בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

עילת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה היא תשלומי יתר ששלמו המבקשים (להלן גם "מינצר") בדמות פרמיה לביטוח מבנה שרכשו מאת המשיב ("הבנק") בעת שקיבלו הלוואה לרכישת דירה חדשה.

לטענת המבקשים, ערך המבנה חושב למעלה מערכו האמיתי בשל שיטת חישוב לא נכונה שלקחה בחשבון גם את מרכיב הקרקע. בתביעה המתוקנת הוסיפו המבקשים כי הבנק גבה עמלה שנגזרת מגובה פרמיית הביטוח, וכי הגורמים המבטחים שייכים לקבוצה אליה משתייך הבנק ומכאן נובע האינטרס המובהק להגדיל את סכום הביטוח.

רקע

1. בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית הוגשה עוד ביום 21.6.2000 (ת"א (מחוזי ת"א) 2068/00). עיקרה טענת המבקשים שהבנק המשיב גבה מהם פרמיה עודפת לצורך ביטוח הנכס הממושכן. ביום 3.12.2000 הגישו המבקשים בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית. הבקשה נתמכה בחוות דעת השמאי ירמיהו אלוני ז"ל, שנפטר מספר שנים לאחר הגשת בקשת האישור ("חוות דעת אלוני").

הבקשה הועברה לדיון בבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007.

1. בקשה אחרת לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה עמלות שגבו בנקים, בהם הבנק המשיב כאן בגין ביטוח נכס כבטוחה למתן הלוואה, נדונה עוד קודם לכן לפני כב' השופטת ד"ר ד' פלפל בת"א (מחוזי ת"א) 970/97 (להלן: "רוזין"). בהחלטתה קבעה השופטת פלפל כי התביעה אינה ראויה להידון כתביעה ייצוגית אלא כתביעת קבוצה על פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. שני הצדדים ערערו על קביעה זו . לאחר מכן התנהל הליך גישור בין הצדדים עד שהגיעו להסכם פשרה, כפי שיתואר להלן.
2. ביום 14.12.2000 הגיש הבנק בקשה לעיכוב הליכים בבקשת האישור הנוכחית, נוכח החלטות שיפוטיות שהתקבלו בתביעת רוזין, שהשליכו גם על עניין מינצר, לטענת הבנק. ענין מינצר נדון לפני כב' השופטת ה' שטיין ז"ל, שקבעה בהחלטה מיום 21.3.2001, כי הסוגיה העומדת לדיון בשתי התביעות אותה סוגיה מהותית היא; כי הקבוצה בבקשת מינצר כלולה בקבוצה אשר ערעוריה תלויים ועומדים במסגרת ערעור על החלטת הש' פלפל בעניין רוזין; וכי הסעד המבוקש בבקשת מינצר דומה לסעד המבוקש בבקשת רוזין – ועל כן הורתה על עיכוב הדיון מפאת ההליך התלוי ועומד בעניין רוזין.
3. לאחר שבקשת האישור הועברה לבית משפט זה, הגישו המבקשים בקשה לביטול עיכוב הדיון.

ביום 21.4.2009 דחיתי את הבקשה לביטול עיכוב ההליכים, בהסתמך על החלטת העכוב, ומשום שתביעת מינצר מתייחסת לכאורה לעניינים שנדונו אותה עת בתביעת רוזין. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות הבנק בגין הבקשה, 3,000 ₪ בצרוף מע"מ.

1. ביום 5.12.2011 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בעניין רוזין. במסגרת ההסדר, העבירו המשיבים שם סכום של 17 מיליון ₪ לעמותות. חלקו של הבנק בסכום הפשרה עמד על 27.601% (4,692,170 ₪).
2. המבקשים עתרו לחידוש ההליכים בתביעת מינצר ובקשתם נענתה (29.7.2015). בהמשך, הגיש הבנק בקשה לסילוק תביעת מינצר על הסף מחמת מעשה בית דין ("הבקשה לסילוק על הסף"). עוד 4 דיונים התקיימו בבקשת האישור, עד הגשת הסכם הפשרה בו עסקינן.

