עיקר טענות התביעה:

1. התובעת, חברה העוסקת בנסיעות ותיירות, טוענת, כי במסגרת התקשרות עם הנתבעת 1 ועל פי הזמנתה, סיפקה לנתבעים 2 עד 5, כרטיסי טיסה לחו"ל והשכרת רכב בחו"ל.

הנתבעת 1 לא שילמה את חובה עבור השירותים שקיבלה מתובעת, כמפורט ב- 12 חשבוניות שצורפו לכתב התביעה ובדף ריכוז החשבונית (נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה המתוקן), בסכום כולל של 22,025.54$.

1. הנתבעים 2 ו- 3 הם בעלי כל המניות ונושאי משרה אצל הנתבעת 1. הם נתבעו באופן אישי מתוקף מספר רב של עילות, לרבות, התנהגות המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות, תרמית, רשלנות אישית ועוד ועוד. הנתבעים 4 ו- 5 הם נושאי משרה ועובדים אצל הנתבעת 1, ומי שקיבלו וצרכו בפועל את השירותים שסיפקה התובעת. הם נתבעו באופן אישי מתוקף עילת עשיית עושר ולא במשפט, ומתוקף עילות נוספות בגין מצגים שייצרו, התנהגות חסרת תום לב ועוד.

עיקר טענות ההגנה:

1. ההגנה התבססה בעיקר על טענה מהותית אחת, לפיה מי שהתקשר עם התובעת בהסכם לגבי השירותים הנזכרים בכתב התביעה ומי שהזמין אותם לא היה הנתבעת 1 אלא תאגיד גרמני בשם Segal Group (Dresden) Gmbh & co. KG (להלן: "התאגיד הגרמני"). השירותים סופקו לתאגיד הגרמני ולא לנתבעת 1, והוא זה שנהנה מהשירותים. בהתחשב עם כך, אין כל יריבות בין הנתבעת 1 לבין התובעת.
2. אין כל בסיס משפטי או עובדתי להטלת אחריות אישית על הנתבעים 2 עד 5 בגין התחייבויות התאגיד הגרמני.

הנתבעים 2, 4 ו- 5 (אשר על פי רישומי התובעת טסו לחו"ל בפועל), עשו זאת בשליחות התאגיד הגרמני ומטעמו, ולא נהנו בעצמם מהשירותים. את השירותים הם קיבלו מהתאגיד הגרמני ולא מהתובעת, ולכן על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, לא ניתן לחייבם בהשבה לתובעת.

מיקוד המחלוקת המרכזית:

1. במהלך השנים 2007 - 2008, התקיימו בין התובעת לבין הנתבעת 1 קשרי מסחר מתמשכים. הנתבעת 1 נהגה להזמין אצל התובעת כרטיסי טיסה ושירותי תיירות בחו"ל, התובעת סיפקה לנתבעת 1 את השירותים והנתבעת 1 שילמה עבורם. רוב השירותים שהוזמנו על ידי הנתבעת 1 היו כרטיסי טיסה וחבילות תיירות עבור הנתבעים 2, 4 ו- 5.
2. במהלך שנת 2008 התרחש שינוי ביחסים שבין הצדדים, אשר כל אחד מהצדדים מתאר אותו בצורה שונה.

לגרסת התובעת, כעולה מבליל הטענות והעדויות, כל שנתבקשה לעשות על ידי נציגי הנתבעת 1 היה לשנות את הכתובת למשלוח החשבוניות לכתובת בחו"ל ואת שם הלקוח מעברית לאנגלית. לא נאמר, כי היא מתקשרת עם תאגיד אחר מלבד הנתבעת 1, ונוכח הדמיון הרב בשמות התאגידים (נציגת התובעת חשבה שמדובר באותו שם), והעובדה כי האנשים איתם היו בקשר והאנשים עבורם הוזמנו השירותים היו אותם אנשים, היא כלל לא העלתה על דעתה כי היא מקיימת התקשרות עם תאגיד אחר מלבד הנתבעת 1. מבחינתה, הנתבעת 1 והתאגיד הגרמני אחד הם,, ומעולם לא הייתה כל הפרדה בין התאגידים.

