פסק דין משלים

מונחת לפניי חוות דעתו של המומחה, רו"ח אריה רפפורט (להלן: "המומחה"), אשר מונה ע"י בית המשפט לצורך ביצוע החישובים שנקבעו בפסק הדין החלקי שניתן על ידי בית משפט זה בתביעה ובתביעה שכנגד אשר אקווה והמועצה (כהגדרתן להלן) הגישו זו כנגד זו. המומחה נחקר על ידי הצדדים על חוות דעתו, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים ביחס לחוות דעת זו – הנני נדרש עתה ליתן פסק דין משלים בתביעותיהן ההדדיות של אקווה ושל המועצה.

1. עיקר העובדות הנוגעות בעניין
2. עניינה של התביעה, בתמצית, התקשרות חוזית שנקשרה בין התובעת והנתבעת שכנגד, אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע"מ, לבין הנתבעת והתובעת שכנגד, המועצה המקומית תל מונד (לעיל ולהלן: "אקווה" ו – "המועצה" בהתאמה) להקמה, הפעלה ותחזוקה של מערכת השקיה ממוחשבת בגנים הציבוריים הנמצאים בשטח המועצה. במסגרת התביעה, תבעה אקווה את המועצה לתשלום סכום של 10,350,000 ₪ בגין עבודות שבוצעו על ידה – ואשר המועצה טרם שילמה עבורן. מנגד, הגישה המועצה תביעה שכנגד בדרישה לבטל את ההסכם נושא התביעה.
3. ביום 12.4.11 ניתן פסק דין חלקי בתובענה (להלן: "פסק הדין" או "פסק הדין החלקי"), בגדרו נקבע, בין היתר, כי "תביעתה של אקווה כנגד המועצה המקומית תל מונד לתשלום התמורה המגיעה לה על פי ההסכם ועבור ביצוע עבודות השידרוג – מתקבלת בחלקה הגדול. מאידך, התביעה שכנגד שהגישה המועצה כנגד אקווה לענין בטלותו של ההסכם מתקבלת באופן מוגבל בלבד" (סעיף 70).

עוד נקבעו בפסק הדין החלקי העקרונות לחישוב הסכום לו זכאית אקווה מאת המועצה. בסעיף 71 בפסק הדין החלקי נקבע כדלקמן:

"71. כתב התביעה המתוקן לוקה בחוסר פירוט של מרכיבי הסכום הנתבע ... לאור האמור, אינני סבור כי על סמך החשבוניות שהוצאו על ידי אקווה ונמסרו למועצה ... ניתן לחשב את סכום החיוב הכולל אשר על המועצה לשלם לאקווה על פי הקביעות שפורטו לעיל בפסק דין זה. חישובו של חיוב כולל זה דורש התייחסות לנושאים הבאים:

1. בחינת התאמתן של החשבוניות שהעבירה אקווה למועצה לתנאי ההסכם מבחינת סכומיהן ומועדי פרעונן.
2. חישוב התשלום עבור ביצוע עבודות המחשוב, לרבות ביצוע סקר הגנים, כולל הרווח הקבלני המגיע לאקווה על פי ההסכם בגין ביצוע עבודות אלה.
3. חישוב התשלום עבור מתן שירותי ההפעלה והאחזקה המתייחסים לעבודות המחשוב כולל הרווח הקבלני בגין ביצוע שירותים אלה.
4. חישוב התשלום עבור ביצוע עבודות השידרוג ללא רווח קבלני.
5. חישוב התשלום עבור מתן שירותי ההפעלה והאחזקה המתייחסים לעבודות השידרוג ללא רווח קבלני.
6. חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, בהתאם לתנאי ההסכם וכמתחייב מחוק פסיקת ריבית והצמדה, בגין כל אחד מ- 60 התשלומים אשר המועצה התחייבה לשלמם לאקווה ובקיזוז שבע החשבוניות אשר כבר שולמו בפועל לאקווה על ידי המועצה כשהם משוערכים למועד מתן פסק דין זה.
7. קביעת החיוב במע"מ בגין כל אחד מהמרכיבים המפורטים בסעיפים 71(א) עד 71(ו) לעיל (יודגש כי בהתאם לסעיף 12 בנוסח הצעת המשתתף ומפרוטוקול סיור הקבלנים (נספח' ג' לתצהירו של מר משה אוחנה) ובהתאם לסעיף 16(ו) בהסכם (נספח יא' לתצהירו של מזכיר המועצה) – התמורה על פי ההסכם כוללת מע"מ).

אני סבור כי ראוי שחישובים אלה יעשו על ידי מומחה שעיסוקו בכך, ולא על ידי בית המשפט. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי סכום החיוב הסופי אשר המועצה תחוב בתשלומו לאקווה יקבע בפסק דין משלים שינתן לאחר שיבוצעו החישובים הנדרשים.

היה והצדדים לא יגיעו לכדי חישוב מוסכם כאמור עד ליום 15.5.2011, יהא כל צד רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט לצורך ביצוע החישובים הנדרשים, זאת – מבלי לפגוע בסמכותו של בית משפט זה למנות בכל עת מומחה מטעמו לצורך זה.

החיוב בהוצאות בגין התביעות ההדדיות שבין אקווה והמועצה, לרבות פסיקת שכר טרחת עורך דין, יקבעו במסגרת פסק הדין המשלים" (סעיף 71 בפסק הדין).

1. ביום 16.6.11 נענה בית המשפט לבקשתה של אקווה למנות מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לפסק הדין החלקי, ומינה את רו"ח אריה רפפורט – "כמומחה מטעם בית המשפט לשם ביצוע החישובים שנקבעו בפסק הדין החלקי שניתן על ידי בית משפט זה ביום 12.4.2011, וזאת – בהתאם לראיות המצויות בתיק בית המשפט" (סעיף 6 בהחלטה).
2. ביום 3.1.12 הגיש המומחה "חוות דעת מומחה לביצוע החישובים שנקבעו בפסק דין חלקי". בתגובה לכך טענה המועצה כי המומחה חרג מסמכותו בהכנת חוות דעת זו ופעל בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 16.6.11. מטעמים אלה, ומטעמים נוספים שפורטו על ידה, הגישה המועצה לבית המשפט בקשה להורות על פסילת חוות דעת זו של המומחה.
3. ביום 20.3.12 נערך דיון במסגרתו הסכימו הצדדים, בין היתר, כדלקמן:

"2. ביום הגשת כתב התביעה המתוקן חלפו 41 חודשים ובהתאם לכך הומצאו חיובים על פי 41 חשבוניות.

