1. המשיבה מס' 1 (להלן: המועצה) הגישה נגד המשיבים מס' 2 - 3 (להלן: פכטר) שתי תביעות בגין חובות ארנונה, אגרות מים, ביוב ואשפה ואגרות אכיפה (ת"א 351/05 ות"א 4174-12-07), שהדיון בהן אוחד, על פי החלטת כבוד השופטת סמסון מיום 20.2.2008.

2. ביום 15.10.2012 הגיש המבקש בקשה לעיון בת"א 351/05, על פי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג – 2003 (להלן: התקנות). בבקשה פורטו שני טעמים לבקשת העיון: הטעם האחד הינו הצורך בבקרה ציבורית על גביית כספי הארנונה על ידי המועצה, ובמיוחד כנגד פכטר, לאור כתבות תחקיר שפורסמו והתמשכות ההליכים המשפטיים, והטעם השני הינו עניין אישי שיש למבקש, תושב מטולה, לאור תביעת לשון הרע שהוגשה על ידו נגד ראש המועצה בעניין חובות הארנונה של פכטר.

3. המועצה התנגדה לבקשת העיון, מהנימוקים הבאים: חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים ומניע זר של רדיפה אישית של המבקש אחר ראש המועצה; "דיג ראיות" לצורך ניהול תביעת לשון הרע שהגיש המבקש נגד ראש המועצה; העדר כל עניין אמיתי מצד המבקש בבקרה ציבורית ושמירה על טוהר מידות בשירות הציבורי; ופגיעה בפרטיותם של ראש המועצה ופכטר.

4. פכטר התנגדו לבקשה מאחר והדיון בתיק טרם הסתיים ומאחר וניסיון העבר מלמד כי במידה והבקשה לעיון תתקבל, ייעשה בה שימוש למטרותיו האישיות של המבקש.

5. בתשובתו לתשובת המועצה לבקשה הדגיש המבקש את עקרון פומביות המשפט בעידן חופש המידע, במיוחד כאשר מדובר בתובעת שהינה רשות ציבורית, ואת המגמה בפסיקה להטיית הכף אל מתן הזכות לעיין, תוך איזון של זכויות ואינטרסים אחרים. הוא הביא אסמכתא לכך שבית המשפט נעתר לבקשת עיון שנומקה ברצון לעשיית שימוש במידע המבוקש במסגרת הליך משפטי נגד אחד מבעלי הדין בתיק בו מבוקש העיון, וטען כי זהו "אינטרס ברור ומובהק בעיון", אשר דווקא המתנגד לו הוא זה אשר פועל בניגוד לתקנת הציבור ומשיקולים פסולים.

6. תקנה 4 לתקנות, שכותרתה "זכות העיון של מי שאינו בעל דין", קובעת כי כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין, וכי בבואו של בית המשפט לשקול את הבקשה, עליו לתת דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, ולסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

7. בע"א 8849/01ו פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ (פורסם בנבו, 15.2.2005) (להלן: פסק דין פקיד השומה) תיאר הרשם (כתוארו אז) מרזל את התשתית הנורמטיבית של תקנה 4. נקבע כי כאשר מוגשת בקשת עיון, מבוצעת בדיקה תלת שלבית: בשלב הראשון יש לבחון אם אין איסור בדין על העיון. הקביעה לפיה יש לאפשר עיון בהיעדר איסור בדין הינה נגזרת של עקרון פומביות המשפט, שהינו עקרון חוקתי בשיטתנו, והוא מאגד בתוכו הן את עקרון חופש הביטוי והן את עקרון זכות הציבור לדעת. כשמדובר ברשות ציבורית, זכות העיון נגזרת אף מחובת האמון הבסיסית של רשות זו. בשלב השני יש לבחון אם העיון מוצדק. הנטל מוטל על הטוען למניעת העיון, מאחר ונקודת המוצא הינה כי יש לאפשר את העיון. מאחר ועקרון פומביות הדיון וזכות העיון אינם עקרונות מוחלטים, ההכרעה מבוססת על איזון בין פומביות הדיון לבין זכויות ואינטרסים כמו שמו הטוב של אדם, בטחון המדינה והזכות לפרטיות. האיזון יהא איזון אופקי כאשר מדובר על זכות העיון אל מול זכויות אחרות בעלות מעמד חוקתי – כגון הזכות לפרטיות – ותיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. ככל שהטעם לעיון הינו בעל חשיבות ועצמה רבים יותר, יגבר משקלה של זכות העיון. ככל שמדובר בהתנגדות שולית לעיון, שלא בוססה כנדרש, כן תיטה הכף לעבר זכות העיון. לעתים, במצבים בהם ההתנגשות איננה בין עקרון הפומביות לבין הזכות לפרטיות, אלא בין זכות העיון לבין אינטרסים וזכויות אחרים (כמו, למשל, שמירה על רגשות הציבור או על הסדר הציבורי, אזי האיזון יהא אנכי, ולא אופקי. בשלב השלישי יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

וראו גם: ת"א (מחוזי נצ') 241/08 מפגש ריינה בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 16.10.2011), וההפניות לפסיקה המופיעות שם.

8. בפסק דין פקיד השומה, בעת בחינת הבקשה לעיון בשלב השני, קבע בית המשפט כי מטרת הבקשה לעיון – קיומו של הליך משפטי דומה – מספיקה כדי להצדיק את העיון, למרות התנגדות הצדדים ולמרות האינטרס שלהם שתוכן התיק וטענותיהם לא ייחשפו. נקבע כי מסקנה זו נכונה היא בייחוד שעה שצד להליך הינו רשות ציבורית.

9. במקרה שבפנינו אין מדובר בעיון אסור על פי דין. האם העיון מוצדק ? – המבקש הציג את שני טעמיו לבקשתו, וביניהם הטעם האישי. הנטל מוטל על המשיבים, הטוענים למניעת העיון. פכטר לא הציגו טעם ממשי להתנגדותם, אלא סמכו התנגדותם על טיעוני המועצה. הנימוק המרכזי של המועצה להתנגדותה לעיון הינו טענת "הרדיפה האישית". ודוק: הטענה מתייחסת לרדיפה אישית לכאורה של המבקש את ראש המועצה, שאיננו צד לתיק, ולא את המועצה עצמה או את פכטר. טענה זו, כשהיא נשמעת מפי המועצה, שהינה רשות ציבורית ואישיות משפטית נפרדת מראש המועצה, ושנועדה למנוע קבלת מידע אודות הליך משפטי בו היא נקטה (כתובעת) כנגד מי שלטענתה חב לה חוב ארנונה, נשמעת תמוהה, שלא לומר מטרידה. הן רבים מהרציונאלים לזכות העיון במסמכי בית משפט, שהינו רשות ציבורית הממלאת תפקיד על פי דין, חלים אף על זכות הציבור לקבלת מידע אודות מעשיה של המועצה, כחלק מחובת אמון בסיסית שחבה המועצה לציבור. דווקא המועצה הייתה צריכה להיות מעוניינת כי הליכים משפטיים שהיא יזמה, במטרה לאכוף תשלום חוב ארנונה, ייחשפו לציבור. ניסיונה לפעול במחשכים בהליך משפטי אותו היא יזמה, ו"שכיבתה על הגדר" על מנת "להגן" על ראש המועצה מפני המבקש, עלולים להעלות הרהור נוגה שמא, לשיטתה, מוטב שאופן גביית חוב ארנונה מפכטר ואכיפת הדין בכל הקשור בגביית חובות למועצה לא יוודעו לעולם לציבור.

אל מול זכות העיון, שהינה, כאמור, זכות חוקתית, לא עומדים אינטרסים וזכויות שווי חשיבות. אין מדובר באיזון אופקי, כי אם אנכי. תוצאת האיזון הינה, במקרה הנוכחי, העדפתה של זכות העיון.

10. הקביעה כי העיון מוצדק בנסיבות המקרה עדיין איננה סוף מסענו. יש לוודא כי הפגיעה באינטרסים השונים של הצדדים איננה מעבר לנדרש. מהחומר המונח בשלב זה בפני בית המשפט, בת"א 351/05, לא מצאתי כי קיימים מסמכים שחשיפתם למבקש תפגע במשיבים באופן בלתי מידתי.

11. כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי קיים טעם מיוחד להגבלת זכות העיון. אשר על כן, מתקבלת הבקשה.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.