בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית ובתביעה נגזרת הנוגעות לאותם ארועים.

רקע

1. עניינן של שתי התביעות הוא באופן ההפרטה של חברת אוצר השלטון המקומי בע"מ ("החברה") שהחלה בשלהי 1998, ונסתיימה ביום 5.2.2001, ברכישת מניות בסכום של 71,441,674 ₪, כך ש- Dexia Credit Local("דקסיה") הפכה בעלת יותר מ-50% זכויות ההצבעה בחברה.

ביום 19.5.2002 הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד דקסיה, נגד מדינת ישראל, ונגד החברה. הבקשה הועברה לבית משפט זה עם הקמתו, בחודש אוגוסט 2007.

ביום 8.7.2012 הוגשה בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת על ידי אותם מבקשים בייצוג ואותם עורכי דין, נגד בנק דקסיה ישראל בע"מ ("דקסיה ישראל"), נגד דקסיה ונגד חברי הדירקטוריון של דקסיה ישראל.

2. החברה היתה חברה ציבורית שבה שני סוגי מניות: מניות יסוד ומניות רגילות. מניות היסוד הוחזקו בידי המדינה (מניות יסוד א'), בידי מרכז השלטון המקומי (מניות יסוד ב') ובידי חברה להשקעות של בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק הפועלים בע"מ ובנק דיסקונט בע"מ (מניות יסוד ג'). מספר המניות בכל קבוצה היה זהה, 340. מניות רגילות הוחזקו על ידי המדינה, מרכז השלטון המקומי, רשויות מקומיות והבנקים, ומניות רגילות סוג א' הוחזקו בעיקר ע"י הציבור הרחב. המבקשים אחזו במניות רגילות סוג א'.

תקנון החברה הקנה למניות היסוד עדיפות בשליטה בחברה: ראשית בכך שמניות היסוד אחזו ב- 51% מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית. שנית בכך שרק מניות היסוד הקנו זכות למינוי דירקטורים. התקנון נתן זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות יסוד לבעלי מניות היסוד האחרים.

3. ביום 8.7.1999 נחתם הסכם בין בעלי מניות היסוד של החברה: המדינה, מרכז השלטון המקומי והבנקים, ליישום החלטה של ועדת שרים לענייני הפרטה, להפרטת החברה. במסגרת הסכם זה ויתר המרכז לשלטון מקומי על זכות הסירוב שהיתה לו לפי סעיף 31(א) בתקנון לרכישת מניות המדינה והבנקים, והמדינה והבנקים התחייבו כי חוזה המכר שיחתם עם הרוכש יכלול התחייבויות שונות של הרוכש כלפי המרכז לשלטון מקומי.

הסכם נוסף נחתם בין המדינה לבין הבנקים ביום 29.7.1999, לשיתוף פעולה למכירת מניות החברה המוחזקות על ידם יחדו, לרוכש אחד.

4. בתום הליך שפורסם ברבים נמכרו מניות המדינה ומניות הבנקים לדקסיה, באופן שלאחר מכירתן החזיקה דקסיה ביותר מ-50% מזכויות ההצבעה, והפכה בעלת שליטה בחברה.

לטענת המבקשים, הסכום ששלמה דקסיה שיקף ערך של 756.76 ₪ ל-1 ₪ ע"נ. שווי המניה בבורסה עמד באותו יום, 5.2.2001 ("המועד הקובע"), על 278.90 ₪ ל-1 ₪ ע"נ.

5. בבקשת האישור נטען כי לפי הוראות חוק החברות היה על דקסיה להציע ליתר בעלי המניות של החברה הצעת רכש מיוחדת. הואיל ולא עשתה כן נשללה משאר בעלי המניות הזכות להשתתף בפרמיית השליטה ששילמה דקסיה למדינה ולבנקים. המבקשים טענו כי פרמיה זו עומדת על ההפרש בין הסכום ששילמה דקסיה למדינה ולבנקים לבין שווי המניה בבורסה לניירות ערך בתל אביב במועד הקובע.

