צד ג' 1. ספדי פאתן

2.ספדי עזאת

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים.

2. המדובר בתביעה כספית ע"ס 27,320 ₪,פיצויים שתבע התובע מהנתבע-בנק בו ניהל חשבונו, בגין העובדה שהבנק פרע שיק שמשך התובע ע"ס 9,000 ₪ (להלן:"השיק"),וזאת למרות שביום 19.2.07-יום לפני מועד פירעונו של השיק, נתן התובע הוראת ביטול לשיק. לטענת התובע, השיק נמשך בתמורה לעבודות נגרות ועקב אי מסירת העבודה המוזמנת ובהסכמה, בוטל השיק.

התובע טען כי הוא זכאי לפיצויים בגין סכום השיק, ריבית בגין הקצאת אשראי שנזקק לו, ריבית בגין הלוואות מאחרים, עמלה בגין ביטול השיק, עוגמת נפש, הוצאות והפסד ימי עבודה.

3. הנתבע הודה כי למרות הוראת הביטול חויב חשבונו של התובע בגין השיק עקב טעות של הבנק שארעה בתום לב.

הנתבע תיאר את הפגישות והמו"מ שניהל עם התובע לאחר שהשיק נפרע וטען כי התובע הודה בפניו כי קיבל החזר בסך 8,000 ₪ מצד ג' 2 אשר הינו בעלה של צד ג' 1-שהייתה הנפרעת בשיק. הנתבע הפנה לכך שביום 28.2.07 הפקיד התובע שיק דחוי בחשבונו ע"ס 5,000 ₪ אשר נמשך ע"י צד ג'1. הנתבע טען כי עם הפקדת השיק הדחוי הוגדלה מסגרת האשראי של התובע באופן זמני ב 2,500 ₪ עד למועד פירעונו של השיק הדחוי וביום 8.3.07 הוגדלה מסגרת האשראי של התובע ב-1,000 ₪ נוספים, עד למועד פירעון אותו שיק.

4. הנתבע שלח הודעת צד ג' כלפי הנפרעת בשיק ובעלה אשר לו נמסר השיק ע"י התובע, בתמורה לעבודות נגרות שהזמין התובע. הנתבע טען כי ככל שביה"מ ידחה טענותיו ויקבע כי צדדי ג' לא החזירו לתובע את סכום השיק, יווצר מצב בו צדד ג' יתעשרו לא כדין מכך שהשיק שבוטל נפרע לידיהם בחוסר תום לב ומבלי שנתנו בעדו ערך. לפיכך טען הנתבע כי הינו זכאי להשבה מצדד ג' מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

5. צדדי ג' טענו כי דין ההודעה כנגדם להידחות. לטענת צדדי ג', התובע התקשר עם צד ג' 2 בהסכם לעבודות נגרות של מטבח וארון. לטענת צדדי ג' הוסכם עם התובע כי מתוך סכום התמורה שישלם התובע, ישולם סך של 4,000 ₪ עבור הארון. צדדי ג' טענו כי התובע ביקש לבטל את הזמנת המטבח מאחר שלא יכול היה לעמוד בתשלומים ואולם את הארון ביקש התובע לקבל. לאור האמור, טענו צדדי ג' כי השיק ע"ס 9,000 ₪ הוחזר לתובע וזאת באמצעות משיכת השיק ע"ס 5,000 ₪ שהתובע פרע ובאמצעות מסירת הארון(שעלותו סוכמה ע"ס 4,000 ₪)שהורכב בבית התובע.

6. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ע"פ סעיף 79א לחוק בתי המשפט (התובע הגיש תצהיר והוסכם כי כתבי ההגנה מטעם הנתבע וצדדי ג' יהוו תצהירים מטעמם).

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה ע"י כב' השופט נדל ז"ל,אשר נפטר לאחרונה.

7. כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים.

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים" (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

8. למרות שכפי שיובהר להלן,פסק דין על דרך הפשרה אינו מנומק,אני מוצאת לנכון לציין כי בסיכומיו הודה התובע בקבלת 5,000 ₪ מצדדי ג' ואולם טען כי עקב פירעון השיק,חזרו שיקים נוספים מחשבונו עד שחשבונו הוגבל והוא נאלץ ליטול הלוואות מאנשים שונים ולהסתבך עם נושים, כגון חברת פלאפון. התובע טען כי הארון הותקן בביתו בניגוד לרצונו וכי הוא כלל לא רצה בארון ואינו חפץ בו,הן מבחינת צורתו והן לאור אופן התקנתו ואולם צד ג' לא בא לקחתו.

בין יתר הטענות שהעלה הנתבע בסיכומיו,הדגיש הנתבע כי התובע לא המציא כל מסמך המעיד על הקשיים הכלכליים אליהם נקלע התובע לטענתו, או לנזקים בגין הוצאות ואבדן ימי עבודה. הנתבע הפנה להגדלת האשראי של התובע אשר נעשתה על מנת לגשר על כל נזק עד למועד פירעון השיק החלופי שקיבל התובע מצדדי ג'. עוד טען הנתבע להרחבת חזית,הכחיש טענות התובע לעגמת נפש נוכח החזרת סכום השיק והסכמת הנתבע לזכות את חשבון התובע ביתר הסכום במהלך המו"מ שנוהל עימו.

צדדי ג' חזר בסיכומיהם על טענותיהם כפי שכבר פורטו בסעיף 5 לעיל.

9. פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

10. לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים,לרבות ביחס למסמכים שניתן היה להגיש על מנת להוכיח טענותיהם ואולם,לא הוגשו ולאחר שהבאתי בחשבון שיקולים שבדין, אך גם כאלו החורגים מד' אמותיו של הדין המהותי והראויים להכרעה על דרך הפשרה,אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,200 ₪, בצירוף הוצאות משפט,לרבות שכ"ט עו"ד, אשר בנסיבות יעמדו על סך של 800 ₪ בלבד.

הודעת צד ג' נדחית והנתבע יישא בהוצאות צדדי ג' ,לרבות שכ"ט עו"ד, אשר בנסיבות ולאור סיום ההליך בדרך הפשרה יעמדו אף הם ע"ס של 800 ₪ בלבד.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.