התובע ע"י ב"כ עו"ד ביבר

הנתבעת 2 ע"י ב"כ עו"ד עבדי

הנתבעת 3 ע"י ב"כ עו"ד שניר

הנתבעת 4 ע"י ב"כ עו"ד זילברברג

כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1972, טוען כי ביום 11.10.05, במהלך עבודתו, נפגע בארוע המהווה תאונת דרכים עת נעשה, כנטען, שימוש על ידי הנתבע 1 במלגזה בעלת מס' רישוי 365842, שהייתה מבוטחת במועד הרלוונטי בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. בארוע, כפי שיתואר להלן, הייתה מעורבת גם משאית מס' רישוי 1817558, אשר גם היא הייתה מבוטחת במועד הרלוונטי בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. נוכח טענתה של הנתבעת 2, כי אין מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק, תוקן כתב התביעה והוספו הנתבעת 3, מעבידתם של התובע ושל הנתבע 1, והנתבעת 4, מבטחת הנתבעת 3 בביטוח אחריות, כנתבעות נוספות בעילות על פי פקודת הנזיקין. הדיון בתיק פוצל והשאלה אם מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק נדונה תחילה. בשאלה זו נשמעו ראיות. נפנה לבחון, תחילה, את הראיות באשר לנסיבות הארוע.

הראיות

1. התובע ציין בתצהירו כי, במסגרת עבודתו כנהג משאית, הגיע לרחוב הפלדה בערד "לשם העמסת משטחים...בעת העמסת המשטחים במשקל של 970 ק"ג על המשאית עם המלגזה, אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע 1...ותוך כדי העמסת המשטחים על המשאית עם המלגזה ובניסיון ליישר את אחד המשטחים על המשאית עם המלגזה, הועף לפתע משטח מתוך המשאית עליי וזאת כשהשיניים של המלגזה עדיין נמצאות בתוך המשטח וכתוצאה מכך נפגעתי קשות".
2. הנתבעת 2 הציגה את טופס ההודעה על פגיעה שמילא התובע ביום 13.11.05, המופנה למנורה חברה לביטוח. בטופס נרשם לגבי תיאור הארוע כך: "ביום ה 11.10 תוך כדי עבודה בזמן שכיוונתי מלגזן שהעמיס את המשאית אותה נהגתי נשמט משטח מהמשאית שמשקלו 970 ק"ג נפל וריסק את שתי רגליי".
3. עוד הוצג דו"ח שערך מר משה בן שבת, ממונה הבטיחות של הנתבעת 3. הדו"ח ממוען לסגן מפקח עבודה אזורי. מר בן שבת לא היה עד לארוע אך ערך תחקיר אחריה, שוחח עם המעורבים ורשם מסקנותיו. בדו"ח רשם מר בן שבת כי שוחח עם התובע בתאריך 16.10.05 ופירט את גרסתו: "לאחר העמסת 11 משטחי חוטים נותרו שני משטחים על הקרקע. העמסת שני המשטחים הייתה אמורה להיות מאחורי המשאית, כלומר הם אמורים להגן על המשטחים הנמצאים ולהיות קשורים היטב כמקשה אחת כולם ע"י רצועות המתיחה. משטח מס' 12 הונח על המשאית מאחור ע"י המלגזן. אולם כאשר היה צורך להעמיס את המשטח האחרון נתגלה כי אין המשטח הקודם יושב במסלולו ובעצם תופס מקום כיון שהונח קצת באלכסון. בשלב זה ביקש המלגזן להעמיס את המשטח האחרון מצד המשאית (צד הנהג) העמסת המטען הייתה באלכסון...מטרת המלגזן הייתה להעמיס ובתוך כדי דחיפה המשטח ה- 12 יכנס למקומו. בשונה לטענת המלגזן שלא ראה את הנהג ביקש המלגזן לסייע בכיוון הדחיפה שכן ברגע שיגיע המשטח לדופן המשאית עלול הברזנט להיקרע. כאן היה שיתוף פעולה מצד נהג המשאית. מר תורן עמד מאחורי המשאית וכיוון אט אט את המלגזן עד להגעת המשטח למקומו הטבעי. מסיבה לא ברורה ובעת הנסיעה לאחור נפל המשטח על צידו הימני ובכך גרם לפגיעת הנהג".