3. מאחר ותיקון כתב התביעה התיר תשלומים עתידיים, לאותו מועד של תיקון כתב התביעה, עבור רכישת ציוד בלבד אזי מוסכם כי המומחה יערוך חוות דעתו ויבצע חישובים על פי הקריטריונים הבאים:

1. עבור ביצוע סקר הגנים, שאינו בגדר רכישת ציוד על ידי הנתבעת, יחושבו החיובים בגין 41 החודשים לגביהם הוגשו חשבוניות לתיק בית המשפט בתוספת רווח קבלני ומע"מ.
2. בגין עבודות מחשוב שביצעה התובעת, יבוצע החישוב עבור מלוא 60 חודשי התשלום הקבועים על פי ההסכם, לרבות עבור 19 החיובים שטרם הגיע מועד פירעונם במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ובתוספת רווח קבלני ומע"מ.
3. עבור עבודות שיקום ושדרוג, יבוצע החישוב עבור 60 חודשי תשלום, לרבות 19 החיובים שטרם הגיע מועד פירעונם במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ובתוספת מע"מ וללא רווח קבלני.
4. בגין אחזקת 'מחשוב חדש' יבוצע החישוב עבור 41 החודשים לגביהם הוגשו חשבוניות ובתוספת רווח קבלני ומע"מ.
5. לא יבוצע חישוב עבור 'אחזקת מחשוב קיים' שלא נתבעה במסגרת התביעה.
6. בגין אחזקת 'ציוד ראשי מערכת' יבוצע חישוב עבור 41 החודשים לגביהם הוגשו חשבוניות בתוספת מע"מ וללא רווח קבלני.
7. בגין אחזקת 'ציוד שיקום חדש' יבוצע חישוב עבור 13 החודשים (ינואר 2006 עד ינואר 2007) בתוספת מע"מ וללא רווח קבלני.
8. לא יבוצע חישוב עבור אחזקת 'שיקום קיים' שלא נתבעה במסגרת התביעה.

3. כפי שנקבע בסעיף 70ג' לפסק הדין מהסכומים שיחושבו, יקוזזו כל התשלומים אשר המועצה שילמה בפועל לאקווה. את הקיזוז צריך לעשות כשהוא משוערך למועד הקיזוז.

4. א. כל החיובים בגין 7 החיובים הראשונים אשר שולמו על ידי המועצה, ישוערכו ממועד תשלומם בפועל על ידי המועצה עד ליום 12/04/11, הוא מועד מתן פסק הדין החלקי (להלן: "המועד הקובע").

ב. כל יתר החיובים, 8 עד 41, לאחר 7 החיובים הנ"ל, ישוערכו ממועד הגשת החשבון על ידי התובעת ובתוספת 40 יום על פי ההסכם ועד למועד הקובע.

ג. באשר ל- 19 החיובים שטרם הומצאו לגביהם חשבוניות יבוצע חישוב השיערוך מתום החודש הרלוונטי בתוספת 40 יום ועד למועד הקובע.

ד. השיערוך יבוצע לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

5. אין בביצוע השיערוכים כמפורט לעיל כדי לפגוע בטענת המועצה לפי אין לחייבה בגין תשלומי הצמדה וריבית או חלקם.

6. בחישוביו יסתמך המומחה אך ורק על הראיות המצויות בתיק בית המשפט ...".

1. ביום 26.4.12 הגיש המומחה חוות דעת משלימה, על פי ההסכמות בין הצדדים מיום 20.3.12. במסגרת חוות הדעת המשלימה, הפנה המומחה אל חוות הדעת המקורית מיום 3.1.12.
2. ביום 23.9.12 קבע בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי המומחה יגיש חוות דעת מתוקנת אחת, אשר תחליף את שתי חוות הדעת שכבר הומצאו לבית המשפט. כן נקבע כי המומחה ייחקר על ידי הצדדים על חוות דעתו.
3. ביום 18.10.12 הגיש המומחה חוות דעת חדשה הכוללת את כל החישובים שנערכו על ידו בהתאם לנדרש בפסק הדין החלקי (להלן: "חוות הדעת").
4. בדיון אשר התקיים ביום 20.1.13 חקרו שני הצדדים את המומחה על חוות דעתו.
5. בהמשך, הגישו הצדדים את סיכומיהם (סיכומים מטעם אקווה, סיכומי תגובה מטעם המועצה וסיכומי תשובה מטעם אקווה) בכל הנוגע לחוות הדעת של המומחה.
6. טענות הצדדים

טענותיה של אקווה

1. אקווה מדגישה בסיכומיה כי "בכל הנוגע לסכומים ביחס אליהם קבע המומחה כי אקווה זכאית בגינם לתשלום, סומכת אקווה ידיה על קביעות 'חוות הדעת'", אולם לדידה היא זכאית לקבל מהמועצה גם את הסך של 450,354 ₪ (כולל מע"מ) אשר המומחה לא הכיר בו כחלק מחובה של המועצה לאקווה. בעניין זה מדגישה אקווה כי בפסק הדין החלקי נקבע במפורש כי היא זכאית לתשלום עבור שירותי אחזקה – הן בגין המחשוב והן בגין השדרוג. כן מדגישה אקווה כי התשלום עבור שירותי אחזקה אלה אשר לו היא זכאית בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים מסתכם בשיעור של 18% מעלות הציוד שהותקן בגינות המועצה, כמפורט בחשבוניות הציוד שהוגשו על ידה למועצה ואשר לגביהן הבהיר המומחה כי הן מדויקות (ע' 197, ש' 4-5 ו- 13 בפרוטוקול) (סעיף 70 (א) ו- (ב) בפסק הדין החלקי). לפיכך, לגרסתה, ניתן לחשב תשלום זה בנקל, על סמך ראיות ברורות המצויות בתיק בית המשפט (ההסכם וחשבוניות הציוד), וזאת באמצעות הכפלת הסכומים הנקובים בחשבוניות הציוד ב- 18% בשנה. בנסיבות אלה, לגרסתה של אקווה, יש להוסיף לסכום שנקבע על ידי המומחה בחוות הדעת כמגיע לאקווה מהמועצה גם את דמי האחזקה המתייחסים לחודשים ינואר עד אפריל 2006 ויולי עד נובמבר 2006, המסתכמים בסך כולל של 450,354 ₪ (ע' 196, ש' 26).

