1. זוהי תביעה לפיצוי כספי בסך 12,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, עקב קריסת חברת "אוגדן מערכות יישום ופיתוח (1989) בע"מ" (להלן: "אוגדן").

2. בתמצית, נטען כי הנתבעים התקשרו עם התובע בעסקה שבמסגרתה העביר להם את השליטה בחברת אוגדן תמורת השקעה הונית, על יסוד מצג לפיו בכוונתם להשקיע ולפתח את אוגדן. בדיעבד הסתבר לתובע, כך לטענתו, כי מטרתם האמתית של התובעים היתה להשתלט על אוגדן ועל נכסיה ולעשות בהם שימוש אסור שלא לטובת החברה, אלא לטובתם האישית ולצרכיהם. כשמטרה זו לנגד עיניהם, כך טוען התובע, רוקנו הנתבעים את אוגדן מנכסיה עד לקריסתה, תוך גרימת נזקים כספיים לתובע אשר בגינם הוגשה תובענה זו.

הצדדים להליך ותמצית טענותיהם

3. התובע, מר יובל אברהם, היה בעל מניות ומנהל בחברת אוגדן שעסקה בפיתוח תוכנות לניהול בתי מלון.

חברת לונג אמ.טי. השקעות בע"מ (להלן: "לונג") היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1993 ואשר עסקה בתקופה הרלוונטית בניהול תיקי ניירות ערך והשקעה בחברות שונות.

הנתבע 1, מר טל יגרמן, והנתבע 2, מר דוד מאיר, הם שותפים אשר הקימו יחד את חברת לונג והיו מבעליה ומנהליה.

הנתבע 3, מר ברוך יגרמן, הוא אביו של הנתבע 1.

4. על פי הנטען בכתב התביעה, בתקופה הרלוונטית התובע החזיק בבעלותו 49% מהון המניות הרגילות הנפרע בחברת אוגדן. יתר בעלי המניות היו חברתDAC SYSTEMS S.A. אשר החזיקה ב- 38.15% וחברת אוגדן מערכות מחשבים בע"מ שהחזיקה ב- 12.85% מהון המניות הרגילות הנפרע של חברת אוגדן. התובע ביקש לרכוש את חלקם של יתר בעלי המניות וחיפש לצורך כך משקיעים. על רקע זה חבר התובע לנתבעים 1-2 בעסקה לפיה התובע ירכוש מיתר בעלי המניות באוגדן את הבעלות המלאה בכל מניות אוגדן, וזאת באמצעות הלוואה בסך 600,000$ שיקבל התובע מהנתבעים 1-2 וממשקיעים נוספים המיוצגים על ידם. מיד לאחר הרכישה, יעביר התובע לנתבעים 1-2 ולשותפיהם 51% ממניות אוגדן כנגד סילוק אותה הלוואה בסך 600,000$, כך שבסופו של דבר יחזיק התובע ב-49% ממניות אוגדן והנתבעים 1-2 ושותפיהם יחזיקו 51% מן המניות.

5. בהתאם למתווה האמור נחתם ביום 22/07/1003 "הסכם לרכישה ופיתוח אוגדן", בין יובל מצד אחד ובין חברת לונג שבבעלות הנתבעים וכן בשם ועבור קבוצת משקיעים מצד שני (להלן: "הסכם הרכישה"). עם חתימת הסכם הרכישה מונה הנתבע 1 ליו"ר הדירקטוריון של אוגדן והנתבעים 2-3 מונו לדירקטורים. האחריות לניהול החשבונות והכספים של אוגדן נמסרה לחברת לונג.

6. על פי הנטען, בלב ליבו של הסכם הרכישה עמדה תכנית עסקית לפיתוח אוגדן, במסגרתה תכננו הצדדים לפעול לגיוס הון מהציבור, באמצעות הנפקת מניות אוגדן בבורסה לניירות ערך. כך, על פי המוסכם, ביום 24/02/1994 הונפקו מניות אוגדן בבורסה לני"ע בתל-אביב ותמורת 914,200 מניות שהונפקו לציבור גויס הון בסך של כ-6,600,000 ₪. לאחר ההנפקה, וכפי שתכננו הצדדים מראש, החזיק התובע ב-23% ממניות אוגדן, לונג החזיקה ב-41% והציבור החזיק ב-36% ממניות אלה.

7. בעקבות ההנפקה לציבור נוצר עודף מזומנים בקופת אוגדן, אשר לא היה דרוש כולו לחברה באופן מידי. לפיכך, הציעו הנתבעים להשקיע את הכספים בהשקעה זמנית לטווח קצר בחברת ג'ון ברייס מערכות (1984) (להלן: "ג'ון ברייס") ובחברתA.M.S. מערכות תחזוקה בע"מ (להלן: "A.M.S."). התובע, לטענתו, הסכים להשקעת הכספים כאמור לאחר מסכת לחצים ושכנועים מצד יגרמן והנתבעים בדבר אטרקטיביות ההשקעה. כך, השקיעה אוגדן מחצית מכספי ההנפקה שגייסה בסך 1.1 מיליון $ ברכישת מניות ואג"ח של ג'ון ברייס ו-A.M.S. . בנוסף, התובע השקיע בעסקה זו באופן אישי סך של 333,333$.

8. על פי דרישת הנתבעים, רכישת מניות ג'ון ברייס ו A.M.S. נעשתה באמצעות יגרמן, דוד ולונג בלבד. לאור האמור, חתמו הצדדים על שני הסכמי נאמנות במסגרתם התחייבו יגרמן, דוד ולונג להחזיק במניות בנאמנות עבור אוגדן ועבור התובע. לטענת התובע, בדיעבד הסתבר לו כי בניגוד למצגיהם של הנתבעים לפיהם מדובר בהשקעה זמנית בלבד המיועדת לשרת את מטרות אוגדן, הרי שמלכתחילה היתה כוונתם להשתמש בכספי החברה על מנת לממן רכישת חברות בשרשור, וזאת תוך פגיעה באוגדן ולמטרת יצירת רווח אישי לנתבעים.

9. על פי הטענה, הנתבעים ביקשו לרכוש חברות בזו אחר זו, תוך שמימון כל רכישה נעשה על חשבון החברה הקודמת ותוך ריקון קופתה. בשלב הראשון של הוצאת תכניתם אל הפועל רכשו את חברת אוגדן ועשו שימוש בנכסיה במטרה להשתלט על חברות גדולות יותר (ג'ון ברייס ו-A.M.S. ). זאת, בניגוד לטובת החברה ותוך ביצוע פעולות שלא כדין, אשר בסופו של דבר אף הובילו לקריסתה של החברה.

10. נטען כי בין היתר, הנתבעים שלחו יד במרמה במניות ג'ון ברייס ו A.M.S.שהוחזקו בידיהם בנאמנות עבור אוגדן ובמקום לרשום לטובתה שיעבוד מדרגה ראשונה, כמתחייב בהסכם הנאמנות, לקחו לעצמם את המניות והשתמשו בהן לצורך הבטחת הלוואות וחובות אישיים שלהם ושל חברת לונג; הנתבעים זייפו שיקים של חברת אוגדן והשתמשו בהם לתועלתם תוך פגיעה באוגדן וביכולתה לקיים את התחייבויותיה; הנתבעים קיבלו במרמה הלוואה לטובת אוגדן, אך שלשלו את כספי ההלוואה לכיסם, תוך פגיעה בחברה וביכולתה לקיים את התחייבויותיה כאמור; הנתבעים גנבו סכומי כסף גדולים מקופתה של אוגדן ואף הורשעו בפלילים בגין עבירות שביצעו במסגרת זו, תוך שנגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל.

