המשיבים

(הנתבעים)

1. אברהם משה הרר

2. נעמי הרר

ע"י ב"כ עוה"ד חן בוכניק ועלא דיאב

מונחת לפניי בקשת המבקשת להתיר לה לצרף תצהיר מטעם מר ציון ירושלמי, על מנת להפריך חלק מעדותו של המשיב 1 – מר אברהם הרר (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בבקשת התובעת, בתגובת הנתבעים ובתשובת התובעת – הגעתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אקדים ואומר כי המבקשת אומנם צירפה לבקשה את תצהירו של מר ירושלמי, אך תצהיר זה אינו תומך בבקשה עצמה, כך שהבקשה עצמה לא נתמכה בתצהיר. יחד עם זאת, עיון בבקשה מלמד כי היא מבוססת על טיעונים משפטיים ועל מסמכי תיק זה, ולפיכך צירוף תצהיר לא היה נדרש בנסיבות העניין.

תקנה 158(א) קובעת כדלקמן:

"(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה:

1. התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע לרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

באשר לתקנה זו, קובע המלומד זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן") כי יש להבחין בין ראיות מפריכות השייכות במישרין לעניין השנוי במחלוקת – שהבאתן אינה תלויה בשיקול דעתו של בית המשפט, לבין ראיות מפריכות שאינן נוגעות במישרין לעניין השנוי במחלוקת ושעשויות רק להוכיח שעדי הצד השני לא היו דוברי אמת – ההחלטה האם להרשות הבאת ראיות אלה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט (עמודים 507-508).

המלומד זוסמן מציין בספרו כי "פעמים השאלות שבמחלוקת הן רבות, ולא תמיד מוטל נטל הראיה לגבי כולן על שכמו של בעל דין אחד" (עמוד 507). כך לדוג', קיימים מצבים בהם על התובע להוכיח את השאלה הראשונה שבמחלוקת, וככל שעמד בכך – עובר הנטל לנתבע להוכיח את השאלה השניה שבמחלוקת. במקרה מסוג זה, התובע "יכול לצמצם את ראיותיו בשלב הראשון לשאלה הראשונה שלגביה נטל הראיות עליו – ואחרי שהביא הנתבע את ראיותיו שלו לעניין השאלה השניה, יכול התובע להוסיף ראיותיו, המפריכות את ראיות הנתבע, שהביא זה לגבי השאלה השניה" (זוסמן, עמוד 507-508).

עיקרון זה נקבע עוד מקדמת דנא על ידי כב' השופט זילבר בע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ, פ"ד ד, 776, 780 (1950) (להלן: "פרשת ויסרברג") – אשר פסק כדלקמן:

"אמנם נכון הדבר, כי כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (to exhaust his evidence), כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו ... אך במה דברים אמורים? כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא, עד לדרגת ודאות, אבל לא כאשר יריבו חייב להוכיח את היפוכה של הטענה, ומן הספק – אם ניתן להיאמר כך – 'נהנה' הוא ולא יריבו.

נקוט כלל זה בידך: כל שבעל הדין – אם תובע ואם נתבע – חייב (כדי לזכות במשפט) להוכיח את דברי עצמו, מחוייב הוא, בדרך כלל, להגיש את ראיותיו בבת אחת, ואינו רשאי לחלקן ולהפסיקן על ידי שמיעת ראיותיו של הצד שכנגד; כל שהוא אינו חייב אלא לסתור את טענת יריבו, מותר לו לדחות את הבאת עדי הסתירה, כולם או מקצתם, עד לאחר סיום פרשת ראיות יריבו, אלא אם כן קיבל על עצמו מלכתחילה להוכיח את שלילת טענתו של ההוא".

ראו והשוו: רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ (פורסם בנבו, 13.7.2006), פסקה 4 בפסק הדין.

בבקשה דנן, המשיב 1 העיד ביום 15.1.13 בפני בית המשפט כי ראה את מכונת הבלוקר של המבקשת אצל חברת "יהלומי האחים ירושלמי" (להלן: "החברה") בתחילת שנת 2001. מנגד טוענת המבקשת כי מכונת הלוח הראשונה מתוצרתה נשלחה לחברה ביום 4.2.2002. על מנת לחזק ולבסס עמדתה זו, ולהפריך את עדותו של המשיב 1 בעניין זה, מבקשת המבקשת להעיד את מר ציון ירושלמי (להלן: "ירושלמי") שהינו אחד מבעלי החברה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים בתיק זה הגעתי לכלל מסקנה כי עדותו של מר ירושלמי הינה נוגעת לשאלת תוקפו של המדגם נושא התביעה. המדובר בראיה מפריכה השייכת במישרין לעניין השנוי במחלוקת בתיק זה. המבקשת הביאה ראיות לקיומו של מדגם רשום, ולפיכך טענה כי מדגם זה הופר על ידי המשיבים. מנגד, ביצעו המשיבים "תקיפה עקיפה" של המדגם באמצעות טענת "פרסום מוקדם", אשר נטענה בכתב ההגנה שלהם (ראו סעיף 54 בכתב ההגנה בת.א. 2303/03, אשר צורף כנספח ז' בתגובת המשיבים) (לעניין "תקיפה עקיפה" של מדגם ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 594). טענת הגנה זו ביקשו המשיבים להוכיח באמצעות עדותו של המשיב 1. הנטל להוכחת קיומה של עילה ל"תקיפה עקיפה" של מדגם מוטל על המשיבים, ולפיכך הראיה אותה מבקשת המבקשת להביא כעת לא נועדה אלא לסתור את טענת המשיבים. בנסיבות אלה, ובהתאם להלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת ויסרברג, רשאית היה המבקשת לדחות את הבאת העד הסותר מטעמה עד לאחר סיום פרשת ראיות יריביה - המשיבים, כפי שעשתה במקרה זה, וזאת -לאחר שלא עלה בידי המבקשת לקעקע את גרסת המשיבים במהלך חקירתו הנגדית של המשיב 1, מר אברהם הרר.

יתר על כן: הלכה היא כי "גם השופט רשאי להזמין עד על דעת עצמו, אלא שישתמש בכוח זה במקרים נדירים בלבד, שלא ייהפך לפרקליט הצדדים ויעשה את מלאכתם" (זוסמן עמוד 508; ע"א 207/51 אגד אגודה שיתופית בע"מ נ' ברנדס, פד"י ו (2) 1089, 1099 (1952). נוכח עיקרון זה – "מדוע יהא בעל דין מנוע מלפנות אל השופט ולבקש אותו שיקרא עד מיוזמתו?" (זוסמן עמוד 509). אומנם ברי כי "אין ליתן היתר זה כדבר שבשיגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא ייעשה צדק" (זוסמן, עמוד 510). עם זאת, במקרה דנן, עיון בבקשה מעלה כי "במקרה שלפני, הראיה המפריכה מתייחסת לנקודה ממוקדת, ולפיכך לא קיים החשש שהבאת ראיה זו תגרור בקשה להבאת ראיות נוספות" [כב' השופט י. שפירא בת"א (י-ם) 4338/02 פרינץ נ' נויגבורן (פורסם בנבו, 26.1.2004) (ההדגשה אינה במקור – ב.א.)].

לאור כל האמור, ובשים לב לצורך להגיע לחקר האמת, הנני מאשר לצרף את תצהירו של ציון ירושלמי לתיק זה על מנת לאפשר למבקשת לנסות ולהפריך את עדותו המשיב 1 בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים אשר מהווה את נושא בקשה זו.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.