טענות הצדדים

1. המבקשים טענו כי חויבו בתשלומי יתר בגין פרמיות ביטוח לנכסים המבוטחים. הערכת היתר נבעה מכך שערך הקרקע נלקח בחשבון, בנוסף לעלות קימום. נטען כי לקוחות הבנק אינם נהנים מביטוח היתר, מאחר ובקרות אירוע הביטוח ישופו עד גובה הנזק שנגרם. מאידך, הבנק נהנה לכאורה מביטוח היתר, משום שהעמלות נגזרות מגובה פרמיית הביטוח. לטענת המבקשים, הבנק הטעה את לקוחותיו לבטח את הנכס בערך גבוה מדי, ובכך הטעה אותם לחשוב כי הביטוח המבוצע על ידו זול מן המקובל בשוק; כן הוטעו הלקוחות לחשוב כי בקרות מקרה הביטוח הם יהיו זכאים לסכום הביטוח על פי הנקוב בפוליסה, בעוד שבפועל סכום הביטוח היה נמוך יותר.
2. המשיב טען כי עילת התביעה קמה לפני המועד שבו נכנסו לתוקף פרקי התובענות הייצוגיות בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981 ("חוק הבנקאות") ובחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981 ("חוק הפיקוח"). פרקים אלה בוטלו בינתיים, אולם מאחר שלגישת הבנק בקשת האישור התבססה על עילת תביעה שאינה באה בגדר החוקים הנ"ל, חל על ענייננו סעיף 45(ג)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, שלפיו יש לדחות את בקשת האישור .

כן נטען כי עילת ההטעיה לא פורטה; כי ביטוח נכס איננו "שירות" שמעניק הבנק, אלא חלק ממערך בטחונות שהבנק דורש מהלווים, והאחריות להמצאתו ותקינותו מוטלת עליהם; כי קביעת שווי הנכס לצרכי ביטוח היא באחריות הלווים, ולא באחריות הבנק; כי המבקשים לא הוכיחו שדירתם הוערכה ביתר לצרכי ביטוח, ולא הוכיחו זאת גם לגבי נכסים אחרים; כי הבנק פירט בפני הלווים שבחרו להצטרף לתכנית פוליסת הביטוח הקבוצתית, מהו סכום הביטוח; כי המבקשים לא הראו כי נגרם להם נזק ומה שיעורו; כי אין קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לבנק לבין הנזק הנטען; כי לקוחות הבנק התבקשו מפורשות לבדוק אם סכום הביטוח מתאים לערך הריאלי של הנכס, ללא ערך הקרקע, ולהודיע לבנק האם הם מבקשים לשנות את סכום הביטוח; כי צוין שהיעדר הודעה בכתב יחשב הסכמה לסכום הביטוח, וחשיבות הנושא הודגשה בפני הלווים; כי המבקשים לא הראו קיומה של קבוצה; כי אין שאלות משותפות של עובדה ומשפט; כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקת; וכי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והמבקשים לא בקשו מהבנק להפחית את סכום הביטוח, ולו במועד הגשת בקשת האישור.

עיקרי הסכם הפשרה

1. ביום 28.12.2016 הוגש הסכם הפשרה שלפניי, שאלו פרטיו העיקריים:
2. הבנק יתרום 800,000 ₪ לחברה לתועלת הציבור ו/או לעמותה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, תוך שלצדדים תינתן אפשרות לטעון בפני בית המשפט בדבר זהות הגופים.
3. יבוטל חיוב בהוצאות שהוטל על המבקשים בסך 3,000 ₪ במסגרת החלטת בית המשפט מיום 21.4.2009 (בטעות נכתב בבקשת הצדדים 21.9.2011).
4. הצדדים המליצו לשלם למבקשים גמול בסכום של 200,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ.
5. ביום 16.2.2017 התקיים דיון בהסדר הפשרה. בדיון הבהירו הצדדים כיצד הגיעו לסכום הפשרה ועמדו על הקושי בקביעת גובה הנזק.

ב"כ הבנק ציין כי הטענות לגבי הפרמיה שלטענת המבקשים שולמה ביתר, מתייחסות לדירות יד ראשונה בלבד (עמ' 15, שורות 15-17).

ב"כ המבקשים בקש לתקן את הגדרת הקבוצה הן בבקשת האישור הן בהסדר הפשרה כך שתכלול את "..ציבור הלקוחות של הבנק, אשר ביטחו את הנכס באמצעות הבנק ואשר הדירה שרכשו היתה דירה מקבלן" (עמ' 17, שורות 16-18).

1. הצדדים בקשו לתקן את הגדרת קבוצת התובעים בהסכם הפשרה, ונדרשו לתמוך את הבקשה בתצהיר. לאחר שהוגש תצהירו של מר יקיר וייס, ניתן אישור ראשוני של הסדר הפשרה (החלטה מיום 1.6.2017).
2. הפשרה המוצעת פורסמה לעיון הציבור ונמסרה לעיון המפקחת על הבנקים והיועץ המשפטי לממשלה.

לא היתה התנגדות להסדר.

דיון

1. לאחר עיון בהסדר הפשרה ובטיעוני הצדדים, אני סבורה כי הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

1. הטעם העיקרי הוא שהבנק תיקן את דרכיו מיד לאחר הגשת בקשת האישור, ולצורך חישוב הפרמיה הוא מתחשב בערך החלק הבנוי בלבד, ללא שווי הקרקע. בכך הושגה המטרה העיקרית של בקשת האישור.

1. בנוסף, קיימת חפיפה בין ענייננו לבין תביעת רוזין, כפי שנאמר בהחלטת השופטת שטיין מיום 21.3.2001 ובהחלטתי מיום 21.4.2009. יתרה מזו, הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה בעניין רוזין היא: "מי שנטל הלוואה מאחד הבנקים או יותר ו/או היה קשור בקשר חוזי עם אחד הבנקים או יותר בגין הלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק ו/או שעבד זכויות בנכס כבטוחה להחזר הלוואה שלו או של אחר ואשר בגין ההלוואה נרכש ביטוח מבנה על כל צרופותיו באמצעות אחד הבנקים (להלן: "ביטוח מבנה") ו/או רכש באמצעות אחד הבנקים ביטוח חיים עבור עצמו ו/או עבור ערב להלוואתו (להלן: "ביטוח חיים" ולהלן ביחד עם ביטוח המבנה: "הביטוח") ו/או אשר בגין ההלוואה נרכש אצל המבטחים ביטוח מבנה ו/או ביטוח חיים עבור עצמו ו/או עבור ערב להלוואתו ואשר נדרשו לשלם תשלום או תשלומים עבור הביטוח אשר מגולמים בהם תשלומים ששולמו לבנקים ו/או שילם באמצעות אותו בנק תשלום או תשלומים עבור הביטוח, בין עבור עצמו, בין עבור כל אחד אחר ובין כמוטב, וכן כל ערב להלוואה אשר ניתנה על ידי אחד הבנקים או יותר ללווה, ובקשר להלוואה שילם הערב לבנק תשלום או תשלומים עבור הביטוח, בין אם שילם עבור ביטוח של הלווה במקומו של לווה ובין אם שילם עבור ביטוח של הערב עצמו, וכן עיזבון של כל אחד מאלו, וזאת עד מועד אישור הבקשות כתביעות ייצוגיות כאמור בסעיף 3.1 להלן, ולמעט מי שהותר לו לצאת מן הקבוצה כאמור בסעיף 18 (ו) לחוק תובענות ייצוגיות;".

משום כך, פסק הדין בעניין רוזין עלול ליצור מעשה בית דין בתביעה זו.

1. לא ניתן להעריך את שווי התביעה כיום. בקשת האישור הוגשה לפני כ– 18 שנים. בבקשה לאישור ההסדר נטען כי בהתאם לחקיקה הרלוונטית לאותה תקופה, אין בתיקי ההלוואות של חברי הקבוצה נתונים בדבר שטח הדירה, ולא ניתן להוציא נתון זה ממחשבי הבנק. על מנת לקבוע אם נגרם נזק למי מחברי הקבוצה, יש לאתר את תיק ההלוואה הספציפי, ככל שקיים, ועותק של חוזה המכר ותכנית הדירה שהציג הלווה לבנק; למדוד פיסית את שטח הדירה; להכפיל את שטח הדירה הכולל בעלות הבניה למ"ר, ולהשוותו לשטח שנקבע בחוזה ההלוואה לצרכי הביטוח. לנוכח האמור, השבה כמעט אינה אפשרית בנסיבות העניין.
2. קושי ראייתי נוסף נוצר עם פטירת המומחה מטעם המבקשים, השמאי ירמיהו אלוני ז"ל.
3. סכום הפשרה ששולם על ידי הבנק בתביעת רוזין יכול להוות אינדיקציה לסבירות סכום הפשרה כאן. הסכום ששילם הבנק בתביעת רוזין עמד על 4,692,170 ₪. בענייננו, הקבוצה קטנה בהרבה משום שמדובר בדירות יד ראשונה בעיקר, וליתר דיוק, בלווים אשר בגין הנכס שביטחו לא נערכה שמאות. הצדדים העריכו כי חלקן בכלל הדירות עומד על 20%-30%.

