1. לפני תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן -"החוק"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד.

העובדות הצריכות לעניין, מצבו של התובע והנכות הרפואית

2.         התובע, יליד 19.10.1978, נפגע ביום 4.1.09 בתאונת דרכים, עת נהג באופנוע מ.ר. 4288262 שהיה מבוטחבביטוח חובה אצל הנתבעת (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

בעקבות התאונה אושפז התובע במרכז הרפואי בתל אביב עד להעברתו בתאריך 25.1.09 לבית חולים בית לוינשטיין לצורכי שיקום, שם אושפז עד יום 17.3.09. מרשומת סיכום האשפוז מהמרכז הרפואי תל-אביב עולה כי לתובע נגרמו בתאונה שברים בשלוש צלעות, שברים בזיזים רוחביים משמאל של חוליות D10  ו-11 D , דמם בקוטב העליון של הכליה הימינית, שברים בזיזים הרוחביים של כל החוליות המותניות מימין ובזיזים אחוריים L5 L4 . כמו כן בלמינה בחוליה L5 ושבר בגוף חוליה זו. עוד נגרמו לתובע שבר פרטרוכנטרי בירך ימין ושברים בשני המרפקים. בימים הראשונים לאשפוזו סבל התובע מהזיות ופחדים ואובחן כסובל מ-Acute stress reaction . לאחר טיפול תרופתי מצבו השתפר. מרשומת סיכום האשפוז מבית חולים  לוינשטיין עולה כי התובע קיבל טיפול פסיכולוגי. בנוסף התובע עבר אבחון נוירופסיכולוגי בו נקבע כי הוא סובל באופן קל מתסמונות אופייניות לפגיעותיו. בעת שחרורו עדיין הייתה אצלו מגבלה קלה ביישור מרפק שמאל ומגבלה בטווחי התנועות במפרק הרגל הימנית.

הנכות הרפואית

3. כאמור, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והוועדה הרפואית קבעה לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

נכות בשיעור של 100% מתאריך 4.1.09 עד תאריך  30.4.2010

נכות בשיעור של 70% מתאריך 1.5.2010 עד תאריך 30.6.2010 (ראו מכתב פירוט דרגות נכות מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 23.6.2010 שצורף לסיכומי התובע).

לתובע נקבעה נכות צמיתה מיום 1.7.2010 בשיעור של 41.13% המורכבת מהנכויות הבאות:

15% בגין הגבלה בתנועת פרק ירך ימין, בהתאם לתקנה 48(1)ד' לתקנות המל"ל.

10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, בהתאם לתקנה 37 (7) א' לתקנות המל"ל.

10% בגין צלקות, בהתאם לתקנה 75 (1) ב' לתקנות המל"ל.

5% בגין קיצור רגל ימין, בהתאם לתקנה 47 (5) ב' לתקנות המל"ל.

10% בגין מצב נפשי, בהתאם לתקנה 34 (ב) לתקנות המל"ל.

 הוועדה הרפואית הפעילה את תקנה 15 לתקנות המל"ל.

נכותו התפקודית של התובע

4. כאמור, לתובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית משוקללת בשיעור של 41.13% (ובמעוגל – 42%). בהיות התאונה תאונה בעבודה ומכוח הוראת סעיף 6 ב לחוק, מחייבת קביעה זאת גם לצורך התביעה הנדונה.

התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, כך גם הפגיעה בכושר השתכרותו, ויש להעמידן על שיעור של 62%. לטענתו, יש לאמץ את קביעות הועדה הרפואית של המל"ל, אשר מצאה לנכון להפעיל תקנה 15 והעלתה את הנכות ל- 62%. התובע מציין כי למרות שלא נקבעה לו נכות רפואית עקב השברים בידיו, בפועל שברים אלה מגבילים אותו ופוגעים בתפקודו, כמו גם הפציעה בגב, שאינם מאפשרים לו לעבוד בעבודת כפיים מאומצת.

5. הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי יש לקבוע שהנכות התפקודית של התובע נמוכה באופן משמעותי מהנכות הרפואית ויש להעמידה על שיעור של 25% בלבד. לטענתה, הנכויות שנקבעו לתובע נמוכות והן תפקודיות בחלקן בלבד. הנתבעת טוענת כי לתובע מגבלה בעמוד השדרה עקב תאונה קודמת ואין להשית עליה את הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה זו. לגבי הנכות הנפשית טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מקבלת טיפול נפשי ובכך הוא מעיד על עצמו שהנכות בתחום זה אינה תפקודית. אשר להפעלת תקנה 15 טוענת הנתבעת כי היא אינה מחייבת את בית המשפט.

6. אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור נכותו הרפואית, בניכוי 10% נכות שנקבעה לו בגין הצלקות, שאינן תפקודיות במהותן. אמנם הנכויות שנקבעו לתובע אינן גבוהות וייתכן ולו עמדה כל אחת מהנכויות בפני עצמה, הייתה פגיעתו התפקודית של התובע מופחתת, ואולם ריבוי הנכויות וצירופן, כמכלול, מהווה פגיעה משמעותית בתפקודו של התובע. התובע מוגבל בתנועות פרק ירך ימין, מוגבל בתנועות עמוד שדרה מותני, הוא סובל מקיצור ברגל ימין וממצב נפשי לקוי. מוגבלויות אלה ביחד פוגעות בתפקודו היומיומי. אוסיף עוד כי הנתבעת לא הוכיחה שלתובע הייתה נכות קודמת לפני התאונה, ויש לדחות טענותיה בעניין זה. לפיכך, ראוי לקבוע כי שיעור הנכות הרפואית הוא גם שיעור הנכות התפקודית, בניכוי הנכות שנקבעה בגין הצלקות.

7. אשר על כן, אני קובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות תפקודית בשיעור של 35% (במעוגל). אני סבורה כי במקרה זה, יש לקבוע כי השיעור הנ"ל  הוא גם שיעור הגריעה משכרו של התובע כתוצאה מהתאונה.

עברו התעסוקתי של התובע

לפני התאונה

8. התובע סיים 12  שנות לימוד והוא בעל תעודת בגרות. כבר במהלך לימודי התיכון החל התובע לעבוד במסעדה של אביו והמשיך לעבוד שם באופן מלא לאחר שסיים את לימודיו (ראו עדותו עמ' 7). התובע למד  בשנים 1998-2002 לתואר ראשון במחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, אך לא השלים את התואר (לטענת הנתבעת הפסקת הלימודים הייתה ביוזמת האוניברסיטה). התובע המשיך לעבוד במסעדה גם במקביל ללימודיו האקדמיים. כמו כן למד התובע בשנים 2007 ו-2008 במדעי האיסלאם במכללה באום אל פחם, אך גם במכללה זו לא סיים התובע את התואר.

9. בשנת 2004 עזב התובע את עבודתו במסעדה ועבד מספר חודשים כנהג שכיר. לאחר מכן, בשנת 2005 פתח פיצרייה וניהל אותה עד שנת 2008. התובע טען כי בעת שניהל את הפצריה הוסיף לעבוד גם במסעדה של אביו, ללא קבלת שכר, אך תמורת טיפים (ראו עדותו, עמ' 8-9). מעדות רעייתו של התובע (עמ' 18) ושל אביו (עמ' 25) נראה כי התובע עבד בפיצרייה בתקופה זו באופן כמעט בלעדי ועזר לאביו במסעדה לעיתים רחוקות. בחודש ספטמבר 2008 השכיר התובע את הפיצריה לאחר, וחזר לעבוד במסעדה של אביו שם עבד כארבעה חודשים עד שנפצע בתאונה.

אחרי התאונה

10. לאחר התאונה, בשנת 2009 או 2010 החל התובע קורס טבחות אך הפסיק את לימודיו לאחר שלושה חודשים מבלי להשלימו (עמ' 7). מתצהירו ועדותו של התובע עולה כי בשנת 2012 הוא ניסה לעבוד במספר מקומות אך ויתר על כך מיד - הוא עבד יום אחד במאפייה, יומיים בחנות ושלושה שבועות בנגרייה של חבר (עמ' 14). בחודש יוני 2012 שב התובע לעבוד במסעדה של אביו בהיקף של יומיים או שלושה בשבוע, עבודה חלקית, בשכר חודשי של 1,300 ₪. לדבריו, הוא עובד רק כקופאי ובגלל מגבלותיו הוא נאלץ לשבת במהלך העבודה. התובע טוען כי הוא אינו מסוגל לעבוד עוד כמלצר או בעבודה אחרת במסעדה הכרוכה במאמץ פיסי עקב מגבלותיו, צליעתו וחולשה בשתי הידיים כתוצאה מהשברים שנגרמו לו בתאונה (עמ' 13).