11. התובע טוען כי כתוצאה מקריסתה של אוגדן וכן כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של הנתבעים נגרמו לו נזקים כספיים שבעטיים הוגשה תובענה זו. במסגרת התובענה מבקש התובע להורות על הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין חברת אוגדן, ולייחס את זכויותיה של אוגדן לתובע לפי שיעור חלקו במניותיה. כמו כן הוא מבקש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים לבין חברת לונג ואוגדן ולחייבם באופן אישי בנזקים שגרמו לטענתו, תוך הסתתרות אחרי מסך ההתאגדות של החברות הללו.

12. הנזקים אותם מנה מסתכמים בסך של כ-60,000,000 ₪ אולם מטעמי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך של 12,000,000 ₪.

13. מטעם הנתבעים הוגשו שני כתבי הגנה: האחד על ידי הנתבעים 1 ו-3 והשני על ידי הנתבע 2. בהגנתם, טוענים הנתבעים 1 ו-3 כי כתב התביעה מעלה טענות בדבר מעשי תרמית חמורים לכאורה של הנתבעים, אולם טענותיו של התובע מורכבות מסיסמאות כלליות ו"סיפורי מסגרת" אך נעדרות עובדות קונקרטיות המהוות את עילת התביעה. כך, לשיטתם, יש לדחות את התביעה נגדם מחמת היעדר עילה.

14. לשיטתם של הנתבעים העובדות המתוארות בכתב התביעה ואשר לכאורה מהוות את עילת התביעה אירעו לכל המאוחר בשנת 1996 והתיישנו זה מכבר. כתב התביעה הראשון בתיק זה הוגש אמנם בשנת 2003, אולם הוא תוקן בשלישית ובכתב התביעה האחרון אשר הוגש בשנת 2010 נכללו רכיבי תביעה חדשים אשר לא בא זכרם בכתב התביעה הראשון. כך למשל, סעיפים 251-257 בכתב התביעה המתוקן מתייחסים ל"נזק הקשור בתרמית והנוגע לאבדן אחזקותיו של יובל באוגדן ואובדן רווח צפוי" ומתבססים על הסכם הרכישה והפיתוח של אוגדן, אשר נכרת בשנת 1993. לפיכך, לטענתם, יש לדחות רכיב תביעה זה בשל התיישנותו. ברכיב תביעה זה מתייחס התובע לאבדן רוב אחזקותיו בשיעור של 51% ממניות אוגדן במסגרת ההסכם עם חברת לונג. אך לטענת הנתבעים, התובע מעולם לא היה בעליהם של מניות אלה ולכן גם יש לדחות את טענתו לגופה.

15. אשר לרכיב התביעה שעניינו "נזק הקשור באבדן חלקו של התובע במניות ג'ון ברייס ו AMS" נטען כי התובע וויתר על כל טענותיו ביחס לזכויות לכאורה במניות אלה במסגרת הסכם פשרה אשר נחתם בינו ובין מפרק חברת לונג. לפיכך, לא יכולה להיות לו כל תביעה או טענה כלפי הנתבעים בקשר למניות אלה.

16. נטען כי התובע אינו רשאי לכלול בתביעתו נזקים הקשורים בהליכים שנקט בנק מזרחי, שכן בהחלטת הפטור מאגרה מיום 22/12/2003 אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא נכלל רכיב תביעה זה וממילא לא ניתן פטור מאגרה בגינו. לפיכך, לשיטת הנתבעים יש למחוק על הסף רכיב תביעה זה.

17. לגופו של עניין הכחישו הנתבעים את האחריות המיוחסת להם על ידי התובע לקריסתה של אוגדן. לטענתם הסכם הרכישה בין התובע ללונג נחתם בהסתמך על מצגיו של התובע ביחס לנכסה העיקרי של אוגדן – אלגרו 3000, תוכנה לניהול בתי מלון – מצגים אשר התבררו ככוזבים מעיקרם. בניגוד למצגיו של התובע, מדובר היה במוצר שפיתוחו טרם הסתיים ואשר לא היה מוכן לשיווק. לא הייתה התעניינות בינלאומית במוצר, כפי שהוצג על ידי התובע, אלא התעניינות קלושה בפוטנציאל המוצר ללא התחייבויות כלשהן לרכישתו או להפצתו. תחת תחזיות התובע להכנסות גבוהות ורווחים גדולים הצפויים החל מהשנה הראשונה לשותפות עם חב' לונג, לא היו הכנסות אוגדן אלא "טפטוף קטן" אשר לא כיסה אף את הוצאות התפעול של החברה. התוצאה היתה גירעון הולך וגדל בתקציב חברת אוגדן, אשר הביא את הנתבעים ליטול הלוואות ואשראי במיליוני שקלים עבור חברת אוגדן בניסיון להמשיך ולאפשר את תפקוד החברה.

18. הנתבע 2 הוסיף וטען בהגנתו כי עובר להשקעת הנתבעים באוגדן, היתה החברה במצב כלכלי רעוע ועל סף חדלות פירעון. התובע הטעה את הנתבעים ביודעין והציג לפניהם מצג לפיו בידיו מוצר מוגמר ושלם, כשלמעשה לא כך היה. מסיבה זו, טוען הנתבע 2, לא השתפר מצבה של החברה על אף סכומי הכסף שהושקעו בה על ידי הנתבעים.

19. מעבר לאמור טענו הנתבעים ביחס לנזקיו הנטענים של התובע, כי יש לערוך אבחנה בין נזק אישי של בעל מניות בחברה לבין נזק משני הנגרם לו כתוצאה מפחיתת ערך המניות עקב עוולה שפגעה בחברה. הצדדים הפנו להלכת מגן וקשת [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312 (1997)] אשר שבה ואושרה במסגרת פרשת דרין [ע"א 3051/98 דרין נ' דיסקונט השקעות ואח', פ"ד נט(1) 673 (2004)] לפיה למעט במקרים חריגים ונדירים, לא תינתן לבעל מניות זכות תביעה אישית כנגד בעלי מניות או מנהלים שלכאורה עוולו כלפי התאגיד.

20. המחלוקות בין הצדדים הן רבות ודומה כי העיקרית שבהן נטושה סביב שאלת האחריות לקריסתה של חברת אוגדן. בעוד התובע טוען כי אחריות זו מוטלת על כתפי הנתבעים מכוח הרשעתם הפלילית, טוענים הנתבעים כי האחריות לקריסת החברה מוטלת דווקא על התובע אשר הכשיל את התפתחותה העסקית של החברה. טרם שאדרש לשאלה זו יש לבחון האם קיימת לתובע עילת תביעה אישית כלפי הנתבעים, זאת הן לאור פסק הדין הפלילי שניתן בעניינם של הנתבעים והן לאור הנזקים להם טוען התובע ואשר נתבעים על ידו.

