בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך של 500,000 ₪.

החל בחדש אוקטובר 2005 ובמשך מספר חדשים הוצגו לפירעון בחשבון התובעים אצל הנתבעים 1 ו- 2 כ- 20 שיקים, רובם לאחר שחשבונות בנק אלו נסגרו, וכולם שיקים שנגנבו מהתובעים והחתימה עליהם זויפה. השיקים הוחזרו על ידי הנתבעים 1 ו- 2 בגין העדר כיסוי ובגין היות החשבון סגור, אך אף לא אחד מהם הוחזר בגין אי התאמה בחתימת המושך. זהות גונבי השיקים לא ידועה אך עקב הצגתם נאלצו התובעים להשקיע משאבים בהתמודדות עם דרישות מחזיקים שונים והליכי הוצל"פ.

על רקע זה, טוענים הנתבעים כי נתבעים 1 ו- 2 התרשלו ועוולו כלפיהם בהוצאת לשון הרע כאשר נמנעו מלהחזיר את השיקים בשל אי התאמה בחתימה, ואף גרמו לכך שהשיקים הללו יובאו במניין השיקים לקראת הגבלת חשבון התובעים לפי הדין המתייחס לשיקים ללא כיסוי. במוקד טענות אלו עומדת שאלת חובת הזהירות של בנקים כאשר מוצגים לפירעון שיקים בחשבון סגור.

ביחס לנתבעת 4, טוענים התובעים שרשלנותה בהתקשרות עם אלו שארזו ופרקו את ציוד ביתם של התובעים, היא שהביאה לגניבת השיקים ומכאן שאף היא אחראית לנזקי התובעים.

העובדות

1. האירועים הרלוונטיים לתביעה זו אירעו בשנים 2005 – 2006, בסמוך לפני ואחרי פינוי הישובים היהודיים ברצועת עזה על בסיס החלטת ממשלת ישראל ובמסגרת התכנית אשר כונתה "תכנית ההתנתקות". עד לחדש אוגוסט 2005 התגוררו התובעים בישוב כפר ים בגוש קטיף. בחדש אוגוסט 2005 פונו התובעים מביתם ועברו להתגורר בישוב אפרתה שבגוש עציון.
2. הנתבעים 1 ו- 2 הינם בנקים מסחריים אשר בהם היו לתובעים חשבונות בנק ובמסגרתם, בין היתר, החזיקו התובעים פנקסי שיקים. הנתבעת 3 (אשר התביעה נגדה נמחקה) הינה למעשה מדינת ישראל, אשר טפלה בסיוע לתושבים אשר פונו מבתיהם כאמור. הנתבעת 4 הינה חברה אשר זכתה במכרז של משרד הביטחון לתיאום ואספקת שירותי לוגיסטיקה בפינוי התקשרה בהסכם עם מדינת ישראל שעל פיו התחייבה לתת שירותי אריזה והובלה לאותם תושבים שפונו מגוש קטיף. צד ג' הינה חברת ביטוח אשר בטחה את הנתבעת 4.
3. ביום 28.5.03 הגיש הנתבע 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל") תביעה כנגד התובעים לתשלום יתרת חוב בחשבונם בסך של 61,600 ₪. ההליכים המשפטיים נמשכו כשנתיים. ביום 7.7.05 הגיעו הצדדים להסכם ובעקבותיו, ביום 7.8.05, סגרו התובעים את חשבון הבנק שלהם בבל"ל.

אף הנתבע 2, בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "בנק אוצר החייל") נקט הליכים משפטיים כנגד התובעים בתביעה שהוגשה ביום 21.1.04 בגין יתרת חוב בחשבונם. ביום 20.12.05 נכרת הסכם פשרה בין הצדדים ובהתאם לו, ביום 12.2.06, נסגר חשבונם של התובעים בבנק אוצר החייל.

עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי כבר ב- 2003 נקלעו עסקי התובעים לקשיים (עדות התובע 1 בעמ' 17 בפרוט'), שיקים שמשכו מחשבונם בבנק המזרחי המאוחד בע"מ חוללו בהיעדר כיסוי וביום 11.10.04 נשלחה לתובעים הודעה על הגבלתם לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

1. באותם מועדים בהם התנהלו ההליכים המשפטיים בין התובעים לבין הנתבעים 1 ו- 2, בוצעה תכנית ההתנתקות וביום 18.8.05 פונו התובעים מביתם בישוב כפר ים והבית נאטם. מספר ימים לאחר מכן, ניתן לתובע 1 אישור להגיע לבית ולהיות נוכח בעת אריזת תכולתו. התובע 1 הגיע לבית ולנגד עיניו נארזה התכולה במהירות ואוחסנה ב- 4 מכולות. המכולות הועברו למגרש אחסנה וביום 29.8.05 הובלו לביתם החדש של התובעים בישוב אפרתה, שם נפרקו על ידי צוות של כ- 8 סבלים.

את עבודות האריזה והפריקה של תכולת ביתם של התובעים, בצעה חברה בשם א.א. שירותים בע"מ (להלן: "חברת א.א. שירותים") וזאת על פי הסכם שנכרת בין חברת א.א. שירותים לבין חברה בשם א.פ. לוגיסטיקה בע"מ, אשר בעצמה הייתה קבלן משנה של הנתבעת 4.

1. בתחילת דצמבר 2005 נמסרה לתובעים הודעה מאת הנתבעת 1 שלפיה הוגבל חשבון הבנק שלהם בבל"ל החל מיום 15.12.05 והודעה נוספת מטעם בנק ישראל ולפיה החל מיום 23.12.05 יוגבלו כל חשבונות הבנקים שלהם "הגבלה בנסיבות מחמירות" על יסוד חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

בבירור אשר עשו התובעים, התברר להם כי במהלך אוקטובר – נובמבר 2005 הוצגו לפירעון שיקים שנמשכו מחשבון התובעים בבל"ל, ושיקים אלו הוחזרו בלא שנפרעו על ידי בל"ל בצירוף ההערה "אכ"מ", קרי: אין כיסוי מספיק. מיד עם היוודע להם הדבר, ביום 5.12.05, הגישו התובעים למשטרת ישראל תלונה על גניבת פנקסי שיקים. במקביל, פנו התובעים לבנק ישראל כדי שתבוטל ההגבלה וביום 18.12.05 נשלחה מבנק ישראל הודעה המבטלת את ההגבלה על החשבון בבל"ל ומבטלת את הכוונה להטיל הגבלה חמורה על חשבונות הבנק של התובעים.

1. גם לאחר שבוטלה ההגבלה, נמשכו הניסיונות להציג לפירעון שיקים של התובעים בחשבון התובעים בבל"ל ובחשבון התובעים בבנק אוצר החייל. שיקים שכאלו הוצגו במהלך 2006 והוחזרו כולם בצירוף ההערה בדבר העדר כיסוי מספיק. ביום 21.5.06 אף שלח בנק אוצר החייל לתובעים מכתב התראה לקראת אפשרות הגבלת חשבונם בגין חילול 5 שיקים, אך התראה זו בוטלה לאחר שהתובעים פנו והסבירו כי מדובר בשיקים שנגנבו מהם.
2. בגין חלק מהשיקים שהוצגו לפירעון וחוללו כאמור, קבלו התובעים פניות מצדדי ג' אשר החזיקו בשיקים ודרשו את פירעונם וחלקם גם נקט כנגד התובעים הליכי הוצל"פ. התובעים השיבו לפניות אליהם והתגוננו כנגד התביעות השונות כשהם חוזרים על הטענה כי החתימות הנחזות להיות חתימותיהם על השיקים מזויפות והשיקים נגנבו מביתם. בפניות חוזרות למשטרת ישראל אף טענו התובעים כי הם חושדים באדם בשם דאוד אברהים מכפר יאסיף כמי שמעורב בגניבת השיקים. אותו אדם היה, לטענת התובעים, מנהל עבודה בעת פריקת תכולת ביתם לאחר הפינוי.
3. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 15.7.09, הגישו התובעים תביעה בה עתרו לפיצוי על נזקיהם. תחילה הוגשה התביעה כנגד נתבעים 1 ו- 2 בלבד ועמדה על סך של 150,000 ₪ וביום 5.9.11 תוקנה התביעה, צורפו הנתבעים 3 ו- 4 וסכום התביעה הועמד על 500,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

1. התובעים מייחסים לנתבעים 1 ו- 2 רשלנות והוצאת לשון הרע.

לגרסת התובעים, הוצגו לפירעון אצל הנתבעים 1 ו- 2 שיקים שנגנבו מהם וחתומים בחתימה מזויפת, ברם הנתבעים החזירו את השיקים בגין היעדר כיסוי במקום שיוחזרו בשל חתימה מזויפת. ביחס לבל"ל הוצגו השיקים כלם לאחר שהחשבון נסגר וביחס לבנק אוצר החייל הוצגו 2 שיקים עוד בטרם נסגר החשבון ושיקים נוספים הוצגו לאחר שנסגר, וכולם הוחזרו בגין היעדר כיסוי. עקב רשלנות זו, כך נטען, נאלצו התובעים להשקיע משאבים להדיפת הניסיונות לחייב אותם בפירעון השיקים ואלו נאמדים על ידם בסך של 50,000 ₪.

עוד טוענים התובעים כי חילול השיקים בטענה להיעדר כיסוי וההודעות על הגבלת חשבונות הבנק שלהם מהווה הוצאת לשון הרע כלפיהם, ובגין עוולה זו הם עותרים לחיוב בפיצוי הסטטוטורי של 50,000 ₪ לכל אחד מ- 20 השיקים שהוחזרו ובסך הכל טוענים לנזק של 1,000,000 ₪ בעילה זו.

ביחס לנתבעים 3 ו- 4, טוענים התובעים שאף הם התרשלו שכן עובדים שלהם או מטעמם הם אלו שגנבו את השיקים מהתובעים והביאו לזיופם והגשתם לביצוע נגד התובעים. על יסוד טענה זו טוענים התובעים שיש לחייב את הנתבעים 3 ו- 4 באותם נזקים כמו ביחס לנתבעים 1 ו- 2.

מוסיפים התובעים וטוענים שיש לחייב את כל הנתבעים לשלם להם פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 100,000 ₪.

לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך כולל של 500,000 ₪.

1. לטענת הנתבעים 1 ו- 2 לא נפל כל דופי בהתנהגותם ודווקא התובעים הם אלו שהתרשלו כאשר נמנעו מהשמדת שיקים בחשבונות בנק לא פעילים.

לפי גרסת הנתבעים 1 ו- 2, כאשר מוצגים לפירעון שיקים בחשבון שנסגר, הבנק איננו חייב כלל לבדוק אם החתימה מזויפת ועל הבנק הנמשך להחזיר את השיק בגין "אין כיסוי מספיק" ובגין "חשבון סגור". כך פעלו הנתבעים 1 ו- 2 ומשכך אין כל יסוד לטרוניות התובעים כלפיהם. בנק אוצר החייל מכחיש את הטענה כי 2 מהשיקים שהוצגו לפירעון וחוללו בהיעדר כסוי טרם נסגר החשבון נשאו חתימה מזויפת או שעובדיו התרשלו כשלא בדקו זאת.

הנתבעים 1 ו- 2 מדגישים כי עוד קודם לאירועים נשוא התובענה כבר הוטלה הגבלה על חשבון הבנק של התובעים בבנק אחר, שזו הסיבה להתראה שקבלו בדבר "הגבלה חמורה". הנתבעים 1 ו- 2 כופרים בתחשיבי הנזק של התובעים ומדגישים כי דווקא התובעים התרשלו כאשר לא השמידו את פנקסי השיקים ובכך אפשרו את גניבתם.

1. אף הנתבעת 4 כופרת בטענות התובעים.

לגרסת הנתבעת 4, לאחר שזכתה במכרז שהוצע על ידי משרד הביטחון שימשה בפועל כמתאמת פעולות הלוגיסטיקה הכרוכות בפינוי תושבי עוטף עזה, וכי החברה שביצעה בפועל את האריזה, הפינוי והפריקה של ציוד התובעים הייתה חברת א.א. שירותים אשר הועסקה כקבלן משנה.

לפיכך, טוענת הנתבעת 4 שכלל לא הוכח שחברת א.א. שירותים או מי מעובדיה בצע עבירה של גניבת שיקים, ואפילו יוכח שכך היה – אין להטיל כל אחריות בגין זאת על הנתבעת 4 עצמה, אין לייחס לה הוצאת לשון הרע או אחריות לנזקי התובעים.

עם זאת, הגישה הנתבעת 4 הודעת צד ג' בטענה שככל שיקבע שיש לה אחריות, הרי שעל צד ג' לשאת באחריות זו על יסוד פוליסת הביטוח שהופקה לנתבעת 4. הנתבעת 4 הדגישה שאיננה מגישה הודעת צד ג' כנגד חברת א.א. שירותים עצמה שכן חברה זו איננה פעילה.

ההליך והראיות

1. ראשית לכל יש לציין כי ביחס לנתבעת 3 נמחקה התביעה בהסכמה ובהחלטה מיום 10.1.12, שלכן מתייחס פסק דין זה לטענות כלפי הנתבעים 1, 2 ו- 4 בלבד.
2. התובעים תמכו גרסתם בתצהיריהם של התובע 1 והתובעת 2.

בל"ל תמך גרסתו בתצהירו של מר חגי סעדון, מנהל מגזר קמעונאות בל"ל. בנק אוצר החייל תמך גרסתו בתצהיריהם של גב' חגית דנינו, עובדת מטה הגבייה של בנק אוצר החייל, וכן בתצהירה של הגב' אוה בן סהל, עובדת בסניף נתניה ומנהלת יחידת הבנקאות הכללית. הנתבעת 4 תמכה גרסתם בתצהיריהם של מר אליעזר סובול, עוזר מנכ"ל, וכן בתצהירו מר משה רביבו, סמנכ"ל הכספים בחברה, אולם מר רביבו לא נחקר על תצהירו ולכן תצהירו איננו חלק מחומר הראיות.

1. בדיונים אשר התקיימו ביום 26.6.12 וביום 6.9.12, נחקרו המצהירים וניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. נקודת המוצא בבירור טענות התובעים הינה הקביעה שאכן שיקים של התובעים נגנבו מהם, חתימתם זויפה והשיקים הוצגו לפירעון, השיקים נמנו במנין השיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי") וההגבלה בוטלה.
2. טענת התובעים נתמכה בתצהירי התובע 1 והתובעת 2; הוצגו דוגמאות חתימה על שיקים של התובעים בהם בחתימת המושך חותמת "שמחה – אריה" כאשר לשם זה אין כל קשר לתובעים; הוצגו תלונות שהגישו התובעים למשטרה; ולמעשה לא הוצגה כל טענה מצד הנתבעים הכופרת בטענה זו.

אני מקבל לפיכך את טענת התובעים שלפיה נגנבו מהם פנקסי שיקים מחשבונות שהיו לתובעים בבל"ל ובבנק אוצר החייל, חתימת התובעים על גבי שיקים מפנקסים אלו זויפה והשיקים הוצגו לפירעון.

1. לטענת התובעים, הוצגו לפירעון בבל"ל 12 שיקים גנובים עם חתימות מזויפות בתאריכים 6.10.05 עד 28.1.06. התובעים הציגו צילומי כמה מהשיקים מזויפים (למשל נספח ג' לתצהיר התובעים) וכן רשימה של 10 שיקים מזויפים אשר פורטו בהודעה על הגבלת החשבון (נספח ד' לתצהיר התובעים). על גבי אחד מצילומי השיקים שהוצגו ניתן להבחין כי סיבת ההחזרה הינה: "א.כ.מ./החשבון נסגר".

התובעים אף הציגו את פנייתם מתחילת דצמבר 2005 בטענה לגניבת השיקים, פנייה שבעקבותיה בוטלה ההגבלה החמורה שהוטלה עליהם ומכאן שבל"ל היה מודע לטענות התובעים כבר במהלך דצמבר 2005. השיק האחרון שהוצג לפירעון בבל"ל ביום 28.1.06 הוחזר אף הוא בגין היעדר כיסוי וסגירת החשבון ולא בשל אי התאמה בחתימה.

במהלך הדיון הועלו טענות באשר למספר השיקים המדויק שהוצגו, אך אינני רואה חשיבות להכריע במספר המדויק של השיקים ומקובלת עלי טענת התובעים בדבר מספר השיקים.

1. לטענת התובעים הוצגו לפירעון בבנק אוצר החייל 8 שיקים בתאריכים 20.11.05 עד 30.11.06. התובעים הציגו רשימה של 5 שיקים אשר הוצגו בתאריכים 20.11.05 עד 18.5.06 ואשר פורטו בהודעת ההתראה (נספח ד' לתצהיר התובעים) וצילום של 2 שיקים שאחד מהם נכלל ברשימת השיקים בהודעה על ההגבלה והשני מיום 20.6.06, דהיינו בסך הכל 6 שיקים. מצילומי שני השיקים שהוצגו נראה כי עילת ההחזרה הינה היעדר כיסוי מספיק ועוד ניתן להבחין בחותמות במעידות על כך שהשיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

כך ברור כי 2 מהשיקים שהוצגו לפירעון בבנק אוצר החייל הוצגו בטרם סגירת החשבון ויתרתם לאחר שהחשבון נסגר. כולם הוחזרו בגין היעדר כיסוי ואף לא אחד מהם בגין אי התאמה בחתימת המושך. אף ביחס לבנק אוצר החייל לא מצאתי חשיבות לבחון את מספר השיקים שהוצגו ומקובל עלי טענת התובעים שלפיה מדובר בסך הכל ב- 8 שיקים.

1. ביחס למועד בו נודע לבנק אוצר החייל על טענות התובעים, טוענים התובעים כי פנו לבנק אוצר החייל בכתב ביום 13.6.06, אולם התובעים לא הציגו כל אסמכתא לכך שפנייה שכזו התקבלה בבנק אוצר החייל. העדות מטעם בנק אוצר החייל הכחישו כל ידיעה על טענות התובעים עד 2009 ולא הוצגה כל ראיה לסתור טענה זו.
2. כל השיקים שהוצגו לפירעון בבל"ל וסורבו באו במניין השיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי. הודעות על הגבלת חשבון התובעים נשלחו ביום 30.11.05 ובמסגרתן כוונה להגביל את חשבון התובעים מיום 15.12.05 ולהגבילו בהגבלה חמורה מיום 23.12.05. הודעות אלו בוטלו ביום 18.12.05.
3. כך ניתן איפוא לסכם את התשתית העובדתית כפי שהתבררה:

בחשבון התובעים בבל"ל הוצגו לפירעון שיקים אשר נושאים חתימה מזויפת, כולם לאחר שהחשבון נסגר, כולם סורבו בשל היעדר כיסוי ו/או סגירת החשבון, אף לא אחד מהם סורב בגין אי התאמה בחתימה. אחד מהשיקים שסורבו כאמור, סורב לאחר שבל"ל היה מודע לטענות התובעים על גניבת פנקסי שיקים וזיוף חתימתם.

בחשבון התובעים בבנק אוצר החייל הוצגו לפירעון שיקים אשר נושאים חתימה מזויפת, שניים מהם הוצגו בטרם נסגר החשבון ויתרתם לאחר שהחשבון נסגר, כולם סורבו בשל היעדר כיסוי ו/או סגירת החשבון, אף לא אחד מהם סורב בגין אי התאמה בחתימה. בעת הצגת השיקים לא היה בנק אוצר החייל מודע לטענות התובעים על גניבת פנקסי שיקים וזיוף חתימתם.

בגין השיקים שהוצגו בבל"ל הוגבל חשבון התובעים למשך 3 ימים, מיום 15.11.05 עד 18.11.05 וההודעה בדבר הגבלה חמורה בוטלה ולא נכנסה כלל לתוקף. בגין השיקים שהוצגו לפירעון בבנק אוצר החייל ניתנה התראה לפני הגבלה אך ההגבלה לא נכנסה לתוקף כלל.

1. הקשר שבין בנק ללקוח הינו בעיקרו קשר חוזי וקשר זה כולל אף את חובתו של בנק בקשר למשיכת שיקים מחשבון הלקוח. במשיכת שיק על ידי לקוח, הבנק הוא הנמשך והשיק מבטא פקודה של הלקוח לפרוע את השיק מחשבונו אצל הבנק הנמשך. לצד חובה זו לפרוע את השיק ואף לעשות כן במהירות וביעילות חייב הבנק גם לפעול בזהירות ולנקוט באמצעי זהירות סבירים בקשר עם פירעון השיק (ת"א 10629-02-10 זנוה (1984) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' [פורסם בנבו] 29.11.12, פסקאות 15 – 16 בפסק הדין).

הבסיס לחיוב השטרי הינו חתימת המושך. חתימה על שיק שהיא מזויפת איננה יוצרת כל חבות שטרית. ביחסי בנק-לקוח, חתימת הלקוח-המושך היא היוצרת את השיק. בהעדר חתימה או במקרה בו זויפה חתימת המושך, אין למסמך נפקות מבחינתו של הלקוח ועמדת המוצא היא שבנק אינו רשאי לחייב את חשבון לקוחו בגין שיקים שהלקוח לא משך.

לפיכך, כאשר מגיע לבנק הנמשך שיק, שומה על הבנק לנקוט אמצעי זהירות אשר יבטיחו, כי לא יפרע שיק שבו חתימת המושך מזויפת (ריקרדו בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, בעמ' 303).

1. מכלל השיקים עליהם מתבססת התביעה, שניים בלבד הוצגו בטרם נסגרו חשבונות התובעים, שני שיקים שהוצגו לפירעון בחשבון התובעים בבנק אוצר החייל ביום 20.12.05. החתימה על גבי שיקים אלו הייתה מזויפת אולם בנק אוצר החייל החזיר את השיקים בגין היעדר כיסוי.

מהראיות אשר הוצגו, התברר כי בטרם הוחזרו שיקים אלו לא נעשתה על ידי בנק אוצר החייל כל בדיקה כדי לבחון קיומה של התאמה בין החתימות על גבי השיקים לדוגמת החתימה בחשבון. כך אין לבדיקה שכזו כל התייחסות בתצהירי בנק אוצר החייל (כעולה מסעיף 5 בתצהיר גב' בן סהל מטעם בנק אוצר החייל). כאשר נשאלה על כך העדה מטעם בנק אוצר החייל, העידה שלשיטתה בדיקת החתימה כלל איננה רלוונטית כאשר אין יתרה בחשבון (עמ' 58; ש' 20 בפרוט').

בנוסף, ואף על כך אין מחלוקת, שני השיקים הללו הוצגו בטרם נסגר החשבון אולם בעת שהייתה תלויה ועומדת תביעה שהגיש בנק אוצר החייל נגד התובעים עוד ב- 2004, תביעה בגינה נכרת הסדר פשרה ביום 20.12.05. במצב זה מתבקשת הייתה התייחסות זהירה יותר של בנק אוצר החייל, שהרי קשה להבין מדוע יוצגו לפירעון שיקים כאשר תביעת חוב שכזו תלויה ועומדת.

בנק אוצר החייל לא נקט באמצעי זהירות כלשהם, לא בדק כלל אם החתימה על השיקים תואמת את דוגמת החתימה בחשבון ובכך הפר את התחייבותו כלפי התובעים. לו נקט בנק אוצר החייל בזהירות סבירה, היו שני השיקים הללו מוחזרים בגין חתימה לא תקינה שאז גם לא היו באים במניין השיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי ולא הייתה נשלחת ההתראה בדבר הכוונה להגביל את חשבון התובעים.

1. מאידך גיסא, למעט אותם שני שיקים שהוצגו לפירעון בבנק אוצר החייל כאמור, כל השיקים שהוצגו לפירעון בבל"ל ויתרת השיקים שהוצגו לפירעון בבנק אוצר החייל – הוצגו לאחר שהחשבונות כבר נסגרו. יש לבחון איפוא כיצד משפיעה סגירת החשבונות על חובת הזהירות של הבנק במצב של הצגת שיקים לפירעון.
2. סגירת חשבון בנק, משמעותה היא סיום היחס החוזי המתקיים בין הצדדים בהקשר של אותו חשבון. עם זאת, אין סגירת החשבון גורמת בהכרח למחיקה מוחלטת של מערכת הזכויות והחובות בין הצדדים (ריקרדו בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, עמ' 431 - 432). גם כלפי "לקוח לשעבר" נותר הבנק חב חובת נאמנות וחובת זהירות, כאשר הדוגמא המובהקת לכך הינה חובת הסודיות. ועם זאת, השינוי ביחסי הבנק והלקוח מחייב גם שינוי ברמת הזהירות הנדרשת מהבנק. כל עוד מתקיימים יחסים מסחריים בין הבנק ללקוח, מעניק הבנק שירותים, מקבל הבנק עמלות ומגיע לבנק מידע המייחס לפעילות הלקוח. לא כן לאחר שנותק הקשר בין הצדדים, שאז הבנק חדל מלגבות עמלות, חדל מלתת שירותים וחדל מלקבל מידע על אודות הלקוח. לפיכך, לא סביר לדרוש מבנק רמת זהירות כלפי לקוח לשעבר שהיא זהה לרמת הזהירות כלפי לקוח קיים.
3. כך בכל הנוגע לחובת הזהירות במצב בו מוצג לפירעון שיק בחשבון שנסגר, כאשר לא הגיוני לצפות מהבנק שישקיע משאבים בבדיקת התאמת החתימה. כך גם נקבע בנהלים הפנימיים של בל"ל (כפי שצוטטו בסעיף 65.1 בסיכומי התובעים):

חוק שיקים ללא כיסוי קובע, כי שיק שהוצג לפירעון ב"חשבון סגור", יוחזר מהסיבה אכ"מ וסיבה נוספת "החשבון נסגר" (זאת בתנאי שלא קיימת סיבה טכנית, המנויה בסעיף 3.2 לעיל הפוטרת מהחזרה עם סיבת אכ"מ).

הכלל הוא לפיכך ששיק שמוצג בחשבון סגור יוחזר בשל היעדר כיסוי ובשל סגירות החשבון, כלל שסבירותו ברורה שכן בחשבון סגור לא סביר שתימצא יתרה כלשהי. היוצא מן הכלל הינו מצב בו קיימת סיבה אחרת להחזרת השיק אך אין בנהלים כל חובה להשקיע משאבים בבדיקת אפשרות זו ונראה שהכוונה לסיבה שהיא זועקת וברורה לעין, למשל פגם גלוי בשיק.

1. זאת ועוד, כל עוד פעיל החשבון יש בידי הבנק דוגמת חתימה להשוואה, אך מעדויות הנתבעים מסתבר שלאחר סגירת החשבון אין עוד לבנק דוגמא שכזו. כך העיד מר סעדון, העד מטעם בל"ל (עמ' 52 – 53 בפרוט'):

"בחשבון סגור אי אפשר לבדוק חתימה. הלקוח כבר לא נמנה כלקוחות הבנק וממילא לא ניתן לבדוק את השיקים..... גם היום אני לא בטוח שבודקים. הסיבה היא פשוטה, כי בחשבון סגור, כל עוד אנו לא יודעים השיק זויף או לא, אנו לא אמורים לבדוק את דוגמת החתימה. לקוח שלא נמנה עם לקוחות הבנק, אין לנו עמו יותר קשר של לקוח...."

לא מצאתי סיבה לפקפק בעדות זו ואף מצאתי בה היגיון. בדיקת חתימה כרוכה בהשקעת זמן וכאשר חשבון הלקוח סגור, אין כל הצדקה להשית על בנק את החובה להשקיע משאבים שכאלו בגינם לא יקבל כל תמורה.

לפיכך, כאשר מוצג שיק לפירעון לאחר סגירת החשבון, בהיעדר פגם גלוי וברור בשיק, כאשר מחליט הבנק לסרב לפירעון השיק אין עליו כל חובה לבדוק את דוגמת החתימה ומשכך, אין בסיס לטענת התובעים לרשלנות של הנתבעים 1 ו- 2 בסירובם לפרוע את השיקים שהוצגו לאחר סגירת החשבונות בלא שיציינו כי אין התאמה בין חתימת התובעים לחתימה על השיקים.

1. לטענת התובעים, התרשל בל"ל שכן המשיך להחזיר שיק בחשבון התובעים בגין היעדר כיסוי וסגירת החשבון גם לאחר שהתובעים הודיעו לו על גניבת השיקים ולאחר שבוטלה ההגבלה. דא עקא, שאם אין חשבון ואין רישום ואין יחסים חוזיים בין הצדדים, לא ברור כיצד מצפים התובעים, לקוחות לשעבר, שייערכו רישומים וייעשו בדיקות גם בהמשך. לפיכך, אינני סבור שהיה על בל"ל לשנות מנהליו בכל הנוגע להצגת שיקים בחשבון סגור כאשר חלפו חדשים מאז הודעת התובעים ופתאום מוצג לפירעון שיק נוסף.
2. לטענת התובעים, לא יתכן שגורלו של לקוח לשעבר נחרץ והוא צפוי בכל מקרה להגבלת חשבונו בגין שיקים שיוצגו לאחר סגירת החשבון. טענה זו עוסקת ביחסי התובעים, כלקוחות לשעבר, ובנק ישראל בכל הנוגע לחוק שיקים ללא כיסוי. היא כלל לא רלוונטית לשאלת חובת הזהירות של בנק במצב בו מוצג לפירעון שיק בחשבון סגור ואף פסקי הדין אליהם מפנים התובעים לא מתייחסים לכך. זאת ועוד, קשה להבין כיצד טוענים התובעים כי "גורלם נחרץ" בכל הנוגע להגבלת חשבונותיהם כאשר עובדה היא שחשבונם לא הוגבל. כל שעל התובעים היה לעשות הוא לפנות, להסביר את השתלשלות האירועים ובכך נגרעו השיקים המזויפים ממניין השיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי וההגבלה בוטלה. כך יכול לפעול כל "לקוח לשעבר" אשר מוצא עצמו מתמודד עם שיקים שמוצגים לאחר סגירת החשבון ואין בסיס לניסיון להציג את עמדת הנתבעים 1 ו- 2 ככזו שמותירה את התובעים חסרי אונים.
3. לא זו אף זו, שהתובעים מתעלמים לחלוטים מחלקם שלהם בתסבוכת אליה נגררו.

כאשר חשבון הלקוח פעיל, בצד חובת הזהירות של הבנק עומדת חובת הזהירות של הלקוח לנקוט אמצעי זהירות סבירים ולמנוע מצב בו יגיעו שיקים לידיים זרות (א. ברק, זיוף במשיכת שיק: מטרה ואמצעים בחלוקת הסיכון בין הבנק ללקוחו" משפטים א 134, 138). במצב בו כבר נסגר החשבון חובה זו כפולה ומכופלת, חובה של הלקוח להשמיד כל שיק שנותר ברשותו. ועניין זה כולו בשליטת אותו "לקוח לשעבר". מעדות התובעים מסתבר כי בשל נסיבותיהם האישיות (הפינוי מביתם ומחלת התובעת 2) ככל הנראה ששכחו על קיומם של השיקים בחשבונות הלא פעילים (עדות התובע 1 בעמ' 14; ש' 11 בפרוט'). אכן, ניתן להבין לליבם של התובעים ולכך שהדבר לא היה בראש מעייניהם, אך ברור שבכך התרשלו והביאו למצב בו התגלגלו השיקים לידיים זרות. הבנקים הרי לא יכלו לעשות דבר להשמדת השיקים בהם המשיכו להחזיק התובעים.

1. ראוי לציין כי בכל הנוגע להכללת שיקים מסורבים בחשבון סגור במניין השיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי, פעלו בל"ל ובנק אוצר החייל כדין.

סעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, מגדיר שיק שסורב כך:

״שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם הייתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול;"

בנוהל המפקח על הבנקים - ניהול בנקאי תקין, שמספרו 432, קובע בנק ישראל את הפעולות שעל הבנק לבצע טרם סגירת חשבון, וביניהן ההוראה בסעיף 5 (א) (5) שלפיה רשאי בנק להתנות סגירת חשבון בהחזרת שיקים וההוראה להבהרת משמעות משיכת שיקים מחשבון סגור לעניין חוק שיקים ללא כיסוי. על פניו איפוא, שיק שנמשך מחשבון סגור וחולל, כמוהו ככל שיק אחר שחולל לעניין חוק שיקים ללא כיסוי ואף בעניין זה לא ניתן לבוא בטרוניה לנתבעים 1 ו- 2 על שכללו את השיקים המחוללים בשיקים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי.

1. לסיכום טענה זו, לא מצאתי בסיס לטענת התובעים בדבר רשלנות בל"ל או בנק אוצר החייל, או בדבר הפרת חובת הזהירות שלהם כלפי התובעים בהיותם "לקוחות לשעבר" בכל הנוגע לשיקים שהוצגו לאחר סגירת החשבונות. דווקא התובעים, אף שלא במכוון, הם אלו שהתרשלו כאשר לא הקפידו על השמדת השיקים ושמירתם ובכך הביאו על עצמם את התסבוכת הכרוכה בהתמודדות עם שיקים מזויפים.
2. לטענת התובעים, התנהגות הנתבעים מהווה ביצוע עוולת הוצאת לשון הרע כלפיהם לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

משנדחו טענות התובעים ביחס לכלל השיקים שסורבו כאמור, נותרה הטענה רלוונטית אך ורק ביחס לאותם שני שיקים שלגביהם סירוב בנק אוצר החייל נבע מהיעדר כיסוי ולא מאי התאמה בחתימות המושך.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, מוכרת האפשרות לבסס עילת תביעה בגין סירוב לכבד שיקים שלא כדין או הגבלת לקוח שלא כדין, על חוק איסור לשון הרע (ת.א. (ת"א) 70402/00 גלוב קונטרקטינג אינק ח.ז. – בפירוק ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] 13.2.2002; ת.א (ת"א) 25788/06 מעלה השרון (בניין והשקעות) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] 9.9.2007). עם זאת הפסיקה מתייחסת למצב בו שגה הבנק בעצם סירובו לפרוע את השיקים.

בעניין דנא מאידך, המצב העובדתי שונה. בעניין דנא אין ספק שעל בנק אוצר החייל היה לסרב לפרוע את שני השיקים הללו והטענה מתבססת על עילת הסירוב – העדר כיסוי במקום אי התאמה בחתימה.

בבחינת דבר מה שפורסם לצורך הקביעה אם מהווה הפרסום "לשון הרע", נעשה שימוש במבחן אובייקטיבי ובמסגרתו נשאלת השאלה איזו משמעות היה מייחס קורא סביר למילים (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מג (2), 333, 337). השאלה העומדת להכרעה הינה המשמעות שהיה קורא סביר מייחס לדברים אשר כתב בנק אוצר החייל ביחס לסירוב. לעניין זה, דומני שיש הבדל של ממש בין הודעה שלפיה מסתבר ששיק הוחזר בגין היעדר כיסוי לבין הודעה לפיה השיק הוחזר בגין חתימה לא מתאימה. אדם סביר המקבל הודעה שלפיה שיק סורב בגין היעדר כיסוי עלול לראות בה הכרזה לפיה מושך השיק הגיע למצב של חוסר יכולת פירעון ולראות בכך איתות אזהרה לכל הנמצאים בקשרי מסחר עמו. לפיכך, ניתן לראות בהתנהגות בנק אוצר החייל משום הוצאת לשון הרע.

ועם זאת, חיוב בפיצוי על הוצאת לשון הרע מחייב הוכחת נזק. גם כאשר התביעה מתבססת על הפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 7א (ב) לחוק איסור לשון הרע, האפשרות לפיצוי בלא הוכחת נזק אין פירושה זכות לפיצוי כאשר מוכח שכלל לא נגרם נזק (א. שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 367).

בעניין דנא, החזרת שני השיקים הללו לא הביאה להגבלת חשבון הבנק של התובעים שכן ההתראה על כך בוטלה מייד לאחר פניית התובעים. החזרת שני השיקים הללו אף לא הביאה להוצאות כלשהן של התובעים, שכן לא הובאה על ידם לא ראיה ולא ראשית ראיה לכך ששינוי סיבת הסירוב היה מונע מהם הליכים משפטיים או התדיינות מול האוחזים בשיקים, קל וחומר לאחר שהתברר כי בנוסף לשני השיקים הללו נאלצו התובעים להתמודד עם שיקים רבים נוספים.

החזרת שני השיקים הללו אף נעשתה ממש בסמוך להשלמת בירור שתי תביעות שהוגשו כנגד התובעים בגין חוב לבל"ל ולבנק אוצר החייל, וכשנה בלבד לאחר שחשבון התובעים הוגבל בלא קשר לשיקים אלו אלא בגין החזרת שיקים בחשבונם בבנק המזרחי המאוחד בע"מ.

לפיכך, לא נגרם לתובעים כל נזק כתוצאה מסיבת הסירוב של שני השיקים הללו ותביעת הפיצוי בגין לשון הרע בגינם – נדחית.

1. כך גם ביחס לטענת התובעים בדבר עוגמת הנפש שנגרמה להם. אף טענה זו רלוונטית רק ביחס לאותם שני שיקים לגביהם לא נזהר בנק אוצר החייל ולא בדק את התאמת החתימה אף שהחשבון לא היה סגור. לו הייתה הרשלנות ביחס לשני השיקים הללו לבדה, ניתן היה לשקול פיצוי, אך נוכח מכלול הטענות, ומכלול האירועים, נראה שאך יד המקרה הביאה לכך ששני השיקים הוצגו טרם סגירת החשבון ואין זה סביר לחייב בפיצוי דווקא בגין זאת. ואף ביחס לשני השיקים הללו יש לזכור את חלקם של התובעים במחדל, שאם ידעו כבר בדצמבר 2005 על הצגת שיקים גנובים בבל"ל, יכולים היו לצפות, ולפחות לחשוד, שכך יהיה גם בבנק אוצר החייל, ויכולים היו להתריע על כך אך לא עשו כן. בנסבות אלו, אינני מוצא מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין הפרת חובת הזהירות של בנק אוצר החייל, ברם תהיה לכך השפעה על פסיקת ההוצאות.
2. לטענת התובעים, יש לייחס את נזקיהם לנתבעת 4 שכן התרשלה בהתקשרותה עם קבלן המשנה, חברת א.א. שירותים, אשר עובדיה הם אלו אשר גנבו את פנקסי השיקים מביתם.

הנה אשר התברר ביחס לטענה זו:

1. בתקופה שקדמה לפינוי התובעים מביתם שבגוש עוטף עזה שהו בבית התובעים אלפי אנשים, (עמ' 32, ש' 33 לפרוט' הדיון), וביום הפינוי עצמו, 18.8.05, שהו בבית התובעים עשרות אנשים, לרבות אנשי כוחות הביטחון (עמ' 33, ש' 2- 5 לפרוט' הדיון). עדות זו איננה מתיישבת עם הטענה המייחסת את גניבת השיקים דווקא לעובדי חברת א.א. שירותים.
2. התובעים טוענים כי השיקים נגנבו מפריצת שידה במהלך פריקת הציוד בביתם, אך התובע 1 העיד שכלל לא הבחין בפנקסי השיקים כאשר פתח את השידה בביתו לאחרונה, כ- 3 חודשים טרם הפינוי (עמ' 16; ש' 1 בפרוט'). כך מסתבר שאין כל ראיה לכך שהשיקים בכלל היו בשידה בעת שנגנבו.
3. התובעים מייחסים את הגניבה לעובדי חברת א.א. שירותים אך הבהירו שלא ראו מישהו פורץ לשידה ולוקח שיקים אלא מדובר בהשערה (עמ' 36; ש' 25 לפרוט'), ואף הוברר כי התלונות שהוגשו על ידי התובע בגין השיקים המזויפים לכאורה, נסגרו מחוסר ראיות (עמ' 37; ש' 10- 11, בפרוט'). אף עובדות אלו אינן מאפשרות לייחס את גניבת השיקים דווקא למי מעובדי חברת א.א. שירותים.
4. אפילו הוכח שמי מטעמה של חברת א.א. שירותים מעורב בגניבת השיקים, לא הוכחה כל רשלנות של הנתבעת 4 בהתקשרותה עם חברת א.א. שירותים. העד מטעם הנתבעת 4, אליעזר סובול, העיד כי התקשרותה של נתבעת 4 עם חברת א.א. שירותים אושרה מראש על ידי משרד בטחון (עמ' 62; ש' 8 בפרוט') וסבירה טענתו שלא ניתן להציג את האישור נוכח השיהוי בהגשת התביעה. מר סובול אף העיד על נהלי האריזה והפריקה שנראה כי נקבעו בניסיון למנוע כל טענות לגניבה או אובדן ולרבות קבלת אישור התובעים להתאמת התכולה בפריקה (עמ' 63; ש' 6 בפרוט'). במהלך החקירה הנגדית הוטחו במר סובול טענות לפיהן הועסקו בפועל בפריקה עובדים בעלי עבר פלילי אך לטענות אלו לא הוצגה כל אסמכתא. על פניו איפוא, לא ניתן היה לייחס לנתבעת 4 אחריות לגניבה ונזקיה אפילו הוכח שנעשתה על ידי מי מעובדי א.א. שירותים.
5. לסיכום הטענות כלפי נתבעת 4, לא הוצגו ראיות לכך שהשיקים נגנבו דווקא במהלך פינוי התובעים מביתם, לא הוצגו ראיות לכך שהשיקים נגנבו במהלך פריקת הציוד, לא הוצגו ראיות לכך שדווקא עובד של א.א. שירותים גנב את השיקים ולא הוצגו ראיות לכך שהנתבעת 4 התרשלה בדבר. לפיכך, לא עלה בידי התובעים להוכיח רשלנות כלשהי של הנתבעת 4 או קשר כלשהו של הנתבעת 4 לגניבת השיקים והתביעה כנגדה התבררה כחסרת יסוד.

מובן שנוכח דחיית התביעה כלפי נתבעת 4 הרי שאף ההודעה לצד ג' שהגישה נתבעת 4 נגד צד ג' נדחית.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. לסיכום, לא ניתן להקל ראש בטראומה אשר חוו התובעים עת נאלצו לפנות את ביתם במסגרת תכנית ההתנתקות, טראומה שהועצמה עקב נסיבותיה האישיות של התובעת 2 (ולא מצאתי לפרט בעניין זה בהיעדר רלוונטיות אף שהטענה ודאי שלא נעלמה מעיני) והועצמה עוד יותר כאשר התברר שפלוני גנב מהם שיקים והפיצם לכל עבר. ועל אף זאת, לא במי מהנתבעים האחריות לסבל שחוו הנתבעים. לא בנתבעים 1 ו- 2 אשר סירבו לכבד את השיקים אף שלא דקדקו בבדיקת החתימה, אף לא בנתבעת 4 שכלל לא הייתה מעורבת בפרשה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעים יישאו בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 4.

ביחס לנתבע 2 אין צו להוצאות.

ההודעה לצד ג' נדחית בלא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.