לגרסת הנתבעים, בתקופה הרלוונטית החל התאגיד הגרמני להתקשר עם התובעת והוא זה אשר הזמין ממנה את הכרטיסים ושירותי התיירות אליהם מתייחסת התביעה. על פי עדותו של הנתבע 5, כאשר הזמין את השירותים הנידונים אצל התובעת, הוא הבהיר היטב ובאופן חד משמעי כי הוא עושה זאת מטעם התאגיד הגרמני, ולא מטעם הנתבעת 1, וביקש שהחשבונית תוצא עבורו.

דיון והכרעה:

1. למעט הכחשה כללית וגורפת של כל טענות התביעה ב"סעיף סל" אחד (סע' 2) והכחשה כללית של סכום התביעה (סע' 24.1), אין בכתב ההגנה המתוקן כל התייחסות ולא הכחשה של טענות התביעה, בכל הקשור לשירותים שסיפקה התובעת, מהותם וכמותם, מי צרך אותם בפועל (מי טס בטיסות ומי נסע במרצדס השכורה), עלות כל פריט שירות והיעדר תשלום תמורת השירותים, כפי שפורטו בסעיפים 1.3 עד 1.6 ונספחים ב' וג' לכתב התביעה המתוקן.

על פי הדין, לא די בהכחשה כללית וכל טענה עובדתית בכתב תביעה, שלא הוכחשה במפורש בפירוט ובצורה מנומקת, תחשב כטענה שהנתבעים מודים בה (סעיפים 83, 85 ו- 86 לתקנות סדר הדין אזרחי, תשמ"ד-1984).

לפיכך טענות התובעת בדבר השירותים שסיפקה כאמור לא היו טעונות הוכחה.

למעלה מן הצורך, העובדות הנ"ל צוינו אף בתצהירי העדים מטעם התובעת והנספחים הנ"ל צורפו אליהם, לרבות לתצהירו של מנהל הכספים והחשב שלך התובעת.

הנתבעים לא התנגדו להגשת החשבוניות שהציגה התובעת (נספחי ג' לתצהירי התובעת) וכרטסת ריכוז החשבוניות (נספח ב' לתצהירי התובעת), הכוללות את פירוט הטיסות, שמות הנתבעים שעבורם הונפקו הכרטיסים ועלויות השירותים. מסמכים אלה באים בגדר "רשומה מוסדית" על פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אשר בהיעדר התנגדות להגשתם, כל הרשום בהם מהווה ראיה לאמיתות התוכן, ועל הטוען ההפך לשאת בנטל הראיה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה בעניינים אלה (ראה ע"א (ת"א) 595/97 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה ברכה (לא פורסם) ובקשת רשות ערעור בבר"ע 1104/99 שנדחתה).

הנתבעים לא הביאו ראיות לסתור את האמור בחשבוניות, ואף ביקשו בעצמם להבנות מהכתוב בהן לגבי זהות התאגיד שהזמין את השירותים.

1. אשר על כן אני קובע, כי התובעת סיפקה את שירותי התיירות, כאמור בחשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה ובעלויות הרשומות שם, כי מי שצרך בפועל את השירותים (טס בטיסות וקיבל לידיו את הרכב השכור) הם הנתבעים 2, 4 ו- 5 ככתוב בחשבוניות (נספחי ג' לתצהירי התובעת), וכי התובעת לא קיבלה תמורה עבור השירותים שסיפקה.
2. הנתבע 5 אישר בתצהיר עדות ראשית, כי הוא זה אשר ביצע בפועל את הזמנת השירותים, אך טען, כי עשה כן מטעם התאגיד הגרמני (סע' 20.1 ו- 21.2). הנתבעים טענו כזכור, כי הנתבעת 1 והתאגיד הגרמני אינם גופים נפרדים.
3. היות שלא מדובר בתאגיד הרשום בישראל, אשר ניתן להוכיח את רישומו בתעודה ציבורית והדין לגביו איננו טעון הוכחה, יש לברר את מהותו של התאגיד הגרמני באמצעות ראיות.
4. מכיוון שהנתבע 5 הוא זה שהזמין בפועל את השירותים, והנתבעים 2, 4 ו- 5 צרכו בפועל את השירותים, הנטל להוכיח את טענתם, כי עשו את שעשו מטעם התאגיד הגרמני, וכי הם חוסים תחת כנפי מסך ההתאגדות, מוטל עליהם.
5. הראיה היחידה שהציגו הנתבעים הייתה עדותו של הנתבע 5.

