מבוא

עניינן של תביעות אלו, שהדיון בהן אוחד, הינו התחשבנות כספית בין מי שניהלו פעילות עסקית משותפת בתחום התיירות - ארגון חופשות סקי בחו"ל (להלן "הפעילות המשותפת").

ענף תיירות הסקי הינו ענף עונתי, שתחילתו וסיומו בחודשים מאי-יוני מדי שנה. הפעילות המשותפת של הצדדים, כפי שיפורט להלן, החלה כבר בעונת 2005, אך המחלוקת ביניהם נוגעת לשתי עונות פעילות בלבד - עונת 2006 (שתחילתה במאי 2005 וסיומה במאי 2006) ועונת 2007 (שתחילתה במאי 2006 וסיומה במאי 2007), שבסמוך לסיומה תם הקשר העסקי בין הצדדים.

למען הנוחות, יכונו הצדדים להלן כדלקמן: יעקב גונן - "גונן"; טריפ אלון בע"מ - "טריפ אלון"; טיולי אלון טבריה בע"מ - "טיולי אלון" ומיכאל ויצמן - "ויצמן".

טענות גונן בתביעתו - ת"א 2839-10-07

גונן הינו איש עסקים ובעל ידע וניסיון בתחום התיירות ובין השאר בארגון ושיווק חופשות סקי לישראלים בחו"ל.

ויצמן הינו הבעלים והמנהל של טריפ אלון ושל טיולי אלון.

השותפות העסקית העומדת ביסוד התביעות דנן, התקיימה בין גונן לבין וייצמן, וזאת החל מחודש יולי 2004, היינו בעונת 2005. גונן טוען בתצהירו כי בעונה זו (2005) סוכם כי תיקי הפעילות המשותפת יתנהלו במסגרת טיולי אלון וכי חלקו ברווחים יעמוד על 50%. כאמור, ביחס לעונת 2005 אין בפי גונן כל טענה נגד הנתבעים.

בחודש יוני 2005 (היינו - תחילת עונת 2006) הציע ויצמן לגונן להמשיך את הפעילות המשותפת במסגרת פעילות טריפ אלון - חברה שבאותה עת הייתה "רדומה". הוסכם בין הצדדים כי הפעילות המשותפת תיעשה מעתה במסגרת טריפ אלון, אותה ינהל גונן.

הסכמות הצדדים ביחס לעונת 2006 לא עוגנו בהסכם בכתב. לטענת גונן, בעונה זו חלקו ברווחים אמור היה להיות 50% מסך ההכנסות, בניכוי ההוצאות הקשורות לפעילות המשותפת.

ביחס לעונת 2007 כבר נחתם הסכם בכתב (נספח א' לכתב התביעה, להלן "ההסכם"). לטענת גונן, ההסכם נכרת בינו לבין "הנתבעים או מי מהם", כאשר החתימה עליו הינה חתימת וייצמן ושמה של טריפ אלון בו איננו מדויק (כונתה בהסכם "טיולי אלון בע"מ" ובחתימה עליו "טיולי אלון טריפ בע"מ").

על פי ההסכם, הוקטן חלקו של גונן ברווחים ל- 40% מסך ההכנסות, בניכוי הוצאות מסוימות. שינוי זה, לטענת גונן, נבע מכך שהוסכם שרק הוצאות ישירות, המאושרות על ידי שני הצדדים, יותרו בניכוי בטרם יקבל את חלקו ברווחים. כמו כן נקבע בהסכם כי ישולמו לגונן, מדי חודש, סך של 5,000 ₪ עבור "הניהול השוטף התכנון והביצוע" וכן סך של 3,000 ₪ בגין החזר הוצאות.

מיד לאחר חתימת ההסכם, הייתה אמורה להיערך בין הצדדים התחשבנות ביחס לעונת 2006, אך ויצמן דחה את ביצועה בתירוצים שונים וההתחשבנות לא בוצעה עד היום. דרישותיו של גונן בעניין לא נענו בחיוב.

גונן מעריך בתביעתו כי עבור עונות 2006 ו- 2007 הוא זכאי לכספים המצטברים לכדי סך של כ- 239,000 ₪, על פי הפירוט שלהלן:

עבור רווחי עונת 2006 - 65,875 ₪ המהווים 50% מתוך הרווחים, שהינם הכנסות תחום הסקי בניכוי הוצאות פעילות מחלקת הסקי.

עבור לקוחות שהביא גונן לנתבעים בעונת 2006 - 39,396 ₪ שהינם מחצית הרווח שצמח מאותם לקוחות (קבוצת אדריכלים בת 35 משתתפים, קבוצת נוסעים לניו זילנד בת 10 נוסעים, 12 נוסעים לנמיביה, 12 לקוחות ממשפחת שטייר ענת ושקלאר ושתי קבוצות לסיורי יין בצרפת).

עבור רווחי עונת 2007 - 116,606 ₪ המהווים 40% מתוך הרווחים, שהינם הכנסות תחום הסקי בניכוי ההוצאות המותרות בניכוי על פי ההסכם.

התשלומים החודשיים הקבועים בהסכם עבור חודשים אפריל ומאי 2007 (16,000₪) וכן 6,123₪ עבור תשלומי אש"ל בגין 3 נסיעות ליווי והכנה לחו"ל.

גונן טוען כי לויצמן אחריות אישית כלפיו, הן מכוח חתימתו על ההסכם והן מכוח יחסי השותפות שהתקיימו בין השניים בכל הנוגע לפעילות טריפ אלון, הנשלטת על ידי ויצמן, ואף אם וייצמן חתם על ההסכם מתוקף היותו דירקטור ובעלים של טריפ אלון, הרי שהוא אחראי בנזיקין כלפי גונן, שכן הוא נהג באופן בלתי סביר ולא היה מוכן לערוך התחשבנות עם גונן ולשלם לו את הכספים המגיעים לו.

על כן מבקש גונן בתביעתו להורות לנתבעים להמציא לו את החשבונות והדו"חות הכספיים הנדרשים לשם חישוב הסכומים המגיעים לו עבור עונות 2006-2007 ולשלם לו את הסכומים המפורטים לעיל, בכפוף לתיקונם לאחר קבלת אותם חשבונות.

טענות טריפ אלון וויצמן בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד (ת"א 2839-10-07)

ויצמן טוען כי דין התביעה נגדו להידחות בהעדר עילה. הוא איננו צד להתקשרות שבין גונן לבין טריפ אלון, שהינה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. חתימתו על ההסכם נעשתה בתוקף תפקידו בטריפ אלון ובהיותו בעל זכות החתימה בה ואין לייחס לו אחריות אישית. גם אחריות נזיקית אין לייחס לויצמן, שהעמיד לרשות גונן את כל הנתונים הנדרשים לעריכת ההתחשבנות לעונת 2006 והראה לו בבירור כי עונה זו היתה גרעונית וחרף זאת דאג לכך שהתשלום הקבוע ישולם מידי חודש לגונן. עונת 2007 טרם הסתיימה במועד הגשת התביעה ולא ניתן להציג מאזן מבוקר לגביה.

חלוקת הרווחים המוסכמת בפעילות המשותפת לא הייתה כפי שטוען גונן, שכן חלקו עמד על 40% גם בעונת 2006 ולא רק בעונת 2007.

בעונת 2006 נחלה טריפ אלון הפסד כבד וגונן מודע לכך, שכן בפגישות שהתקיימו בינו לבין ויצמן הוצגו לו מאזנים ונתונים שלימדו על כך. הנתבעים מצרפים לכתב ההגנה מאזני בוחן שלטענתם מצביעים על כך שטריפ אלון הפסידה 79,000$.

הפעילות המשותפת של גונן וטריפ אלון נמשכה כשנתיים וגונן לא השכיל לסיימה בצורה הוגנת ומכובדת. טריפ אלון השקיעה מאמצים אדירים וכסף רב, בנתה מחלקה מיוחדת לטיולי סקי וייעדה לה תקציב של 300,000ש"ח, תוך הסתמכות על הפעילות המשותפת עם גונן, שהבטיח להשקיע בפיתוח ובקידום מחלקה זו את כל זמנו מרצו ולתרום מניסיונו וכישוריו. לאחר שתי עונות החליט גונן, במפתיע ועל דעת עצמו בלבד, לסיים את הקשר תוך שהוא גורם לטריפ אלון נזק אדיר, כשכל השקעתה בבניית המחלקה ירדה לטמיון. גונן נסע לחו"ל בתחילת חודש אפריל 2007 ועם שובו בסוף אותו חודש הודיע על סיום שיתוף הפעולה עם טריפ אלון. חמור מכך, הוא עבר לעבוד בחברה מתחרה והעביר אליה את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו עם טריפ אלון ואת ציבור לקוחותיה. הוא אף חסם בפני טריפ אלון את הגישה למחשבים וגרם לה לנזק כבד. בנוסף לכך, גונן גרם נזק לטריפ אלון בכך שגרם לה לרכוש מקומות מחברת "קשרי תעופה" ולא שיווק אותם וכתוצאה מכך שילמה טריפ אלון סך של 29,000$ לחברת קשרי תעופה.

באשר לסכום תביעתו של גונן, הנתבעים טוענים כי מדובר בהגזמה חסת בסיס, וראיה לכך הינה שגונן עצמו, בפניותיו בכתב אליהם, העריך כי מגיע לו סך של 80,000₪. גונן לא פרט כיצד חישב את הסכום הנתבע ומהו סכום ההכנסות וההוצאות של טריפ אלון בעונות 2006 ו- 2007. גונן כלל לא זכאי לכספים הואיל וטריפ אלון נחלה הפסדים בעונות אלו ולא הרוויחה מאומה.

יתר על כן, בהעדר רווחים, על גונן להשיב לטריפ אלון את התשלומים החודשיים הקבועים בסך של 5,000 ₪ שקיבל כסדרם בעונות 2006-2007. גונן איננו זכאי לתשלום הקבוע עבור חודשים אפריל ומאי 2007, שכן הוא לא עבד בחודשים אלה.

באשר לתביעתו של גונן לקבלת כספים עבור קבוצות שנסעו דרך טיולי אלון (להבדיל מטריפ אלון) - הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי מדובר בחברה בעלת אישיות נפרדת שאיננה נתבעת על ידי גונן בתביעתו, כאשר הנתבעים אינם קשורים לנסיעות אלה. יחד עם זאת ובמהלך ניהול המשפט, ובפרט בדיון שהתקיים ביום 15.4.2008, הכירו הנתבעים בעצם זכותו של גונן לקבל את חלקו באותן נסיעות וזאת בהתאם לבדיקתו של רואה החשבון מטעם בית המשפט.

הנתבעים טוענים כי גונן איננו זכאי לתשלום עבור ליווי והכנה בחו"ל, שכן התמורה שהוסכמה בהסכם כוללת מרכיב זה.

בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה טריפ אלון תביעה שכנגד נגד גונן, בה היא תובעת פיצוי בסך כולל של 267,500 ₪ בגין הנזקים שגונן גרם לה כמפורט לעיל, משמע - הזמנת חבילות תעופה שלא נמכרו, החזרת התשלום החודשי הקבוע שקיבל, על פי הנטען, על חשבון חלקו ברווחים ופיצוי עבור נזק למחשוב ובשל מעברו של גונן לחברה מתחרה.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טוען גונן כי ויצמן הוא שהודיע לו, בשבוע האחרון של חודש אפריל 2007, כי אין בכוונתו להמשיך בשיתוף הפעולה באותה מתכונת כבעבר ולכן גונן הודיע לו, על פי זכותו שנקבעה בסעיף 8.3 להסכם, כי שיתוף הפעולה ביניהם יסתיים ביום 30.5.2007.

גונן מכחיש את הטענה בדבר נזקים שגרם לטריפ אלון. לטענתו, טריפ אלון היא שממשיכה לפנות ללקוחותיו תוך שימוש במוניטין שלו.

באשר להזמנת מקומות מחברת קשרי תעופה – גונן טוען כי ויצמן עצמו, כלקח מהעונה הקודמת בה חסרו מקומות, הורה להתחייב כלפי קשרי תעופה על מספר קבוע של מקומות לעונת 2007 וזאת על אף שגונן התריע בבפניו על הסיכון שבכך.

גונן מכחיש את הטענה כי הפעילות המשותפת נחלה הפסדים וטוען כי זו הייתה רווחית וכי הוא זכאי לכספי בגין חלקו ברווחים. ויצמן, אשר שולט הן בטריפ אלון והן בטיולי אלון, השית על טריפ אלון הוצאות שאינן קשורות לעונות 2006 ו- 2007 ולפעילות המשותפת וכן הוא העמיס הוצאות שכלל לא הותרו בניכוי ולא נבעו מהפעילות המשותפת.

עוד טוען גונן כי התשלום החודשי שקיבל לא היה על חשבון הרווחים, אלא תשלום קבוע ומוסכם ללא קשר לרווחים, ועל כן אין עליו להשיבו.

גונן מאשר כי הוא ממשיך לעבוד בתחום מומחיותו מזה שנים ונותן משירותיו לחברת קשרי תעופה שהינה בעלת מוניטין וניסיון רב בתחום התיירות בכלל וענף הסקי בפרט.

תביעת טיולי אלון וטריפ אלון נגד גונן (תא"מ 4748-11-07)

המדובר בתביעה לתשלום סך של 14,099 ₪ עבור כרטיסי טיסה ושכירת רכב שעל פי הנטען רכשו גונן ואשתו מטיולי אלון ומטריפ אלון, עבור לקוחותיו של גונן וזאת בשנים 2005-2007.

גונן טוען בכתב ההגנה כי נסיעות אלו נערכו במסגרת עבודתו עם טריפ אלון ונועדו לבדיקת האתרים והמלונות אותם היה עליהם לשווק במשותף. אף לא אחת מן הנסיעות נוגעת ללקוחותיו של גונן אלא אך ורק לפעילותו המשותפת עם טריפ אלון. באשר לאחת הנסיעות המצוינת בכתב התביעה (נסיעה לאוסטריה, חשבוניות מספר 4653 ו- 7028), מדובר בנסיעת הכנה לעונת הסקי 2008 שנערכה במרץ 2007. סוכם בין גונן לבין וייצמן כי הואיל ומדובר בנסיעת עבודה, ישלם גונן רק את עלות כרטיס הטיסה של אשתו, אשר תקוזז מהכספים המגיעים לגונן מטריפ אלון ומויצמן. מדובר בסך של 438.90 דולר בלבד, אשר לא קוזז הואיל וטרם נערכה התחשבנות בין הצדדים. גונן טוען כי הדרישה שישלם את הסכומים הנתבעים עלתה רק לאחר שדרש לערוך התחשבנות בין הצדדים.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

בדיון שהתקיים ביום 15.4.2008 בפני כב' הש' תמר נסים שי, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימנה רואה חשבון כמומחה מטעמו, אשר יבדוק את חשבונותיה של טריפ אלון ויחווה דעתו "בדבר הכספים שהיו צריכים להתחלק בהתאם להסכמה בין הצדדים תוך הפרדה בין שנת 2006 לבין שנת 2007". עוד הוסכם כי החישוב יתבצע כיחידה עצמאית מטיולי אלון וכי המומחה יפרט את ההכנסות של טריפ אלון ואת ההוצאות שניכתה בשנת 2006. לגבי שנת 2007 הוסכם כי החישוב יבוצע על פי ההסכם. באשר לסכומים שגונן תובע בסעיף 10.2 לתביעתו (חלקו ברווחים עבור לקוחות שהביא לטיולי אלון ונסעו דרכה לחו"ל) הוסכם כי המומחה יבצע חישוב של נסיעות אלה.

המומחה שמונה על ידי בית המשפט הוא רו"ח אמיר מאיר. בחוות דעתו מיום 26.5.2009 הוא מציין, כי המסמכים שעמדו לרשותו הם הדו"חות הכספיים המבוקרים ע"י רו"ח טריפ אלון לשנים 2006-2007, גיבוי הנהלת חשבונות לשנים אלה, בדיקת התפתחות "דוקטים" כפי שנערכה על ידי רו"ח טריפ אלון וכתבי טענות הצדדים. על סמך בדיקת מסמכים אלה ופגישותיו עם רו"ח טריפ אלון, קובע, המומחה בחוות דעתו, בתמצית, כי יתרת הרווח לחלוקה לצורך חישוב חלקו של גונן הינה כדלקמן:

בשנת 2006 - הפסד של 16,314ש"ח

בשנת 2007 – רווח של 31,418 ₪

רווח מלקוחות שנסעו דרך טיולי אלון (קבוצות "ניו זילנד", "אדריכלים" ו"יין") בניכוי 45% תקורות - 8,195 ₪

סה"כ יתרת רווח לחלוקה – 23,299 ₪, ממנה זכאי גונן ל- 40%, משמע – ל- 9,320 ₪.

המומחה מפרט בחוות דעתו, בין היתר, מהן ההוצאות שנוכו לצורך החישוב ומהן פעולות ההתאמה המיוחדות שעשה לצורך החישוב:

כך, הפחית המומחה מן ההכנסות המחושבות לצורך חלוקה בין הצדדים, בעונת 2006, הכנסה מיוחדת בסך של 555,000 ₪, הואיל וזו התקבלה כפיצוי בתביעה משפטית שהוגשה נגד חברת "דיזנהאוס" וזאת בגין פעילות של טריפ אלון שקדמה לפעילות המשותפת עם גונן ולכן הוא איננו זכאי לחלק ממנה. כמו כן, הפחית המומחה מן ההוצאות את הוצאות המימון הנובעות מהלוואה שניטלה קודם לפעילות המשותפת עם גונן וזאת לכיסוי גרעון מפעולות עבר של טריפ אלון, ועל כן גונן לא אמור לשאת בה.

מנגד, המומחה התיר בניכוי את הוצאות המימון הנובעות מהפרשי שער.

המומחה הבהיר עוד כי יש להוסיף להכנסה בעונת 2007 סך של 161,451₪ שכן מדובר בהתחייבות לספקים - "קשרי תעופה" - אשר בסופו של דבר הסכימה שחוב זה לא ישולם לה.

בנוסף, הוסיף המומחה להכנסות סך של 102,568 ₪ בגין "הכנסות לקבל" בגין דוקטים שיסגרו רק בשנת 2008, כאשר מדובר בסכום שרובו נובע מהפעילות בשנת 2007 ועל כן יש לצרפו להכנסות באותה שנה.

ויצמן וטריפ אלון מבקשים לקבל את חוות דעת המומחה בכל הנוגע להתחשבנות שבין הצדדים. גונן, מנגד, חולק על החישוב ששערך המומחה במספר מרכיבים וטענותיו בעניין זה תפורטנה להלן.

דיון והכרעה

הסכמות הצדדים לגבי חלוקת הרווחים בעונת 2006

כאמור, גונן טוען כי בעונת 2006 הוסכם על הצדדים כי חלקו ברווחי השותפות יעמוד על 50% וכי רק בעונת 2007 הופחת חלקו ל- 40% ומנגד - הוגבלו ההוצאות המותרות בניכוי לצורך חישוב חלקו.

ויצמן וטריפ אלון טוענים, מנגד, כי ההסכם שנחתם בשנת 2007 מעגן את אותם תנאים והסכמות שחלו בין הצדדים בעונת 2006, משמע - גם בעונת 2006 זכאי גונן ל- 40% מן הרווחים.

במחלוקת זו, סבורני כי גונן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו וכי יש להעדיף את עמדת ויצמן וטריפ אלון.

ראשית, גונן לא הביא כל ראיה שהיא לכך שהסכמת הצדדים הייתה כי הוא יהיה זכאי ל- 50%. כך למשל, נמנע גונן מלזמן כעד את רואה החשבון של טריפ אלון, מוניר אסעד, שבמשרדו, לטענת גונן התקיימה פגישה לקראת סוף עונת 2005 בה התחילו הצדדים לדון במיסוד שיתוף הפעולה לקראת עונת 2006 והחליטו כי הפעילות תבוצע במסגרת טריפ אלון.

שנית, גונן הודה בעדותו בבית המשפט, ברחל בתך הקטנה, כי ההסכם שנחתם ביחס לעונת 2007 הוא אותו הסכם ממש שהיה קיים בין הצדדים ביחס לעונת 2006. כך, בעמ' 30 שורות 17-18 לפרוטוקול הוא מעיד:

"... מה גם שההסכם שנכתב הוא העתק של ההסכם בעל פה משנה קודמת".

ובשורות 22-24 באותו עמוד:

" ...אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שההסכם שנכתב בשנה אחרי זה היה העלאה על הכתב של אותם הסיכומים שאכן היו, אז אני עונה לך על התשובה"

ובעמ' 34 שורות 21-22 לפרוטוקול:

" מאחר ולגבי אותה עונה לא היה לנו הסכם כתוב, וההסכם הכתוב של השנה השנייה היה מראה של ההסכם שהיה בינינו קודם..."

יתרה מכך, בטענותיו של גונן בעניין זה קיימת סתירה פנימית, שכן מחד הוא טוען כי בעונת 2007 הופחת חלקו ברווחים אל מול הגבלת ההוצאות המותרות בניכוי, ומנגד הוא עומד על כך שגם בעונת 2006 יש להגביל את ההוצאות המותרות בניכוי, בדיוק באותו אופן כמו בעונת 2007. משנשאל גונן להבהיר את הסתירה, לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת בעניין. כך בעמ' 33 שורות 11-16 לפרוטוקול:

"ש: אתה אמרת שהסכמת להוריד מ- 50% ל- 40% על מנת שה- 20% יהיו על חשבון ההוצאות, וזה בשנת 2007

ת: נכון

ש: אז מה היה בשנת 2006. אתה רוצה לומר לי שבשנת 2006 גם תקבל 50% וגם לא תשלם הוצאות, זה ההיגיון שלך?

ת: אני לא חושב שזה קשור להיגיון. אני חושב שזה היה הסיכום וזה היה ההסכם, ועל זה זה הלך".

מהעדויות שנשמעו עלה, כי בבסיס התקשרות הצדדים, כבר מעונת 2006, עמדה ההסכמה כי הפעילות המשותפת שלהם תבוצע מתוך משרדי טיולי אלון, על המבנה, המתקנים והציוד שבהם. הסכמה זו, באופן טבעי, העמיסה על טיולי אלון הוצאות נוספות ומכאן בסיס ההסכמה כי חלקו של גונן ברווחים יעמוד על 40% בלבד.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, יש לקבל את טענת ויצמן וטריפ אלון ולפיה גונן זכאי ל- 40% מרווחי הפעילות המשותפת וזאת ביחס לשתי העונות – 2006 ו- 2007.