4. בחקירתו תיאר התובע את מקום התאונה ושרטט את המשאית עם המשטחים שהיו עליה. בהתאם לתיאורו ולשרטוט, המשטחים הוצבו בשני טורים על גבי המשאית. המרחק בין שני הטורים היה בן סנטימטרים בודדים. בעת התאונה בצד ימין של המשאית היו ששה משטחים ובצד שמאל חמישה. המלגזה הייתה בצד השמאלי של המשאית. הנתבע 1 ניסה ליישר את המשטח האחרון בטור הימני: "ישבתי בחדר ההמתנה, והוא קרא לי לכוון אותו כי המשטח לפני האחרון היה נוטה כלפי חוץ כדי שלא יקרע את הברזנט הוא רצה לדחוף אותו עם המשטח האחרון וניסה לתמרן ככה קדימה אחורה...המשטח האחרון עמד על המלגזה. המשטח שהיה צריך ליישר לא היה ממוקם בטור שמיועד לו אלא היה באמצע בין שני הטורים ועם המשטח האחרון שהיה עדיין על המלגזה הוא רצה לדחוף את התבנית לפני האחרונה פנימה...נפלה תבנית שהייתה ע"ג המלגזה" (עמ' 12). המשטח "עף" מתוך המלגזה: "היא נפלה מהאזור של תוך המשאית. הוא לא שם את זה על המשאית היה עם השיניים בתוך המשאית. המלגזה הייתה בתנועה. הוא התקדם עם המלגזה לכיוון המשאית...זה היה באויר...לאחר שהוא נסה כמה פעמים קדימה ואחורה ואני הייתי שם, כשבא להכניס את זה כדי להניח זה עף" (עמ' 13). את המשטח על המשאית אותו רצה הנתבע 1 להזיז "הוא הספיק להזיזו. ההעמסה מתבצעת שהוא בא עם המלגזה עם השיניים ואפשר לשחק איתם בצורה הידראולית לצדדים ולמטה ולמעלה, הוא הטה את המשטח טיפה כלפי מטה כדי שמשטח יוכל לדחוף את המשטח ולא את הגלילים שיהיה מפגש בין עץ לעץ כדי שיוכל לדחוף אותו. תוך כדי תמרונים הוא נסע קדימה ואחורה וניסה למקם את המשטח שעליו כשהוא נוסע ודוחף. ואז המשטח לפני האחרון היה במקומו. התאונה ארעה שהוא סיים לסדר את המשטח במשאית, בנסיעה קדימה או אחורה ואיני יודע מה קרה שם המשטח עף. כשהוא בא להניח את המשטח האחרון זה קרה ולא כשהוא ניסה לסדר את המשטח שעל המשאית. אני עמדתי והמתנתי עד שיסדר". חלקו התחתון של המשטח נותר על המלגזה "ו – 80% עף עלי". המשטח נפל כי הנתבע נסע "קדימה או אחורה, נראה לי יותר אחורה...אולי הוא נסע מהר מדי אחורה" (עמ' 14). המשטח שעף היה על המלגזה ולא על המשאית, אך הוא עף "מתחום המשאית...הוא בא להניח אותו". הוא נשאל מדוע עף המשטח והשיב: "אני יכול לשער המשטחים לא יציבים במיוחד". באשר לשיטה של דחיפת משטח אחד באמצעות משטח אחר המונח על המלגזה ציין: "זה נהוג, ויש סיבה נוספת, המשטחים האלה בצורה מלבנית ובשביל להכניסו מהצד ולשחק איתו מהחלק האחורי של המשאית צריך להזיז מהצד" (עמ' 15). הוא חזר וציין כי המשטח נפל: "מתוך תחום המשאית" (עמ' 17). לפני נפילת המשטח מהמלגזה: "ראיתי שהוא מתמרן איתה, וכשראיתי שהמשטח האחרון מונח במקום, הבנתי שהוא יכול לשים את זה ופתאום המשטח עף מהמשאית...הוא היה על המלגזה ונשאר בחלקו על המלגזה" (עמ' 18). התובע חזר על כך שהמשטח שלפני האחרון הגיע למקומו (עמ' 20). מנוע המלגזה עבד והנתבע 1 תמרן המלגזה, כדי להניח את המשטח שהיה על המלגזה בצורה הטובה על גבי המשאית. במהלך התמרונים קרס המשטח (עמ' 21). שיני המלגזה גדולות מרוחב המשטח. ייתכן ושיני המלגזה נכנסו לתוך משטח אחר וכך נפל המשטח שהיה על המלגזה (עמ' 22). המלגזה עם חזיתה הייתה צמודה למשאית ושיני המלגזה נמצאו עם המשטח מעל חלל המשאית. בשלב מסוים, עקב תנועת המלגזה, נפל המשטח. המשטח נפל מהצד האחורי של המשאית ולא מהדופן. המלגזה הייתה בתנועה כל העת (עמ' 23). "לדעתי תוך כדי התמרון לא יודע אם קדימה או אחורה או מה היו מצב הגלגלים של המלגזה, זה היה תוך כדי תמרון שלו בניסיון להניח את המשטח האחרון" (עמ' 24).
5. הנתבע 1 לא הגיש תצהיר מטעמו. בעדותו בבית המשפט ציין כי "בחיים לא ביקשתי משום נהג...שיבוא לכוון אותי...אני אמרתי לו לא להיות שם. המשטח נפל מהמשאית ולא מהמלגזה. זה לא כמו שהוא טוען שאני דחפתי מהצד השני, כי אין דבר כזה מהמשאית הזו, אי אפשר לדחוף משטחים, אני מסיים מצד אחד ומתחיל צד שני. בגלל זה גם נפל הברזנט. התחלתי להעמיס ואז סיימתי את צד ימין והוא סגר את הברזנט ואז עברתי לצד שמאל. כשהעמסתי לצד שמאל באמצע ההעמסה נפל משטח אחורי מצד ימין. המשטח שהיה על המשאית נפל מהמשאית, לא מהמלגזה. אני לא יודע למה המשטח נפל, יכולות להיות אלף ואחת סיבות, יכול להיות שלא ישב טוב. כשהמשטח נפל הייתי בתוך המלגזה...אני הייתי עם השיניים בתוך המשאית. המלגזה הייתה מונעת אבל לא נוסעת. לפי מה שזכור לי, המשטח היה בפנים ואני לא יודע אם המשטח היה על השיניים, לפי דעתי כבר הנחתי אותו על המשאית...אם המשטח היה נופל עליו מהשיניים שזה משהו כמו 950 ק"ג, האדם מת והוא לא נפצע, ככה שאין סבירות שהמשטח נפל מהמלגזה. גם בנסיעה אין דבר כזה בחיים. לשאלת בית המשפט האם יכול להיות שהמשטח שהיה על המלגזה הזיז משטח אחר, אני משיב שלא כי צד ימין היה ריק וצד שמאל היו עוד שני משטחים. בצד השני של המשאית היה משטח שלא ישב טוב, אבל זה היה בצד השני של המשאית ולא בצד שאני עמדתי" (עמ' 24-25). הוא חזר וציין כי המשטח שנפל - נפל מהמשאית. "בצד ימין סיימתי להעמיס והתחלתי להמשיך פה בצד שמאל, עשיתי אחד או שניים ופה המשכתי להעמיס את השלישי או הרביעי ואז המשטח האחרון מצד ימין נפל. המלגזה הייתה בפנים, השיניים היו בפנים. היא נכנסה מהצד...אני אומר שהמשטח נפל בלי קשר לפעולה שלי עם המלגזה". (עמ' 25).
6. הוצגו לנתבע 1 הדברים שנרשמו בדו"ח שערך מר בן שבת. בדו"ח זה נרשם, כי גרסתו של הנתבע 1 היא כזו: "בשעה 15:00 לערך העמסתי חוטים למפעל אלרן על המשאית סקניה. העמסתי את החוטים ע"פ הזמנה שהייתה ברשותי...המשטח שנפל היה האחרון. לא היה לי קשר עין בכלל עם הנהג הוא היה מסתובב סביב המשאית. לפתע בזמן ששמתי את המשטח שהתמוטט ובזוית עין ראיתי את שלמה שהכל נופל עליו. ראיתי את שלמה מנסה לברוח ממקום הנפילה אבל הוא לא הספיק. עצרתי מיידית את המלגזה עם בלם היד וירדתי להסיר מעליו את הקונוסים". לשאלת מר בן שבת מה גררם להתמוטטות הקונוסים נרשם: "לא יודע אולי הגרדים שעל הרצפה". לשאלה אם קטע הכביש המשובש במקצת יכול היה לגרום להתמוטטות טרם העמסתו של המשטח השיב: "לאו מוחלט הייתי כבר עם הקלשונים בתוך המשאית". הנתבע 1 נשאל לגבי הדברים שנרשמו על ידי מר בן שבת והשיב: "הכל פה לא נכון. אני לא עצרתי ואני לא יודע מאיפה משה בן שבת אמר את הדברים האלו...הדבר הראשון אחרי התאונה שזה קרה, הוא צעק "אני אשם", ישר באתי אליו והרמתי מעליו את הקונוסים". לשאלה אם אמר שהסיבה להתמוטטות היא הגרדים שעל משטח המשאית השיב: "יכול להיות זה ויכולות להיות עוד אלף ואחת סיבות, גם הכביש לא תקין. אמרתי יכול להיות שזה הגרדים, המשאית לא עמדה ישר, מליון ואחת סיבות. לא אמרתי ספציפית שזה בגלל הגרדים". גרדים הם פסי ריתוך ברצפת המשאית (עמ' 26). על פי גרסתו, המשטח האחרון שהיה על המשאית, בטור הימני, הוא זה שנפל. המשטח שהיה לפניו בטור, נטה אל פנים המשאית. ייתכן והמשטח היה מראש נטוי "יכול להיות שמראש הוא הגיע ככה מטורקיה או מאיטליה. יכול להיות שהוא הגיע עקום...לפעמים הסחורה לא מגיעה הכי ישרה בעולם". ייתכן ונפילת המשטח גרמה למשטח שהיה לפניו לנטות. הוא ציין כי לא ניסה ליישר משטח "אי אפשר. המשטח לא עגול או משולש. הוא חייב לבוא ישר. אם הוא בא עקום אני לא יכול לקחת אותו בכלל". הוא חזר על כך שלא ביקש מהתובע לעזור לו לכוון את המשטחים (עמ' 29). הוא נשאל מדוע המשטח לא נפל עוד קודם לכן, כשהיה במחסן, אם לא היה יציב, והשיב: "המשאית יכול להיות היה גרדים...יכולות להיות אלף ואחת סיבות". הוא אישר כי שיני המלגזה היו "בתוך המשטח בתוך המשאית" ואז התמוטט המשטח שהיה על המשאית (עמ' 31). כאשר נשאל שוב לגבי הקשר בין פעולת העמסת המשטח עם המלגזה ובין התמוטטות המשטח שהיה על המשאית השיב: "יכול להיות שדפקתי עם הבום וזה נפל". המשטח עמד על המשאית "אולי עשר דקות רבע שעה מהזמן שהעמסתי אותו עד שהוא נפל...יכול להיות שזה בגלל השיניים, שהמשטח לא ישב טוב על המשאית, שהוא לא היה ישר. בלי שום קשר...הוא לא אמור היה להיות שם". המשטח אותו העמיס בעת התמוטטות המשטח האחר "כבר היה על המשאית, השיניים היו כבר בתוך המשאית, הרמתי אמברקס וניגשתי אליו" (עמ' 31). הוא נשאל אם המשטח שהיה על המשאית התמוטט בדיוק כשהוריד את המשטח האחר מהמלגזה והשיב: "אני מאמין שכן...לפי דעתי המשטח כבר הנחתי אותו והשיניים היו על המשאית אבל לא נגעו במשטח". לאחר התמוטטות המשטח סכיני המלגזה נותרו בתוך המשטח שהועמס. כאשר הניח את המשטח "שמעתי אותו צועק...כי נפל עליו משטח" (עמ' 32). הוא לא ראה את התמוטטות המשטח והוא אינו יכול לשלול שההתמוטטות היא בשל העמסת משטח אחר. (עמ' 33). הוא ציין כי בכל טור אמורים להיות 10 משטחים ובטור הימני אכן היו 10 משטחים (עמ' 35). הוא אישר כי בעת הנחת משטח על רצפת המשאית יש זעזוע של המשאית: "ברור, כי אתה מוריד משקל על המשאית". הוא העמיס משטח בטור השמאלי ואז נפל משטח מהטור הימני. מנוע המלגזה לא הפסיק לעבוד (עמ' 36). חזית המלגזה הייתה צמודה למשאית (עמ' 37). הוא הסביר את דבריו כי ייתכן ו"דפק עם הבום" כך: "הזזתי ימינה עם המלגזה, עשיתי צידוד. אומרים לי קח בום ימינה, קם בום שמאלה, ככה אני מבין...הבום זה מזיז, ימינה או שמאלה, או מוריד או מעלה...התכוונתי לצידוד ימינה או שמאלה...בשפה מקצועית". ייתכן ובשלב זה נפל המשטח (עמ' 39). "מה שנפל זה האחרון בצד ימין" (עמ' 40).
7. מר משה בן שבת הוא, כאמור, אחראי, הן במועד הארוע והן כיום, על תחום הבטיחות בנתבעת 3. הוא, כאמור, רשם דו"ח לגבי הארוע, לו צורפו תמונות של זירת הארוע, אותן צילם לאחר הארוע. בתמונות נראים שני טורים של משטחים בתוך המשאית, כאשר המשטח האחרון בטור הימני, הקרוב לחלק האחורי של המשאית, נוטה פנימה, לכוון פנים המשאית. המשאית סגורה בכיסוי ברזנט מצדה הימני. בתמונה אחרת נראים הקונוסים מפוזרים על הרצפה סמוך לחלקה האחורי של המשאית. בדו"ח שערך צוין, כי התובע נפגע כתוצאה מהתמוטטות משטח חוטים על גופו. גובה המשטח 204 ס"מ, רוחבו 102 ס"מ ואורכו 102 ס"מ. משקל המשטח כ – 750 ק"ג. כל משטח היה מורכב משלושה טורים של קונוסים. בחקירתו ציין, כי את התמונות שצורפו לדו"ח צילם ביום הארוע. הוא הגיע למקום מיד אחרי התאונה (עמ' 42). עם התובע שוחח עת היה מאושפז בבית החולים, עם הנתבע 1 שוחח יום לאחר הארוע. הוא לא החתים את התובע ואת הנתבע 1 על הודעות כי "אני לא בא מתוך כוונה לחקור מה שקרה" (עמ' 43). הוא ציין כי, לדעתו, בטור הימני לא היה מקום להצבת משטח נוסף. המשטח האחרון שנראה בטור זה, המשטח שנוטה על צדו, היה המשטח האחרון (עמ' 49), כלומר, המשטח שנפל לא יכול להיות המשטח האחרון מצד ימין.

טענות הצדדים

1. התובע טוען בסיכומיו, כי יש לקבל גרסתו לארוע, על פיה, משטח שהיה מונח על שיני המלגזה נפל מתוך שטח המשאית, שם היו השיניים עם המשטח, לעברו. עדות הנתבע 1 אינה אמינה. היה ניכר, כי הנתבע 1 חשש, כי רודפים אותו בשל אשמתו לארוע. אין לצפות מהנתבע 1 כי יעיד שפעל בניגוד לנוהלי הנתבעת 3, כי ביקש מהתובע עזרה בהכוונה, יודה שהפיל מהמלגזה משטח על התובע או יודה שגרם לנפילת משטח על התובע. הנתבע 1 אישר, כי המשטח שנפל על התובע נפל בדיוק בנקודת הזמן, בה היה עם שיני המלגזה בתוך חלל המשאית, ועסק בהעמסת משטח אחר על המשאית. הוא אישר, כי ייתכן ופעילותו עם המלגזה גרמה למשטח להתמוטט ולפול. קיימת חזקה על חפצים דוממים שאינם נופלים מאליהם. יש לקבל גרסת התובע, כי המשטח שהתמוטט הוא המשטח שהיה על שיני המלגזה ולא משטח שכבר היה מוצב על המשאית. בתמונות שצילם מר בן שבת ניתן לראות בבירור את המשטח שהתפזר וניתן לראות שבטור הימני אין מקום למשטח נוסף. מר בן שבת אישר, כי לא ייתכן והמשטח שנפל הוא המשטח האחרון בצד ימין, כיון שהמשטח הנטוי על צדו, הנראה בתמונה, הוא המשטח האחרון ולא היה מקום להצבת משטח נוסף. המסקנה היא, כי פעולת המלגזה היא זו שגרמה לנפילת המשטח על התובע. הארוע מהווה תאונת דרכים נוכח התקיימות התנאים לחזקה המרבה, בדבר מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. המלגזה היא רכב מנועי, דו ייעודי, אשר משמש הן למטרות תחבורה והן לטעינת מטענים, והתאונה ארעה עקב ניצול הכוח המכני של המלגזה לייעודו הלא תחבורתי. גם אם תתקבל גרסת הנתבע 1, על פיה המשטח שנפל היה משטח שהיה מוצב על המשאית, הרי שפעולת המלגזה היא זו שגרמה לו לפול. פעולת המלגזה היא הגורם הבלעדי לתאונה ולכן, גם על פי גרסה זו, מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני. לחילופין, טוען התובע, מדובר בהינתקות או נפילת מטען מהמלגזה, רכב נוסע, למטרות תחבורה, כיון שהתאונה ארעה במהלך סידור משטח שהוצב לא כהלכה, על מנת למנוע סיכון תחבורתי. במקרה זה, נטען, אין תחולה לחריג הטעינה והפריקה.
2. הנתבעת 3 ציינה בסיכומיה, כי מדובר במקרה פשוט של נפילת מטען באחת משתי האפשרויות: האחת, מהמשאית, כתוצאה מהטענת המלגזה, השנייה, מהמלגזה עצמה, תוך כדי ההטענה. אם המטען נפל מהמלגזה תוך כדי ההטענה, בהתאם לגרסת התובע, הרי שמדובר בשימוש בכוח המכני של המלגזה. גם אם המטען נפל מהמשאית ולא מהמלגזה, בהתאם לגרסת הנתבע 1, הרי שהוא נפל כתוצאה מהליך ההטענה. כל בר דעת יודע, שחפצים אינם נופלים מעצמם וכי נדרש דבר מה כדי להפילם. די בכך שחלק מהסיבה לנפילה קשור בשימוש ברכב מנועי כדי לקבוע שמדובר בתאונת דרכים. הנתבע 1 עצמו אישר, כי ייתכן ופעולת המלגזה גרמה לנפילת המשטח שהיה במשאית, המשטח אשר נפל, לגרסתו. הנתבע 1 הודה, כי כל הנחת מטען על המשאית יוצרת זעזוע למשאית. המטען נפל מיד לאחר שהנתבע 1 הניח מטען אחר על המשאית. תנודת המשאית היא הגורם הסביר ביותר לנפילת המטען, שכן אין גורם אחר שהתערב בעשר הדקות או רבע השעה, בהן היה המטען מונח על המשאית. הנחת המטען היא באמצעות שימוש בכוח המכני של המלגזה. מכאן, שמדובר בתאונת דרכים. לחילופין, גם אם תתקבל הגרסה, על פיה אין קשר בין פעולת ההעמסה של המלגזה ובין התאונה, הרי שמדובר בנפילת מטען מהמשאית, רכב עומד, לא בעת טעינה או פריקה. בהתאם לגרסה זו נותק הקשר הסיבתי בין פעולת ההטענה של המלגזה ובין נפילת המטען. חריג הטעינה והפריקה אינו רלוונטי והנתבעת 2 חבה כלפי התובע כמבטחת המשאית. הנתבעת 3 מציינת עוד, כי גרסתו של הנתבע 1, עליה מבוססת הגנת הנתבעת 2, מונעת מפחד מפני אחריותו שלו ואינה אמינה.
3. אף הנתבעת 4 טוענת בסיכומיה, כי מדובר בתאונת דרכים, אשר ארעה תוך כדי ניצול הכוח המכני של המלגזה. יש לקבל עדות התובע, כי המשטח נפל מהמלגזה. אין אפשרות שהמשטח יעוף לפתע בכוחות עצמו מהמקום בו היה מונח על גבי המשאית, אלא בשל מעורבות המלגזה. עדות הנתבע 1 אינה אמינה, אך גם מעדותו יש ללמוד כי בשל פעולת המלגזה התמוטט המשטח. יש לייחס חשיבות לגרסה הראשונית שמסר הנתבע 1 לממונה הבטיחות של הנתבעת 3, אז מסר כי המשטח התמוטט עת הניח אותו וראה כי הכול נופל על התובע, מה שמלמד שעסק בהעמסה באותו הצד בו עמד התובע, ולא בצד אחר של המשאית. יש לייחס חשיבות לדו"ח ממונה הבטיחות. אין סיבה אחרת לנפילת המטען, למעט פעולת המלגזה. משטח כזה אינו יכול לפול מעצמו מבלי שיופעל עליו כוח כלשהו. עובר לנפילת המשטח הועמסו מספר משטחים, מבלי שנפל משטח כלשהו. המשטח שנפל בסופו של דבר עמד פרק זמן לא קצר על גבי המשאית ונפל רק בעת שהמלגזה עסקה בהעמסת המשטח. לא מתקבל על הדעת שבצרוף מקרים נפל המשטח, דווקא בעת שהמלגזה פעלה בסמוך לו ולא בשלב קודם לכך. הן על פי גרסת התובע והן על פי גרסת הנתבע, מדובר בתאונה שארעה עקב ניצול הכוח המכני של המלגזה. לתובע עילת תביעה הן על פי חוק הפיצויים והן על פי פקודת הנזיקין ולכן אין לו אינטרס בשאלה שבמחלוקת. מנגד, הנתבע 1 מנסה להרחיק עצמו מהארוע ולטעון כי המלגזה לא הייתה מעורבת בארוע.
4. הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה, כי אין מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק. נטען, כי יש להעדיף את גרסת הנתבע 1 לגבי התרחשות הארוע. נטען, כי בדיווח התובע לחברת מנורה מיום 13.11.05 נרשם כי נשמט משטח מהמשאית. בגרסה זו לא מצוין כלל הקשר בין השימוש שנעשה במלגזה ובין נפילת המשטח ולא מצוין כי המשטח נפל מהמלגזה. מגרסה זו יש ללמוד, כי המשטח ניתק מעצמו. המילה "נשמט" מלמדת על משהו שצנח מעצמו, באופן פסיבי. גרסה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של הנתבע 1. יש לתת משקל לגרסה ראשונית זו. בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי "הועף לפתע משטח מתוך המשאית". מדובר בשינוי גרסה, מה שמביא לחוסר אמינות התובע. עדותו של התובע בבית המשפט לא עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו. בתצהירו ציין, כי התאונה ארעה בניסיון ליישר את אחד המשטחים עם המלגזה, בעוד שבעדותו טען, כי המשטח נפל לאחר שהנתבע 1 סיים לסדרו. לא סביר שממקום עמידתו, בצד הימני אחורי של המשאית, ראה התובע ששיני המלגזה היו עדיין בתוך המשטח, שהרי המלגזה הייתה בצד השמאלי של המשאית. מעדותו עולה, כי כלל לא ראה את המלגזה בעת התאונה. התובע לא ידע להסביר כיצד נפגע. התובע כלל אינו יודע מה היו נסיבות פגיעתו וכיצד נפגע מהקונוסים שנפלו עליו. התובע שינה גרסאות וסתר עצמו, כלל לא ראה את ארוע התאונה ולא ניתן לסמוך על עדותו. באשר לעדות מר בן שבת – הרי שהוא לא היה עד לארוע. הוא רשם את הדו"ח רק מספר ימים לאחר ששוחח עם התובע והנתבע וכתב הדברים מזיכרונו. הדו"ח מהווה מקבץ עדויות מפי השמועה ועדויות סברה ולכן אינו קביל ואין לתת לו משקל. מעבר לכך, הדו"ח מגמתי ומטרתו להכניס הארוע לגדר תאונת דרכים ויהי מה. בשונה מהתובע, אשר יש לו אינטרס כלכלי, כי הארוע יסווג כתאונת דרכים, הרי שלנתבע 1 אין כל אינטרס בתיק. הנתבע אדיש לשאלה, אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. איש לא הכין אותו לעדות ועדותו הייתה שוטפת. גרסתו תואמת את הודעת התובע לחברת מנורה מיד לאחר התאונה, על פיה המשטח נשמט מהמשאית ולא נפל מהמלגזה. היא הגיונית, אחידה וברורה. סביר להניח, שהתובע הוא שהביא לנפילת המשטח עליו עת עסק בטעינת המשאית לקראת יציאתו לדרך, במקביל להעמסת המשאית באמצעות המלגזה. בעת שעסק בהעמסה, המשטח הימני האחורי התמוטט עליו ולכן גם אמר לנתבע 1 שהוא האשם בתאונה. אין מדובר בתאונת דרכים. באשר למשאית – מדובר בשימוש של הינתקות או נפילה, יחד עם החריג של פריקה וטעינה. השימוש של פריקה וטעינה גובר ולכן אין מדובר בתאונת דרכים. באשר למלגזה – לא הוכח שהמטען הימני האחורי נפל כתוצאה מהשימוש בכוח המכני של המלגזה ולא כתוצאה מהליך גרימה אחר. סביר יותר, כי הליך העמסת המשאית ע"י התובע והעובדה שמדובר במשטחים עקומים ורעועים, הוא שגרם להתרחשות התאונה. טענות התובע ויתר הנתבעים, כי גם אם תתקבל גרסת הנתבע 1 לארוע מדובר בתאונת דרכים, מהוות הרחבת חזית. למרות שהמשטח הימני נפל בסמיכות זמנים להנחת משטח נוסף על המלגזה לא עמדו התובע והנתבעים בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו במאזן הסתברויות, כי השימוש בכוח המכני של המלגזה הוא שגרם לנפילת המשטח ולא הליך גרימה אחר. מעדות הנתבע 1 עולה כי לא היה מגע בין המשטח שהונח על ידו ובין המשטח שנפל.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי הראיות וטענות הצדדים, מסקנתי היא, כי הארוע נשוא התובענה מהווה תאונת דרכים בשל תחולת החזקה המרבה השלישית, בדבר ניצול הכוח המכני של המלגזה. בהתאם לכך, הנתבעת 2, מבטחת המלגזה, חבה בנזקי התובע עקב התאונה בהתאם לחוק.
2. באשר לראיות עליהן ניתן להתבסס אציין, תחילה, כי הדברים שנרשמו על ידי מר שבת בדו"ח שערך, באשר לשיחות שערך עם התובע והנתבע, אינם יכולים להתקבל כראיה לאמיתות תכנם בהיותם עדות מפי השמועה, לה התנגדו הצדדים. הנתבעת 2 אף חזרה על התנגדות זו בסיכומיה. מר בן שבת לא רשם הודעות מפי האנשים עמם שוחח ולא החתימם על הודעות כלשהן. הוא ערך תרשומת שיחות, מזיכרונו. תרשומת זו, כאמור, אינה יכולה להתקבל כראיה לאמיתות תכנה.
3. מהראיות עולה, כי קיימת מחלוקת עובדתית עיקרית אחת באשר לנסיבות התרחשות הארוע בין התובע והנתבע 1, שני העדים היחידים לארוע. המחלוקת מתרכזת בשאלה, איזה משטח נפל על התובע – האם המשטח שהיה על שיני המלגזה, כגרסת התובע, או משטח אחר, שכבר היה מוצב על המשאית, כגרסת הנתבע. יאמר כבר עתה, כי בהתאם לשתי הגרסאות מתקיימת, לטעמי, החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של המלגזה ואיני סבורה כי יש נפקות רבה להכרעה בין שתי גרסאות אלו. עם זאת, אני סבורה כי גרסתו של התובע סבירה ואמינה יותר והיא מקובלת עלי.
4. התובע העיד, כי מדובר במשטח שנפל משיני המלגזה. לאחר שנעשה יישור של המשטח האחרון בטור הימני באמצעות המשטח שהיה על שיני המלגזה, היה על הנתבע 1 להציב את אותו משטח על המשאית. בעת הניסיון להניח המשטח על גבי המשאית, כאשר המשטח בשטח המשאית, נפל חלק ממנו על התובע. גרסת התובע אמינה בעיני. הנתבעת 2 טוענת כי אין לתת בגרסה זו אמון, כיון שבטופס ההודעה על הארוע לחברת "מנורה" רשם התובע כי המשטח "נשמט" ולא "הועף". הנתבעת טוענת כי בהתאם לפרשנות לשונית, אותה יש לנקוט, יש הבדל בין שתי המילים. לטענתה, יש ללמוד מהמינוח "נשמט", כי התובע כוון לכך, שהמשטח נשמט באופן פסיבי מהמשאית, להבדיל מהמינוח בו עשה שימוש בתצהירו, כי המשטח "הועף" מהמלגזה. לטענתה, מדובר בגרסאות סותרות. איני סבורה כי יש ללמוד מסקנה כלשהי מהשימוש במלה "נשמט", לעומת "הועף". גרסתו של התובע נאמרה באופן קצר ותמציתי בטופס ההודעה ל"מנורה" ואיני סבורה שהיא סותרת את גרסתו המפורטת שנשמעה במהלך עדותו. גם בטופס ההודעה קשר התובע את נפילת המטען להעמסת המשאית באמצעות המלגזה וציין כי התאונה ארעה "בזמן שכוונתי מלגזן שהעמיס את המשאית". איני סבורה כי אדם הממלא טופס, יומיים לאחר פגיעתו הקשה, כשהוא עדיין מאושפז, עורך בדיקה לשונית - בלשנית לכל מילה הנרשמת על ידו ובורר את מילותיו, על מנת לרשום את המילה המתאימה ביותר מבחינה משפטית לתאור הארוע. המטען נשמט מתוך שטח המשאית בעת העמסת המשאית באמצעות המלגזה. באותה מידה ניתן היה לכתוב שהמשטח נפל, קרס, צנח, עף או הועף. זהו סיפור הארוע, בלשון פשוטה של בני אדם, באופן כללי ותמציתי. כאשר נשאל התובע לגבי פרטים מדויקים, הוא ציינם תחילה בתצהירו ולאחר מכן, באופן מפורט יותר, במהלך חקירתו. עוד טוענת הנתבעת 2, כי התובע לא ראה בדיוק את התרחשות הארוע ולא ראה אם המטען שנפל עליו היה על המשאית או על המלגזה. איני מקבלת טענה זו. התובע, גם בהתאם לעדות הנתבע 1, עמד סמוך לדופן האחורית של המשאית. במיקומו זה היה לו שדה ראיה לגבי המתרחש בצדה האחורי של המשאית. גם אם התובע לא ידע לומר בדיוק אם הנתבע 1 נסע לאחור או קדימה עם המלגזה בעת הארוע, הוא העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי הוא ראה את המטען שהיה על שיני המלגזה מתמוטט לעברו ואף ניסה לברוח ממנו. עוד אציין, כי עדות הנתבע 1, כי המשטח שהתמוטט היה המשטח האחרון שהיה מוצב בטור הימני, מעוררת ספק. מהתמונות שצולמו על ידי מר בן שבת לאחר הארוע נראה, כי לא היה מקום למשטח נוסף בטור הימני. מר בן שבת גם העיד, כי לא היה מקום למשטח נוסף בטור הימני. דומה שהנתבע 1 ניסה בעדותו לשכנע, כי הוא אינו אחראי לארוע. יש לבחון עדותו בהתאם לכך. אני מעדיפה עדות התובע על עדות הנתבע 1. אני מקבלת עדותו של התובע, כי מדובר במטען שהיה עדיין על שיני המלגזה, אשר נפל בעת ניסיון להניחו על המשאית, ולא במטען, אשר היה כבר מונח על המשאית. בהתאם לגרסה זו, הנראית בעיני המסתברת והאמינה יותר, המשטח נפל כתוצאה מניצול הכוח המכני של המלגזה, רכב דו תכליתי, לשימושה הלא תעבורתי, העמסת מטענים. כל יסודות החזקה המרבה השלישית מתקיימים ומדובר בתאונת דרכים.

1. ובאשר לאפשרות הנוספת של התרחשות הדברים, שעלתה מעדות הנתבע 1. הנתבע 1 טוען, כאמור, כי המטען נפל מהמשאית ולא מהמלגזה. בהתאם לגרסתו, המשטח שנפל הוא המשטח האחרון שהיה מונח בטור הימני. הוא עסק בהעמסת משטח נוסף בטור השמאלי. על שיני המלגזה המונעת היה משטח שהיה מיועד להיות מונח בטור השמאלי. בדיוק כאשר הניח או עמד להניח בעזרת המלגזה את המשטח על רצפת המשאית, כאשר שיני המלגזה עדיין נושאות המשטח, נפל המשטח שהיה אחרון בטור הימני של המשאית לכוון התובע. הנתבע 1 אינו יודע מה גרם למשטח שהיה על גבי המשאית לפול. הוא ציין כי יכולות להיות סיבות רבות, כמו, רצפה עקומה של המשאית עקב ריתוכים, משטחים עקומים ולא יציבים וגם - תנודות שנובעות מפעולת המלגזה וממשקל המשטח שהונח על המשאית, שגרמו למשטח שהיה על המשאית לזוז ולפול. הנתבע 1 אישר, כי היה עם שיני המלגזה בתוך חלל המשאית וייתכן ש"דפק עם הבום", כלומר, בצע תמרונים עם שיני המלגזה בתוך חלל המשאית. הנתבע 1 מציין, כי קיימת אפשרות שהמשטח נפל ללא קשר לפעולת המלגזה, כיון שהמלגזה עסקה בהעמסה בצד השמאלי של המשאית, והמשטח שנפל היה בצד הימני. המסקנה המסתברת יותר, לטעמי, המתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר היא, כי גם אם המשטח שנפל היה משטח שהיה מוצב כבר על המשאית ולא משטח שהיה על שיני המלגזה – עדיין, נפילתו נגרמה כתוצאה מפעולת המלגזה. המשטח עמד על המשאית כעשר דקות – רבע שעה, על פי גרסת הנתבע 1 עצמו. בזמן זה לא ארע דבר למשטח והוא עמד באופן יציב. המשטח נפל בדיוק כאשר הנתבע 1 עסק בהנחת משטח אחר על המשאית וכאשר שיני המלגזה היו בתוך חלל המשאית. פעולת המלגזה, בהתחשב בכך שמדובר במשטחים בני משקל של כ – 750 ק"ג לפחות, גורמת לתנודות ולזעזוע בתוך המשאית, כך שתנודת משטח שהיה על המשאית, כתוצאה מפעולת המלגזה בתוך אותו החלל והנחת משטח אחר, היא סבירה ביותר. גם אם הנתבע 1 הניח המשטח האחר בצד השמאלי של המלגזה, עדיין, מדובר בטורים צמודים, אשר הרווח ביניהם הוא בן מספר סנטימטרים בלבד, כך שסביר, שגם אם המשטח הונח בצד אחד, תהיה לכך השפעה גם על משטח המוצב בצד אחר. לא הוצגה כל סיבה הגיונית אחרת לנפילת המשטח. הטענות בדבר ריתוכים ברצפת המשאית נטענו בעלמא, ואם אכן היו ריתוכים – לא ברור מדוע לא נפלו משטחים שהיו על גבי אותה רצפת משאית בפעמים קודמות או באותו היום קודם לכן, שהרי אין מדובר בריתוכים חדשים. ואם אכן היו המשטחים עקומים – לא ברור מדוע הם לא נפלו קודם לכן. סמיכות הזמנים, המקום ורצף הפעולות בין נפילת המשטח ובין פעולת המלגזה מעל שטח המשאית מביאים למסקנה, כאמור, כי גם אם מדובר במשטח שנפל מהמשאית ולא מהמלגזה – הרי שהנפילה ארעה בשל הפעלת הכוח המכני של המלגזה. הפעלת המלגזה הייתה הגורם הדומיננטי לכך. לכן, גם במקרה זה, מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של המלגזה והנתבעת 2 חבה בנזקי התובע. איני מקבלת טענת הנתבעת 2, כי מדובר בהרחבת חזית. חזית המריבה בהתאם לכתבי הטענות היא, אם מדובר בארוע המהווה תאונת דרכים. הטענה, כי גם אם תתקבל גרסת הנתבע 1 הרי שמדובר בתאונת דרכים, היא טענה משפטית אותה רשאים לטעון יתר הצדדים בסיכומיהם.
2. נוכח מסקנתי זו, אין מקום להידרש לטענת הנתבעת 2, כי אם נפילת המשטח הייתה מהמשאית ולא מהמלגזה, וללא קשר לפעילות המלגזה, הרי שמדובר בהינתקות או נפילת מטען מרכב עומד, כאשר חל החריג הקובע, כי ארוע כזה לא יוכר כשימוש מוכר אם ארע במהלך "טעינתו של מטען או פריקתו" (ע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין, 26.6.10). הנתבעת 3 טוענת בהקשר זה, כי הנתבעת 2 אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד, לטעון כי הטעינה והפריקה הסתיימו ואין קשר בין המלגזה ובין ארוע נפילת המשטח, ומאידך, לטעון כי הארוע התרחש בעת טעינה ופריקה באמצעות המלגזה. כאמור, משקבעתי, כי קיים קשר בין פעילות המלגזה ובין נפילת המשטח, אין צורך להידרש לשאלה מה היה הדין, אם היה מדובר בנפילת משטח מהמשאית ללא כל קשר לפעילות המלגזה, ובכלל זה לשאלות, האם ניתן לראות הנפילה כשימוש למטרות תחבורה והאם ארעה הנפילה במהלך טעינה ופריקה.
3. הנתבעת 2, בסיכומיה, מעלה אפשרות עובדתית נוספת להתרחשות הארוע – על פיה התובע עצמו עסק בהעמסת המשאית והתאונה ארעה בעת ועקב העמסה זו. גרסה זו אינה נתמכת בראיה כלשהי. גם הנתבע 1 לא העלה אפשרות זו והעיד מפורשות, כי רק הוא עצמו עסק בהעמסת המשאית. הוא לא ציין כי התובע בצע פעולה אקטיבית כלשהי בנוגע למשאית ולהעמסתה בעת הארוע. בהעדר ראיה כלשהי התומכת באפשרות זו – יש לדחותה.
4. לאור כלל האמור אני קובעת, כי הארוע נשוא התובענה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק. על הנתבעת 2 לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. התביעה כנגד הנתבעות 3-4 נדחית. הנתבעת 2 תשא בהוצאות נתבעות אלו, בסכום כולל של 10,000 ₪ לכל נתבעת.
5. התובע יגיש תחשיב נזק בתוך 45 ימים. הנתבעת 2 תגיש תחשיב נזק 45 ימים לאחר מכן.

התיק נקבע לק"מ ליום 15.9.13 בשעה 08:30.

ניתנה היום, י"א סיון תשע"ג, 20 מאי 2013, בהעדר הצדדים.