1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוען של העבירות הבאות: גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וכן תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.8.09, בשעה 12:30, או בסמוך לכך, במושב מצליח, הגיע הנאשם לאחד המשקים יחד עם אחיו, כאשר הם רכובים על עגלה עם סוס וזאת במטרה לגנוב ברזל. הנאשם נכנס לאחד המשקים ונטל ברזלים שכללו מכסה של ביוב וחלקי מזגן. משהבחינו בעל המשק ובנו (להלן: מתלונן 1 ומתלונן 2 בהתאמה) בנאשם מעמיס על העגלה את חלקי הברזל, הם הגיעו למקום במטרה למנוע את המשך הגניבה. בהמשך לאותן נסיבות, נטל הנאשם לידיו מוט ברזל וחבט באמצעותו בידו של מתלונן 1 וגרם לפציעתו. כתוצאה מהפציעה, נגרמה למתלונן 1 נפיחות באמה ובשורש כף היד וכן פצע מדמם קלות באמה שנמשך עד לכף היד. בנוסף, הנאשם תקף את המתלונן 2 בכך שבהיותו שרוי על הקרקע, הנאשם חבט בו. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן 2 חבלות שהתבטאו בסימן חבלה בבטן ובכתף ימין. למקום הגיעה בתו של המתלונן 1 (להלן: המתלוננת), שהיתה בשבוע ה-14 להריונה והנאשם תקף אותה בכך שחבט בבטנה באגרופו ובעט ברגליה.

2. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו נשוי ואב לילד בן שנתיים ואין לחובתו רישום פלילי קודם. בנוסף, הנאשם סובל מאסטמה כרונית, ומכאן הקושי שלו להתמיד במסגרות עבודה. שירות המבחן התרשם, כי הסיכון לביצוע עבירות אלימות בעתיד הינו נמוך והמליץ על ענישה מרתיעה בדמות מאסר על תנאי.

3. המאשימה טענה שיש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וזאת לאור העובדה שמדובר במקבץ עבירות ובשלושה ניזוקים שונים בעקבות האלימות שהופעלה במסגרת אותו אירוע. ב"כ הנאשם עתר להסתפק במאסר מותנה וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקיר.

4. בעת קביעת מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, מידת אשמו של הנאשם והנזקים שנגרמו: הנאשם פגע בשלושה קורבנות במסגרת אותו אירוע. בנוסף, הנאשם גם גנב מרכושם של המתלוננים. מדובר בפגיעה באינטרס החברתי המוגן בדבר שלמות גופו של האדם וכן זכותו להגנה על רכושו והעדר פגיעה בתחושת הביטחון מחדירה של אנשים זרים למרחב הפרטי שלו.

5. הנאשם הורשע בביצוע עבירת פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, כאשר העונש המקסימאלי בצידה הוא שלוש שנות מאסר. מן הראוי לציין כי סעיף 335 לחוק העונשין, אשר הופיע בכתב האישום המקורי, נמחק במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים. סעיף 335 לחוק העונשין עניינו ביצוע עבירה של פציעה "בנסיבות מחמירות" אשר מכוחו העונש המקסימאלי שמופיע ב-334 אמור להיות מוכפל, קרי שש שנות מאסר.

6. מתוך עיון בדוגמאות של פסקי דין, שבהם היה מדובר בעבירה של פציעה לפי סעיפים 334 ו-335 לחוק העונשין, עולה כי מדיניות הענישה הנוהגת מצביעה על מתחם ענישה שנע בין שנת מאסר בפועל לשלוש שנות מאסר בפועל (רע"פ 9424/05 יוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.10.05); רע"פ 6431/12 הרוש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.11.11); ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.9.07)). כאמור, הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין ובעוד שסעיף 335 נמחק, ואשר, כאמור, מכפיל את העונש המקסימאלי לעבירה משלוש שנות מאסר לשש שנות מאסר. בנסיבות אלה, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע הנאשם, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, הינו מחצית מזה שהובא לעיל, קרי, בין 6 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר. המתחם שקבעתי מתיישב גם עם פסיקה שבה היה מדובר בעבירות של תקיפה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, אשר מיוחס גם לנאשם שבפני (ע"פ 3427/13 היב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.7.13); רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.12); רע"פ 6136/11 צייאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.4.13) שבו היתה הרשעה בעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, כאשר קורבן העבירה היה אדם אחד בלבד, ללא עבר פלילי, ונדון לשל"צ, צו מבחן ומאסר על תנאי).

7. מן הראוי לציין כי מתחם העונש ההולם שאותו קבעתי לעניין רכיב המאסר, כולל בתוכו גם רכיב של קנס ופיצוי למתלוננים. מתחם העונש ההולם שקבעתי חל על מכלול העבירות שביצע ואשר יש לראותן כ-מספר עבירות בתוך אירוע אחד (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין).

8. בנסיבות העניין, לא התרשמתי שקיימות נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטיה ממתחם העונש ההולם בין לקולא מטעמים של שיקום ובין לחומרה מטעמים של הגנה על שלום הציבור.

9. בעת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את כל השיקולים לקולא שלהלן ואשר יש בהם בכדי להציב את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם שקבעתי, לגבי רכיב המאסר: העדר עבר פלילי קודם; חלוף למעלה מארבע שנים מאז מועד ביצוע העבירות; הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי; היותו של הנאשם נשוי ואב לילד ואשר בני ביתו תלויים בו לצורך פרנסתם בהיותו מפרנס עיקרי; במועד ביצוע עבירות נשוא כתב האישום, הנאשם היה בן 20 שנים, קרי "עבריין צעיר", על כל המשתמע מכך מבחינת תובנתו ובגרותו להתנהלות ראויה במצבי לחץ והימנעות ממעשים אימפולסיביים (ראו בהרחבה על סוגיית "העבריינים הצעירים" בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.6.13) פסקאות 36 – 43 לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן).

10. על כן, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, הנאשם יתייצב ביום 1.1.14 במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות של שב"ס ברמלה בשעה 08:00 לתחילת ריצוי עבודות השירות. הנאשם יועסק חמישה ימים בשבוע, 8 וחצי שעות עבודה יומיות. מובהר לנאשם כי עליו להישמע להוראותיו והנחיותיו של הממונה על עבודות השירות.
2. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, לא יבצע עבירת אלימות.
3. 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, לא יבצע עבירת רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
4. הנאשם ישלם פיצוי לכל אחד מהמתלוננים עדי התביעה 4, 5 ו-6 (יוסף לוי, ירון לוי ולימור פרוז בהתאמה) סך של 1,500 ₪. סה"כ 4,500 ₪. הפיצויים ישולמו ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.2.14 והיתרה ב-1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפירעון מידי.
5. הנאשם ישלם קנס בסך של 2000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.4.14 והיתרה ב-1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.