מבוא

אלו הן שתי תביעות שהדיון בהן אוחד ושורשן נעוץ בסכסוך שבין התובע לבין גרושתו - הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת").

התובע טוען בתביעותיו, בתמצית, כי הנתבעת וכן לשכת ההוצאה לפועל בנצרת (הנתבעת מס' 2, להלן "לשכת ההוצאה לפועל"), נקטו נגדו בהליכים שלא כדין והסבו לו נזקים. עוד טוען התובע כי הנתבע מס' 3 (להלן "הבנק") העביר שלא כדין ללשכת ההוצאה לפועל, במסגרת הליכי מימוש עיקול בהם נקטה הנתבעת, כספים משלוש קופות גמל שלו.

טענות התובע

ת.א. 854-12-07

בתביעה זו טוען התובע כי ביום 25.4.1999 ניתן פסק דין לטובת הנתבעת בתיק מזונות בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (מ.א. 6990/98), על פיו חויב התובע בתשלום מזונות לשלושת ילדיו הקטינים וכן הוצאות משפט לנתבעת (להלן "פסק הדין").

לטענת התובע, הוא שילם לנתבעת את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין והנתבעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי את מלוא המזונות שנקבעו בפסק הדין עבור התקופה שעד לחודש מרץ 2003 ובמקביל התובע שיפה את המל"ל על כל הסכומים ששולמו לנתבעת.

חרף האמור לעיל, הגישה הנתבעת ביום 1.7.1999 את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ מס' 10-00031-99-3, להלן "תיק המזונות").

התובע טוען כי לשכת ההוצאה לפועל לא טרחה לבקש מהנתבעת להמציא אישור מהמל"ל על גובה המזונות המשולמים לה שם, כאשר על פי נתוני המל"ל לא היה כל חוב מזונות לנתבעת נכון למרץ 2003 ועל כן, היה על לשכת ההוצאה לפועל להימנע מפתיחת תיק המזונות נגד התובע.

פניותיו של התובע ללשכת ההוצאה לפעול בצעקה על העוול שנגרם לו בשל פתיחת תיק המזונות, נתקלו באטימות בלתי מובנת, כאשר מנגד - כל בקשותיה של הנתבעת אושרו על ידי לשכת ההוצאה לפועל "כתורה מסיני", וביניהן - בקשות לעיקול חשבונותיו, חסכונותיו וקופות הגמל שלו ובקשות מאסר.

לטענת התובע, כתוצאה מהתנהגותן הבלתי חוקית של הנתבעת ושל לשכת ההוצאה לפועל, הוא הפסיד את כל חסכונותיו ואת קופות הגמל שלו ובעקבות זאת הגיע ליכולת כספית אפסית והוא נקלע לחובות לבנקים ולגורמים פרטיים. כן נגרמו לו מצוקה נפשית, דיכאון וחוסר אונים, שבעקבותיהם הוא נאלץ להפסיק את עבודתו באופן מוחלט. בנוסף לכך, נשא התובע לשווא בשכרי טרחה לעורכי דין שייצגו אותו בהליכים, בהוצאות ובהפסד ימי עבודה. כתוצאה מכך, נבצר מן התובע לעמוד בתשלומים החודשיים בתיק המזונות מחודש אפריל 2003.

התובע טוען כי הוא ניסה למזער את הנזקים הכספיים והנפשיים שנגרמו לו, על ידי בקשות שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל לקיים דיון בחוקיות פתיחת תיק המזונות נגדו, אך לשכת ההוצאה לפועל, באמצעות העומד בראשה, החליטה על מינוי רואה חשבון שהתובע אינו יכול לעמוד בעלות עבודתו, עבודה שגם לא היה בה צורך.

על כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת ואת לשכת ההוצאה לפועל לשלם לו את מלוא הסכומים שהנתבעת גבתה ממנו בתיק המזונות (סך של 55,000 ₪) וכן לשלם לו פיצוי בסך של 95,000 ₪ בגין הנזקים הכספיים והנפשיים שנגרמו לו.

תיק מס' 174/06 (שלום בית שאן)

בתביעה זו, אשר הוגשה נגד הבנק, טוען התובע כי הוא חסך כספים בארבע קופות גמל שנוהלו על ידי הבנק. בחודש מרץ 2000 גילה התובע במקרה כי ביום 18.11.1999 העביר הבנק סך של 38,394 ₪ משלוש קופות גמל שלו ללשכת ההוצאה לפועל. התובע פנה לבנק לברר את פשר העניין וזה מסר לו כי ביום 5.10.1999 התקבלו אצלו שלוש הוראות למימוש עיקולים, על שלוש קופות הגמל, וזאת במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחה הנתבעת נגדו - תיק מס' 10-025626-99-8.

מדובר שנפתח ביום 10.5.1999 לשם ביצוע פסק דין שניתן ביום 10.2.1999 בבית משפט השלום בנצרת בתיק מס' 4897/98 ובו חויב התובע בתשלום הוצאות לנתבעת (להלן "תיק ההוצאות").

כן נמסר לתובע כי בנוסף לעיקול בתיק ההוצאות, הוטל על קופות הגמל עיקול במסגרת תיק הוצאה לפועל נוסף, שבו הזוכה הוא בנק הפועלים סניף חרוד (תיק מס' 09-01405-98-8, להלן "תיק הבנק").

