<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אלי גורן

ב"כ הנאשם – עו"ד שוויקה

הנאשם – בעצמו

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

ביהמ"ש שלח את הנאשם לממונה על עבודות שירות, כהפניה אחרונה על מנת להסדיר את יתר הדברים, התבקש להמציא מסמכים רפואיים, פנה לרופא, התור המקורי היה ביום 24.1 ובוטל, נדחה ל-27.1, היום, אחה"צ, בנסיבות אלה לא היה יכול להמציא אישור רפואי לממונה, אבקש לאפשר לו להמציא את האישור, ולכן אבקש דחייה.

ב"כ המאשימה:

מדובר בנאשם שלא משתף פעולה עם הממונה, אני מתנגד לדחייה.

<#3#>

החלטה

אין מקום לדחייה נוספת בתיק זה. טיעונים לעונש יישמעו היום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

אני חוזר על הטיעונים מיום 27.2.12, עמדת התביעה הייתה מלכתחילה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, חוזר על הנימוקים מהדיון באותו תאריך.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

בפתח דבריי אבקש לציין כי הנאשם כן שיתף לטעמנו פעולה עם הממונה על עבודות השירות, הצבתי בפני ביהמ"ש את הבעייתיות האחרונה שהייתה. אציין שההפניה לרופא והפניה אליו היא עפ"י דרישת הממונה על עבודות השירות. אבקש להתחשב ולא להטיל על הנאשם מאסר בפועל, איננו מקלים ראש בעבירות בהן הורשע, אך עם זאת, ביהמ"ש התרשם כי מדובר במי שעשה כברת דרך בבעייתיות של השכרות, מצבו הכלכלי קשה עד מאוד, מנסה לקיים את עצמו ואת משפחתו, שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח למעשה תהווה מכה קשה ביותר שאינה מידתית בנסיבות העניין. אדגיש, כי בנקודה זו אפשר לאזן את חומרת הענישה בעבירות שכאלה מול פסילה, מעבר לכך, גם בנושא הקנס אבקש להתחשב ככל הניתן, לחלק לתשלומים. אני מפנה את ביהמ"ש לתיק 8701-07-12 ע"פ תעבורה מחוזי נצרת, שם מדובר על כמות הרבה יותר גבוהה, כולל תאונת דרכים, ביהמ"ש למעשה נמנע מלהטיל עונש מאסר בפועל. הוא ביטל את המאסר שניתן קודם לכן. תחת זאת, הטיל מאסר על תנאי, וכן פסילה ארוכה, על מנת להרתיע את הנאשם.

הנאשם:

אני מרגיש טוב היום. פעם שעברה אמרתי שעברתי גמילה מאלכוהול. יש לי מסמכים בקשר לגמילה, אבל לא הבאתי אותם היום. אני יכול להביא. אני בן 64 עוד חודש, יליד 1949. יש לי נכו ת 100% מביטוח לאומי, בגלל שעברתי 3 ניתוחים בראש.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי שמירת מרחק והתנהגות בדרך הגורמת נזק לרכוש וחבלה לאדם.

עפ"י העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 6.2.08, בשעה 18:40, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סובארו בדרך עכו בקרית ביאליק, מכיוון דרום לכיוון צפון. הנאשם לא שם לב לדרך, לא הבחין ברכב שעצר לפניו, לא שמר על מרווח ממנו ופגע בו. באותו מעמד, נהג הנאשם ברכב כשהוא שיכור. דגימת אוויר נשוף שנטלה ממנו לימדה על ריכוז של 1100 מק"ג אלכוהול. כתוצאה מהתאונה, נחבלו נוסע הרכב הפרטי שהיה לפניו וניזוקו שני כלי הרכב.

במהלך שמיעת הראיות, הסתבר, כי לא קיימת תאימות מלאה בין המוצג בכתב האישום בכל הנוגע לתאונה ועוצמתה, לא הוצגה בפני ביהמ"ש ולו תמונה אחת מהנזק הנטען, לא הוצגה חוות דעת שמאית, וקביעת הנזק הסתמכה על דוח פעולה שערך השוטר תורג'מן שהגיע למקום, שתיאר את הנזק בלשון תמציתית למדי.

יחד עם זאת, המסקנה החד משמעית הייתה, שהנאשם לא שם ליבו את הדרך, לא שמר מרחק, התרשל בנהיגתו ופגע ברכב הפרטי שעמד לפניו עקב רמזור אדום שבכיוון נסיעתו, ולכן הוא נושא באחריות מלאה לקרות התאונה.

עיקר החומרה בתיק זה נבע מעבירת השכרות שביצע הנאשם. לפי כתב האישום, יוחסה לנאשם כמות אלכוהול גבוהה מאוד. ברם, גם כאן נפלו כשלים ראיתים בכל הנוגע לבדיקה המדעית.

