פתיח

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם יש להורות לרשת "אורט ישראל" (להלן: הרשת או הנתבעת), לשבץ את התובעת, גב' נוגה שטרול (להלן: התובעת), מורה לתיאטרון בבית-ספר אורט קרית-ביאליק (להלן: ביה"ס), לעבודה בהיקף משרה של 22 ש"ש, העולה על ההיקף בו שובצה עובר להגשת התביעה, בשל פגם שנפל בהחלטה על צמצום משרתה - לגרסתה. בהתאם, מבוקש להורות על תשלום שכר בגין ההפרש בין השעות בהן שובצה התובעת לבין היקף השעות בו היה צריך לשבצה, לדעתה; לחלופין - מבוקש להורות על תשלום ההפרש האמור, לעבר ולעתיד, גם ללא שיבוץ. בנוסף, נתבע סעד של פיצוי בסך 50,000 ₪, עקב "עוגמת נפש", שנגרמה - לטענת התובעת - למוניטין שלה, למעמדה, לנפשה ולפרנסתה [כתב התביעה המתוקן, מיום 3.11.09]; זאת, בעיקר בשל טענות שיש לתובעת כנגד התנהלותו של מר רמי פורת, מנהל ביה"ס (להלן: המנהל), בקשר עם התבטאויותיו כלפיה, בפניה ובאזני אחרים, והפעולות לצמצום היקף משרתה.
2. קדמו להכרעתנו זו דיון והכרעה בבקשת התובעת למתן צו עשה זמני, שעניינו אכיפת יחסי העבודה, בהיקף שביקשה, כאמור לעיל - בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 24.8.09. בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, נדחתה אף היא [החלטת הנשיא דאז, כב' השופט אדלר, בר"ע 489/09 (ארצי), 11.10.09].
3. עוד יש לציין, כי במקביל להליך שלפנינו, הגישה התובעת תביעה בגין פרסום "לשון הרע" כנגד המנהל, שנדונה בפני כב' השופטת אילת דגן, בבית-משפט השלום בחיפה [ת"א 17508-06-10 סטרול נ' פורת (להלן: התיק האזרחי)]. ביום 17.2.13, לאחר שהצדדים כבר סיכמו בכתב את טענותיהם בתיק שלפנינו, הודיעה הנתבעת, כי ניתן פסק-דין בתיק האזרחי ותביעת התובעת, שם - נדחתה [פסה"ד בתיק האזרחי צורף להודעת הנתבעת, מיום 20.2.13], וניתנה לצדדים הזדמנות להשלים התייחסותם לעובדה זו.
4. בתגובת התובעת, מיום 24.4.13, נטען, כי אין בפסה"ד בתיק האזרחי, כדי להשליך בדרך כלשהי על פסק הדין כאן; יחד עם זאת, הובהר מטעמה, כי התובעת לא תערער על ההכרעה בתיק האזרחי - לפי הנטען, מסיבות כלכליות - על כן: "נאלצת למעשה התובעת להשלים עם פסק הדין, על טענותיה הרבות כנגד קביעותיו" [ס' 4 לתגובת התובעת]. מנגד, הגיבה הנתבעת, בהודעה מיום 29.4.13, וטענה, כי פסה"ד האזרחי עסק באותה מסכת עובדתית בדיוק, כמו במקרה שלפנינו, ומדובר "בהשתק פלוגתא ובהשתק עילה חלקי" [ס' 7-1, שם]. נקדים ונאמר, כי דעתנו כדעת הנתבעת - הכלל בדבר "השתק פלוגתא", קובע, אכן, כי אם במשפט אחד הועמדה במחלוקת והוכרעה שאלה עובדתית או משפטית, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, כי אז לא ידונו בה שוב במשפט נוסף בין אותם צדדים או חליפיהם, אפילו שונות עילות התביעה באותם משפטים. לאחר שעברנו על פסה"ד בתיק האזרחי, דעתנו היא, כי אין עלינו לדון מחדש בכל טענות התובעת כנגד התבטאויותיו של המנהל כלפיה, בנוכחותה או בפני אחרים, והקביעות העובדתיות והמשפטיות בפסה"ד האזרחי, מחייבות בין הצדדים שלפנינו גם כבסיס להכרעה כאן, באותם נושאים. הדבר משליך, בראש ובראשונה, על טענת התובעת, שיש לפסוק לה פיצוי בגין "עגמת נפש", עקב התבטאויותיו של המנהל בעניינה, לרבות טענתה שפגע במוניטין שלה - גרסה שנדחתה. פסיקה שאנו מאמצים.
5. עוד יש לומר עתה, כי משעה שתביעת התובעת היתה לאכיפת יחסי עבודה בהיקף מסוים, העולה על זה שהיה בפועל בשנת הלימודים שהחלה ביום 1.9.09 - דומה, כי היום אין מקום למתן סעד כזה. נדון, אפוא, רק בהשלכת העובדות שנקבעו בתיק האזרחי וייקבעו להלן, בקשר ליחסי הצדדים, על זכויות כספיות שנתבעו.

