בפנינו תביעתו של מר שמואל אסולין (להלן - התובע) כנגד התאחדות המלאכה והתעשייה חיפה והצפון (להלן – הנתבעת או ההתאחדות, לפי העניין), למתן פסק דין הצהרתי המצהיר על ביטול פיטוריו מהנתבעת ולחילופין לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 17,500 ₪.

עוד עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך של 40,000 ₪ ובתשלום שלושה חודשי הסתגלות בסך של 15,000 ₪, עקב נסיבות פיטוריו

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1. הנתבעת הינה ארגון מעסיקים המאוגדת כאגודה עותומנית, ומייצגת את המעסיקים החברים בה.

מעבר לחברי האגודה שהם נבחרים, מעסיקה הנתבעת אחד עשר עובדים בלבד, ובכלל זה מנכ"ל, יועצת משפטית, ארבעה רכזי קשרי קהילה ועובדים נוספים.

2. על יחסיה של הנתבעת עם עובדיה לא חל הסכם קיבוצי.

3. התובע הועסק בנתבעת כרכז קשרי קהילה החל מחודש ינואר 2006 ועד ליום 5.7.09, מועד בו פוטר מעבודתו.

התובע הועסק על פי חוזה אישי שנחתם בינו לבין הנתבעת.

4. תפקידו של רכז קשרי קהילה (להלן- רכז), דוגמת התובע כולל אחריות לקשר השוטף שבין חברי ההתאחדות להתאחדות ולמתן שירותים לחברי ההתאחדות באזור גיאוגרפי מוגדר. בכלל שירותים אלה נכלל מתן מענה לבעיות שמתעוררות בתחום יחסי העבודה, שיווק קורסים, גבית דמי חבר להתאחדות, העמקת הקשר בין החברים ועוד.

5. לטענת הנתבעת, המוכחשת על ידי התובע, לאורך תקופת עבודתו, היה חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע שמצא את ביטויו בעבירות משמעת של התובע, חריגה מסמכות מחד ואי ביצוע מטלות מאידך, אי קבלת מרות ותפקוד לקוי כללי.

כך או כך, אין חולק כי בסופו של יום, האירוע שהוביל לפיטורי התובע, התרחש בסוף חודש יוני 09' ונגע לטיפולו של התובע באחת מן החברות בהתאחדות בשם פרנק חיים ובניו בע"מ, בקשר עם עובד שהושעה מעבודתו על ידיה.

הצדדים חלוקים לגבי השתלשלות העניינים המדויקת בכל הנוגע לטיפולו של התובע בפניית החברה הנ"ל, אך אין חולק ביניהם כי בעקבות אותו טיפול ועקב חילוקי דעות שהתגלעו בין התובע לבין היועצת המשפטית להתאחדות - עו"ד לינוי גולדנר זוהר (להלן- עו"ד זוהר) לגביו, התקיימה ביום 30.6.09 שיחה קשה בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת נכון לאותו מועד - מר אלון שוורץ, בעניין התנהלותו של התובע בטיפולו באותה חברה, שבה נטען כלפי התובע כי פעל בניגוד להוראותיה של עו"ד זוהר, בניגוד להוראות לנוהלי הנתבעת וחרג מסמכותו.

הדיון בין השניים התלהט ובסופו הושעה התובע על ידי המנכ"ל.

בהמשך לכך קיבל התובע הזמנה לשימוע לקראת פיטורים ליום המחרת, 1.7.09, באמצעות הזמנה בכתב שהומצאה לתובע במסירה אישית לביתו.

6. ביום 1.7.09 נערך לתובע שימוע לקראת פיטוריו בנוכחות המנכ"ל, מר יוסי בן שושן – יו"ר ההתאחדות ועו"ד זוהר.

לאחר ישיבת השימוע ביקש התובע מהמנכ"ל שלא לקבל החלטה על פיטוריו.

המנכ"ל הבטיח לתובע כי ישקול בכובד ראש את פיטוריו, ואמנם התקיימו התייעצות נוספות בעניין זה עם יו"ר ההתאחדות, אך בסופו של יום ולאחר אותן התייעצויות הוחלט לפטר את התובע.

בעקבות כך הוזמן התובע לשיחה עם המנכ"ל ביום 5.7.09 שבה הוסברה לו ההחלטה לפטרו ונמסר לידיו מכתב פיטורים.

7. אין חולק בין הצדדים, כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים מלאים בסך של 17,500 ₪ בגין תקופת עבודתו ושולם לו מלוא גמר החשבון בגין זכויותיו למשך תקופת עבודתו.

כמו כן שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת, ושכר עבודה בגין הימים בהם היה מושעה.

8. ודוק, עוד קודם להגשת תביעה זו, הגיש התובע לבית דין זה בקשה למתן סעד זמני לפני הגשת תביעה, בה עתר לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים ולמתן צו מניעה כנגד פיטוריו (ראה: תיק ס"ע 7898-07-09).

בדיון שהתקיים ביום 16.7.09, בפני מותב בראשות כב' השופטת ורבנר, ביקש התובע בהמלצת בית הדין למחוק את הבקשה לסעד זמני, והבקשה נמחקה ללא צו להוצאות, תוך ציון כי ככל שהתובע יגיש תביעה עיקרית תילקח הבקשה בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי, וניתנה לתובע ארכה להגיש כתב תביעה עיקרית.

משלא הוגשה התביעה העיקרית במועד שנקצב להגשתה, הורה בית הדין בתיק ס"ע 7898-07-09 על סגירת התיק.

מאוחר יותר הגיש התובע את התביעה העיקרית, בתיק שבנדון.

המחלוקות

להלן עיקרי המחלוקות שבין הצדדים:

9. במסגרת תביעה זו חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה, האם כטענת התובע, לא נפל כל פגם בעבודתו והוא מילא את תפקידו בהצלחה, או שמא כטענת הנתבעת, עבודתו של התובע התאפיינה בליקויים ופגמים רבים.

כך גם חלוקים הצדדים ביניהם האם במסגרת טיפולו בחברת הנתבעת, חברת פרנק חיים ובניו בע"מ, פעל התובע כדין ובהתאם להנחיות שקיבל, כטענת התובע, או שמא בטיפולו הנ"ל חרג התובע מגדר סמכותו, פעל בניגוד להנחיות והפר את המשמעת, כטענת הנתבעת.

10. כפועל יוצא ממחלוקות אלו, חלוקים הצדדים ביניהם האם כטענת התובע הוא פוטר מטעמים לא ענייניים, או שמא כטענת הנתבעת, פוטר כדין מטעמים ענייניים.

11. עוד חלוקים הצדדים ביניהם האם השימוע שנערך לתובע נעשה כדין, או שמא כטענת התובע, המדובר בהליך שננקט כדי לצאת ידי חובה בלבד.

דיון והכרעה

12. במסגרת הבקשה לסעדים זמניים בתיק 7898-07-09 הנ"ל הגישו הצדדים תצהירים, ומאוחר יותר במסגרת תביעה זו היפנו הצדדים לתצהירים הנ"ל כתצהירי עדות ראשית מטעמם בתיק זה.

וכך, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, מר אלון שוורץ.

התובע ומנכ"ל הנתבעת, נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו.

13. משהובהרו הפלוגתאות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה למחלוקת בשאלה האם כטענת התובע פיטוריו בוצעו משיקולים לא ענייניים.

האם כטענת התובע פיטוריו בוצעו משיקולים לא ענייניים.

14. בטרם נפנה לדון במחלוקת זו לגופה, מן הראוי להגדיר תחילה את המסגרת המשפטית הרלוונטית לתביעה זו, ואת היקף הביקורת השיפוטית על החלטות המעביד בכגון דא.

לעניין זה יש לשים לב כי בשונה מהליך לפי סעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, בו מבקש מעביד לשלול מעובד פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת שאו אז הנטל להוכיח את הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים/הודעה מוקדמת מוטל כל כולו על שכמו של המעביד, הרי שבענייננו, לא טענה הנתבעת כי נסיבות פיטוריו של התובע היו כאלו שהצדיקו שלילת פיצויי פיטורי או דמי הודעה מוקדמת, וכאמור, אף אין חולק כי פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, שולמו לתובע במלואם.

בענייננו המדובר בתביעה של עובד להורות על ביטול החלטת מעבידו לפטרו, דהיינו בתקיפת אקט הפיטורים עצמו, ועל כן נטל ההוכחה מוטל כל כולו על שכמו של התובע להוכיח את הפגמים הנטענים בפיטוריו, את נפקותם ואת הסעדים הנגזרים מכך.

15. ובאשר למהות הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות המעביד, הרי שהביקורת השיפוטית שמפעיל בית הדין בדונו בהחלטת פיטורים, היא ביסודה ביקורת מנהלית, היינו, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעביד, אלא אם כן מתברר כי אותה החלטה שקיבל המעביד לוקה באותם פגמים מנהליים, המצדיקים ביטולה, ובמילותיו של בית הדין הארצי בפרשת ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – יצחק צויזנר, עבודה ארצי, כרך לג (21), 27:

"כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות. …

... השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי"(ראה: סעיף 56 לפסק הדין) (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.)

16. כך גם בענייננו, עת מבקש התובע להורות על ביטול החלטת הנתבעת לפטרו, השאלה הטעונה הכרעה, היא האם החלטת הנתבעת בעניינו של התובע, מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, או שמא עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

יתרה מכך, כפועל יוצא מהיקף הביקורת השיפוטית של בית הדין כמבואר לעיל, הרי שבמובחן ובשונה מהליך לפי סעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים, שבו על בית הדין לקבוע ממצאים באשר ל"אשמו" של העובד ממנו מבוקש לשלול פיצויי פיטורים/דמי הודעה מוקדמת - בענייננו אין בית הדין שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעביד בקביעת "אשמו" של התובע, אלא בוחן אם החלטות המעביד בעניינו של התובע מופרכות, חורגות ממתחם המידתיות, או שהן בלתי סבירות בעליל, או שמא עולה מהן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

17. אחר אקדמת מילין זו נפנה להלן לדון במחלוקות שבין הצדדים לגופן.

וכך, לטענת התובע, פיטוריו שבנדון נעשו מטעמים לא ענייניים.

לשיטתו, במהלך כל תקופת עבודתו הוא מילא את תפקידו בהצלחה רבה, ואף קיבל שבחים על עבודתו. לטענתו עד לאירוע מיום 30.6.09, לא קיבל התראות או מכתבים ביחס לתפקודו, ולא ייתכן כי ביום אחד יבשילו כל התנאים להצדיק את פיטוריו.

עוד טען התובע כי בניגוד לגרסת הנתבעת לפיה הוא אינו עומד ביעדי הנתבעת, הרי שעל פי דו"ח חודש יוני 09' הוא גבה קרוב ל – 42% מדמי החבר לנתבעת.

ובאשר לאירוע שקדם לסיום עבודתו, טען התובע בתצהיר עדותו הראשית, כי ביום 28.6.09 קיבלה עו"ד זוהר פקס ממנהל חברת פרנק חיים ובניו בע"מ, מר חנוך פרנק (להלן – חנוך), בו הוא מבקש לזמן וועדה פריטטית לאחד מעובדיו. בעקבות כך שאלה עו"ד זוהר למי שייך חבר זה ולאחר שהשיב לה כי הוא מטפל בו, הוא יצר קשר עם מנהל החברה חנוך לקבל פרטים על המקרה.

לדבריו, תוך כדי השיחה עם חנוך, הוא העביר את השיחה לעו"ד זוהר לבקשתה, לאחר שעו"ד זוהר הדגישה בפניו כי בשל בעיות משפטיות, החבר לא זכאי לזמן וועדה פריטטית. לטענת התובע הוא לא נכח בהמשך השיחה הטלפונית שבין עו"ד זהר לחנוך וסבר כי עו"ד זוהר טיפלה בבקשתו של חנוך.

מוסיף התובע וטוען כי למחרת, בסוף היום, התקשר אליו מנכ"ל הנתבעת לברר מה קורה עם פנייתו של חנוך. לטענתו, הוא השיב למנכ"ל כי סבר שעו"ד זוהר מטפלת בזה, אולם הוא יבדוק, ועל כן פנה לחנוך. לדבריו, כאשר פנה לחנוך הודיעו האחרון כי הוא קיבל מייל מעו"ד זוהר וכי בדעתו לשלם לתובע את כל זכויותיו, אם כי לאחר שיחה ארוכה בין השניים, הודיעו חנוך כי עד למחרת בשמונה בבוקר יודיע לו את עמדתו באשר לזימון הוועדה הפריטטית.

לטענת התובע, לאחר שיחה זו הוא פנה לנציג ההסתדרות לעדכן על המקרה ולאחר מכן עידכן את מנכ"ל הנתבעת בדברים, אלא שלהפתעתו המנכ"ל טען כלפיו כי הוא חרג מסמכותו וכי למחרת ייערך בירור איתו ועם עו"ד זוהר בעניין זה.

לטענת התובע, למחרת הוא הגיע בשעה 8:15 למשרדי הנתבעת, ועוד קודם לכן, הודיע לו חנוך טלפונית כי הוא החליט כן לבקש לזמן וועדה פריטטית. לדבריו, הוא ביקש מחנוך שיעביר אליו את פרטי העובד, וכאשר הגיע למשרדי הנתבעת יידע את עו"ד זוהר בהחלטתו של חנוך.

לטענת התובע בתצהירו, להפתעתו, עו"ד זוהר הגיבה בחריפות על הדברים, תוך שהיא אומרת לו: "אני לא יודעת מאיפה יש לך את האומץ שלא לעשות כדברי, אתה אבא לילדים – אינך דואג שיפטרו אותך?"

מכל מקום טוען התובע כי לאחר אותה שיחה עם עו"ד זוהר, חנוך שלח אליו את פרטי העובד והוא העביר אותם לנציג ההסתדרות. לדבריו, עו"ד זוהר שמעה את שיחתו, כעסה עליו ודרשה שיגיע מיידית לחדרה, לאחר מכן הגיע גם המנכ"ל לחדרה של עו"ד זוהר ובהמשך לדין ודברים בין השניים הודיעו המנכ"ל כי מושעה עד למחרת.

