פתח דבר

1. לפניי בקשה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה (להלן: "הצו"), והארכת מועד להגשת הבקשה הנ"ל.
2. ביום 22.06.10, ציווה בית המשפט על המבקש/הנאשם (להלן: "המבקש)- במסגרת תיק תו"ב 6887-08-09- להרוס קומת עמודים בשטח של כ – 146 מ"ר, אותה סגר ללא היתר, וזאת בתוך 15 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו עד ליום 22.09.11, זולת אם יהיה בידיו היתר כדין.
3. לאחר עיון בבקשות המבקש, הן להארכת מועד והן לגופה של הבקשה על נימוקיהן, וכן לאחר עיון בתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשות להידחות.

הבקשה להארכת מועד

1. בבקשתו להארכת מועד, טוען המבקש כי בשל אי ידיעת החוק, מצבו הבריאות וכן הכלכלי, לא הגיש את בקשתו במועד הקבוע לכך בחוק, כאשר רק בדיון מיום 17.01.13, במסגרת תיק תו"ב 43129-11-11, בו הורשע בעבירה של אי קיום צו בית משפט, ידע על אפשרות הגשת הבקשה עסקינן, ומיד פעל בעניין.
2. המשיבה מתנגדת להארכת המועד הנ"ל. בתגובתה ציינה המשיבה כי, הבקשה לא הגשה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). עוד הוסיפה המשיבה כי אין בעובדה שלמבקש אין ידע משפטי, כדי להצדיק הגשתה בחלוף 17 חודשים מיום כניסת הצו לתוקף, כאשר היה על המבקש לפנות מבעוד מועד לעו"ד על מנת לטפל בבקשה.
3. הבקשה בפניי הוגשה באיחור של למעלה משנה, היות והיה על המבקש להגישה תוך 21 יום טרם עבר מועד ביצוע פסק הדין, כלומר 21 יום לפני התאריך 22.09.11, וזאת בניגוד להוראות תקנה 2 לתקנות.
4. המבקש תלה את האיחור בהגשת הבקשה בזמן, באי ידיעת החוק, מצבו הכלכלי והבריאותי. איני רואה בנימוק של אי ידיעת החוק כדי להוות סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור. עוד במעמד הדיון בתאריך 22.06.10, ידע המבקש כי הצו הינו לתקופה מקסימלית בת 15 חודשים, והיה עליו טרם עברה תקופה זו, לפעול לביצוע הצו ו/או לחלופין לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אודות הדרכים בהם עליו לנקוט. זאת ועוד, טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי, אשר מנעו ממנו, לכאורה, הגשת הבקשה בזמן, נטענו באופן סתמי, וללא הצגת תימוכין, כאשר לא ברור מה נשתנה מצבו נכון ליום, אשר אפשר כעת הגשת הבקשה.
5. די באי עמידה בהוראות התקנות והגשת הבקשה בזמן, בהעדר נימוק מוצדק, כדי שלא להיזקק לבקשה.

מעבר לדרוש, אציין כי יש מקום לדחות את הבקשה גם לגופה.

הארכת מועד לביצוע הצו לפי סעיף 207 לחוק

המסגרת הנורמטיבית

1. הבסיס המשפטי להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (הניתן מוכח סעיף 205 לחוק ), הינו סעיף 207 לחוק הקובע כי:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע אם ראה טעם לעשות כן".

1. צווי הריסה והתאמה, הניתנים בגזרי-דין מכוח סעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, תכליתם הִנה תכנונית בעיקרה, ולא עונשית. הם נועדו להסיר את המפגע שהסבה הבנייה למרקם התכנוני, בין על-ידי הריסה ובין באמצעות התאמת הבנייה לתוכנית המתאר ולהיתר הבנייה, ושלא לאפשר לנאשם להשתמש בפרי עוונו וליהנות ממנו (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445, 446). צווים אלו נועדו להגשים את מטרותיהם ויעדיהם של דיני התכנון והבנייה, והם מהווים אמצעי בעל חשיבות מכרעת באכיפת החוק (בג"ץ 28/50 מינצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ותכנון עיר ת"א, פ"ד ד' 492, 495; ע"פ 365/67 מדינת ישראל נ' קוברסקי, פ"ד כא(2) 780; וע"פ 874/78 סוואעד נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 678).
2. הלכה היא כי, על מבקש הארכה לביצוע צו הפסקת שימוש בהתאם לסעיף 207 הנ"ל, להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחייתה של הבקשה (ראו ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ורע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).
3. כך נפסק בע"פ 6720/06 ישראל דהרי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו):