בבסיס הבקשה ופסקי הדין שניתנו בה עמדה פרשנות סעיפים 328(א) ו-331(א) בחוק החברות תשנ"ט-1999 ("חוק החברות") שלפי חלקיהם הרלבנטיים לענייננו רכישת מניות בחברה ציבורית שאין מי שמחזיק למעלה ממחצית זכויות ההצבעה בה, כאשר כתוצאה ממנה עולה שיעור החזקות הרוכש על 45% מזכויות ההצבעה, מחייבת הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות.

בפסק דין שניתן ביום 26.4.2009 קבעתי כי הפרשנות המתחייבת בנסיבות הענין לסעיף 328(א) היא פרשנות מהותית, שתתן למבנה ההון המיוחד בחברה את המשמעות שאליה התכוונו החברה ובעלי המניות שלה. תוצאה זו תושג על ידי פרשנות ההסכמים שבין בעלי המניות לבין עצמם כך שעוד קודם לעסקת דקסיה החזיקו המדינה והבנקים בשליטה בחברה. לכן לא היתה העסקה חייבת בהצעת רכש מיוחדת והבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחתה בהעדר עילה.

המבקשים ערערו על פסק דין זה ובפסק דין מיום 17.6.2012 קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וקבע כי המדינה והבנקים אמנם התקשרו בהסכם למכירת מניותיהם במשותף אך אין הדבר הופך אותם למחזיקים במשותף במניות. נקבע כי סעיף 328(א) בחוק החברות מחייב את רוכש השליטה לפנות לכל בעלי המניות בהצעת רכש, אלא אם החברה דיווחה במפורש כי אדם מסוים או קבוצה שפועלת במשותף מחזיקים ביותר מ- 25% או 45% מזכויות ההצבעה בחברה. לפיכך היה על דקסיה להציע הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות בחברה. הדיון בבקשת האישור הוחזר לבית המשפט המחוזי "על מנת שיבחן אם יש סיכוי סביר למתן סעד לקבוצת התובעים בתביעה הייצוגית". בקשה לדיון נוסף על פסק דין זה נדחתה (ע"א 5105/09 אדיר שפירא נ' Dexia Credit Local (17.6.2012); דנ"א 6149/12 Dexia Credit Local נ' אדיר שפירא (3.1.13)).

6. לאחר החלטת בית המשפט העליון שלפיה היה על דקסיה להציע הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת, שבה נדרשה דקסיה להשיב לדקסיה ישראל (לשעבר אוצר השלטון המקומי בע"מ) את סכומי הדיבידנד שקיבלה שלא כדין, משום שמניות דקסיה בדקסיה ישראל הן מניות רדומות שאינן מקנות לאוחז בהן כל זכות, לרבות הזכות לקבלת דיבידנד (סעיף 333 בחוק החברות).

7. משהוחזרה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לדיון כאן, ולאחר דיון נוסף בה אף הוגשו סיכומים משלימים של הצדדים – קבלו הצדדים את ההמלצה לפנות לגישור. בהמשך הסכימו לגישור לפני המגשרים הנכבדים כב' השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ופרופ' שרון חנס, ואף לסיום ההליך בהסדר של פשרה בשתי הבקשות, הן בבקשת האישור הן בבקשה הנגזרת. לבקשתם אוחדו הדיונים בשתי הבקשות ופסק דין זה עוסק בהסדר פשרה בשתיהן.

הסכם הפשרה

8. הקבוצה שעליה יחול ההסדר היא "כל מי שהחזיק במניות דקסיה ישראל באמצעות חבר הבורסה לניירות ערך או שהיה רשום במרשם בעלי המניות של דקסיה ישראל ביום 5.2.2001, למעט בעלי המניות הלא זכאים".

