לפני בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

כתב התביעה

המדובר בתביעת נזיקין שהגיש התובע נגד מי ששימש כסנגורו מטעם הסניגוריה הציבורית.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע מונה, ביום 25.12.2001 וביום 19.2.2002, על ידי הסניגוריה הציבורית, לייצג את התובע בשני תיקים פליליים שנוהלו נגדו בבית משפט זה – 1259/01 ו- 2637/01.

התובע טוען כי הנתבע התרשל בתפקידו בשני היבטים עיקריים:

ראשית - בדיון שהתקיים ביום 8.10.2002 ביקש הנתבע להשתחרר מייצוג התובע, תוך העלאת טענה כוזבת ולפיה הוא הסניגור השני המתפטר מייצוג התובע באותו תיק. המדובר בטענה כוזבת הואיל ובאותו תיק הנתבע היה הסניגור היחיד שטיפל בעניינו של התובע עד לאותו דיון, כאשר סנגור ציבורי אחר - עו"ד אלכביר - השתחרר אמנם מייצוג התובע, אך זאת בתיק פלילי אחר. התובע טוען כי הצהרה כוזבת זו גרמה לו לנזקים רבים, שהעיקרי שבהם היה ניהול פרשת התביעה בתיק הפלילי מבלי שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין. לטענת התובע, בדיווחיו לסניגוריה הציבורית הציג הנתבע את התובע באור שלילי ועל סמך הפרטים שמסר הנתבע החליט הסניגור הציבורי המחוזי שלא למנות לתובע סנגור אחר וכתוצאה מכך, נותר התובע ללא ייצוג משפטי לקראת שמיעת הראיות בתיק. בדיון שהתקיים בתיק 1259/01 ביום 16.10.2002 ביקש התובע מבית המשפט לדחות את הדיון עד למינוי סניגור ציבורי אחר, אך בקשתו נדחתה כאשר הנימוק העיקרי היה ציטוט דברי הנתבע ולפיהם הוא הסניגור השני שמבקש להתפטר. גם בקשת התובע לפסילת השופט בתיק הפלילי בשל אי מינוי סנגור נדחתה, תוך שצוין על ידי השופט ש "לנאשם זה מונו שני סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית אולם הם ביקשו להשתחרר מייצוגו. הסניגור הציבורי סרב למנות לנאשם סנגור נוסף".

לטענת התובע, דברי הנתבע, ולפיהם הוא הסנגור השני המשתחרר מייצוגו, גרמו לו לנזק נפשי וכספי קשה ביותר, באשר הוא "נשאר להתמודד לבד עם כתב אישום קשה בתיק פללי ללא ייצוג". דברים אלה השפיעו על השופט שדן בתיק הפלילי כפי שהשפיעו על הסניגור המחוזי שהחליט לא למנות לתובע סניגור חדש. לאחר שגם הסניגוריה הציבורית הארצית דחתה את בקשת התובע למינוי סנגור חדש ולאחר שגם תלונתו לשר המשפטים בעניין נדחתה, הוגשה על ידו בקשה לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה, בקשה שהועברה לטיפול הסניגוריה הציבורית שאכן מינתה לתובע סנגור חדש, אך זאת רק ביום 19.3.2003 ולאחר שמיעת עדי התביעה בתיק ולאחר שלתובע לא ניתן ייצוג הולם ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה לחקור את עדי התביעה ולהפריך את גרסתם, דבר שפגע באופן בלתי הפיך בסיכויי הגנתו. עוד טוען התובע כי שחרור הנתבע מייצוגו בנסיבות האמורות גרמו לו להוצאות, לטרדה ולעוגמת נפש, באשר הוא נאלץ יום יום לפנות לערכאות במטרה לקבל סנגור חדש.

התובע טוען כי הוא הורשע בתיקים הפליליים ושילם מחיר כבד, כאשר הנתבע - שידוע לו העיקרון ולפיו יש להבטיח שחפים מפשע לא ייענשו, התרשל בתפקידו כאשר השתחרר מייצוג התובע באמירה שהוא הסנגור השני שמשתחרר והשאיר את התובע לנהל את התיק הפלילי לבד וללא ייצוג.

שנית - התובע טוען כי מיד לאחר מינוי הנתבע כסנגורו, הוא מסר לו קלטת אודיו ובה תיעוד של האירועים הרלוונטיים לתיק הפלילי האמור. חרף בקשת התובע, הנתבע לא דאג לתמלול הקלטת ולא עשה בה שימוש, דבר שגרם לתובע נזק בניהול קו ההגנה.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף מכמה טעמים:

ראשית – מחמת התיישנות – השתלשלות האירועים המתוארת בכתב התביעה באה לסיומה בשנת 2003 ולכן, התביעה התיישנה כבר בשנת 2010.

