1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 8.5.14.

2. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע-יליד 1945,לטענתו,כתוצאה מתאונה שארעה ביום 29.4.02 במהלך עבודתו כעובד אחזקה וניקיון אצל הנתבעת. לטענת התובע ביום התאונה עת החל לנקות את הקומה העליונה בביה"ס השייך לנתבעת, הוא שטף את הרצפה במים וסבון ,כולל מדרגות. בשל עומס עבודה רב והצורך לנקות במהירות שטחים גדולים לבדו, הוא נאלץ לנוע מהר ותוך כדי החליק ונפל במדרגות הקומה העליונה. לטענת התובע הנתבעת לא הדריכה אותו ולא הזהירה אותו מפני סכנת ההחלקה במדרגות שהיו משופשפים ולא היו מעקות תמיכה צמודות למדרגות. כן טען התובע כי נאלץ כאמור לעבוד תחת לחץ בשטחים מאוד גדולים במשך שעות רבות.

למרות שהמומחה בתחום האורתופדי שמונה ע"י ביה"מ קבע כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה, חלק התובע על קביעה זו והפנה לחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו אשר העריך כי התאונה הביאה להחמרה במצבו הרפואי הקודם בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה מתני.

התובע פרט את נזקיו הנטענים ביחס לראשי הנזק של כאב וסבל, הוצאות ועזרה לעבר, הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר לעתיד, הוצאות ועזרה לעתיד.

3. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות בהעדר אחריות והפנתה לכך שהמדובר בעובד ותיק ומנוסה. הנתבעת טענה כי התאונה ארעה בשל אשמתו של התובע ,אשר אף לפי גרסתו, עבד מהר ולא נקט באמצעי זהירות נדרשים. הנתבעת טענה כי חוות דעת המומחה מטעם ביה"מ תאמה את קביעת המומחה הרפואי מטעמה על פיה לא נותרה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כל רכיב מרכיבי הנזק הנטענים וכי אף הנכויות הזמניות שנקבעו לו בעבר ע"י המל"ל לא היו קשורות לתאונה אלא למצבו הבריאותי הכללי של התובע.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח-צד ג', בטענה כי היא חייבת לשפותה בגין כל סכום אם תחויב לשלם לתובע וזאת מכוח היותה מבטחת הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

4. בכתב ההגנה שהגיש צד ג', כפר צד ג' בין היתר בכיסוי הביטוחי, אולם לא שב על טענה זאת בסיכומיו ומכאן שזנח טענה זו.

צד ג' טען בסיכומיו כי אין מקום לקביעת חבות בנזיקין במקרה של החלקה על מים וסבון. כמו כן טען צד ג' כי בשיחה עם חוקר מטעמו מסר התובע גרסה אחרת על פיה במהלך שטיפת הרצפה הבחין בשני שולחנות מקולקלים וביקש להורידם לחדר העבודה בקומת הקרקע. כשירד במדרגות, דרך על קצה המדרגה הרביעית, כף רגלו התעקמה והוא נפל עם השולחן. לעניין הנזק, הפנה צד ג' לעברו הרפואי העשיר של התובע, לקביעת המומחה מטעם ביה"מ ולכך שאין, לטענתו, יסוד בעובדה ובדין לנזקים להם טען התובע.

לעניין הכיסוי הביטוחי הפנה צד ג' לכך שהנתבעת לא דווחה לצד ג' אודות המקרה ואף לא ביקשה מצד ג' לייצגה בהליך. עוד הפנה צד ג' לכך ששיעור ההשתתפות העצמית החל על הנתבעת נכון להיום מגיע לסך של 9,360 ₪ ולפיכך לטענתו, בכל מקרה, חבותו הביטוחית חלה רק על כל סכום שהינו מעבר לסכום זה.

דיון

5. כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים.

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים" (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

6. עוד אני מוצאתלנכון להבהיר כי בהתאם להלכה הפסוקה,מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו וכן ראה ע"א 1229/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. יפה יוסף ואח').

7. עיינתי בכל המסמכים שבתיק,שקלתי את טיעוני הצדדים הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק והגעתי לבסוף למסקנה כי במצב זה בו פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה וניתן להביא בחשבון גם שיקולים החורגים כאמור מדלת אמותיו של הדין המהותי,אין לדחות את התביעה בהעדר אחריות. אף שפסק הדין ,בהתאם להלכה,אינו מנומק,ורק מאחר שאכן יש להתלבט בשאלת האחריות,אציין בתמצית כי מאחר שהחוקר מטעם צד ג' לא נחקר על הדוח שצורף לסיכומי צד ג',לא ניתן, ללא שמיעת עדויות,לקבוע כי התובע טען בתביעתו לגרסה שקרית באשר לנסיבות התאונה, או כאילו תמונות המדרגות שצורפו לדוח משקפות את המדרגות בהן ארעה התאונה ואשר,לפי טענת התובע, אינן כפי הנראה בתמונות.

זאת ועוד,גם אם במקרה של החלקת עובד ניקיון על מים וסבון, הטלת אחריות על מעביד תהיה רק במקרים חריגים בהם תוכח רשלנותו מעבר לעצם הימצאות המים והסבון החיוניים לעבודת השטיפה,הרי כאמור (ולא בלי התלבטות),לאור טענות התובע (לעניין היקף ואופי העבודה,צורת המדרגות וכיוב'),אשר בנסיבות של הכרעה על דרך הפשרה,לא נסתרו, ולאור אופי ההכרעה כאמור,אין לדחות את התביעה.

עניין הנזק, אציין כי מצאתי לאמץ את דעת מומחה ביה"מ,אשר לא נסתרה,על פיה לא נותרה לתובע נכות לצמיתות.

לאור כל האמור,לאחר ששקללתי הן נתונים כמפורט לעיל,לעניין אחריות ואשם תורם והן נתונים לעניין הנזק,אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 18,000 בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 17% בתוספת מע"מ כחוק וכן אגרת ביה"מ משוערכת.

8. אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבעת את החלק בסכומים בהם חוייבה לשלם לתובע כאמור,העולה על סכום ההשתתפות העצמית הקבועה לנתבעת בפוליסה ובהתאם להוראותיה.

9. בנסיבות העניין ובשים לב לכך שההליך הסתיים בדרך של פשרה ללא צורך בשמיעת ראיות,ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה הן בתביעה והן בהודעת צד ג'.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ה, 15 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.