פסק דין פלילי כראיה בהליך אזרחי

21. סעיף 42א בפקודת הראיות [נוסח חדש] קובע כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע נאשם שהוא בעל דין במשפט אזרחי, יהיו קבילים במשפט האזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

22. בענייננו התובע מבסס את תביעתו, רובה ככולה, על הכרעת הדין שניתנה בעניינם של הנתבעים בבית משפט השלום במסגרת ת"פ (ת"א-יפו) 4546/99 מד"י נ' יגרמן (לא פורסם, 11/07/06) (להלן: "הכרעת הדין") ומבקש לקבוע כי האחריות לקריסת אוגדן מוטלת על הנתבעים לאור קביעותיו של בית המשפט בהכרעת הדין. על פי הכרעת הדין הורשעו הנתבעים 1 ו-2 בעבירה של גניבה בידי מורשה, הפרת אמונים בתאגיד (שלוש עבירות), קבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ופגיעה ביכולת התאגיד לקיים את התחייבויותיו (שתי עבירות) – עבירות על סעיפים 393, 425, 425 ו-424 בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). הנתבע 1 הורשע בנוסף בעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר – עבירה לפי סעיף 418 בחוק העונשין. הנתבע 3 הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה ביכולת התאגיד לקיים התחייבות ורישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירות לפי סעיפים 415, 424, 425 ו-423 בחוק העונשין.

23. לטענת הנתבעים, הכרעת הדין האמורה אינה עונה על הגדרת סעיף 42א שבפקודה, שכן היא איננה "פסק דין חלוט", אלא הכרעת דין אשר שונתה בפסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי בערעור [ע"פ (ת"א-יפו) 72061/06 יגרמן נ' מד"י (לא פורסם, 17/11/08)] (להלן: "הערעור"). ככל שיש לקבל את פסק הדין בעניינם כראייה בהליך זה, יש להתייחס לפסק הדין שניתן בערעור ולא לזה שניתן בערכאה דלמטה. הנתבעים הבהירו כי הם אינם מבקשים לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי בעניינם, אלא שלטענתם פסק הדין הפלילי אינו מבסס עילת תביעה אישית לתובע כנגד הנתבעים ואין בו כדי להוכיח את התביעה או את הנזקים להם טוען התובע בענייננו. כך, הכרעת הדין הפלילית בעניינם של הנתבעים אינה דנה באחריותו של התובע למצבה הכלכלי של אוגדן, היא אינה בוחנת את השאלה העובדתית והמשפטית בדבר הגורם שהביא לקריסתה של אוגדן והיא אינה בודקת את שאלת היתכנותם של מצגי התובע ביחס לתוכנת האלגרו 3000, מצגים שהיו כוזבים לשיטתם של הנתבעים. לטענתם, הסיבה העסקית לקריסתה של החברה היתה היעדרו של מוצר מוכן לשיווק, התבדותה של התכנית העסקית שהציג התובע וניהולו הלקוי את החברה. לשיטתם מונחת האחריות לקריסתה של אוגדן, או למצער חלקה הארי של האחריות לקריסתה, לפתחו של התובע ואין בהכרעת הדין הפלילית לבדה כדי לבסס או להוכיח את הטעון הוכחה בהליך זה.

24. לציין כי במסגרת פסק דינו בערעור שינה בית המשפט המחוזי חלק מקביעותיו של בית משפט השלום ובין היתר זיכה את הנתבעים 1 ו-2 מעבירה של גניבה בידי מורשה, זיכה את הנתבע 3 מעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והרשיע את הנתבע 1 בעבירה של זיוף. יתר חלקי הערעור נדחו.

25. נכון הוא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, הוא פסק הדין החלוט בעניינם של הנתבעים. בית המשפט המחוזי שינה חלק מקביעותיו של בית משפט השלום במסגרת הערעור כאמור, ועם זאת, בסוגיות שלא שונו במסגרת הערעור, אימץ בית המשפט המחוזי את ממצאיו של בית משפט קמא. על כן ממצאי העובדה שנקבעו בבית משפט השלום ואשר לא שונו במסגרת פסק הדין בערעור מהווים ראיה לאמור בהם לצורך ענייננו (ע"א 9283/04 צברי נ' פקיד שומה ת"א (לא פורסם, 09/11/06)).

26. ממצאי פסק הדין הפלילי מהווים אמנם ראיה לכאורה לאמור בהם, אך אין בהם כדי להעביר את נטל השכנוע לכתפיהם של הנתבעים. נטל זה היה ונותר על כתפיו של התובע ובעניין זה אני מקבל את טענותיהם של הנתבעים. יש לזכור, כי ההליך הפלילי דן אך ורק בעבירות שיוחסו לנתבעים. בתוך כך לא נבחנו מצבה הכלכלי והעסקי של החברה, פעולותיו של התובע ושאלת אחריותו למצב זה, ואף לא נבחנה השאלה העובדתית והמשפטית בדבר הקשר הסיבתי שבין העבירות שבוצעו לבין קריסתה של החברה. אמנם נקבע בהכרעת הדין כי ברישום השעבודים על מניות ג'ון ברייס ו-AMS הנתבעים 1 ו-2 פעלו בניגוד לאינטרס של החברה ופגעו בה "פגיעה ממונית מובהקת" (סעיף 178 בהכרעת הדין). כמו כן נקבע כי הנתבעים פגעו ביכולת התאגיד לקיים את התחייבויותיו (סעיפים 261-263 בהכרעת הדין). עם זאת אין קביעה פוזיטיבית וחד משמעית בהכרעת הדין בדבר אחריותם של הנתבעים לקריסתה של אוגדן או קביעה כי קיים קשר סיבתי בין מעשיהם, חמורים ככל שיהיו, לבין חדלות הפירעון שאליה נקלעה החברה, כפי שטוען התובע בסיכומיו. יתרה מזו, בית משפט השלום ציין בהכרעת הדין כי העבירה של פגיעה ביכולת תאגיד לקיים את התחייבויותיו היא עבירה התנהגותית אשר אינה מחייבת הוכחה של תוצאה וקשר סיבתי. די בכך שתיווצר הסתברות אובייקטיבית לפגיעה מהותית וממשית ביכולת התאגיד לקיים את התחייבויותיו, ואין הכרח שההסתברות תתייחס למצב של חדלות פירעון טוטאלי שלו (סע' 260-261 בהכרעת הדין). כלומר, שאלת התוצאה והקשר הסיבתי שבין המעשים והעבירות לבין קריסת החברה כלל לא עמדה למבחן ולא נדרשה לצורך הרשעתם של הנתבעים. בהליך שלפנינו, על אף הקביעה כי הנתבעים פגעו באוגדן פגיעה ממונית מובהקת, הטענה בדבר אחריותם הבלעדית לקריסתה של החברה עדיין דרושה הוכחה.

האם קיימת לתובע עילת תביעה אישית כלפי הנתבעים?

27. שאלת קיומה של עילת תביעה אישית לבעל מניות אשר נגרם לו נזק עקב ירידת ערכה של החברה היא שאלה שנדונה בפסיקה לא פעם. בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פ"ד נא(2) 312, 336 (1997) (להלן: "פרשת מגן וקשת") נקבע בעניין זה כך:

"הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו עילת תביעה אישית בלתי תלויה בנזק נגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה – בדרך כלל – לבעל מניות עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה".