שנית – מחמת העדר עילת תביעה ויריבות – הנתבע טוען כי מדובר בתביעת סרק מופרכת וחסרת בסיס שמטרתה התעשרות שלא כדין על גבו של הנתבע, תוך נקיטת בהליכים משפטיים בחוסר תום לב. התובע הסתיר מבית המשפט את העובדה שבאותו דיון מיום 8.10.2002, בו ביקש הנתבע להשתחרר מייצוג התובע, ביקש גם התובע לשחרר את הנתבע מייצוגו באותם תיקים, כאשר על פי החלטת בית המשפט מאותו יום, התובע ביקש כי ימונה לו סנגור אחר והובהר לו על ידי בית המשפט כי בקשתו היא למעשה לשחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו וכי במקרה כזה, יהיה עליו לשכור שירותיו של סניגור אחר או ללמד סניגוריה על עצמו.

הנתבע מפרט את השתלשלות הדברים שהביאה לשחרורו מייצוג וטוען כי טענותיו של התובע נגדו אינן מגבשות עילת תביעה נגדו. בשחרורו מייצוג התובע לא היה כדי להשפיע על החלטת שופטי בית המשפט אשר הכריעו את דינו של התובע כפי שמצאו לנכון, על סמך הנסיבות והראיות שהוצגו בפניהם.

באשר לקלטת האודיו - הנתבע טוען כי הוא שוחרר מייצוג התובע עוד בשלב מקדמי של המשפט, כאשר עד לאותו שלב לא התבקש ולא נדרש תמלול הקלטת, שבכל מקרה נעשה על ידי התובע בעצמו.

תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף

התובע טוען כי הנתבע השתהה בהגשת הבקשה ובפרט בהעלאת טענת ההתיישנות, אותה יש לטעון בהזדמנות הראשונה, ולא תמך אותה בתצהיר. עוד טוען התובע כי הבקשה מעלה טענות שונות המחייבות בירור עובדתי ואינן יכולות לשמש בסיס לסילוק התביעה על הסף. כך, שאלת נכונות ההצהרה שהצהיר הנתבע ולפיה הוא הסנגור השני המשתחרר מייצוג התובע, כמו גם שאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות הצהרה זו, הן שאלות עובדתיות שמחייבות בירור, כאשר אין הכרח שהתביעה תוכח כבר בשלב מקדמי זה ובטרם שמיעת הראיות.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, אין בידי לקבלה. התביעה דנן הוגשה ביום 9.8.2007, משמע – בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. בדיון שהתקיים ביום 15.9.2011, משביקש התובע לתקן את כתב התביעה, הסכים לכך הנתבע בלא שהתנגד להוספת עילות שכבר התיישנו, ככל שנוספו כאלה, ועל כן, התביעה לא התיישנה ואין מקום לדחותה מן הטעם הזה.

לא כך הוא הדבר באשר לשאר הטענות המועלות על ידי הנתבע. לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות בפסקי הדין שניתנו בערכאות הערעור שדנו בתיקים הפליליים הרלוונטיים ולא הומצאו על ידי התובע חרף החלטתי מיום 9.9.12), שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף, וזאת על יסוד הנימוקים שלהלן:

התביעה, כאמור, הינה תביעת נזיקין הנסמכת על שתי עילות עיקריות:

האחת - הינה בקשת הנתבע מיום 8.10.02 להשתחרר מייצוג התובע, תוך העלאת הטענה שהוא הסנגור השני המשתחרר מייצוגו.

והשנייה - הינה אי שימוש בראיה - קלטת אודיו שמסר התובע לנתבע.

אדון בשתי עילות אלה על פי סדרן:

שחרור הנתבע מייצוג התובע

מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 8.10.2002 עולה, כי התובע נמנע מלציין בכתב התביעה דנן עובדה מהותית ולפיה באותו דיון, בו ביקש הנתבע להשתחרר מייצוג התובע, ביקש זאת גם התובע עצמו וזאת בזו הלשון:

"מבקש לשחרר את הסנגור עו"ד אלמלם מייצוגי. לא הגעתי עם הסנגור למצב שיכול לייצג אותי. אני מבקש עו"ד אחר".

בקשה זו של התובע, שכאמור לא צוינה בכתב התביעה, שומטת את הבסיס מתחת לטענתו ולפיה בקשת הנתבע להשתחרר מייצוגו, היא שהותירה אותו לנהל את משפטו בעצמו.