עובדות וטענות הצדדים

1. העובדות המשמעותיות, שהיו שנויות במחלוקת, נגעו, כאמור, להתבטאויות של מנהל ביה"ס כלפי התובעת, ואלה, הוכרעו בפסה"ד האזרחי - כגרסת המנהל. הדברים משתלבים עם העובדות הלכאוריות שנקבעו בהחלטה בבקשה לסעד זמני, אשר לאחר ששמענו את הצדדים וחזרנו ועברנו על עדויותיהם, המסמכים שצורפו לתצהיריהם וסיכומיהם, מצאנו לחזור על עיקרן ולהוסיף, כלהלן:
2. התובעת לימדה את מקצוע התיאטרון בביה"ס בכיתות י', י"א ו-י"ב וכחלק מתפקידה הכינה את תלמידי כיתה י"ב לבחינות הבגרות במקצוע זה. לפי הוראות משרד החינוך, בעניין הפיקוח על הוראת אומנות ותיאטרון - חל איסור על שילוב תלמידי כיתות י' ו-י"א בהפקות תיאטרון עליהן נבחנים תלמידי כיתה י"ב [תצהיר המנהל - נ/2, נספח א'].
3. התובעת היתה מודעת לאיסור האמור, במיוחד לאחר שבקשה קודמת מטעמה שהופנתה למנהל, בשנה"ל תשנ"ט, לאישור חריג של שילוב גורם נוסף בהפקות כיתה י"ב, נענתה בשלילה על-ידי המפקחת הראשית (מפמ"ר) [עדות התובעת בחקירה הנגדית: עמ' 18, ש' 23 ואילך].
4. התובעת לא הקפידה על מילוי ההנחיה האמורה וחרף זאת שילבה בשנה"ל תש"ע, על דעת עצמה, שלושה תלמידי י"א בהפקות תיאטרון של כיתה י"ב, בניגוד לאיסור הנ"ל; לדבריה - כך נהוג [תצהירה - ת/1, ס' 15].
5. בתאריך 2.3.09, יומיים לפני מועד בחינת הבגרות בהפקה, גילה המנהל, לאחר פנייה של תלמידי כיתה י"א אליו, כי אלה שולבו בהפקה של תלמידי י"ב, בניגוד להנחיות ומבלי שידע על כך מראש. מאחר שדבר זה עלול היה להביא לפסילת בחינת הבגרות, הורה המנהל לתלמידי כיתה י"א שאינם מורשים להשתתף בהפקה של כיתה י"ב, ועקב זאת פרצה מהומה בקרב תלמידי כיתה י"ב. בניסיונו להרגיע את הרוחות, הודיע המנהל לתלמידים שהתובעת פעלה בניגוד להנחיות והוא ינסה לקבל אישור חריג לקיום בחינת הבגרות "לפנים משורת הדין" [נ/2, ס' 36-33]. מוסכם, כי בסופו של יום, אישרה המפמ"ר את הבחינה בהפקה, בשנה"ל האמורה.
6. הצדדים היו חלוקים על נוסח התבטאויותיו של המנהל וחריפותן כלפי התובעת - בפני התלמידים, שלא בנוכחותה, ומאוחר יותר אף בנוכחותה ובפני מורים אחרים. אירועים אלה נדונו והוכרעו בתיק האזרחי:

1) ההתבטאות המיוחסת למנהל בפני התלמידים, ביום 2.3.09, נקראה שם "הפרסום הראשון" - ונקבע ביחס אליה, כי לא נאמרו המילים המיוחסות ע"י התובעת למנהל [ס' 29 לפסה"ד האזרחי].

2) לאחר השיחה עם התלמידים, זומנה התובעת למשרדו של המנהל, חילופי הדברים ביניהם שם כונו בפסה"ד האזרחי "הפרסום השני" - ונדחתה גרסתה של התובעת [ס' 37-30, שם].

3) התובעת עזבה את חדר המנהל וחזרה לחדר החזרות, להמשיך לעבוד עם התלמידים. לטענתה, כעבור כשעה הגיע המנהל והתבטא כלפיה במילים כמו: "פושעת" ו"שקרנית"; הטענה כונתה בפסה"ד האזרחי "הפרסום השלישי" - ושוב נדחתה גרסת התובעת [ס' 46-38].