בכתבי הטענות ובתצהירים התייחסו הנתבעים לתאגיד הגרמני לעיתים כחברה ולעיתים כשותפות.

בעדותו של הנתבע 5 התבררו הפרטים הבאים: התאגיד הגרמני הוא שותפות אשר הוקמה במהלך שנת 2007. "בעלי המניות" שלה הם הנתבע 4 והנתבעת 1 (אשר בעלי המניות שלה הם כאמור הנתבעים 2 ו- 3, הוריו של הנתבע 5). הנתבע 5 מתפקד כמנהל הן אצל הנתבעת 1 והן בתאגיד הגרמני. הנתבע 5 ביחד עם הנתבע 4 הם בעלי זכות חתימה מטעם התאגיד הגרמני.

1. הנתבעים לא הציגו את מסמכי ההתאגדות של התאגיד הגרמני, ולא כל מסמך רשמי אחר אשר יכול להעיד על כך שתאגיד כזה בכלל קיים ורשום תחת מרשם רשמי כלשהו.

יתר על כן, בשאלון שנשלח לנתבעים הם נשאלו, מה מספרו הרשמי של התאגיד והתבקשו לגלות את מסמכי היסוד שלו. הנתבע 5 הצהיר, כי איננו יודע את מספר הרישום של התאגיד ולא התייחס כלל לעניין המסמכים. הנתבע 4 (אחד מבעלי התאגיד) התעלם בכלל משאלות אלה, ואילו הנתבע 1 (בעל הנתבעת 1 שהיא מבעלי התאגיד) לא סיפק את מספר התאגיד והצהיר, כי מסמכי ההתאגדות של התאגיד אינם נמצאים בידיו אלא במשרדי החברה.

חזקה כי כבעלי התאגיד ומנהלים בו יכולים היו להשיג את מסמכי התאגיד ומספרו ללא כל קושי, והימנעותם להציג את הנתונים והמסמכים בבית המשפט פועלת כנגדם.

1. הנה כי כן, הנתבעים לא הביאו ולו בדל של ראיה עצמאית לכך התאגיד הגרמני בכלל קיים כתאגיד רשום, והתנהלותם מחזקת דווקא את ההנחה ההפוכה.
2. בנוסף על הוכחת עצם קיומו של תאגיד רשום, מוטל היה על הנתבעים להוכיח, כי על פי הדין בגרמניה התאגיד, כפי שנרשם, מהווה אישיות משפטית נפרדת, עצמאית ובעלת כשרות משפטית, וכי קיים בדין מסך התאגדות, אשר מפריד בין פעולות התאגיד לבין פעולותיהם של היחידים המרכיבים אותו או משמשים כבעלי תפקיד בו.

הנתבעים לא עשו מאום מכל אלה. אין די בטענות בעלמא של נתבע, בעל עניין בהליך, שאינן מגובות בראיות כלשהן, להוכחת הדין בגרמניה.

1. הנה כי כן, הנתבעים לא הוכיחו כי קיים תאגיד גרמני בכלל, בעל אישיות עצמאית בפרט, או כי קיים מסך התאגדות כלשהו. והמסקנה היא, כי כל פעולות הנתבעים שלהם הן.
2. על אף מה שקבעתי ולמעלה מן הצורך, אתייחס לטענות נוספות של הצדדים בעניין הקשר שהתקיים בינהם, ואבחן, בהנחה שהיה קיים תאגיד גרמני כאישיות משפטית עצמאית ונפרדת, האם התובעת ידעה על כך והתקשרה אתו להספקת השירותים, ואילו מצגים התקיימו בין הצדדים.
3. מטעם התובעת הצהירה והעידה בעניין הגב' בלה הראל, סוכנת נסיעות אצל התובעת אשר היתה הרפרנטית של התובעת מול הנתבעים, וטיפלה בהזמנות הנתבעים בתקופה הרלוונטית.