השכר הקובע לצורך חישוב הנזק

בסיס השכר לתקופת העבר

11. התובע טוען כי עובר לתאונה הוא השתכר בסכום של 12,000 ₪ לחודש, וכי סכום זה צריך להוות את הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות הן לגבי תקופת העבר והן לגבי תקופת העתיד. לטענתו, שכרו המדווח כעולה מתלושי השכר עמד על כ- 7,000 ₪, ובנוסף אביו שהיה גם מעסיקו שילם לו את הוצאות הרכב בסך 3,000 ₪ לחודש, חשמל, מים, ארנונה, טלפון וכסף מזומן (ראו עדותו, עמוד 14). לדברי התובע, יכולותיו האישיות הגבוהות כפי שבאו לביטוי בעבר, והמוטיבציה שלו להתקדם, מצדיקים חישוב השכר לעבר ולעתיד על בסיס שכר חודשי של 12,000 ₪.

התובע ער לכך ששכרו הממוצע המדווח כעולה מתלושי השכר עומד על פחות מ- 5,000 ₪ בלבד בשלושת החודשים שקדמו לתאונה , אך לטענתו, תלושי השכר לחודשים אוקטובר נובמבר 2008 משקפים עבודה חלקית של 15 יום בלבד שכן בחודשים אלה "..התחילו לעשות שיפוץ מול המסעדה שלנו חפרו כל הכביש, לא הייתה גישה למסעדה לקליינטים אז העבודה ירדה בחודשים אלה" (עמ' 11). לפיכך, בהתעלם מחודשים אלה, ממוצע השתכרותו של התובע כעולה משני התלושים הנותרים עומד על 7,000 ₪.

12. הנתבעת סבורה כי הנתונים שהוצגו על ידי התובע מוכיחים כי פוטנציאל השתכרותו אינו גבוה כפי שהוא טוען. לטענתה, לפני התאונה השתכר התובע 4,888 ₪ לחודש בלבד, כפי שעולה מהשכר הרבע שנתי שנקבע לו על ידי המל"ל (ראו מוצג ה' עמוד 68 למוצגי הנתבעת) ובערכי היום 5,402 ₪ . לטענתה, יש להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הנזק בעבר ולעתיד על סכום זה. הנתבעת מבקשת לדחות את טענת התובע כי תלושי השכר לחודשים אוקטובר נובמבר 2008 משקפים עבודה חלקית של 15 יום בלבד, שכן לטענתה טענה זו מהווה הרחבת חזית והועלתה לראשונה רק בסיכומי התובע.

13. טענת התובע כי השתכר לפני התאונה בסכום של 12,000 לא הוכחה על ידו. מחומר הראיות עולה כי שכרו הממוצע של התובע בשני החודשים בהם עבד במשרה מלאה, לגרסתו, עובר לתאונה עמד על 7,050 ₪ לחודש, ובערכים של היום 7,538 ₪ (ראו תלושי השכר לחודשים ספטמבר ודצמבר שצורפו לתחשיב הנזק מטעם התובע). אני מקבלת את עדות התובע אשר לא נסתרה, כי בחודשים אוקטובר ונובמבר הוא עבד משרה חלקית בלבד עקב השיפוצים שנערכו סמוך למסעדה והביאו לירידה בהיקף העבודה בה. דין טענת הנתבעת כי טענה זו מהווה הרחבת חזית להידחות. גרסת התובע בעניין זה עולה ממסמך שהנתבעת הציגה כראייה מטעמה – תביעת התובע לביטוח הלאומי ביום 4.2.09 בה ציין כי בחודשים אוקטובר - נובמבר 2008 עבד בהיקף של 55%.

14. טענתו של התובע כי אביו שילם לו שכר עבודה על ידי תשלום הוצאות מחייה לא הוכחה, ומכל מקום, אין לראות בתשלום זה, ככל שניתן, שכר עבודה, אלא תמיכה של אב בבנו. התשלום הנטען לא דווח כהכנסה של התובע או כהוצאה של האב, ולא הוכחה התאמה בין התשלום להיקף שעות העבודה שעבד התובע במסעדה. כל אלה מוליכים למסקנה כי אם אכן היה תשלום כזה מצד האב לתובע (וכאמור, הדבר לא הוכח), היה זה כתמיכה כלכלית, ולא כשכר עבודה.

אשר על כן, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את טענותיו כי שכרו היה מעבר לשכר המדווח בתלושי המשכורת.