בעלי המניות הלא זכאים הם "DCL, מדינת ישראל, חברה להשקעות של בנק לאומי בע"מ, בנק הפועלים בע"מ בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מרכז השלטון המקומי בישראל,Condo Overseas Inc. ואברהם רואימי".

במסגרת הסכם הפשרה סוכם כי חברי הקבוצה יקבלו הטבה בסכום של 86.89 ₪ לכל 1 ₪ ערך נקוב מניות רגילות א', ו- 95.58 ₪ לכל 1 ₪ ערך נקוב מניות רגילות. סכום ההטבה הכולל, ככל שלא יהיו פורשים מן הקבוצה, עומד על 30 מיליון ₪ (לעומת הסכום שנתבע לפי הערכה בבקשת האישור: 166,400,000 ₪). אם תוותר יתרה בלתי מחולקת, היא תיתרם ל"מוסדות פילנתרופיים א-פוליטיים בישראל, שייבחרו על ידי המדינה ו- DCL בהסכמה ויאושרו על ידי בית המשפט. בהעדר הסכמה יחליט בית המשפט על יעד התרומה". כחלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה יינתן פסק דין הצהרתי שלפיו מניות דקסיה ישראל שמוחזקות או הוחזקו ע"י דקסיה – אינן מניות רדומות ולא היו רדומות כמשמען בסעיפים 308 ו/או 333 בחוק החברות.

דקסיה ישראל תשלם בשם כל הנתבעות בתביעה הייצוגית סכום של 450,000 ₪ גמול לכל אחד מהתובעים. שכר טרחה בסכום של 5,250,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ישולם כך שמדינת ישראל תשלם 1,700,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ודקסיה ישראל תשלם עבור הנתבעות האחרות סכום של 3,550,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכם הפשרה התייחס גם לתביעה הנגזרת: דקסיה תשלם 10 מיליון ש"ח לדקסיה ישראל לסילוק התביעה הנגזרת. סוכם כי הגשת התביעה הנגזרת תאושר, כי התביעה הנגזרת תידחה וכי יינתן פסק דין הצהרתי שלפיו מניות דקסיה ישראל שמוחזקות או הוחזקו בידי דקסיה – אינן מניות רדומות ולא היו רדומות.

כל אחד משני המבקשים בתביעה הנגזרת יקבל גמול בן 150,000 ₪ ושכר הטרחה יעמוד על 1,750,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הגמול ושכר הטרחה ישולמו על ידי דקסיה ישראל בשם כל הנתבעים בתביעה הנגזרת.

ההסכם כולל הוראות בדבר אופן יישומו, לרבות תשלום סכומי הפשרה לנאמן שיהיה אחראי על החלוקה לפי ההסכם.

9. הצדדים סברו כי אין מקום למינוי בודק, הן משום שההסכם מגלם מו"מ ארוך בפני שני מגשרים מכובדים, הן משום שהוא נבחן על ידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה עוד במהלך גיבוש ההסכם.

10. ביום 7.1.2015 התקיים דיון שבמהלכו נדרשו הצדדים להסביר עניינים שונים, בהם סכום הפשרה; הצורך בהודעה ליועץ המשפטי לממשלה; הגדרת הקבוצה; ואופן הפרסום (כך שיכלול מלבד הפרסום בעיתונות גם פרסום ב"מאיה"). דבר הגשת הבקשה פורסם כדין, והתקבלה הודעה אחת, שבחרתי לראות בה התנגדות.

התנגדות

11. ביום 25.2.2015 הוגשה הודעת בעלי מניות בדקסיה ישראל כיום, להבדיל מן הקבוצה הנטענת שהיא בעלי המניות בדקסיה ישראל ביום 5.2.2001, שלפיה יש לבטל את ההצהרה המבוקשת בהסכם הפשרה כי "כל מניות דקסיה ישראל המוחזקות ו/או שיוחזקו בידיDCL [דקסיה – א"ש] אינן רדומות ולא היו רדומות"; כי מדובר בעסקה חריגה בין חברה ציבורית לבין בעלת השליטה בה, שסעיף 270(4) בחוק החברות מחייב את אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות הנוכחיים לשם אישורה; וכי הוצאות התביעה הייצוגית והתביעה הנגזרת גולגלו שלא כדין על קופת דקסיה ישראל, שאינה צד אמיתי לתביעה הייצוגית והיא לכאורה מי שאמורה היתה להיות מזוכה בסכומי כסף לפי התביעה הנגזרת. כך נטען לקיפוח הן של דקסיה ישראל הן של בעלי המניות הנוכחיים שלה, למעט דקסיה. ועוד נטען כי הנאמן המוצע למימוש הסכם הפשרה הוא גם נאמן לאגרות חוב שהנפיקה דקסיה ישראל כלומר בעל קשר קודם ומתמשך עם דקסיה ישראל.

עוד נטען בשולי ההודעה, כי בעלי המניות שהגישו אותה הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד דקסיה ישראל ובעלי השליטה בה, שמתבררת בבית משפט מחוזי בתל אביב בת"צ 551-12-11 אייזנברג נ' דקסיה, ועוסקת בקיפוח המיעוט בדקסיה ישראל. באותה תביעה הותלה הדיון עד סיום ההליכים בתביעה הייצוגית כאן.

12. ביום 29.3.2015 התקיים דיון שעיקרו ההתנגדות האמורה. אגב, המתנגדים עצמם לא הגדירו את הודעתם התנגדות, משום שמעמדם נובע מן התביעה הנגזרת, ולא מן התובענה הייצוגית.

הטענה כלפי הנאמן המוצע (רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ) אינה ברורה, אינה מפורטת, ועקרונית קשה לקבל כי מי שמכיר את ענייניה של החברה בהיותו נאמן לאגרות חוב שהנפיקה דקסיה ישראל (באמצעות חברה בת יעודית להנפקות אג"ח) – חשוד כי בשל כך לא יוכל לבצע את תפקידו באמונה.

הטענה כי ההסכם מבוצע על חשבון דקסיה ישראל אף היא דינה להידחות: נכון הוא שדקסיה ישראל משלמת את שכר הטרחה ואת הגמול בתביעה הנגזרת וכן חלק ניכר מן הגמול ושכר הטרחה בתביעה הייצוגית, אולם היא תקבל לפי הסכם הפשרה סכום של 10 מיליון ש"ח, שלאחר ניכוי התחייבויותיה יכניס לקופתה 3.5 מליון ₪. לפי הנטען בבקשה לאישור תביעה נגזרת, הסכום הנומינאלי של דיבידנד ששולם לדקסיה בתקופה הרלוונטית עמד על 25 מליון ₪.

היחס בין הסכום הנתבע לבין סכום הפשרה יידון להלן, והוא חשוב הן להסדר הפשרה בבקשת האישור, הן להסדר הפשרה בבקשה הנגזרת.

13. בטענתם כי נדרש אישור של האסיפה הכללית של דקסיה ישראל מסתמכים המתנגדים על תנ"ג (מחוזי ת"א) 32007-08-11 ארנון אפרת נ' משה בן שאול (12.12.2012, כב' השופטת רות רונן). אך במקרה דומה יותר לענייננו קבעה השופטת ר' רונן כי אין "הכרח פרשני לקבוע כי החברה באמצעות התובע הנגזר אינה יכולה להביא הסכם הפשרה בתביעה נגזרת לאישור בית-המשפט בלא שהסכם זה אושר על ידי הגופים הרלוונטיים בחברה. אם בית-המשפט "נותן אמון" בתובע הנגזר, אשר "הפיח רוח חיים" בזכות התביעה של החברה (שאלמלא הוא לא היתה מגיעה לכדי הליך משפטי), הוא יכול לעשות זאת הן לצורך ניהול התביעה, והן – באותו אופן ומכוח אותו היגיון, גם בהתייחס לאפשרות כי התביעה תסתיים בהסכמה, במסגרת הסכם פשרה (כאשר במסגרת אישור הסכם הפשרה, מאשר בית המשפט את הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת, בד בבד עם אישור ההסכמה בין הצדדים" (תנ"ג (מחוזי ת"א) 52117-02-12 ישרס – חברה להשקעות בע"מ נ' אייזנברג פיסקה 46 (28.1.2013)).