בנוגע לאי ההתאמות שמצא המומחה בין חשבוניות האחזקה לבין ההסכם, כנדרש מהאמור בסעיף 71(א) בפסק הדין החלקי, טוענת אקווה כדלקמן:

1. אי ההתאמות שנמצאו נובעות מכך שבחשבוניות אלו נכלל חיוב עבור מחשוב קיים ושיקום קיים, לגביהם נקבע בפסק הדין החלקי כי אקווה אינה זכאית לתשלום בגינם;
2. אין באי ההתאמות הנ"ל כדי לבטל את זכאותה של אקווה ע"פ פסק הדין החלקי לקבלת תשלום עבור האחזקה, בהתאם לנוסחה החישובית שנקבעה בפסק הדין החלקי (18% מערך הציוד).
3. בנוגע לטענותיה של המועצה בעניין "מקצה שיפורים" כביכול שערך המומחה, באמצעות חוות דעתו, כסיוע לכתב התביעה הלוקה בחוסר פירוט מספיק מצידה של אקווה – משיבה אקווה כי תביעתה התקבלה ביחס למרבית רכיביה כמפורט בפסק הדין החלקי, וכי לא ניתן כעת לשוב ולטעון כי יש לדחותה. אקווה מוסיפה כי חוות הדעת לא יוצרת "מקצה שיפורים" אלא בסך הכל מחשבת את הסכום המגיע לאקווה בהתאם לנוסחה שקבע בית המשפט בפסק הדין החלקי, בהחלטותיו ועל פי הראיות המצויות בתיק בית המשפט.
4. בנוגע לטענתה של המועצה כי המומחה מצא אי דיוקים בחשבוניות שהוציאה אקווה – מדגישה אקווה כי המומחה הבהיר שאי ההתאמות הנ"ל נמצאו אך ורק בחשבוניות האחזקה, ואלו חשבוניות הציוד הינן מדויקות ולא נמצאו בהן אי התאמות (ע' 197, ש' 4-5 ו- 13 בפרוטוקול הדיון מיום 20.1.13).
5. בנוגע לטענתה של המועצה כי למומחה היו "ספקות" – משיבה אקווה כי מדובר בהוצאת דברים מהקשרם. דבריו של המומחה התייחסו בסך הכל לעובדה שלא כל החומר הנדרש עמד בפניו בעת חקירתו (ע' 200, ש' 12-13).
6. בנוגע לטענותיה של המועצה ביחס לחיובה בהפרשי הצמדה וריבית – טוענת אקווה כי יש לדחות טענות אלו, מהטעמים הבאים:
7. לטענת אקווה, המדובר בהרחבת חזית פסולה לאחר מתן פסק הדין החלקי. טענה זו בכללותה, כמו גם הטענה בנוגע למועד ממנו חושבו הפרשי הצמדה וריבית והטענה בדבר חשבונית המס – מועלות לראשונה כעת ומר אוחנה (המצהיר מטעם אקווה) כלל לא נחקר עליהן ע"י המועצה ולפיכך – דינן להידחות;
8. לטענת אקווה, יש לדחות את טענת המועצה כי כלל לא הייתה חייבת לשלם לאקווה בטרם נפתרו המחלוקות בין הצדדים. בהקשר זה מציינת אקווה כי המועצה לא מצאה לנכון לשלם גם עבור התקנת והפעלת המחשוב – על אף שהיא כלל לא חלקה על חובתה לשלם עבור עבודות אלו, וכי ניתן ללמוד מכך על חוסר תום הלב הקיצוני שדבק בהתנהגותה של המועצה בכל הנוגע לבירור התובענה דנן.
9. בנוגע לטענתה של המועצה בעניין השיערוך – משיבה אקווה כי דין טענה זו להידחות מחמת היותה בגדר הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין טוענת אקווה כי באותם מקרים בהם התייחסה המועצה לחשבוניות שהוגשו לה – אושרה כל חשבונית מספר ימים לאחר הפקתה, ומכאן שקבלת החשבונית הייתה ביום הפקתה או בסמוך לו. במהלך החודשים שלאחר מכן בחרה המועצה להתעלם מהחשבוניות, ומשכך אין הן נושאות תאריכים נוספים פרט למועד הפקתן. ברי כי אין לאפשר למועצה ליהנות ממחדלה זה ולטעון כי משום שהיא עצמה בחרה להתעלם מהחשבוניות – אין אקווה זכאית לשערוך. באשר ל- 4 החשבוניות שאליהן הפנתה המועצה – אלו הן החשבוניות היחידות שלגביהן קיים אומנם פער זמנים ממועד הפקת החשבוניות (של שבועיים בלבד), וגם זאת – ביחס לחותמת "נתקבל" שאין לדעת מתי הוחתמה. לאור כל האמור – דין טענה זו להידחות.
10. בנוגע לטענותיה של המועצה ביחס לחשבונית הזיכוי מיום 31.8.07 (נספח 7 בחוות דעת המומחה, להלן: "החשבונית") – טוענת אקווה כי גם טענות אלו מועלות עתה לראשונה ע"י המועצה ומר אוחנה כלל לא נחקר עליהן. המדובר, לגרסתה של אקווה, בחשבונית ברורה שניתנה בגין עבודות שיקום קיים (סעיף 2 בחשבונית) ושיקום חדש (סעיף 1 בחשבונית המתייחס ל"השקעות שיקום"). אקווה מוסיפה וטוענת כי הדבר מוצא ביטויו בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.12 (שניתנה בהסכמת הצדדים) בה נקבע כי אקווה זכאית לתשלום עבור שיקום חדש ל- 13 חודשים בלבד, משמע שאחריהם פסקה מביצוע עבודות אלו. לטענת אקווה, דבר זה עולה אף מפורשות מהחשבוניות שלאחר הזיכוי.
11. אקווה מוסיפה וטוענת כי יש לפסוק לטובתה הוצאות גבוהות ביותר בהתחשב בכך שהמועצה ניהלה את ההליך בחוסר תום לב, אקווה הוציאה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד גבוהים ביותר, ותוצאת ההליך הינה קבלת מרבית תביעתה של אקווה.