15. לאור כל האמור, יש לחשב את הפסדי השכר של התובע בעבר על בסיס ממוצע שכרו החודשי עת עבד במשרה מלאה, היינו סכום של 7,050 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה להיום - 7,538 ₪ ובמעוגל – 7,550 ₪.

בסיס השכר לעתיד

16. שוכנעתי כי יש לקבוע כי בסיס השכר בעתיד לצורך חישוב הנזק גבוה מהשכר המוכח בעבר. התובע הוכיח עצמו כבחור נמרץ וחרוץ. כפי שתואר לעיל, התובע החל לעבוד ולהשתכר בגיל צעיר, פתח והפעיל פיצרייה במשך שנים מספר למרות גילו הצעיר, ולאחר מכן חזר והצטרף לעסק של אביו. נוכח כל אלה, אני סבורה כי התובע, אשר היה צעיר בעת התאונה (בן 30), טרם מיצה את פוטנציאל השתכרותו, ועל כן יש לקבוע כי שכרו בעתיד היה עולה.

17. בשקלול כל הנתונים הללו, אני מעמידה את שכרו של התובע לעתיד לצורך חישוב הנזק על השכר הממוצע במשק שעומד היום על סך 8,953 ₪ ובמעוגל – 9,000 ₪ (על פי נקודות הזיכוי החלות על התובע בהתאם לנתונו האישיים אין הוא חייב בתשלום מס הכנסה על סכום זה).

חישוב הנזק

נתונים בסיסים לצורך חישוב הנזק

18. התובע יליד 19.10.1978

תאריך התאונה: 4.1.2009

גיל התובע בעת התאונה: 30

מספר ימי אשפוז: 72

תקופת אי כושר מלא –  16 חודשים

תקופת אי  כושר חלקי (70%)  -  חודשיים

התקופה שחלפה ממועד התאונה - 4 שנים ו-3 חודשים

נכות רפואית:  42%

נכות תפקודית: 35%

שיעור הגריעה מהשכר – 35%

בסיס השכר בעבר (נכון להיום) – 7,550 ₪

בסיס השכר לעתיד – 9,000 ₪

מקדם ההיוון לעתיד (32 שנה) – 248.93

על בסיס הנתונים לעיל, ייערך חישוב הנזק להלן:

הפסד שכר בעבר

הפסד שכר מלא

19. המוסד לביטוח לאומי קבע כאמור כי לתובע נגרמה נכות זמנית של 100% לתקופה של 16 חודשים, ונכות זמנית בשיעור של 70% לתקופה נוספת של חודשיים. אני סבורה כי יש להכיר בהפסדי השתכרות מלאים לתקופה של 18 חודשים, שכן שוכנעתי כי גם בתקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית של 70% הוא טרם היה כשיר לחזור לעבודתו.

החישוב הוא איפוא כדלקמן: בסיס שכר ערב התאונה - 7,550 ₪  X 18 = 135,900 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה (2.10.2009 ) = 143,119 ₪.

מיום 1.7.2010 עד היום  - בהתחשב בנכות תפקודית של 35% וגריעה מהשכר  בשיעור זה, החישוב הוא כדלקמן:

7,550 X 35% = 2,643 X 33 חודשים = 87,219 ₪. בתוספת ריבית מאמצע התקופה (15.11.2011) =  82,396 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר – 225,500 ₪ (במעוגל).

הפסד שכר בעתיד

20. לתובע נותרו עוד 32 שנות עבודה עד גיל 67 מועד פרישתו מעבודה בהתאם לחזקת גיל הפרישה (ע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר מיום 15.4.07; ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה מיום 11.1.05). החישוב ייערך לפי 35% גריעה מהשכר הממוצע במשק כפי שנקבע לעיל – 9,000 ₪ (במעוגל).

החישוב :    9,000   X 35%  = 3,150 X מקדם היוון 248.39  =  782,450 ₪ (במעוגל).

סה"כ הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד – 1,007,950 ₪.

הפסד פנסיה

21. צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כי החל מיום 1.1.2008 זכאי כל עובד שכיר לביטוח פנסיוני. שיעור ההפרשות מפורט בטבלה בסעיף ד' לצו, שם נקבע כי עד יום 1.1.14 שיעור הפרשות המעביד (לרבות הפרשות לפיצויים) יעמוד על 10% מהשכר והחל מיום 1.1.14 יעלה שיעור ההפרשות ל-12%.

