בפניי בקשה מטעם נתבעים מס' 1-2 (להלן: "הנתבעים") להתיר להם להגיש תצהיר של חוקר פרטי אשר ערך מעקב אחרי התובע וצילם אותו לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.7.12 שבה העיד התובע. על פי הנטען בבקשה, התובע הגיע לאותו דיון כשהוא מתנייד בכסא גלגלים, בעוד שהחוקר צילמו מהלך על רגליו. הנתבעים טוענים כי מדובר בראיה המשליכה על מהימנות התובע.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו הראיה אינה קבילה, הואיל והושגה תוך פגיעה בפרטיות התובע כהגדרתה בסעיפים 2(1), 2(3), 2(10) ו-2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). עוד טוען התובע, כי אין מדובר בראיה המשליכה על מהימנותו, שכן הוא אינו מתנייד באופן קבוע בכסא גלגלים, אלא הגיע לבית המשפט בכסא גלגלים לאחר שחרור מאשפוז ממושך בבית חולים, בעוד שהחקירה בוצעה למעלה מחודש לאחר מכן.

דין ההתנגדות להידחות.

עיינתי בתצהיר החוקר ובצילום ולא מצאתי כי על פניו יש בהשגת הראיה פגיעה בפרטיותו של התובע, אשר צולם ברשות הרבים, ועל כן אין מדובר בראיה פסולה לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.

באשר לשאלה אם משליכה הראיה על מהימנות התובע אם לאו, הרי שהמקום להכריע בה הוא במסגרת פסק הדין על יסוד מכלול הראיות שיוגשו, ולא בשלב זה.

הבקשה הוגשה בסיום פרשת התביעה ובטרם החל מי מהנתבעים בהבאת ראיותיו. לפיכך אף שלב הגשת הבקשה אינו מהווה נימוק לדחייתה.

עם זאת, הואיל ולתובע לא הייתה אפשרות להתייחס לדברים במסגרת עדותו אאפשר לתובע, אם ירצה בכך, להשלים עדותו בנושא זה בפתח הישיבה הבאה.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו בדחיפות גם בפקס ידני.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה