1. תיק זה עניינו בתובענה לסילוק יד ממקרקעין בכפר שלם, בעיר תל-אביב, שהינה תובענה אחת מתובענות רבות דומות. תובענות אלה (להלן – תובענות כפר שלם) הוגשו הן בבית משפט זה והן בבית משפט השלום בתל-אביב, וחלקן נדון לפניי.
2. אקדים ואציין כי עוד בפעם הראשונה בה נזדמן לי לפסוק באחת מתובענות כפר שלם, במהלך שנת 2010, מצאתי לנכון להעיר בשולי פסק הדין כי מדובר בעניינים שראוי שיוסדרו מחוץ לכותלי בית המשפט; כלהלן:

אין ספק, כי סוגיית השלמת פינוי כפר שלם מעוררת שאלות חברתיות מורכבות, בין השאר לנוכח ההיסטוריה המיוחדת של ההתיישבות בכפר, שנעשתה בתחילתה בידיעת הממשלה וכנראה גם בעידודה, וגם לנוכח העיכובים הרבים בהליך הפינוי והתמשכותו, כאשר תובעת 1 הוקמה לצורך העניין כבר לפני קרוב לחמישים שנה. בהקשר זה יוער, כי הליך פינוי הכפר אף היה נושא לביקורת מטעם מבקר המדינה.

על רקע זה נעשו בתקופה האחרונה מספר ניסיונות למציאת פתרון לסוגייה מחוץ לכותלי בתי המשפט. בשלהי כהונתה של הכנסת הקודמת הוצעה הצעת חוק ספציפית בעניין, שלרקעה גם הוסכם בזמנו על מתן דחיות משמעותיות בתובענות דומות. בנוסף, בתחילת שנה זו הסמיכה מועצת מנהל מקרקעי ישראל, במסגרת החלטה מס' 1198, ועדת משנה מטעמה לבחון את הקריטריונים שנקבעו בהחלטה 955 לפינוי כפר שלם, לרבות באשר לזכאות לפיצויים בגין הפינוי.

ניסיונות אלה טרם נשאו פרי...

מצב דברים זה מצער למדי, שכן דומה כי ראוי היה להסדיר את הנושא בדרך שלא תצריך הכרעות שיפוטיות. מכל מקום, ראוי ונחוץ הוא כי הרשויות יגיעו בהקדם להחלטות אשר יבהירו את מדיניותן בנושא, בעיקר בכל הקשור לקביעת הקריטריונים בדבר זכאות לדמי לפינוי; והכל על מנת שניתן יהיה להשלים סוף סוף את הליך הפינוי תוך עשיית צדק חברתי ובמסגרת זמן סבירה (ר' תא"ק 7721/06 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב יפו בע"מ נ' אייבי ואח' (2010), בפסקה 52 ואילך לפסק הדין. להלן – עניין אייבי).

1. הערות דומות הוערו גם על ידי מותבים אחרים (ר' למשל ברישא לפסק דינה של כב' השופטת א' מני-גור, בת"א 7985/06 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב יפו בע"מ ואח' נ' אילן מאגורי ואח' (2012)). נראה כי הערות אלה, שנכתבו כבר לפני מספר שנים, נכונות אף ביתר תוקף כיום.
2. מכל מקום, מאז מתן פסק הדין בעניין אייבי הוגשו כמה וכמה עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בסוגיית תובענות כפר שלם. במסגרת החלטות ביניים בעתירות אלה הסכימה המדינה, בין השאר, ל"הקפאת" כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים בעניין פינוי מקרקעין במתחם כפר שלם, לרבות בהימנעות ממימוש פסקי הדין שניתנו או יינתנו בהליכים כאלה (ר' במיוחד ההחלטה מיום 22.2.15 בבג"צ 4331/12 ועד כפר שלם ואח' נ' ועדת הפינויים ואח').

הסכמה זו ניתנה על רקע הסמכת ועדת המשנה – שהוקמה על פי החלטה 1198 כאמור לעיל – לבחון מחדש את הקריטריונים שנקבעו לפינוי כפר שלם ולהחליט בדבר אפשרות תיקונם או שינוים. תיקון או שינוי הקריטריונים, ככל שיוחלט עליו על ידי ועדת המשנה, קרוב לוודאי שייתר את ההליכים המשפטיים בתובענות כפר שלם, רובן ככולן, ומכאן ההיגיון שביסוד ההסכמה הנ"ל.

1. הסכמת המדינה ל"הקפאת" ההליכים בתובענות כפר שלם רלוואנטית כמובן גם לתובענה דנא, הגם שבתובענה זו הסתיימו הליכי שמיעת הראיות והוגשו סיכומי הצדדים. פשיטא, כי אין טעם מעשי במתן פסק דין שאין כוונה לבצעו, ואף ניתן לראות בכך טעם לפגם. בנוסף, כאמור, ככל שיוחלט על תיקון או שינוי הקריטריונים מתן פסק הדין בתובענה זו עשוי להתייתר. אין תמה אפוא שהתובעת הסכימה ל"הקפאת" ההליכים דכאן, וחזרה ועתרה, מדי פעם, לקביעת תזכורת על מנת לעקוב ולעדכן את בית המשפט בתוצאות ההליכים בבג"צ ובוועדת המשנה.
2. דא עקא, שבנסיבות אלה התובענה דנא נותרת בבחינת תלויה בחלל משפטי ריק. אכן, אם בתחילת הדרך נראה היה כי ועדת המשנה תגיע להחלטות הנדרשות בתוך פרק זמן קצר יחסית, הרי שבפועל תהליך גיבוש ההחלטות הלך והתמשך. למעשה, כיום כבר חלפו למעלה מחמש שנים מאז שניתנה החלטה 1198, ועדיין אין צפי כלשהו באשר למועד שבו תגובשנה ותינתנה ההחלטות. מקובלת עליי אפוא עמדתו של כב' השופט י' קורן, שלפיה במצב דברים כגון דא הדרך המשפטית הנכונה לילך בה היא באמצעות דחיית הדיון ללא מועד (ר' החלטת כב' השופט י' קורן מיום 8.5.14 בת.א. (ת"א) 55507/07 חלמיש ואח' נ' שם טוב ואח', המסתמכת בין השאר על החלטת כב' השופט צ' זילברטל מיום 2.3.14 בבג"צ 5575/13 עדרי נ' שר הבינוי והשיכון ואח').
3. בדיון שנערך לפניי ביום 8.10.15 ביקשתי את התייחסות הצדדים לאפשרות שבית המשפט ינקוט בדרך האמורה. בעוד שב"כ הנתבעים הסכימה להצעה, ב"כ התובעת – בהודעה בכתב שהגיש – התנגד לכך, ציין כי התובעת עותרת להותיר את התובענה תלויה ועומדת וביקש לקבוע תזכורת נוספת, ליום 1.3.16.

ואולם, נוכח כל האמור לעיל אין בידי לקבל את עמדת התובעת, בפרט כאשר בדחייה ללא מועד כאמור לא תהיה משום פגיעה מהותית בזכויותיה של התובעת.

1. אשר על כן, ועל פי הסמכות הנתונה לי במסגרת הוראות תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני מורה בזה על דחיית הדיון בתובענה זו, ללא מועד.

אם במועד שביקשה התובעת לקביעת התזכורת הנוספת, או במועד מאוחר יותר, תבקש התובעת לחדש את ההליכים בתובענה זו, היא רשאית להגיש בקשה בכתב בהתאם.

המזכירות תסגור את התיק (סגירה טכנית).

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.