הגב' הראל הצהירה והעידה, כי הנתבעים 4 ו- 5, אשר אתם היתה בקשר במהלך ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת 1, ביקשו ממנה, בשלב מסוים, להתחיל להוציא חשבוניות לפי פרטים חדשים, ומסרו לה את השם החדש באנגלית והכתובת בגרמניה. לא נאמר לה שמתחילה התקשרות חדשה מול לקוח חדש. נוכח הדמיון הרב בשמות התאגידים, היא לא העלתה על דעתה שמדובר בתאגיד אחר, אלא בשינוי כתובת בלבד. מבחינתה, היה מדובר בהמשך התקשרות עם אותה החברה ואותם האנשים, היא לא ידעה על קיומו של לקוח חדש ולא התקשרה עם מי שהיא לא מכירה בכלל. גם לאחר השינוי היא המשיכה את התקשרות מול אותם אנשים.

התרשמתי לחיוב מאמינותה של הגברת בלה הראל ונתתי בה אמון מלא. היא היתה תמימה, ישרה ולא ניסתה להתחכם.

אינני רואה סיבה, שאם הייתה יודעת שמדובר בלקוח חדש לא היתה פועלת בהתאם. עצם העובדה שהמשיכה להנפיק כרטיסי טיסה בכמויות גדולות ובעלויות ניכרות מצביעה על כך שסברה שהיא עובדת עם גוף מוכר, שנוהג לשלם עבור השירותים שהוא מקבל.

ההבדל שבין שם הנתבעת 1: קבוצת ש.סגל (דרסדן) בע"מ לבין שם ה"תאגיד הגרמני": Segal Group (Dresden) Gmbh & co. KG איננו רב, והטענה שסברה שמדובר בשם של אותו תאגיד סבירה. ובהתאם, אף טענתה כי רק ביצעה שינוי בפרטי הרישום של הנתבעת 1 וכתובתה, הגיונית היא.

לפיכך, אין בעובדה ששם ה"תאגיד הגרמני" וכתובתו בגרמניה רשומים על חשבוניות שהנפיקה התובעת כדי להעיד על כך שהתובעת התקשרה עם תאגיד גרמני במקום עם הנתבעת 1, ולא שידעה על כך. דברים אלה נכונים גם לגבי הרישום בדף פרטי הלקוח.

העברת כספים מגרמניה יכולה להתבצע על ידי כל אדם או גוף, ואין בעובדה זאת הוכחה לגבי זהותו של התאגיד המעביר, ולא לגבי ידיעה של התובעת בעניין.

עוד העיד מטעם התובעת, מר אורן קצב, חשב ומנהל הכספים של התובעת, אשר לא עמד בקשר ישיר מול הנתבעים. תצהירו ועדותו לא הוסיפו מידע מידיעה אישית בנושא הקשר בין הצדדים ואין צורך להעמיק בה.

1. מטעם הנתבעים הצהיר והעיד הנתבע 5 בלבד. תצהירו היה ארוך, מלא וגדוש חזרות מיותרות על טענות משפטיות מכתבי הטענות, סברות, טענות משפטיות ומסקנות אשר לדעת המצהיר מפריכות את טענות התובעת. רב בו מאוד המוץ על הבר, לאורך עמודים רבים קשה היה למצוא טענה עובדתית פוזיטיבית הנמצאת בידיעתו האישית של המצהיר, והיה צריך לעמול כדי לברור את העובדות.

הראשונה הופיעה בתצהירו בסיפא של סעיף 16.1, שם אמר: "...אני הבהרתי שישנה חברה גרמנית המבצעת הזמנות והיא שאמורה לפרוע החיוב עבור ההזמנות שהיא מבצעת...".