התובע טוען כי בשלוש הוראות מימוש העיקול שנשלחו לבנק במסגרת תיק ההוצאות, היה רשום במפורש כי גובה החוב בתיק עומד על סך של 11,674 ₪ וכי הבנק מתבקש להעביר כספים עד לכיסוי החוב בתיק. לכן, סך כל הכספים שהיה על הבנק להעביר ללשכת ההוצאה לפועל, היה לא יותר מסכום החוב כאמור (11,674 ₪), אך חרף זאת הבנק העביר ללשכת ההוצאה לפועל סך של 38,394 ₪.

לגבי תיק הבנק טוען התובע, כי תיק זה נסגר כבר ביום 21.12.1998 על פי בקשת הבנק ובהתאם להסדר חוב שנחתם בין התובע לבנק. על כן, לא היה כל מקום להעברת הכספים מקופות הגמל על בסיס עיקול שהוטל בתיק סגור זה.

עוד טוען התובע, כי הבנק לא עדכן אותו על מימוש עיקול הכספים וכי אילו הוא היה מקבל הודעות על כך, הוא היה מונע את העברת הכספים ופועל להקטנת נזקיו. מכתב רשום ששלח הבנק ביום 28.10.1999 נשלח לכתובת לא מעודכנת שלו, כאשר כבר בשנת 1996 התובע עדכן את הבנק בדבר שינוי כתובתו וביקש כי השינוי יבוצע גם בקופות הגמל. ביום 15.2.1999, בעת שהגיש בקשה למשיכת הכספים מקופות הגמל, ביקש התובע לשנות את כתובתו, אך גם בקשתו זו לא בוצעה.

לטענת התובע, הבנק הפר את חובת הזהירות והנאמנות המוטלות עליו וגרם לו נזק - הפסד הכספים שנצברו בקופות הגמל, הפסד הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות שהוציא להשבת הכספים ועוגמת נפש. בסה"כ תובע התובע מן הבנק סך של 69,208 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי מקומה של טענת גביית היתר של התובע להתברר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ואכן סוגיה זו נבחנה, נדונה והוכרעה שם ולכן התובע מושתק מלטעון לגביה כאן.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי אין ממש בטענת התובע כי לא היה מקום לפתוח את תיק המזונות בלשכת ההוצאה לפועל. המוסד לביטוח לאומי שילם לנתבעת, מתוך הסכומים שנקבעו בפסק הדין, רק את מזונות שני ילדיה הקטינים, אך הוא לא שילם לה את מזונות הבן הבכור, את הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין ואת התשלום החד פעמי שנקבע בו.

ביום 2.10.2002 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין בו הוגדלו מזונות הקטין. הנתבעת קיבלה מהמל"ל את מזונות הקטין עד לחודש אפריל 2003 בלבד, אז הפסיק המל"ל לשלם לה ועל כן, בחודש אפריל 2003, נקטה הנתבעת בהליכים במסגרת תיק המזונות.

הנתבעת טוענת כי במסגרת תיק המזונות הוגשו בקשות שונות ותחשיבים והתנהלו דיונים במשך למעלה מארבע שנים, עד שהעניין הוכרע על ידי ראש ההוצאה לפועל וחובו של התובע, נכון למועד הגשת כתב ההגנה (נובמבר 2008), עומד על סך של 60,000 ₪. על כן הנתבעת נקטה בהליכי מאסר ובעיקולים נגדו ודין טענות התובע בעניין זה להידחות.

הנתבעת טוענת כי כתוצאה מהתנהגות התובע היא נקלעה למצב כלכלי קשה ונטלה הלוואות שונות לכיסוי הוצאות הילדים וגידולם.

טענות לשכת ההוצאה לפועל

לשכת ההוצאה לפועל טוענת כי תיק המזונות ותיק ההוצאות נפתחו בשנת 1999 על ידי הנתבעת נגד התובע, לאחר שלא קיים את האמור בפסקי הדין שניתנו נגדו. תיק ההוצאות בוער על פי דין ועל כן לגביו לא ניתן לקבל את המסמכים.

התובע לא סבל מגביית יתר, שכן הוא נותר חייב בתיק המזונות.

פניותיו של התובע ללשכת ההוצאה לפועל נענו ואף טופלו. גורמי ההוצאה לפועל הציעו מספר פעמים למנות רואה חשבון אשר יבדוק את טענות התובע והנתבעת לגבי הסכומים הנגבים והמשולמים במסגרת תיק המזונות, אך לאור חוסר שיתוף הפעולה בין השניים, לא ניתן היה לבצע את הבדיקה המוצעת.

תיק המזונות טופל בצורה סבירה ונכונה וכל הפעולות שננקטו על ידי לשכת ההוצאה לפועל נעשו באופן חוקי וכדין, כשלתובע הייתה אפשרות להתנגד לכל אחת מהן בדרכים חוקיות. כל ההחלטות בתיק נתקבלו על ידי גורם שיפוטי והדרך לערער עליהן איננה באמצעות הגשת התביעה דנן.

בנוסף, ההחלטות השיפוטיות בגינן תובע התובע נהנות מחסינות לפי סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1977.

נכון להגשת כתב ההגנה (22.5.2008), חובו של התובע בתיק המזונות עומד על 142,247 ₪, תשלומי המל"ל בגינם חייב התובע מגיעים לסך של 117,003 ₪ ולכן לתובע קיימת יתרת חוב בסך של 25,244 ש"ח בתיק המזונות ואין כל בסיס לטענתו כי נגרם לו נזק כספי או אחר בגין גביית יתר.

הנזק הנטען על ידי התובע מוכחש אף הוא ואם נגרם לו נזק כלשהו, הרי שהוא איננו בשל פעולות לשכת ההוצאה לפועל.

התובע עצמו לא קיים את הסדרי התשלומים בגין מזונות ילדיו וזו ראשית כל המהומה. מדובר בסכסוך כספי שכלל לא היה מתעורר אילו היה התובע מסדיר את כל ענייני המזונות והנתבעת לא הייתה צריכה להפעיל את ההוצאה לפועל לשם גביית מזונות הילדים.

מכל מקום, גם אם נגבה מן התובע סכום כלשהו מעבר לנדרש, הרי שהוא הועבר לידי הנתבעת ולשכת ההוצאה לפועל איננה חבה בסכום כלשהו לתובע ודין תביעתו נגדה להידחות.

טענות הבנק (הנתבע בתיק מס' 174/06)

לטענת הבנק, אין לו כל נגיעה ומעורבות בקשר לכספי התובע בקופות הגמל, שהינן ישויות משפטית נפרדות ממנו העומדות בפני עצמן. העובדה שהבנק הוא בעל המניות של קופות הגמל ומעניק להן שירותי תפעול ומחשוב, איננה מקימה יריבות בינו לבין התובע. על כן, דין התביעה נגד הבנק להידחות מחמת העדר יריבות והעדר עילה.

לגופו של עניין טוען הבנק כי לא היה בהתנהגותו מול התובע כחל וסרק.

קופות הגמל קיבלו מספר "הודעות למחזיק" על הטלת עיקול:

• ביום 28.9.94 התקבלה הודעה למחזיק על הטלת עיקול מבית המשפט המחוזי בנצרת, עיקול שהוטל על ידי הנתבעת. בצו זה לא לציין את סכום העיקול או התביעה.
• ביום 27.5.1998 התקבלה הודעה על הטלת עיקול ברישום על כלל הנכסים במסגרת תיק הבנק, וזאת עד לסך של 51,051.96.
• ביום 13.9.1999 נשלחו על ידי לשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק ההוצאות, הודעות מימוש לכל אחת מקופות הגמל בנפרד, בהן נדרשה כל אחת מקופות הגמל להעביר ללשכת ההוצאה לפועל את הסכום שנצטבר אצלן עד לסך של 11,674.

לטענת הבנק, כל אחת מקופות הגמל קיבלה צו מימוש עיקול בתיק ההוצאות על סך של 11,674 ₪ ועל כן על כל אחת מהן היה לפעול בהתאם לצו ולהעביר את הכספים שנצברו אצלה בהתאם, אחרת הייתה נמצאת כמי שמפרה צו שיפוטי.

עובר להעברת הכספים ללשכת ההוצאה לפועל, הובא לידיעת התובע במכתב, על פי כתובתו המעודכנת בקופות הגמל, כי התקבלה הוראה מלשכת ההוצאה לפועל להעביר כספים מחשבונותיו לרשות המעקלת וכי לשכת ההוצאה לפועל תחלק את הכספים באופן יחסי בין התיקים (תיק ההוצאות ותיק הבנק). כן הודע לתובע כי אם לא ידאג לביטול הצו, יועברו הכספים ביום 18.11.1999.

הואיל ובאותה עת, בנוסף למימוש העיקול במסגרת תיק ההוצאות, הייתה רשומה אצל כל אחת מקופות הגמל בנפרד הודעה על עיקול ברישום במסגרת תיק הבנק (שסכומו כאמור 51,051.96), פעלו קופות הגמל על פי חובתן בדין והעבירו ביום 18.11.99 ללשכת ההוצאה לפועל את מלוא הסך שנחסך אצלן, בצירוף הודעה כי הוא צריך להתחלק באופן יחסי בין תיק ההוצאות לתיק הבנק. בסך הכל הועברו 12,925 ₪ מקופת 'גדיש', 5,167 ₪ מקופת 'קרן אור' ו- 20,302 ₪ מקופת 'קציר'.

ההסדר בגינו נסגר תיק הבנק נעשה בין הבנק לבין התובע. קופות הגמל הן ישויות נפרדות מהבנק ואינן מודעות להסדרים מעין אלה. היה על התובע לוודא שהודעה על ביטול העיקול בתיק הבנק תובא לידיעת כל אחת מקופות הגמל, אך הוא התרשל ולא ביצע את המוטל עליו, כך שאף אחת מקופות הגמל לא קיבלה הודעה על ביטול העיקול, לא מלשכת ההוצאה לפועל ולא מהתובע, והן פעלו כדין בהעברת הכספים ללשכת ההוצאה לפועל, על מנת שזו תחלק את הכספים בין הזוכים השונים.

גם אם הייתה מתקבלת אצל קופות הגמל הודעה על ביטול העיקול בתיק הבנק, עדיין היה על כל אחת מהן בנפרד להעביר ללשכת ההוצאה לפועל את כל הכספים שנחסכו אצלן, על פי העיקול בתיק ההוצאות, וזאת עד לסך של 11,674 ₪ כל אחת מהן, בהתאם לצו השיפוטי שקיבלו. קופות הגמל אינן יכולות לעשות דין לעצמן ולהעביר על פי שיקול דעתן סכום נמוך מהנקוב בצו שכל אחת מהן קיבלה בנפרד.

אם הועברו כספים העולים על סכום חובו של התובע, בשל הטלת עיקולים על מחזיקים שונים, היה על לשכת ההוצאה לפועל להחזיר את היתרה לחייב. התובע התרשל בכך שלא פעל לצמצום העיקולים אשר הוטלו אצל מחזיקים שונים, אם סכום העיקולים עלה על סכום חובו.

רק ביום 21.3.2004, כארבע שנים לאחר העברת הכספים משלוש קופות הגמל ללשכת ההוצאה לפועל, פנה התובע לראשונה לעובדת קופות הגמל בבקשה להבין מדוע הועברו סכומים ביתר וכאשר העיקול בתיק הבנק בוטל בשנת 1999. קופות הגמל פנו לבירור בלשכת ההוצאה לפועל, שהשיבה להן כי התיקים בוערו ולא ניתן למסור פרטיהם.

הבנק מכחיש את טענת התובע כי מסר הודעה על שינוי כתובת. ההודעה על מימוש העיקול נשלחה לכתובתו המעודכנת בקופות הגמל.

לטענת הבנק, ביום 15.2.99 פנה אליו התובע וביקש למשוך כספים מקופת הגמל 'קציר'. לאור העיקולים שהוטלו על קופות הגמל כאמור, לא אושרה בקשתו והכסף לא שוחרר. מסיבות השמורות עמו התובע לא פעל במועד זה לביטול העיקולים.

על כן, לא הייתה כל התרשלות של קופות הגמל או של הבנק והם פעלו בהתאם לדין. ככל שנגבו כספים ביתר על פי צווי העיקול, במסגרת תיק ההוצאות או תיק הבנק, הם היו צריכים להיות מושבים לתובע על ידי לשכת ההוצאה לפועל ואם לא הושבו, מדובר ברשלנות של המוציא לפועל ולא של הבנק. על יסוד טענות אלה, הגיש הבנק הודעה לצד שלישי נגד לשכת ההוצאה לפועל.

טענות לשכת ההוצאה לפועל כצד שלישי בתיק מס' 174/06

תיק הבנק נסגר בתאריך 21.12.1998 והודעה על סגירת התיק וביטול ההליכים נשלחו לכל הגורמים אצלם בוצעו ההליכים. התיק נסגר על פי בקשת הזוכה - בנק הפועלים סניף חרוד, שהוא הנתבע בענייננו. על כן ומשלא ניתנה הוראת מימוש עיקול במסגרת תיק הבנק, לא הייתה הצדקה שקופות הגמל יעבירו את הכספים מכוחו.

באשר לכספים שהועברו במסגרת מימוש העיקול בתיק ההוצאות: הסכום אשר עוקל מקופות הגמל במסגרת תיק ההוצאות, שימש להחזר החוב בתיק זה והיתרה הועברה, על פי עיקול שהטילה הנתבעת, לתיק המזונות ושימשה להקטנת קרן החוב בו. בנסיבות אלה, לא נותרה יתרת כסף בתיק אותה הייתה לשכת ההוצאה לפועל אמורה להחזיר לחייב - התובע.

בסופו של דבר כל הסכום שעוקל מקופות הגמל של התובע, הועבר לכיסוי חובו של התובע כלפי הנתבעת בשני התיקים - תיק ההוצאות ותיק המזונות, וזאת בהליך ראוי ומוסדר על פי דין.

לתובע לא נגרם כל נזק, שכן כל הכסף שעוקל והועבר ללשכת ההוצאה לפועל, שימש לכיסוי חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל.

הממצאים העובדתיים: חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

ביום 9.12.2009 ועל פי הסכמת הצדדים, מונה רואה החשבון עו"ד עופר טל כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש לערוך תחשיב כולל בנוגע לסכומי החוב בתיקי ההוצאה לפועל ובין היתר להידרש לטענות התובע בדבר גבייה ביתר ובחינת הכספים ששולמו לנתבעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

המומחה ערך חוות דעת יסודית מעמיקה ומנומקת, בה שטח באופן סדור את השתלשלות כל ההליכים הרלוונטיים.

המומחה לא הוזמן על ידי מי מן הצדדים לחקירה על חוות דעתו וזו נותרה על כנה, מסקנותיה לא נסתרו ומצאתי כי יש לאמצן במלואן.

אלה הן, בתמצית, מסקנות המומחה:

עד לחודש דצמבר 1998 קיבלה הנתבעת את מזונותיה מהמל"ל, תוך שהתובע משלם למל"ל את שנדרש ממנו.

פסק הדין מיום 25.4.99, שבגינו נפתח תיק המזונות, יצר הפרשים רטרואקטיביים לתשלום, ויצר טעויות אצל הצדדים כיצד לנהוג לפיו.

הנתבעת פתחה ביום 1.7.1999 את תיק המזונות נגד התובע בסכומים שאינם תואמים את שנקבע בפסק הדין. התיק נפתח על סכום של 31,200 ₪, בעוד שבאותה עת היה התובע חייב לנתבעת סך כולל של 4,576 ₪ נומינלי.

ביום 18.11.1999 ובמסגרת תיק ההוצאות, עוקלו כספי התובע בקופות הגמל והועבר ללשכת ההוצאה לפועל סך כולל של 38,394 ₪. במועד זה, על פי חישוב המומחה, היה אמור לעמוד חובו של התובע בתיק המזונות על סך של 8,200 ₪ ובתיק ההוצאות על סך של כ- 11,980 ₪.