28. בפרשת דרין, שם נטען לנזק שנגרם לבעל מניות עקב מכירת נכס רווחי של החברה במחיר הפסד ושלא כדין לכאורה, חזר בית המשפט העליון על הלכה זו בקבעו כך:

"[הנזק] מן העסקה – ככל שאמנם התקיים – נגרם בראש ובראשונה לחברה, שהנכס שלה הוא שנמכר במחיר הפסד. הזכות להטבת הנזק, ועימה עילת התביעה, מצויות בידי החברה. אכן, אפשר שבעקבות העסקה נפגע שווי ההחזקות שבידי בעלי המניות מן הציבור. אלא שנזק זה, ככל שאמנם התקיים, הוא באופן טיפוסי נזק משני. זהו נזק אשר נגזר מנזקה של החברה. הוא אינו עומד בפני עצמו, כנזק המקים עילת תביעה אישית ... זהו נזק משותף לכל בעלי המניות מן הציבור. ברגיל, הנזק יוטב באופן אחיד אם וכאשר תתבע החברה את נזקיה-היא ותזכה בפיצויים. הפיצוי לחברה אמור להביא לעלייה בשווין של מניות החברה. אכן, לא כל 'נזק' במציאות הכלכלית הוא 'נזק' בר-תביעה במובן המשפטי" (פרשת דרין, 689).

29. הכלל הוא אם כן כי בעל מניות אינו זכאי, ברגיל, לפיצוי מאת מנהלי החברה על הפסד שנגרם לו עקב ירידת ערך החברה. זכות התביעה במקרה כזה מצויה בידיה של החברה ובעל מניות שברצונו להפעיל את כוח התביעה של החברה רשאי לפעול בדרך של הגשת תביעה נגזרת. המלומדת צפורה כהן כתבה לעניין זה כך:

"כאשר הנזק שנגרם לבעל המניות מתבטא בירידת ערך מניותיו עקב הנזק שנגרם לחברה – היינו, כאשר נזקו של בעל המניות הוא רק השתקפות של הנזק שנגרם לחברה – אין מוקנית לו עילת תביעה אישית נגד החברה, ועליו להגיש את התביעה כתביעה נגזרת" (צפורה כהן "בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות" כרך ג' עמ' 439) (להלן: "כהן").

עם זאת, אין תחולה לכלל ההשתקפות כאשר הנתבע הפר חובה שהוא חב לתובע באופן אישי והנזק שנגרם לתובע הוא נזק אישי, (כהן, 441). נזק אישי ייחשב ככזה כאשר הנזק לבעל המניות יוותר בעינו גם במקרה בו החברה תפוצה בגין מלוא נזקיה.

30. לציין כי חומרת המעשים המיוחסים לנושאי המשרה בחברה אינה משנה את השיקולים המכוונים את תביעתו של בעל מניות שנפגע פגיעה משנית למסלול התביעה הנגזרת. זאת, גם במצבים בהם החברה נקלעת לחדלות פירעון או מצויה בהליכי פירוק, שאז עובר כוח התביעה של החברה לידיו של המפרק [ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (לא פורסם, 14/12/06)].

31. לכלל שהתווה בהלכת מגן וקשת נקבעו כמה סוגי חריגים, בהם עשוי נזק משני שנגרם לבעל מניות אגב פגיעה בחברה, להקים לו עילת תביעה אישית. החריגים שנמנו בפרשת מגן וקשת הנם: נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה; נזק שנגרם לבעל מניות מסוים או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים; או נזק שנגרם במצבי קיפוח של בעלי מניות המיעוט [פרשת מגן וקשת, 326; ראה גם ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (לא פורסם, 04/04/11); ע"א 7562/12 קצב נ' אורני (לא פורסם, 29/06/14)].

32. בענייננו, התובע טוען למעשים אסורים שביצעו הנתבעים במסגרת פעילותם באוגדן, מעשים אשר לשיטתו הובילו בסופו של דבר לפירוקה של החברה ולנזק שנגרם לו בעקבות קריסת החברה. בכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע נמנו ראשי נזק שונים, המהווים את הבסיס לתביעתו. בהחלטתי מיום 25/01/11 ובעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישו הנתבעים, נמחקו חלקים מכתב התביעה המתוקן כך שתביעת התובע הצטמצמה לראשי הנזק הנטענים הבאים:

1. נזק הקשור באובדן חלקו של התובע במניות ג'ון ברייס ו AMS.
2. נזק הקשור בתרמית והנוגע לאבדן אחזקותיו של התובע באוגדן ואבדן רווח צפוי.
3. נזקים הקשורים בהליך שנקט בנק הפועלים.
4. נזקים הקשורים בהליך שנקט בנק מזרחי.
5. פגיעה בתדמית ועוגמת נפש, צער, סבל ופגיעה באפשרות ההשתכרות של התובע.

33. הנתבעים טוענים כי עיקר הנזקים להם טוען התובע הינם נזקים משניים לנזקיה של החברה וכי אין בידו עילת תביעה אישית כנגדם. התובע כלל לא השיב לטענה זו, לא בכתבי טענותיו, לא בסיכומים מטעמו ואף לא בסיכומי התשובה. כך, לא טען מדוע יש לראות בנזקיו משום נזקים אישים ולא טען שנזקיו נופלים בגדרי אחד החריגים המקימים עילת תביעה אישית לבעל מניות, על אף היותם נזקים משניים, כפי שנמנו בפרשת מגן וקשת.

34. על אף היעדר הטיעון מצד התובע בעניין זה, יש לבחון את טענות הנתבעים ולקבוע האם הנזקים להם טוען התובע הם נזקים אישיים אשר מקנים לו עילת תביעה אישית, שאז יש לבחון את תביעתו לגופה, או שמא מדובר בנזקים שאינם אלא השתקפות נזקיה של החברה ואשר כוח התביעה בגינם מצוי בידיה של החברה.

1. נזק הקשור באבדן חלקו של התובע במניות חברת ג'ון ברייס ו-A.M.S.

35. בפברואר 1994 רכשו הנתבעים 1 ו-2 יחד עם התובע מניות ואג"ח של שתי חברות תוכנה: חברת ג'ון ברייס מערכות (1984) בע"מ (להלן: "ג'ון ברייס") וחברת A.M.S. מערכות תחזוקה בע"מ (להלן: "AMS"). על פי מתווה העסקה, נחתם ביום 22/02/1994 הסכם בין חב' לונג יגרמן ודוד מצד אחד לבין ג'ון ברייס,AMS ובני הזוג הולסייד שהחזיקו במניות (נספח ח' לתצהיר התובע), לפיו רכשו הראשונים 50 מניות של חב' ג'ון ברייס ו-1375 מניות של חברת AMS וכן אג"ח של ג'ון ברייס ע"ס 100,000$ ואג"ח של AMS ע"ס 1,900,000$ (להלן יחד: מניות ג'ון ברייס וAMS ). על אף שהמימון לרכישת המניות הגיע בחלקו מכספי ההנפקה של חברת אוגדן ובחלקו גם מהשקעה אישית של התובע (באמצעות הלוואה מבנק אמריקאי-ישראלי), לא נרשמו המניות על שמם של אלה. על פי המוסכם נרשמו המניות על שמם של יגרמן, דוד ולונג והוחזקו בנאמנות עבור אוגדן ועבור התובע. בהתאמה, נחתמו שני הסכמי נאמנות בין הצדדים: האחד, הסכם נאמנות מיום 04/04/1994 בין חברת לונג והנתבעים 1 ו-2 מצד אחד לבין חברת אוגדן מצד שני השני (נספח ה' לתצהיר התובע). והשני, הסכם נאמנות בין חברת לונג השקעות מצד אחד כנאמן לבין הנתבעים 1 ו-2 והתובע מצד שני כנהנים (נספח ו' לתצהיר התובע).

