בפני בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו מכוח סעיף זה.

רקע :

1. ביום 22.02.2008 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבניית בניין סככה מקונסטרוקציית ברזל ופחים מעליהם בשטח של כ- 150 מ"ר, בניית מבנה מבלוקים ובטון מבניה קשיחה ללא גז בשטח של כ- 26 מ"ר (להלך: " העבודות ") במקרקעין הנמצאים בשטחים חקלאיים באיזור עמק יעפורי בנקודת ציון באזור תחנה למילוי גז לפי ת.ב.ע חקלאי (להלן: "המקרקעין").

2. ביום 22.02.2008 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חויב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 6 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו, עד ליום 22.08.2008, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.

3. בתאריך 21/11/12 הגיש המבקש בקשה לפי סעיף 207 והתקנות לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בדיון שהתקיים ביום 6/12/12 הוסכם כי הבקשה תימחק וכי התביעה התחייבה כי "המבקש מצדו תוך אותו מועד, יפעל בנחרצות על מנת לקבל היתר ואם יציג פעולות המראות אופק לקבלת היתר, הדבר יובא בחשבון במסגרת שיקולי המשיבה."

3. ביום 6.10.2015 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה. ביום 26.10.2015 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה.

טיעוני הצדדים :

טיעוני המבקש :

4. לטענת המבקש לא ניתן לקבל היתר בניה לפי החלטת הוועדה באיזור זה כי שונה היעוד באיזור זה מחקלאי לאיזור מסחר , תעסוקה ותיירות . המבקש מצהיר כי ממשיך בתהליך להוצאת היתר בניה כנדרש לאחר שתכנית המתאר החדשה תקבל אישור והדבר ידוע לוועדה ולמועצה המקומית מג'דל שמס.

טיעוני המשיבה :

5. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופה.

הבקשה הוגשה בחלוף שבע וחצי שנים מיום גזר הדין ושלוש שנים לאחר הדיון בבקשה קודמת. עד עצם היום אין התקדמות תכנונית ממשית בתיק ולא ניתן לומר כי היתר הבניה בהישג יד.

6. עוד טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף שנקבעו בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 (להלן: "התקנות"), ועל פי סעיף 6 לתקנות בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים כמפורט בתקנות, כמפורט להלן:

(א). הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות.

(ב ). הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).

(ג). לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המטפל בהליכי הכשרת המבנה מטעם המבקש (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

(ד ). הבקשה הוגשה ללא פירוט כלשהו של נתוני הליך הרישוי שעליו נמסכת בקשתו של המבקש.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי הנאשם לא צירף תצהיר בעל מקצוע שיפרט באיזו תוכנית מדובר, מה עתיד להיות יעוד הקרקע לפיה, מה ההוראות המפורטות העתידות לחול על המקרקעין, האם המבנים נשוא כתב האישום תואמים להוראות אלו ולכן לא ניתן לאמוד סיכויי ההכשרה. כמו כן מדובר בבנייה קלה שבנקל ניתן יהיה להקימה מחדש אם וכאשר תאושר ועל כן אין מקום להותירה על כנה.

דיון והכרעה:

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

8. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

9. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

10. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומם של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

11. בתגובת המשיבה, היא העלתה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות.

12. בבקשת המבקש, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. למעלה מכך, לא שוכנעתי מדוע המבקש לא הגיש בקשתו בתמיכת תצהיר בעל מקצוע ביחס לטענתו כי בימים אלו מאושרת תוכנית מתאר התואמת לאופי המבנים נשוא כתב האישום וכי המבנים נשוא כתב האישום תואמים לתוכנית המתאר שאושרה או עתידה לקבל אישור בטווח זמן הנראה לעין. כמו כן, המבקש לא הגיש העתק הבקשה להיתר הבניה מעודכן נכון למועד הגשת בקשה זו, או לכל הפחות היה ראוי שהיה מצרף המבקש לבקשתו זו מכתב/אסמכתא/שאילתא מעודכנת ביחס למצב הגשת הבקשה והרלוונטיות שלה ביחס למצב התכנוני משפטי כיום. בנוסף, לא העלה המבקש בבקשתו כל נימוק מדוע לא צורפה לבקשה תגובתה של המשיבה .

מעבר לפן הפרוצדורלי באי צירוף תצהיר המהנדס ו/או כל אסמכתא אחרת ביחס לשינויים התכנוניים המתרחשים הנוגע למקרקעין נשוא כתב האישום, המדובר בדרישה מהותית בהחלטה האם להיעתר לבקשה או לאו.

הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). כתב האישום הוגש כנגד המבקש בשנת 2007. בתיק זה ניתן גזר דין בשנת 2008 לאחר שנשמעו טענות הצדדים. ביצועו של צו ההריסה נדחה ב – 6 חודשים מיום מתן גזר הדין . גם בשנת 2012 טען המבקש כי צפוי הוא לקבל היתר בניה. עם זאת, בחר המבקש להשתהות ולהגיש בקשתו השנייה במספר שנים רבות לאחר שנכנס צו ההריסה לתוקף וזאת בלא כל הסבר סביר ועד מתן החלטה זו לא הוצגה בפני בית משפט נכבד זה כל תשתית ראייתית ביחס לשינויים התכנוניים ההולכים וקרבים כביכול בהתייחס למקרקעין נשוא כתב האישום והתאמת המבנים נשוא כתב האישום לשינויים התכנוניים כביכול כנטען על ידי המבקש. יתרה מכך, המבקש לא קיבל היתר בניה , לא הציג כל התפתחות בהליך הרישוי כטענתו ובפועל לא פעל על פי מצוות בית המשפט ולא הרס המבנים נשוא כתב האישום.

כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שהשופט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). אך יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי קבלת ההיתר איננה בהישג ידו של המבקש. המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה כי יעוד הקרקע עומד להשתנות בטווח הזמן הקרוב וכי שינוי זה כביכול עשוי להוביל לקבלת היתר בטווח הזמן הנראה לעין.

לקחתי בחשבון את ההשלכות של מתן תוקף לצו ההריסה שניתן למבקש כבר ביום 22.02.2008, וכי הצורך בשמירת החוק גובר במקרה זה ונסיבותיו על נסיבותיו האישיות של המבקש (ראה בעניין זה ע"פ 6720/06). עוד אציין כי מדובר בבנייה קלה ברובה וכי הנזק העיקרי שיגרם למבקש בפירוק הבניה אינו רב והינו הפיך במידה ויקבל היתר הבניה במועד עתידי כלשהו.

לאור כל האמור ומשאין כל אופק נראה לעין למועד קבלת היתר בניה, אני דוחה את הבקשה.

אעיר, כי ככל שהמבקש יגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה בהתאם לתקנות ולהוראות הברורות בדין ויצרף אסמכתאות לחיזוק טענותיו, אשקול החלטתי זו מחדש, ככל שאדרש לכך.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.