ההוצאות המותרות בניכוי לצורך חלוקת הרווחים

מחלוקת מהותית נוספת בין הצדדים, נוגעת בשאלה מהן ההוצאות שעל פי הסכמת הצדדים היה מקום לנכותן מסך ההכנסות של הפעילות המשותפת, בטרם ייגזר חלקו של גונן – אותם 40%.

כאמור, נקבע כממצא עובדתי כי ההסכם בכתב שנחתם ביחס לעונת 2007, עיגן את אותן הסכמות שהיו בין הצדדים ביחס לעונת 2006. בהסכם זה הוגבלו ההוצאות שהותרו בניכוי: בסעיף 5.4.1 להסכם נקבע כי "כל ההוצאות שיוכנסו למאזן הבוחן לצורך ההתחשבנות בין טיולי אלון וקובי גונן יסוכמו מראש ובכתב בתחילת ההתקשרות", ובסעיף 5.4.2 הוסכם כי "ההוצאות שיוכנסו למאזן לצורך ההתחשבנות בין טיולי אלון ובין קובי גונן יהיו ההוצאות הישירות המופיעות בתקציב המאושר ע"י שני הצדדים. לא יושתו כל הוצאות נוספות על המחלקה לצורך ההתחשבנות".

בתקציב ההוצאות, שאף הוא נערך בכתב, נקבע כי התקציב יעמוד על 300,000 ₪ (לעונה אחת, עונת 2007), כשהוא כולל, באופן כללי, שכר עבודה של גונן ושל עובדים נוספים, הוצאות מערך השיווק, הוצאות החזקת משרד בתל אביב ו"הוצאות טבריה" שנותרו בתקציב בסימן שאלה ולא פורטו. בעניין זה, אגב, יש לדחות את טענת ויצמן, ככל שהוא נסמך מסמך זה, ולפיה הוא השקיע 300,000 ₪ בפעילות המשותפת, שכן אין מדובר בפירוט השקעות שבוצעו בפועל אלא בתקציב שנבנה מראש.

אומד דעתם של הצדדים, כפי שזה עולה מתוך החוזה ומנסיבות העניין, היה כי חלקו של גונן ברווחים יהא קטן מזה של טריפ אלון, בשל כך שלטריפ אלון הוצאות שגונן אינו נושא בהן. כאמור, הבסיס להסכמה זו, כפי שהדבר עלה מחומר הראיות, היה שהפעילות המשותפת נעשתה מתוך משרדיה של טיולי אלון ותוך שימוש בתשתית ובציוד שהעמידו משרדים אלה. על כן ובאופן כללי ניתן לומר, כי ביסוד הסכמת הצדדים עמדה ההבנה כי גונן לא יישא בהוצאות הקשורות באותה תשתית וציוד שהעמידה טיולי אלון לצורך הפעילות המשותפת, אך כן יישא בהוצאות הנובעות באופן ישיר מהפעילות העסקית השוטפת של העסק המשותף.

להלן אבחן את השאלות שנותרו במחלוקת לגבי הוצאות כאלה ואחרות. בעניין זה יש לציין, כי המומחה מטעם בית המשפט אמנם הפעיל את שיקול דעתו וחיווה דעתו אילו הוצאות יש להתיר בניכוי ואילו לא, כאשר בסיס חוות הדעת מושתת יותר על כללי חשבונאות מקובלים בחלוקת הכנסות והוצאות בין שותפים, אולם בענייננו מדובר בסוגיה עובדתית ומשפטית מיוחדת, הנוגעת להסכמה המסוימת של הצדדים במקרה דנן, ועל כן על בית המשפט להכריע בשאלה זו, כאשר המומחה העמיד לרשות בית המשפט את המסקנות החשבונאיות שינבעו בכל אחת מן האפשרויות כפי שיכריע בית המשפט, משמע - אם אותה הוצאה תוכר בניכוי ואם לאו.

פחת

ההוצאה הראשונה שלטענת גונן לא היה מקום להתירה בניכוי, היא ההוצאה בגין פחת. בעונת 2006 הכיר המומחה בניכוי פחת בסך של 27,230₪ ובעונת 2007 בסך של 343₪. בעניין זה, ועל פי הנחת הבסיס להסכם בין הצדדים עליה עמדתי לעיל, משמע - שהפעילות המשותפת נעשית ממשרדי טיולי אלון ותוך שימוש במתקניה ובציודה ועל כן חלקו של גונן ברווחים קטן יותר, סבורני כי יש לקבל את טענת גונן ולא להתיר בניכוי את ההוצאות בגין הפחת. בעניין זה יש לציין עוד, כי בתום הקשר העסקי בין הצדדים גונן גם לא קיבל כל חלק שהוא באותו ציוד שלגביו נקבע פחת, או בשוויו של ציוד זה, שנותר בידי טיולי אלון או טריפ אלון. הציוד או שוויו לא חולק בין השותפים עם סיום הקשר העסקי ביניהם ולציוד זה ערך שגונן לא קיבל דבר עבורו. מעדותו של ויצמן עלה גם, כי הצדדים כלל לא נתנו דעתם לנושא זה במסגרת הסכמותיהם (עמ' 40 שורות 18 לפרוטוקול). על כן, יש להסיר מרשימת ההוצאות שהותרו בניכוי (וכתוצאה מכך להעלות את יתרת הרווח לחלוקה) בסך של 27,230₪ בעונת 2006 ובסך של 343₪ בעונת 2007.

הפרשי שער

גונן חולק על קביעת המומחה אשר התיר בניכוי הוצאות מימון מסוג "הפרשי שער" - 11,549 ₪ בשנת 2006 ו- 57,149 ₪ בשנת 2007. לטענת גונן, לא היה מקום להכיר בהוצאות אלה וכמו כן, מדובר בהוצאות בסכומים שאינם סבירים.

