בפניי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

1. רקע ועובדות

גלגולו הראשון של ההליך דכאן - הגשת כתב אישום כנגד המבקש בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר בהתייחס למבנה המשמש גן שמחות, אשר נבנה בחלקה 18 גוש 8809 בישוב באקה אל גרביה, על קרקע חקלאית (תיק עמ"ק 1254/05).

המבקש הודה בביצוע עבירות הבניה והשימוש, הורשע על פי הודאתו וביום 24.5.06 נגזר דינו והוטל עליו, בין היתר, צו הריסה למבנה מושא האישום, שביצועו עוכב עד ליום 24.3.07 וצו איסור שימוש אשר נכנס לתוקף ביום 1.10.06.

משלא קיים המבקש את הצווים, הוגש נגדו בחודש 12 שנת 2008 כתב אישום נוסף, המייחס לו עבירה של אי קיום צו בית משפט. (במסגרתו של תיק זה מצויים אנו עתה ואתייחס לכך בהמשך).

לאחר דחיות חוזרות ונשנות השיב המבקש לאישום אך בחלוף שלוש וחצי שנים, ביום 6.5.12.

המבקש הודה בעובדות כתב האישום, הורשע בעבירה של אי קיום צו שיפוטי ודינו נגזר ביום 9.9.12 למאסר מותנה וקנס.

בחלוף חמש שנים מהמועד בו היה המבקש אמור לבצע את צו ההריסה, ביום 28.3.12, הוגשה על ידו לראשונה בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש (להלן: "הבקשה הראשונה"). הבקשה הוגשה במסגרת התיק דנן, שעניינו כאמור אי קיום צו בית משפט.

במסגרת הבקשה הראשונה נטען כי החלקה עליה נבנה המבנה מושא צו הריסה נכללת בשטחי המקרקעין הכלולים בתכנית ענ/1158 שהגישה עיריית באקה אל גרביה, שמטרתה שינוי ייעוד מקרקע חקלאית לתעשייה קלה, מלאכה, תוך הקצאת שטחים מהמקרקעין כשטחי ציבור. כן נטען כי התכנית שהוגשה לוועדה המחוזית והמקומית נמצאת בשלבים מתקדמים.

מנגד, טענה המשיבה כי התכנית נמצאת בראשיתה ולא קיים אופק תכנוני המצדיק מתן אורכה.

ביום 28.5.12 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על עיכוב ביצוע צו איסור השימוש וצו ההריסה עד ליום 20.10.12 בציינו כי "בהתחשב בעובדה שמדובר בבקשה ראשונה להארכת המועד ובעובדה שהליך תכנוני לשינויי יעוד והסדרת המקום לקבלת היתר בניה נמצא בעיצומו ; מדובר בעסק של גן אירועים המתנהל רחוק ממקום מגורים ובצמוד דופן לאזור התעשייה וממילא מבקשת הרשות להרחיב את איזור התעשייה והמלאכה לכלול את המקרקעין עליהן מתנהל עסקו של המבקש....".

שוב המתין המבקש עד חלוף המועד לביצוע הצווים וביום 7.11.12 הגיש בקשה שניה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, במסגרתה טען ל "שינוי נסיבות משמעותי" לאחר שבקשה שהגיש המבקש לשימוש חורג, אושרה על ידי הוועדה המקומית ביום 21.10.12 ,בכפוף למספר תנאים ולפיכך עתידה לעבור לדיון בוועדה המחוזית (להלן : "הבקשה השניה"). אף הבקשה השניה הוגשה במסגרת התיק דנן, שעניינו – אי קיום צו בית המשפט.

הבקשה נדחתה מטעמים טכניים - אי עמידה בהוראות התקנות.

ביום 12.11.12 הגיש המבקש בקשה מתוקנת ובסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה שיפוטית ביום 23.1.13 ולפיהן צו איסור השימוש יישאר על כנו בעוד צו הריסה יעוכב עד ליום 1.8.13 בכפוף להפקדת ערבות צד ג' וערבות בנקאית.