על פי הסכמי הנאמנות נאסרה טרנסאקציה במניות ללא אישור הנהנים מראש ובכתב (סעיף 3.2 בכל אחד מן ההסכמים).

36. לטענת התובע הנתבעים הפרו את התחייבותם כאשר בניגוד להסכמי הנאמנות נמנעו מלרשום שיעבוד ראשון על המניות לטובת אוגדן ומנגד פעלו לשעבד, להעביר ולמכור שלא כדין את מניות ג'ון ברייס ו- AMS למספר רב של גורמים אחרים. במצב דברים זה, לא ניתן היה להוציא לפועל את הנפקת החברות אשר תוכננה מלכתחילה בעת רכישתן. כך, טוען התובע, הנתבעים הכשילו את ההנפקה, מנעו מהתובע את הרווח הצפוי לו בעקבות ההנפקה וגרמו לו נזק מוערך בסך של 11,500,00 ₪ (הערכת התובע לערכן של המניות אילו בוצעה ההנפקה). עוד הוא טוען, כי איבד את היכולת לממש את המניות לאור שעבודן למספר רב של גורמים, כך שבסופו של דבר הוא נאלץ לוותר עליהן.

37. בנקודה זו אציין כי על פי החלטת כב' השופט שילה בבקשת התובע לפטור מאגרה מיום 22/12/2003 (נ/1), הוגבל סכום התביעה של התובע בגין רכיב זה לסך של 1,000,000 ₪. כך שבכל מקרה ואף אם תתקבלנה טענותיו אודות הנזק, לא יהיה הוא זכאי לפיצוי בגינו בסכום שמעבר ל 1,000,000 ₪.

38. ברכיב תביעה זה יש לעשות אבחנה בין מניות ג'ון ברייס ו-AMS שהוחזקו בנאמנות עבור אוגדן לבין אלה שהוחזקו בנאמנות עבור התובע. אשר למניות שהוחזקו בנאמנות עבור אוגדן בידי חברת לונג והנתבעים 1 ו-2, אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים. מדובר במניות אשר הוחזקו עבור חברת אוגדן בלבד, הסכם הנאמנות בעניינן מתייחס לחברת אוגדן בלבד, ככל שנגרם נזק (ואינני קובע דבר לעניין זה) הנזק נגרם לחברת אוגדן ועילת התביעה בגינו מצויה אף היא בידי חברת אוגדן. התובע אינו יכול להיכנס בנעליה של אוגדן ולתבוע את נזקיה, אלא בדרך של בקשה לאישור תביעה נגזרת, מסלול תביעה שבו לא נקט. ככל שנגרם לו נזק בהקשר זה, אין המדובר בנזק אישי או מיוחד אלא בנזק המשותף לכלל בעלי המניות של אוגדן ועל כן נזקו הוא נזק משני לנזקה של החברה והוא אינו מצמיח לו עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי נזקו נופל בגדרי אחד החריגים לפיהם יש לאפשר לו לתבוע באופן אישי נזק משני שנגרם לו כבעל מניות אגב נזקה של אוגדן. על כן אני דוחה את תביעתו לעניין זה.

39. אשר למניות שהוחזקו בנאמנות עבור התובע באופן אישי, הוברר כי מניות אלה לא הוחזקו בידי מי מהנתבעים, אלא בידי חברת לונג. כך, בהסכם הנאמנות העוסק במניות אלה (נספח ו' לתצהיר התובע) מוגדרת חברת לונג השקעות כנאמן ואילו הנהנים הם התובע והנתבעים 1 ו-2 יחדיו. התובע אישר שחברת לונג היא הנאמן למניותיו ולא הנתבעים (עדות התובע עמ' 45 ש' 23 – עמ' 45 ש' 8 בפרוטוקול), אלא שהוא מבקש לייחס את פעולותיהם של הנתבעים לחברת לונג ולחייב את הנתבעים באופן אישי בגין הפעולות שביצעו בחברת לונג. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי התובע מנוע מהעלאת טענות כלשהן ביחס לזכויותיו במניות או אג"ח ג'ון ברייס ו-AMS כלפי לונג או כלפיהם באופן אישי. זאת לאור הסכם פשרה עליו חתם מול מפרק חברת לונג. בתשובה לטענה זו טוען התובע כי הסכם הפשרה נחתם עם מפרק לונג וכוחו יפה כלפי חברת לונג ומפרקה בלבד. לשיטתו אין בחתימתו על הסכם הפשרה משום וויתור על טענותיו כלפי הנתבעים.

40. הסכם הפשרה בין התובע לבין המפרק חברת לונג נחתם ביום 21/04/2005 (נספח 1 לתצהיר הנתבע 1), ולפיו הסכים התובע לוותר על כל טענה ביחס לזכויותיו במניות ובאג"ח של חב' ג'ון ברייס ו- A.M.S. בכפוף לתשלום של 200,000 ₪ מאת מפרק לונג.

סעיף 2 בהסכם הפשרה קובע כך:

"לשם סיום סופי, מלא ומוחלט של כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות יובל אברהם מכל מין וסוג שהוא כלפי לונג השקעות בע"מ ו/או מפרק לונג השקעות, ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, כנגד ויתור מלא של יובל אברהם על כל טענותיו בקשר עם זכויותיו הנטענות של יובל אברהם במניות ג'ון ברייס ו/או AMS ו/או מנטרג'י ובקשר עם אגרות החוב שנעשו לטובת קבוצת לונג על ידי קבוצת ג'ון ברייס, ישולם על ידי מפרק לונג ליובל אברהם, סכום חד פעמי סופי ומוחלט של 200,000 ש"ח (מאתיים אלף ש"ח) – מחצית מתוך כספי תמורת מכירת אגרות החוב הנ"ל המוחזקים על ידו בנאמנות, ומחצית מתוך כספי הדיבידנד שהתקבלו מקבוצת ג'ון ברייס".

סעיף 4 בהסכם הפשרה מוסיף וקובע:

"מובהר בין הצדדים כי אין באמור בהסכם זה כדי להוות ויתור על טענות אחרות של יובל אברהם נגד טל יגרמן ו/או מאיר דוד ו/או על טענות נגדיות של טל יגרמן ו/או מאיר דוד נגד יובל אברהם בנושאים אחרים שאינם קשורים לזכויותיו הנטענות של יובל אברהם במניות קבוצת ג'ון ברייס ובאיגרות החוב, כאשר כל צד שומר על מלוא טענותיו וזכויותיו בנושאים אלו" (ההדגשות אינן במקור – א.י.).