4) למחרת, ביום 3.3.09, כונסה אסיפה עם המורים בביה"ס, בה נכחו, בשלב מסויים, גם התובעת והמנהל, ונטען שבאותו מעמד המשיך המנהל להלבין את פניה בפומבי. המעמד כונה בפסה"ד האזרחי "הפרסום הרביעי" - ועליו נקבע: "... בין אם הנתבע [המנהל] אמר לתובעת שהיא פושעת או התייחס להתנהלותה בניגוד לנהלי משרד החינוך ואמר כי התנהלותה פושעת, וגם אם אצא מנקודת הנחה שאכן התקיימה כאמור לשון הרע אני סבורה כי הנתבע נהנה מהגנות הקבועות בחוק כפי שיפורט להלן" [ס' 50, 63-55 לפסה"ד האזרחי].

בקשר למעמד זה היה לפנינו גם תצהירה של גב' חנה אוחנה, יו"ר ועד המורים בביה"ס (להלן: אוחנה), מטעם ארגון המורים בבתי-הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות (להלן: ארגון המורים), אשר העידה גם במסגרת התיק האזרחי [ראו: ס' 49 לפסה"ד, שם], אך, כאמור - לא יוחסה לדברים המשמעות שהתובעת ועדיה מנסים לתת להם.

5) בהמשך הדרך, היו עוד חילופי דברים בין הצדדים ואף פורסמה אודותיהם סדרת כתבות בעיתונות המקומית.

לעניין טענות התובעת, בדבר התבטאויות המנהל כלפיה בעיתונות, "הפרסום החמישי" בפסה"ד האזרחי - נקבע, כי המנהל לא יזם את הפרסום, לא לקח בו חלק ואינו אחראי לו [ס' 53 לפסה"ד, שם].

