לאחר שעיינתי בבקשה, בטיעוני הצדדים בפניי ובחנתי שוב החלטתי מיום 04/09/12 סבורני, כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לסעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לנשיא בית המשפט השלום הסמכות להעביר עניין מסוים או סוג מסוים של הליכים אזרחיים והליכים בעבירות תעבורה, שטרם החל הדיון בהם, לבית משפט שלום אחר באזור שיפוטו.

במקרה דנא, עיקר טענת המבקשים נשענת על כך שלבית משפט השלום בקריית שמונה מירב הזיקות לדון בתובענה. בעניין זה לא אחת נקבע, כי אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית בין היתר בהתחשב בכך שהמרחקים בין הערים בארץ וכפועל יוצא מכך בין מחוזות השיפוט השונים, אינם גדולים.

כב' השופט ריבלין עמד על כך ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ו-27 אח', פ"ד נז(4), 473 , 477-478 (2003) בקובעו כי :

"מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן בו אנו חיים, יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסויים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך, נדמה לעיתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית. כזו היא דעתו של הד"ר ש' לוין, הרואה בטיעונים בדבר הסמכות המקומית את "אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשווא זמן שיפוטי יקר" (ש' לוין מהות הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 96) (ההדגשה אינה במקור – ג'.א.).

(ראה לעניין זה גם רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט (2), 731 ,עמ' 734-735); רע"א 11556/05 קמור נ' חימו (טרם פורסם, 27.2.06); ולאחרונה רע"א 530/12 יעקובוביץ' נ' זיאס (טרם פורסם, 28.3.12).

לא זו בלבד עיון בתיק מגלה, כי כב' השופט גולדקורן כבר נחשף לתיק וניתנו על ידו החלטות מהותיות וסבורני, בנוסף לאמור לעיל, כי העברת התיק, בשלב זה, יש בה כדי לעכב את בירור התובענה. לא למיותר לציין, כי המדובר בתיק משנת 2007 ויש חשיבות רבה לזירוז הטיפול בו.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

לפנים משורת הדין לא אטיל הוצאות בנסיבות העניין.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.