אחר כך, בסעיף 20 לתצהיר נאמר: "כאמור מי שהזמין את השירותים מהתובעת היה החברה הגרמנית באמצעותי... כאשר הזמנתי שירתים בשמי או בשם החברה בישראל טרחתי להדגיש זאת כאשר הזמנתי בשם החברה בגרמניה כנ"ל הבהרתי והדגשתי זאת...".

ובסעיף 21: "אני ביצעתי הזמנה בשם החברה הגרמנית גם לשירותי תיירות שסופקו למר שריקי."

הא ותו לא.

הנתבע 5 לא פרט בתצהירו למי אצל התובעת מסר את הדברים, מתי ובאיזו דרך. רק בבית המשפט, בחקירתו הנגדית אמר לראשונה, כי אמר את הדברים לגב' בלה הראל: "בהחלט, אני אמרתי לבלה, גם אני וגם אבי. חד משמעי, אמרתי לה שזה גוף אחר."

אביו של הנתבע 5, הנתבע 1, לא נתן תצהיר ולא העיד על כך, אף שישב באולם בית המשפט.

לא התרשמתי לחיוב מאמינותו של הנתבע 5. הוא הרבה להתחכם, להתחמק מתשובות, התנהג בהתנשאות וזכרונו היה "נוח" בצורה סלקטיבית.

על אף היותו נציג הבעלים, מנהל פעיל ב"תאגיד הגרמני", ובעל זכות חתימה בחשבון הבנק שלו (ביחד עם הנתבע 4), הוא נמנע להשיב לגופן של שאלות בקשר לפעילות התאגיד הגרמני, והרבה "לשלוח" את השואל ל"חברת הניהול" (שאיננה מבעלי התאגיד). כך למשל, כאשר נשאל מדוע לא שילם התאגיד הגרמני עבור השירותים שקיבלה מהתובעת (עמ' 20 ש' 25); כאשר נשאל איזו חשבונית שולמה ואיזו לא (עמ' 21, ש' 18); בשלב מאוחר יותר, הגדיל לעשות והציג עצמו כמי שכפוף להוראות חברת הניהול (עמ' 26 ש' 15 עד 18).

עם זאת, כאשר נשאל מי זו חברת הניהול, הוא לא זכר אפילו את שמה (עמ' 23, ש' 18).

כאשר נשאל מדוע אביו, הנתבע 1 היה צריך לנסוע לחו"ל עבור התאגיד הגרמני, למרות שאיננו בעל תפקיד בו, התחמק מתשובה, התחכם ואמר "אני לא מנהל כזה טוב".

כאשר נשאל לגבי דף פרטי הלקוח של התובעת, אשר הוא חתם עליו בעצמו, לא זכר היכן חתם ובאילו נסיבות. מיד לאחר מכן, כאשר הוטח בפניו שהגב' בלה הראל אמרה שהיא לא שלחה את החשבוניות לגרמניה, ידע לזכור היטב שכל החשבוניות נשלחו לגרמניה ורואה החשבון בגרמניה אף הציג אותן. הוא אף התפאר בכך שבגרמניה שומרים מסמכים (בניגוד לתובעת), אמר שיש ביכולתו להציג אישורים על כך, אולם לא ראה לנכון להציגם. ואין צורך להכביר מילים על המשמעות הראייתית של אי הצגת ראיה הנמצאת בידי צד להליך.

הנתבעים לא הביאו כל ראיה אחרת מטעמם, והנתבעים האחרים לא העידו כלל.

הנתבעים לא הביאו כל ראיה או עדות מטעם "התאגיד הגרמני", למרות שהם בעליו, במישרין או בעקיפין, או נושאי תפקיד בו.

1. נוכח האמור לעיל אני קובע את הממצאים העובדתיים הבאים:

הנתבעים 4 ו- 5 יצרו כלפי התובעת מצג, כי שינוי הפרטים שביקשו הוא טכני בעיקרו ומתמקד בכתובת למשלוח דואר.

איש מהנתבעים לא אמר לנציגי התובעת שהיא מתקשרת עם גוף משפטי אחר מלבד הנתבעת 1.