1. ביום 27.4.09, זומנה אוחנה אל המנהל, למפגש בו אמר לה - לטענתה - כי התובעת תפוטר "גם אם יהיה צורך לסגור את מגמת התיאטרון" [ת/3, ס' 16], דבר שגרר פניות של ארגון המורים אל מר דן שקד, מנהל המחלקה לעובדי הוראה ברשת (להלן: שקד), במכתב מיום 27.4.09, מאת מר שלמה ויינברג, מזכיר סניף כרמל, דאז, מטעם הארגון (להלן: ויינברג) [ת/5, נספח ד'], ובמכתב מיום 6.5.09, של יו"ר הארגון, מר רן ארז (להלן: ארז), בטענה, כי לא בסמכות המנהל לפטר את התובעת [ת/2, נספח א']. עמדת המנהל, שהמליץ בפני הרשת להפסיק את עבודת התובעת כמורה לתיאטרון, הובעה גם בכתובים [מכתבו מיום 27.4.09 אל שקד - ת/5א' (תצהיר השלמה מטעם התובעת), נספח ז'].
2. ביום 12.5.09 התקיימה פגישה אצל שקד, בה השתתפו התובעת ווינברג. בפגישה הודיע שקד, כי שמע מהמנהל שנרשמו רק תלמידים ספורים למקצוע התיאטרון בשנה"ל הבאה, לכיתה י' בביה"ס, וחלקם אף ביטלו את ההרשמה בגלל התובעת, הודעה שקוממה את התובעת ונציגה, אשר סברו, כי הדבר נובע מניסיונו של המנהל לגרום לעזיבתה של התובעת ולא מצמצום אמיתי של מספר התלמידים.
3. התובעת זומנה לפגישה אצל המנהל, כדי להשמיע טיעוניה בדבר בחינת האפשרות לצמצום משרתה, וזו התקיימה בתאריך 17.5.09 בנוכחות התובעת ואוחנה (להלן: השימוע). במהלך השימוע הובהר לתובעת שנשקל צמצום משרתה ל-14 ש"ש, כיוון שנרשמו רק 9 תלמידים למקצוע התיאטרון בכיתה י' בביה"ס, לשנה הבאה.
4. לפי רישום שנערך בכתב יד של אוחנה [ת/3, נספח ג'], דיבר המנהל במפורש, בישיבת השימוע, על 14 ש"ש, המורכבות מ-10.5 שעות לימוד בכיתות י"א-י"ב ועוד 3.5 שעות גמול הכנה לבגרות. בסוף הישיבה אישר המנהל, לבקשת אוחנה, כי: "אם תיווצר קבוצה של 15 תלמידים בכיתה יוד תיפתח כיתה יוד תיאטרון" [ת/1, נספח ח', התוספת בכתב יד].
5. תוכנו של אישור זה הוסף, כאמור, בכתב יד - על הודעה מודפסת, שנמסרה לתובעת, בה נכתב, כי - "מסיבות של צמצום סל השעות הבית ספרי לשנה"ל תש"ע, תיתכן האפשרות כי הנהלת בית הספר/מכללה תאלץ להמליץ בפני הרשת על צמצום משרתך ו/או על סיום עבודתך בתום שנה"ל השוטפת" [נספח ח' הנ"ל (להלן: ההודעה)].
6. בתאריך 27.5.09 נשלחה לתובעת החלטה, חתומה ע"י שקד, ובה ניתנה לה הודעה מוקדמת, כמקובל, על שינוי שעות עבודתה בשנת הלימודים הבאה ל-14 ש"ש. התובעת קיבלה החלטה זו כבר ביום 31.5.09 [ת/1, ס' 65 ונספח ט', שם (להלן: ההחלטה)].
7. החל מיום 11.5.09 נעדרה התובעת מביה"ס, ללא הודעה מראש וכמו כן, משך יותר מחודש לא שבה לעבודה ואף לא הגישה את "ציוני השליש", לפיכך - "הונפקו תעודות סוף שנה לתלמידים משכבות י' ו-י"א ללא ציון במקצוע תיאטרון." [מכתב המנהל אל התובעת, מיום 15.6.09 - ת/1, נספח י"ג; הודאת התובעת לעניין אי העברת הציונים - עמ' 26, ש' 29]. רק בדיעבד מסרה התובעת תעודות מחלה, לחלק מהזמן [ת/1, נספחי י"ב].
8. ביום 1.7.09 התקיימה פגישה נוספת, בעניינה של התובעת, אצל שקד בנוכחות התובעת, נציגי ועד המורים בביה"ס ונציגי ארגון המורים והמנהל. בישיבה זו עלתה אפשרות של השלמת משרת התובעת, שהיא תושבת זכרון-יעקב, בשעות עבודה בבית-הספר אורט בבנימינה, או אחר; פתרון זה לא צלח, בהעדר תקצוב למגמת תיאטרון במוסדות האחרים [נ/1, ס' 28-24 ונספח ד', שם].
9. ביום 10.8.09 פנתה התובעת לבית-דין זה, בבקשה לסעדים זמניים, שנדחתה, כאמור לעיל.
10. לפי לוח השיעורים לשנה"ל תש"ע עלה שיהיו לתובעת 11 ש"ש פרונטליות. אין חולק, כי בנוסף לשעות אלה ניתנו לתובעת בשנה"ל תש"ע גם 3.5 שעות גמול הכנה לבגרות. הצדדים נחלקו - האם שעות הגמול נכללו, מלכתחילה, במכסת 14 ש"ש, שבהחלטה, כטענת הרשת, או שיש להוסיפן על 14 שעות לימוד, כטענת התובעת. מרישום שערכה אוחנה מישיבת השימוע, ברור, כי - 14 ש"ש כללו 3.5 שעות גמול [ת/1, נספח ז' רישא].
11. נוכח חלוף הזמן ניתן להוסיף כעת, כי בשנת הלימודים שלאחר השנה שהיתה במחלוקת - תשע"א - חל גידול במספר התלמידים שנרשמו למקצוע תיאטרון, בכיתה י', ועמד על 18 תלמידים [נ/2, ס' 99], והתובעת עדיין עבדה בבית הספר במהלך ניהול המשפט.
12. בשנת הלימודים תש"ע, לאחר הקיצוץ במשרתה של התובעת, קיבלה תשלום שהשלים תמורה עבור משרה מלאה - ע"י אישור תוספת של "שעות פרופסיונאליות", בתקצוב משרד החינוך, כחלק מההבנות עם ארגון המורים [נ/1, ס' 31-30 ונספח ו'].
13. לטענת התובעת - קיצוץ משרתה בוצע בניגוד לדין ותוך סתירת הוראות חוק, הסכמים קיבוציים, תקנון שירות עובדי הוראה וחוזרי מנכ"ל משרד החינוך, ונבע ממניעים פסולים "אשר נולדו אך ורק בשל גחמותיו של מנהל בית הספר, שביום בהיר אחד, ללא כל סיבה, החליט להתעמר בנוגה [התובעת], להכפיש את שמה הטוב ואת המוניטין המקצועי שלה, ובעקבות כך אף גמר אומר לסלקה מבית הספר, ויהי מה. כך ממש." [פתח דבר בסיכומי התובעת]. לפי גישה זו, נטען שהתנהלות המנהל פגעה גם בהליך ה"שימוע" שבוצע לתובעת, שלקה בחוסר סבירות - לדעתה, לכן, עמדה על סעד של שיבוץ בהיקף משרה מלא, לרבות תשלום הפרשי שכר בגין השעות שקוצצו, ממועד תחילת שנה"ל תש"ע (9/09) ועד מתן פסק הדין; לחלופין - אם במועד פסק הדין אין שיבוץ ראוי ומתאים - להורות לשלם הפרשים עד להיקף של 22 ש"ש, הן לעבר והן לעתיד; ועל כל זאת נתבע פיצוי מיוחד, על פגיעה שנגרמה לה בהליך צמצום המשרה, בסך 50,000 ₪.
14. לטענת הנתבעת - התנהלות המנהל מול התובעת היתה במגמה להגן על בחינות הבגרות של תלמידי י"ב ולהצילן; צמצום שעות העבודה של התובעת לא נעשה בשל "מסע רדיפה" נגדה, אלא, בהתאם לרישום התלמידים למגמת תיאטרון, בהליך כדין, לרבות "שימוע"; הודגש, שקבוצות התיאטרון בביה"ס לא נסגרו והתובעת עדיין מלמדת בו את אותו מקצוע; כמו כן, היא קיבלה לשכרה מאז שנת תש"ע "השלמה של שעות פרופסיונליות באופן כזה שהלכה למעשה ובפועל לא היתה כל פגיעה בשכרה ...", על כן - לטענת הרשת - הסעד הכספי אותו תבעה התובעת הוא, למעשה, מתן תשלום כפל שכר [ס' 218 לסיכומי הנתבעת].

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר, כי עדותה של התובעת הותירה בנו רושם עגום, היא השיבה לשאלות באופן מבולבל ומספר פעמים שתקה, במקום להשיב, ואף ערכה לעצמה רישומים תוך כדי העדות, והתרשמנו, כי היא מפרשת את העובדות בהגזמה לעומת המציאות, ומקצינה מצבים, באופן סובייקטיבי, המושפע, כנראה, מראייתה האישית את נסיבותיה; מנגד - עדי הנתבעת, המנהל ומר שקד, מהימנים בעינינו ואנו מעדיפים את גרסתם, ללא היסוס. משכך - נדחתה התביעה, על כל רכיביה. להלן נימוקינו, בתמצית.
2. בפסה"ד האזרחי נקבעו מסקנות, אשר אין לנו, אלא, לאמצן ולהצטרף אליהן, בכל פה, כדלקמן:

"63. בענייננו, הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי הוא עונה על התנאים הקבועים בחוק לעניין שתי ההגנות - הן אמת בפרסום והן הגנת תום הלב.

64. ממסכת האירועים עולה, כי התובעת פעלה, ביודעין, בניגוד להנחיות משרד החינוך מבלי שיִידעה את מי מהגורמים הרלבנטיים, ביניהם הנתבע [המנהל שלפנינו], על שילוב תלמידי יא בבחינות הבגרות. היא עשתה זאת מאחורי גבו הואיל ובקשתה בעבר לשילוב אחרים נדחתה ולכן העדיפה להעמיד את כולם בפני עובדה מוגמרת.

אין חולק כי בתחילת אותה שנת לימודים, פנתה התובעת לנתבע בבקשה שיפנה למפקחת לקבל אישור חריג לשלב בוגר באחת ההפקות. היא מודה שקיבלה תשובה שלילית אך למרות זאת, בהמשך אותה שנה בחרה לפעול בניגוד לחוזר מפמ"ר, בידיעה כי לא תקבל אישור המפקחת לעשות כן. הוכח כי אלמלא התערבות הנתבע, פנייתו למפקחת, שתדלנותו נוכח המצב הקשה שנוצר, התלמידים לא היו יכולים לגשת לבחינה.

65. הנתבע, מנהל בית הספר, נתקל בסיטואציה אקוטית בה מורה בבית ספרו, עובדת משרד החינוך פעלה בניגוד להנחיות משרד החינוך והעמידה את תלמידיה בפני הסכנה כי לא יוכלו להיבחן או כי בחינתם תיפסל ואף נתנה דוגמא פדגוגית רעה בדבר היכולת 'לצפצף' ולעבוד בשיטת העלמת עין. הנתבע היה חייב ליידע את התלמידים ואת ציבור המורים בבית הספר וליתן הסבריו לאירוע ואף לגנות את ההתנהגות. האסיפה לא אורגנה על ידי הנתבע, אלא ע"י הגב' אוחנה ולא נכחו בה התלמידים אלא כ-10 מורים מבית הספר שהתכנסו לקבל הסבר על האירועים כך שהיקף הנמענים הוא רלבנטי.

...

69. לא הוכח כי הנתבע פעל בכוונת זדון. כפי שהסברתי לעיל הפרסום, בנסיבות העניין סביר, ואני סבורה כי המטרה היחידה שעמדה נגד עיניו היא שתלמידי יב' לא יפגעו, ובחינתם לא תיפסל, וכן לחדד ולהסביר למורים כי עליהם לפעול לפי נוהלי משרד החינוך. משכך, עומדות לנתבע ההגנות והתובעת אינה זכאית לפיצוי לפי החוק."

1. אנו סבורים, כי המנהל פעל כדין גם בכל הקשור להחלטה שהביאה לצמצום משרתה של התובעת, בשנת הלימודים שלאחר האירועים המתוארים, והסיבה היחידה לצמצום היקף משרתה היתה מיעוט הנרשמים למגמת התיאטרון. ניתן לומר, כי סוף מעשה מעיד על תחילתו - העובדה, שהתובעת עדיין עובדת בבית הספר כמורה לתיאטרון, שנים לאחר האירועים שהובאו לפתחנו בקיץ 2009, מצביעה על כך, כי לא היה כל שחר לטענה, כי המנהל "גמר אומר לסלקה מבית הספר", כנטען בתביעה ובסיכומים, דבר המשליך גם על תום ליבו בפעולתו, העניינית, בקשר לצמצום היקף המשרה של התובעת, למרות המלצתו לפטרה.
2. עצם העובדה, כי המנהל היה מוכן להתחייב, בכתב, בפני התובעת ואוחנה, כי אם יירשמו 15 תלמידים למגמת תיאטרון בשנת הלימודים תש"ע, תיפתח כיתה י', היא הנותנת, כי אף אם המליץ על פיטוריה של התובעת, נוכח התנהגותה בכל הקשור לבחינות הבגרות של תלמידי י"ב - לא היתה דעתו נחרצת "ויהי מה", אלא, רק בגדר המלצה, אשר ההחלטה בה אינה בידיו, כי אם בידי שקד, והמנהל המשיך לפעול בצורה עניינית, בהתאם להתפתחויות. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי 15 תלמידים הוא מינימום של כיתה בבית-הספר ומתחת לו לא נפתחת כיתה [עמ' 26, ש' 23], ולא היתה הצדקה לטעון כנגד המנהל, שלא הפעיל שיקול דעת בעניין וגמר אומר לסלק את התובעת מביה"ס, כנטען בסיכומיה [ס' 64]. במיוחד, כשבדרך כלל בכיתה יש לפחות 25 תלמידים [עמ' 57, ש' 22].
3. אנו ערים לכך, שלטענת אוחנה אמר המנהל בשימוע שהיו 12 נרשמים למגמה תחת 9, כטענתו. כשנחקר המנהל על כך השיב שאינו זוכר דבר כזה והוא "דבק בגרסה של 9 תלמידים" [עמ' 59, ש' 31]. בנקודה זו, מקובלים עלינו דברי שקד, כי: "... קורה שעם הזמן מתווספים או פוחתים תלמידים" [עמ' 71, ש' 23]. אנו סבורים, כי גם אם בשלב כלשהו היו יותר נרשמים, הרי, ההרשמה הסופית היא הקובעת, ומשזו עמדה על 9 תלמידים - מספר הפחות מהמינימום לשם פתיחת מגמה - אין פסול בהחלטה על צמצום משרתה של התובעת, עקב כך.
4. הנתון של מספר נרשמים למגמה, שמסר המנהל, בעקבותיו המליץ לצמצם את משרת התובעת [נ/2, נספח י"א, מיום 17.5.09, לאחר המלצתו על פיטורים], נבדק גם על-ידי גורם נוסף - מפקחת. מקובלת עלינו עדות שקד, שהתקנים לפתיחת כיתות נגזרים מהנחיות משרד החינוך ואם המלצת המנהל לא היתה תואמת אותם, המלצתו לא היתה מתקבלת ע"י הרשת; וכן שהנתונים שמסר המנהל, בדבר הרשמת התלמידים, נבחנו ע"י מנהלת האזור, שבדקה אותם כאחראית ומפקחת על מספר בתי-ספר, ונתנה אף היא את המלצתה [עמ' 71, ש' 19-2]. מותר היה לשקד לסמוך על הבדיקה שנערכה מטעם הרשת, ללא קבלת דיווח פרטני, באופן שוטף, ואין בסיס להנחה, שבעלי התפקידים ברשת שינו נתונים, רק כדי לא לפתוח כיתת תאטרון בביה"ס, במטרה לפגוע בתובעת.
5. כמו כן, לא מקובלת עלינו טענה נוספת של התובעת, כי יש פגם בעניין ישיבת "שימוע" שנעשתה לתובעת לפני ההחלטה על קיצוץ משרתה, משום שהתקיימה בפני המנהל, שאינו המחליט בעניינה, אלא, "הרשת" [ס' 72 לסיכומים]. אין מנדט לארגון המורים לקבוע, שהשימוע לא יהיה לפני המנהל, כאשר ההחלטה מתקבלת ע"י גורם בכיר מעליו. אף אם נכון, שלמנהל היתה עמדה אישית בעניין, הרי, הוא הגורם המקצועי המעביר את ההמלצה לגורם המחליט ברשת - שקד - בפניו הובאו עמדות הממונה והעובד כאחד. כך מקובל בשירות הציבורי, בכלל, וכך גם קרה במקרה זה, בפרט. ודוק, שימוע בפני המנהל, לקראת אפשרות קיצוץ משרה, נהוג ומקובל בביה"ס מדי שנה, בנוכחות המורה ונציג ארגון המורים [עדות אוחנה: עמ' 35, ש' 15-4; עמ' 36, ש' 25-19 ועוד].
6. מכל מקום, משעה שהתובעת ונציגיה נפגשו באופן ישיר עם שקד, פעם אחר פעם, הן ביום 12.5.09, לפני השימוע אצל המנהל, והן לאחריו, ביום 1.7.09 - נחה דעתנו, כי לתובעת ניתנה הזדמנות הוגנת להתמודד עם כוונת הרשת לצמצם את היקף העסקתה. ההתייחסות בסיכומי התובעת לתשובת שקד - לשאלה, אודות הפגישה האחרונה אצלו: "אז למעשה לפי דבריך ב-1.7.09 לא היה כל סיכוי לשנות את ההחלטה לגבי צמצום משרתה של התובעת?", עליה השיב: "נכון", כאילו היא משקפת מצב בו הפגישה האמורה אינה יכולה להיות בגדר "שימוע כדין" [ס' 138-137 לסיכומים] - היא בבחינת הוצאת דברים מהקשרם.
7. תשובתו הנ"ל של שקד ניתנה לאחר תיאור שמסר, אודות ישיבת השימוע בחודש מאי 2009, במועד הקובע לצורך שיבוץ מורים, מדי שנה, והתיאור של הענות לבקשת ארגון המורים, לקיים פגישה נוספת בקשר לתובעת, בחודש יולי 2009, אשר לקראתה בדק את מצב הנרשמים למגמת תאטרון, תוך ידיעה, שאם הרישום היה מגיע ל-15 תלמידים, המנהל הבטיח לפתוח המגמה, למרות שזה לא בדיוק מדיניות הרשת [עמ' 73, ש' 28 - עמ' 74, ש' 10 ]. רק לאחר מכן ענה שקד את אשר צוטט בסיכומי התובעת, והאישור שלו, שלא היה סיכוי לשנות את ההחלטה בעניין התובעת, בא נוכח המציאות העובדתית שנבדקה, בקשר לרישום, עובר לפגישה אצלו, ותו לאו. אנו מאמינים, שלו נכון לאותו מועד היה נמצא, כי יש מספיק תלמידים שביקשו להרשם למגמה - היתה הרשת עומדת בהבטחתו של המנהל לתובעת ולאוחנה.
8. ההחלטה בדבר קיצוץ המשרה התקבלה ע"י שקד, הבכיר מהמנהל, אשר קיבל את מכתבו של המנהל, הממליץ לפטר את התובעת, ולא קיבל את ההמלצה עצמה, הוא החליט רק לקצץ את היקף משרתה של התובעת, בהסתמך על היקף הרשמה מועט למגמה בה לימדה, והמלצה מאוחרת של המנהל. מר שקד העיד, כי ידע על האירוע שהוביל להמלצת המנהל לפיטורי התובעת, ולמרות זאת, בדק את הדברים לגופם והחליט, בשם הרשת, להוציא לתובעת הודעה על צמצום משרה, בלבד, כתוצאה מהפחתת מספר התלמידים למגמה בשנה"ל הבאה [עמ' 72, למטה - עמ' 73, למעלה].
9. לאחר מכן, ההחלטה הגיע לידיעת התובעת עד המועד הקובע לכך, לפי הסכמי העבודה של עובדי ההוראה - 31.5.09.
10. לא מצאנו כל טעם בטענת התובעת, כי בישיבה אצל שקד, ביום 1.7.09, לא התייסו למכתבים בהם העירו לתובעת על העדרותה מביה"ס, ואי העברת הציונים במועדם. הישיבה נועדה לשמוע את התובעת ונציגי ארגון המורים, כדי לבחון אם ניתן לשנות את היקף ההעסקה המיועד של התובעת לשנה"ל הקרובה. טוב עשו, שלא ערבו, בהקשר זה, שאלות אחרות.
11. כמו כן, לא מקובלת עלינו טענת התובעת, כי בשיבוצה ל-11 שעות פרונטליות היה משום קיצוץ של 3 שעות שבועיות נוספות, ללא סמכות, ללא שימוע ובלי הודעה עד 31.5.09 [ס' 95 לסיכומיה]. בישיבת השימוע, בה דיבר המנהל על העמדת היקף משרתה של התובעת על 14 ש"ש, כללו שעות אלה גם 3.5 שעות גמול, שיחד הצטברו ל-14 ש"ש ומכאן, שהיה ברור כבר בשימוע, כי משרתה של התובעת תורכב מפחות שעות פרונטליות. לכן, משקיבלה התובעת את ההודעה של שקד, על החלטתו להפחית משרתה ל-14 ש"ש, אין ספק שאלה הן סיכום של שעות פרונטליות ושעות גמול, גם יחד, ומערכת השעות שניתנה לתובעת, לאחר מכן, עמדה במכסה עליה דובר עימה, בעוד מועד, קרי - לפני 31.5.09.
12. לאור כל האמור, במצטבר - נדחות טענות התובעת, כנגד הליך צמצום משרתה, בשנה"ל תש"ע, ואין הרשת חייבת לה מאומה, בגין האופן בו בוצע.
13. הואיל והתובעת קיבלה תשלום - במסגרת "שעות פרופסיונאליות" - כנגד שעות העבודה שירדו מהיקף משרתה, לאחר הצמצום עקב מיעוט הנרשמים למגמת התיאטרון, אין כל הצדקה לתביעתה לקבל סעד כספי, של תשלום חליפי לאותן שעות, בדמות תשלום חודשי קבוע, בסך 3,081 ₪, כמבוקש בתביעה ובסיכומים [ס' 195.2-195.1]. משכך - גם התביעה ברכיב זה, נדחית.
14. נוכח הקביעות בפסה"ד האזרחי, ההולמות גם את התרשמותנו מהתנהלות הצדדים שלפנינו, מובן, כי יש לדחות את תיאוריה של התובעת אודות "התעמרות" או "התעללות" של מנהל ביה"ס בה, או פגיעה של התבטאויותיו במוניטין שלה, במעמדה, נפשה או פרנסתה, כנטען בתביעתה ובסיכומיה.
15. יוער, כי לא הובאה כל חוות-דעת רפואית לפגיעה בנפש והתובעת הסתפקה בתיאור סובייקטיבי שלה, שכבר ציינו, שהיה מוקצן וחסר פרופורציות. לפיכך - אף תביעת התובעת לתשלום פיצוי כספי בגין "עוגמת נפש" - נדחית.