14. המחלוקת האמיתית סובבת סביב טענת המתנגדים כי הסכם הפשרה כובל אותם בתביעה שהגישו בת"צ 551-12-11 בענין קיפוח המיעוט בדקסיה ישראל.

חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה שלפני הוא ההכרזה על מניות דקסיה כך שלא היו רדומות ולא תהיינה רדומות, ואוסיף עתה, לאחר שהתקבלה הסכמת כל הצדדים כולם בדיון מיום 29.3.2015, לרבות ב"כ המתנגדים, כי הכוונה היא לכך שלא היו ולא תהיינה רדומות, ככל שסעד זה עולה מן העילה שנדונה לפני, כלומר רכישת השליטה בדקסיה ביום 5.2.2001, הוא המועד הקובע.

הטיבה לנסח זאת ב"כ המדינה "הכוונה בפשרה היתה להסדיר את המצב המשפטי באופן בו האקט של רכישת השליטה "ימורק" כך שלא ניתן יהיה לבסס עליו עילות תביעה, גם בעתיד. לכן משהוסכם לצרכי פשרה כי הפיצוי יתקן את הפגם הנטען בדבר היעדר החובה להציע הצעת רכש, לא ניתן לטעון עוד להרדמת מניות בהתבסס על טענה כאילו רכישת השליטה בוצעה שלא כדין" (סעיף 7 בתגובת המדינה להודעת המתנגדים). על יסוד הסכמת הצדדים בדיון, והניסוח האמור, אני דוחה את ההתנגדות.

אישור הסכם הפשרה

15. ההתדיינות עד כה הוכיחה כי קיימות שאלות משפטיות מהותיות ביותר שעומדות בבסיס התביעות, ועל כן גם בבסיס הסכם הפשרה. השאלה אם בנתוני ההפרטה נדרשה פעולה אחרת כבר הוכרעה על ידי בית המשפט העליון. אולם שאלות נוספות עדיין לא הגיעו לכלל הכרעה. העיקרית שבהן היא הטענה בדבר הנזק שנגרם לקבוצה, ככל שנגרם כזה, וככל שנגרם לקבוצות משנה שניתן לזהותן, וכן הסעד שיש לתת, אם הוא כולל הכרזה על המניות רדומות אם לאו. לא ברור מהם הסכומים שהיה על דקסיה להציע בהצעת רכש לבעלי הזכויות במניות שאינן מניות יסוד, בעיקר בשים לב לעובדה שלפי תקנון החברה החזקה במניות היסוד הקנתה שליטה בחברה. למעשה, לא ברור מהו שווי השליטה שניתן ליחס למניות האחרות, אם בכלל. שאלות אלו טרם נדונו, אך בית המשפט העליון רמז למורכבותן באומרו כי מבנה ההון אפשר לדקסיה להציע מחירים שונים למחזיקים בסוגי המניות השונים (פיסקה 23), ובטענת המשיבים באותו ערעור שקיבלה ביטוי בפסקה 24, שלפיה גם אם לכתחילה נדרשה הצעת רכש לרכישת המניות, לא נגרם לתובעים כל נזק מאי ביצועה. נקל לתאר גם את הקושי העלול להיווצר בקביעה כיום כי מניות דקסיה מורדמות החל משנת 2001.