עד כאן העבר ומעתה – ההווה.

2. טענות הצדדים

עתה מונחת לפניי בקשתו השלישית של המבקש למתן אורכה לביצוע צו ההריסה, במסגרתה הוא מעלה שתי טענות עיקריות.

הטענה הראשונה - "שינוי נסיבות משמעותי", לאור התקדמות ההליכים בבקשה להכשיר השימוש החורג. בבקשה נטען כי ביום 21.10.12 ניתנה חוות דעתה החיובית של הוועדה המקומית לתכנון ובניה לאישור הבקשה והבקשה הועברה לאישור הוועדה המחוזית, אשר החליטה ביום 29.5.13 לדחות את הדיון בעניין ב- 90 יום נוספים, על מנת לבחון האם אכן הרשויות המקומיות יגישו תכנית להרחבת אזור התעשיה הסמוך.

עוד טוען המבקש כי מילא אחר כל התנאים שנקבעו על ידי הוועדה המקומית ביום 21.10.12 (קבלת אישור משרד הבריאות מיום 6.5.13, בתנאים; התקשרות עם חברת בזק באופן שבוצע תאום תכנית תשתית התקשרות לבניין; אישור התחברות לביוב מיום 4.3.13; אישור תקינות מתקני גז מיום 27.12.12; אישור מותנה של המשרד להגנת הסביבה מיום 18.2.13; אישור יועץ בטיחות מיום 22.2.13; אישור מותנה של משטרת ישראל מיום 23.5.13) וכל שנותר לו הוא לקבל את אישור הוועדה המחוזית לאחר הגשת התכנון על ידי הרשות המקומית.

הטענה השניה - קבלת היתר מכוח תכנית שהופקדה לפי סעיף 97א לחוק התכנון והבניה ומטרתה שינוי ייעוד המקרקעין. נטען כי בימים אלה שוקדת המועצה המקומית ג'ת על הכנת תכנית "שלדית" להרחבת אזור התעשיה לשם הגשתה לוועדה המחוזית.

המבקש מפנה למכתב מהנדס העירייה מיום 12.3.12 המתייחס לפעולות שננקטות להליך שינוי ייעוד הקרקע.

לטענת המבקש, בנסיבות בהן הליכי הענקת חוקיות למבנה מתנהלים בשני מישורים (הן בקשה לשימוש חורג והן תכנית לשינוי ייעוד הקרקע) ומשבשלב דנן הדברים תלויים אך ברשויות, נוטה מאזן הנוחות לטובתו, שכן הריסת המבנה תגרום לו נזק בלתי הפיך ובלתי מידתי, תוביל לפגיעה בקניינו ובחופש עיסוקו ותרוקן מתוכן ניסיונותיו לשינוי ייעוד המקרקעין.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה נתנה הסכמתה לבקשה השניה המתוקנת, מאחר וסברה כי נכון יהיה להמתין לקבלת עמדת הועדה המחוזית בבקשה לשימוש חורג אותה הגיש המבקש, אלא שעתה

ברור כי המצב היום אינו שונה מהמצב שהיה בעת הגשת הבקשה השניה לפני כשנה, כי לא חלה התקדמות ממשית בהליכי התכנון והאופק התכנוני רחוק מאד.

עוד טענה המשיבה כי הטיפול בתכנית ענ/1158, אותה הגישה עיריית באקה אל גרביה לשינוי ייעוד הקרקע עליה נמצא המבנה מושא הצו, הופסק עוד בחודש אוגוסט 2011 לאחר שלא מולאו התנאים לקליטת התכנית, ואך ביום 20.3.12 התקבל מכתב אצל מהנדס הרשות, בו הוא מתבקש לקדם את התכנית להרחבת אזור תעשיה, אולם כיום התכנית כלל אינה מצויה בטיפול.