41. לכאורה, מקריאת סעיף 2 בהסכם הפשרה לבדו ניתן היה לחשוב כי התובע ויתר על טענותיו ותביעותיו בקשר עם מניות ג'ון ברייס ו-AMS כלפי חברת לונג ומפרקה בלבד, כפי שטוען התובע. אולם התוספת שבסעיף 4 בהסכם מערערת את המסקנה הזו ותומכת דווקא בפרשנות אותה מבקשים הנתבעים להעניק להסכם. על פי פרשנות זו התובע ויתר על טענותיו כלפי כל הגורמים המרכיבים את "קבוצת לונג" כמבואר ב"הואיל" הראשון בהסכם הפשרה, ובהם גם הנתבעים 1 ו-2. סעיף 4 מבהיר כי הוויתור המתואר בהסכם הפשרה אינו מהווה וויתור על טענות אחרות שיש לתובע כלפי הנתבעים 1 ו-2 בנושאים אחרים שאינם קשורים לזכויותיו הנטענות במניות ג'ון ברייס ו-AMS. ומכלל הלאו שומעים את ההן – התובע ויתר על טענותיו כלפי הנתבעים 1 ו-2 בנושאים הקשורים לזכויותיו הנטענות במניות ג'ון ברייס ו-AMS.

42. לציין כי התובע לא התייחס בעדותו לנסיבות חתימת הסכם הפשרה ואף לא חקר מי מהנתבעים על עניין זה. לעומת זאת, הנתבע 1 הבהיר בעדותו כי הסכם הפשרה עניינו התחשבנות בין התובע לבין כל חברי קבוצת לונג ובכללם הנתבעים 1 ו-2. בין היתר הסביר הנתבע 1 כי חתימת הסכם הפשרה התאפשרה בזכות ויתור הנתבעים 1 ו-2 על חלקם האישי במניות אלה (עמ' 122 ש' 12-28 בפרוטוקול).

43. לאור האמור, שוכנעתי כי פרשנותם של הנתבעים את הסכם הפשרה היא הנכונה במקרה זה וכי התובע אכן ויתר על טענותיו בעניין זה גם כלפי הנתבעים 1 ו-2.

44. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אפילו הייתי מקבל את טענתו של התובע לעניין פרשנות ההסכם, עדיין לא ניתן היה לחייב את הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי בגין נזקיו הנטענים. זאת לאור העובדה שחלקו במניות הוחזק בנאמנות על ידי חברת לונג ולא על ידי הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי. חיובם האישי של הנתבעים 1 ו-2 יכול היה להתאפשר רק באמצעות הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה. הרמת המסך פירושה ייחוס זכויות וחובות החברה לבעלי המניות שלה, ולפיכך מקום בו וויתר התובע על טענותיו בעניין זה כלפי לונג, לא יכולות טענות אלה לעמוד עוד כלפי הנתבעים.

1. נזק הקשור בתרמית והנוגע לאובדן אחזקותיו של התובע באוגדן ואובדן רווח צפוי

45. ברכיב תביעה זה טוען התובע כי הנתבעים רימו אותו בכך שהציגו לפניו מצג שווא לפיו בכוונתם לפעול לטובת אוגדן ובהתאם לתוכנית העסקית שלה. בהסתמך על מצג זה הסכים התובע לוותר על רוב אחזקותיו באוגדן ולהעביר לנתבעים 51% ממניות אוגדן ובכך למעשה מסר לידיהם את השליטה באוגדן. בדיעבד, כך טוען התובע, הסתבר לו כי מצגי השווא של הנתבעים הם חלק מתכנית הונאה שביקשו להוציא אל הפועל במסגרתה תכננו להשתלט על אוגדן ועל נכסיה ולעשות בהם שימוש לטובתם האישית. בכך, טוען התובע, גרמו לו הנתבעים לנזק בסך של 12,204,495 ₪ שהוא שווין המוערך של 51% ממניות אוגדן שהיו בבעלותו. בנוסף הוא טוען, כי כתוצאה מקריסתה של חברת אוגדן, שאת האחריות לה הוא מייחס לנתבעים כאמור, נגרם לו נזק בשיעור של 9,800,000 ₪ בגין אבדן הכנסות מדיבידנדים ומניעת רווח צפוי.

46. שוב יצוין כי על פי החלטת הפטור מאגרה (נ/1) הוגבל סכום התביעה ברכיב התביעה שעניינו "הפסדים הקשורים באוגדן" לסך של 4,000,000 ₪. לפיכך, על אף טענתו לנזק בסכום אסטרונומי של 22,004495 ₪, בכל מקרה לא יהיה זכאי התובע לסכום שמעבר ל4,000,000 ₪ בהתאם להחלטת הפטור.

47. לגופו של עניין – מדובר ברכיב תביעה אשר לא נתבע במסגרת כתב התביעה הראשון אותו הגיש התובע בתיק זה, לא בכתב התביעה המתוקן הראשון ואף לא במסגרת כתב התביעה אשר תוקן בשנית. רכיב תביעה זה נתבע רק במסגרת כתב התביעה המתוקן האחרון שהוגש, זאת לאחר שבדיון מיום 19/10/10 ובעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישו הנתבעים, הצהיר ב"כ התובע כי לא ייתבעו הפסדים ונזקים שנגרמו ל"אוגדן" אלא אך ורק נזקים שנגרמו לתובע עצמו (עמ' 15 בפרוטוקול). כך, תחת תביעתו המקורית לנזק בגין ירידת שווי ערך מניותיו באוגדן תבע הוא את שווין של 51% ממניות אוגדן שעליהן לכאורה וויתר לטובת הנתבעים כאשר העביר לידיהם את השליטה באוגדן וכן אבדן הכנסות צפויות ודיבידנדים.

48. אין מחלוקת כי מתחילה לא היו בידי התובע יותר מ 49% מהון המניות הרגילות הנפרע בחברת אוגדן (סעיף 45 בכתב התביעה). לציין כי הון המניות של החברה, נכון למועד חתימת הסכם הרכישה בין הצדדים כלל גם מניות נדחות אשר לא הובאו בחשבון לעניין זה. כאשר מביאים בחשבון את כלל המניות של אוגדן, הן את המניות הרגילות והן את המניות הנדחות, על פי הפירוט המופיע בסעיף 4.29 בהסכם הרכישה, הרי שאז חלקו של התובע בהון המניות המונפק והנפרע של אוגדן עומד על 30% בלבד (875 מניות מתוך 2923 מניות בסך הכל).

49. עוד אין מחלוקת כי התובע רכש את יתר מניות אוגדן באמצעות הלוואה ע"ס 600,000$ אשר קיבל מהנתבעים במסגרת הסכם הרכישה (סעיף 53 בתצהיר התובע). וכי אלמלא אותה הלוואה לא יכול היה התובע לרכוש את מניות אוגדן (ראה עדותו של התובע לעניין זה בעמ' 37 ש' 32- עמ' 38 ש' 1 וכן עמ' 61 ש' 16-17 בפרוטוקול). מעדותו של התובע עלה כי ההתקשרות עם הנתבעים באה לאחר שבעלי מניות הרוב באוגדן ביקשו למכור את מניותיהם, כלומר – לצאת מעסקיהם בחברה. כך, ניתנה לתובע האפשרות לרכוש את מניותיהם תוך 30 ימים, שאחרת היו נמכרות בהתמחרות למרבה במחיר (עמ' 35 ש' 21 – עמ' 36 ש' 33 בפרוטוקול).

50. מהאמור עולה כי התובע כלל לא "וויתר" על 51% ממניות אוגדן כפי שהוא טוען, אלא שהוא השתמש במניות אלה על מנת לפרוע הלוואה שניתנה לו על ידי הנתבעים ואשר מלכתחילה אפשרה את רכישתן של אותן מניות. כפי שהעיד התובע, אלמלא השקעתם הכספית של הנתבעים לא היו בידיו האמצעים לרכישת המניות, כך שלא ניתן לומר כי נגרם לו נזק או "וויתור" כלשהו במסגרת הסכם הרכישה. ההיפך הוא הנכון, התובע קיבל תמורה מלאה בעד המניות שמסר לנתבעים – פירעון ההלוואה בסך 600,000$ שניתנה לו על מנת לאפשר את רכישת המניות. כך, דינה של טענה זו להידחות.

51. חלקו השני של רכיב תביעה זה עניינו באובדן הכנסות צפויות ודיבידנדים שנמנעו מהתובע לאור קריסת אוגדן. גם כאן מדובר בנזק משני שנגרם לתובע כבעל מניות, אגב נזקה של החברה. רווחים, ככל שיכלו להיות, הם רווחיה של החברה וכך גם החלטות שכלל לא נתקבלו בדבר חלוקת דיבידנדים. לתובע אין עילת תביעה אישית בגין נזקים נטענים אלה ואני דוחה את הטענה.

1. נזק הקשור בהליך שנקט בנק הפועלים נגד התובע

52. חלק מכספי ההשקעה במניות ג'ון ברייס ו-AMS מקורם בהלוואה על סך של 1,000,000$ אותה נטלו יחד התובע והנתבעים 1 ו-2 מבנק אמריקאי-ישראלי (שלימים נרכש על ידי בנק הפועלים) (להלן: "הבנק"). חלקו של כל אחד מהצדדים בהלוואה, לרבות זה של התובע, עמד על 333,000$. להבטחת פירעון ההלוואה שועבדו לטובת הבנק מניות ג'ון ברייס ו-AMS אשר עתידות היו להירכש בכספי ההלוואה וכן שועבדו מניותיהם בחברת אוגדן (עמ' 65 ש' 17-29 ; עמ' 115 ש' 1-7 בפרוטוקול).

53. לטענת התובע המקור לסילוק ההלוואה על פי תכנון הצדדים היה הכספים שעתידים היו להתקבל מהנפקת ג'ון ברייס ו-AMS. לאור העובדה שהנפקת החברות לא יצאה אל הפועל, על פי טענת התובע לאור התסבוכת המשפטית שנוצרה בעקבות שעבודים כפולים וצולבים שרשמו הנתבעים על מניות אלה, נמנעה ממנו היכולת לפרוע את ההלוואה ממקור זה והבנק נאלץ לפעול למימוש מניות אוגדן שהוחזקו כבטוחה בידו. כתוצאה מכך, טוען התובע כי נגרם לו נזק בסך של 11,725,888 ₪ שהוא שווי אחזקותיו המוערך באוגדן.

54. על אף הגדרת התובע את הנזק הנטען ברכיב תביעה זה כ"נזקים הקשורים בהליך שנקט בנק הפועלים", אין מדובר אלא בטענה החוזרת על עצמה בדבר אבדן שווי מניותיו באוגדן. אין מחלוקת, והתובע לא טען אחרת, כי התובע נטל הלוואה מבנק אמריקאי-ישראלי בסך 333,000$. באמצעות הלוואה זו רכש התובע יחד עם שותפיו נכסים – מניות ג'ון ברייס ו-AMS. תמורת ההלוואה התובע שיעבד לטובת הבנק, בין היתר, נכסים אחרים – מניותיו באוגדן. הכיצד העובדה שההלוואה שנטל התובע נפרעה באמצעות הנכסים שהועמדו כבטוחה לפירעון לטובת הבנק יכולה להיחשב נזק?

55. במסגרת ההליך התברר כי תשלומי התובע לבנק, בין שנעשו באופן ישיר ובין באמצעות מימוש הבטוחה, לא פטרו את הנתבעים 1 ו-2 מחובם לבנק. ההיפך הוא הנכון, התובע הבהיר בעדותו כי פירעון ההלוואה נעשה רק לגבי החלק היחסי שלו בהלוואה ולא על חשבון חלקיהם של הנתבעים 1 ו-2 (עמ' 65 ש' 5 ואילך בפרוטוקול). לפי עדותו של התובע, ההלוואה נפרעה על ידי מימוש מניותיו באוגדן ובג'ון ברייס, נוסף לכ-130,000 ₪ שנגבו ממנו על ידי הבנק (עמ' 60 ש' 10-12 בפרוטוקול). אולם שלא כטענתו, גם הנתבעים שיעבדו לטובת הבנק את מניותיהם בחברת אוגדן שהוחזקו בידי לונג (עמ' 65 ש' 26-29 בפרוטוקול; עמ' 115 ש' 1-2 בפרוטוקול) ונשאו אף הם בתשלומים שונים לבנק ע"ח פירעון ההלוואה. כך למשל העיד הנתבע 1 כי שילם לבנק סכום של כ-840,000$ במסגרת הסדר עם הבנק (עמ' 118 ש' 3-13 בפרוטוקול). הנתבע 2 העיד כי שילם לבנק כ-100,000 ₪ (עמ' 127 ש' 24-27 בפרוטוקול).

56. התובע אישר בעדותו כי הוא היחיד שהופטר מחובו לבנק באמצעות התשלומים שבהם נשא וכן בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה בטענת פרעתי שהגיש (ת/22). באותה החלטה התקבלה טענת התובע, לפיה הוסכם בינו לבין הבנק כי פירעון החוב ייעשה אך ורק על ידי מימוש מניות אוגדן שמושכנו כבטוחה ולא יינקטו נגדו הליכי גבייה נוספים, וכי עם מינויו של כונס נכסים על מניות אוגדן נפרעו כל חובותיו של התובע לבנק.

57. מקריאת ההחלטה עולה כי טענת הבנק באותו הליך היתה כי מונה לחברת אוגדן כונס נכסים זמני ולאחר מכן כונס נכסים קבוע ועל כן שווין של המניות "שואף לאפס" (עמוד 2 בהחלטה). במאמר מוסגר אציין כי שווי מניות אוגדן לא הוכח בהליך זה באמצעות מומחה או בכל דרך אחרת. כל שיש לפני הוא הערכתו של התובע, שאינו מומחה והוא כאמור צד בעל עניין, ביחס לשווי אחזקותיו. ככל שאכן היה שווין גבוה מהחוב הפסוק לבנק, הרי שאז היה הבנק פועל למימוש המניות, פורע את חובו של התובע ומותיר בידי התובע את יתרת הכספים. אולם נוכחנו שלא כך היה. התובע התייחס לעניין זה בסיכומי התשובה מטעמו והבהיר כי "במקום השווי שהיה צריך להיות למניות יובל באוגדן – 5.5 מ' ₪ ... הן היו חסרות ערך" (סעיף 51 בסיכומי התשובה). כלומר, הנזק שאליו הוא מתייחס הוא נזק שנגרם לו כתוצאה מירידת ערך המניות ולא ממימושן. כפי שכבר קבעתי לעיל, על פי הלכת מגן וקשת התובע מנוע מלתבוע נזק מסוג זה ועל כן אני דוחה את טענותיו לעניין זה.