הבנק ולשכת ההוצאה לפועל פעלו על פי הדין כשקיימו את צו העיקול. מתוך הסכום שעוקל (38,394₪) סך של 11,979 ₪ כיסה את החוב בתיק ההוצאות והיתרה הועברה לתיק המזונות.

נמצא, כי בחישוב נכון של החוב בתיק המזונות, לאחר העברת יתרת כספי העיקול אליו, היה התובע אמור להימצא ביתרת זכות של 18,269 ₪.

במרץ 2003, אז החלה הנתבעת בגבייה עצמית של החוב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל (ולא באמצעות המל"ל), התובע לא היה חייב לה מזונות, אלא היה ביתר זכות נומינלית של 2,588 ₪.

אלא שהחל ממועד זה, החל התובע לפגר בתשלומים ולא לשלמם באופן מלא. על פי תחשיב המומחה, במועד סיום חובתו של התובע בתשלום המזונות (אפריל 2009), הוא נותר חייב לנתבעת סך נומינלי של 76,714 ₪. חוב זה, נכון למועד עריכת חוות הדעת (27.4.2011), עומד על סך של 101,950 ₪.

בחישוב סכום זה התחשב המומחה, בין היתר, בהפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לתובע בשל יתרות הזכות שבהן הוא היה אמור להיות בין נובמבר 1999 למרץ 2003.

על בסיס מסקנות המומחה מטעם בית המשפט ומכלול הראיות והעדויות שהובאו לבית המשפט, אדון להלן בשתי התביעות דנן.

התביעה בתיק מס' 854-12-07

בתביעה זו, כפי שפורט לעיל, התובע מלין על עצם פתיחת תיק המזונות נגדו בחודש יולי 1999. לטענתו, במועד בו נפתח תיק זה, פסק הדין בוצע - המזונות שולמו לנתבעת על ידי המל"ל והתובע שילם לה כבר את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין.

טענה זו דינה להידחות. על פי חוות דעת המומחה, שכאמור לא נסתרה, במועד בו נפתח תיק המזונות - 1.7.1999 - היה התובע חייב לנתבעת, מכוח פסק הדין, סך נומינלי של 4,576 ₪, הכולל בתוכו הן את מרכיב המזונות והן את מרכיב ההוצאות שנפסקו בפסק הדין.

על כן, לא נפל פגם בעצם פתיחת תיק המזונות נגד התובע, כפי שהוא טוען בתביעתו זו.

יתרה מכך, יש לקבל את טענת לשכת ההוצאה לפועל, כי מקומה של טענה כזו היה להיטען על ידי התובע כטענת "פרעתי" במסגרת תיק המזונות. אין לקבל את טענת התובע כי על לשכת ההוצאה לפועל לקבל מן המוסד לביטוח לאומי את הנתונים לגבי תשלום המזונות לנתבעת, כתנאי לפתיחת התיק. חייב הטוען כי פסק הדין בוצע על ידו או באמצעות צד שלישי - במקרה זה המל"ל, עליו לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לאחר קבלת האזהרה ולהוכיח טענה זו שם. התובע אף טוען כי הוא פעל כאמור ופנה ללשכת ההוצאה לפועל בעניין, אך על ההחלטות שניתנו שם, שלא היו לרוחו, הוא לא הגיש ערעור.

האמור לעיל הוא בבחינת למעלה מן הצורך, שכן כאמור, נקבע כממצא עובדתי כי במועד פתיחת תיק המזונות היה התובע חייב כספים לנתבעת על פי פסק הדין ועל כן, כאמור, לא נפל פגם בעצם פתיחת תיק המזונות נגדו.

מנגד, כפי שמצא המומחה, נפל פגם בסכום החוב שעל פיו פתחה הנתבעת את תיק המזונות, שכן הסכום לפיו נפתח התיק היה גבוה מסכום החוב כפי שהיה צריך להיות בחישוב נכון על פי פסק הדין.

פער זה זכה ל'תיקון' בחוות דעתו של המומחה, שכן כפי שפורט לעיל, בחישוב החוב נכון למועד עריכת חוות הדעת, לקח המומחה בחשבון את יתרות הזכות שהתובע אמור היה להימצא בהן וכן הוסיף עליהן הפרשי הצמדה וריבית.

בנוסף לתלונת התובע על עצם פתיחת תיק המזונות נגדו - טענה שכאמור נדחתה, הוא מלין בתביעתו על ההליכים שננקטו נגדו בתיק ההוצאה לפועל, אך זאת בלא שיפרט כדבעי כנגד איזה הליך במדויק הוא טוען.

ההליך היחיד שנטען לגביו באופן מדויק ומפורש - הוא העיקולים הוטלו על קופות הגמל ומומשו ביום 18.11.1999. עיקולים אלה הוטלו במסגרת תיק ההוצאות ולא במסגרת תיק המזונות. כך או אחרת, במועד מימוש העיקולים, על פי ממצאי חוות הדעת, היה התובע ביתרת חוב בסך של 11,979₪ בתיק ההוצאות והיה צריך להיות (בחישוב נכון) ביתרת חוב של 8,200 ₪ בתיק המזונות. לפיכך, לא נפל פגם בעצם מימוש העיקולים ובצדק קבע המומחה כי לשכת ההוצאה לפועל והבנק פעלו כדין בקיום צו המימוש.

יחד עם זאת, אילו היו הסכומים מחושבים נכון על ידי הנתבעת מלכתחילה, עם פתיחת תיק המזונות, הרי שהייתה נותרת יתרה מסכום מימוש העיקול, אותה ניתן היה להחזיר לתובע: במסגרת מימוש העיקול העבירו קופות הגמל ללשכת ההוצאה לפועל סך של 38,394 ₪. מתוך סכום זה, סך של 11,979 ₪ כיסה את מלוא החוב בתיק ההוצאות. מתוך היתרה בסך של 26,415 ₪, היה מועבר סך של 8,200 ₪ לכיסוי מלוא החוב כפי שהיה צריך להיות באותה עת בתיק המזונות, כך שלתובע הייתה אמורה לעמוד יתרת זכות להחזר בסך של 18,215 ₪.

עניין זה גם הוא 'תוקן' על ידי המומחה בחוות דעתו, שכן כאמור, בתחשיב שערך לגבי יתרת חובו של התובע נכון למועד עריכת חוות הדעת, הוא התייחס לחישוב הנכון של הסכומים וליתרות הזכות שהיו לתובע, כולל לאחר מימוש כספי קופות הגמל, כשליתרות זכות אלה הוספו גם הפרשי הצמדה וריבית.

ממצא עובדתי נוסף שמצא המומחה, הוא שבמרץ 2003, בעת שהנתבעת החלה בגבייה עצמית של החוב ולא באמצעות המל"ל, היה התובע צריך להיות ביתרת זכות כלפיה. אלא שהתובע לא הוכיח ולא פירט כדבעי מהם בדיוק ההליכים שננקטו נגדו החל מתקופה זו, כאשר העיקולים לגביהם הוא טוען במפורש מומשו, כאמור, כבר בשנת 1999 ובדין.

טענת התובע ולפיה התנהלות הנתבעת ולשכת ההוצאה לפועל, היא שהביאה לכך שהפסיק לעמוד בתשלומים המגיעים לנתבעת, נטענה בעלמא, איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים ואין לקבלה.

על יסוד האמור לעיל ונוכח קביעת המומחה ולפיה נכון לעריכת חוות הדעת התובע נמצא ביתרת חוב של למעלה מ- 100,000 ₪ לנתבעת, יש לדחות את טענתו לגביית כספים ביתר ואת הסעד הראשון הנתבע על ידו - השבת הכספים שנגבו ממנו בתיק המזונות.

יחד עם זאת ובכל הנוגע לסעד הפיצוי לו עותר התובע, סבורני כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי מסוים בגין שני הממצאים המפורטים לעיל, לאמור - פתיחת תיק המזונות בסכום גבוה מסכום החוב כהווייתו על פי פסק הדין וכפועל יוצא מכך - חישוב שגוי של סכום החוב בתיק המזונות במועד מימוש העיקול על קופות הגמל, כאשר חישוב נכון היה מביא ליתרת זכות לתובע ולהשבת יתרת סכום העיקול לרשותו.

בעניין זה יש להתחשב, מחד, בכך שמטבע הדברים הגדלת סכום החוב גרמה להוצאות מוגדלות, כגון אגרות, הוצאות ההתדיינות, שכ"ט עורכי דין וכיוצא באלה. בנוסף, היא הביאה, כטעות 'מתגלגלת', לחישוב שגוי של חלוקת כספי העיקול , באופן שנשללה מן התובע, בזמן אמת, הזכות לקבל את יתרת כספי העיקול ולעשות בהם כרצונו.

מנגד, יש להתחשב בכך שטענת התובע כי הוא נשא בתשלום הוצאות שונות לרבות תשלום לעורכי דין, לא נתמכה בראיות ממשיות ומספקות, אלא נטענה באופן כללי בלבד. כן יש להתחשב בכך שעל פי חוות דעת המומחה, פסק הדין שבגינו נפתח תיק המזונות, יצר הפרשים רטרואקטיביים לתשלום והוא כשלעצמו יצר טעויות בקרב הצדדים ובכל הנוגע לפרשנותו ולשאלה כיצד יש לנהוג לפיו.

בהתחשב במכלול השיקולים המפורטים לעיל, סבורני כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪, בו תישא הנתבעת, כמי שפתחה את תיק המזונות וחישבה את סכום החוב בו על פי שיקול דעתה.

התובע לא הוכיח כי לשכת ההוצאה לפועל פעלה שלא כדין בעניין זה וכי עליה לפצותו. את טענותיו בעניין החישוב הנכון של החוב, היה על התובע להעלות בלשכת ההוצאה לפועל, כפי שהוא אכן עשה.

מעיון בתיק וכן מעדותו של המצהיר מטעם לשכת ההוצאה לפועל בפני והמסמכים עליהם הוא נסמך בעדותו, עולה כי לשכת ההוצאה לפועל פעלה כדין ובאופן סביר לבירור טענות הצדדים ולעריכת חישוב מדויק, כשעל החלטות שיפוטיות שניתנו בעניין יכול היה התובע לערער ואין מקומן להישמע כאן.

יתר על כן, עלה מעדות התובע כי הוא שבחר שלא למצות את ההתדיינות ה'חישובית' במקום הראוי לה - בלשכת ההוצאה לפועל, אלא להביאה לבית המשפט במסגרת התביעה דנן. כך, משהוחלט על ידי ראש ההוצאה לפועל למנות רואה חשבון מומחה, על מנת שיבחן את הטענות ויערוך תחשיב מדויק בתיק, התובע הוא שהכשיל הליך זה על פי רצונו ולא הפקיד את שכר המומחה כפי שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. מנשאל התובע בעניין זה, הוא לא סיפק הסבר מניח את הדעת, למעט הטלת דופי בלתי מבוססת בראש ההוצאה לפועל (ראה עמ' 22 שורות 25-28 לפרוטוקול).

על כן, דין התביעה נגד לשכת ההוצאה לפועל להידחות, וממילא מתייתרות טענותיה, שגם הן מוצדקות ומבוססות בדין, כי ההחלטות השיפוטיות בגינן תובע התובע נהנות מחסינות על פי סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל וכי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות הטלת אחריות שילוחית על המדינה בעניין.

התביעה נגד הבנק - תיק מס' 174/06

כאמור, בתביעה זו, שעניינה מימוש העיקולים שבוצע ביום 18.11.1999 בשלוש קופות הגמל, במסגרת תיק ההוצאות, מעלה התובע שלוש טענות עיקריות נגד הבנק:

ראשית, הואיל וסכום החוב בתיק ההוצאות עמד על 11674 ₪, דבר שצוין בשלוש הודעות מימוש העיקול שנשלחו לבנק ע"י לשכת ההוצאה לפועל, היה על הבנק להעביר ללשכת הוצאה לפועל לא יותר מסכום החוב האמור, אך הוא העביר סך כולל של 38,294 ₪ - מלוא הכספים שנצברו בשלוש קופות הגמל.

שנית - הבנק העביר את הכספים מקופות הגמל ללשכת ההוצאה לפועל גם על פי עיקול שהוטל בתיק שכבר נסגר זמן רב קודם לכן - התיק בו הבנק הוא הזוכה (תיק הבנק), בו הושג הסדר חוב בין התובע לבין הבנק.

ושלישית - הבנק לא הודיע לתובע, בכתובתו המעודכנת, על הודעות מימוש העיקול, ובכך מנע ממנו את האפשרות לפעול למניעת העברת הכספים ולהקטנת נזקיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין תביעה זו להידחות:

ראשית, יש לקבל את טענת הבנק ולפיה משקיבלה כל אחת מקופות הגמל בנפרד, בחודש אוקטובר 1999, הודעה על מימוש העיקול, בדין העבירה כל אחת מהן את הכספים שעוקלו אצלה ללשכת ההוצאה לפועל, ולא היה מקום בעניין זה להפעיל שיקול דעת עצמי ולהחליט, בניגוד לשלושת צווי מימוש העיקול, כי רק אחד מהם יבוצע.

לשכת ההוצאה לפועל היא שאמונה על קבלת הכספים מתוקף צו העיקול וחלוקתם בין התיקים המתנהלים נגד החייב וככל שנותרת יתרה - החזרתה לחייב.

באשר לסכומים שהועברו - במועד בו התקבלו שלוש ההודעות על מימוש העיקול, היו רשומות בכל אחת משלוש קופות הגמל שני עיקולים – העיקול שהוטל בתיק ההוצאות (שהודעות המימוש נשלחו בגדרו), שסכום החוב בו עמד על 11,979 ₪, והעיקול שהוטל בתיק הבנק על סך של 51,051.96 ש"ח.

התובע לא הוכיח כי הודע לקופות הגמל, בטרם קיבלו את הודעות מימוש העיקול והעבירו את הכספים על פיהן, כי תיק הבנק נסגר. על פי נספח י' לתצהיר מטעם הבנק, רק ביום 15.12.1999, היינו - לאחר מימוש העיקול והעברת הכספים, הומצא לקופות הגמל צו ביטול הליכים בתיק הבנק.

זאת ועוד, מעדותו של התובע עלה, באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, כי התובע ידע על כך שהוטלו עיקולים על שלוש קופות הגמל שלו וזאת זמן רב בטרם מומשו העיקולים. כך הוא העיד בעמ' 23 שורות 24-30 ובעמ' 2 שורות 1-4 לפרוטוקול:

"ש: זאת אומרת לטענתך משנת 94' עד שנת 2000 לא ידעת על קיומם של צווי העיקול .

ת: אני ידעתי, מה זה לא ידעתי ?

ש: אתה ידעת גם שמדובר בצווי עיקול שהוטלו במסגרת תיק המזונות.

ת: כן.

ש: אתה ידעת שהם הוטלו בשלושת קופות הגמל.

ת: כל מה שהיה לי עוקל.

ש: זה נכון שביום 15.2.99 ביקשת למשוך כספים מאחת מקופות הגמל.

ת: נכון, אני רוצה להסביר. נכון שב- 94 עוקלו לי הכספים, אבל בשנת 95' הגברת התחייבה לשחרר אותם במסגרת הגירושין.

ש: אתה ביקשת בפברואר 99' לשחרר כספים מקופות הגמל.

ת: ואז הופתעתי שזה עדיין מעוקל.

ש: זאת אומרת בתגובה של קופות הגמל הודיעו לך שאין אפשרות לשחרר כספים כי כל הכספים מעוקלים.

ת: נכון."

חרף העובדה שהתובע ידע על העיקולים, בעטים נמנע ממנו למשוך את הכספים מקופת הגמל, הוא לא פעל לביטולם או לצמצומם. בכלל זה ולמרות שהתובע היה מן הסתם צד להסדר החוב שהושג בינו לבין הבנק בתיק הבנק, הוא לא ביקש לבטל את העיקול שהוטל בתיק הבנק וגם לא הודיע לקופות הגמל על סגירת התיק.

באשר לטענת התובע כי הבנק לא הודיע לו על קבלת הודעות מימוש העיקול - הבנק הראה כי הוא שלח לתובע הודעה בעניין, תוך פירוט פרטי צווי העיקול ותיקי ההוצאה לפועל, וזאת לכתובת התובע כפי שהייתה רשומה בקופות הגמל. התובע לא הוכיח בראיות את טענתו כי הוא עדכן את קופות הגמל קודם לכן על שינוי כתובתו.

משלא הוכח שקופות הגמל קיבלו הודעה על ביטול העיקול בתיק הבנק, בדין הן פעלו כאשר בעקבות הודעת מימוש העיקול הן העבירו ללשכת ההוצאה לפועל את מלוא הכספים שנצברו אצלן, שסכומם נפל אז מסכום החוב בתיק ההוצאות ובתיק הבנק, תוך שהן מציינות בפנייתן להוצאה לפועל במפורש כי הכספים מועברים הן במסגרת תיק ההוצאות והן במסגרת תיק הבנק (נספח ח' לתצהיר מטעם הבנק).

רק לאחר מימוש הכספים והעברתם ללשכת ההוצאה לפועל, בבדיקה שנערכה בלשכת ההוצאה לפועל, התברר כי תיק הבנק נסגר ומשכך, לאחר כיסוי מלוא החוב בתיק ההוצאות, עמדה יתרת כספים לזכות התובע. אלא שהנתבעת הטילה ביום 26.12.99 עיקול על כספים אלה, הכספים עוכבו לשם דיון בטענות התובע והנתבעת ביחס אליהם ולאחר דיון בפני ראש ההוצאה לפועל בתיק המזונות, במסגרתו ביקשה הנתבעת להעביר את יתרת כספי העיקול לתיק המזונות ואילו התובע ביקש להשיבם לידיו, דחה ראש ההוצאה לפועל ביום 27.7.2010 את בקשת התובע לקבל את יתרת הכספים לידיו וביום 2.10.2000 הוא הורה על שחרור יתרת כספי העיקול לטובת תיק המזונות והקטנת החוב שם בהתאם.

נמצא כי בסופו של יום, יתרת כספי העיקול שנותרה לאחר כיסוי מלוא החוב בתיק ההוצאות, לא הועברה לתיק הבנק (שכאמור נסגר) אלא לתיק המזונות, שם הוקטן החוב בהתאם.

גם אם היה מקום לייחס לבנק אחריות מסוימת לכך שהוא לא הודיע לקופות הגמל על סגירת תיק הבנק וביטול העיקול שהוטל בגדרו, הרי שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בשל כך, אשר מזכה אותו בפיצוי:

ראשית, ממילא על פי הדין כל אחת מקופות הגמל הייתה צריכה לפעול על פי צו המימוש שקיבלה ולהעביר ללשכת ההוצאה לפועל את הסכום שעוקל אצלה במסגרת תיק המזונות - סך של 11,979 ₪ כל אחת מהן וביחד סך של 35,937 ₪.

שנית, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, קופות הגמל היו נזילות בעת ביצוע צו המימוש ומשכך, לא נגרם לתובע נזק מעצם הוצאת הכספים מהן.

יתרה מכך, הכספים שהועברו על חשבון תיק הבנק, מומשו בסופו של יום בתיק המזונות והקטינו את חובו של התובע לנתבעת בתיק זה. בוודאי שאין לראות בתשלום ששילם התובע על פי חוב פסוק, חוב אותו היה עליו לשלם על פי דין, משום נזק.

הטעות שהתגלתה בסופו של יום על ידי המומחה מטעם בית המשפט, בכל הנוגע לגובה החוב בתיק המזונות באותה עת, בוודאי שאיננה טעותו של הבנק וממילא היא תוקנה על ידי המומחה בחישוב הכולל שערך.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי דין התביעה נגד הבנק להידחות וממילא תידחה גם ההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי הבנק נגד לשכת ההוצאה לפועל.

יחד עם זאת ובנסיבות העניין, סבורני כי בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות, יש להתחשב בעובדה שהבנק לא הודיע לקופות הגמל על סגירת תיק הבנק וביטול העיקול. ועל כן, התובע לא יחויב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד חרף דחיית תביעתו זו.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:

1. תיק מס' 854-12-07

התביעה בתיק זה מתקבלת נגד הנתבעת מס' 1 בלבד ובאופן חלקי בלבד, כך שעל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית. התובע יישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעת מס' 2 בסך כולל של 2,000 ₪. התשלום יועבר על ידי המזכירות לב"כ הנתבעת מס' 2 מתוך הפיקדון שהפקיד התובע בקופת בית המשפט ויתרת הפיקדון תועבר לתובע, באמצעות בא כוחו.

2. תיק מס' 174/06

התביעה נגד הנתבע בתיק זה (הנתבע מס' 3) נדחית, ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד ג' נדחית אף היא, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ד, 24 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.