סיכום

1. התובעת פעלה בניגוד להנחיות המחייבות, כששילבה גורמים אחרים בהפקת תיאטרון בבחינות הבגרות של תלמידי י"ב, והמנהל הגיב כלפיה באופן הולם.
2. צמצום היקף משרתה של התובעת, לקראת שנה"ל תש"ע, נעשה כדין, מסיבות ענייניות; ההחלטה התקבלה על-ידי שקד, הגורם המוסמך ברשת, לאחר שהתובעת נשמעה בפני המנהל ובפניו, בהשתתפות נציגי ארגון המורים, כמקובל, והודעה לתובעת בעוד מועד, לפי הסכמי העבודה של עו"ה - 31.5.09.
3. התביעה לחייב את הרשת להגדיל את שעות עבודתה של התובעת, בפועל - נדחתה, לא רק משום שאנו לאחר שהסתיימה שנת הלימודים, בגינה נטענו טענות התובעת כנגד הפחתת היקף משרתה, וסעד כזה כבר אינו ישים, אלא, משום ששוכנענו, שצמצום המשרה, בשעתו, היה, כאמור, מטעם ענייני, של מיעוט תלמידים שנרשמו למגמת התיאטרון, ובדרך ראויה, לאחר "שימוע" בפני המנהל, ושוב בפני שקד, ומשלא נמצאו חלופות.
4. בהתאם - נדחתה אף התביעה לתשלום הפרשי שכר, עבור שעות הוראה שהתובעת לא עבדה בהן. כאשר יש לשים לב גם לעובדה, שבכל מקרה, התובעת תוגמלה "בזמן אמת", לאחר צמצום משרתה, בהשלמת משכורתה עד להיקף משרה מלאה, באמצעות "שעות פרופסיונאליות", במימון משרד החינוך.
5. כמו כן - משהעדפנו את גרסת הנתבעת, מפי עדיה ובהם המנהל, על פני גרסת התובעת, כפי שקרה גם בפסה"ד בתיק האזרחי, ובהעדר כל ראיה אובייקטיבית לפגיעה הנטענת - נדחתה התביעה לפיצוי כספי בגין "עוגמת נפש".
6. בהתחשב בתוצאה, כמו גם באמור בהחלטתנו, מיום 19.6.11,^[1] בה ניתנה לתובעת הזדמנות להשלים בתצהיר הוספת מסמכים חדשים, על אף המועד המאוחר בו ביקשה זאת - תשא התובעת בהוצאות הנתבעת, בסך 6,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חסד עשינו עם התובעת, ולא חייבנו אותה גם בהוצאות לאוצר המדינה, בשל בזבוז זמננו, כאמור בהחלטה הנ"ל.
7. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, 11 באוגוסט 2013 (ה' באלול תשע"ג), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.

1. בקשת רשות ערעור על החלטתנו - נדחתה [החלטת כב' השופט סופר, בר"ע (ארצי) 5915-07-11, מיום 20.7.11]. ↑