1. התובע, יליד 1945, הגיש את התביעה שבפני לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 28.10.06.

2. הנתבעת 2, מבטחת הרכב שבו לפי הטענה עשה התובע שימוש בעת התאונה (להלן – המבטחת), כופרת בחבותה לתשלום פיצויים בטענה כי האירוע נשוא התביעה לא הוכח. כן קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשיעור הפיצויים, אליה יש להידרש אם וככל שקיימת חבות מצד המבטחת.

3. המחלוקת בה יש להכריע תחילה הינה, איפוא, האם הוכח האירוע נשוא התביעה, ולכך אדרש להלן.

נסיבות הפגיעה – גרסת התובע בתביעה:

4. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 28.10.06 בסמוך לשעה 2:00, באזור בית שאן, בעת שהתובע נסע ברכב ג'יפ המבוטח על-ידי המבטחת (להלן – הג'יפ), כשהוא יושב לצד נהג הג'יפ, התחלק הג'יפ, התובע נפל ממנו ונפגע בגב, בצוואר ובכתף שמאל. על נסיבות האירוע עמד התובע אף במסגרת תצהיר תשובות לשאלון שהופנה אליו על-ידי המבטחת, בו פירט כי: "תוך כדי נסיעה הג'יפ התחלק ואני נפלתי החוצה" (נ/2, תשובה לשאלה 35)

5. בחקירתו הראשית הרחיב התובע ותיאר את אופן התרחשות האירוע. לדבריו, בליל האירוע הוא יצא לציד חזירי-בר ביחד עם קבוצה של מספר מכרים/חברים. הקבוצה נסעה בג'יפ על גדר המערכת באזור הישוב בית יוסף. בעת הנסיעה הבחינו בעדר חזירים וירו לעברם. נהג הג'יפ, הוא הנתבע 1, נסע לאחור על מנת לחזור אל העדר. הג'יפ נסע לאחור במהירות, החליק על הדרך והתובע נפל מהג'יפ (עמ' 16, ש' 24-27).

6. בחקירתו הנגדית שב התובע ואישר כי נפל מהרכב תוך כדי נסיעת הג'יפ לאחור והתחלקותו (עמ' 21, ש' 15-16). התובע העיד כי הדרך היתה בוצית, וכי בשל החלקת הג'יפ עף מעל לדלת הג'יפ (עמ' 22, ש' 7).

עדים נוספים מטעם התביעה:

7. מטעם התביעה זומנו להעיד שני עדים נוספים שהיו עם התובע בעת האירוע – וליד משרקה (להלן – וליד) וסוהיל חאמד (להלן – סוהיל). נהג הג'יפ - הנתבע 1, נסים חאמד (להלן – הנתבע או הנהג), אשר לא זומן תחילה לעדות, זומן על-ידי בית המשפט בהתאם להסכמת הצדדים בעניין זה. לפי העדויות שנשמעו, כל השלושה היו יחד עם התובע בג'יפ בעת שארעה התאונה הנטענת.

8. וליד העיד כי בליל האירוע יצאה הקבוצה בג'יפ לצוד חזירי-בר בעמק בית שאן. לדבריו, הוא ישב בחלק האחורי של הג'יפ והתובע ישב מלפניו, כשהוא נמוך ממנו. בעת שנסעו מכיוון צפון לדרום, הבחינו בחזירי בר. הנהג עצר, הם ירו לכיוון העדר והחזירים ברחו לאחור, או אז חזר הנהג עם הג'יפ בנסיעה לאחור ומאחר שהיה גשום והדרך בוצית הג'יפ סטה לאחור. באותו עת, שמע צעקות וראה את התובע שוכב לצד הג'יפ. וליד הדגיש בעדותו כי אף שהיה לו קשר עין עם התובע בעת הנסיעה, והוא לא ראה את רגע הנפילה עצמו ולפיכך איננו יכול לתארו (עמ' 9, ש' 26-27), אך ציין כי התובע נפל תוך כדי נסיעת הג'יפ לאחור ושלל את האפשרות כי נפל מהג'יפ בעת שניסה לרדת ממנו (עמ' 10, ש' 5).

