בפני בקשת ב"כ הנאשמים להטיל על המאשימה הוצאות בגין התנהלותה נשוא תיק זה.

כנגד הנאשמים הוגשו עוד בשנת 2009 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות בניה בלתי חוקית.

הדיון נדחה, שוב ושוב, עקב אי התייצבות הנאשמים לדיוני ביהמ"ש.

במענה לכתב האישום ורק בתאריך 04.07.2011 העלה ב"כ הנאשמים מספר טענות מקדמיות ביחס למועד הבניה הנטענת, ביחס לזיקה של נאשם מס' 3 לבניה המתוארת בכתב האישום וביחס לחלקו של נאשם מס' 1 בבניה המתוארת בכתב האישום.

ב"כ המאשימה ביקש דחית הדיון על מנת לבדוק טענות הנאשמים ובית המשפט אפשר למאשימה לעשות כן.

בדיון שהתקיים בתאריך 12.12.2011 טענה ב"כ המאשימה כי יש ממש בחלק מטענות הנאשמים וטענה כי בדעתה להגיש כתב אישום מתוקן בתוך 10 ימים.

ב"כ הנאשמים עמד על בדיקתם של הטענות שהעלה ואשר לא זכו לבדיקה מהירה, מעמיקה ורצינית.

בהמ"ש בהחלטתו מיום 12.12.2011 קבע כך:

"הנני סבורה כי היה על המאשימה לבדוק הטענות שהועלו כבר בישיבות הקודמות, ביתר יסודיות מהאופן שבה נבדקו.

בלית ברירה הנני נאלצת לדחות שוב הדיון כדי לאפשר למאשימה לבדוק ביסודיות את כל הטענות שהועלו ע"י הסנגוריה בכל אחת מהישיבות ולא תינתן דחיה נוספת לשם כך.

אשר לבקשה לתיקון כתב האישום, הנני מתירה תיקון כתב האישום והתובע יגיש כתב אישום מתוקן תוך 60 יום מהיום וזאת לאחר שיבדוק לעומק את כל הטענות שהועלו לרבות זיקתו של הנאשם 3 לכתב האישום ועמדת המאשימה לגבי הנאשם 2, נוכח מצבו כעולה מהתיעוד הרפואי."

על אף החלטתי זו גם בדיון שהתקיים בתאריך 20.06.2012 לא הוגש כתב אישום מתוקן ולא טרחה המאשימה לבדוק הטענות שהועלו על ידי הסניגור ושוב התבקשה דחיה.

בהמ"ש נאלץ לדחות שוב הדיון וקבע:

"המאשימה תבדוק הטעון בדיקה עד הישיבה שקבעתי ולא תינתנה דחיות נוספות לשם כך".

רק בתאריך 03.12.12 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן- סומן א' וגם אז לא בדקה כראוי טענות הסנגוריה לעניין הזיקה של הנאשמים 1 ו- 3 לשימוש הנטען במבנה נשוא כתב האישום.

שוב נאלץ בית המשפט לדחות הדיון.

בדיון שהתקיים בתאריך 11.11.2013 נקבע התיק להוכחות וגם במועד דיון זה לא היה בידי המאשימה תשובה לטענות ההגנה.

בתאריך 30.10.2014 בחלוף למעלה מ- 3 שנים מאז הועלו טענות ההגנה וטרם נבדקו ובהסכמת הצדדים חזרו הנאשמים מכפירתם וכתב האישום בוטל.

ב"כ הנאשמים עתר להשית על המאשימה הוצאות בשל התנהלותה ומחדלה לעניין בדיקת טענות הנאשמים.

במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כי הוגש כתב האישום לבית המשפט, תחילה בגין ביצוע עבירות בניה, בהמשך כאמור התברר כי חלה התיישנות וכתב האישום תוקן לעבירת שימוש.

כמו כן, המאשימה לא טרחה עת ארוכה ולמעשה עד היום, לבדוק טענות הנאשמים ביחס לזיקה שלהם למבנה נשוא כתב האישום.

עם זאת, ראוי לציין כי למעשה המבקשים- הנאשמים לא ניהלו כל משפט ולא התייצבו למספר לא מבוטל של דיונים דבר שגרם לדחיות חוזרות ונשנות.

בבקשה לפסיקת ההוצאות, לא פורטו הוצאות הגנת הנאשם, לא הובאה כל ראיה לעניין ההוצאות שנגרמו לנאשמים, ולמעשה, רובה ככולה של הבקשה מתייחסת לצורך להשתת הוצאות על המשיבה לצורך מעין "פיצוי עונשי", למען יראו ויראו.

סוף דבר, לאחר ששקלתי מכלול נסיבות העניין, התנהלות המאשימה ומנגד התנהלות הנאשמים בתיק זה, אני מורה כי המאשימה תפצה הנאשמים באמצעות בא כחו בסך כולל של 500 ₪.

סכום זה יועבר לנאשמים, באמצעות בא כחו, תוך 30 יום מהיום.

בקביעתי סכום זה, לקחתי בחשבון גם התנהלות הנאשמים שהביאו להימשכות ההליכים שלא לצורך ולבזבוז זמן שיפוטי יקר.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.