כי כך, ומשמדובר בצו אשר ניתן עוד בשנת 2006, יש, לטענת המשיבה, לדחות הבקשה.

3. דיון

ראש וראשון יש להעיר ולהאיר כי מקומה של הבקשה בה עסקינן אינו בתיק דנן, שעניינו אי קיום הצו השיפוטי, אלא בתיק עמק 1254/05, בו ניתן הצו.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אונו (ניתן ביום 7.1.02) (להלן: "פס"ד סבן"):

" עבירת אי ביצועו של צו – לעצמה היא וארכה לביצועו של צו הריסה – לעצמה היא.

דחיית המועד לביצועו של צו הריסה אין בה כדי לגעת בעבירה. גם אם אמרנו כי פועלה של הארכה הוא מלמפרע, נאשם שלא קיים צו הריסה במועד שנקבע, עבר עבירה; ארכה כי תינתן לעבריין בנייה, אין בה בארכה כדי למחול על העבירה, ובית-המשפט יענוש את העבריין כראוי לו. אכן, אין כל קשר של סיבה ומסובב בין עבירה של אי-ביצוע צו הריסה לבין מתן ארכה לאחר המועד שנקבע לביצועו של צו, וממילא אין הכרח – אף אין הצדק – כי נקיש מן האחד לאחר.... משאמרנו דברים שאמרנו על סמכותו של בית-משפט, נוסיף כי מסכימים אנו עם בית-משפט השלום ועם בית-המשפט המחוזי כי הבקשה למתן ארכה חייבת לבוא לפני בית-המשפט שנתן את צו ההריסה; לפניו, ולא – כפי שהיה בענייננו – שהבקשה עלתה לפני בית-המשפט הדן בכתב-האישום בשל אי-קיומו של צו ההריסה."

יחד עם זאת, מאחר ובית המשפט במותבו הקודם דן בבקשות מסוג זה חרף הגשתן בתיק דנן, אדון אף אני בבקשה לגופה.

הלכת בית המשפט העליון היא כי הכלל על פיו על בתי המשפט לפעול בדונם בענייני תכנון ובניה הוא כי "הבונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט" (ירמיהו כ"ב, י"ג) . קרי, הבונה בניגוד לחוק, דינו הבסיסי הריסה וכדי שהבנוי שלא כדין לא ייהרס, יש צורך בטעמים טובים ומיוחדים. בניה ראשיתה "נגיש תכנית ונשמע" ורק משתאושר – "נעשה" ולא ההיפך (ראה למשל ע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ' מ"י (ניתן ביום 19.6.08).

בהתאם לכלל האמור, נקבעו אמות המידה להתערבותו של בית המשפט בביצוע צווי הריסה ונטייתו לעכב ביצועם ובתי המשפט שבו וחזרו על שנקבע בפס"ד סבן הנ"ל:

"מעיקרו של דין מוסמך הוא בית-משפט ליתן לעבריין-בנייה ארכה לביצועו של צו הריסה, ובית-המשפט יפעיל את סמכותו - כך או אחרת - בהביאו במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל. ובלשונו של השופט א' גולדברג ברע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625, בעמ' 645:

"אף בחוק התכנון והבניה עצמו מצוי איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. כך קובע סעיף 207 לחוק כי גם במקרה שבו נותן בית-המשפט צו הריסה, רשאי הוא "לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן". משמע, שבית-המשפט רשאי לעשות "איזון לשעה", בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט".

תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין-הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין-בנייה. אכן, מגוון המקרים רב הוא. סמכותו זו של בית-המשפט זכתה להדגש-יתר בחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43) שעה שבית-המשפט זכה מפורשות בסמכות רב-פעמית לקבוע מועדים להריסת מבנה עבריין, על יסוד הנחה שעניינו של המבקש ארכה יישקל מעת לעת על-פי מצב הדברים - מאזן האינטרסים, בלשוננו – שיהיה בעת הידון הבקשה למתן ארכה נוספת. ... אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות, ואולם, הקניית סמכות רחבה לבית-המשפט אין בה – כטענת המדינה – להוסיף למכה, והרי חזקה על בתי-המשפט כי ידעו להפעיל שיקול-דעתם כראוי. בית-המשפט אמור ליתן ארכה לעבריין-בנייה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב". ואם דעתה של המדינה לא תנוח מהחלטות הניתנות בבית-משפט השלום ביד רחבה, הדרך פתוחה לפניה להביא אותן החלטות לביקורת".

