צד ג' ארנון צור

רקע

בתיק זה הוגשה תביעה בגין גמלאות ששולמו על ידי התובע לנפגע, מר יצחק (צחי) כהן ת.ז 034569087 (להלן:"הנפגע") עקב תאונת דרכים מיום 1.9.02. הנתבעת היא תאגיד אשר הוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ח-1975 כלפיה הופנתה הדרישה היות והקטנוע עליו רכב הנפגע לא היה מבוטח. הנתבעת שלחה היא הודעת צד ג' למר ארנון צור שהוא הבעלים של הקטנוע.

התובע טען שהנפגע נהג בקטנוע של מר צור כשהביטוח אינו מכסה שימושו בו ומששולם לנפגע פיצויים, אזי התובע זכאי לשיבוב מהנתבעת.

הנתבעת טענה כי סעיף 7 לחוק הפלת"ד לא יכול להקים לנפגע ולתובע הבא בנעליו עילת תביעה בנסיבות העניין, שכן תנאי לתכולתו היא כי הנפגע לא ידע על העדר ביטוח.

צד ג' ציין כי הרכב נלקח ע"י הנפגע שלא בידיעתו וממילא גם ללא בהסכמתו.

בסופו של יום לא היה צורך בקיום דיונים לגופו של עניין שכן ב"כ התובע הודיע על נכונותו לדחיית התביעה לאור אי שיתוף פעולה מצד הנפגע.

כל שנותר במחלוקת היא שאלת הוצאות משפט בגין ההליך בבית המשפט.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יגישו טיעונים בכתב בעניין הוצאות המשפט.

התובע טען שהמדובר בתביעת שיבוב ולא תביעה כספית רגילה ולכן אין מקום לפסוק נגדו הוצאות כלל, או לחילופין, להורות על חיוב צד ג' בהוצאות, לאור הנימוקים שצוינו בסעיף 8 לטיעוניו.

כמו כן, ציינה ב"כ התובע המלומדת כי היא פעלה לקבלת הסכמת התובע לדחיית התביעה, ובכך חסכה זמן שיפוטי יקר, והוצאות לצדדים.

ב"כ הנתבעת המלומד טען שהתביעה הוגשה ללא כל בסיס עובדתי או משפטי ואין ספק שיש לפסוק הוצאות בגין דחייתה. צד ג' הפנה את בית המשפט לאחוזים הראויים להיפסק בנדון.

לאחר שניסיתי, ללא הצלחה, להביא את הצדדים להסדר דיוני בסוגיה, אין מנוס מלהכריע בה על פי הדין.

הצדדים עמדו בהסדר הדיוני אך התיק לא הועלה אלי למתן הכרעה בסוגיה שבמחלוקת מסיבות אדמיסטרטיביות והתנצלותי בפני הצדדים על הסחבת ועינוי הדין שנגרם כתוצאה מכך.

דיון והכרעה

תקנות 511 ו – 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שזה שמע, עיין ודקדק בטענותיהם של הצדדים.

בין שיקוליו אלו יבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המומלץ שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה, יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת מלוא ההוצאות (ראה: י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין 1990, בעמ' 507-508 וכן: ע"א 1986, 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4)822, עמ' 830-829).

עם זאת, אין להתעלם מ"צוק העיתים" והעומס הרב שמוטל על בתי המשפט והצורך במדיניות שיפוטית ראויה, שמשמעותה בעיני מחד גיסא הרתעת תובעים מפתיחת הליכי סרק מבלי לבצע בדיקה לעומק בטרם פתיחת ההליכים, אך מאידך גיסא עידוד סיום הליכים אלו מוקדם ככל האפשר, תוך הימנעות ממתן תמריץ שלילי לסיום הליכי סרק בשלבים מוקדמים על ידי פסיקת ההוצאות בשיעור ניכר.

בעל דין זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא זכאי הוא למלוא הוצאותיו (ראה: ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן ואח'. פ"ד מו (4), 330, עמ' 346-347) אך לזאת אוסיף העובדה כי התובע וב"כ, בחרו ועשו על מנת לעצור ההליך באיבו ובכך למנוע את ניהול התובענה באופן בזבזני ומיותר (ראה: ע"א 6431/96 אן בר זאב ואח' נ' ג'ומעה מוחמד ואח'. פ"ד נב(3) 557, עמ' 576-575).

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי במסמכי הצדדים וטיעוניהם ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ושיקולי מדיניות כפי שפורטו לעיל, הנני קובע כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את התובע, לשלם לנתבעת ולצד ג' הוצאות בסך כולל של 20,000 ₪ (10,000 ₪ לכל אחד מהם) , שהוא פחות ממחצית מהשכר המומלץ לפי כללי לשכת עורכי הדין והוא משקף אל נכון עידוד תובע מוסדי להגיש תביעתו בכדי לממש זכותו בבית המשפט רק כשברור שיוכל להוכיחה בבית המשפט, ומצד שני תמרוץ לחזור בו מהתביעה בהקדם האפשרי לאחר הגשת התביעה, בכדי לא לחוב מלוא ההוצאות על פי הדין.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, יא באייר, מוצש"ק פרשת אחרי מות – קדושים, 20 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.