1. בקשה לעכוב בצוע פסק דין שניתן ביום 5.9.2012, שלפיו הוטלו החיובים הבאים:

א. המבקש (להלן גם: "קצב") ביחד עם המשיבים 5-6 (להלן: "קבוצת גרוס") חוייבו לשלם למשיבה 3 (להלן: "בלדן") סכום שווה ערך בשקלים ל-221,666$ לפי שער הדולר ביום הגשת התביעה, 19.6.2000, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית עד מועד מתן פסק הדין, 5.9.2012.

ב. המשיבה 9 (להלן: "חמ"ל") חויבה לשלם לבלדן סכום של 1,152,974 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.12.2001.

ג. המשיבים 1-3 (להלן: "קבוצת אורני") חוייבו לשלם לחמ"ל 286,359 ₪ בצרוף הפרשי הצדה וריבית החל מיום הגשת התביעה.

ד. קבוצת גרוס חויבה לשלם לקבוצת אורני את הוצאות המשפט בסכום של 200,000 ₪.

חיובי קבוצת גרוס והמבקש הוטלו ביחד ולחוד.

2. המבקש סבור כי טובים סיכוייו לזכות בערעור שהגיש על פסק הדין, משום שהקביעות העובדתיות בפסק הדין עומדות בניגוד לקביעות כב' השופט זפט בהליך ביניים שהתנהל בתביעה זו; בניגוד לראיות שלפיהן המשיב 1 ידע והסכים כי חלק מן התמורה עבור מתמרים שהזמינה חמ"ל יישאר בחו"ל כחלק מתכנון מס של החברה; וללא ביסוס לחבותו של קצב וללא אבחנה בינו לבין קבוצת גרוס.

כן נטען כי בלדן לא תבעה סכומים מקבוצת גרוס או חמ"ל, ולכן לא היה מקום לפסוק לטובתה סכום כלשהוא.

טענות נוספות נוגעות לקביעת שווי חמ"ל; להעדר חלוקה של האחריות לנזק בין המעוולים השונים; ולהעדר הצדקה מוסרית לחיוב המשיבים 5-9 בנזקי קבוצת אורני, שלא הוכחו.

המשיבים 1-4 מתנגדים לעיכוב הבצוע, טוענים שפסק הדין מבוסס, ומדגישים כי מדובר בחיובים כספיים, ולא חל איזה מן החריגים המקובלים לתשלום. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש נקט פעולות להברחת נכסים, וקיים חשש שאם יעוכב בצוע פסק הדין – לא ניתן יהיה לגבות את הפיצוי לפיו.

3. הכלל הוא שאין בהגשת ערעור כדי להביא לעכוב בצוע ההחלטה נשוא הערעור (תקנה 466 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש בשאלה אם ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. במקום שהוטל חיוב כספי, הנטיה היא לא לעכב את בצועו, אלא אם קיים חשש שאם מבקש העיכוב יזכה בערעור, לא יוכל לגבות את כספו בחזרה. (ראו לאחרונה ממש: ע"א 7022/12 עיריית פתח תקווה נ' ציפורה מעיני אוסטוינד (לא פורסם, 25.10.2012).

4. סיכויי הערעור

נימוקי הערעור עובדתיים ברובם, ומשום כך הסיכוי להתערבות ערכאת הערעור אינו גבוה. מנגד, מדובר בתיק עב כרס ומרובה ראיות ופרוטוקולים – ואפשר שערכאת הערעור תידרש לאיזה חלק מן הטענות העובדתיות. לעומת זאת, הטעון המשפטי מתייחס לשאלה מרכזית אחת, והיא אם בלדן תבעה איזה סכום לעצמה. ב"כ המבקש מפנה לסעיף 53ב בכתב התביעה המתוקן, שלפיו נדרש כי הסכומים ישולמו לחמ"ל בלבד. ואולם, כתב התביעה כולל סעיפים נוספים המלמדים על תביעות התובעים כולם, לרבות בלדן, ודי אם אפנה לסעיפים 26, 37, 44, 49, לשם הדוגמא בלבד.

לאור האמור, לא ניתן לומר שהערעור משולל יסוד. אם כי אין בכך כדי לענות על התנאי של סיכויים גבוהים לערעור, די בכך כדי לעבור את המשוכה הראשונה של בחינת סיכויי הערעור (רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם, 21.1.2007)).

5. קושי בהשבת הסכומים, אם יזכה המבקש בערעור

המבקש הראה כי אם ישלם את הסכום שחויב בו, עלול להווצר קושי בהחזרתו: צח אורני הודה בחקירתו על תצהירו ביום 30.10.2012, כי אין לחברת בלדן ומעולם לא היתה לה פעילות כלשהי, למעט אחזקתה במניות החברה המרכזית לשקילה, נושא פסק הדין והערעור. בנסיבות אלו, החשש שמא לא ניתן יהיה לגבות ממנה בחזרה כל סכום שתקבל הוא חשש כן ואמיתי.

משום כך נדרשו הצדדים להצעות שונות של הפקדה חלקית והבטחת הסכומים בדרכים שונות. לצערי, דרך המלך של מו"מ והסכמה ביניהם, ולו לענין זה – לא צלחה.

6. איזון האינטרסים בין הצדדים מביא לקבלת הבקשה בחלקה: ראשית, על המבקש לשלם את מלוא הסכום שנפסק כהוצאות משפט, שנפסק לא לבלדן לבדה, אלא לקבוצת אורני.

שנית, בשים לב לסיכויי הערעור כפי שנכתב לעיל, ראוי להשית על המשיב את התשלום, אך באופן שהחזרתו תובטח, אם כך יפסוק בית משפט שלערעור (ראו: ע"א 4392/10 מיכה שטרית נ' תן סי די בע"מ (לא פורסם, 15.9.2010).

על כן אני מורה כי הבקשה לעיכוב בצוע פסק הדין תתקבל אם המבקש ישא בתשלום ההוצאות, וכן יפקיד תוך 30 יום מהיום את הסכום שהושת עליו בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בגובה אותו סכום, שתישא גם הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

אם לא ימולאו שני תנאי ההחלטה תוך 30 יום – תידחה הבקשה לעכוב בצוע פסק הדין.

עד חלוף תקופת 30 הימים מעוכב מימוש נכסי המבקש, כאמור בהחלטה מיום 30.10.2012.

נקבע לתזכורת פנימית, ליום 6.12.2012.

ניתנה היום, כא חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.