התובעת: מגדל חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

1. שירותי תברואה בע"מ

2. עירית קרית אתא

כללי

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות.
2. בתאריך 18/11/12, ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור שנערך בפני המגשר - עו"ד עו"ד דניאל ברק. הסכם הגישור הביא לידי סיום מחלוקות עובדתיות ומשפטיות שונות, והכל בקשר לתביעתה של מגדל חברה לביטוח בע"מ.

אביא בקצרה את עיקרי טענות הצדדים בהליך שהסתיים:

בסביבות שנת 2002 ביטחה התובעת – מגדל חברה לביטוח בע"מ את קל בניין בע"מ. האחרונה התחייבה לבצע עבודות גינון שונות עבור עירית קרית אתא. העבודות בוצעו באמצעות קבלנית משנה - אילן גינון ופיתוח בע"מ, שמנהלה הינו מר אילן יטח. במסגרת העבודות, נשתלו עצי נוי בשכונת מגורים שנבנתה אותה עת.

זמן מה לאחר מכן, התגלתה תחלואה בצמחיה והדבר חייב לעקרה ולשתול מחדש צמחייה אחרת.

מי שנשאה בעלות העבודה היתה התובעת, שביטחה, כאמור לעיל, את קל בניין בע"מ. מדובר בסכום של כ 500,000 ₪, נכון לערכי שנת 2009 - בה הוגשה התביעה.

התביעה הוגשה כנגד חברת שירותי תברואה והדברה בוסקילה בע"מ (להלן: שירותי תברואה בע"מ) וכן כנגד מי ששכרה את שירותיה – עירית קרית אתא. על פי הנטען, הצמחיה שנשתלה בתחילה (ושהיה צורך, כאמור לעיל, לעקרה ולשתול במקומה צמחיה אחרת) ניזוקה בעקבות ריסוס לקטילת עשבים בשטחי מדרכות, שבוצע באופן רשלני על ידי שירותי תברואה בע"מ.

שירותי תברואה בע"מ (וכן גם עירית קרית אתא) שלחו הודעות לצדדי ג' ו ד'.

בין אלו שקיבלו הודעת צד ג' / ד' משירותי תברואה בע"מ (ורק ממנה) היתה אילן גינון ופיתוח בע"מ וכן מנהלה מר יטח לעיל.

עוד נשלחו הודעות צדדי ג' וד' כנגד חברת קל בניין בע"מ (מבוטחת התובעת) וכנגד מר אריה פיטארו וחברת הפניקס – סוכן הביטוח ומבטחת שירותי תברואה בע"מ.

1. לאחר מספר ישיבות קדם משפט ולאחר הליך גישור שנוהל, כאמור לעיל, בפני עו"ד דניאל ברק, הגיעו הצדדים להסכם גישור, שקיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם שילמה שירותי תברואה בע"מ סכום של 10,000 ₪ לתובעת; עירית קרית אתא שילמה סכום של 50,000 ₪; מר פיטארו שילם סכום של 35,000 ₪ וחברת הפניקס שילמה סכום של 50,000 ₪.

אילן גינון ופיתוח בע"מ וכן מר יטח לא חויבו בתשלום במסגרת הסכם הגישור, שקיבל תוקף של פסק דין.

1. הבקשה שבפני הוגשה מטעם אילן גינון ופיתוח בע"מ וכן מטעם מר יטח (להלן: המבקשים). המבקשים מבקשים לחייב את שולחת הודעת צד ג' כנגדם – שירותי תברואה בע"מ בתשלום הוצאותיהם.

אציין, כי במסגרת הסכם הגישור הוסכם (ר' ס' 1 ב' להסכם), כי המבקשים ושירותי תברואה בע"מ (להלן: המשיבה) יטענו בנדון וכי תינתן החלטת בית המשפט.

טענות הצדדים, בקצרה

1. המבקשים טענו שתי טענות עיקריות:
   1. הראשונה, כי כבר מראשית הדרך היה ברור כי אין תוחלת להודעה שהוגשה כנגדם על ידי המשיבה. שהרי, בגזרת הטענות שביניהם יכלו היו להתקיים שתי אפשרויות בלבד: אם המשיבה (שולחת ההודעה) תיקבע כאחראית לריסוס שהביא לנזק (תחלואת הצמחים), הרי ממילא ההודעה ששלחה כנגד המבקשים תדחה; ואם ייקבע כי המשיבה (שולחת ההודעה) אינה אחראית, הרי שממילא אין משמעות להודעה ששלחה למבקשים.