בעניין רוזין אין התייחסות לדירות יד ראשונה דווקא, וכן מדובר בביטוח מבנה ו/או חיים (ראה גם: עמ' 10, שורות 19-27; עמ' 11, שורות 1-21 וכן עמ' 13, שורות 14-18 ; עמ' 15, שורות 12-17).

זאת ועוד, קבוצת התובעים בתביעת מינצר כללה את הלווים שרכשו ביטוח נכס עד מועד הגשת בקשת האישור המתוקנת (3.12.2000), משום שהבנק חדל לחשב את שווי הנכס באופן שתואר בתביעה סמוך לאחר שהוגשה. לעומת זאת, בתביעת רוזין כללה הקבוצה שבהסדר את הלווים שרכשו ביטוחים עד שנת 2011 (עמ' 21 בבקשה לאישור ההסדר).

לכך יש להוסיף כאמור את הקושי האובייקטיבי עליו עמדו הצדדים באיתור הנתונים הרלוונטיים לחישוב הנזק (ראה גם: עמ' 16, שורות 8-9).

מכל הסיבות המצטברות אני מקבלת את הפיצוי בסכום המוצע כסעד ראוי בנסיבות הענין.

1. עם זאת, בהתאם לסעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה על העברת כספי התרומה לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד לפי סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות, ולא כפי שהוסכם על הצדדים. הקרן תואיל להשקיע את הסכום במיזם צרכני, במידת האפשר קרוב לזכויות לקוחות בנקים בכלל, או בנקים למשכנתאות בפרט.

הגדרת הקבוצה

1. במסגרת הסדר הפשרה שינו הצדדים את הגדרת הקבוצה מכפי שהיתה בבקשת האישור.

בהודעה מטעם הצדדים מיום 9.4.2017 צומצמה הקבוצה לכלול את "מי שנטל הלוואה מהבנק ו/או היה קשור בקשר חוזי עם הבנק בגין הלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק ו/או שעבד זכויות בנכס כבטוחה להחזר הלוואה שלו או של אחר ואשר בגין ההלוואה נרכש ביטוח מבנה באמצעות הבנק ("להלן: "ביטוח מבנה") ו/או שילם באמצעות הבנק תשלום או תשלומים עבור ביטוח מבנה, בין עבור עצמו, בין עבור כל אחד אחר ובין כמוטב, והכל כאשר למבנה המבוטח לא נערכה שמאות; וכן כל ערב להלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק, ובקשר להלוואה שילם הלווה או הערב לבנק או להלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק, ובקשר להלוואה שילם הלווה או הערב לבנק או באמצעותו תשלום או תשלומים עבור ביטוח מבנה, כאשר למבנה המבוטח לא נערכה שמאות, בין אם שילם עבור ביטוח של הלווה במקומו של לווה ובין אם שילם עבור ביטוח של הערב עצמו, וכן עיזבון של כל אחד מאלו, וזאת עד מועד הגשת בקשת האישור המתוקנת, ולמעט מי שהותר לו לצאת מן הקבוצה כאמור בסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות" (השינויים הודגשו; ההדגשות במקור – א"ש).

מדובר בעיקר ברוכשי דירה ראשונה, אך גם מספר קטן של לווים שלא נערכה שמאות לנכס שביטחו, ונערך חישוב ללא שמאות (לדוגמא: לווים שנטלו הלוואה לצורך רכישת דירה מחברת "עמידר").

1. לנוכח הנטען בתצהיר התרתי התיקון המבוקש בהגדרת הקבוצה (החלטה מיום 1.6.17). על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אני רואה בכך משום תיקון של בקשת האישור, ועל המבקשים לתקן בהתאם את הגדרת הקבוצה המיוצגת בפנקס התובענות הייצוגיות, תוך 10 ימים.

מינוי בודק

1. לא ראיתי למנות בודק בנסיבות העניין. כאמור לעיל, קיים קושי ממשי לכמת את גובה הנזק; הסדר הפשרה בענין רוזין מהווה אמת מידה ראויה לכך. בשים לב למספר הלווים ולסיכון המשפטי, נראה שניתן להעריך את סכום התביעה ואת סיכויי הפשרה, גם ללא מינוי בודק.

