקבל ולו שקל מענף נפגעי עבודה, ואין הוא יכול לפנות אליו.

הנתבעת איננה צפויה להיתבע ע"י המל"ל, ועל כן, קביעה כי יש לנכות תגמולי מל"ל תגרום לתובע להינזק פעמיים ולנתבעת להתעשר על חשבונו.

יתר על כן, טוענת ב"כ התובע, התובע מקבל קצבת נכות כללית בסך 5,249 ₪ לפני התאונה וללא קשר אליה.

גם אם היה זכאי לקצבת נכות מהעבודה היא הייתה נמוכה יותר. מכיוון שאינו זכאי לשתי קצבאות, היה בוחר בקצבה מנכות כללית.

לאשת התובע נגרם הפסד של 3,000 ₪.

התובע נעזר בעזרים רפואיים: כיסא גלגלים, הליכון, קביים, וכמו כן נשא בהוצאות נסיעות לצרכי טיפולים רפואיים, פינוי באמבולנס, וגם ללא קבלות יש לפסוק 15,000 ₪ בגין הוצאות אלו, הן לעבר והן לעתיד.

עזרת צד ג' לה נזקק התובע הייתה רבה ומשמעותית:

לעבר בגין 4 שעות ליום 40 ₪ לשעה, למשך 5 חודשים = 26,000 ₪, ועוד סכום של 10,000 ₪ באופן גלובלי לעבר, ולעתיד ובסה"כ 36,000 ש"ח.

בגין הצורך במעבר דירה, ותשלום שכר דירה גבוה, הצורך להיעזר בתחבורה מיוחדת כי אינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית, מוצדק לפסוק, לדעת ב"כ התובע פיצוי של 70,000 ₪.

סה"כ הסכום הנתבע ע"י ב"כ התובע הוא 790,825 ₪ ולחלקה אף נדרשים הפרשי הצמדה וריבית.

ההגנה:

ב"כ הנתבעת מבקש לדחות מכל וכל את טעוני התובע.

התובע לא הוכיח כדבעי את שיעור השתכרות נהג מונית.

התובע לא הוכיח כי הוא משלם דמי שכירות גבוהים יותר בגלל המעבר לדירה בקומת קרקע, ולא משום שעבר לדירה מרווחת יותר ובשכונה אחרת. לא זו בלבד אלא, בעניין הדירה, מדובר בהרחבת חזית שכן לא הייתה כל טענה לעניין זה בכתב התביעה.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי אין שחר לטענה כביכול התובע יכול היה לפני התאונה לשוב לעבודה כנהג מונית 8 – 7 שעות ביום, וזאת לאור מגבלותיו הרפואיות והפיזיות בעטיין עבד כסדרן כ– 20 שעות בשבוע בלבד. יש לחשב את הפסד השכר לפי בסיס של 1,700 ₪ בלבד, ולגבי העתיד – אין לערוך חישוב אקטוארי, אלא סכום כללי של 20,000 ₪.

מגבלותיו ומחלותיו, ולא התאונה אשר רק 20% נכות נפסקו בגינה, משקלו (קרוב ל – 200 ק"ג) הם הגורמים לחוסר אפשרותו לעבוד כנהג מונית.

ב"כ הנתבעת סבור, כי התובע ורעייתו אינם מגלים את כל האמת לבית המשפט לעניין רשום הבעלות על המונית. האמת היא, כי התובע חשש להירשם כבעל מונית, בגלל העובדה כי הוא מקבל קצבת נכות כללית מן הביטוח הלאומי.

לעניין עזרת צד ג' - התובע נזקק לעזרה רבה גם לפני התאונה. סכום של 5,000 ₪ לדעתו די בו לעבר וגם לעתיד סכום דומה.

לגבי הוצאות ונסיעות, מציע ב"כ הנתבעת סכום של 3,000 ₪ לעבר בעיקר בגין התקופה הראשונה. לעתיד התובע אינו זקוק לטיפול או תרופות בגלל התאונה ואם כן הרי זה נבלע בטיפולים ובתרופות אותם מקבל התובע ממילא בגלל מחלותיו האחרות.