הטענה לעיל באה לידי ביטוי בדברי ב"כ המבקשים כבר בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 5/7/2010:"אני פניתי לעו"ד כץ (ב"כ המשיבה) עוד בטרם הוגש כתב ההגנה והבהרתי לה שלפי המצב בתיק כמו שהוא היום מבחינת זהות הנתבעות והצדדים השלישיים אין מקום להודעת צד ג' וד' שהוגשה כלפי אילן גינון ואילן יתח, וזאת משום שמגדל בחרה לתבוע את שתי הנתבעות – שירותי תברואה בוסקילה בע"מ ועירית קרית אתא. אם טענתה של חברתי עו"ד כץ, תתקבל ולא היא שביצעה את הריסוס ממילא התביעה כנגד תדחה ואין צורך בהודעת צד ג', ואם הטענה של עו"ד כץ תדחה, והיא כן ביצעה את הריסוס שוב אין צורך בהודעת צד ג', שכן ממילא היא תדחה כלפי מרשתי. חברתי סבורה אחרת והבהרתי לה בכתב שמאחר ומרשי נכנס להוצאות כספיות לא אהיה מסוגל לשכנע את מרשי לוותר על הוצאות".

• 1. השניה, הכרוכה בראשונה, היא כי מדובר היה בתיק רחב היקף – הן מבחינה כספית (היינו סכום התביעה) והן מבחינת רוחב היריעה המשפטית והעובדתית הנדרשת לצורך ניהול התיק. לכן, המבקשים התחייבו לשכ"ט שחלקו מותנה בתוצאות המשפט. מכיון שבסופו של הליך הגישור, לו ניתן תוקף של פסק דין, לא חויבו המבקשים בכל תשלום, הרי שמעבר לסכום ששולם בפועל (20,000 ₪ + מע"מ) חוייבו המבקשים בשכ"ט נוסף של כ 60,000 ₪ + מע"מ (10% מסכום ה"חיסכון", שבין סכום התביעה לסכום ששולם בפועל). המבקשים צירפו את הסכם שכה"ט וכן קבלה. זאת ועוד, גם אם יחושב שכה"ט לפי התעריף המינימאלי המומלץ לפי כללי לשכת עורכי הדין, הרי שהוא מגיע כדי 38,000 ₪, כולל מע"מ.

המבקשים הפנו להלכות הנוהגות לשיטתם במקרים כגון אלה (ור' בנדון החלטה מתאריך 30/6/2005 בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשיה ואח', שם נקבע, בין היתר, כי נקודות המוצא הינה כי יש לפסוק הוצאות ריאליות, היינו - ההוצאות שהוציא בעל דין בפועל או שהתייב להוציא, ובלבד שמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.

1. מנגד, טענה המשיבה כי אין לחייבה בהוצאות, וזאת מהנימוקים הבאים:
   1. ראשית, כל שעשו המבקשים במסגרת ההליך הוא הגשת כתב הגנה סתמי. המבקשים לא הגישו חוות דעת (כפי שעשו צדדים אחרים בתיק), לא התקיימו דיוני הוכחות ואף לא הגישו כל בקשה בתיק.
   2. שנית, ההליך הסתיים, כאמור לעיל, בעקבות הליך גישור ובטרם שמיעת ראיות. במילים אחרות, מדובר בהליך שבו השכילו מרבית הצדדים להתגמש, מתוך גישה קונסטרוקטיבית שמטרתה להביא לידי סיום את הדיון, ועובדה היא – כי המשיבה עצמה שילמה סכום זניח יחסית של 10,000 ₪ לתובעת, הגם שנתבעה על סכום של כ 500,000 ₪. התובעת עצמה, "הסתפקה" בסכום של 145,000 ₪ מכלל הצדדים שחויבו בתשלום. לכן, ההלכות הנוהגות לעניין הוצאות שיש לפסוק בסוף ההליך, לאחר שזה נוהל עד תום, אינן תקפות במקרה דנן.
   3. שלישית ובהמשך לאמור לעיל – את סוגיית ההוצאות במקרה דנן יש לבחון לאור מדיניות משפטית שאמורה לקדם הליכי פשרה בכלל והליכים מחוץ לכתלתי בית המשפט בפרט. כך, הפנתה המשיבה לע"א 797/79 בן מאיר נ' פקיד שומה דן, פ"ד לה (2) 617 שם צויין, בין היתר, כי:" . . והרי אף זה מקובל מאז ומתמיד, כי במקרה של פשרה גדל עוד יותר שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, והגישה הכללית היא, שבמקרה כזה כל צד נושא בהוצאותיו, להוציא מקרים חריגים, הגם שלא מענישים צד על סירובו להתפשר בנשיאה בהוצאות משפט גדולות";

