אקדמות מילין

1. התובעת ילידת 29.11.1936, נפגעה ביום 3.4.2009 ובהיותה הולכת רגל בכביש לוחמי הגטאות בצור שלום (להלן: "הכביש") בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בה מעורב רכב משא, מ.ר. – 46-349-51 (להלן: "הרכב"), שעה שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ועל שימושו פוליסת ביטוח בת-תוקף (מס' 25322706208) שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

התביעה דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובעת עקב התאונה, על-פי הוראות החוק.

2. מיד לאחר התאונה, הובהלה התובעת, באמצעות אמבולנס מד"א ,למרכז רפואי רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"). שם, היא נבדקה בחדר מיון. נעשה לה בירור רפואי, כולל צילום C.T שהדגים דימום תת-עכבישי טראומטי. וכן, אובחנה אצלה המטומה תת-עורית פריאטלית אחורית מימין.

3. התובעת אושפזה במחלקה נוירוכירורגיה, לצורך השגחה והמשך טיפול רפואי. מהלך האשפוז היה תקין. צילום C.T מוח הדגים סימני ספיגה טובה של הדימום התת-עכבישי.

ביום 6.4.2009, שוחררה התובעת לביתה, עם המלצות של המשך טיפול ומעקב רפואי אנלגטי, צילום C.T חוזר וביקורת בבית-החולים.

4. ד"ר בלה גרוס, מומחית לנוירולוגיה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחית"), בדקה את התובעת וערכה (ביום 6.9.2010) חוות-דעת בכתב. (להלן: "חוות-הדעת"). בחוות-הדעת, קבעה המומחית, כי התובעת סובלת מאנצפלופטיה (הפרעות הנוירולוגיות האורגניות) והמדובר בהתפתחות דמנציה שבחלקה על רקע תהליך ניווני כמו מחלת אלצהיימר ובחלקה האחר בגין התאונה שהיתה הטריגר והמאיץ להתפתחות תהליך הדמנציה. נכותה הרפואית היציבה של התובעת היא 50%, לפי סעיף 29(11) מותאם לסעיף 34 (ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), התשט"ז – 1956, כאשר רק מחציתה (25%) הינה בגין התאונה.

5. הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים, היא בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין נזק הגוף שנגרם לתובעת בה.

טענות התובעת

6. כאמור, טוענת התובעת, כי היא נפגעה בתאונה שהיא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, בה מעורב הרכב, ונסיבותיה היו כדלקמן: ביום התאונה, ה- 3.4.2009 שעה 12:00 או בסמוך לכך, תוך כדי חצייתה את הכביש, הגיח הרכב, פגע בה והפילה על הכביש. כתוצאה מכך, היא נפגעה בראשה ונגרמו לה נזקי הגוף הנתבעים.

טענות הנתבעים

7. הנתבעים מכחישים, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, במיוחד בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה והנזקים הנתבעים. לדידם, עובר לתאונה, התובעת הלכה על הכביש כשהיא גוררת עגלת קניות שהיתה עמוסה במצרכים שונים. לפתע, היא מעדה, נפלה על הכביש ונפגעה בראשה. מספר שניות לאחר מכן, הגיח הרכב למקום התאונה, שעה שהיה נהוג על-ידי הנתבע. הנתבע הבחין בתובעת שהיתה שרועה על הכביש, בלם אך לא הספיק לעצור את הרכב והרכב פגע קלות בתובעת. אין קשר סיבתי בין התאונה והנזקים הנתבעים. התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה.

מסכת הראיות

8. מטעם התביעה, העידו שני עדים: מר שמעון עזריאל, עד ראייה לתאונה (להלן: "שמעון") ובן התובעת, מר מיכאל סבורסקי (להלן: "מיכאל"). וכן, הוגשו מטעמה חמישה מוצגים: ת/1א'+ב' - קלטת המתעדת שיחה שהיתה בין שמעון וחוקר מטעם התובעת ותמליל ההקלטה; ת/2 - תצלום מקום התאונה; ת/3 – תצהיר עדותו הראשית של מיכאל; ת/4 – הודעתו של הנתבע במשטרה; ת/5א'+ב' – קלטת המתעדת שיחה שהיתה בין הנתבע לחוקר מטעם התובעת ותמליל ההקלטה. ויודגש: התובעת אינה כשרה להעיד בבית-המשפט , היא סובלת מבעיה קוגניטיבית חמורה, ואובחנה (ביום 17.8.2010) כסובלת ממחלת האלצהיימר. (ת/3; עמ' 12, ש' 3).

9. מטעם ההגנה, העיד רק הנתבע. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/2). וכן, הוגש מטעמה מוצג נוסף, נ/1 – תמליל השיחה המוקלטת שהיתה בין שמעון וחוקר מטעם הנתבעים. הקלטת הוגשה ביום 10/10/2011.

דיון

שמעון

10. שמעון העיד בפניי בין השאר, כי הוא מכהן כראש מועצה דתית בקרית ביאליק (עמ' 6, ש' 15). בשנת 2009, היתה לו חנות לחומרי בניין וכלי בית, הנמצאת ברח' העליה ז'בוטינסקי בצור שלום (עמ' 7, ש' 8-3). הוא עד ראייה לתאונה. בזמנו ,הוא נחקר במשטרה באשר לתאונה ומסר (ביום 30.4.2009) הודעה בכתב. וכן, הוא גם נחקר לעניין זה גם על-ידי חוקר מטעם התובעת. (להלן: "החוקר"). הן בהודעתו במשטרה והן בהודעתו לחוקר, (ת/1א'+ב') הוא סיפר את האמת והוא מאמץ את שתיהן. (עמ' 8, ש' 20-15). הוא גם נחקר, לעניין התאונה, גם על-ידי חוקר מטעם הנתבעים. במעמד מסירת הודעתו במשטרה, הוא זכר הכי טוב את התאונה (עמ' 11, ש' 15).

11. בפניי, אישר שמעון, כי בהודעתו במשטרה, מיום 30.4.2009, הוא מסר, לענייננו, כי "ישבתי מחוץ לחנות חומרי בניין ברח' ז'בוטינסקי בקרית ביאליק כאשר הייתי עם הפנים לתוך הכביש ורכב של הדואר (הרכב-ש.ס] שהגיע מצד ימין לכיוון הכיכר עד רח' לוחמי הגטאות, פגע בהולכת רגל שהיתה על הכביש. אני לא ראיתי מהיכן היא ירדה", וכי הודעה זו אמת היא. (עמ' 8, ש' 15-11) וכן, הוסיף שמעון והעיד, תוך אימוץ הודעתו במשטרה, כי הרכב פגע בתובעת, שהיתה על הכביש; התובעת לא חצתה את הכביש ולא מעדה כלל לפני התאונה. (שם, ש' 21-16).

12. וכן, אישר שמעון את נכונות הודעתו בפני החוקר, לפיה הרכב פגע בתובעת, שעה שהיתה הולכת רגל בכביש במצב עמידה (שם, ש' 27-24). וכן, התאונה קרתה במקום המסומן ב- "X" בתצלום ת/3 סמוך לאבן השפה של המדרכה. (עמ' 9, ש' 20-19).

13. בהודעתו בפני החוקר, מסר שמעון, כי בזמן התאונה הוא ישב מחוץ לחנות. היה עד ראייה לתאונה, שקרתה במרחק כ- 10 מטר ממנו. התובעת גררה עגלת קניות עמוסה במצרכים. היא חצתה את הכביש והגיעה למדרכה. לא הצליחה להעלות את העגלה על המדרכה. היא חזרה לאחור לכיוון מעבר החצייה שבכביש. לפתע, הגיח הרכב, שהיה נהוג על-ידי הנתבע, פגע בתובעת והפילה ארצה על הכביש. לפני התאונה, התובעת לא מעדה ולא נפלה על הכביש. הרכב פגע בתובעת והפילה ארצה, על הכביש. לאחר מכן, הגיעו המשטרה ואמבולנס של מד"א. האמבולנס פינה את התובעת לבית-חולים. (ת/1 א'+ב').

14. אכן, שמעון גם נחקר על-ידי חוקר מטעם הנתבעים. חקירתו הוקלטה. תמליל ההקלטה הוגש כראיה משנית (נ/1ׂ ).הוא מסר לחוקר מטעם הנתבעים, כי התובעת גררה עגלת קניות עמוסה במצרכים, חצתה את הכביש, במטרה להגיע למדרכה שבצד השני של הכביש. היא לא הצליחה להעלות את העגלה למדרכה. היא חזרה לאחור, ביחד עם העגלה. בזמן הזה, היא מעדה ונפלה על גבה, היא נפלה על צדה. לאחר מכן, הגיח הרכב ופגע בתובעת שעה שהיתה שרועה על הכביש וזאת לפי מיטב זכרונו. (עמ' 10, ש' 30-21, עמ' 11, ש' 8-1).