טענותיה של המועצה

1. המועצה טוענת כי חוות דעת המומחה יוצרת מעין "מקצה שיפורים" פסול למפורט בכתב התביעה, וכי באופן כזה סייע המומחה לאקווה להתגבר על הפגמים שבכתב התביעה ה"לוקה בחוסר פירוט של מרכיבי הסכום הנתבע" (סעיף 71 בפסק הדין החלקי). תימוכין לכך ניתן למצוא, לדעת המומחה, גם בעובדה שנמצאו פערים ואי התאמות בין החשבוניות שהעבירה אקווה למועצה לבין ההסכם (סעיף 7 בעמ' 11 בחוות הדעת). לגרסת המועצה, ללא "מקצה השיפורים" מצדו של המומחה – כלל לא יכולה הייתה אקווה לזכות בתביעתה, ולפיכך דין התביעה להידחות.
2. לטענת המועצה, חלק מקביעות המומחה בחוות הדעת אינן ברורות, אינן מוחלטות, או נקבעו בשיטה פסולה של אלימינציה. המועצה נותנת לכך מס' דוגמאות:
3. המומחה ציין בחקירתו הנגדית כי יש לו ספקות בנושאים מסוימים (דיון מיום 20.1.13, ע' 200, ש' 7-13 ו- 22-25);
4. בסעיף 1 בחשבונית הזיכוי מיום 31.8.07 (נספח 7 בחוות הדעת) נקבע כי היא ניתנת בגין "אחזקת השקעות שיקום". המומחה קבע בחוות דעתו כי ברור שהסכום הכלול בסעיף זה הינו בגין אחזקת שיקום חדש (סעיף 47.2 בחוות הדעת). דא עקא, לטענת המועצה, קביעה זו נעשתה בשיטת אלימינציה, ועל אף שלא ניתן לשלול את הטענה כי הזיכוי בסעיף 1 בחשבונית הנ"ל כולל בחובו גם רכיב של אחזקת "ראשים חדשים".
5. לטענת המועצה, אין לחייב אותה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית שכן בסעיף 16ב' בהסכם שבין הצדדים נקבע כי "תשלום בגין חשבונות ו/או חלקי חשבונות לא מאושרים יעוכב ללא כל חבות עד לבירורים הסופיים ואישורם ע"י המנהל. בפסק הדין החלקי נקבע כי יש לערוך את חישובי ההצמדה והריבית בהתאם לתנאי ההסכם (סעיף 71(ב)). לגרסת המועצה, נוכח חילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים בנוגע לתשלומים שונים בהם חויבה המועצה, ונוכח אי ההתאמות שמצא המומחה בין חשבוניות שהעבירה אקווה למועצה לבין תנאי ההסכם – פעלה המועצה כדין בכך שעכבה את התשלום עד כה, ולפיכך אין כל עילה לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית.
6. לטענת המועצה, בסעיפים 4(ב) ו- 4(ג) בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.12 נקבע כי חיובים 8 עד 41 ישוערכו "ממועד הגשת החשבון על ידי התובעת ובתוספת 40 יום על פי ההסכם ועד למועד הקובע" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.). דא עקא, המומחה ביצע את השערוך מיום הפקת החשבוניות על ידי אקווה ולא מיום הגשתן למועצה (ע' 208, ש' 8-12). זאת כאשר קיימות חשבוניות לא מעטות אשר, לגרסת המועצה, נמסרו לה זמן רב לאחר הפקתן.
7. עוד טוענת המועצה כי המומחה התעלם בחוות דעתו מהוראות סעיפים 15 ו- 16ד' שבהסכם:
8. בסעיף 15 בהסכם נקבע כי התמורה עבור ביצוע השירותים תשולם לאקווה ב- 60 תשלומים, כאשר החשבונות יוגשו למועצה על ידי אקווה "לאחר השלמת המסירה של הסקר ולאחר התקנת מערכת הבקרה". כמו כן, 19 החיובים האחרונים (מתוך ה- 60) כלל לא הומצאו למועצה;
9. בסעיף 16ד' בהסכם נקבע כי "המצאת החשבונית הינה תנאי הכרחי לתשלום התמורה וכי במקרה של איחור בהמצאתה ימנו 30 הימים האמורים לתשלום החל מיום המצאתה למנהל". דא עקא, חוות הדעת אינה מתחשבת בעובדה שאקווה נמנעה, לטענת המועצה, מלהמציא לה חשבוניות מס ולפיכך היא כלל לא איחרה בתשלום כלשהו.
10. לטענת המועצה, נוכח הקביעות אשר בפסק הדין יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו. כן טוענת המועצה כי נוכח העובדה שחוות דעת המומחה נדרשה בשל העדר הפירוט הנדרש בכתב התביעה – יש להטיל על אקווה את תשלום שכר טרחת המומחה.
11. בנוגע לטענותיה של אקווה כי היא זכאית לקבל מהמועצה תשלום עבור שירותי האחזקה המתייחסים לחודשים ינואר עד אפריל 2006 ו- יולי עד נובמבר 2006 – משיבה המועצה כי לא נמצאו ראיות ישירות בתיק בית המשפט לגבי התפלגות סכומי החיובים בגין עבודות אלו, ואין יכולת לקבוע כמה מתוך החיוב החודשי מתייחס לרכיבים אשר הצדדים הסכימו עליהם, כמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.12, כרכיבים אשר על המועצה לשלם לאקווה. לגרסת המועצה נוכח פגם זה עליו הצביע המומחה – צדק המומחה בהחלטתו שלא לחייב את המועצה בתשלום בגין עבודות אחזקה אלו.
12. דיון והכרעה

ג (1) כללי

1. הן בחוות דעתו המקצועית והיסודית והן בעדותו לפניי התגלה המומחה כאיש מקצוע יסודי, קפדן ואמין. המומחה השיב לכל שאלה שהופנתה אליו בהגינות וברצינות, לא היסס לבדוק עצמו ואת הנתונים שבפניו שוב ושוב, ונתן מענה לכל שאלה וקושיה. משכך, אני נותן אמון מלא בחוות דעתו ובעדותו לפניי, והנני מייחס להן משקל רב ומקבל אותן באופן מלא בכל הנוגע לחישובים אותם ערך המומחה ביחס לחובה של המועצה כלפי אקווה. יחד עם זאת וכפי שיפורט להלן, אין אני מקבל את הפרשנות שנתן המומחה להוראת בית המשפט מיום 16.6.11 אשר לפיה על המומחה לבצע את החישובים שנקבעו בפסק הדין החלקי "בהתאם לראיות המצויות בתיק בית המשפט" (סעיף 6). לפיכך, אני קובע כי המועצה חייבת לשלם לאקווה גם עבור רכיב האחזקה של המחשוב ושל השדרוג (סעיפים 70(א) ו- 70(ב) בפסק הדין החלקי), דהיינו – עבור אחזקת הציוד החדש שהותקן ע"י אקווה בגינות המועצה, ובכלל זאת – אחזקת מחשוב חדש, שיקום חדש וראשי מערכת (סעיפים 2(ה) עד 2(ז) כמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.2012). כפועל יוצא מכך אני קובע כי על המועצה לשלם לאקווה גם עבור אחזקתם בחודשים ינואר עד אפריל 2006 ויולי עד נובמבר 2006 בהתאם לחישוב אותו ערך המומחה עצמו בעניין זה בחוות דעתו (סעיפים 36 ו- 39 ועמ' 24 סיפא בחוות הדעת). אפרט להלן נימוקיי לקביעותיי אלה:

ג (2) טענתה של אקווה כי היא זכאית לתשלום בגין אחזקה עבור כל חודשי הפרויקט

1. בסעיף 70 בפסק הדין החלקי נקבע כי אקווה זכאית לתשלום עבור אחזקה – הן בגין המחשוב

והן בגין השדרוג, בסך השווה ל- 18% מערך הציוד שהותקן בגינות המועצה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים. בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.13 נקבע כי המועצה לא תחויב בגין אחזקת מחשוב קיים ובגין אחזקת שיקום קיים, אלא בגין אחזקת מחשוב חדש, אחזקת ראשי מערכת חדשים ואחזקת שיקום חדש (סעיף 3). עוד נקבע בהחלטת בית המשפט מיום 20.3.12 כי "בחישוביו יסתמך המומחה אך ורק על הראיות המצויות בתיק בית המשפט" (סעיף 6).

