רקע:

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

המדובר בתביעה כספית ע"ס 64,054 ₪, אשר הוגשה לבית המשפט, על ידי המשיב כנגד המבקשים (אב ובנו), ביום 23.7.07. עולה מן העובדות המפורטות בכתב התביעה כי המשיב רכש זכויות בנכס מקרקעין מחברה בשם אור השמש בנין והשקעות בע"מ (תיקרא להלן: "המוכרת"). לימים, המוכרת נקלעה לקשיים כספיים בגינם החל המבקש 1, באמצעות בנו, המבקש 2 (עורך דין במקצועו), בהליכים משפטיים כנגד המוכרת, לרבות הליכי הוצאה לפועל.

במסגרת ההליכים הנ"ל הוטל עיקול על נכס המקרקעין שנרכש על ידי המשיב מן המוכרת, ועל ידי המבקשים הוחל בהליכים הנדרשים לפינוי הנכס. במסגרתם של אלה, ועל מנת למנוע את הפינוי המתוכנן, שילם המשיב למבקשים את הסך של 30,000 ₪ (קרן). סכום זה, כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה ובנוסף לו סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסה"כ 64,054 ₪ תובע המשיב מן המבקשים במסגרת תביעתו שלפני.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף:

כאמור, מטעמם של המבקשים הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

במסגרתה של זו, טענו המבקשים כי המשיב לא קיים הוראת תקנה 20 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). בעניין זה נטען כי כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 2.7.07 וחרף מועד הגשתו האמור הוא הומצא למבקשים בחלוף ארבע וחצי שנים. בנסיבות אלה בית המשפט רשאי, מכוח סמכותו לפי תקנה 526 לתקנות סדר הדין האזרחי הנ"ל לבטל את ההליך כולו או מקצתו ולקבוע לגביו כי מדובר בהליך שאינו ראוי.

בנוסף, העלו המבקשים בבקשתם טענת התיישנות. אליבא דמבקשים, עילת התביעה נולדה בימים 24-5 ביולי לשנת 2000. כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 23.7.07 כלומר, בחלוף שבע שנים פחות יום אחד מן המועד שבו נולדה עילת התביעה. במסגרת התביעה הוגשה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה שנדחתה מספר פעמים ובפועל האגרה שולמה רק ביום 18.9.11. בנסיבות העניין ואף בשל העובדה כי התביעה נמחקה מחוסר מעש והמחיקה בוטלה בשלב מאוחר יותר, וחרף העובדה כי התביעה הוגשה יממה אחת לפני חלוף תקופת ההתיישנות, הרי שישנו מקום לקבוע כי המשיב זנח את תביעתו ולכל הפחות העיד בהתנהגותו על זלזול בהליכי משפט ומכאן שישנו מקום לסילוקה של התביעה על הסף.

בנוסף, טענו המבקשים כי המשיב הציג לפניהם מצג לפיו אין לו כל תביעה להשבת הסך של 30,000 ₪ וכתוצאה מן המצג האמור גרם למבקשים לשנות את מצבם לרעה ולמשוך את ידם מתביעה קודמת שהתנהלה בינם לבין המשיב ואחרים.

עוד נטען כי המשיב הודה בעיקול שהוטל על ידי המבקשים ו/או מי מהם על נכסי וזכויות המוכרת וכן בפסק הדין שניתן במסגרת ת"א 1188/95 המאשר את העיקול הזמני. כן הודה המשיב בכך ששילם למוכרת, לאחר קבלת צו העיקול, סך של 60,000 ₪ בניגוד לצו ובנסיבות העניין, כך טענו המבקשים, קיים מעשה בי דין ו/או השתק פלוגתא ו/או הודאה של המשיב.

התגובה לבקשה:

בתגובתו לבקשה טען המשיב כי דין הבקשה להידחות. בעניין מועד המצאת כתב התביעה למבקשים, טען המשיב כי בשים לב לכך שהוגשה מטעמו בקשה למתן פטור מתשלום אגרה, הוא היה מנוע מלהמציא את כתב התביעה למבקשים בטרם שולמה האגרה ו/או מתן החלטה הפוטרת אותו מתשלומה.