הנתבע

15. הנתבע העיד, לענייננו-שלנו, בכתב (נ/2) ובעל-פה. בעדותו בכתב, הוא מסר, כי ביום התאונה, ה- 3.4.2009 ובמהלך עבודתו, הוא חילק דברי דואר באזור הכביש. הוא הגיע לכיכר בסמוך לבית מס' 6, פנה שמאלה והבחין בתובעת, שחצתה את הכביש שלא במעבר החצייה. התובעת אחזה בידה עגלת קניות. במהלך חציית האי-תנועה המצוי במרכז הכביש מעדה, לפתע, התובעת ונפלה על הכביש. הוא בלם, באופן מידי, אך היה מאוחר מדי ולא הצליח למנוע את התאונה. הוא פגע קלות בתובעת כאשר היא כבר שרועה על הכביש (נ/2).

16. בעדותו בעל-פה, אימץ הנתבע את עדותו בכתב – נ/2 (עמ' 12, ש' 15). הוא חזר והעיד ,בהדגשה יתרה, כי הרכב פגע בתובעת בזמן שהיתה כבר שרועה על הכביש. (עמ' 13, ש' 29-2; עמ' 14, ש' 24). בתאונה, נפגע מכסה המנוע של הרכב (עמ' 14, ש' 2-1). צוות מד"א, הפרמדיק והנהג ,שוחחו עמו כאשר הגיעו למקום התאונה. הוא מסר להם את נסיבות קרות התאונה. (עמ' 13, ש' 13-8).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

17. כמבואר, שמעון מסר, בהזדמנויות שונות, גרסאות מספר, באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה: ההודעה במשטרה, מיום 30.4.2009 (להלן: "ההודעה במשטרה"), ההודעה בפני החוקר (ת/1א'+ב'); הודעה בפני חוקר מטעם הנתבעים, שהוקלטה ותומללה (תמליל-נ/1), ועדותו בבית-המשפט. אכן ולענייננו-שלנו, מצאתי סתירות לכאורה בשלל גרסאותיו דנן, אך בכך אין כל רבותא. במקרה דנן, יש לנהוג בעדותו של שמעון לפי כלל "פלגינן דיבורא", לקבל, כמהימנה את גרסתו ועדותו, לפיהן בתאונה פגע הרכב בתובעת, שעה שהיתה הולכת רגל על הכביש, הפילה ארצה על הכביש וכתוצאה מכך נפגעה היא בראשה ונגרמו לה נזקי הגוף, כאמור בחוות-דעתה של המומחית והכל כאמור בהודעתו במשטרה שאומצה, כנכונה, במהלך עדותו בבית-המשפט.

ראשית, גרסתו של שמעון, כאמור בהודעה במשטרה ואשר אומצה על-ידו במהלך עדותו, היא הגרסה שנמסרה בהזדמנות הראשונה, בסמוך מאוד לאחר התאונה ושעה שהוא זכר היטב את התאונה. גרסה זו עדיפה על הגרסה הסותרת לכאורה שנמסרה בפני החוקר מטעם הנתבעים.

לעניין זה, העיד שמעון כדלקמן:

"ש: איפה זכרת היטב, כשמסרת למשטרה, לחוקר מטעם התובע, או לחוקר מטעם הנתבעים או אותו דבר זכרת אצל כולם.

ת: הזיכרון שלי היה הכי טוב במשטרה כי ניגשתי לשם הכי מהר"

(עמ' 11, ש' 15-13)

18. שנית, מצאתי חיזוק, אישור ותימוכין לגרסתו של שמעון כאמור בהודעה במשטרה ואשר אומצה כנכונה במהלך עדותו בבית-המשפט ,גם בתיעוד הרפואי שלעניין. הנתבע סיפר לצוות מד"א, שהוזעק למקום התאונה, את נסיבות קרות התאונה והדברים נרשמו בדו"ח מד"א. נרשם, כי "הנפגעת [התובעת-ש.ס] הולכת רגל נפגעה מרכב" (עמ' 13, ש' 11. ההדגשה שלי-ש.ס). עדותו של הנתבע, לעניין זה, כי פרטים אלה נמסרו על-ידו בשעת לחץ (עמ' 13, ש' 22), אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי.