16. השאלה העקרית שלדיון היא אם הפיצוי שהצדדים הסכימו עליו מבטא נכונה את הסיכונים והסיכויים בתביעה. הקושי הממשי בהערכת הנזק בתביעה זו נובע מכך שלא ברור מהו המחיר שהיתה דקסיה מציעה למחזיקי מניות שאינן מניות יסוד ואינן מניות של מי שמחזיקים במניות יסוד. עוגן מסוים יכול להיות שווי המניות עצמן אל מול הפיצוי: חישוב פשוט מעלה כי הסכום שישולם לבעלי המניות הרגילות במסגרת התובענה הייצוגית יעמוד על כשליש מערכן של אותן מניות למועד הקובע. עוגן אחר יכול להיות הצעת המבקשים לחישוב הפיצוי לפי ההפרש בין המחיר ששלמה דקסיה למניה לבין שער אותה מניה בבורסה (שווי הפרמיה). ההסדר המוצע מעניק לחברי הקבוצה כ-20% מן הסכום שנתבע לפי שיטה זו.

הפיצוי נטו בתביעה הנגזרת עומד על כ-16% מן השווי הנטען של הדיווידנדים ששולמו לדקסיה בתקופה הרלוונטית.

17. כשנה תמימה היו הצדדים עסוקים בגישור משמעותי כדי לפתור את הבעייתיות בבקשת האישור. פתרון יעיל לבקשה לאישור תביעה נגזרת באותו הסדר מתבקש מאליו. ההסדרים קבלו לא רק את ברכת המגשרים אלא גם את ברכת כל רשויות המדינה הרלוונטיות, ואת אישורם של שני משנים ליועץ המשפטי לממשלה, של רשות ניירות ערך, של הרשות לחברות ממשלתיות, ושל החשב הכללי. בנסיבות אלו לא נתבקש אישור פורמאלי של היועץ המשפטי לממשלה.

בהתחשב בכך שהעילה הוכרה, אך הנזק טרם נדון, ובהתחשב בכל האמור לעיל - ההסכמה לשלם סכום שעומד על 16% עד 30% מכימות הנזק ע"י התובעים עצמם נראית סבירה.

אין לדעת, בשלב זה, אם בניהול התביעות היו המבקשים זוכים לפיצוי גבוה יותר או שמא להיפך. מכל מקום ברי כי לנוכח ההיסטוריה, הדיון היה מתארך, אם גם מסיבות מוצדקות. על כן אני סבורה כי הסדר הפשרה שהצדדים הגיעו אליו מבטא דרך יעילה והוגנת להכרעה.

18. בשים לב לאלו, לפרטי הגישור, ולכך שהשאלה העיקרית בהערכת הנזק אינה שווי המניות כי אם שווי פרמיית השליטה שנלווית להן, וכן לכך שמדובר בהערכה משפטית של הסיכוי שהקבוצה היתה מקבלת בסוף הדיון את ההפרש המלא בין ההצעה שניתנה למדינה לבין שווי המניות הרגילות– אינני סבורה שיש למנות בודק.

19. בהתחשב בכל האמור אני סבורה שענייננו עומד בדרישות סעיפים 18 ו- 19 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 וגם בדרישת סעיף 202(א) בחוק החברות לענין התביעה הנגזרת.

20. כחלק מהסדר הפשרה הסכימו הצדדים כי ככל שתיוותר יתרה לתשלום שלא תגיע לתעודתה – ייתרמו הסכומים למטרות שתוסכמנה בין הצדדים.

ככל שכך יהיה יואילו הצדדים ובאי כוחם להוסיף תצהירים שיבהירו את קשריהם עם העמותות המוצעות בעבר או בהווה; תצהיר דקסיה ודקסיה ישראל המפרט את התחייבויותיהן הקודמות להעברת הכספים לאותן עמותות, וחיובים על פי הסדרי פשרה ואחרים בתובענות ייצוגיות אחרות; ומסמך בדבר מטרות העמותות שנבחרו, והאוכלוסייה שנהנית משרותיהן (ת"צ (מחוזי מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ פסקה 35 (26.12.2013)).