עוד הפנתה המשיבה לת"א (מחוזי חיפה) 829/04 הפניקס ואח' נ' SATIN SHIPPING CO. LTD ואח', ניתן בתאריך 21/11/2007, שם עמד בית המשפט, בין היתר, אינטרס קידום הסדרים בין הצדדים והקשר בין אינטרס זה לפסיקת הוצאות ריאליות, וכך צויין שם:"דומני אפוא כי בפסיקת הוצאות ריאליות לנתבע, במקרה שכזה, יש כדי להקשות על השגת הסדרים בין בעלי דין, וקיים חשש שמא בעלי דין יירתעו מהשגת הסדר בשל החשש לחיוב בהוצאות בסכומים גבוהים כלפי צדדים אשר אינם מחויבים בתשלום אך נהנים מההסדר. אמנם אין להעניש בעל דין שלא הצטרף להסדר פשרה (ע"א 412/62 אברהם נ' גרפינקל, פ"ד יז 668), אולם בית המשפט רשאי כאמור להביא את עובדת הפשרה כשיקול בקביעת שיעור ההוצאות".

דיון ומסקנות

1. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לאזן בין שני השיקולים הנוגדים העיקריים בטיעוני הצדדים: מחד, בקשתם (הלגיטימית לכשעצמה) של המבקשים כי ייפסקו לטובתם הוצאות משפט ריאליות; ומנגד, טיעוני המשיבה, כי הן שיקולי מדיניות כלליים והן נסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה אמורים להוליך לאי פסיקת הוצאות, ולכל הפחות לפסיקת הוצאות מתונות.
2. עובדת יסוד במקרה דנן היא, כי לא נשמעו ראיות בתיק וכי הוא הסתיים במסגרת הליך של גישור. הדבר משליך הן לעניין התשומות שהיו הצדדים (ובכללם המבקשים כמובן) נדרשים להשקיע בניהול ההליך – דבר שנחסך מהם. יוזכר, כי מדובר היה בתיק רחב היקף באופן יחסי ולכן החיסכון שנגרם לכלל הצדדים ולמבקשים בכלל זה, הינו ניכר.
3. מנגד, המשיבה לא התמודדה עם טיעון המבקשים שהועלה כבר בתחילת הדרך, והוא כי על פני הדברים מדובר במחלוקת שבכל מקרה היתה מובילה, יש להניח, לתוצאה אחת, והיא – כי דין ההודעה אותה שלחה המשיבה למבקשים – להדחות. לא נעלמה מעיני טענת המשיבה כי היא חויבה במסגרת הליך הגישור, רק בסכום של 10,000 ₪, אולם, אין לשכוח כי שאר הגורמים הנוגעים ישירות למשיבה (היינו – חברת הפניקס, עירית קרית אתא וסוכן הביטוח) חויבו בסכומים לא מבוטלים. בסופו של דבר, כלל הצדדים שיקללו את הסיכונים והסיכונים אל מולם ניצבו.
4. כמו כן, אין להתעלם מהשיקול שהועלה במסגרת ת"א (מחוזי חיפה) 829/04 שהובא לעיל והוא אינטרס קידום הסדרים. שיקול זה אינו יכול לעמוד לטעמי בפני עצמו, שכן אין זה הגיוני שאינטרס קידום ההסדרים יהיה רק על חשבונו, תרתי משמע, של אחד הצדדים בהליך. אולם, בהחלט ניתן לקחת אותו במסגרת כלל השיקולים כאשר הוא מצטרף לנתון נוסף שכבר הוזכר לעיל והוא סיום ההליך בטרם שמיעת הראיות.
5. סוף דבר, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, לכאן ולכאן, אני מחייב את המשיבה בתשלום הוצאות בסכום של 16,000 ₪ + מע"מ לטובת המבקשים. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
6. לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.