9. סוהיל העיד כי הקבוצה עסקה בציד בלילה מתוך ג'יפ פתוח, כאשר הוא, וליד ואדם נוסף בשם מוחמד חוסין עמדו מאחור, ואילו התובע ישב מקדימה ליד הנהג. לפי עדותו, הם ראו חזירים, הנהג נסע ברוורס בסיבוב, ומאחר והיה בוץ ורטיבות כתוצאה מהגשם, החליק הג'יפ. לדבריו, ופתאום שמע את צעקות התובע וראה אותו שרוע על הארץ וזועק מכאבים (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 8-14). גם סוהיל ציין בעדותו כי לא ראה את הנפילה עצמה וכי הוא לא יודע להסביר כיצד ארעה, שכן באותו רגע הסתכל לכיוון בו היו החזירים (עמ' 12, ש' 23; עמ' 13, ש' 17-18).

10. הנתבע בעדותו מסר גרסה דומה לגרסת יתר העדים, לפיה, במהלך נסיעה לאחור של הג'יפ במהלך הצייד, החליק הג'יפ, נשמעה צעקה והוא ראה את התובע לצד הרכב. אף הנתבע, כמו יתר העדים, ציין והדגיש כי לא ראה את הנפילה עצמה, וכדבריו בחקירה הראשית – "אף אחד לא ראה איך הוא נפגע" (עמ' 29, ש' 16-17).

גרסת התובע אל מול גרסאות קודמות וראיות נוספות:

11. כמפורט לעיל, גרסת התובע בתביעה, ובעדותו בפני, הינה כי נפל מהג'יפ בעת התחלקות הג'יפ במהלך נסיעתו לאחור.

12. גרסה זו שונה מגרסאות קודמות שנמסרו על-ידי התובע במספר הזדמנויות, כעולה מהראיות שהציגה הנתבעת, וכפי שיפורט להלן.

13. ראשית, במסמכים הרפואיים המתעדים את הטיפול הרפואי שניתן לתובע לאחר האירוע, הכוללים את גיליון חדר המיון מבוקר האירוע (נ/7) וכן רישומים מתיקו בקופת החולים במועדים שלאחר מכן (נ/8), צויין כי התובע נפגע כתוצאה מהתהפכות הג'יפ בו נסע.

14. שנית, התובע נחקר על-ידי חוקר מטעם המבטחת. על-פי תמליל החקירה שהוגש (נ/9), התובע תיאר תחילה התרחשות דומה לזו לה טען בעדותו, בה הג'יפ נוסע לאחור, מחליק, מסתובב והתובע נופל ממנו. אלא שבהמשך דבריו, תיאר התרחשות שונה, לפיה הג'יפ נעצר, הוא ביקש לרדת ממנו, מעד ונפל.

"ח- זה לא שרצית לרדת, הנחת רגל ונפלת

נ- רציתי לרדת, הג'יפ היה בעצירה, לא בנסיעה

ח- כן

נ- היה בעצירה ושם הכל בוץ

ח- אהה

נ- האדמה בוצית, רציתי לפסוח, לרדת למטה מהג'יפ וכשהסתובב...

ח- ... ז"א הג'יפ נסע במהירות איטית ורצית לרדת ממנו כשהוא בנסיעה איטית?

נ- לא, הג'יפ עצר החליק ועצר

ח- כן

נ- החליק ועצר, רציתי לרדת מהג'יפ ונפלתי. נפלתי בסיבוב, כי אם חוקר ישאל ויגיד אתה נפלת, איך נפלת לצד שמאל ולא לצד ימין

ח- זה העניין

נ- הבנת?

...

נ- איך נפלת, אני ישבתי ככה, איך לא נפלת ככה?

ח- אהה

נ- אתה מבין? אני רציתי לרדת ונפלתי ככה על הכתף הזאת

ח- יש מדרגה לג'יפ או לא

נ- יש צינור לא מדרגה

ח – כן, דרכת על צינור?

נ – הצינור לא לא זוכר, הבעיה היא שהג'יפ הזה גבוה מאוד"

(עמ' 11 לתמליל, ש' 1-24).

15. שלישית, תיאור נוסף באשר לנסיבות התרחשות האירוע עולה מהודעות כתובות מתיק המשטרה בנוגע לאירוע האמור. מסמכים אלה הוגשו על-ידי הנתבעת כמוצגים בהתאם להסכמת הצדדים (עמ' 27 לפרוטוקול; נ/10). יצויין כי התובע והנתבע הכחישו כי מסרו את ההודעות האמורות, ולעניין זה נשוב בהמשך בעת דיון במשקלן.

המדובר בשני טפסים הנושאים כותרת "הודעה על תאונת דרכים – עם נפגעים/נזק בלבד". במסמך אחר מפורטים תחת כותרת המשנה "פרטי המודיע", פרטיו של התובע, ובשני – פרטיו של הנתבע. במסמך הראשון, המיוחס לתובע, נרשם תחת כותרת המשנה של "פרטי האירוע" כדלקמן:

הגעתי יחד עם חבר שלי נסים בג'יפ שלו לצייד ברישיון באזור בית שאן וכאשר הרכב נעצר רציתי לרדת מרכב וחשבתי שיש מדרגת עזר בג'יפ וכאשר דרכתי במקום שהיה מדרגה נפלתי על הריצפה וקיבלתי מכה בכתף שמאל ובחזה...".

ובמסמך השני, המיוחס לנתבע, נרשם ביחס לפרטי האירוע כדלקמן:

"הגענו למקום לצורך תחילת צייד ברישיון ..הרכב נעצר במקום נוסע של הרכב שישב בכסא לידי ליד הנהג פתח את הדלת ורצה לשים רגל על המדרגה של הג'יפ אשר הייתה מפורקת מזמן ובגלל הגובה של הג'יפ נפל על הרצפה עם כתפו וכתוצאה מכך נשאר לשכב ...".

האם הוכיח התובע את תביעתו?

16. על רקע הראיות שהובאו על-ידי הצדדים כפי שפורטו לעיל, יש לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח את עילת תביעתו במידה הדרושה במשפט האזרחי. סבורני כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה, וזאת מהנימוקים שלהלן.

17. כאמור לעיל, גרסת התובע, עליה השתית את כתב התביעה, הינה, כי הוא נפגע בגופו בעת נפילה מהג'יפ תוך כדי נסיעתו לאחור. עדותו של התובע לפני באשר לנסיבות ואופן התרחשות האירוע הנ"ל, התאפיינה בחוסר בהירות רבה ובעמימות. התובע, אשר טען בעדותו הראשית להתרחשות נסיבתית בה הוא נפלט מהג'יפ עקב נסיעה לאחור והחלקה של הג'יפ, לא ידע להסביר או לתאר את אופן הנפילה, תוך שהוא חוזר במספר הזדמנויות על כך שאיננו יודע כיצד אירעה הנפילה (עמ' 22, ש' 1-7; עמ' 23, ש' 23)). בחקירתו הנגדית אף התקשה לזכור ולהסביר האם אכן מדובר בנפילה כתוצאה מנסיעת הרכב לאחור במהירות/בחדות, או שמא נפילה בעת ירידה יזומה שלו מהרכב לאחר שעצר. אפנה לעניין זה לדבריו בחקירתו הנגדית, כדלקמן:

"ש. האם יכול להיות מצב שנפלת לאחר שהג'יפ החליק, עצר ורצית לרדת מהג'יפ ונפלת תוך כדי ירידתך מהג'יפ.

ת. לא יודע. הג'יפ התחלק ומצאתי את עצמי על הרצפה

ש. האם היתה לך כוונה לרדת מהג'יפ ותוך כדי נפלת

ת. לא זוכר. לא זוכר שרציתי לרדת.

ש. האם פתחת את הדלת בטרם ירדת

ת. הדלת לא נפתח, קפצתי מעל הדלת, לא קפצתי, עפתי מעל הדלת שהיא לא גבוהה ולא נמוכה" (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 1-9). (הדגשות לא במקור).

18. התמיהה באשר להססנות העדות בדבר נסיבות הפציעה, מתחזקת נוכח דבריו של התובע לחוקר מטעם המבטחת, כפי שצוטטו לעיל, בהם הסביר כי נפגע בעת שביקש לרדת מהרכב לאחר שעצר, ולדבריו - "רציתי לרדת מהג'יפ ונפלתי". לא ניתן כל הסבר לפער בין התיאורים השונים שתוארו על-ידי התובע, האחד במסגרת חקירתו בפני החוקר, והשני במסגרת תביעתו ועדותו, אף שמדובר בשני תרחישים שונים לחלוטין במהותם – האחד "העפה" מרכב בעת נסיעה מהירה/חדה לאחור, והשני נפילה בעת ירידה יזומה מרכב כשהוא עומד – שלא אמור להיות כל קושי בהבחנה ביניהם.

19. לכך מתווסף הפער בין התיאור המפורט בהודעות מתיק המשטרה, לבין גרסת התובע בתביעה ובעדותו. כפי שצויין לעיל, מדובר בהודעות בהן מפורטים פרטי התובע והנתבע כמוסרי ההודעות. דא-עקא, ההודעות אינן נושאות את חתימת התובע והנתבע, כאשר לדברי הנתבעת מקור הדבר בכך שבטעות לא צולם על-ידה הטופס על שני צידיו (באופן שיכלול גם את צידו השני של הדף ובו המקום שנועד לחתימת המודיע). מטיעוני הצדדים עולה כי אין מחלוקת שמדובר בהודעות שצולמו מתוך תיק המשטרה בנוגע לאירוע הנ"ל, וכי התיק עצמו בוער. כפי שצויין, ההודעות הוגשו בהסכמה, כך שנותר להעריך את משקלן הראייתי בנסיבות העניין.

20. כפי שצויין לעיל, התובע והנתבע הכחישו בעדויותיהם כי מדובר בהודעות שנמסרו על-ידם והכחישו כל זיקה להודעות האמורות. סבורני כי הכחשה זו איננה עומדת במבחן ההיגיון והראיות הקיימות.

מבחינת שורת ההיגיון, משאין מחלוקת כי ההודעות צולמו מתיק המשטרה; התובע מאשר כי הגיש הודעה למשטרה על האירוע (ת/4); הנתבעת הגישה מסמכים נוספים מתוך תיק המשטרה שברי כי נמסרו על-ידי התובע או הנתבע (צילום פוליסת הביטוח של הגיפ', רישיון נהיגה ותעודת זהות של הנתבע, תעודת זהות של התובע וגיליון חדר מיון); וההודעות עצמן כוללות פרטים אישיים רבים של התובע והנתבע (שם, מס' ת.ז., תאריך לידה, שם האב, מס' טלפון, כתובת מגורים, מקום עבודה, פרטי רישיון וכד') אין זה סביר להניח כי הן נערכו ללא זיקה לתובע ולנתבע, וכי מאן דהוא במשטרה פירט על דעת עצמו ומדמיונו את פרטי נסיבות האירוע המפורטים בהן.

מבחינת התמונה הראייתית הכוללת, הרי שזו מצביעה על זיקה בין התובע והנתבע לבין ההודעות הנ"ל ותוכנן. כך, יש דמיון ברור בין תוכן ההודעות הנ"ל לבין דברי התובע לחוקר המבטחת, כפי שצוטטו לעיל, הן ביחס לעצם הטענה לנפילה בעת ירידה מהרכב, והן באשר לנתונים נסיבתיים הקשורים בכך כגון ציון גובה הרכב (נתון המופיע הן בהודעה למשטרה תחת שמו של הנתבע, והן בדבריו של התובע בפני החוקר מטעם המבטחת). יתרה מכך, בעוד שהנתבע הכחיש בעדותו כי היה במשטרה ומסר הודעה (חקירה חוזרת, עמ' 31 לפרוטוקול), התובע דווקא ידע לספר לחוקר מטעם המבטחת בצורה ברורה כי הנהג (קרי, הנתבע) מסר עדות למשטרה (ובלשונו: "קיבלנו אישור משטרה הוא פנה ומסר עדות איך זה קרה", עמ' 14 לתמליל).

21. המסקנה הסבירה העולה מהמפורט לעיל הינה, כי הגרסאות המצויות בנ/10 ניתנו על-ידי התובע והנתבע בעת או בסמוך שפנו למשטרה למסור הודעה בדבר האירוע. מדובר בגרסה מפורטת בדבר נפילה מהג'יפ בעת ירידה ממנו, בשל הנחה מוטעית כי קיימת מדרגה בג'יפ. גרסה זו הינה שונה לחלוטין מגרסתו של התובע בתביעה דנן ובעדותו בפני. סתירה זו נותרה ללא הסבר או נימוק מפי התובע או הנהג, למעט הכחשה גורפת של מסירת ההודעות למשטרה, אותה, כאמור לעיל, אינני רואה לקבל, ואשר פוגמת באופן ממשי במהימנות עדותם של השניים. יצויין כי בסיכומים מטעם התובע נכללה לראשונה רמיזה לכך שההודעות במשטרה מקורן ברצון להימנע מפגיעה בנהג, ברם לטענה זו, שהינה טענה עובדתית, אין כל עיגון בעדויות שנשמעו, והיא אף עומדת בסתירה להכחשה העובדתית של עצם מסירת ההודעות למשטרה.

22. לכל האמור לעיל מתווספות סתירות ואי-התאמות נוספות שעלו מהעדויות והראיות שהוגשו. כך, כפי שצויין לעיל, הגרסה הראשונית של התובע בעת שהתקבל בחדר מיון, היתה כי נפגע בעת התהפכות של הגי'פ, גרסה שונה מהגרסאות המאוחרות שהעלה לאחר מכן. כמו-כן, קיימות אי-התאמות בין עדות התובע והעדים השונים, באשר לאופן בו נראתה זירת האירוע (לפי התרשימים השונים שצוירו על-ידי העדים ואשר הוגשו כמוצגים, הממקמים את התובע בנקודות שונות ביחס לג'יפ). לכך יש להוסיף, כי בשלב מתקדם של חקירתו הנגדית הוסיף התובע פרט עובדתי נוסף, שלא נזכר בגרסתו קודם לכן, לפיו בעת נפילתו מהג'יפ נפלטה ירייה מרובהו (ובלשונו: "כאשר נפלתי היה בידי הרובה. יצא כדור מהרובה, נפלטה יריה כי האצבע שלי היתה כנראה על ההדק והיא יצאה לכיוון גדר המערכת. עכשיו אני מתחיל לזכור", עמ' 22, ש' 24). פרט זה, שלא ניתן לראותו כפרט שולי במסגרת ההתרחשות המתוארת, הועלה כאמור בשלב מאוחר של העדות, ואין הוא נזכר באף אחת מעדויות העדים האחרים שנטען כי היו במקום. יצויין כי יתכן שהיה ניתן לייחס חלק מאי-ההתאמות האמורות למגבלות שפה או תקשורת ולחלוף הזמן מאז האירוע, וככל שהיתה בפני גרסה מהימנה ומשכנעת לאופן התרחשות התאונה אפשר שלא היה באלו בלבד כדי להכריע, באם כאמור לעיל לא זה המצב בענייננו.

23. המסקנה העולה מכל המפורט לעיל היא, כי גרסת התובע באשר לאופן פציעתו איננה ברורה ואיננה מהימנה, תוך שקיימת סתירה בולטת בין גרסאותיו השונות ביחס לליבת תיאור ההתרחשות הנטענת, ומבלי שניתן לכך על-ידו כל הסבר סביר. עדויות העדים מטעם התובע אין בהן, בנסיבות דנן, כדי למלא את החסר שהותירה עדות התובע. עדויות אלה מצביעות על השתתפותו של התובע באירוע הציד שתואר, לרבות נסיעה בג'יפ, ועל פציעת התובע בשלב כלשהו במהלך אותו אירוע ציד, אך אין בהן – נוכח הסתירות בגרסאות התובע ובשים לב לכך שכל העדים העידו, ואף הדגישו, כי לא ראו את התובע נפגע – כדי להניח תשתית ראייתית מהימנה ומספקת לקבלת גרסתו כי נפגע עקב נפילה מהג'יפ כפי שנטען. אוסיף לעניין זה, כי עולה תמיהה באשר לטיעון המשותף לכל העדים, ששב ועלה בעדויותיהם, לפיו לא ראו את הנפילה עצמה, וזאת בלהט הציד בו עסקו ומשהיו מרוכזים בחזירי הבר. נזכיר כי מדובר במספר אנשים המצויים בסמיכות זה לזה בג'יפ, מאירים בפרוג'קטורים (עדות סוהיל, עמ' 12, ש' 10), חלקם ממוקמים מאחורי התובע ואחד מהם לצידו, וכולם ידעו לתאר בעדויותיהם פרטים רבים אודות ההתרחשות בעת הציד ומיד לאחר מכן, למעט - את הנפילה הנטענת. הדעת נותנת כי בנסיבות המתוארות על-ידם, היה להם, או לפחות לחלקם, קשר עין עם התובע בעת האירוע. עדותם כי לא ראו את התובע נפגע, שהיתה משותפת ולמעשה הועלתה באופן כמעט אחיד ע"י כולם, הותירה סימני שאלה של ממש בנקודה זו.

24. משהשתית התובע את תביעתו על גרסה פוזיטיבית לפיה הוא נפל מהג'יפ בעת שישב במושב ליד הנהג וכתוצאה מהחלקת הג'יפ, ועל כך חזר בעדותו הראשית בפני, וגרסה זו כשלעצמה לא נמצאה מהימנה, הרי שדין התביעה להידחות. בנסיבות אלה אין מקום לדון בתרחיש החלופי לפיו התובע נפל מהרכב בעת שניסה לרדת ממנו, כאשר לא זו הגרסה בה דבק התובע ולא לגביה התגוננה הנתבעת (ראו: בע"א 6380/05 (מחוזי - י-ם) מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ (פורסם במאגרים) (2006).

25. נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

26. התובע יישא בהוצאות המבטחת בסך 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.