לגבי כאב וסבל הסכום הנכון הוא אכן 42,000 ₪ ואין לו כל טענה לעניין ניכויי מל"ל.

דיון ומסקנות:

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 11.12.2008, פגיעה בגינה אושפז, נותח ונזקק לשיקום ארוך, בבתי חולים ובביתו ומגיע לו פיצוי, על פי החוק.

כל אחד מבעלי הדין הפליג למחוזות בהם הוא חפץ.

התובע, רעייתו הגב' הלון והגב' אדריס מטעמו העידו בבית המשפט. לתצהירו של התובע צורפו מסמכים שונים. הנתבעת לא הזמינה כל עד ואף לא חוקר, והסתפקה בהגשת מסמכים רבים וביניהם -אבחון רפואי של המל"ל, ופרוטוקול הדיון בת.ד. 5050-07-10 של בית-המשפט לתעבורה (תיקו הפלילי של התובע בגין התאונה). ב"כ הנתבעת הסתפק בחקירה הנגדית של עדי התביעה.

במכתב השחרור/סכום אשפוז של בית החולים בני ציון מיום 9.1.2009 נכתב בנושא התפקוד כדלקמן: לקראת שיחרורו הושגה עצמאות בתפקוד היומיומי בכיסא גלגלים, זקוק לעזרה ב - IADL כמו משק בית, קניות אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית הסעה באמבולנס.

ניידות - הושגה עצמאות במעברים. המטופל עדיין באיסור דריכה על רגל ימין, בעקבות עודף משקל בשלב הנוכחי אושרה דריכה על רגל שמאל במעברים בלבד. מתנייד בכיסא גלגלים בתוך המבנה ומחוץ למבנה. המטופל משתחרר לביתו לפי בקשתו עם המשך טיפול פיזיוטרפי במסגרת ביתית הוראות על המשך אישור דריכה על פי המלצות רופא אורטופד.

בטופס ייעוץ מיום 30.12.2008 של בית החולים בני ציון מחלקת שיקום, עליו מסתמך ב"כ הנתבעת נאמר ב - 1.1.00 - אי אפשר להגיע לעצמאות ב - IADL (מילה לא ברורה- ח.ל.ה) בגלל מימדי גופו גם קודם לא היה עצמאי. גם לא מעוניין באביזרים (מילה לא ברורה) אולי אשתו תעזור.

אני מקבלת באופן כללי את עדויותיהם של התובע, רעייתו הגב' אודיט הלון והגב' אדריס. עם זאת אינני יכולה לקבל הטענה, כי התובע היה חוזר לעבוד כנהג מונית באופן סדיר ורגיל 8 - 7 שעות ביום מדי יום, אלמלא התאונה.

התובע היה באי כושר של 75% מחלותיו היו מרובות ולא קלות, הוא שקל 180 ק"ג - אמנם התובע אדם גבוה, אך עדיין במשקל זה, ובמחלותיו השונות וביניהם הפרעות קשות ברגליו, גם אם אקבל את הטענה כי לא הייתה סימטריה, שכן הייתה הפרעה יותר קשה ברגל שמאל, אין זה מתקבל על הדעת, כי יכול היה לחזור לעבוד כנהג רגיל.

טענה זו, אילו הייתה נכונה, היה על התובע להוכיח בעזרת מומחה. ראיה כזו לא הובאה. המוסד לביטוח לאומי קבע 75% בגין אי כושר, ואין זה עניין של מה בכך.

אני מקבלת את הטענה, כי התובע רצה לעבוד יותר שעות על מנת לפרנס את משפחתו, ולכן ניסה לעבוד כנהג מונית, ויתכן ואף עבד באופן ספורדי כנהג מונית, כמו גם ביום בו נפצע בתאונה. אין בכך להוכיח כי גם יכול היה לעשות כך במצבו הבריאותי הקשה ללא קשר לתאונה, אם כי אני מוכנה להניח כי בנוסף לעבודתו כסדרן, היה מצליח התובע לעבוד עוד מספר שעות בשבוע כנהג מונית.

אני מקבלת את עדותה של גב' אדריס לעניין רווח משוער של נהג מונית. ניסיונה כבעלת מונית, ומנהלת תחנת מוניות במשך שנים רבות, שקול לפחות למסמך של רו"ח אם לא למעלה מזה. יתר על כן, עדות זו לא נסתרה. לו חשבה הנתבעת כי עדות זו, אשר נמסרה בתצהיר והייתה ידועה לה, אינה נכונה, היה עליה להוכיח זאת או לנסות להוכיח, וזאת לא עשתה.

חישוב הפיצויים המגיע לתובע הוא כדלקמן:

1. בגין כאב וסבל: כמוסכם בין הצדדים 42,000 ₪.

2. הפסדי השתכרות: מן הראוי, לעניין הפסד ההשתכרות בעבר, לפסוק על סמך נתונים קיימים – 1,700 ₪ לחודש עבודה כסדרן ועוד כ- 2,000 ₪ על פי האמדן שהיה התובע משתכר בעבודה חלקית כנהג מונית.

על סמך נתונים אלו הפיצוי בגין הפסד השתכרותו של התובע בעבר הוא:

א. הפסד השתכרות מלא במשך 5 חודשים: בעבר 5X 3700 ₪ = 18,500 ₪ לכך יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה.

ב. מחודש מאי 2009 ועד היום לפי 20% בגין 41 חודשים לפי 3,700 ₪ לחודש =

30,340 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.10.

3. הפסד השתכרות לעתיד: לעתיד יש לפסוק סכום פיצוי כולל של 100,000 ₪. לא מצאתי

לנכון כי יש לקבוע שיעור אבדן כושר השתכרות גבוה מהנכות הרפואית.

4. עזרת צד ג' והוצאות: התובע נזקק לעזרה רבה ומסיבית כפי שתארו הוא ורעייתו ואין כל

סיבה שלא להאמין להם, וזאת על סמך הנתונים שנפרשו לפני בית המשפט. שוב גם כאן לא הובאה כל ראייה לסתור עדות זו.

מדובר בעזרה חריגה ביותר מעזרת בני משפחה אשר אינה ניתנת באופן רגיל ושגרתי.

התובע אכן נזקק לעזרה גם לפני התאונה והיא נדרשה יותר מדקה או שתיים. אך אין להשוות בין עזרה לאדם כבד גוף שקשה לו להתנועע, לאדם לאחר ניתוח, מרותק לחלוטין למיטה, או אח"כ לכיסא גלגלים ואינו יכול לעשות כל פעולה בעצמו.

אני מקבלת שהתובע נאלץ להשתמש במוניות מיוחדות וקשה היה לו להתנייד בתחבורה ציבורית.

ספק אם אדם רזה אחרי ניתוח בפרק הירך היה נוסע לטיפולים בתחבורה ציבורית וברי כי היה נעזר במוניות מיוחדות או הסעות של חברים ומשפחה או כפי שהתובע העיד, כי בשלב מסוים, הפסיק ללכת לטיפולים.

התובע אף נזקק לעזרים שונים וגם אם מרביתם או כולם ממומנים ע"י קופת חולים או "יד שרה". אני מקבלת כי נאלץ להוציא גם מכספו ועל כן מגיע לו פיצוי.

אני מקבלת את טענת התובע כי בגלל מצבו נאלץ לעבור מדירה בקומה שלישית ללא מעלית

לדירה בקומת קרקע וכי שכר הדירה שם גבוה יותר. איני סבורה כי מדובר בענין זה בהרחבת חזית כטענת ב"כ הנתבעת.

בגין כל ראשי נזק אלו הפיצוי המגיע לתובע הוא 75,000 ₪.

סכומו של דבר:

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

1. בגין כאב וסבל - 42,000 ₪.

2. א. בגין הפסד השתכרות בעבר - 18,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום

התאונה דהיינו מיום 11.12.2008.

ב. 30,340 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2010.

3. בגין הפסד השתכרות בעתיד - 100,000 ₪.

4. בגין עזרת צד ג' והוצאות שונות - 75,000 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

הצדדים ימציאו פסיקתא לחתימת הרשם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ל' תשרי תשע"ג, ‏16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.