בעניין זה, אינני מקבלת את טענות גונן. המומחה הסביר בעדותו בבית המשפט, כי הוצאות הפרשי השער נובעות מאופי העסקאות בענף התיירות ומהתנועות בשער החליפין של מטבע החוץ, בין המועד בו נפתח ה"דוקט" והלקוח שילם לטריפ אלון, לבין המועד שבו טריפ אלון שילמה לספק השירותים על כל סכום העסקה (עמ' 22 שורות 20-24 לפרוטוקול). המדובר בהוצאות ישירות מובהקות, הנובעות מעסקיה השוטפים של הפעילות המשותפת ועל כן על גונן לשאת בהן.

יתרה מכך, המומחה ציין, בתשובותיו מיום 3.3.2011 לשאלות ההבהרה שהפנה אליו ב"כ גונן ובעדותו בבית המשפט (עמ' 25 שורות 23-25 לפרוטוקול), כי באותו אופן הוא כלל בסכום הכנסותיה של טריפ אלון, כבסיס לחלוקת הרווחים בין הצדדים, את ההכנסות שנבעו מהפרשי שער. על כן, ודאי שאותו דין צריך לחול גם על רכיב ההוצאות.

באשר לסבירות סכום הפרשי השער, בעניין זה גונן לא הציג כל חישוב או נתון אחר וטענותיו בעניין אינן מגובות בכל ראיה שהיא, כאשר חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, באשר לסכום הפרשי השער, לא נסתרה והוא הסביר כי הפרשי השער מחושבים מסך כל העסקאות ולא רק מסכום העמלות וכי ביחס להיקף העסקאות מדובר בסכום סביר (עמ' 22 שורות 20-25 לפרוטוקול).

שונות

גונן טוען כי אין להתיר בניכוי את ההוצאות בגין "שונות" - סך של 1,452 ₪ בשנת 2006, וסך של 6,435 ₪ בשנת 2007. גם בעניין זה אינני מקבלת את טענות גונן. המומחה הסביר, בתשובותיו מיום 3.3.2011 לשאלות ההבהרה, כי בסעיף זה נכללות הוצאות לא מהותיות בייצור ההכנסה כגון אירוח, קפה וקופה קטנה. המדובר בהוצאות ישירות הנובעות מהפעילות השוטפת שעל גונן לשאת בהן.

הוצאות משפטיות

גונן טוען כי לא היה מקום להכיר בהוצאות משפטיות, שכן הוצאות אלה קשורות לתביעת חברת "דיזנהאוס", לגביה קבע המומחה שמדובר בתביעה שאיננה קשורה לפעילות המשותפת אלא לפעילות קודמת של טריפ אלון ועל כן גם הפחית מהכנסות טריפ אלון בשנת 2006 555,000 ₪ שנכנסו כתוצאה מתביעה זו. עוד טוען גונן, כי בתקופת הפעילות המשותפת טריפ אלון מעולם לא העסיקה עורכי דין.

בעניין זה סבורני כי יש לקבל את טענות גונן. הטענה ולפיה הוצאות משפטיות אלה נבעו מתביעת "דיזנהאוס", שסכומה לא נכלל בסעיף ההכנסות, לא נסתרה. גונן וטריפ אלון לא הציגו כל אסמכתא להוצאה משפטית שהייתה כרוכה או שנבעה מעסקיה השוטפים של הפעילות המשותפת במהלך שתי עונות פעילותה. התביעה היחידה לגביה נטען על ידי מיכאל וטריפ אלון שהיא קשורה לפעילות המשותפת, היא תביעה קטנה שפרטיה כלל לא נמסרו ושלא הוצגה כל ראיה לגביה, ומכל מקום - עלה כי מדובר בפיצוי שנפסק שעל טריפ אלון לשלם לתובע באותו עניין, הוצאה שאיננה בגדר "הוצאות משפטיות" (שכ"ט עו"ד, אגרות וכיוצ"ב) ושמטבע הדברים גם אין בתביעות קטנות, ולמצער ניתן להניח כי מדובר בסכום הוצאות זניח, להבדיל מסכום ההוצאות המשפטיות שפורטו בחוות דעת המומחה.

על כן וברכיב זה, יש להסיר מרשימת ההוצאות שהותרו בניכוי (וכתוצאה מכך להעלות את יתרת הרווח לחלוקה), סך של 44,727 ₪ בעונת 2006 וסך של 52,954 ₪ בעונת 2007.

הדרכה יעוץ וניהול

גונן לא טען טענות בעניין זה, לא בתצהירו ולא במסגרת שאלות ההבהרה שהעביר למומחה, והדבר עלה רק בסיכומיו. כך או אחרת, סבורני כי אין לקבל את טענות גונן בעניין זה. הוצאות בגין הדרכה יעוץ וניהול, אשר הוכרו על ידי המומחה בניכוי, הן מטבען הוצאות ישירות ושוטפות של הפעילות המשותפת ועל כן על גונן לשאת בהן. גונן, שעליו נטל ההוכחה, לא פירט כלל באילו הוצאות מדובר ומדוע אין עליו לשאת בהן, הוא לא סתר את חוות דעת המומחה בעניין ומשכך, יש לדחות טענותיו זה.

נשיאה בהפסדי 2006

על פי חוות דעת המומחה, שנת 2006 הסתיימה בהפסד של 16,314 ₪, אותו צירף המומחה לרווחים שנצברו בשנת 2007 וביחד הגיע ליתרה חיובית. לטענת גונן, לא היה מקום להכיר ולחשב את ההפסד של שנת 2006, הואיל ועל פי סעיף 5.6 להסכם, "קובי גונן לא ישא בכל הפסד שהוא".