המומחה קבע כי אקווה חייבה את המועצה באמצעות החשבוניות שהנפיקה ביחס לעבודות האחזקה באופן שאיננו תואם את ההסכם, ומבלי שניתן לקבוע כמה מתוך החיוב החודשי הנקוב בחשבוניות אלה מתייחס לרכיבים אשר על המועצה חובה לשלמם לאקווה, וכמה מתוכו מתייחס לרכיבים אשר אין על המועצה חובה לשלמם. לפיכך קבע המומחה כי לא ניתן לבצע את החישוב הנדרש בנושא זה בהסתמך על חשבוניות אלה המתייחסות לחיובים בגין שירותי האחזקה. בנסיבות אלו, ובהעדר ראיות ישירות בתיק בית המשפט, קבע המומחה כי אין לכלול את החיובים בגין אחזקה עבור חודשים ינואר עד אפריל 2006 ועבור חודשים יולי עד נובמבר 2006 בסכום חובה של המועצה לאקווה. יחד עם זאת, לבקשת אקווה ציין המומחה בחוות דעתו כי לבקשת אקווה הוא ערך החישוב הנדרש לקביעת חובה של המועצה לאקווה גם בגין רכיב האחזקה המתייחס לחודשים ינואר עד אפריל 2006 ויולי עד נובמבר 2006 באופן הבא:

" ... לבקשת אקווה יצוין כי החיובים בגין אחזקה על פי הקריטריונים אשר הוסכמו ביום 20.3.2012, על פי תחשיב של 18% שנתי ממחיר הציוד החדש (מחשוב ושיקום), עבור 4 החיובים לחודשים ינואר – אפריל 2006, עומדים על 21,813 ₪, כשהם משוערכים ליום 12.4.2011 כולל רווח קבלני על אחזקת מחשוב חדש כפי שהוסכם ביום 20.3.2012" (סעיף 36 בחוות הדעת; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

" ... לבקשת אקווה יצוין כי החיובים בגין אחזקה על פי הקריטריונים אשר הוסכמו ביום 20.3.2012, על פי תחשיב של 18% שנתי ממחיר הציוד החדש (מחשוב ושיקום), עבור 5 החיובים לחודשים יולי – נובמבר 2006, עומדים על 363,105 ₪, כשהם משוערכים ליום 12.4.2011 כולל רווח קבלני על אחזקת מחשוב חדש כפי שהוסכם ביום 20.3.2012" (סעיף 39 בחוות הדעת; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

"לבקשת אקווה ולשיקול דעת בית המשפט, יצוין כי יתרת החיובים, בגין אחזקה עבור ינו' – אפריל 2006, אשר לא נכללו בחישוב דלעיל, עומדת על סך של 384,918 ₪ בתוספת מע"מ (סך הכל 450,354 ₪), כשהם משוערכים ליום 12.4.2011" (עמ' 24 סיפא בחוות הדעת; מרבית ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

1. אני מקבל את חישוביו של המומחה לגבי רכיב האחזקה עבור החודשים ינואר עד אפריל 2006 ויולי עד נובמבר 2006 (כמו גם את יתר חישוביו בחוות הדעת כולה). יחד עם זאת, אין אני מקבל את עמדתו של המומחה לפיה אין לכלול רכיב זה בחישוב חובה הכולל של המועצה לאקווה. בפסק הדין החלקי (בסעיף 70(ב)) ובהסכם שבין הצדדים נקבע כי עלות האחזקה מסתכמת בשיעור השווה ל- 18% ממחיר הציוד שהותקן בגינות המועצה, כמפורט בחשבוניות הציוד. בתיק בית המשפט נמצאות ראיות הכוללות, בין היתר, את ההסכם (אשר צורף כנספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של מר אוחנה, מטעם התובעת), את מסמכי המכרז אשר אליו מפנה ההסכם (צורפו כנספח א' לתצהיר הנ"ל) וכן את החשבוניות בגין הציוד שהותקן, לגביהן קבע המומחה כי הן מדויקות (ע' 197, ש' 4-5 ו- 13 לפרוטוקול הדיון מיום 20.1.13). המדובר בראיות המצויות בתיק בית המשפט והמאפשרות לחשב, בנקל, את הסכום אותו זכאית אקווה לקבל בגין עבודות האחזקה שביצעה, כפי שעשה המומחה עצמו לבקשת אקווה. לפיכך, אני קובע כי היה על המומחה להוסיף את הסך המתקבל בגין הרכיב הנ"ל בחישוב החוב הכולל של המועצה לאקווה.
2. אציין כי בעניין זה יש לאבחן בין חשבוניות האחזקה לבין חשבוניות הציוד: בנוגע לחשבוניות האחזקה – צודק המומחה כי אין הן מהוות ראיות ישירות להוכחת החוב בגין רכיב האחזקה עקב אי התאמה שנפלה בינן לבין האמור בהסכם. כנגד זאת אני סבור כי יש להתייחס לחשבוניות הציוד כאל ראיות ישירות ומספקות אף להוכחת החוב הנוגע לאחזקת הציוד החדש לפי חישוב של הסכום השווה ל- 18% מערך הציוד, כקבוע בהוראות ההסכם.
3. בנסיבות אלו, אני קובע כי יש להוסיף לחישוב החוב של המועצה לאקווה את יתרת החיובים בגין אחזקה עבור החודשים ינואר עד אפריל 2006 ועבור החודשים יולי עד נובמבר 2006, אשר חושבו על ידי המומחה, אך לא נכללו על ידי המומחה בחישוב החוב הכולל של אקווה למועצה, כאמור בחוות הדעת. רכיב זה מסתכם בסך של 384,918 ₪ (משוערך ליום 12.4.11) ובתוספת מע"מ, ובסך הכל בסך כולל של 450,354 ₪ (עמ' 24 סיפא בחוות הדעת ופרוטוקול – ע' 196, ש' 24-27).