משמיעת הראיות עלו סתירות רבות בכל תהליך ביצוע הבדיקה המדעית לאיתור אלכוהול בגופו של הנאשם, עד כי ביהמ"ש לא יכל לבסס שום ממצא עובדתי ביחס לבדיקה זו. נקבע, כי נוכח הסתירות הרבות שהתגלו בגרסת השוטר, מפעיל הינשוף, ונוכח חשיבות דיוק ביצוע הבדיקה על מנת להפיק ממצאים שלא יהיה בהם ספק, כי הם אכן משקפים נכונה את מידת האלכוהול שהייתה בדמו של הנאשם, לא ניתן היה לקבוע כי הבדיקה בוצעה כדבעי, ועל כן היא נפסלה. יחד עם זאת, בדיקת המאפיינים לימדה על כך שהנאשם היה נתון תחת השפעת אלכוהול, וזאת מעבר לכל ספק סביר, שעה שתסמיני השכרות ניכרו מהתנהלותו של הנאשם. הנאשם נראה שיכור, התנדנד, היה לא יציב, ועל כן, ביסס ביהמ"ש את שכרותו על יסוד בדיקת המאפיינים.

באשר לעברו של הנאשם ונתוניו האישיים, הנאשם יליד 1949, נוהג משנת 1977, צבר לחובתו 14 הרשעות קודמות. בשנת 1990 נרשמה לחובתו הרשעה בעבירה דומה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. עם זאת, מדובר בעבירה שקרתה לפני שנים רבות, ואשר לטעמי בנסיבות אלה, אין מקום ליתן לה משקל. מאז ועד היום, צבר הנאשם עבירות נוספות, רובן ככולן עבירות מסוג ברירת משפט. לא נרשמה לחובתו הסתבכות תעבורתית חמורה נוספת.

הנאשם בן 64, אב לילדים וסב לנכדים, מצבו הרפואי בכי רע כעולה מהאישורים הרפואיים שהונחו בפני בית המשפט. הוא עבר מספר ניתוחים, הוענקה לו נכות של 100% לאחר שעבר 3 ניתוחים בראשו.

הנאשם מעיד על עצמו שהוא ער לבעיה של צריכת האלכוהול שהייתה לו במשך שנים, לטענתו הוא עבר תהליך של גמילה לפני כשנה. מהתעודות הרפואיות שהונחו בפני ביהמ"ש בתיק זה, עולה, כי ברקע הרפואי של הנאשם נרשמו התקפי אפילפסיה וטיפולים רפואיים שונים שמפאת צנעת הפרט, לא אפרט. עם זאת, אציין, כי קיימים ממצאים רפואיים לגבי גידול בעור.

הפסיקה הבהירה, כי בנסיבות של נהיגה בשכרות וגרימת תאונה, העונש הראוי בגינה הוא עונש של מאסר בפועל. אפנה בעניין זה לרע"פ 2508-11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (2011), שם קובע ביהמ"ש העליון ע"י כב' השופט ג'ובראן עונש של 4 חודשי מאסר למי שנהג בשכרות. אכן כי כלל יש להחמיר בעונשם של מי שאוחזים בהגה כשהם שיכורים, ובמהלך נהיגתם אף גורמים לתאונה. זו מדיניות הענישה המקובלת והראויה לטעמו של מותב זה, וכך הוא נוהג בתיקים בהם מתרשם ביהמ"ש כי עונש כזה הולם את הנסיבות, שכן נהג האוחז בהגה כשהוא שיכור וגורם לתאונה חוטא פעמיים, ומסכן את הציבור סכנת חיים ממש אשר לא פעם מסתיימת בפגיעות בנפש.

יחד עם זאת, כל מקרה לנסיבותיו, ובמקרה שבפניי, על אף החומרה שלכאורה השתקפה מכתב האישום, הסתבר תוך שמיעת הראיות, כי התמונה אינה כפי שהיא נחזתה. התאונה כאן היא תאונה קלה יחסית, לא נגרמו פגיעות בגוף.

בנוסף, מדובר באדם מבוגר, שמצב בריאותו רעוע למדי.

ביהמ"ש מלווה את התיק הזה במשך תקופה ארוכה למדי, התרשם מהנאשם מהתהליך המקיף שעבר, ההפנמה של חומרת העבירה. ניכר כי הנאשם תיקן את דרכיו, הבין את המשמעות החמורה של מעשיו.

עוד אציין, כי הנאשם עבר תהליך של גמילה, הגם שלגבי נתון זה לא הוצגה ראיה של ממש, הרי שמהחומר הרפואי שבפני ביהמ"ש יש עדות לכך.

הצטברותם של נסיבותיו האישיות והאמור בהכרעת הדין, מלמד, כי אין להחמיר בעונשו של הנאשם במובן זה שאין ראוי להטיל על נאשם זה עונש של מאסר בפועל.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים. הפסילה תחושב מיום 27/2/12 – יום ביצוע ההפקדה בתיק זה.

2. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

3. 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ו/או נהיגה בזמן פסילה, ו/או לא יבצע עבירה של סירוב לביצוע בדיקת שכרות.

4. קנס בסך 1,200 ₪ או 12 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים שווים רצופים. פיגור בתשלום יעמיד מלוא הקנס לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי.

<#6#>

ניתן והודע היום ט"ז שבט תשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.