18. מנגד, לטענת הנתבעת, במהלך תקופת עבודתו היה חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע, הוא הרבה לעבור עבירות משמעת; חרג מסמכותו עת נתן ייעוץ משפטי לחברי הנתבעת שלא בתחום תפקידו ובכך חשף את הנתבעת לסיכונים; לא ביצע מטלות שהוטלו עליו ועקב כך גרם לעובדים אחרים עבודה מיותרת; איחר כרונית לעבודה; לא מסר דיווחים; לא עמד בזמנים; התלהם; לא קיבל מרות; התווכח על כל מטלה שנדרש לבצע ובאופן כללי גילה חוסר רצינות וזלזול.

לטענת הנתבעת חרף אי שביעות הרצון מתפקודו של התובע, הרי שבשל שיקולים מערכתיים ובשל נסיבותיו האישיות של התובע, נמנעה מלפטרו עוד קודם לכן ונתנה לו הזדמנויות רבות להטיב את דרכיו.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי האירוע המדובר שבעקבותיו פוטר התובע בסופו של יום היה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל".

ובאשר להשתלשלות העניינים שהביאה לפיטוריו של התובע טוענת הנתבעת, כי ביום 30.6.09 התקיימה ישיבת צוות שכונסה על ידי מנכ"ל הנתבעת, אשר במהלכה הדגיש המנכ"ל את אופן הטיפול בחברי הנתבעת, בה הבהיר המנכ"ל לנוכחים בין היתר את מסגרת אחריותו של הרכז לטפל בעניינים האדמיניסטרטיביים של החברים במובחן ממתן ייעוץ משפטי.

התובע כדרכו איחר לישיבה זו, ועל כן נאלץ המנכ"ל לחזור על הדברים פעם נוספת.

לטענת הנתבעת, לאחר סיום הישיבה קיבלה עו"ד זוהר פקס מחנוך אליו צורף מכתב בו מודיע החבר לעובד על השעייתו עד לקיום ועדה פריטטית.

לטענת הנתבעת, התובע, בניגוד להנחיות שקיבל מעו"ד זוהר, ובניגוד לייעוץ המשפטי שניתן לחנוך, ייעץ לחנוך לזמן ועדה פריטטית, ואף הגדיל לעשות עת פנה לנציג ההסתדרות על מנת לזמן ועדה פריטטית, וכל זאת בניגוד להנחיות שקיבל ועוד בטרם חנוך עצמו החליט על צעדיו.

19. עד כאן גרסאות הצדדים, זה בכה וזה בכה.

נקדים ונבהיר כי על פניו, לא במסגרת כתב תביעתו, לא בחקירתו הנגדית בפנינו ואף לא בסיכומיו, לא ציין התובע מהו אותו שיקול "לא ענייני" שהוביל את הנתבעת לפטרו אם לא נפל כל מתום בתפקודו, ומה המניע לאותו שיקול זר.

מכאן שמעבר להשגותיו של התובע על "מוצדקות" החלטת הנתבעת בנסיבות העניין, אין בפי התובע טענה לשיקול זר כלשהו שהוביל לפיטוריו.

אי לכך, נפנה להלן לבחון האם החלטת הנתבעת לפטר את התובע, מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל.

20. וכך, ובכל הנוגע לאירוע האחרון שהוגדר על ידי הנתבעת כ"קש ששבר את גב הגמל", הרי שדי לעיין בגרסת התובע עצמו, כפי שהיא מופיעה בתצהיר עדותו הראשית, כדי להבין מהם הפגמים באופן ניהולו של התובע את האירוע.

וכך, אם לשיטת התובע עצמו, עו"ד זוהר הדגישה בפניו כי בשל בעיות משפטיות, חנוך לא זכאי לזמן וועדה פריטטית, לא היה אמור התובע לעשות כל פעולה בקשר עם אותו חבר שלא בתיאום עם עו"ד זוהר.

זאת ועוד, אם לשיטת התובע עצמו במענה לשאלת המנכ"ל בערב למחרת מה קורה עם אותו חבר, הוא השיב למנכ"ל כי סבר שעו"ד זוהר מטפלת בזה, אולם הוא יבדוק – הרי שהיה עליו לבדוק עם עו"ד זוהר מה קורה בכל הנוגע לטיפול באותו חבר כדי להשיב למנכ"ל תשובה מהימנה. במקום זאת, והגם שלשיטתו הוא עצמו לא היה מעודכן בפרטי הטיפול (שהרי לשיטתו עו"ד זוהר טיפלה בנושא) הוא ביכר לפנות ישירות לחנוך כדי לברר איתו מה קורה בעניינו, מבלי לברר עם עו"ד זוהר מהו הייעוץ שנתנה לאותו חבר בשם ההתאחדות.

לא זו אף זו. גם לאחר שלשיטת התובע, חנוך הודיעו באותה שיחה שהוא קיבל מייל מעו"ד זוהר שעל פיו הוא חושב לשלם לעובד את זכויותיו, לא טרח התובע להתעדכן עם עו"ד זוהר באשר לייעוץ שנתנה לחנוך וכיצד יש להמשיך את הטיפול.