ג (3) טענתה של המועצה כי חו"ד המומחה יוצרת מקצה שיפורים פסול לכתב התביעה

1. אכן, בפסק הדין החלקי נקבע כי כתב התביעה "לוקה בחוסר פירוט של מרכיבי הסכום הנתבע" (סעיף 71). המומחה קבע בחוות דעתו כי נמצאו פערים ואי התאמות בין החשבוניות שהעבירה אקווה לתנאי ההסכם (עמ' 11, סע' 7 בחוות הדעת). לטענת המועצה, חוות הדעת של המומחה יצרה "מקצה שיפורים" לכתב התביעה, שבאמצעותו סייע המומחה לאקווה להתגבר על הפגמים הנ"ל אשר בכתב התביעה. לגרסת המועצה, ללא מקצה שיפורים זה, לא יכולה הייתה אקווה לזכות בתביעתה ולפיכך דין התביעה להידחות.
2. אין בידי לקבל טענתה זו של המועצה המופנית כנגד חוות דעת המומחה. בפסק הדין החלקי נקבע כדלקמן:

"תביעתה של אקווה כנגד המועצה המקומית תל מונד לתשלום התמורה המגיעה לה על פי ההסכם ועבור ביצוע עבודות השידרוג – מתקבלת בחלקה הגדול. מאידך, התביעה שכנגד שהגישה המועצה כנגד אקווה לענין בטלותו של ההסכם מתקבלת באופן מוגבלת בלבד" (פסקה 70 רישא; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

יוצא מכך, שתביעתה של אקווה התקבלה בהתייחס למרבית רכיביה, כמפורט בפסק הדין החלקי, ולא ניתן כעת לשוב ולטעון כי יש לדחותה, טענה אשר מקומה במסגרת ערעור על פסק הדין, ולא במסגרת השגות על חוות דעתו של המומחה. אני קובע אפוא כי חוות הדעת של המומחה איננה יוצרת "מקצה שיפורים" אלא בסך הכל מחשבת את הסכום המגיע לאקווה, בהתאם לפרמטרים שקבע בית המשפט בפסק הדין החלקי ובהחלטתו מיום 20.3.13 (שניתנה בהסכמת הצדדים), ועל פי הראיות המצויות בתיק בית המשפט.

בנוגע לאי ההתאמות שמצא המומחה בין החשבוניות שהעבירה אקווה למועצה לבין תנאי ההסכם – המומחה הבהיר כי אי ההתאמות נמצאו בחשבוניות האחזקה, בעוד שחשבוניות הציוד, אשר בהסתמך עליהן (יחד עם הקבוע בהסכם) ניתן לחשב את סכום האחזקה (במכפלה של 18% מערך הציוד), נמצאו על ידו מדויקות (ע' 197, ש' 4-5, 10 ו- 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 20.1.13). לפיכך, דין טענה זו של המועצה כנגד חוות דעתו של המומחה – להידחות.

ג (4) טענתה של המועצה כנגד חלק מהקביעות בחוות דעתו של המומחה

1. לטענת המועצה, חלק מקביעות המומחה בחוות הדעת אינן ברורות, אינן מוחלטות או נקבעו בשיטה פסולה של אלימינציה. אתייחס להלן לקביעותיו של המומחה כנגדן מלינה המועצה לגופן:
2. ה"ספק" אליו התייחס המומחה בעדותו הועלה בהקשר לדברים אלה:

"אני מבקש בכל זאת להסב תשומת לב ביהמ"ש לסעיף 12 לחוות דעתי, אני אומר משהו כדי להראות שגם לי יש אולי ספק, בעמ' 5, סעיף 12 לחוות דעתי אני אציין שסכום של 4,113 היו עבור תיקון תקלות. ויתכן וחשבונית זאת בוטלה, אין לי פה את כל הניירת לבדוק, ואני מספיק הגון כדי לתת מידע זה לביהמ"ש, ואז אולי היה מקום להקטינה בחוות הדעת שלי" (ע' 200, ש' 10-13).

" ... אני מוצא לנכון להדגיש כי ההערה המפורטת בסעיף 12 לחוות דעתי מבחינתי דורשת הבהרה נוספת מטעמי לגבי הסכום של 2,279 ₪ מתוך הסך של 4,113 ₪ שיבהיר האם מדובר בעבודות מחוץ למכרז אם לאו" (ע' 200, ש' 23-25; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

יוצא מכך, שהספק אותו הביע המומחה התייחס לסכום קטן של 2,279 ₪ שלגביו ציין המומחה, בהגינותו, כי עליו לבצע בדיקה נוספת במסמכים, אשר בעת מתן העדות לא נמצאו לפניו. ברי כי אין בספק קטן שהביע המומחה בנוגע לסכום קטן ושולי ביחס לסכום החוב בכללותו [העומד על פי חוות דעת המומחה על סך של 7,894,964 ₪ (המשוערך ליום 12.4.11 והכולל תוספת מע"מ, כמפורט בפרק ד', סיכום, עמ' 24 בחוות הדעת)] – כדי להטיל דופי בחוות הדעת בכללותה. ההפך הוא הנכון – יש בכך כדי ללמד על הגינותו של המומחה ועל העובדה שלא נמנע מלבדוק עצמו שוב ושוב במקרה הצורך.

1. בסעיף 1 בחשבונית הזיכוי מיום 31.8.07 (נספח 7 בחוות הדעת, להלן: "החשבונית") נקבע כי היא ניתנה בגין "אחזקת השקעות שיקום" ובסעיף 2 בחשבונית זו נקבע כי היא ניתנה בגין "אחזקת ציוד שיקום קיים". המומחה קבע בחוות דעתו כי ברור שהסכום הכלול בסעיף 1 בחשבונית הינו בגין אחזקת שיקום חדש, באופן הבא:

"בהינתן כי מרכיבי החיובים בגין אחזקת שיקום כוללים שני סוגים בלבד, קרי, אחזקת שיקום קיים ואחזקת שיקום חדש, הרי שמאחר ואחזקת שיקום קיים נכללה כבר בסעיף 2, ברור שהסכום הכלול בסעיף 1 בחשבונית הזיכוי הנ"ל הינו בגין 'אחזקת שיקום חדש'" (סעיף 47.2 בחוות הדעת).

לטענת המועצה, קביעה זו נעשתה בשיטת אלימינציה, ועל אף שלא ניתן לשלול את הטענה כי הזיכוי בסעיף 1 בחשבונית הנ"ל כולל בחובו גם רכיב של אחזקת "ראשים חדשים".

אין אני מקבל טענה זו של המועצה:

ראשית, טענה זו מועלית לראשונה על ידי המועצה, ומר אוחנה כלל לא נחקר עליהן, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה;

שנית, ניסיונה של המועצה לפרש את סעיף 1 בחשבונית הזיכוי כמתייחס לאחזקת "ראשים חדשים" אינו עולה בקנה אחד עם לשונו של סעיף זה, המתייחס ל- "אחזקת השקעות שיקום". מאידך פרשנותו של המומחה לסעיף זה נראית כמחויבת המציאות;

שלישית, המומחה הסביר בחוות דעתו כי קיים טעם נוסף לפרשנותו הנזכרת לעיל לסעיף 1 בחשבונית הזיכוי:

"זאת ועוד, כעולה מהסכמת הצדדים מיום 20.3.2012 נראה כי הצדדים הסכימו כי הזיכוי בסך 20,561 ₪ לחודש הנ"ל, הינו אכן בגין אחזקת שיקום חדש. הסכמה זו באה לידי ביטוי בהסכמת הצדדים שהמועצה תשלם לאקווה בגין אחזקת שיקום חדש עבור 13 החיובים שבין ינואר 2006 עד ינואר 2007, קרי – הצדדים הסכימו שלא להכיר בחיוב בסך של 20,561 ₪, החל מהחודש בו הוצא למועצה הזיכוי לעניין זה כנ"ל" (סעיף 47.3 בחוות הדעת).

מטעמים אלה אני קובע כי יש לדחות את פרשנותה של המועצה בעניין זה וכי פרשנותו של המומחה לסעיף 1 בחשבונית הזיכוי היא הנכונה.

ג (5) טענתה של המועצה בעניין השיערוך

1. בסעיף 4(ב) בהחלטה מיום 20.3.12 נקבע כי חיובים 8 עד 41 ישוערכו ממועד הגשת החשבון למועצה ובתוספת 40 יום על פי ההסכם ועד ליום 12.4.11 (מועד מתן פסק הדין החלקי).

לטענת המועצה, המומחה ביצע את השערוך מיום הפקת החשבוניות על ידי אקווה ולא מיום הגשתן למועצה (ע' 208, ש' 8-12), על אף שקיימות חשבוניות לא מעטות אשר, לגרסת המועצה, נמסרו לה זמן רב לאחר הפקתן.

1. אין אני מקבל טענה זו של המועצה.

ראשית, טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה מאחר שלא הועלתה כלל על ידי המועצה במהלך בירור התובענה;

שנית, עסקינן בחשבוניות שהופקו ונמסרו למועצה, אך היא מצדה בחרה להתעלם מהן ומשכך אין הן נושאות תאריך פרט למועד הפקתן. ברי כי אין לאפשר למועצה ליהנות ממחדלה זה ולטעון כי משום שהיא עצמה בחרה להתעלם מהחשבוניות – אין אקווה זכאית לשערוך הסכומים הנקובים בהן. בנוגע ל- 4 החשבוניות אשר אליהן הפנתה המועצה – אלו הן החשבוניות היחידות שלגביהן קיים אומנם פער (של שבועיים בלבד), וגם זאת ביחס לחותמת "נתקבל" שאין לדעת מתי הוחתמה. לאור כל האמור – דין טענה זו להידחות.

שלישית, המועצה תומכת יתדותיה ב- 4 חשבוניות (מס' T19124, T19117, T19123, T19121) אשר לגביהן קיים הפרש של כשבועיים מיום הוצאתן ועד ליום קבלת חותמת של המועצה על פני החשבונית, המעידה על מועד קבלתן. אני סבור כי אין בראיה זו כדי לסייע לטענתה זו של המועצה – הן בשל העובדה שמדובר ב- 4 חשבוניות בלבד מתוך 33 חשבוניות, והן בשל העובדה שהחריגה הנטענת הינה לפרק זמן של שבועיים בלבד, כך שאין עסקינן במסירת החשבוניות למועצה לאחר חלוף זמן רב ממועד הנפקת החשבוניות.

ג (6) טענת המועצה כי המומחה התעלם מאי המצאת חשבוניות מס על ידי אקווה, בניגוד להוראות ההסכם

1. המועצה מציינת כי בסעיף 15 בהסכם נקבע כי התמורה עבור ביצוע השירותים תשולם לאקווה ב- 60 תשלומים, וכי החשבוניות תוגשנה למועצה על ידי אקווה "לאחר השלמת המסירה של הסקר ולאחר התקנת מערכת הבקרה". כן מציינת המועצה כי בסעיף 16ד' בהסכם נקבע כי "המצאת החשבונית הינה תנאי הכרחי לתשלום התמורה וכי במקרה של איחור בהמצאתה ימנו 30 הימים האמורים לתשלום החל מיום המצאתה למנהל".

לטענת המועצה, אקווה כלל לא המציאה את 19 החשבוניות האחרונות (מתוך 60) ולפיכך, לגרסתה, היה על בית המשפט לקבוע כי המועצה כלל לא איחרה בתשלום כלשהו.

1. טענה זו של המועצה הינה בעלת אופי ערעורי והינה חורגת מההסמכה שניתנה על ידי בית המשפט למומחה לעריכת החישובים הנדרשים על פי פסק הדין החלקי. לפיכך – דין טענה זו להידחות. לא למותר לציין כי המועצה נמנעה מלפרוע גם חשבוניות רבות (מתוך ה- 60) אשר כן הומצאו לה על ידי אקווה. במצב דברים זה אכן מיותר היה כי אקווה תמשיך למסור למועצה חשבוניות מס כאשר ברור כי אין בכוונת המועצה לפורען. לאור האמור, דין טענה זו להידחות גם לגופו של עניין.

ג (7) תשלומי ריבית והצמדה, הוצאות משפט ותשלום עבור חו"ד המומחה

1. ריבית והצמדה

לטענת המועצה, אין לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מאחר שלא שילמה את החוב לאקווה בשל חילוקי דעות לגיטימיים אשר שררו בינה לאקווה בנוגע לסכום החוב. בהקשר זה מפנה המועצה לסעיף 16ב' בהסכם שבין הצדדים הקובע כי "תשלום בגין חשבונות ו/או חלקי חשבונות לא מאושרים יעוכב ללא כל חבות עד לבירורים הסופיים ואישורם ע"י המנהל". כן מפנה המועצה לפסק הדין החלקי הקובע כי יש לערוך את חישובי ההצמדה והריבית בהתאם לתנאי ההסכם (סעיף 171).

אין בידיי לקבל טענה זו של המועצה. פסק הדין החלקי, אשר בגדרו התקבלה מרבית תביעתה של אקווה כנגד המועצה, מלמד כי סירובה הגורף של המועצה מלשלם לאקווה בגין העבודות שביצעה עבור המועצה נעשה בחוסר תום לב, ולא בשל מחלוקת לגיטימית או בירור נקודתי שערכה המועצה לגבי חיוב כזה או אחר. לפיכך – אין לראות את המועצה כמי שפעלה על פי הוראת סעיף 16ב' להסכם לשם בירור סופי הנדרש לשם אישור החשבוניות שהוגשו לה ע"י אקווה, ולפיכך אני קובע כי יש לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961, מיום היווצרותו של החוב ועד ליום פירעונו בפועל לידי אקווה.

1. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

לטענת המועצה, נוכח קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין החלקי, ובכללן – בטלות ההסכם בין הצדדים ביחס לעבודות השדרוג, אי החוקיות שדבקה בהסכם זה והפטור מחיוב המועצה בתשלום רווח קבלני לאקווה בגין עבודות השדרוג ובגין שירותי ההפעלה והאחזקה המתייחסות אליהן – יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אין בידיי לקבל גם טענה זו של המועצה:

ראשית, המועצה פעלה בחוסר תום לב קיצוני כאשר נמנעה באופן גורף (ולא בשל מחלוקת נקודתית כזו או אחרת) מלשלם לאקווה את חובה בגין העבודות שביצעה עבורה. לא למותר לציין כי המועצה לא טרחה לשלם לאקווה אפילו את החוב שאינו שנוי במחלוקת, על אף שבמשך 6 שנים היא נהנית מחיסכון ניכר במים הנובע מהעבודות והמערכות שבוצעו והותקנו על ידי אקווה עבור המועצה;

שנית, בפסק הדין החלקי נקבע אומנם כי ההסכם בין הצדדים ביחס לעבודות השדרוג בטל בשל אי החוקיות שדבקה בו, נוכח העובדה שההסכם לא נחתם על ידי ראש המועצה וגזברית המועצה, כנדרש על פי הוראת סעיף 203 בפקודת העיריות. דא עקא, תוצאה זו אין בה כדי לנקות את המועצה מהתנהלותה הכושלת בהתקשרותה החוזית עם אקווה. ההפך הוא הנכון: המועצה פעלה בחוסר תום לב וברשלנות כאשר נציגיה התקשרו עם אקווה בהסכם אשר בדיעבד התברר כי לא נחתם כדין על ידי כל הגורמים הנדרשים. משכך – אין בקביעות אלו של בית המשפט כדי לסייע למועצה בסוגיית הוצאות המשפט;

שלישית, בפסק הדין החלקי נקבע כי המועצה פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב (סעיף 53), ביצעה מחדלים חמורים (סעיף 44) וכי בית המשפט התקשה ליתן אמון בעדיה של המועצה (סעיף 39). גם בכך יש כדי להצדיק הטלת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על המועצה;

רביעית, אין לשכוח כי עסקינן בהליך מורכב וממושך, אשר עלות ניהולו רבה ביותר. נתונים אלו יובאו בחשבון בעת שאכריע בגובה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שייפסקו לטובת אקווה.

1. תשלום בגין אגרת בית משפט

נוכח תוצאות ההליך דנן, שהסתיים בזכייתה של אקווה במרבית הסכום אותו תבעה מהמועצה, ובשים לב להתנהלותה חסרת תום הלב של המועצה (כמפורט בסעיף 39 לעיל), הנני קובע כי המועצה תשלם לאקווה את מלוא אגרת בית משפט אשר שולמה על ידי אקווה בגין הגשת התביעה דנן.

1. תשלום עבור חו"ד המומחה

המועצה פעלה בחוסר תום לב כלפי אקווה (כמפורט בסעיף 39 לעיל). מאידך, חוות הדעת של המומחה נדרשה גם בשל העובדה שכתב התביעה לא פורט כדבעי בעניין רכיבי הסכום הנתבע, והמומחה אף מצא כי קיימות אי התאמות בין החשבוניות שהעבירה אקווה לתנאי ההסכם (סעיף 7 בעמ' 11 בחוות הדעת). לפיכך, אני קובע בזאת כי "תשלום שכר טרחתו של המומחה יחול על הצדדים בחלקים שווים ביניהם", כאמור בהחלטתי מיום 16.6.11.

1. סיכום
2. כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני פוסק בזאת כדלקמן:
3. דין חוות הדעת של המומחה בנוגע לביצוע החישובים שנקבעו בפסק הדין החלקי להתקבל, ולפיכך הנני מחייב בזאת את המועצה לשלם לאקווה סך של 7,894,694 ₪ כפי שחושב על ידי המומחה, רו"ח אריה רפפורט. יצוין כי לסכום זה הגיע המומחה ע"י ביצוע החישוב הבא: סך ערך העבודות שביצעה אקווה למועצה, כולל הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 12.4.11 (7,653,885 ₪), פחות סך התשלומים שהמועצה כבר העבירה לאקווה (906,052.90 ₪ - כמפורט בנספח 12 בחוות הדעת), בתוספת מע"מ בשיעור של 17% (ראו – עמ' 24 בחוות הדעת של המומחה);
4. בנוסף לסכום המפורט בסעיף 42(א) לעיל הנני מחייב את המועצה לשלם לאקווה סך נוסף של 450,354 ₪ (סך של 384,918 ₪, הכולל הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 12.4.11, בתוספת מע"מ), בגין רכיב האחזקה עבור החודשים ינואר עד אפריל 2006 ויולי עד נובמבר 2006;
5. הנני קובע בזאת כי לשני הסכומים המפורטים בסעיף 42(א) ו- 42(ב), המסתכמים בסך כולל של 8,345,048 ₪ (כולל מע"מ), יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961, מיום 12.4.11 ועד ליום התשלום בפועל לאקווה.
6. הנני מחייב את המועצה לשלם לאקווה הוצאות משפט בסכום השווה למלוא אגרת בית משפט אשר שולמה ע"י אקווה בגין הגשת תביעתה זו כנגד המועצה;
7. בנוסף, אני פוסק בזאת כי המועצה תישא בתשלום שכ"ט עוה"ד של אקווה בסכום של 360,000 ₪;
8. ככל שהסכומים שנפסקו בסעיפים 42(ד) ו- 42(ה) לא ישולמו על ידי המועצה לאקווה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין משלים זה – יתווספו לסכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961 אשר יחושבו מיום מתן פסק דין משלים זה ועד ליום התשלום בפועל.
9. יודגש כי מ.ע.מ ישולם ע"י המועצה לאקווה כנגד המצאת חשבונית מס ערוכה כדין ע"י אקווה.

המזכירות תמציא פסק דין משלים זה לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה ובדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.