התצהירים יצורפו תוך 30 יום מהמועד שבו יודיע ב"כ המבקשים כי החלק הראשון של ההסדר (חלוקת ההטבה) בוצע כהלכתו, ומהו סכומה של היתרה הבלתי משולמת, ככל שתיוותר.

משלוח התרומה ילווה במכתב הנאמן שיקבל אישור מראש של ב"כ המבקשים, אשר יבהיר כי התרומה ניתנת כחלק מהסדר פשרה בתובענה ייצוגית, ולפי החלטה של בית המשפט.

כברירה אחרונה להעדר הסכמה ביניהם קבעו הצדדים בהסכם הפשרה כי בית המשפט יקבע את הנמען לקבלת התרומה. אני דוחה חלק זה של ההסכמה, שאינו מתאים לתפקיד השיפוטי לע"ד (מינוף ויזמות בע"מ, פסקה 29).

21. בשים לב לסכומי הפשרה, ולשלבים הדיוניים שבהם עומדות שתי התובענות, אני מאשרת גם את הגמול ושכר הטרחה בשתיהן גם יחד, שעונים על המדרג שהוצב בפסיקה לגבי גמול ושכר טרחה לגבי שלב זה של הדיון (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12)).

עם זאת, תפקיד המבקשים ובאי כוחם לא הסתיים, ויהיה עליהם לבחון גם את בצוע ההסדר: ראשית, כעבור 15 חודש מהיום תימסר הודעת ב"כ המבקשים, ובה פירוט חלוקת ההטבה לפי ההסכם, וחישוב היתרה הבלתי משולמת – והכל לאחר שיקבל את כל הנתונים המתאימים מאת הנאמן, ויבדקם.

שנית, במידה שיוותר סכום לתרומה – יהיה על ב"כ המבקשים לדווח על מסירתה כדין, וסיום ביצוע הסדר הפשרה.

לצורך פיקוח על בצוע ההסכם, יפוצל תשלום הגמול ושכר הטרחה כך ש– 60% מהם ישולמו תוך 30 יום, ואילו 40% הנותרים , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ישולמו לפי החלטה נפרדת, לאחר שב"כ המבקשים יודיע לבית המשפט כי בחן את בצוע חלוקת ההטבה עם הנאמן, ויאשר את סיום בצוע הסדר הפשרה, בין בחלוקת ההטבה המלאה בין במסירת התרומה לתעודתה.

סיכום

22. אני מאשרת את הסכם הפשרה בכפוף להבהרה בסעיפים 14 ו-20, ומצהירה כמבוקש, כי מניות דקסיה ישראל המוחזקות או שהוחזקו בידי דקסיה כתוצאה מרכישת השליטה במועד הקובע אינן מניות רדומות ולא היו רדומות כמשמען בסעיפים 308 ו/או 333 בחוק החברות.

קבוצת התובעים הוגדרה בסעיף 8 לעיל.

עילות התביעה הן: הפרת סעיף 328 בחוק החברות, בכך שלא ניתנה הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות בחברה.

הסעד שנתבקש היה הרדמת המניות שנרכשו תוך הפרה כאמור ופיצוי בגין ההפרה.

23. אני מאשרת את לשון ההודעה השניה שתפורסם בגיליונות יום ו' של העיתונים דה מרקר, גלובס וכלכליסט וכן במערכת "מאיה" של הבורסה לניירות ערך, תוך 10 ימים.

24. נקבעות תזכורות פנימיות להודעות בדבר בצוע ההסדר ליום 15.8.2016, ליום 18.9.2016 (לקבלת הודעת הצדדים בדבר נמעני התרומות והתצהירים המתאימים) וליום 20.11.2016 (לסיום מלא של ההסדר).

25. מזכירות בית המשפט תואיל לשלוח העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.