1. לפניי תביעה כספית שבה עותר התובע, בנק אוצר החייל בע"מ ( להלן "הבנק"), לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 338,000 ₪, בגין יתרת חובה שהצטברה בחשבונה של חברת עזרה הדדית-מקור ברוך בע"מ, שהיא נתבעת מס' 1 (להלן "החברה").

נתבעים 2 ו-3 היו בעלי מניותיה של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה, והם נתבעים מכח ערבותם לכל חובות החברה כלפי הבנק, על פי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום שעליו חתמו כפי שיפורט להלן (להלן "כתב הערבות").

2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, וביום 8.11.09 ניתן פסק דין כנגד נתבעים 1 ו-3 בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעמם.

3. נתבע מס' 2 מר יעקב יצחקי (להלן "הנתבע") הגיש בקשת רשות להתגונן שבה טען כי אין הוא חייב מאומה לבנק מחמת מעשה הטעיה ו/או הצגת מצגי שווא על ידי הבנק.

לגרסתו, החוב נשוא התביעה נבע מהלוואה על סך של 500,000 ₪ שהחברה קיבלה מאת הקרן לעסקים קטנים (להלן "הקרן"), וכי על פי המצג שהוצג בפניו על ידי הבנק, המדובר בהלוואה מיוחדת הניתנת בערבות המדינה עד לגובה של 70% מסכום ההלוואה, ובערבות עצמית עד לגובה של 30% מסכום ההלוואה, וללא צורך בערבותם של בעלי העניין בחברה לפירעון מלוא ההלוואה.

בהסתמך על מצג זה, הסכים הנתבע לטענתו לערוב להלוואה הנ"ל, והערבות העצמית הובטחה על ידו, על פי תנאי ההלוואה, בהפקדת סך של 150,000 ש"ח בחשבון בנק שנפתח על שמו, ואשר שועבד לטובת ההלוואה.

עוד טען הנתבע בבקשתו כי רק עם קבלת כתב התביעה הוא למד בדיעבד ולראשונה, כי הבנק, במועד פתיחת החשבון, החתים אותו בחוסר תום לב ושלא בידיעתו ו/או בהסכמתו, על כתב הערבות להבטחת חובות החברה כלפי הבנק.

4. משלא עמדה החברה בהתחייבויותיה בהחזר ההלוואה, חילט הבנק את הסך של 150,000 ₪, ואת היתרה הוא תבע במסגרת התביעה דנן, בין היתר, מכח כתב הערבות שעליו חתמו נתבעים 2 ו-3 כמצוין לעיל.

5. במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן, נחקר הנתבע על תצהירו, ולאחר החקירה הנ"ל הוחלט על קבלת בקשתו בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט. בנוסף הוחלט כי הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ תילקחנה בחשבון בעת מתן פסק הדין בהליך העיקרי.

6. בפתח ישיבת ההוכחות, הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם לידי הסדר דיוני שלפיו הם מוותרים על חקירת המצהירים מטעמם, ומבקשים מתן פסק דין על סמך חומר הראיות הקיים בתיק וסיכומים בכתב שיוגשו על ידם. הסדר זה אושר וקיבל תוקף של החלטה.

7. דיון

שתי טענות מרכזיות בפיו של הנתבע. הראשונה מתייחסת למצג שהוצג בפניו על ידי הבנק בנוגע לתנאי ההלוואה שניתנה על ידי הקרן, והשנייה מתייחסת לנסיבות החתימה על כתב הערבות.

8. באשר לנסיבות החתימה על כתב הערבות, הנני דוחה את טענתו של הנתבע בהקשר זה ולפיה הוא הוחתם על כתב הערבות בחוסר תום לב ותוך מעשה הטעיה, שכן טענה זו המטילה דופי בפעולת הבנק והמייחסת לו מעשה רמייה, מצריכה ראיות בעלות משקל סגולי ( ראה ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1), 589), וראיות כאלה לא הוצגו על ידי הנתבע. בנוסף, טענתו הנ"ל של הנתבע התבססה על עדותו היחידה שלא זכתה לשום סיוע, אף לא מבעל המניות הנוסף בחברה שהוא נתבע מס' 3, ואשר חתימתו מתנוססת על כתב הערבות מתחת לחתימת הנתבע. זאת ועוד, חתימתו של הנתבע מתנוססת גם על טופס "הודעה לערב" (ראה נספח ו/2 לתצהיר הבנק), ולא נשמעה מפי הנתבע כל טענה בקשר לטופס הנ"ל. יצוין כי הנתבע הינו אדם משכיל, בעל תואר ראשון, קצין בדימוס בדרגה בכירה ביותר שביצע תפקידים פיקודיים רבים, ובמועדים הרלוונטיים הוא ניהל את החברה, וכן ניהל מספר חשבונות בנק, שלושה על שם החברה - שבכולם חתם על ערבות בעלים -, וארבעה חשבונות פרטיים. על רקע ניסיונו הנ"ל, קשה היה לקבל את טענתו בדבר החתמתו על כתב הערבות (על ארבעת העמודים שלו) ועל טופס "הודעה לערב", שלא בידיעתו ו/או בהסכמתו. ואם לא די בכך, הרי הנתבע ויתר על חקירת נציגת הבנק, ומשכך, האמור בתצהירה לגבי נסיבות החתימה על כתב הערבות לא הופרך.

לאור כל אלה, הנני דוחה את טענתו הנ"ל של הנתבע, וקובעת כי חתימתו של הנתבע על כתב הערבות נעשתה בדרך מקובלת, ומתוך ידיעה והסכמה, והינה תקפה לכל דבר ועניין.

9. הטענה השנייה שהועלתה על ידי הנתבע היא, שעל פי ההסבר שניתן לו על ידי נציגת הבנק גב' ענת אביתר, ערבותו לא היתה למלוא סכום ההלוואה אלא שיורית לערבות המדינה כמצוין בנספח ד' לתצהיר הבנק, והיא ניתנה עד לגובה של 30% מסכום ההלוואה. ערבות זו נפרעה על ידו עת מימש הבנק את הסך של 150,000 ₪ שהופקד בחשבונו כמתואר לעיל.

גם טענה זו דינה להידחות.

הבנק הגיש את כתב ההתחייבות להחזרת הלוואה שעליו חתמה החברה (נספח ג' לתצהיר הבנק), וכן את הנספח שצורף לו ושעליו חתמו כל הנתבעים (נספח ד' לתצהיר המוזכר לעיל). בנספח הנ"ל נרשם, בין היתר, כדלקמן:

"אני מאשר שהוסבר לי כי הקרן לסיוע לעסקים קטנים בערבות המדינה (להלן "הקרן") ערבה לקיום התחיבויות הלווה בשיעור של 70% בכל נקודת זמן, אולם ערבותה הינה בבחינת ערבות שיורית, במובן זה שלא ניתן לממשה אלא לאחר שמוצו הליכי הגביה מהלווה ומערביו.

לפיכך אין בערבותה להגדיל מס' הערבים וכדי להפחית מחלקי היחסי בחוב".

10. מעיון בטופס הנ"ל עולות שתי נקודות מרכזיות. האחת היא שהקרן בערבות המדינה ערבה לקיום התחייבויות החברה בשיעור של 70%, והשנייה היא שערבותה הנ"ל הינה ערבות שיורית, במובן זה שלא ניתן לממשה אלא לאחר שמוצו הליכי הגביה מהחברה וערביה.

אם כן, עינינו הרואות כי הנספח הנ"ל נועד להגדיר את שיעור ערבותה של המדינה ואת אופן מימושה, וזאת מבלי להתייחס לשיעור ערבותם של יתר הערבים של החברה, ואף מבלי להתיימר לשנות ממספר הערבים הנ"ל ו/או מהיקף ערבותם. היקף ערבותם של הערבים הנוספים, הלא הם נתבעים 2 ו-3 בענייננו, נקבע בכתב הערבות שעליו חתמו כמתואר לעיל, ואשר היווה תנאי לקבלת ההלוואה (ראה כתב אישור אשראי של הקרן שצורף כנספח א' לתצהיר הבנק, ושבו הותנה מתן האשראי בקבלת ערבות בעלים ללא הגבלה בסכום).

במצב דברים זה, אינני מקבלת את טענת הנתבע שלפיה הוסבר לו כי ערבותו הינה אך לשיעור של 30% מסכום ההלוואה, הסבר שאינו עולה מהאמור בנספח, וגם לא מתצהירה של נציגת הבנק אשר לא הופרך כאמור, הגם שהוא נסמך על עדותו היחידה של הנתבע כבעל עניין, עדות שלא זכתה לכל סיוע כאמור.

11. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבע לא הוכיח כל הגנה מפני התביעה, ומשכך דין התביעה נגדו להתקבל.

12. אשר על כן, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובע את הסך של 338,140 ₪ בצירוף ריבית בנקאית בשיעור של 16.5% לשנה, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן ריבית דריבית רבעונית בהתאם לשיעור הריבית שיהא נהוג אצל התובע, החל מיום הגשת התביעה.

בנוסף, הנני מחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובע אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יובהר כי הסכום הנ"ל כולל את הסך של 2,000 ₪ שהוזכר בסעיף 5 לעיל.

13. הסכום של 20,000 ₪ אשר הופקד על ידי הנתבע במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, יועבר לידי התובע על חשבון החוב הפסוק הנ"ל.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ב, 20 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה