נגד

צדדי ג' 1. שופרסל (זול פה) בע"מ

(שולחי ההודעה לצדדי ד') 2. כלל חברה לביטוח בע"מ

3. הכספת שירותי כ"א שמירה וניקיון בע"מ

4. מנורה חברה לביטוח בע"מ

נגד

צדדי ד' 1. חברת מו-יד בע"מ

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

3. הכספת שירותי כ"א שמירה וניקיון בע"מ

4. מנורה חברה לביטוח בע"מ

פתח דבר

1. תביעה זו עניינה בנזקים שנגרמו לתובע, מר אחמד שאהין (להלן: התובע), כתוצאה מנפילתו בעת שעבד כסדרן סחורה בסניף "זול פה" ברמלה (להלן: הסניף).
2. התביעה הוגשה כנגד מעסיקתו של התובע, חברת מו-יד בע"מ (להלן: מו- יד) וכנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל), המבטחת. לצורך תביעה זו הוברר כי מו-יד וחברת "תנובה" חד הן (מו-יד מבוטחת על פי פוליסה שהוצאה לתנובה על-ידי מגדל), ומשכך תכונה המעבידה להלן: תנובה.
3. תנובה ומגדל הגישו הודעת צד ג' לשופרסל (זול פה) בע"מ (להלן: שופרסל), בעלת הסניף בו ארעה התאונה והמחזיקה בו, ולכספת שירותי כ"א שמירה וניקיון בע"מ, חברה המספקת שירותי ניקיון לשופרסל (להלן: הכספת).

כן הוגשה הודעת צד ג' לכלל חברה לביטוח בע"מ ולמנורה חברה לביטוח בע"מ, המבטחות של שופרסל ושל הכספת, בהתאמה.

1. שופרסל וכלל מצדן שלחו הודעות צד ד' למו-יד ולמגדל וכן לכספת ולמנורה.
2. הצדדים הגיעו להסדר בדבר גובה הפיצוי לתובע, בהתאם להצעת בית משפט, אך נותרה ביניהם מחלוקת באשר לחלוקת האחריות בינם לבין עצמם. ביום 14.11.13 ניתן תוקף להסדר אליו הגיעו הצדדים. בהתאם למוסכם, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' בנוגע לחלוקת האחריות ביניהם, זאת מבלי שנשמעו ראיות.
3. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים – ביום 14.7.14 – נתקיימה ישיבה נוספת, לצורך בירור טענות עובדתיות סותרות שהועלו על-ידי הצדדים בסיכומיהם, ואשר לא ניתן היה להכריע בהן בהעדר תשתית ראייתית.

התאונה

1. התובע הועסק, כאמור, כסדרן סחורה של תנובה.
2. ביום 20.05.07 הוא נשלח לסדר סחורה בסניף השייך לחברת שופרסל.
3. בעת עבודתו, ניגש התובע אל מחסן הקירור המצוי בסניף (להלן: מחסן הקירור), על מנת להוציא סחורה של תנובה ממקרר המצוי במחסן, לשם סידורה במדפי הקירור של הסופרמרקט.
4. בשל סמיכות מועד התאונה לחג השבועות, נתקבלו באותה עת בסניף סחורות הצריכות קירור בכמות גדולה מהרגיל. הסחורות הנוספות הוכנסו למחסן הקירור. מאחר שלא היה לסחורות אלה מקום במדפים, הן הוכנסו למחסן הקירור במשטחי ברזל, שחסמו את הגישה למדפי המקרר עליהם היתה מונחת הסחורה של תנובה. לדברי התובע: "מאחר ולא ניתן היה להזיז את המשטחים והסחורה שעליהם, בגלל משקלם הרב והעדר מקום, נאלצתי לעלות על המשטח על מנת להגיע לסחורה שעל המדפים. בעת שעליתי על המשטח, החלקתי בשל היותו רטוב וחלק" (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר התובע).

טענות הצדדים לעניין האחריות

1. תנובה טוענת כי היא מעסיקתו של התובע, הא ותו לא. תרומתה להתרחשות התאונה, כך נטען, מתמצית בכך שהתובע נשלח על-ידה לעבוד בשופרסל ואף התובע, לשיטתה, לא מיחס לה כל רשלנות בתצהירו.

לטענת תנובה, משנשלח התובע לעבוד בסניף השייך לשופרסל – רשת גדולה ומוכרת – נחה דעתה של תנובה ששלומו של התובע ובטיחותו, בעת עבודתו בסניף, יהיו מובטחים. על כן, כך נטען, לא היה על תנובה לצפות שהתאונה תתרחש, ובוודאי שלא היה עליה לצפות ששופרסל תתרשל בשמירה על מקום עבודה בטוח ובטיחותי.

תנובה טוענת כי האחריות המלאה לנזקי התובע היא של שופרסל, כבעלת המקרקעין ו/או כמחזיקתם, כבעלת השליטה על מחסן הקירור וכמי שפיקחה על העמסתו ועל הוצאת סחורות ממנו. מאחר שלתנובה לא היתה כל שליטה על מחסן הקירור, כך נטען, שאין להטיל עליה אחריות.

בנוסף ולחלופין, טוענת תנובה כי יש להטיל אחריות לאירוע על הכספת, חברת הניקיון, שהיתה אמונה על שמירת הניקיון בסביבת העבודה בה נפגע התובע.

1. שופרסל טוענת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הכספת.

מערכת היחסים החוזית שבין שופרסל לבין הכספת, כך נטען, מוסדרת בהסכם מינואר 2008, שצורף לתיק מוצגי שופרסל (להלן: ההסכם או הסכם הניקיון). שופרסל טוענת לעניין זה כי "אין מחלוקת לגבי תחולת ההסכם על המקרה" ומפנה לעניין זה למכתב מאת בא-כוח הכספת (להלן: המכתב), בו נרשם כי "אישור קיום ביטוח מצוי אצל מרשתך כנספח להסכם שהוגש ויש לפנות לאלה" (סעיף 3 למכתב).

על רקע זה, טוענת שופרסל כי משהודתה הכספת בקיום אישור ביטוחים (ראשוני) ומשלא המציאה אותו, יש לקבוע כי אישור כזה אמנם הוצא ויש לחייב מכוחו את מגדל לפצות את שופרסל על מלוא חיוביה, או לחלופין – לחייבה להשתתף במחצית חיובי שופרסל. לחלופין, כך נטען, היה על הכספת לדאוג לכיסוי ביטוחי לשופרסל ולהמציא אישור קיום ביטוחים, ומשלא עשתה כן, על הכספת לפצות את שופרסל בפיצוי שהיתה מקבלת אילו היה לה ביטוח.

לעניין החבות הנזיקית – מפנה שופרסל לסעיפי ההסכם הרלבנטיים לטענתה, המעגנים את חובת הכספת לדאוג לניקיון המחסן והרמפה; את אחריות הכספת לנזקים שיגרמו כתוצאה ממעשה או מחדל הקשורים בביצוע עבודות הניקיון; ואת חובת הכספת לערוך ולקיים את הביטוחים המפורטים באישור עריכת ביטוח. שופרסל מדגישה כי חדר הקירור מהווה חלק מן ה"מחסן" הנזכר בהסכם וטוענת כי מאחר שכל עבודות הניקיון בסניף נמסרו לכספת, אין כל הגיון בטענה לפיה דווקא ניקיונו של אזור מחסן הקירור נמסר לחברה אחרת.

לאור האמור, טוענת שופרסל כי משלא מילאה הכספת אחר התחייבויותיה לניקיון המחסן, אחראית היא לנזקי התובע במלואם.

לעניין אחריותה של תנובה, מדגישה שופרסל כי התובע נפגע עת ביצע עבודה עבור מעבידתו, וכי חובתה של תנובה היתה לספק לעובדיה מקום עבודה בטוח, להנהיג שיטת עבודה מתאימה ופיקוח מתאים. שופרסל טוענת כי המחסן שימש לסחורה של תנובה בלבד, ולפיכך יש לראות בתנובה כמחזיקת המקרקעין.

בסיכומו של דבר, לשיטתה של שופרסל, הואיל והתאונה ארעה במחסן שהועמד לרשות תנובה, והחובה לנקותו היתה מוטלת על הכספת, יש לחלק את האחריות לפיצוי בין תנובה לבין הכספת בחלקים שווים.

1. הכספת טוענת כי להודעת צד ג' שהוגשה נגדה לא צורף כל מסמך אשר יש בו כדי להוכיח את הטענות הנטענות כנגדה, ולפיהן הכספת "הינה החברה אשר עסקה, בין היתר, בעבודות ניקיון ותחזוקה, רחיצה וכל עבודה הנדרשת במקום או ארעה התאונה נשוא התביעה".

הכספת טוענת כי ההסכם שצורף נחתם בחודש 1/08 ואינו תקף למועד בו ארעה התאונה – חודש מאי 2007. מדובר, כך נטען, בהסכם מאוחר לתאונה, שאינו רלבנטי למועד בו ארעה.

הכספת מפנה לסעיף 1 במכתב הנזכר, בו נרשם במפורש כי "ההסכם שהוגש על ידכם אינו רלבנטי למועד הארוע ונחתם אחריו". הכספת מוסיפה וטוענת כי מאחר ששופרסל ומגדל לא הגישו מטעמן תצהירי עדות ראשית, אין בפני בית המשפט כל ראיה לכך שבמועד התאונה סיפקה הכספת שירותי ניקיון בסניף בו נפגע התובע. עוד נטען כי ההסכם שהוגש אינו קביל, שכן הוגש ללא תצהיר ו/או עדות ולפיכך אין לבסס את אחריותה של הכספת.

אחריותה של תנובה

1. התאונה ארעה שעה שהתובע סידר סחורה של תנובה עבור מעבידתו, תנובה, בסניף של השופרסל.
2. תנובה סבורה כי מאחר שהתאונה ארעה בסניף של השופרסל, יש להטיל את האחריות לנזקי התובע על שופרסל, כבעלים של המקרקעין וכמחזיקה בו. ואולם, לא שוכנעתי כי יש לפתור את תנובה מאחריותה כמעבידתו של התובע. "הלכה פסוקה היא, כי המעביד חב זהירות לעובדיו, ותוכנה של חובה זו הוא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל... חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע" (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209, 211-212 (1980) (להלן: עניין אמסלם)). "שיטת עבודה בטוחה" – כך נפסק – "אין פירושה תמיד רק הנהגת סדרים נאותים בעבודה, במערך הפיסי שלה; היא גם מחייבת הדרכת העובדים בדרכי עבודה נאותים שיבטיחו את שלומם וימנעו מהם סכנות מיותרות בעבודה" (ע"א 54/64 פרץ נ' קרן קיימת לישראל בע"מ, פ"ד יח(3) 387, 392 (1964).

אכן, מעביד חייב להדריך את עובדו, להזהירו מפני סכנות הכרוכות בעבודתו והצפויות לו ולפקח על עבודתו בדרך המגינה על בטחונו של העובד ועל שלומו. חוסר אזהרה, העדר פיקוח והדרכה מתאימים, כשאלו מתחייבים, עולים כדי רשלנות מצד המעביד. בענייננו לא הובאו ראיות בדבר הדרכתו של התובע באשר לשיטת עבודה בטוחה ומתאימה.

1. ודוק: הגם שהעבודה בוצעה בסניף של שופרסל, לא היתה תנובה פטורה מחובתה לפקח על אופן ביצוע העבודה ולוודא קיומה של שיטת עבודה ראויה וסביבת עבודה בטוחה. לעניין זה כבר נפסק כי "המעביד הכללי חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם, בכל מקום אליו נשלח העובד על ידי מעביד זה. אין הוא יכול להתנער מאחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה שם" (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415, 422 (1988). הדגשה הוספה – ש.צ.ה.). עוד נקבע כי "הסתמכות על אחרים יכולה לפטור מאחריות רק אם היא כרוכה בפיקוח ובווידוא ביצוע ושלובה עמם. זאת ועוד: עצם העובדה שהתאונה נגרמה בחצרים של הקבלן הראשי ולא ברכושו של קבלן המשנה, אינה מעלה ואינה מורידה... אין המעביד משתחרר מחובתו להנהיג שיטת עבודה ראויה שעה שעובדיו עובדים בחצרים זרים" (עניין אמסלם, בעמ' 212. הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

תנובה לא הוכיחה כי דאגה, הלכה למעשה, לוודא את דבר קיומה של שיטת עבודה ראויה של התובע בשופרסל ואף לא בדקה אם שופרסל מקיימת סביבת עבודה בטוחה לעובדי תנובה. כמעבידה, תנובה אינה יכולה להתנער לחלוטין מחובתה כלפי התובע, ולהטיל על שופרסל את מלוא האחריות לשלומו ולבטיחותו. נמצא אפוא, כי תנובה הפרה את חובתה כמעבידה כלפי התובע, ובכך התרשלה.

אחריותה של שופרסל

1. אין חולק כי האירוע התרחש בסניף של שופרסל, המצוי בבעלותה, בחזקתה ובשליטתה הבלעדית של שופרסל. בסיכומי הצדדים הועלו טענות עובדתיות סותרות ביחס לשאלה אם מחסן הקירור שימש לאחסון מוצריה של תנובה בלבד (סעיף 25 לסיכומי שופרסל) שמא שימש המחסן לאחסון סחורות של ספקים שונים (סעיף 10 לסיכומי תנובה).

בדיון מיום 14.7.14 הוברר כי שופרסל לבדה היתה בעלת השליטה והפיקוח על הנעשה במחסן הקירור וכי מחסן זה שימש לאחסון מוצרים של ספקים שונים.

התובע הבהיר לעניין זה כי "בתוך המחסן יש מקרר גדול של כל החברות שזה משמש קירור לכל מוצרי החלב... זה היה מלא משטחים של כל החברות, גם תנובה, שטראוס..." (עמ' 13, ש' 5-7 לפרוטוקול הדיון מיום 14.07.14. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). כך נטען אף בסעיף 7 לתצהירה של הגב' אירית שבח, מנהלת פרויקט סדרנות עצמית במו-יד, לאמור: "מחסני הקירור אינם בבעלותן של "תנובה" או "מו-יד" או בשליטתן, והם משמשים ספקיות סחורה נוספות רבות עמן מצויות החנויות בקשרי עבודה. משכך, לא ברור למי שייכת אותה סחורה שמנעה מהתובע גישה חופשית למדפים. בנוסף, מטבע הדברים, לא היו אלה אנשי מו-יד או תנובה, אשר הורו על העמסת המחסן באופן שמנע גישה בטיחותית אל המדפים".

לאור האמור, לא שוכנעתי כי מחסן הקירור שימש את תנובה לבדה, אלא מדובר במחסן המהווה חלק אינטגרלי מן הסניף, ומצוי, כאמור, בחזקת שופרסל, בשליטתה ובפיקוחה.

1. בהיותה של שופרסל בעלת המקרקעין והמחזיקה בו, היא חבה היא חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בשטחה – לקוחות ועובדים כאחד (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 124-125. לעניין חובת זהירות מושגית של מחזיק חנות סופרמרקט כלפי לקוחות, ראו: ת"א (ת"א) 181858/02 אור נ' שופרסל בע"מ (טרם פורסם, 1.7.07)).

בנוסף, מוטלת על שופרסל, כבעלת הסניף והמחזיקה בו, חובת זהירות קונקרטית למנוע קיומם של סיכונים בלתי סבירים, אשר עלולים להביא לפגיעה בלקוחותיה, כמו גם בעובדים הבאים בשעריה.

1. במקרה דנן, היה מחסן הקירור בשליטה ובפיקוח בלעדיים של שופרסל. שופרסל היתה אחראית הן על הכנסת הסחורות של הספקים השונים למחסן הקירור ולמקרר שבו, הן על הוצאת הסחורות ממחסן הקירור לשם סידורן על מדפי הסניף.
2. התובע תיאר לעניין זה באופן ברור כי התאונה ארעה בשל הימצאותם של משטחים חלקים, שחסמו את גישתו המקרר. לדבריו: "לא היתה לי גישה להוציא מהמדפים, המשטחים שמו אותם באמצע חסמו את המקרר... החלקתי כי לא היתה לי גישה לעשות אחרת. החלקתי על אחד המשטחים שהיו על הרצפה" (עמ' 13, ש' 7-10 לפרוטוקול הדיון מיום 14.07.14).

על רקע דברים אלה, ברי כי שופרסל היתה יכולה למנוע את הנזק שנגרם, אם היתה מפקחת כראוי על הנעשה במחסן הקירור, ומורה לספקים השונים לחדול מלהעמיס את חדר הקירור העמוס לעייפה. זאת ועוד. אנשי שופרסל הם שנתנו את ההוראות בדבר הוצאת סחורות מן המחסן לשם סידורן בסניף, לרבות הסחורה שנשלח התובע להביא, ואשר מצויה היתה במקום שלא היתה לו גישה בטוחה אליו.

1. בנוסף, הפרה שופרסל את חובתה לאפשר גישה בטוחה ומעברים נאותים לתובע, שעבד בשטחה, זאת בניגוד להוראת סעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970. סעיף זה, העוסק בגישה למקום עבודה, קובע כדלקמן:

49. גישה למקום עבודה

אמצעי גישה בטוחים לכל מקום שאדם צריך לעבוד בו אי פעם יותקנו ויקוימו ככל שהדבר מעשי במידה סבירה; מבלי לגרוע מכלליות הוראה זו –

(1) בחדר עבודה יותקנו ויקוימו מעברים נאותים;

(2) המעברים בחדרי העבודה ויתר המעברים והמדרגות בבניין יהיו ללא הפרעה של חומרים, חפצים, ציוד או כלים;

(3) המקום שבו מבצע העובד את עבודתו יותקן ויקוים במצב בטוח.

בכך, חרגה שופרסל מסטנדרט הסבירות המחייב הקבוע בתקנה שלעיל ובכך התרשלה.

1. הנה כי כן, אחריותה של שופרסל קמה במקרה דנן בהיותה הבעלים של המקרקעין והמחזיקה בהם; בהיותה בעלת יכולת השליטה והפיקוח על הנעשה במחסן הקירור – הן על העמסת הסחורה של החברות השונות במחסן הקירור, הן על הוצאת הסחורות מן המחסן לשם סידורן בסניף. האפשרות למנוע את קרות התאונה היתה בידיה. מכאן אחריותה לנזקי התובע.

אחריותה של הכספת

1. אחריותה הנטענת של הכספת קמה, על פי הנטען, כפועל יוצא מהתקשרותה החוזית עם שופרסל. למוצגי שופרסל צורף הסכם שנערך בין שופרסל לבין הכספת. על פי סעיף 8 להסכם זה, התחיבה הכספת לבצע בסניף את עבודות הניקיון המפורטות בנספח ב' להסכם בצורה "מיומנת, אחראית ושוטפת ובאיכות גבוהה". נספח ב' כולל את "ניקיון המחסן והרמפה".
2. ההסכם שצורף בין שופרסל לבין הכספת נחתם בחודש ינואר שנת 2008, ומשכך, מתייחס לתקופה מאוחרת לקרות התאונה. לא הובא בפני הסכם החל בין הצדדים במועד בו ארע הנזק – ביום 20.5.07. בישיבה נוספת, שנערכה ביום 14.7.14, בין השאר לצורך בירור סוגיה זו, לא הוצג הסכם החל בתקופה הרלבנטית. במענה לשאלת בית משפט חזרה באת-כוח הכספת ואישרה כי "בתיק אין הסכם ניקיון למועד התאונה" (עמוד 12, שורה 14 לפרוטוקול הדיון מיום 14.7.14).

שופרסל טוענת כי "אין מחלוקת לגבי תחולת ההסכם על המקרה" ומבקשת לסמוך לעניין זה על סעיף 3 למכתב שנשלח על-ידי בא-כוח הכספת, בו נרשם: "אישור קיום ביטוח מצוי אצל מרשתך כנספח להסכם שהוגש ויש לפנות אליה" (סעיף 11 לסיכומי שופרסל).

ואולם, למקרא סיכומי הכספת, ברי כי הטענה לפיה אין מחלוקת לגבי תחולת ההסכם על המקרה – אין לה על מה שתסמוך. היפוכם של דברים הוא הנכון: הכספת עומדת בתוקף על טענתה לפיה משלא הוגש הסכם התקף למועד בו ארעה התאונה, לא עלה בידי שופרסל להוכיח את תביעתה כנגדה. בהסתמך על כך, בחרה הכספת שלא להביא ראיות מטעמה.

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה ונוכח התשתית הראייתית שהובאה בפני, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי שופרסל להוכיח את דבר קיומו של הסכם ניקיון עם הכספת, החל במועד הרלבנטי.
2. הכלל המנחה במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", לאמור: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. מקום בו "היה הנתבע משוכנע כי אין בראיות שהביא התובע כדי לבסס תביעתו – יוכל להימנע מלהביא ראיות בכלל ולטעון כי התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו ועל כן יש לדחות תביעתו" (יעקב קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה, חלק רביעי, 1757 (2009)).

בהתאם לאמור, נקבע כי "לא יתכן חולק כי על תובע להוכיח תביעתו, ולמעט מקרים שבהם מעביר הדין את נטל הראיה, אם לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, אין מחובת הנתבע להוכיח דבר" (רע"א 4976/09 קבץ נ' אזולאי (טרם פורסם, 13.7.09).). עוד נפסק כי: "משלא עלה בידי...התובע... להצביע, בעזרת ראיות אמינות וסבירות, על קיום חוזה תקף בין הצדדים, אשר ניתן להורות על ביצועו ואכיפתו, אזי אין מחובתו של הנתבע להוכיח דבר, וזכאי הוא למתן פסק דין הדוחה את התביעה, אף אם לא מסר עדות והסברים משכנעים מצידו" (ע"א 516/84 לובמן נ' פיק, פ"ד מא(3) 472, 476 (1987).

1. לענייננו – ההסכם שצורף על ידי שופרסל מאוחר לתאונה ואינו רלבנטי למועד בו ארעה. שופרסל מבקשת להסתמך על המכתב שצרפה. נוסחו המלא של המכתב עליו מבקשת היא לסמוך הוא כדלקמן (הדגשות הוספו – ש.צ.ה):

"במענה למכתבך מיום 29.10.13 אני מתכבד לפנות אליך כדלקמן:

1. ההסכם שהוגש על ידיכם אינו רלבנטי למועד האירוע ונחתם לאחריו.

2. פניתי למרשתי לקבלת העתק פוליסת חבות מעבידים, ככל שהיתה כזו, אולם כך או כך אין לפוליסה רלבנטיות מקום בו אין למרשתי כל אחריות.

3. אישור קיום ביטוח מצוי אצל מרשתך כנספח להסכם שהוגש ויש לפנות אלה [כך במקור – ש.צ.ה].

4 לא ברור האמור בסעיף 4 למכתבך משהתובע לא היה עובד מרשתי".

1. במכתב זה, אין כדי להוכיח קיומו של הסכם החל במועד הרלבנטי, וזאת בשל מספר טעמים. ראשית, בסעיף הראשון למכתב נרשם במפורש על ידי בא-כוח הכספת כי "ההסכם... אינו רלבנטי למועד האירוע ונחתם לאחריו". בסעיף 3 למכתב, עליו מבקשת שופרסל לסמוך, נרשם כי "אישור קיום ביטוח מצוי אצל מרשתך כנספח להסכם שהוגש...". משכך, אין ללמוד מסעיף 3 למכתב את אשר מבקשת שופרסל, באשר כל שעולה ממנו הוא דבר קיומו של אישור קיום ביטוח ביחס לתקופה עליה חל ההסכם שצורף, אך לא על תקופה שקודמת לה.

עוד יוער לעניין זה כי התמונה שהוצגה בפני בית המשפט חלקית, שכן המכתב הנדון נרשם במענה למכתב מיום 29.1.13, אך מכתב זה האחרון לא הובא בפני.

1. שופרסל לא הוכיחה קיומו של הסכם באמצעות ראיות אחרות, שכן לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה. אכן, בהתאם להסכם הדיוני שבין הצדדים, ויתרו הם על הגשת ראיותיהם, ואולם ההסדר אושר רק ביום 14.11.13, ואילו שופרסל אמורה היתה להגיש תצהיריה עוד בישיבת קדם המשפט שנתקיימה ביום 29.9.13. בתום אותה ישיבה, אף נתנה לשופרסל אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 31.10.13.

משלא הוגשו תצהירים כאמור, אין לפני בית המשפט כל ראיה לכך שבמועד התאונה היתה הכספת חברת הניקיון בסניף בו נפגע התובע. תצהירים כאמור, יכולים היו ללמד על כך שגם אם אין בידי שופרסל הסכם החל במועד הרלבנטי, הרי שבפועל היה קיים הסכם כזה אך הוא לא אותר; ניתן היה גם להגיש חשבונית המעידה על קבלת השירות בתקופה הרלבנטית מהכספת. ראיות מסוג זה לא הובאו בפני.

1. בעניין זה, אין לי אלא לחזור על מושכלות יסוד. אכן, "שיטת המשפט הנהוגה בישראל היא שיטת משפט אדוורסרית ו'אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו' (בבלי סנהדרין ו' ע"ב). לא מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל דין לא דאג להביאן. התובע אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, קרי: הראיות המקסימליות, ודי אם יביא ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עליו..." (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פסקה 25 (טרם פורסם, 27.7.08)). ואולם, אם נמנע התובע מלהביא ראיה מספיקות – נושא הוא בסיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל (שם, שם).

בהעדר כל ראיה כי במועד התאונה היה הסכם בין שופרסל לבין הכספת ומן הטעמים שפורטו, אני קובעת כי לא עלה בידי שופרסל להוכיח את תביעתה ומשכך, דין ההודעה לצדדי ג' 3 ו-4 – הכספת ומנורה – להידחות.

חלוקת האחריות

1. מצאתי, כאמור, כי גם תנובה וגם שופרסל אחראיות לנזקי התובע. בחלוקת האחריות ביניהן, הגעתי למסקנה כי עיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחה של שופרסל, כבעלים של הסניף וכמי שהיתה אחראית על סידור המחסן ועל הוצאת הסחורה ממנו. לאור האמור ובנסיבות העניין, מצאתי לחלק את האחריות בין תנובה לבין שופרסל כך שתנובה תישא ב-20% מנזקי התובע ואילו שופרסל – ב-80% מן הנזקים.

סוף דבר

1. התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 וההודעה לצדדי ג' 1 ו-2 מתקבלות ואילו ההודעה לצדדי ג' 3 ו-4 נדחית.
2. בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 וצדדי ג' 1 ו-2 לתובע סך של 31,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 29.9.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 24% ובצירוף הוצאות משפט.

לאור דחיית ההודעה לצדדי ג' 3 ו-4, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לצדדי ג' 3 ו-4 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

1. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
2. ההודעה לצדדי ד' נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.