"מה ניתן להסיק מכך? אך ורק - והדברים נאמרים בכל הצער שבדבר - שכיבוד החלטתו של בית המשפט לא עמד לנגד עיניהם של המערערים, אשר מודיעים עתה כי אם יתקבל עיכוב הביצוע לא ייעשו עוד התקשרויות. אין כל אינדיקציה למועד אמיתי של סיום ההליכים בועדה המחוזית, אך בכל מקרה, אין מקום כי חוטא רב שנים יהא נשכר, והדברים נאמרים בכל האהדה האישית הכנה למערער 1 שהוא נכה צה"ל קשה, אך באהדה גדולה יותר לחוק ולאי רמיסתו, לאחר תשע שנות הפעלה לא חוקית בחטא קדמון של בניה ללא היתר על קרקע חקלאית, תופעה שהיא בחינת מכת מדינה. אין לדעת אם ומתי יבוא השינוי שמייחלים לו המערערים בתב"ע".  

1. עוד נאמר ברע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה, (פורסם בנבו):

"בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך".

ומן הכלל אל הפרט

1. בענייננו אין חולק כי, אין למבנה נשוא האישום היתר בניה.
2. על אף טענותיו של המבקש כי פעל בשקידה לצורך הוצאת היתר בניה, בכך ששכר את שירותיו של בעל מקצוע בעניין, והגיש בקשה להיתר, אלא שמעיון בבקשה עולה כי הלה החל בהליכים אלו, רק מספר חודשים לאחר שנכנס הצו לתוקפו.
3. מעבר לאמור, המבקש לא הגיש תצהיר כדין של מהנדס מטעמו, שיש בו כדי להצביע על התקדמות הליכי רישוי כלשהם בהם החל, בפני ועדות התכנון. זה המקום לציין כי, אין במסמך החתום על ידי המהנדס של המבקש מתאריך 05.02.13, כדי לענות על דרישות התצהיר הנ"ל, לרבות להצביע על אופק תכנוני המצדיק היעתרות לבקשה.
4. קביעתו של מהנדס המבקש במכתבו הנ"ל כי, לפיה הבקשה להיתר תאושר בתנאים, נטענה בעלמא, כאשר לא ברור מתי הבקשה תוגש לוועדה, מה תהיה החלטת הוועדה, ואם תחליט הוועדה לאשר בתנאים מה הם אותם תנאים שעל המבקש לעמוד בהם. מה גם שאף אם תאושר הבקשה בתנאים הנ"ל, הרי שאין בכך כדי ללמד באם המבקש יעמוד בתנאים אלו אם לאו, לרבות תקופת הזמן הדרושה לכך, ככל ולא ברור ממכתבו הנ"ל, אילו תנאים יוגדרו על ידי הוועדה כדי להכשיר את הבניה.
5. לא בכדי, נקבע בתקנה 2(ג) לתקנות, כי לשם דיון בבקשה לפי סעיף 207 לחוק, יש צורך בתצהיר איש מקצוע לאימות השינוי הצפוי במצב התכנוני. תצהיר שכזה לא הוגש בפניי, והמבקש הסתפק בהגשת הנספחים לבקשתו - מכתב מיום 05.02.13 וכן מסמך "הנחיות בדבר אופן פרסום הודעה לפי 149 לחוק"- שאין בהם כדי להצביע על צפי כלשהו לקבלת ההיתר הסופי. בנסיבות שבפניי, אין לומר כי קבלת ההיתר נראית בטווח הקרוב, כאשר אף בסעיף 8 לבקשתו, מציין המבקש כי הליך קבלת ההיתר עשוי לארוך מספר חודשים.
6. יש לציין כי הצורך של בית המשפט באופק התכנוני וודאי, נובע מהרצון לאזן מחד בין תכלית החוק שלא להותיר את השימוש הבלתי חוקי על כנו, ומאידך, לאפשר בכל זאת השימוש הבלתי חוקי, על מנת שלא לגרום נזק לא מידתי למשתמש. ואולם, על בית המשפט להיזהר שמא במתן אורכות רבות ייהפך הוא כלי בידי עברייני הבניה להיות שותף בהפרת החוק.
7. מעבר לאמור אציין כי, מלבד בקשת המבקש לפיה יש להתחשב במצבו הבריאותי, הכלכלי והמשפחתי, אלא שלא הצביע המבקש על נסיבות אישיות יוצאות דופן, שיש בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשה להארכת הצו. טענותיו של המבקש בעניין זה נשארו בגדר טענות כלליות, שנטענו כלאחר יד.
8. האינטרס הציבורי מחייב כי צווים שניתנו על ידי בית המשפט יקוימו כלשונם. כאמור, הארכת מועד לפי סעיף 207 לחוק הינה חריג לכלל זה, וכך יש לנהוג בבקשות מעין אלו. כיוון שלא הוכח לי שהכשרת המבנה צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, ובהעדר נסיבות מיוחדות של המבקש, המצדיקות הארכת המועד, אין בידי להיעתר לבקשה, ואני דוחה אותה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.