באמצעות ב"כ עו"ד שמואל גלינקא ועו"ד מיכל פלד

א. מבוא

1. בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב הנכבד מיום 21.11.12 בע"א 2119-12-11, נדרש אני להשלמת פסק דין שיצא תחת ידי ביום 27.9.11, בהתייחס לשאלה, אם כתב ההתחייבות מיום 6.11.94 בוטל, אם לאו.

בתגובה להחלטתי מיום 26.11.12 הודיעו ב"כ הצדדים, כי להבנתם כל הראיות מצויות בתיק לצורך מתן פסק דין משלים ואין צורך בהשלמת ראיות או טיעונים. פסק דין משלים זה ניתן על בסיס חומר הראיות שבתיק והסיכומים שהגישו ב"כ הצדדים.

להבנת הרקע והשתלשלות העניינים, מופנים הצדדים לפסק דיני מיום 27.9.11.

ב. טענות הצדדים בתמצית

1. עניינו של פסק דין משלים זה, במסמך מיום 6.11.94, במסגרתו התחייבה השותפות כלפי "אלי טייב, תמיר ומיצר בע"מ", להעביר מחצית משכר הטרחה אשר ישולם לה בקשר עם מכירות שטחים במקרקעין (להלן- "כתב ההתחייבות"), לשונה של ההתחייבות:

"הנני מאשר בפניך כי:

מתוך 1.5% (בתוספת מע"מ) שעלי לגבות כשכ"ט עו"ד בקשר עם מכירות שטחים בנכס שבנדון, אעביר אליך מחצית".

1. לטענת הנתבעים, כתב ההתחייבות בוטל בהסכמה הדדית בין מר דוד מימון (להלן- "מימון") לבין עו"ד שלמה פרי (להלן- "עו"ד פרי").

טענת הנתבעים בתמצית הינה, כי לאחר "נפילת" עסקת הקומבינציה בין אשטרום למגדלי הוד השרון, הסכימו פרי ומימון על ביטול כתב ההתחייבות, וזאת לאחר שמימון לא עמד בהתחייבותו לנתבעים, שהם יקבלו ממגדלי הוד השרון תשלום שכר טרחתם בגין הטיפול בעסקה.

1. מנגד טוענים התובעים, כי ביניהם לבין הנתבעים, קיים הסכם תקף ומחייב, שלא בוטל מעולם, ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם להם מחצית מכל הסכומים אותם יקבלו כשכ"ט בגין כל העסקאות שיעשו במקרקעין.
2. כפי שקבעתי בפסק דיני מיום 27.9.11, בסוגיה זו עומדות זו מול זו, גרסתו של עו"ד פרי מול גרסתו של מימון.

ג. דיון

1. גרסתו של עו"ד פרי, על הנסיבות שהביאו לביטול כתב ההתחייבות, כפי שגוללה בתצהירו, הייתה, כי לאחר שנים בהן טיפלה השותפות במקרקעין ובענייני מגדלי הוד השרון, ביקשה האחרונה להתקשר בעסקת קומבינציה עם אשטרום. עו"ד פרי מספר שהשקיע בעסקת הקומבינציה מאמצים כבירים במשך תקופת זמן ממושכת, ועסקת הקומבינציה הגיעה לשלב מתקדם ביותר, לרבות העברת טיוטות משותפות ומוסכמות להסכם ולרבות הסכמי עקרונות לעסקה שנחתמו בין הצדדים. ברם, ברגע האחרון החליטו הצדדים לא להוציא עסקה זו לפועל. ממשיך עו"ד פרי וטוען, שבשלב זה הבהיר למגדלי הוד השרון, באמצעות מנהלה, מימון, כי השותפות עומדת על תשלום שכר טרחתה בגין המאמצים שהושקעו על ידה בקשר עם העסקה כאמור. בהתאם לגרסתו, מימון שכנע את השותפות לוותר על שכרה, בתמורה להסכמתו שהתובעת 1 תוותר על כתב ההתחייבות, וזה כאמור בוטל. עו"ד פרי העיד: "... אמרתי כי ההתחייבות בוטלה בהסכמה ביני ובין מימון, אחרי שעסקת הקומבינציה עם אשטרום התפוצצה. באתי אליו בטענות כי כל הדיבורים וכל המו"מ שנוגעים לעסקת הוד השרון היו מולו. אמרתי לו שעבדתי הרבה ויש הסכם שכ"ט חתום ואנו יוצאים ללא שכר ויש גבול לכל דבר וביקשתי ממנו שידאג למלא חובתו ואפילו שאקבל שכר על החשבון" (פרוטוקול מיום 25.5.11 עמ' 37 ש' 20-24). כשנשאל עו"ד פרי, מדוע סבור הוא שהשותפות זכאית לשכר, שהרי עסקת הקומבינציה לא יצאה אל הפועל, הוא השיב: "...היה כאן מצב בלתי סביר שבו השקענו בעסקה באופן אדיר. לא תבעתי אך באתי אליו בטענות. ביקשתי ממנו שידאג שאקבל מקדמה והוא אמר שידאג לכך. הוא אמר שיביא לי את המקדמה מהוד השרון כפי שכתוב בהסכם מ-5.5.98. אפילו שזו מקדמה שצריכה להתקזז אני צריך להחזיר אותה לאחר מכן. הוא הלך וחזר ולא הביא כלום. בסופו של יום לא שולם כלום. הוא אמר לי שאם לא יביא לי את הכסף אז ההסכם לא בתוקף. הוא היה בטוח שיביא את הכסף. הוא אמר לי שאם לא מביא את הכסף אז אין בינינו הסכם ואני יותר לא מחויב לשלם לו 50%. מימון הוא איש של כבוד. אני טוען כי ההסכם להפריש 50% בוטל ביני ובין מימון בסיכום בע"פ שהיה בינינו..." (פרוטוקול מיום 25.5.11 עמ' 37 ש' 27-32; עמ' 38 ש' 1-3).
2. מימון ותובע מס' 2- מר אליהו טייב (להלן "טייב"), טענו במסגרת תצהיריהם, כי מימון לא היה רשאי לבטל את התחייבותו של עו"ד פרי על פי כתב ההתחייבות, וביטולו של כתב ההתחייבות הצריך החלטת החברה במסגרת הליך מסודר הכולל רישום פרוטוקול והחלטה וכי התובעים לא ביצעו הליך זה.

טייב הצהיר בעניין זה כדלקמן (סע' 25 לתצהירו):

"לא אני, ולא אף אדם ו/או גוף משפטי אחר מטעמנו לא ביטל (וממילא לא היה מוסמך לבטל) את ההתחייבות, לא באופן ישיר ולא במשתמע, לא בגלל הליך נפל של עסקת קומבינציה כזה או אחר ולא בשל כל הליך אחר. ממילא שלטענתי, מר מימון לא רק שלא ביטל את ההתחייבות, וממילא גם לא הייתה לו כל סיבה לבטלה, אלא שהוא לא היה מוסמך לעשות זאת בשמה של תמיר ומיצר, גם אילו רצה לעשות כן, וממילא לא התקבלה בחברה הנ"ל כל החלטה בכלל ו/או החלטה כדין לעשות כן".

מימון חזר על דבריו של טייב והצהיר אף הוא בעניין זה כדלקמן (סע' 6 לתצהירו):

"...בניגוד גמור לדברי עו"ד פרי, מעולם לא ביטלתי את ההתחייבות הנ"ל של הנתבעים, וממילא שאינני ולא הייתי רשאי לבטלה בשם החברה. כידוע לכל, החלטה כגון זו הייתה מחייבת הליך מסודר ומחייב, כולל רישום פרוטוקול והחלטה. כאלו לא נעשו מעולם. עו"ד פרי משקר במצח נחושה עת הוא טוען, שההתחייבות בוטלה, לכאורה, על ידי, דבר שאין לו כל היגיון, וממילא שהוא חסר כל אחיזה במציאות. כאמור, לא אני, ולא אף אדם ו/או גוף משפטי אחר מטעמנו לא ביטל (וממילא גם לא היה מוסמך לבטל) את ההתחייבות, לא באופן ישיר ולא במשתמע, ולא בגלל הליך נפל של עסקת קומבינציה כזה או אחר ולא בשל כל הליך אחר".

רוצה לומר- הן טייב והן מימון הצהירו, כי ביטול העסקה הצריך הליך מסודר, לרבות רישום פרוטוקול והחלטה. ברם, בניגוד לנטען בתצהיריהם של טייב ומימון, חקירתם של השניים חשפה, כי הסוגיה אם התובעת 1 מנהלת פרוטוקול באופן מסודר אם לאו, כלל אינה מצויה בידיעתם.

טייב נשאל בחקירתו, האם יכול הוא להציג החלטה מסודרת שקיבלה החברה, הכוללת פרוטוקול, לחתום על כתב ההתחייבות, והוא השיב (פרוטוקול מיום עמ' 27 ש' 20-26):

"ת. אין כזו החלטה. אין צורך בהחלטה כזו. זו חברה קטנה שלא מתנהלת ככה. אני מכין החלטה שיש לי הוצאה, אבל שיש אפשרות לקבל משהו, לא צריך החלטה.

ש. יש לחברה הזו ספרים עם החלטות ופרוטוקולים?

ת. אני לא חושב שיש דבר מסודר. אם עורך הדין מבקש החלטה לעניין מסוים אז מכינים החלטה וחותמים.

אף מימון בעדותו לא ידע לספר אם החברה מנהלת פרוטוקולים באופן מסודר (פרוטוקול מיום עמ' 18 ש' 8-16):

ש. "תמיר ומיצר קיבלה החלטה מסודרת עם פרוט' להתקשר בהתחייבות הזאת עם פרי?

ת. לא זוכר. לא זוכר אם יש לחברה פרטו' באופן מסודר. אני חושב שלא, לפעמים כן ולפעמים לא.

ש. למה בסעיף 6 תצהירך אתה כותב שאתה מדבר על ביטול ההתחייבות ומקריא...למה ביטול ההתחייבות כן מחייב פרוט' ותהליך מסודר?

ת. כי זה כסף שהיינו אמורים לקבל. אם היינו מסכימים לבטל היינו רושמים ביננו שזה בוטל. בינינו זה ביני לבין טייב. רק בכספים שמגיעים לנו אנו עושים ממו.

ש. אתה כותב הליך מסודר ומחייב הכולל רישום פרוטו' והחלטה?

ת. בחברות גדולות שיש לי היום יש פרוט'. בתמיר ומיצר פרוט' לא היה דבר מסודר".

ודוק- הטענה של טייב ומימון, לפיה ביטול כתב ההתחייבות חייב החלטה מסודרת של החברה, לרבות תיעודה בפרוטוקולים, לא הוכחה ואף נסתרה במסגרת חקירתם של אלה.

1. זאת ועוד, בעדותם אישרו מימון וטייב, כי במסגרת הליך גילוי נאות שערכה התובעת 1 בפני חברת אשטרום בשנת 2000 (במסגרת מכירת חלק ממניותיה), לא גולתה התחייבותו של עו"ד פרי לתשלום כלפי התובעים על פי כתב ההתחייבות, בעוד שהתחייבות התובעת 1 לתשלום שכ"ט לעו"ד פרי על פי הסכם שכ"ט כן גולתה.

מימון העיד בעניין זה כדלקמן (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 16 ש' 3-10):

"ש.כשבוצעה העסקה הזאת במסגרת הליך גילוי נאות האם גיליתם ואמרתם לאשטרום שיש את ההתחייבות שאתם מקבלים חלק משכ"ט שפרי מקבל?

ת. לא.

ש. ההסכם שכ"ט של פרי היה בתוך הליך גילוי נאות, אשטרום ידעה שמגיע לפרי כסף?

ת. כן.

ש. למה לא גיליתם לאשטרום שיש לכם התחייבות לקבל חלק משכ"ט של פרי מקבל?

ת. כי זה לא היה עניין שלו. היה הסכם בין מגדלי הוד השרון לבין פרי להסכם מתן שירות ונקבע שכ"ט של 1.5% לפי עסקאות".

שם, ש' 19-21:

ש. מפנה להסכם סעיף 4.17 מגלים שהחברה התקשרה עם עו"ד פרי בהסכם. גם פה על אף שהחברה מגלה שיש הסכם עם פרי, אתה לא חושב שאתם צריכים לגלות את התחייבות?

ת. אני חושב שלא היינו צריכים לגלות את ההתחייבות של פרי לשלם לנו חלק משכ"ט".

טייב נחקר אף הוא בעניין זה כדלקמן (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 23 ש' 14-15):

ש. כשעשיתם את ההסכם עם אשטרום בשנת 2000 סיפרתם על ההתחייבות של פרי כלפיכם?

ת. אני לא חושב שסיפרנו, זה לא היה רלוונטי, עשינו את העסקה לפי שווי העסקה...".

מכל המקובץ עולה, כי למימון ולטייב אין הסבר ענייני מדוע לא גילו אודות כתב ההתחייבות במסגרת ההליך הנאות. העובדה שהתובעים נמנעו מלגלות לאשטרום אודות כתב ההתחייבות, מחזקת את המסקנה, כי התחייבות זו בוטלה.

1. מכל האמור לעיל, ובהתייחס לעובדות אשר הוצגו בפני, בעניין זה קיבלתי את גרסתו של עו"ד פרי, ושוכנעתי, כי כתב ההתחייבות בוטל, תוך הסכמה בעל פה שהושגה בינו לבין מימון. בעניין זה יש לציין, כי אף שוכנעתי כי מימון רשאי היה לבטל את כתב ההתחייבות. טענות התובעים, כפי שנוסחו בתצהירים, לפיהן כתב ההתחייבות הינו בתוקף, נסתרו בחקירת העדים מטעמם.

גרסתם של הנתבעים בעניין זה עדיפה בעיני על פני גרסתם של התובעים בהיותה הגיונית ומשתלבת במהלך העניינים, כפי שעולה מכלל הראיות.

1. אציין כי לא מצאתי בעדותו של עו"ד דודו מנור (להלן- "עו"ד מנור"), כדי לסייע לטענת התובעים בטיעוניהם. עו"ד מנור אישר בעדותו כי לא נכח במעמד החתימה על כתב ההתחייבות (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 9 ש' 28). עו"ד מנור הוסיף והעיד העיד: "אני לא מכיר את התביעה ומה שהלך ביניהם" (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 12 ש' 17), ובהמשך הוסיף: "... אני על ההסכם האחר לא יכול להעיד, לא הייתי שותף לו ולא יידעו אותי לגביו" (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 13 ש' 2-3). בנוסף, וכפי שעולה מחומר הראיות, ההסכם עם עו"ד מנור, נערך ביום 18.7.94 (מוצג ד' למוצגי התובעים), מועד זה הינו מועד מוקדם, למועד בו נחתם כתב ההתחייבות ומכאן שאין בהכרח הלימה בין שני ההסכמים.
2. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, אציין כי במסגרת תביעת שכ"ט שהגישו הנתבעים נגד מגדלי הוד השרון בע"מ, לקבלת שכר טרחה (מכוח חוזה השירות), בגין עסקת השכרת המקרקעין לחברת אמדוקס, העלתה מגדלי הוד השרון את הטענה לבטלות הסכם שכ"ט שנחתם בין חברת מגדלי הוד השרון (ובכללה התובעת 1) לנתבעים, כמו גם לבטלותו של כתב ההתחייבות. מגדלי הוד השרון טענה, שם, בין היתר, כי ההתחייבות מקפחת את חלק מבעלי מניותיה ולפיכך דינה להתבטל, ומכאן טענתה, שהשותפות אינה זכאית לשכ"ט. ברם, במסגרת תביעה זו, מבקשים התובעים [שאין חולק בדבר זהות האינטרסים בינם לבין מגדלי הוד השרון, שכן התובעת 1 הינה גם בעלת מניות בחברת מגדלי הוד השרון בע"מ (סע' 1,2 לתצהיר מימון), ובנוסף מימון משמש מנהל נציג של התובעת 1 בהנהלת מגדלי השרון בע"מ (פרוטוקול מיום 2.3.11 עמ' 14 ש' 12-13)] להעלות טענה הפוכה, לפיה, כתב ההתחייבות תקף. לטעמי, וכפי שציינתי בפסק דיני מיום 27.9.11, יש בהתנהלות זו להעיד על חוסר תום ליבם של התובעים ועל המניע להגשת התביעה.

ד. סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, מקבל אני את טענת הנתבעים, לפיה כתב ההתחייבות בוטל בהסכמה בע"פ שהושגה בין עו"ד פרי למימון.
2. פסק דין משלים זה, יצורף לפסק דיני מיום 27.9.11. מהטעמים המפורטים בשני פסקי הדין, נדחית תביעתם של התובעים.
3. לא מצאתי לשנות מסכום ההוצאות שקבעתי בפסק דיני מיום 27.9.11.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים

ניתן היום, ו' טבת תשע"ג, 19 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.