בתשובה לטענת ההתיישנות, טען המשיב כי המבקשים מודים כי כתב התביעה הוגש בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ובכל הקשור לטענתם הנוספת של המבקשים לקיומו של זלזול בהליכי משפט, טען המבקש כי הפירוט שהובא במסגרת הבקשה, לעניין ההליכים שננקטו על ידו במסגרת התיק עד למתן ההחלטה הסופית הדוחה את הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, מלמד על כך שמצדו של המשיב לא היה כל זלזול.

ביחס לטענות הנוספות שהעלו המבקשים, שעניינן קיומם של מעשה בי דין והשתק, טען המשיב כי אין מקום לקבלת טענות אלה. במסגרת תגובתו לבקשה שב המשיב וטען כי צו העיקול אושר שלא כדין והוא בטל ומבוטל ולפיכך כי לאפשר לו להישמע בטענתו לעניין חובתם של המבקשים להשיב לידיו את הסכום ששולם מכוחו. פסק הדין שניתן במסגרת ההליך הקודם, עליו עמדו המבקשים בבקשתם, אינו כולל כל הוראה אופרטיבית ביחס לסך של 30,000 ₪ ששולם על ידי המשיב למבקשים ובנסיבות העניין לא ניתן גם לטעון לקיומו של השתק פלוגתא המונע מן המשיב להגיש את תביעתו כנגד המבקשים.

בנוסף, טען המשיב כי טענת המבקשים לפיה הם שינו את מצבם לרעה, אינה נכונה ואין מקום לקבלה. בכל מקרה, כך נטען, גם אם ניתן להצביע על פגמים כאלה או אחרים בכתב התביעה ו/או בניהול ההליך, הריני שאלה ניתנים לתיקון ובוודאי שאין הם מצדיקים סילוק התביעה על הסף. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בשים לב לעובדה שככל שהתביעה תימחק לא ניתן יהיה להגישה מחדש נוכח מגבלת ההתיישנות.

התשובה לתגובה:

בתשובתם לתגובתו של המשיב, טענו המבקשים כי אין לעצם הגשת הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה ולהפרת החובה בדבר המצאת כתב התביעה למבקשים ולא כלום. באשר לטענת ההתיישנות טענו המבקשים כי הפעילות של המשיב, בעצלתיים, במסגרת הליך הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בהוראות הדין.

עוד נטען, במסגרת התשובה לתגובה, כי חוסר תום ליבו של המשיב הינו מהותי והוא יורד לשורש העניין וכי הוא עולה כדי זלזול בוטה בהליכי משפט ובנסיבות העניין, לאור מכלול הטענות שהעלו המבקשים בבקשתם ובתשובתם לתגובה, הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף.

דיון והכרעה:

שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעמם בגדרו של תיק זה. לאחר שעשיתי כן, מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה.

כלל נקוט הוא בשיטתנו המשפטית הוא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. אומר כב' השופט אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהודה שביעית, בעמ' 138 – 139, כדלקמן:

"די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה. רצוי להימנע ממחיקה על הסף אפילו ניתן מבחינה דיונית-פורמאליסטית להגיע לתוצאה זו. ברור שבמחיקת התובענה מטעמים כאלה לא יבוא הסכסוך לפתרונו. ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".

במקרה דנן, אין בין הצדדים מחלוקת באשר למועד הגשת התביעה ולמועד המצאתה לידי המבקשים. אין גם מחלוקת באשר לכלל הקבוע בהוראת תקנה 20 לתקנות, לפיו: "הזמנה לדין חתומה בידי פקיד בית משפט תומצא בתכוף לאחר הגשתו של כתב התביעה לכל נתבע יחד עם עותק ממנו".

העובדה כי כתב התביעה הומצא למבקשים בחלוף למעלה מ- 4 שנים לאחר מועד הגשתו לבית המשפט אינה עונה על הוראת התקנה הנ"ל, בדבר ביצוע המצאת לנתבע בתכוף לאחר מועד ההגשה.

עצם העובדה כי מטעמו של המשיב הוגשה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה, אינה פוטרת את המשיב מחובתו לקיים אחר הוראת התקנה הנ"ל כלשונה.

לא זו אף זו, בהתאם להלכה הפסוקה, המבקשים הם צד לבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, והיה מקום כי ישמעו בטענותיהם בטרם מתן ההחלטה הסופית בבקשה הנ"ל.

בנסיבות העניין, נראה כי המשיב לא מילא אחר הוראת התקנה הנ"ל והשאלה הנשאלת כאן היא האם יש במחדלו האמור של המשיב כדי להצדיק סילוק תביעתו על הסף.

דומני כי תשובה שלילית מתבקשת לשאלת הנ"ל וזאת בהתחשב בהוראת תקנה 526 לתקנות, אליה הפנו המבקשים עצמם, וכן בשים לב למדיניות של בתי המשפט בכל הנוגע לסילוק תביעות על הסף, עליה עמדתי לעיל.

באשר לטענת ההתיישנות, אין חולק על כך שכתב התביעה הוגש בטרם חלפו שבע השנים הקבועות בהוראות הדין להגשת התביעה. בנסיבות אלה, אין צורך להכריע בשאלה אם יש בהליכים שננקטו מטעמו של המשיב במסגרת התיק כדי להצדיק מתן אורכה בתקופת ההתיישנות, שכן, כאמור, אין מחלוקת על כך שכתב התביעה הוגש תוך 7 שנים מן המועד שבו נולדה עילת התביעה.

הטענות ביחס להליך בו פתח המשיב כנגד המבקשים ואחרים, בכל הנוגע לזכויותיו בנכס, אינן מצדיקות אף הן סילוק התביעה על הסף. צודק המשיב בטענתו לפיה פסק הדין שניתן במסגרת ההתדיינות הקודמת אינו כולל כל הוראת אופרטיבית לעניין הסכום של 30,000 ₪ ששולם לכאורה על ידי המשיב למבקשים. גם אם ניתן להניח, לטובת המבקשים, כי קיבלו החלטתם שלא ליטול חלק בהתדיינות הקודמת על יסוד אמרה ו/או הצהרה ו/או מצג של המשיב כלפיהם, במסגרת אותה התדיינות, הרי שהנטל להוכיח הרעת מצב ו/או נזק ראייתי מוטל על המבקשים. בשלב זה של הדיון המשפטי, ובטרם החלו ההליכים בתיק להתנהל, לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה ונראה כי בכל מקרה מקומן של הטענות, לרבות הטענה לשיהוי וחוסר תו לב, להתברר במסגרת התיק עצמו ואין בכוחן, בשלב זה, להצדיק סילוק התביעה על הסף.

הוא הדין ביחס לטענות המבקשים להודאת המשיב בעיקול ובהחלטה המאשרת אותו. מדובר בטענות עובדתיות שישנו מקום לבררן עד תום במסגרת ההליך הנוכחי ואין הן מצדיקות סילוק התביעה על הסף. לא שוכנעתי כי המשיב מושתק מלהעלות טענותיו במסגרת תיק זה ו/או כי קיים בעניינה של עילת התביעה נשוא תיק זה מעשה בי-דין ו/או השתק פלוגתא החוסם את המשיב מהגשת התביעה דנן.

על יסוד כל האמור, ובשים לב למדיניות השיפוטית הקיימת, הרצויה כשלעצמה, בכל הנוגע לסילוק תביעות על הסף, עליה עמדתי לעיל, נראה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר:

הבקשה נדחית בזאת.

בשים לב למסקנה שאליה הגעתי, הריני מחייבת את המבקשים לשלם למשיב את הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪.

סכום ההוצאות הנ"ל ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו למבקשים שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים ותזמן את בעלי הדין לקדם משפט לפני, ליום 8.9.13 שעה 09:30.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.