אגב, כעולה מגרסת התובע, הוא אף לא טרח לעדכן את עו"ד זוהר בפרטי שיחתו עם חנוך ועל כך שחרף עמדתה (כפי שהובעה בפניו עצמו, לשיטתו) לפיה בשל בעייתיות משפטית לא ניתן לזמן וועדה פריטטית, חנוך שוקל כן לזמן וועדה פריטטית.

ואם בכל האמור לא סגי, הגדיל התובע לעשות ואף עדכן (לשיטתו הוא עצמו) את נציג ההסתדרות שהוא הצד השני ליחסי העבודה הקיבוציים, על המקרה, ורק לאחר מכן, התקשר למנכ"ל לעדכן אותו בדבר הטיפול במקרה.

עד כאן ומבלי להידרש כלל לנוהלי הנתבעת ולהגדרת סמכותו המדויקת של רכז על פיהם - הגיון ארגוני פשוט מחייב כי בטרם פונים לגורמים מבחוץ (בין אם לחבר בהתאחדות ובין אם לצד השני ליחסים הקיבוציים) בודקים תחילה עם מי שלשיטת התובע טיפל בנושא, היכן עומד הטיפול בעניינו של החבר, לא כל שכן שכך, אם לשיטת התובע עצמו עו"ד זוהר הבהירה לו כי יש בעיה בזימון ועדה פריטטית באותו מקרה.

בנסיבות אלו, כפי שהן מתוארות על ידי התובע עצמו, אין תימה על כך שכאשר הוא עדכן את מנכ"ל הנתבעת בדברים, הלה כעס עליו והודיעו כי ייערך בירור למחרת עם התובע ועם עו"ד זוהר בעניין זה.

אלא שגם באמור לעיל, לא סגי, שכן, אחרי שקצפו של המנכ"ל יצא עליו, ואחרי שגם קצפה של היועצת המשפטית יצא עליו בבוקר שלמחרת לאחר שעדכן אותה בפועלו עד לאותו שלב, עוד הספיק התובע (לפני שהיה סיפק לקיים את אותו בירור עליו הודיעו המנכ"ל בשיחתם מערב קודם), להעביר לנציג ההסתדרות את פרטי העובד בו מדובר.

21. עד כאן מתוך גרסת התובע עצמו בתצהיר עדותו הראשית, מצטיירת תמונה של רכז ותיק יחסית, שלא רק שאינו מתנהל בדרך שמצופה מאדם שהוא חלק מארגון להתנהל, אלא שגם לא מבין, או עושה עצמו כלא מבין, במה טעה.

חמור מכך, למרות שכעולה מגרסת התובע בתצהירו עו"ד זוהר הבהירה לו שבשל בעייתיות משפטית לא ניתן לזמן וועדה פריטטית באותו עניין, הרי שכעולה מדבריו של התובע בשימוע שנערך לו, הוא הגדיל לעשות ולאחר שחנוך אמר לו שהוא שוקל לוותר ולשלם לעובד את זכויותיו (ככל הנראה בעקבות העצה שקיבל מעו"ד זוהר), הוא התובע אמר לחנוך: "...אז אמרתי לו תשמע, עצה שלי, כן? ממה שאני מכיר את המערכת עדיף לך לעשות ועדה פריטטית, אם אתה גם ככה מתכוון לתת לו הכל, העובד רצה להרביץ לך..." (ראה: בעמ' 12 לתמליל פרוטוקול השימוע, ש': 20-22).

זאת ועוד, באשר לטענת התובע לפיה הוא כלל לא זימן ועדה פריטטית, אלא רק דאג ל"צדדים הטכניים", טען התובע בשימוע, כי: "דיברתי גם עם שלמה מההסתדרות, אמרתי שלמה, צריך לזמן ועדה..." (ראה: בעמ' 14 לתמליל פרוטוקול השימוע, ש': 8-9).

22. הנה כי כן, עניין לנו במי שלא רק שאינו מתנהל בדרך מקובלת אלא נוהג בדיוק ההיפך ממה שהתבקש בנסיבות המקרה הספציפי הנ"ל.

וכך, במקום להתמודד עם הפגמים בהתנהלותו באותה פרשה (כעולה מגרסתו שלו) עסוק התובע במסגרת תביעתו שבנדון ואף בסיכומיו במיקוח קטנוני על השאלה מה היה בדיוק גדר סמכותו ביחסיו עם חברי ההתאחדות ועד היכן השתרעה.

כך, וביחס לטענת התובע לפיה המנכ"ל הודה שהזמנת וועדה פריטטית היתה בסמכותו של התובע, הרי שגם אם כך היה (ואיננו קובעים שכך), אין בכך כדי לשנות מהעובדה שבנסיבות בהן החלה עו"ד זוהר לטפל במקרה, היה על התובע לתאם איתה את המשך הטיפול.