אין לקבל את טענות גונן בעניין זה, שכן בהתחשב בכך שההסכם משנת 2007 הינו אותו הסכם משנת 2006, הרי שמן הראוי היה שהחישוב יעשה ביחס לכל תקופת הפעילות המשותפת, ורק אם יימצא כי שתי העונות תמו בהפסד, לא יידרש גונן לשלם דבר מכיסו. מכל מקום, פלוגתא זו כבר הפכה לתיאורטית גרידא, שכן על פי החישוב המפורט לעיל, בדבר הוצאות שלא היה מקום להתיר בניכוי, נמצא כי בכל הנוגע להתחשבנות בין הצדדים גם שנת 2006 הסתיימה ברווח ולא בהפסד.

נסיעות וייצמן ומשפחתו לחו"ל ונסיעות גונן ואשתו לחו"ל

נושא זה אמנם הועלה על ידי גונן לראשונה בתצהירו, אולם ויצמן וטריפ אלון לא הכחישו את עצם קיומן של נסיעות אלה, כמו גם את הטענה שהתמורה עליהן לא שולמה. על פי טענת גונן שלא נסתרה, גם לא על ידי המומחה מטעם בית המשפט בתשובותיו לשאלות ההבהרה, יש להוסיף לסעיף ההכנסות של טריפ אלון (ממנו ייגזרו ה- 40% של גונן), את הסכומים שהיו אמורים להיות משולמים עבור נסיעות אלה – סך של 17,482 ₪ בשנת 2006 וסך של 6,737 ₪ בשנת 2007.

מנגד ובאותו אופן, סבורני כי יש מקום לקבל את טענות טריפ אלון וטיולי אלון בתביעתן (תא"מ 4748-11-07) ולחייב את גונן לשלם עבור הנסיעות שרכש עבורו ועבור אשתו או לקוחותיו, נסיעות שגונן לא סתר את הטענה שלא שילם עבורן ולא הוכיח כי בניגוד לנסיעותיו של ויצמן עם בני משפחתו, דובר בנסיעות לצרכי עבודתו בפעילות השוטפת.

על פי טענות טריפ אלון וטיולי אלון, שלא נסתרו, מדובר בסך של 2,400 דולר המגיעים לטיולי אלון וסך של 733 דולר לטריפ אלון. הצדדים לא הביאו ראיות ביחס לשער הדולר הרלוונטי, כאשר על פי חישוב של שער הדולר נכון להיום (3.6 ₪ לדולר) המדובר בחוב בסך של 8,640 ₪ לטיולי אלון ובסך של 2,638 ₪ לטריפ אלון.

תשלום עבור לקוחות שנסעו במסגרת טיולי אלון:

בעקבות שאלות הבהרה שהפנה גונן למומחה מטעם בית המשפט, עלה כי יש להוסיף לחלקו (40%) ברווחים את הסכומים הבאים -

עבור קבוצת האדריכלים סך של 1,010 דולר שהינם, על פי טענת ב"כ גונן בסיכומיו, סך של 3,729 ₪.

עבור קבוצת נמיביה - בעניין זה אין עוד מחלוקת בין הצדדים ועל פי חוות דעתו המשלימה של המומחה מיום 19.11.12, זכאי גונן לחלקו בסך של 1,567 ₪.

בסה"כ לחלקו של גונן ברווחי טריפ אלון יש להוסיף סך של 5,296 ₪.

סיכום ההתחשבנות

על יסוד המפורט לעיל, נמצא כי לסכומים שצוינו בסיכום חוות דעתו של המומחה, יש להוסיף את הנתונים הבאים:

בגין פחת - יש להוסיף ליתרת הרווח לחלוקה סך של 27,230₪ בעונת 2006 וסך של 343₪ בעונת 2007.

בגין הוצאות משפטיות - יש להוסיף ליתרת הרווח לחלוקה סך של 44,727 ₪ בעונת 2006 וסך של 52,954 ₪ בעונת 2007.

בגין נסיעות וייצמן ומשפחתו - יש להוסיף ליתרת הרווח לחלוקה סך של 17,482 ₪ בשנת 2006 וסך של 6,737 ₪ בשנת 2007. (ומנגד, כאמור, על גונן יהא לשלם את נסיעותיו עם משפחתו, בתא"מ 4748-11-07).

בסה"כ יש להוסיף ליתרת הרווח לחלוקה, בגין שתי העונות, סך של 149,473 ₪.

בסיכומו של דבר, בהוספת סך הסכומים כמפורט לעיל (149,473) לסכום הרווח לחלוקה שקבע המומחה (23,299 ₪) , נמצא כי יתרת הרווח הכוללת לחלוקה הינה בסך של 172,772 ₪.

חלקו של גונן (40%) ברווחים אלה, הינו בסך של 69,108 ₪.

לכך יש להוסיף את התוספת המגיעה לגונן בגין נסיעת הלקוחות דרך טיולי אלון (קבוצת האדריכלים ונמיביה) - 5,296 ₪.

בסה"כ זכאי גונן בתביעתו (ת"א 2839-10-07) לסך של 74,405 ש"ח.

באשר לתביעה שכנגד - טריפ אלון לא הוכיחה טענותיה בתביעתה זו. על פי סעיף 8.3 להסכם, עמדה לכל צד הזכות להביא את ההסכם לכלל סיום בהודעה מראש של 45 יום. גונן נהג כך וזכותו הייתה לעשות כן. הטענה כי גונן גרם בעזיבתו לנזקים למחשוב, כמו גם לנזקים משימוש ברשימת לקוחות ומעברו לחברה מתחרה, נטענו בעלמא, ללא כל פירוט וללא כל ביסוס ראייתי.

גם הטענות לגבי רכישות שבוצעו מחברת "קשרי תעופה" ולא נמכרו, דינן להידחות. על פי עדות גונן, שלא נסתרה, ויצמן היה מעורב ברכישות אלה שנעשו על דעתו ואף על פי הנחייתו. וייצמן אישר בעדותו כי הוא נכח בפגישה שקדמה לסגירת אותה עסקה (עמ' 43 שורות 25-30 לפרוטוקול) וכי מדובר בסיכון עסקי אותו נטלו הצדדים במסגרת הפעילות המשותפת (עמ' 44 שורות 7-18 לפרוטוקול). כך או אחרת, על פי חוות דעתו של המומחה, החוב לחברת קשרי תעופה בוטל בהסכמה עמה, כך שממילא לא נגרם כל נזק.