וכן, בטופס סיכום אשפוז התובעת בבית-החולים, נרשם, לענייננו-שלנו, והדברים אף צוטטו בחוות-הדעת, כי התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים, כהולכת רגל, בה נחבלה בראשה. (חוות-הדעת, עמ' 3, פרק מהלך ודיון). ויודגש: המומחית לא נחקרה כלל על חוות-הדעת.

19. שלישית, מצאתי אישור, חיזוק, תימוכין ואף סיוע לגרסתו דנן של שמעון ,שאומצה כנכונה במהלך עדותו בבית-המשפט ,גם בהודעתו של הנתבע שנמסרה לחוקר (ת/5א'+ב'). בהודעה דנן, הודה הנתבע, כי עובר לתאונה הוא הבחין בתובעת יורדת מהמדרכה לכביש. היא גררה עגלת קניות. תוך כדי ירידתה, היא מעדה אך לא נפלה על הכביש. בזמן זה וכאשר התובעת היתה עומדת על הכביש, הרכב פגע בה. התובעת נפגעה בפלג גופה העליון. התובעת נפלה על החלק הקדמי של הרכב. הוא בלם את הרכב. התובעת נפלה על הכביש. הוא ירד מהרכב. היה בהלם. התובעת פרכסה. הוזמנו משטרה ואמבולנס מד"א. התואנה היתה באמצע הכביש לאחר מעבר החציה שבכביש. בתאונה, ניזוק מכסה המנוע של הרכב. התובעת נפגעה מהרכב. (ת/5א'+ב'). אין להכביר מילים, כי בהודעתו דנן, מודה הנתבע, למעשה, באחריות לתאונה ולנזקי התובעת, כאמור בחוות-הדעת ואשר נגרמו לה במהלך וכתוצאה מהתאונה.

20. רביעית, וכן, מצאתי, אישור, חיזוק ותימוכין לגרסתו של שמעון כאמור בהודעה למשטרה גם בהודעתו שנמסרה לחוקר (ת/1א'+ב'). בהודעתו האמורה, מסר שמעון לחוקר, לענייננו, כי עובר לתאונה, גררה התובעת עגלת קניות עמוסה במצרכים. היא ניסתה לחצות את הכביש, אך לא הצליחה. לא הצליחה להעלות את העגלה על המדרכה של הכביש. היא חזרה לאחור, יחד עם העגלה. לפתע, הגיח הרכב, שהיה נהוג על-ידי הנתבע, פגע בתובעת והפילה ארצה על הכביש. התאונה קרתה באמצע הכביש. הרכב פגע בתובעת, בזמן שהיתה עומדת על הכביש. לאחר התאונה ,הגיע אמבולנס מד"א ופינה את התובעת לבית-חולים. (ת/1א'+ב').

21. חמישית, מנגנון התאונה, לפי גרסתו ועדותו של שמעון, שלפיהן הרכב פגע בתובעת, בהיותה הולכת רגל על הכביש, הפילה ארצה על הכביש וכתוצאה מכך נגרמה לה החבלה בראשה, בשים לב לטיב נזק הגוף ומיקומו ,הנזק שנגרם לרכב ומיקומו ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, הינו סביר, הגיוני, מהימן ועולה בקנה אחד עם השכל הישר, ניסיון החיים ומדע הפיזיקה.

22. מנגד, עדותו של הנתבע, לענייננו-שלנו ועם כל הכבוד, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי. בעדותו זו, מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, ויורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. ראשית, מצאתי סתירות מהותיות בעדותו של התובע באשר למועד הראשון בו הוא הבחין בתובעת עובר לתאונה. לפי גרסה אחת, הוא הבחין בה "בעת שפניתי שמאלה בכיכר, בסמוך לבית מס' 6, אשר חצתה את הכביש במקום בו אין מעבר חציה". (נ/2, סעיף 3; עמ' 12, ש' 15. ההדגשות שלי- ש.ס). גרסה אחרת, נמסרה במהלך חקירתו שתי וערב, לפיה "ראיתי אותה כבר שוכבת על הרצפה עם הראש, עם הגוף, היא כבר שכבה על הכביש". (עמ' 13, ש' 25-24, ש' 29 – ההדגשה שלי- ש.ס). גרסה נוספת, נמסרה בהודעתו במשטרה (ת/4), לפיה: "כאשר עברתי את מעבר החצייה אשר נמצא אחרי מעגל התנועה בערך 15 מטר אחרי, ראיתי הולכת רגל נופלת מהמדרכה לכביש". (ת/4, ש' 13-11. ההדגשות שלי-ש.ס) וכן, גרסה נוספת אחרת, מסר הנתבע לחוקר, לפיה הוא הבחין, לראשונה, בתובעת, שעה שהיא גררה עגלת הקניות על המדרכה של הכביש ורצתה לרדת לכביש. (ת/5ב', עמ' 2, ש' 10-6. ההדגשות שלי – ש.ס).

23. שנית, ישנן סתירות מהותיות בעדותו של הנתבע, באשר למקום ומועד מעידתה ונפילתה של התובעת, כביכול, עובר לתאונה. בעדותו , הוא העיד, כי "במהלך חציית האי-תנועה המצוי במרכז הכביש". (נ/2, סעיף 4; עמ' 12, ש' 15. ההדגשה שלי- ש.ס). דא עקא, במהלך חקירתו שתי וערב, הוא שינה, באופן מהותי ,את גרסתו והעיד, כי הוא הבחין בתובעת, לראשונה, בזמן שהיתה שרועה על הכביש, (עמ' 13, ש' 29-24). וכן, מסר הנתבע, לעניין זה, בהודעתו במשטרה, כי "ראיתי הולכת רגל [התובעת-ש.ס.] נופלת מהמדרכה לכביש" (ת/4, ש' 13-12). לבסוף, במהלך הודעתו לחוקר, מסר הנתבע, לענייננו, כי במהלך הליכתה של התובעת על המדרכה של הכביש, וכאשר התחילה לרדת לכיוון הכביש היא כאילו נפלה, ביחד עם עגלת הקניות. (ת/5ב', עמ' 2, ש' 10-6).

24. שלישית, עדותו של הנתבע, לענייננו, הן בכתב לפיה, לפיה הרכב פגע קלות בתובעת כאשר היא כבר שכבה על הכביש, (נ/2, סעיף 5, עמ' 12, ש' 15, עמ' 13, ש' 6-5, ש' 25-24; עמ' 14, ש' 24) עומדת בסתירה, פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת להודעתו של הנתבע לחוקר, לפיה, בתמצית, הוא פגע בתובעת, בזמן שהלכה על הכביש. התובעת נפלה, תחילה, על החלק הקדמי של הרכב. הוא בלם את הרכב. לאחר מכן ,התובעת נפלה ארצה על הכביש ונפגעה בראשה. (ת/5א'+ב').

25. רביעית, מנגנון התאונה לפי עדותו של הנתבע, לפיו בתאונה הוא פגע קלות בתובעת שעה שהיתה כבר שרועה על הכביש, בשים לב לאותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, נזק הגוף שנגרם לתובעת בתאונה והנזק שנגרם לרכב בתאונה (פגיעה במכסה מנוע) אינו סביר כלל, ואם תרצו הינו אבסורדי, מנוגד לשכל הישר ,ניסיון החיים ומדע הפיזיקה.

26. חמישית, למיותר לציין, כי עדותו של הנתבע, לענייננו-שלנו, שאינה מהימנה בעיניי ואינה ראויה למשקל כלשהו ,עומדת אף בסתירה מוחלטת וקוטבית לעדותו של שמעון, שאימצה כנכונה את הודעותיו במשטרה ולחוקר, עדותו שהיא סבירה, מהימנה וראויה למלוא המשקל.

27. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי התובעת נפגעה, ביום 3.4.2009, בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, בה היה מעורב הרכב, שעה שהיה נהוג על-ידי הנתבע. הרכב פגע בתובעת, בזמן שהלכה על הכביש, הפילה ארצה על הכביש וגרם לה חבלה קשה בראשה. קיים קשר סיבתי כדין, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לנזק הגוף שנגרם לתובעת בתאונה. הנתבעים אחראים לפיצוי התובעת על נזק הגוף שנגרם לה בגין התאונה, והכל בהתאם להוראות החוק.

28. אני קובע את התיק לקד"מ ליום 28.10.2012 שעה 9:00 בכל הקשור לשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

המזכירות תמציא פסק-הדין החלקי לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.