מכל מקום בחקירתו הנגדית בפנינו אישר התובע כי באופן כללי נושא כינוס וועדה פריטטית לא היה בסמכותו, ובמילותיו:

"כאשר בית הדין מסביר לי, שהשאלה היתה, מה היו ההנחיות לגבי הנושא של ועדה פריטטית בהקשר למידת היעוץ שאני יכול לתת, אני משיב, שזה לא היה בסמכותי. אני הייתי צריך, במידה ויש בקשה לכינוס ועדה פריטטית, להעביר לכל הגורמים את הבקשה.

לשאלת בית הדין מי זה כל הגורמים, אני משיב שזה אומר ליועצת המשפטית, למנהל שלי – יובל וכמובן ליידע את נציג ההסתדרות שיש בקשה לועדה פריטטית.

ש. זה היה מתפקידך?

ת. כן, לפי הנחיות מנכ"ל" (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 11-17).

הוא הדין גם באשר לטענת התובע בסיכומיו, לפיה יש לזקוף לחובת הנתבעת את הימנעותה מלהביא את עו"ד זוהר לעדות.

להזכיר, עדותה של עו"ד זוהר לא היה בה כדי להועיל לתובע, שעה שכמבואר לעיל די לנו בגרסת התובע עצמו כדי להבין את הפגמים בהתנהלותו.

ואם בכך לא סגי הרי שמקוממת במיוחד היא טענת התובע בסיכומיו לפיה המנכ"ל אישר בחקירתו בפנינו כי הנחה את הרכזים שהקשר עם חברי ההתאחדות יהיה רק באמצעותם.

אין שום סתירה בין היקף האחריות המוטל על רכז בדרך כלל, לבין נסיבות המקרה המסוימות שבנדון, בהן פעל התובע בחוסר אחריות, בניגוד לאשר הובהר לו באופן ספציפי ביחס לאותו חבר ובחוסר תבונה ארגונית בכלל.

הבעיה באופן התנהלות התובע במקרה ספציפי זה אינה נעוצה בנוהלי הנתבעת או בהגדרת היקף סמכותו של התובע באופן כללי, כי אם בטיפול אומלל בפרשה מסוימת זו, כפי שהוא משתקף מגרסת התובע עצמו.

23. עד כאן בכל הנוגע לנסיבות המקרה הספציפי בקשר עם טיפולו של התובע בעניין חברת פרנק חיים ובניו בע"מ.

ובאשר להתנהלות התובע שקדמה לאותה פרשה, הרי שבניגוד לטענת התובע לפיה מעולם לא הובעה כלפיו כל טענה, עיון בדבריו של התובע במהלך השימוע שנערך לו, מעלה כי הדברים אינם מדויקים.

כך, במסגרת דבריו בשימוע אישר התובע כי היו לו בעבר בעיות עם הממונה הישיר עליו, יובל, אך לשיטתו אלו יושבו (ראה: בעמ' 15 לתמליל פרוטוקול השימוע). כך גם אישר התובע במסגרת אותו שימוע שהיתה תלונה נגדו מצד חבר בהתאחדות בשם "פטר ליטוש תבניות" (ראה: בעמ' 16 לתמליל פרוטוקול השימוע).

באשר לאיחוריו הרבים לעבודה, אישר התובע במסגרת השימוע כי: "יש לי בעיה בחישוב של הזמנים, אני מודע לזה, אתה מודע לזה, אתה לא עובד איתי לא מהיום ולא יומיים, אתה יודע שיש לי בעיה לפעמים שאני מאחר ובדרך כלל בדרך כלל אם אני מאחר יש לזה סיבה, או.קי.?" (ראה: בעמ' 17 לתמליל פרוטוקול השימוע, ש' 2-4), אך אינו מוכן לשנות מהרגליו אלו או להפנים כי למצער, עליו ליידע במקום העבודה כי הוא יגיע באיחור.

לציין, כי מקוממת במיוחד היא תגובתו של התובע בשימוע לאחר שהופנה לכך שיש שעת הגעה מחייבת לעבודה, ועל כך השיב כי לא ברור לו מתי הוא צריך להגיע לעבודה (ראה: בעמ' 22 לתמליל), זאת בשעה שבסעיף 5 להסכם העבודה עמו מצוין במפורש כי שעת תחילת העבודה היא 08:00 בבוקר.

כך, גם הודה התובע במהלך השימוע כי הוא עושה גם דברים שמעבר לסמכותו (ראה בעמ' 18 לפרוטוקול השימוע ש' 13) ונותן עצות לחברי ההתאחדות שלא בסמכות (ראה בעמ' 17 לפרוטוקול השימוע ש' 10-11).

מכל מקום, באשר להתנהלותו בכלל מעיד התובע על עצמו בישיבת השימוע, באלו המילים:

"יכול להיות שלא פירשתי את הדברים נכון, יש לי, יש לי, יש לי בעיה בחיים שאני מקל עם עצמי יותר מדי, מקל מהבחינה הקלה, או.קי.? שאני אומר, אה, זה בסדר, אז זה כאילו מה, על 10 דקות, על 5 דקות, לא, אני אומר לך את האמת, אני מקל עם עצמי, יכול להיות שזה בא מנקודה של לא יודע מה, אבל באמת אני יש לי בעיה שאני מקל עם עצמי" (ראה: בעמ' 26 לתמליל).

ואחר כל אלו כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית בפנינו לגבי איחוריו, השיב תחילה כי לא היה מאחר ואם איחר זה היה באישור של המנהל הישיר שלו ולאחר מכן הוסיף כי "יכול להיות שאיחרתי ב-5 דקות או ב-7 דקות, אבל במקרה שלי זה היה בסדר, כי כולנו מהקריות וכולנו היו מאחרים, בגלל פקקים או רכב תקוע" (ראה עדותו: בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 17-18).

לא זו אף זו, במהלך השימוע הודה התובע כי אמנם הגיע באיחור לישיבה שנקבעה ליום 30.6.09 (ראה בעמ' 13 לפרוטוקול השימוע ש' 9), אולם בעדותו בפנינו הכחיש שכך היה וטען שלא איחר לישיבה זו (ראה עדותו: בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 24-25).

24. עד כאן מדברי התובע עצמו בשימוע, עולה כי התובע לא ידע את מקומו בהירארכיה הארגונית.

מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי לאורך כל השימוע, הן יו"ר הנתבעת והן מנכ"ל הנתבעת ניסו, חזור ושנה, להבהיר לתובע כי על מנת שניתן יהיה להמשיך את יחסי העבודה עליו לקבל עליו את מרותו של המנכ"ל ולעמוד בתנאים ובכללים שהמנכ"ל קובע.

כך, המנכ"ל אומר לתובע במפורש כי אחת הבעיות שלו היא שהוא לא תמיד מבין את מעמדו (ראה בעמ' 8 לפרוטוקול השימוע ש' 15-16), אולם התובע כל פעם חוזר להדגיש את יכולותיו ואינו מפנים את שמנסים המנכ"ל ויו"ר הנתבעת להעביר לו, מתמקח על כל פרט וקוטע את המנכ"ל ואת יו"ר שוב ושוב תוך כדי דבריהם.

במקום להפנים את הטענות כלפיו ולהציע דרכים לתיקונן, משמיע התובע דברים קשים כנגד נציגי הנתבעת. כך ובהתייחס למנכ"ל הנתבעת טוען התובע בפני כל הנוכחים, כי המנכ"ל עוד לא "הביא את הקבלות" שהוא עצמו הביא להתאחדות (ראה בעמ' 29 לפרוטוקול השימוע) ועוד קודם לכן בהתייחס לדרך הניהול של ההתאחדות הוא אומר:

"אני לא רגיל לצורת עבודה הזאתי, זה לא מתאים לי, זה לא מהכבוד שלי, זה לא מהרמה שלי, אני להפך הוא הנכון (ראה בעמ' 19 לפרוטוקול השימוע ש' 1-8).

ובהתייחסו לעו"ד זוהר, עת הוא מספר על מקרה בו סירבה עו"ד זוהר לעשות לו טובה ולהעביר מייל לאחד מחברי ההתאחדות, הוא מתבטא כלפיה במילים: "אני לא יכול לבקש ממנה לשלוח אימייל מסריח? (מרים את הקול) איפה זה עומד? לאן אנחנו רוצים להגיע? איפה הריאקציה, איפה שיתוף הפעולה? אז מה, אז הכל, אז עושה, אז לא פעלתי לפי הנהלים ולפי הכל פרפקט מאה אחוז, נכון, אני לא מושלם, אני מודה בזה, אני לא מושלם! אני גם לא מתיימר להיות מושלם, אני כל החיים רוצה ללמוד.." (ראה בעמ' 16 לפרוטוקול השימוע ש' 19-22).

25. אכן, לא נעלם מעינינו כי הנתבעת לא הציגה אסמכתאות כתובות לגבי התנהלות קודמת של התובע או לגבי התראות שניתנו לו, ואולם מעבר מדבריו של התובע עצמו, הן בתצהירו, הן בשימוע והן בעדותו בפנינו, שוכנענו כי מדובר בעובד שאינו מפנים את המשמעת בעבודה, אינו מקבל עליו מרות ואינו מוכן להסתגל למערכת הארגונית בה הוא פועל.

כפי שציינו בראשית דברינו, הרי שבמסגרת הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות המעביד, אין בית הדין שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעביד באשר להחלטה אם להמשיך את יחסי העבודה בין הצדדים, אם לאו, אלא בוחן אם החלטותיו בעניינו של העובד, היו מופרכות, חורגות ממתחם המידתיות, או שהן בלתי סבירות בעליל, או שמא עולה מהן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

במקרה זה, לא רק שלא שוכנענו שהחלטת הנתבעת לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה, אלא וכמבואר לעיל נחה דעתנו כי המדובר בהחלטה סבירה, הגיונות ואף מתבקשת בנסיבות המקרה שבנדון.

26. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את טענותיו של התובע לפיהן כביכול פיטוריו בוצעו משיקולים לא ענייניים.

ההיפך הוא הנכון, כמבואר לעיל, שוכנענו כי היתה הצדקה מלאה לפיטורי התובע משהוכיח כי אין הוא מצליח להסתגל למסגרת העבודה בה הוא מועסק.

האם הליך הפיטורים היה כדין

27. לטענת התובע השימוע שנערך לו, נעשה כדי לצאת ידי חובה בלבד, ולמראית עין בלבד. לטענתו, לא קדמה לאירוע שבגינו פוטר כל התראה על הכוונה לפטרו או על עניינים כלשהם הדורשים שיפור בתפקודו.

לטענתו, ובניגוד לטענת הנתבעת, תיקו האישי היה נקי מתלונות או התראות.

עוד טוען התובע כי הטענות שהועלו נגדו היו בלתי מבוססות והופרכו על ידיו.

לטענת התובע לא נעשה ניסיון אמיתי לברר את טענותיו, וההחלטה על פיטוריו הוכרעה עוד עובר לשימוע.

לטענתו נדרש ממנו בשימוע להודות בהפרות משמעת שלא ביצע והוא סרב לכך.

אי לכך, לטענת התובע, הואיל וגם על המעסיק הפרטי חלה חובה ליתן זכות שימוע, הרי שמשזו לא ניתנה לו, יש לקבוע כי פיטוריו היו שלא כדין.

28. אין בידינו לקבל את טענותיו אלו של התובע, ונבאר.

אמנם התובע קיבל הזמנה לשימוע שייערך למחרת היום, אך התובע לא טען, לא במסגרת השימוע ולא בהליך שבפנינו, כי לא ניתן לא די זמן להיערך לשימוע.

בהזמנה לשימוע פירטה הנתבעת את הסיבות שבגינן שוקלת הנתבעת להפסיק את עבודתו והתובע לא טען כי לא ידע מהן הטענות המועלות נגדו, וזאת במובחן מטענותיו כי הן חסרות שחר, מה גם שעוד ביום 30.6.08 התנהל בין הצדדים דיון בעניין התנהלותו של התובע.

זאת ועוד. בהזמנה לשימוע נרשם כי התובע יוכל להיעזר בנציג מטעמו, לרבות עורך דין, אשר ייצג אותו בישיבה. התובע יכול היה גם לבקש מהנתבעת דחיית השימוע עד להשגת ייצוג, אולם לא עשה כן.

התובע ביקש, אמנם, מהנתבעת כי מנהלו הישיר יהיה נוכח בישיבת השימוע והנתבעת, אך לא הצביע ולא טען לכל נזק שנגרם, עקב אי נוכחותו של מנהלו הישיר בישיבת השימוע.

לא למותר יהיה לציין, כי בקשת התובע בסוף השימוע לשקול שוב את פיטוריו, נענתה על ידי הנתבעת, והמנכ"ל קיים התייעצות חוזרת עם יו"ר ההתאחדות לבקשת התובע.

29. ואם בכל האמור לא סגי, הרי כפי שעולה מדברינו לעיל, עיון בתמליל השימוע מעלה כי התקיים בעניינו של התובע דיון ענייני ומעמיק וניכר ממנו כי נציגי הנתבעת בחנו בכובד ראש את טענות התובע ונתנו לתובע את מלוא ההזדמנות לשנות את "רוע הגזירה", אך התובע לא השכיל לנצלה.

העובדה שבסופו של יום לא השכיל התובע לשכנע את נציגי הנתבעת להשאירו בעבודה, אינה ראיה לכך שנפל פגם בהליך השימוע או כי דעת הנוכחים היתה נעולה מראש.

אי לכך אין לנו אלא לדחות את טענות התובע בכל הנוגע לפגם שכביכול נפל בהליך השימוע בעניינו.

30. סיכומם של דברים. משדחינו את טענות התובע בדבר פגמים שנפלו כביכול בהליך פיטוריו, או בשיקולים שעמדו ביסודם, אין זאת אלא שהתובע אינו זכאי לאף לא אחד מן הסעדים להם עתר, לא הכספיים ולא כל שכן שלט לסעד ההצהרתי לו עתר.

31. סוף דבר -

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל התוצאה היא שתביעת התובע – נדחית בזאת.

לאחר שלקחנו בחשבון את ההליך בבקשה לסעד הזמני שהתנהל בענייננו של התובע בתיק ס"ע 7898-07-09, אנו מחייבות את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בגין שני ההליכים, בסך כולל של 7,500 ₪ ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"די"ד אב תשע"ג, (21 21 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.