בהמשך נקבע בפסיקה כי הטעם העיקרי למתן ארכה לביצועו של צו הריסה, הוא כאשר רישיון הבניה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה (ראו לעניין זה רע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ניתן ביום 12.4.07)), או על מנת למנוע תוצאות קשות ובלתי צודקות, אם למשל "יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר" (ראה לעניין זה את פס"ד סבן הנ"ל).

נשאלת השאלה אם כן, האם מתקיים בענייננו "טעם טוב" ליתן למבקש ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה שניתן לו או האם היתר הבניה נמצא בהישג ידו של המבקש?.

זה המקום להזכיר כי צו ההריסה ניתן למבקש לפני למעלה משבע שנים ולמרבע הצער, עד היום לא הוכשר המבנה מושא הצו.

המבקש אמנם שב וטוען אף היום, כבבקשה השניה, שינוי נסיבות, אולם לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בתגובת המשיבה, לא שוכנעתי כי הנסיבות אכן נשתנו מאז מתן ההחלטה בבקשה השניה.

הועדה המקומית אמנם אישרה בקשתו של המבקש בתנאים, אולם לא זו בלבד שהאישור ניתן עוד ביום 21.10.12, בטרם ניתנה ההחלטה בבקשה השניה, אלא שבכך לא סגי שכן בענייננו נדרשת החלטת הוועדה המחוזית וזו כאמור ממתינה לרשויות המקומיות אשר יציגו בפניה תכניות מטעמן.

כן יש להזכיר את עמדת הועדה המחוזית כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתה מיום 29.5.13 (ראה נספח 2 לבקשה): "הוועדה רואה בחומרה בניה בלתי חוקית ופועלת למניעת עבריינות בניה. יעוד הקרקע במקרקעין הינו אזור חקלאי. הוועדה מציינת כי שימוש בקרקע לאולם וגן אירועים אינו שימוש מותר בקרקע חקלאית מכוח ג/400 ולדעת הוועדה מהווה סטייה ניכרת מתוכנית ג/400. נכון להיום לא קיים בסיס תכנוני-סטטוטורי לאישור הבקשה".

בהמשך הוחלט: "בפני הוועדה הוצג מידע לפיו מתקיים מהלך של תכנון מפורט להרחבת אזור התעשיה באקה אל גרביה. לפיכך , הוועדה מחליטה:

הוועדה מודעת לצורך במתן פתרון תכנוני לפעילות גני אירועים כשימוש נדרש לתושבי האזור. הוועדה תשוב לדון בבקשה בעוד 90 יום מיום הדיון ותבחן האם הרשויות המקומיות יגישו לוועדה המחוזית תכנית להרחבת אזור התעשייה הסמוך, וכיצד הפעילות המבוקשת משתלבת בתכנית שתוגש".

90 הימים חלפו בסוף חודש אוגוסט 2013 ואילו אכן היתה המועצה המקומית פועלת לקידומה של התכנית, ניתן היה להציג מסמכים המעידים על כך או למצער לתת לכך ביטוי בתצהירו של מר ענבוסי, האדריכל אשר הכין התכנית לבקשת העירייה.

לצורך קביעה כי חלה התקדמות ממשית בהליכי התכנון והכשרת המבנה אין די באמירה כללית של מהנדס המועצה לפיה הוועדה מכירה את התוכנית שהמועצה "מקדמת" ובוודאי אין די באמירת מר ענבוסי לפיה בימים אלו שוקדת המועצה על הכנת תכנית "שלדית בלבד". עיון בחומר שהוצג לעיוני מעלה כי חרף העובדה שפעולות לקידום התכנית נעשות לכאורה מראשית שנת 2011, הנה – חלפו להם למעלה משנתיים וחצי ודבר לא קודם.

לאור האמור, דומה כי סיכויי אישור הבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין הינו מזערי וזאת בשל העדר בסיס תכנוני סטטוטורי לאישור הבקשה.

זאת ועוד, גם טענות המבקש באשר לפעולות שנוקטת עיריית באקה אל גרביה – ג'ת לקידום הגדלת אזור התעשיה באופן שיכלול גם את המקרקעין עליהם נבנה המבנה שלא כדין, לא השתנו לאורך השנים (ראה בקשה בהולה של המבקש לדחיית הדיון מחודש אוקטובר 2010 ובקשות נוספות שהוגשו לאחר מכן).

ייעוד המקרקעין המאושר הינו חקלאי לפי תכנית ג/400.

בחודש ינואר 2011 הגישה המועצה המקומית בקשה לשינוי ייעוד באופן שיורחב אזור התעשייה כך שיכלול גם את המקרקעין מושא תיק זה.

בחודש מרץ 2011 ניתנה החלטת לשכת התכנון המחוזית לפיה התכנית לא תובא לעיון הוועדה המחוזית אלא לאחר שיתמלאו דרישות הסף והתנאים המינימאליים לקליטת תכנית בהתאם לתקנות וההנחיות להגשת תכנית להפקדה על ידי הוועדה המחוזית ומנכ"ל משרד הפנים. (ראו פירוט התנאים במכתב מיום 3.3.11, נספח 10 לבקשה) תכנית שכזו טרם הופקדה.

מודעת אני לזעקת המבקש ושכמותו, ככל שהדבר נוגע להימשכות הליכי התכנון במקומותינו, אלא שנפסק לא אחת כי אכן, המצב של עצלתיים בביצוען של תכניות, כמו במקרה דנן, הוא רעה חולה, אך אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות, בפתיחת פתח להפקרות, ל"איש הישר בעיניו יעשה".

כך קבע בית המשפט העליון ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נ' מוסא דכה (ניתן ביום 22.11.09) והוסיף:

"שהרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ברוחב יריעתו, ללמד - כביכול - על הכלל יצא. משמעות פסק הדין, אם יעמוד על כנו, הוא כי כל החפץ ליטול את השם ייטול. קרי, בכל מקום, ואין זה המקום היחיד בישראל, שבו ישנה איטיות (לעתים מרגיזה ואף מקוממת) בהליכי בניה, יבנה הבונה כחפצו, ומשתבוא גאולת הליכי התכנון יבוא גם יום "עשיית סדר" בבניה הלא חוקית; ועד אז - כך עולה - ישגשגו המבנים הבלתי חוקיים, גדולים וקטנים. אחריותו של בית המשפט גדולה מזה. על כן לא נוכל ליתן יד לכך... כללם של דברים: בניה בלתי חוקית, גם במקום שיש בו קשיים לעניין היתר בניה, היא רתימת העגלה לפני הסוסים. אין לבעל נכס זכות מוקנית להיתר בניה בהיעדר תב"ע המאפשרת זאת".

סבורה אני כי הדברים יפים גם לענייננו.

אין חולק כי הבניה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין וכפי שמתברר, אין דברים אמורים בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבניה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להימשך חודשים מספר.

4. סוף דבר

אכן, בביצועו של צו ההריסה כרוכה פגיעה קשה במבקש. עם זאת, כבר נפסק, כי פגיעה כאמור אינה מהווה כשלעצמה הצדקה לאי-קיום צו הריסה שיפוטי (ראו לעניין זה בג"ץ 2353/97 דוריס נ' המועצה המקומית רמת השרון (16.12.1997)).

על כן, ובהתחשב בכל שפורט לעיל, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.