הנתבע 5 יצר בפני התובעת מצג כאילו הזמנת השירותים הנידונים התבצעה עבור ומטעם הנתבעת 1 ובכוונת הנתבעת 1 לשלם עבורם, בהמשך להתקשרות ארוכת טווח שהתקיימה בין התובעת לנתבעת 1 עד אז.

התובעת לא ידעה על קיומו של תאגיד גרמני, וממילא לא התקשרה אתו להספקת השירותים הנידונים.

לסיכום:

1. הנתבע 5 חייב לשאת באופן אישי בתשלום עבור השירותים כולם, בגין מצג השווא אשר יצר כלפי התובעת, כאילו הנתבעת 1 מבצעת את ההזמנות ובכוונתה לשלם עבור השירותים.
2. כל אחד מהנתבעים 2, 4 ו- 5 חייב לשלם לתובעת עבור השירותים שצרך באופן אישי, ככתוב בחשבוניות ג/1 עד ג/12 לתצהיר התובעת, ללא תשלום ושלא כדין, מתוקף חובת ההשבה על פי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.
3. לא הוכח בפני שהנתבעת 3 צרכה חלק כלשהו מהשירותים שסיפקה התובעת, ולא כי יש לה אחריות כלשהי לפעולות מי מהנתבעים האחרים בכל הנוגע לכך.
4. לא הוכח בפני כי הנתבע 5 הזמין את השירותים עבור ומטעם הנתבעת 1. גם אם הציג עצמו כמי שעושה כן, לא הוכח כי יש במצג זה כדי לחייב את הנתבעת 1 לשלם עבור שירותים שלא צרכה ולא הזמינה.
5. בעדותו התבטא הנתבע 5, באופן כללי, כנגד סכומי החוב אולם לא היה באפשרותו להציג טענה ספציפית כלשהי כנגד חיוב כלשהו. יתר על כן, התברר מעדותו, כי בכלל לא שאל את נציגי התובעת אודות מחירי השירותים בטרם הזמין אותם.
6. שני הצדדים טענו עוד טענות רבות, אשר חלק גדול מהן בלתי רלוונטיות. נוכח הממצאים העובדתיים והמשפטיים שקבעתי אין צורך לדון בכולן.

סוף דבר:

1. אני מחייב את הנתבע 5 לשלם לתובעת את מלוא שווי השירותים בסך 89,533.82 ₪ (שווה ערך ל- 22,025.54 $, על פי השער היציג של ה- $ ביום 30/1/2009 – 4.065 ₪/$), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30/1/2009 ועד התשלום בפועל.
2. במקביל ולא בנוסף, אני מחייב את הנתבע 4 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבע 5, סך של 45,133.70 ₪ (שווה ערך ל- 11,103 $, על פי אותו תחשיב), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30/1/2009 ועד התשלום בפועל.
3. במקביל ולא בנוסף, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבע 5, סך של 14,277.46 ₪ (שווה ערך ל- 3,512.29 $, על פי אותו תחשיב), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30/1/2009 ועד התשלום בפועל.
4. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 3, ללא צו להוצאות.
5. אני מחייב את הנתבעים 2, 4 ו- 5 לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ₪.

בפסיקת ההוצאות ושכר הטרחה הבאתי בחשבון, בין השאר, את הנתונים הבאים: הימשכות ההליכים כשלוש שנים; קיום ארבע ישיבות בית משפט; ההיקף הרב מאוד של כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים; כמותם ומהותם של הליכי הביניים; הניסיון המופרך לחסות בצל תאגיד גרמני שעצם קיומו ומהותו לא הוכחו, ללא בסיס עובדתי ומשפטי מינימאלי וללא הצדקה, אשר הוביל לסיבוך הדיון והתארכותו ללא צורך; השימוש הנרחב שעשו הנתבעים בתרגילי פלפול משפטי, במקום לטעון לגופו של עניין, כאשר למעשה, הנתבעים עצמם, הם ה"תאגיד הגרמני", והנתבעים 4 ו- 5 מוסמכים לשלם בשמה; והכל כאשר לא הכחישו כדין את גופו של החוב הנתבע ולא היו להם טענות הגנה של ממש בעניין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ג, 07 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.