יתר מכך, בהחלטת כב' השופט פורת באותו דיון, צוין ברחל בתך הקטנה כך:

"הנאשם מבקש כי ימונה לו סניגור אחר מטעם הסניגוריה הציבורית. בית המשפט אינו מתערב בעניין מי מטעם הסניגוריה הציבורית ייצג את הנאשם והעניין נתון לשיקול דעתו של הסניגור הציבורי. הסניגור אשר הופיע בפני ביקש להשתחרר מייצוג ולשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוג. הבהרתי לנאשם כי בקשתו למעשה היא לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג ואם זה יהיה המצב יהיה עליו לשכור שירותיו של סנגור אות ללמד סניגוריה על עצמו..." (ההדגשות שלי, א.א.).

הנה כי כן, גם אם יוכיח התובע את העובדות הנטענות על ידו בכתב התביעה, משמע - שהנתבע ביקש להשתחרר מייצוגו (עובדה שאיננה במחלוקת), הרי שנוכח העובדה שהתובע אף הוא ביקש את שחרור הנתבע מייצוגו, וודאי לאחר שבית המשפט הבהיר לתובע את משמעות בקשתו, נשמט הבסיס מתחת לעילת תביעה זו.

גם בטענה ולפיה הנתבע טען בבית המשפט כי הוא הסניגור השני המשתחרר מייצוג התובע, אין כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבע, ובעניין זה סבורני כי דין התביעה להידחות גם מחמת היותה קנטרנית. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 8.10.2002 עולה, כי בניגוד לטענת התובע בסעיף 8 לכתב התביעה, ולפיה הנתבע טען כי הוא "הסניגור השני שהתפטר מייצוגו של התובע בתיק הנ"ל", הרי שהדברים שנאמרו על ידי הנתבע כהוויתם, היו אלה:

"מבקש להשתחרר מייצוג הנאשם. זיכיתי אותו בתיק קודם. אני כבר הסניגור השני שמבקש להתפטר. אני לקחתי על עצמי את הייצוג לאחר שהסניגור הקודם ביקש להשתחרר מייצוגו".

כך או אחרת, גם אם יוכיח התובע כי הנתבע אמר, בעת שביקש להשתחרר מייצוגו, כי הוא הסנגור השני המשתחרר באותו תיק, הרי שכפי שיפורט להלן, נוכח פסקי הדין שניתנו בסופו של יום בעניינו של התובע באותם תיקים פליליים, לא קמה לו עילת תביעה נגד הנתבע:

ביום 8.9.2004 הורשע התובע בתיק פלילי 1259/01 בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו וזוכה מהעבירה של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, ובתיק מס' 2637/01 הורשע התובע בעבירות של הכשלת שוטרים בעת מילוי תפקידם וניסיון לתקוף שוטרים בנסיבות מחמירות. התובע ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ 1418/04, 1419/04), וכפי שעולה מפסק הדין שניתן בערעור ביום 8.11.2005, במסגרת נימוקי הערעור טען התובע, בין היתר, כי זכותו לייצוג הולם נפגעה "מאחר שבית המשפט סירב למנות לו סניגור ציבורי שני לאחר שהסנגור הראשון התפטר". טענה זו של התובע נדחתה בבית המשפט המחוזי כאשר נקבע כך:

"בסופו של דבר, מונה למערער בשני התיקים סניגור ציבורי והעדים המהותיים נשמעו מחדש. תוצאה זו מובילה למסקנה כי לא נגרם למערער עיוות דין".

התובע ביקש לערער בבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רע"פ 10694/05) ובקשתו זו נדחתה.

התובע הוסיף וביקש בבית המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר (מ"ח 5818/07), כשבבקשה זו טען התובע, בין היתר, כי בית המשפט קמא החליט להכריע בעניינו חרף היותו בלתי מיוצג על ידי סנגור. בקשה זו של התובע נדחתה אף היא, תוך שבית המשפט העליון מציין כך:

"מקור בקשתו נעוץ בקשייו להשלים עם קביעותיהן וממצאיהן של הערכאות הקודמות".

לסיכום – נמצא כי גם אם יוכיח התובע את העובדות הנטענות בכתב תביעתו, משמע – שהנתבע ביקש להשתחרר מייצוגו תוך העלאת טענה בלתי נכונה שהוא הסנגור השני שמשתחרר באותו תיק, לא זו בלבד שלבקשה זו הצטרף התובע עצמו – שביקש אף הוא את שחרור הנתבע, תוך שהוסברה לו על ידי בית המשפט משמעות הדברים מבחינת העדר ייצוג, אלא שמפסקי הדין שניתנו בעניינו עולה כי בהמשך מונתה לתובע סנגורית חדשה וכי העדויות המהותיות נשמעו מחדש ובסופו של יום נקבע בבית המשפט המחוזי, בפסק דין שאושר בבית המשפט העליון, כי לא נפגעה זכותו של התובע לייצוג הולם ולא נגרם לו כל עיוות דין.

נוכח קביעותיהן האמורות של כל הערכאות שדנו בעניינו של התובע, וביניהן קביעת בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון ולפיה לא נפגעה זכותו של התובע לייצוג הולם ולא נגרם לו עיוות דין, וכי הוא הורשע לאחר קביעת ממצאים עובדתיים על ידי הערכאה הדיונית "אשר התרשמה מן הראיות ומן העדים שהופיעו בפניה", ממילא נשמט הבסיס לעילת התביעה לה טוען התובע, ולפיה הוא הורשע בפלילים, חרף היותו חף מפשע, בשל השתחררות הנתבע מייצוגו וניהול התיק ללא ייצוג.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי מדובר באחד מאותם מקרים בהם התובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש, אפילו אם יוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה. על כן, דין התביעה להדחות על הסף.

באשר לקלטת האודיו - גם בעניין זה התביעה איננה מגלה עילת תביעה נגד הנתבע. התובע איננו מבהיר במדויק באיזו קלטת מדובר. מהפרוטוקולים ומפסקי הדין בתיקים הפליליים הרלוונטיים, עולות העובדות הבאות:

בדיון מיום 23.2.2003, משמע – לאחר שהנתבע שוחרר מייצוג התובע, טען התובע: "יש לי ראיות שיש בהם כדי לשנות את החלטת בית המשפט לגבי הכרעת הדין. יש לי קלטות". בעקבות בקשה זו קבע בית המשפט:

"אני מבטל בזאת את הכרעת הדין אשר ניתנה בתיק זה בתאריך 19.2.2003 ומתיר לנאשם להביא ראיות מטעמו".

בפסק הדין מיום 8.9.2004 בתיק 1259/01 נקבע: "אין בקלטת כדי לשפוך אור אודות האירועים הנטענים בכתב האישום..." ובתיק 2637/01 נקבע: "התמליל וההקלטה אינם רלוונטיים לענייננו ואין בהם כדי לסייע לנאשם...".

בפסק הדין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי (עפ 1418/04), ובו, כאמור, אושרו פסקי הדין של בית משפט השלום, נקבע כי בית משפט השלום הורה על שמיעת עדי התביעה מחדש לאחר מינוי סנגורית חדשה לתובע ולאחר שהתובע הודיע כי יש בידיו ראיות חדשות אשר יכולות לשנות את הכרעת הדין.

בהחלטת בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר (מ"ח 5818/07), נדחתה טענת התובע ולפיה בית המשפט "התעלם מפרטים עובדתיים, ובכללם תמלילי הקלטות שנערכו בזמן ההתרחשויות השונות", תוך שנקבע כי השגותיו של התובע מופנות כנגד ממצאים של עובדה ומהימנות אשר התבררו בפני הערכאה הדיונית ושבו ונבחנו על ידי ערכאת הערעור וכי התובע יכול היה להביא ראיות אלה במהלך משפטו ומכל מקום, בראיות אלה "לא גלום פוטנציאל להפוך את הקערה על פיה".

על יסוד המפורט לעיל, נמצא כי גם אם יוכיח התובע את העובדות הנטענות על ידו, קרי – כי הוא מסר לנתבע קלטת אודיו רלוונטית להגנתו, הרי שגם לאחר שחרור הנתבע מייצוג התובע ולאחר שמונתה לו סנגורית חדשה, ניתנה לתובע ההזדמנות להציג ראיות נוספות שברשותו והוא עשה כן, אך לא היה בקלטות שהגיש כדי לשנות את תוצאת משפטו. בנסיבות אלה, גם הטענות בעניין זה, אף אם יוכחו, אין בהן כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבע.

לסיום, אינני מקבלת את טענת התובע ולפיה הנתבע השתהה בהגשת בקשתו. הנתבע הגיש את הבקשה עם הגשת כתב ההגנה בתיק (עוד בטרם תוקנה התביעה על ידי התובע). בנוסף, אין בעובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, כדי לשנות מהחלטתי זו, באשר היא נסמכת על הפרוטוקולים ופסקי הדין שניתנו במסגרת ההליכים הפליליים הרלוונטיים לכתב התביעה.

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשת הנתבע ודוחה את התביעה על הסף.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.