יש לדחות גם את תביעת טריפ אלון להחזר התשלום החודשי שקיבל גונן מדי חודש. על פי ההסכם, מדובר בתשלום חודשי קבוע שאיננו תלוי ברווחי החברה ואיננו משולם כמקדמה על חשבון אותם רווחים. מעדותו של ויצמן עלה, כי דרישה זו באה מצדו רק בדיעבד, משהתברר לו כי בסיכומו של דבר הפעילות המשותפת לא השתלמה לו (עמ' 44 שורות 19-23 לפרוטוקול). בתרגום לשפה משפטית, מדובר בטענה לטעות בכדאיות העסקה, טענה שאיננה מצדיקה פסיקת פיצוי כלשהו.

מנגד, אין לפסוק לגונן את התשלום החודשי עבור החודשים בהם כבר לא עבד במסגרת הפעילות המשותפת - אפריל ומאי 2007. את נסיעתו של גונן לחו"ל בחודש אפריל 2007 אין לראות כנסיעת עבודה במסגרת הפעילות המשותפת, לא רק בשל כך שלא הוכיח טענותיו בעניין זה אלא משום שמיד כששב הודיע על סיום הקשר העסקי.

שאלת אחריותו האישית של ויצמן

אין לקבל את טענת גונן ולפיה ההתקשרות נעשתה בינו לבין ויצמן באופן אישי. גונן איננו חולק על כך שהוסכם על הצדדים כי הפעילות המשותפת תיעשה במסגרת טריפ אלון, שויצמן הוא בעליה ומנהלה. גם אם נכון הדבר שהסכמה זו נבעה מבקשתו של וייצמן בעניין, מתוך שיקוליו שלו, משהסכים לכך גונן הרי שהמשמעות הינה שהצד העומד מולו בהסכם הינו טריפ אלון - חברה בע"מ שהינה בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעליה.

גונן, כאמור, נמנע מלזמן כעד את רואה החשבון של החברה, שלטענתו היה נוכח בפגישה בה הוסכם על אופן ההתקשרות בין הצדדים. יש לזקוף הימנעות זו לחובת גונן, בפרט בהתחשב בכך שהוא הנושא בנטל ההוכחה.

העובדה ששמה ופרטיה המלאים של טריפ אלון לא צוינו בהסכם, אין בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה בדבר הצדדים להסכם. כאמור, גונן איננו חולק על כך שהוסכם בין הצדדים כי הפעילות המשותפת תיעשה במסגרת טריפ אלון, והא ראיה - התביעה מוגשת נגדה והחישובים כולם מבוססים על חשבונותיה הכספיים.

משהסכים גונן כי הפעילות המשותפת תיעשה במסגרת חברה בע"מ - טריפ אלון, והוא אף ניסח את ההסכם כהסכם שבינו לבין חברה בע"מ, עליו לקבל את מלוא ההשלכות הנובעות מכך ובראש ובראשונה את העיקרון ולפיו חברה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעליה, שאיננו מחויב באופן אישי בחובותיה.

גונן לא הוכיח גם את טענתו החלופית, ולפיה יש להרים את מסך ההתאגדות נוכח התנהלותו חסרת תום הלב של ויצמן כלפיו. משמיעת העדויות ומעיון בראיות התרשמתי, כי אין ממש בטענת גונן ולפיה וייצמן נהג כלפיו בחוסר תום לב בכל הנוגע להמצאת מסמכיה החשבונאיים של טריפ אלון ועריכת ההתחשבנות. גונן לא הוכיח טענתו כי פנה לויצמן וסורב בכל הנוגע להצגת הדו"חות הכספיים, הוא לא פנה לרואה החשבון של החברה בבקשה לעיון במסמכים ולביצוע התחשבנות והעובדה שבסופו של דבר נמצא כי מגיעים לו כספים, איננה מצביעה, כשלעצמה, על פגם בהתנהגותו של וייצמן המצדיק הרמת מסך ההתאגדות.

יש לזכור כי ההתחשבנות בין הצדדים הצריכה הן חוות דעת מקצועית של רו"ח והן פרשנות משפטית, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של ההסכם בין הצדדים במקרה דנן, כאשר התביעה הוגשה בשלהי שנת 2007, משמע - בטרם הסתיימה שנת הכספים של אותה עונה.

מאותו טעם, סבורני כי אין מקום לחייב את טריפ אלון ווייצמן בהשבת חלקו של גונן בתשלום שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

ת"א 2839-10-07

התביעה נגד הנתבעת מס' 1 (טריפ אלון בע"מ ח.פ. 513171900) מתקבלת. על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

1. סך של 74,405₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (22.10.2007) ועד למועד התשלום בפועל.

2. החזר אגרות כדלקמן:

סך של 3,451₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.11.207 ועד למועד התשלום בפועל.

סך של 3,946 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23.8.11 ועד למועד התשלום בפועל.

3. שכ"ט עו"ד התובע בסך של 10,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע מס' 2 (מיכאל וייצמן) נדחית, ללא צו להוצאות.

תא"מ 4748-11-07

התביעה מתקבלת כשעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את הסכומים כדלקמן:

1. לתובעת מס' 1 (טיולי אלון טבריה בע"מ ח.פ. 512293945) - סך של 8,640 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

2. לתובעת מס' 2 (טריפ אלון בע"מ ח.פ. 513171900) - סך של 2,638 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

3. לתובעות מס' 1 ו- 2, ביחד ולחוד, החזר אגרה בסך של 312 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21.11.2007 ועד למועד התשלום בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.