גמול ושכר טרחה

1. המבקשים עתרו לקבל גמול בסכום של 200,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בדיון שהתקיים ביום 16.2.17 ציין ב"כ המבקשים כי בשנים שחלפו מאז הגשת בקשת האישור "מאות ואולי אלפים של נוטלי משכנתאות שילמו פחות" (עמ' 16, שורות 23-24); כי יש לבחון לא רק את הנזק שנגרם, אלא את הישגי התביעה; כי התובענה מתנהלת כ – 18 שנים; וכי שכר הטרחה המבוקש עומד בתנאי הפסיקה.

הגמול ושכר הטרחה צריכים להיגזר גם מ"שווי" התיקון שביצע הבנק, בנוסף לסכום התרומה המוסכם. בהתחשב בגובה הפיצוי ובתיקון המידי – החלטתי לאשר את הסכומים המבוקשים.

עם זאת, תפקידם של המבקשים ובאי כוחם לא הסתיים, ועליהם לפקח גם על אופן הביצוע של הסדר הפשרה. לפיכך תשולם למבקשים ולבאי כוחם מחצית מן הגמול ושכר הטרחה תוך 30 יום מהיום. המחצית השניה תשולם לפי החלטה נוספת שתינתן לאחר שתתקבל הודעת ב"כ המבקשים אודות ביצוע הסדר הפשרה.

סיכום

1. ענייננו עומד בדרישות סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות: ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. התובענה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית, והסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בנסיבות העניין.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה, על התיקון שנערך בו בפסק דין זה (סעיף 25) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

1. קבוצת התובעים היא: "מי שנטל הלוואה מהבנק ו/או היה קשור בקשר חוזי עם הבנק בגין הלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק ו/או שעבד זכויות בנכס כבטוחה להחזר הלוואה שלו או של אחר ואשר בגין ההלוואה נרכש ביטוח מבנה באמצעות הבנק ("להלן: "ביטוח מבנה") ו/או שילם באמצעות הבנק תשלום או תשלומים עבור ביטוח מבנה, בין עבור עצמו, בין עבור כל אחד אחר ובין כמוטב, והכל כאשר למבנה המבוטח לא נערכה שמאות; וכן כל ערב להלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק, ובקשר להלוואה שילם הלווה או הערב לבנק או להלוואה אשר ניתנה על ידי הבנק, ובקשר להלוואה שילם הלווה או הערב לבנק או באמצעותו תשלום או תשלומים עבור ביטוח מבנה, כאשר למבנה המבוטח לא נערכה שמאות, בין אם שילם עבור ביטוח של הלווה במקומו של לווה ובין אם שילם עבור ביטוח של הערב עצמו, וכן עיזבון של כל אחד מאלו, וזאת עד מועד הגשת בקשת האישור המתוקנת, ולמעט מי שהותר לו לצאת מן הקבוצה כאמור בסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות".

עילות התביעה: הטעיה; הפרת חובת תום הלב: הפרת חובת הנאמנות, הפרת חוק הבנקאות וחוק הגנת הצרכן.

הסעדים שנתבקשו: החזר או פיצוי בגין החלק היחסי של הפרמיות שנגבה ביתר; וצו המורה לבנק לחשב פרמיות על בסיס ערך קימום ריאלי.

המבקשים הם: גור מינצר ורבקה מינצר.

באי כוחם הם: עו"ד יצחק זקס ו/או עו"ד רועי רוזן ו/או עו"ד איתי בסיס.

1. הצדדים יגישו לאישורי, תוך 10 ימים, נוסח של מודעה בדבר אישור הסדר הפשרה. המודעה תפורסם תוך 10 ימים מיום אישור הנוסח בשני עיתונים יומיים רבי תפוצה, באותיות שגדלן לא יפחת מ- 3 מ"מ. כמו כן תפורסם המודעה באתר האינטרנט של הבנק, בקישור ישיר מדף הבית, למשך 3 חדשים החל מן הפרסום בעתונות.
2. המזכירות תואיל לשלוח עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות, ולקרן שהוקמה לפי סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות, על מנת שתודיע דבר ביצוע התשלום.
3. נקבעת תזכורת פנימית לבחינת בצוע ההסכם, ליום 1.6.2018.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.