בפניי בקשה דחופה להארכת מועד לתשלום קנס וכן בקשה לביטול קנס פיגורים.

רקע כללי:

ביום 14.4.11 הורשע המבקש במסגרת תיק זה בביצוען של עבירות אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה,התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) וכן, בניית מבנה בשטח של כ-250 מ"ר לצורכי מסעדה וזאת, על מקרקעין בעלי ייעוד חקלאי ללא היתר ובסטייה מתוכנית.

במסגרת גזר הדין הושת על המבקש, בין היתר, קנס בסך של 20,000 ₪ לתשלום ב-30 תשלומים שווים ורציפים או 200 ימי מאסר תחתיו.

משלא שילם המבקש את הקנס כלל ועיקר, הוגשה על ידי המשיבה ביום 5.11.13 בקשה להוצאת פקודת מאסר כנגד המבקש בה צוין כי סכום הקנס נכון לאותו המועד בצירוף הפרשי ריבית והצמדה עומדת על סך של 34,210 ₪ ופקודה כאמור הוצאה ביום 12.12.13.

מתגובת המשיבה עולה, כי עם הוצאת פקודת המאסר התייצב המבקש במשרדי המאשימה ושילם סך של 5,100 ₪ תוך הבטחה להמשך הסדרת החוב ואולם, משבוטלה פקודת המאסר חדל המבקש מלשלם את יתרת חובו.

משכך, פנתה המבקשת ביום 28.12.17 בבקשה לחידוש פקודת המאסר כנגד המבקש ובה צוין כי חובו של המבקש בצירוף תוספות פיגורים עומד על סך של 63,289 ₪ ובאותו היום אושרה פקודת המאסר המחודשת כנגד המבקש.

הבקשה דנן:

במסגרת בקשתו עותר המבקש כאמור, לביטול תוספת הפיגורים ולהארכת המועד לתשלום הקנס על ידו.

לטענת המבקש, הסיבה לאי תשלום הקנס מצדו נובע מהתדרדרות במצבו הרפואי אשר החלה לאחר מתן גזר הדין בתיק זה.

כן ציין המבקש, כי ילדיו הקטינים סמוכים על שולחנו אך הוא אינו יכול לעבוד ובשל מצבו נאלצה אשתו לצאת לעבודה.

בקשה שהוגשה מטעמו למוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת נכות תלויה ועומדת וממתינה להכרעה בה.

כן העלה המבקש טענות כנגד הפעלת פקודת המאסר כנגדו טען כי המדובר בעונש חמור עבורו ובפגיעה בלתי מידתית בזכויות היסודיות שלו.

לפיכך, עתר המבקש לדחיית מועד תשלום הקנס וביטול תוספות הפיגורים.

תגובת המשיבה:

מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה לדחייה.

המדובר בקנס שהושת על המבקש לפני 7 שנים בממסגרת גזר דין חלוט וכי המבקש לא שילם את הקנס מתוך ידיעה ברורה כי הוא מפר החלטה שיפוטית.

לפיכך, אין מקום לקבל את טענת המבקש לפיה אי תשלום הקנס לא נבע מזלזול.

החומר הרפואי אשר צורף לבקשה אין בו כדי לתמוך בטיעוניו של המבקש לעניין זה. האישור מן המוסד לביטוח לאומי עניינו באי עבודה של המבקש החל מיום 1.3.17 ואולם, אין בו כל התייחסות למועדים מוקדמים יותר.

כן נטען, כי המבקש נמנע מלהציג מסמכים חשבונאים היכולים ללמד על מצבו הכלכלי וזאת יש לזקוף לחובתו.

לאור כל האמור לעיל עתרה המשיבה לדחיית הבקשה.

עם זאת ציינה המשיבה, כי ככל שיגיש המבקש בקשה לפריסת החוב כולל ריבית פיגורים ו/או לדחיית מועד תשלום החוב- תינתן עמדתה של המשיבה באופן קונקרטי.

יצוין, כי עד למועד כתיבת שורות אלה לא הוגשו בקשות מסוג זה על ידי המבקש.

דיון והכרעה:

בטרם אפנה לדון בטיעוני הצדדים, מצאתי לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.

סעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) אשר כותרתו: "מאסר במקום קנס" קובע כדלקמן:

"(א) בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, או היתה העבירה של אחריות קפידה כאמור בסעיף 22(א) סיפה, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה.

(ב) (בוטל).

(ג) נשא אדם מאסר לפי סעיף קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר.

(ד) הוטל מאסר לפי סעיף קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

(ה) מי שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי-תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

דרכי הטלת עונש המאסר במקום קנס נקבעו במסגרת סעיף 129א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) הקובע כדלקמן:

"(א) לא הוטל מאסר במקום קנס כאמור בסעיף 71 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעת מתן גזר הדין, רשאי בית המשפט להטילו בצו מיוחד, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, שהוגשה לאחר שהקנס לא שולם במועדו; הוראות סימן ג' לפרק ו' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לא יחולו על מאסר לפי סעיף זה.

(ב) לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס, או צו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), אלא בנוכחות הנידון או סניגורו או אם בהזמנה למשפט או לדיון למתן הצו המיוחד צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא יתייצב.

(ג) צו מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לנידון התראה בכתב על כך לפחות 14 ימים מראש; בהתראה תצוין מזכירות בית המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחיה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות סעיפים 66 ו-69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 5ב ו-5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, לפי הענין; דרכי ההמצאה הקבועות בסעיף 237(ד) לא יחולו על התראה לפי סעיף קטן זה...".

במסגרת רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' אולג גוסקוב [פורסם במאגרים המשפטיים], קבע בית המשפט כי במידה ומוגשת כנגד נאשם בקשה להוצאת פקודת מאסר חלף קנס, קמה חובה ליידע את הנאשם בקיומה של הבקשה:

"...בהודעה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו אלה: סכום החוב, אורך המאסר הצפוי אם לא ישולם, ותקופה- כגון 15 יום- שבמהלכה ניתן לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו; ככל שתוגש השגה יעוכב ביצוע המאסר עד לבירור".

במסגרת ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) (להלן: עניין אזולאי) עמד כבוד השופט י' עמית על שלושת השלבים הרלוונטיים לעונש זה:

"...מכאן, שניתן להצביע על שלושה שלבים הצריכים לענייננו: שלב גזר הדין במסגרתו מוטל קנס ומח"ק, שלב החתימה על פקודת מאסר להפעלת המח"ק, ושלב הפעלת המח"ק בפועל, שאז מתחיל הנידון לרצות בפועל את תקופת המאסר חלף הקנס...".

(שם, פסקה 10).

בהמשך, עמד כבוד השופט עמית על שתי התכליות העומדות בבסיסו של המאסר חלף קנס (להלן: המח"ק): התכלית האכיפתית דהיינו, המח"ק הינו אמצעי לכפיית תשלום הקנס והתכלית העונשית המתבטאת בהוראות סעיפים 71(ג) ו-71(ד) לחוק הקושרות בין תשלום הקנס לריצוי עונש המאסר באופן בו המאסר מהווה תחליף לקנס ומשליך באופן ישיר על גובה הקנס כך שבמידה והנאשם מרצה עונש מאסר אזי, הוא מופטר מתשלום חלקו היחסי של הקנס.

לעניין היקף התערבותו של בית המשפט בהליכים לביצוע גזר הדין קבע כבוד השופט עמית, כי עם מתן גזר הדין סיים בית המשפט את מלאכתו וכי אין להוסיף לתפקידיו ביקורת על המרכז לגביית קנסות:

"...הכלל הוא שבית המשפט סיים את מלאכתו עם גזר הדין, ואין להוסיף לתפקידי בית המשפט הפלילי גם ביקורת מינהלית על החלטות המרכז הנוגעות לאכיפת גזר הדין. הצעתה של הסניגוריה עלולה ליצור מצב של פניות חוזרות ונשנות של החייב לבית המשפט בבקשות פריסה למיניהן ולהפוך את בית המשפט הפלילי למעין הוצאה לפועל זוטא לבחינת יכולתם הכלכלית של הנידונים-החייבים, לאחר שנדחתה השגתם על החלטת המרכז. מה עוד, שלשיטת הסניגוריה, סמכות זו אינה מוגבלת רק לקנס ומח"ק, אלא גם לקנסות "רגילים" המוטלים על ידי בתי המשפט כעניין שבשגרה, ללא מאסר חלף קנס בצידם. לשיטת הסניגוריה אנו עלולים להגיע למצב לפיו "רשאי החייב לשבת בחיבוק ידיים, וכאשר יקבל התראה לפני הוצאת פקודת המאסר, יוכל לפנות לבית המשפט על מנת שידחה ביצוע הפקודה, תוך פריסת הקנס" (ע"פ (מחוזי נצ') 9893-12-14 עלי נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות [פורסם בנבו] (29.11.2015)). תוצאה זו קשה להלום..."

(שם, בפסקה 25).

בהמשך דבריו, התייחס כבוד השופט עמית לאפשרות למתן ארכה לתשלום הקנס במסגרת בקשה לפי סעיף 87 לחוק:

"...מצאתי טעם בטענות המדינה, כי יש לפרש את האפשרות לתת אורכה לתשלום הקנס במסגרת בקשה לפי סעיף 87 כמוגבלת לנסיבות כגון דא, כלומר שדחיית תשלום הקנס תהיה לתקופה קצרה ומוגבלת, ובמטרה לאפשר לחייב הזדמנות נוספת לשלם את הקנס שהוטל עליו בטרם יישלח למאסר. אין הדבר זהה לדחיית תשלום הקנס בדרך של פריסה מחדש של תשלומים, שאז יש לראות זאת כהשגה הלכה למעשה על החלטת המרכז באשר לאופן תשלום החוב. סבורני כי לכך התכוון בית המשפט בפרשת גוסקוב בהדגישו כי "אין משמעות הליך ההשגה בחינה מחדש של עניינו של החייב כבמעין הליך ערעורי", ויש לאפשר לערכאה השיפוטית להידרש לטענות החייב רק כשהן "בגדר סמכות הערכאה הדיונית לעכב ביצועו של עונש" (ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (‏13.1.2013)).

הפסיקה עמדה על השיקולים לעיכוב ביצוע תשלום קנס עד להכרעה בערעור:

"כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לעכב את ביצועו של עונש תשלום קנס שהושת על אדם. זאת, כיוון שבניגוד לעונש מאסר ולרציונאלים העומדים מאחורי אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה לעיכובו, תשלום קנס, ככלל, לא עלול לגרום למי שמערער על העונש שהושת עליו נזק בלתי הפיך במידה ויזוכה בסופו של דבר... בית המשפט יעכב את ביצוע עונש תשלום הקנס רק אם ישתכנע שאין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום" (ע"פ 5957/12 רביזדה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (27.5.2013)).

ובהיקש לענייננו, ניתן לומר כי בית המשפט יכול להורות על עיכוב ביצוע של עונש קנס לאחר שנגזר הדין, אם ישתכנע כי הדחייה נדרשת על מנת לאפשר לחייב לשלם את חובו ובכך למנוע את ריצוי המאסר. מתן סמכות לבית המשפט לדחות את תשלום הקנס במצב זה, הולמת את תכליותיו של המאסר חלף קנס והחשיבות היתרה

שהעניק המחוקק לריצויו המיידי, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 46 לחוק. גישה המאפשרת לבית המשפט לפרוס את הקנס ובכך לדחות הלכה למעשה את תשלומו, סמוך למועד הפעלת המאסר חלף הקנס, יש בה כדי להקהות את יתרונותיו של המאסר חלף קנס ולהביא לפגיעה בתמריץ החייב לשלם את חובו או לפעול לפריסת החוב מול הגוף המוסמך לעשות כן. הגישה לפיה ניתן לפנות לבית המשפט מכוח סעיף 87 לחוק מספר פעמים אף מעצימה חשש זה..."

(שם, בפסקה 27).

להשלמת התמונה אציין, כי סעיף 69 לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לפטור אדם מתשלום התוספת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

(ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד.

(ג) החלטת בית המשפט או הרשם ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה".

ומן הכלל אל הפרט-

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה על כל רבדיה לדחייה.

גזר הדין במסגרתו הושת הקנס המקורי על המבקש דנן ניתן לפני למעלה מ-7 שנים (14.4.11) ואולם, ממועד זה ועד ליום 12.12.13, עת הוצאה פקודת המאסר הראשונה כנגד המבקש לא שילם הוא תשלום כלשהו על חשבון הקנס.

מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי המבקש לא הגיש בשעתו כל בקשה לביטול אותה פקודת מאסר ולא נשמעו מפיו טיעונים הקשורים למצב בריאותו או יכולתו הכלכלית לשלם את הקנס.

מתגובת המשיבה עולה, כי המבקש סר למשרדי המאשימה ושילם סך של 5,100 ₪ לצורך ביטול הפקודה תוך שהוא מבטיח לסלק את יתרת חובו ואולם, מאותו מועד שוב נמנע הוא מלשלם סכום כלשהו על חשבון הקנס.

ודוק, המסמכים אשר צורפו על ידי המבקש לבקשתו אין בהם כדי ללמד על מצבו הרפואי ו/או הכלכלי המועדים מוקדמים לשנה האחרונה ומשכך, אין בידי לקבל את טיעוניו לעניין זה כלל ועיקר.

משאלו הם פני הדברים, הרי שבפי המבקש אין כל טעם טוב להימנעותו במשך שנים כה רבות מתשלום הקנס אשר הושת עליו במסגרת הליך זה וכן, לא מצאתי כי יש מקום לבטל את תוספות הפיגורים אשר הושתו על המבקש בתיק זה.

בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר סבירות הפעלת עונש המאסר חלף קנס אשר הושת עליו הרי שדין טענות אלה לדחייה מטעמים מובנים ולא מצאתי בהם ממש.

בהקשר זה יוער, כי העובדה שכנגד הנאשם כבר הוצאה פקודת מאסר בעבר הייתה אמורה להמחיש עבורו את האפשרות כי הוא עלול לרצות עונש מאסר חלף הקנס ואולם, חרף זאת משהוסרה אותה פקודה מעל לראשו שב הוא לסורו ונמנע מלשלם את יתרת הקנס.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית על כל רבדיה.

החלטתי מיום 22.3.18 במסגרתה הוריתי על עיכוב ביצוע פקודת המאסר מבוטלת.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.