1. נזק הקשור בהליך שנקט בנק מזרחי נ' התובע

58. הנתבעים טענו, ובצדק, כי לתובע לא ניתנה הרשות לתבוע רכיב נזק זה. במסגרת החלטת הפטור מאגרה (נ/1) הוגבל סכום התביעה שהותר לתובע לתבוע בגינו תוך פירוט רכיבי התביעה שבגינם ניתן הפטור. רכיב זה לא נכלל במסגרת הרכיבים אשר נמנו בהחלטת הפטור וממילא לא ניתן לגביו פטור מאגרה. לפיכך, מנוע התובע מלקבל סעד כלשהו בגין רכיב תביעה זה.

1. פגיעה בתדמית, עוגמת נפש, צער, סבל ופגיעה באפשרות ההשתכרות של התובע

59. התובע טוען כי בעקבות מעשיהם של הנתבעים נהרס מפעל חייו – חברת אוגדן – והוא הפך "מאדם עובד, איש עשייה המגשים את עצמו ואת חלומו, לחסר עבודה, חסר אפשרות להתפרנס, רדוף על ידי נושים, מתוסכל ומריר" (סעיף 152 בסיכומי התובע). לטענתו, בעקבות הפרשה ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל אגרסיביים אשר שיבשו את מהלך חייו. נוסף על כך, הוא פוטר מעבודתו לאחר שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ ונמנעה ממנו האפשרות לצאת לחו"ל במסגרת עבודתו. התובע טוען כי הפרשה זכתה לתהודה תקשורתית רחבה, בה נקשר שמו לשמם של הנתבעים והציבור תפס אותו בטעות כשותף למעשיהם הפליליים של הנתבעים. בתוך כך טוען התובע כי נפגעו שמו הטוב, תדמיתו האישית והמקצועית כמו גם אפשרותו להתפרנס. נזקו בהקשר זה מוערך על ידו בסך של 1,000,000 ₪ אותם הוא תובע מהנתבעים.

60. הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח שבוצעה כלפיו עוולה אישית וכל טענותיו מתייחסות לעוולות ונזקים שבוצעו כלפי אוגדן, אשר בגינם אין לתובע עילת תביעה אישית נגדם. ממילא התובע אינו יכול לתבוע עגמת נפש בגין עוולות ונזקים שנגרמו לאוגדן, שכן גם במקרה זה מדובר בנזק עקיף לנזקה של החברה שאינו בר תביעה. עוד נטען כי התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים ברכיב תביעה זה בראייה כלשהי ועל כן אין בסיס עובדתי או ראייתי לטענותיו.

61. התובע ביסס את תביעתו על "מעשים אסורים" שביצעו הנתבעים בחברת אוגדן ונזקים שנגרמו לו בעקבות אותם מעשים. לאורך כל כתב תביעה וגם בסיכומיו התובע אינו מצביע על עוולה אישית כלשהי שבוצעה כלפיו וכתבי טענותיו נעדרים טיעון משפטי סדור בדבר עוולה נזיקית או עילה משפטית אחרת שבגינה נגרם לו הנזק הנטען.

62. בתביעתו טוען התובע לתכנית הונאה מתוחכמת שהייתה לתובעים להשתלט על קופת המזומנים של חברת אוגדן ועל נכסיה על מנת לממן רכישת חברות נוספות, מה שכונה בפיו "הונאת פונזי". בעדותו תיאר התובע שיטה שלפיה פעלו התובעים לטענתו להשתלט על חברה קטנה ולנצל את המנוף הפיננסי שלה על מנת להשתלט על חברה גדולה יותר וכך הלאה. אולם סבורני כי על אף ההאשמות החמורות שהטיח התובע בנתבעים לא עלה בידו להוכיח את אותה הונאה או "שיטה" שבה פעלו הנתבעים וכי מדובר בהשערות בלבד שאינן מבוססות על ראיות.

63. בסיום הליך ההוכחות ניתן לומר באין מחלוקת כי הנפקת אוגדן לציבור הייתה מהלך מתוכנן שהתובע יזם בעצמו עוד בטרם ההתקשרות עם חברת לונג (עמ' 35 ש' 3-4 בפרוטוקול) וחלק מהתכנית העסקית של אוגדן, אותה ערך התובע. כך שבהקשר זה אין לו לבוא בטענות כלפי הנתבעים. גם ההשקעה בחברת ג'ון ברייס ו-AMS נעשתה בידיעתו ובשיתוף פעולתו המלא של התובע. בעדותו אישר התובע שבעקבות ההנפקה של אוגדן לציבור נוצר עודף מזומנים בקופת החברה ואתו הצורך לבצע השקעה נוספת (עמ' 42 ש' 4-5 בפרוטוקול). עוד הוא אישר כי ההשקעה בג'ון ברייס ו-AMS נראתה בעיניו השקעה טובה, הן עבורו והן עבור אוגדן, לפי שמדובר בחברה רצינית ומכובדת שהכיר את פעילותה העסקית (עמ' 42 בפרוטוקול) ולדבריו אף לא האמין "שאני החברה הקטנה אשקיע בחברה הגדולה" (עמ' 42 ש' 16 בפרוטוקול), ללמדך כי השקעה זו נראתה לו אטרקטיבית למדי. עוד התברר כי הנפקתן של ג'ון ברייס ו-AMS תוכננה אף היא בשלב רכישתן והייתה ידועה ומקובלת על התובע, שכן כספי ההנפקה של החברות הללו יועדו מלכתחילה לשמש פירעון להלוואה אותה נטלו הצדדים לצורך רכישת המניות. יוצא אם כן כי התובע היה שותף מלא לכל שלב משלבי העסקאות הללו והן נעשו בידיעתו, בהסכמתו ובאישורו. לא שוכנעתי כי מדובר היה ב"שיטה" אותה זממו הנתבעים או שהתובע לא היה מודע לה.

64. העבירות אותן ביצעו הנתבעים ובגינן הורשעו, חמורות ככל שיהיו, הן עבירות כלפי תאגיד. הנזקים שתוארו על ידי התובע בעקבות אותן עבירות הם נזקים שנגרמו לתאגיד. סביר כי קריסתה של החברה גרמה נזקים לתובע שהוא מבעלי מניותיה העיקריים ונושא משרה בה, אולם התובע אינו אלא ניזוק עקיף שאינו זכאי לפיצוי. בהיעדר עילת תביעה אישית לתובע לא ניתן לפצותו בגין נזק לא ממוני.

65. למעלה מן הצורך אציין כי נזקיו הנטענים של התובע בהקשר זה מבוססים על הערכותיו הוא ואינם נתמכים בראיות. בין היתר לא הובאה ראיה לפגיעה במוניטין שהיה לתובע, לפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו או למידתה של אותה פגיעה. לאור האמור, אני דוחה את טענותיו של התובע גם במישור זה.

66. סוף דבר, אני דוחה את התביעה על כל חלקיה.

67. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי-דינם בהליך זה בסך של 50,000 ₪ לכל אחת מקבוצות הנתבעים (הנתבעים 1 ו-3; הנתבע 2) ובסך הכל 100,000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום.

68. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.