לפיכך, הנוסחה לחישוב הפסד הפנסיה היא כדלקמן: [ 10% X הפסד השתכרות בעבר (החל מיום 1.1.08)] + [12% (10% עד יום 1.1.14) X הפסד השתכרות בעתיד].

בענייננו – אביו של התובע לא הפריש עבורו במהלך כל שנות עבודתו הפרשות לקרן פנסיה בעבר, ולפיכך יש לפצות את התובע רק בגין הפסדי פנסיה בעתיד, לפי הנוסחה לעיל (12% מהפסד השתכרות בעתיד - 782,450), בסכום של 93,000 ₪ (במעוגל, נוכח העובדה שעד יום 1.1.14 יש לפסוק לפי 10% ולאחר מכן לפי 12%).

הוצאות טיפול בילדים ועזרת צד ג' בעבר ובעתיד

22. התובע טוען כי במשך ימי אשפוזו ונוכח העובדה שרעייתו שהתה ליד מיטתו שעות ארוכות, הם נאלצו לקחת מטפלת לילדיו ושילמו לה כ-300 ₪ ליום למשך תקופת האשפוז (סעיף 21 לתצהירו). אף שהתובע לא צירף קבלות, שוכנעתי במהימנות הטענה אם כי הסכום הנדרש נראה לי מופרז. אפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובאלי שלי 5,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר

23. התובע טוען כי לאחר שחרורו מבית החולים הוא היה תלוי לחלוטין בעזרת רעייתו והוריו לפחות עד חודש ינואר 2012 . רעייתו של התובע, שהיא אחות במקצועה, העידה כי היא סייעה לתובע בביצוע פעולות בסיסיות כמו עזרה ברחצה ובהלבשה, ועל כן נאלצה לצמצם את היקף משרתה מחצי משרה לשליש משרה, זאת עד יציאתה לחופשת לידה בחודש אוגוסט 2009 (ראו עדותה עמ' 20-21). התובע העריך כי נזקק לעזרה בסכום של כ-4,000 ₪ לחודש מאז התאונה ולמשך שנתיים וחצי בהן נקבעה לו נכות זמנית על ידי המל"ל. לאחר מכן, לטענתו, הוא נזקק לעזרה שערכה הכספי כ-2,000 ₪ משך חצי שנה נוספת, ומאז חודש ינואר 2012 ולעתיד, מוערך הפיצוי בגין עזרה לפי 1,000 ₪ לחודש. לדבריו, אין הוא מסוגל להרים את ילדיו, אינו עובד בגינה כפי שעשה בעבר, ואינו עושה סידורים שונים מחוץ לבית כפי שנהג בעבר (ראו עדותו, עמ' 16).

24. הנתבעת טוענת כי התובע לא המציא כל ראיה להוצאות שנגרמו לו בגין עזרת צד ג', וכן כי הוא לא הוכח שהקטנת המשרה של רעייתו נבעה מן התאונה. הנתבעת טוענת כי העזרה שנתנו בני משפחת התובע לתובע לאחר התאונה אינה חורגת מהעזרה הרגילה שנותנים בני משפחה אלה לאלה. לפיכך, הנתבעת מעריכה כי הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין העזרה בעבר בסכום של 5,000 ₪, ולעתיד, אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי שכן התובע לא הוכיח כי יזדקק בעתיד לעזרת הזולת.

25. שוכנעתי כי בעקבות ריבוי הפגיעות מהן סבל התובע כתוצאה מהתאונה וטיבן, הוא נזקק לעזרה רבה מעת שחרורו מבית החולים ביום 17.3.2009 ולמשך מספר חודשים.  עדותם של התובע ורעייתו, שנתמכה בתלושי שכרה של הרעייה, כי היא נאלצה לצמצם את היקף משרתה על מנת לטפל בתובע בחודשים אלה, מהימנים עלי. על פי תלושי השכר, ההפסד החודשי שנגרם לה עקב צמצום משרתה הוא כ-3,000 ₪ לחודש. על כן אפסוק לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ בגין התקופה שעד לידת בתו, שאז ממילא הייתה רעייתו מפסיקה לעבוד. שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרת צד ג' גם לאחר תקופה זו בעיקר בהתייחס לעזרה בגידול הילדים ובמשק הבית (ראו עמ' 15 ו- 21). אני מעריכה את הפיצוי בגין תקופה זו עד היום בסכום של 7,000 ₪.

עזרת צד ג' בעתיד

26. אני סבורה כי בשל נכותו האורטופדית הגבוהה של התובע והשפעתה על תפקודו, ראוי לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין תקופת העתיד עבור עזרה חלקית ביותר בביצוע עבודות הבית ועזרה בגידול הילדים. אני מעמידה סכום זה על סך 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות עבר ועתיד

27. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות רבות בין היתר בגין רכישת תרופות, ונסיעות לקבלת טיפול רפואי. התובע לא צירף קבלות לתמיכה בטענותיו. התובע מעריך את סכום ההוצאות בעבר ובעתיד בסכום חודשי של 200 ₪.  

הנתבעת טוענת כי בהיות התאונה תאונת עבודה זכאי התובע לכיסוי מלוא הוצאותיו הרפואיות הנובעות מן התאונה מאת המוסד לביטוח לאומי.

28. כאמור, התובע לא צרף קבלות בנוגע להוצאותיו בעבר. יחד עם זאת, בשים לב לתקופת האשפוז הממושכת, נכותו המלאה לתקופה של חודשים רבים, ולאחר מכן נכותו הזמנית הגבוהה, טענת התובע כי בתקופות אלה נגרמו לו הוצאות מהימנה עלי, אם כי הסכום

הנתבע על ידו מופרז. על כן, אני מעריכה את הפיצוי בגין החזר ההוצאות הרפואיות, לרבות בגין החזר הוצאות נסיעה לקבלת טיפול רפואי, בסכום של 5,000 ₪.

הוצאות בעתיד

29. אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד. התובע לא הוכיח טענותיו בעניין זה. לא הוכח כי התובע יזדקק בעתיד לקבלת טיפולים רפואיים וכד' שאינם מכוסים על ידי קופת חולים או המל"ל.

הוצאות ניידות

30. התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות נסיעה בסך של כ-20,000 ₪ ממועד התאונה ועד היום, במיוחד נוכח העובדה שהוא נאלץ להפסיק לנהוג באופנוע שלו ועבר לנהוג ברכב, מה שהגביר את הוצאותיו. אשר לעתיד - התובע מעריך הוצאותיו בגין נסיעות מוגברות בסכום של כ-75,000 ₪.

הנתבעת סבורה כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות ניידות. לטענתה, נכויותיו של התובע לא מצדיקות פיצוי בגין ניידות. אשר לטענת התובע כי נמנע ממנו עקב התאונה לנהוג באופנוע טוענת הנתבעת כי התובע נהג גם לפני התאונה ברכב כעולה מעדותו הוא (עמ' 14,16).

31. אני סבורה כי לאור טיב המגבלה האורטופדית ממנה סובל התובע וגובה הנכות האורטופדית, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעבר ובעתיד (מעבר לפיצוי בגין הוצאות נסיעה לקבלת טיפול רפואי כאמור בסעיף 28 לעיל). אני מעריכה את הפיצוי בסכום של 25,000 ₪.

כאב וסבל

32. בהתחשב בימי האשפוז ונכותו הרפואית של התובע - מוסכם על הצדדים כי הפיצוי בראש נזק זה הוא 102,050 ₪.

סיכום

33. הפסד שכר בעבר - 225,500 ₪.

הפסד שכר בעתיד - 782,450 ₪.

הפסד פנסיה - 93,000 ₪.

הוצאות טיפול בילדים בעבר - 5,000 ₪.

הוצאות עזרת צד ג' בעבר - 22,000 ₪.

הוצאות עזרת צד ג' בעתיד - 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות בעבר - 5,000 ₪.

הוצאות ניידות - 25,000 ₪.

כאב וסבל - 102,050 ₪.

סה"כ - 1,310,000 ₪.

ניכויים

34. על פי חוות דעתו של האקטואר מר שי ספיר שהוגשה על ידי הנתבעת, קצבאות המל"ל ששולמו וישולמו לתובע מסתכמות בסכום של 829,990 ₪ (בהתאם לחוות דעת אקטואר מיום 28.2.13). התובע לא השיג על קביעה זו  ועל כן יש לנכות סכום זה מסכום פסק הדין.

סך כל הפיצוי בניכוי קצבאות  המל"ל עומד על – 480,000 ₪ (במעוגל).

סוף דבר

35. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 480,000 ₪  בתוספת 13% שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק וכן החזר אגרה בית משפט משערכת. התשלום יבוצע תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה